פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 228)

תתחשבו באישיות שלי

ממש יפה ומחזק! אשריך

זה ממש "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב והיום של האלף הודעות"

בתכלס תוך שנה בערך כי בחצי שנה האחרונה כמעט ולא דיברנו בהודעות.. אבל בגלל הזמנים אז שנה וחצי...

אממ רק אני היחיד - נוער וגיל ההתבגרות ולגבי זה לא לדאוג, כמעט הכל בעיניני קדושה (צ)

בקורבנות החג של סוכות יש הבדל בין ימים א', ב', ד' לבין ג', ה', ו', ז'. שבימים א' וכו' כתוב "ושעיר עיזים אחד חטאת" ובימים ג' וכו' כתוב "ושעיר חטאת אחד" = לא מוזכר עיזים וצריך להבין למה יש הבדל בין הימים. על כך האיר את עינינו הגר"א: הגר"א פותח בהקדמה קצרה: בגמרא סוכה כתוב שבסוכות הקריבו 70 פרים כנגד 70 אומות העולם ובזוה"ק נאמר שעיקר ה70 אומות הם יוצאי ישמעאל ועשיו ושאר האומות יונקים מהם זאת אומרת שלכל אחד מהם הקריבו 35 פרים, ועוד נאמר בזוה"ק שעשיו נקרא שעיר (א. ע"ש מקומו, ב. שיצא מבטן אימו מלא שערות) וישמעאל נקרא שעיר עיזים (שמעתי על כך הרבה הסברים אבל הם לא הניחו את דעתי אז למי שיש הסבר אשמח...) ועכשיו מובן למה יש הבדל בימים: ביום הראשון הקריבו 13 לישמעאל(שהיה קודם לעשיו שנולד לאברהם ועשיו ליעקב) וכן בשני עוד 12 לישמעאל (הרי 25 לישמעאל) ואם היו מקריבים ביום השלישי לישמעאל את האחד עשר פרים היה יוצא שמקריבים לישמעאל 36 פרים ואמרנו מקודם שלכל אחד מהם 35, לכן ביום השלישי הקריבו 11 לעשיו, ביום הרביעי הקריבו 10 לישמעאל, הרי 35 לישמעאל, ביום החמישי הקריבו 9 לעשיו, בשישי 8 ובשביעי 7 וכך יוצא החשבון 35 לעשיו, (35=7+8+9+11). ולכן בימים שכנגד ישמעאל (א', ב', ד' כמו שראינו את החשבון לעיל) כתוב שעיר עיזים, וכנגד עשיו (ג', ה', ו', ז',)  כתוב "שעיר חטאת אחד"  

אז בנוסף למה שכתבתי פה: פרשיית הגרף פוטוצקי הי"ד. - נוער וגיל ההתבגרות

שני סיפורים על עמל התורה שלו:

קרוב משפחתו שהתחתן, גילה למחרת החתונה שנגנבו מהם כל כספי המתנות והתכשיטים, הון עתק. והחל בעמל רב לחפש את הגנבים.

כששמע זאת הגאון נצטער צער גדול ואמר "לא האמנתי שיהיו מבני משפחתי אנשים שיבטלו כ"כ הרבה תורה בשביל ממון"....

כשהגיע אחותו לבקרו, לאחר שלא פגש אותה חמישים שנה!! יצא אליה ושוחח כמה רגעים, אך מיד תפס בזקנו שכבר החל להלבין ואמר "הנה כבר יש לי הזמנה לבית דין של מעלה... אני צריך להספיק ולנצל" וחזר לתלמודו...

וסיפור על ייקרות המצוות:

ברגעיו האחרונים, כששכב על ערש דווי, תפס בכוחותיו המעטים את כנף ציציתו ופרץ בבכי תמרורים באמרו "כאן בעולם הזה, במחיר של כמה פרוטות ניתן לזכות במצווה יקרה כל כך שמקיימים בכל רגע... שם אני כבר לא אוכל...." זה מה שציער אותו כשהוא הבין שהוא הולך למות..

סיפורים מיוחדים מאוד. אני חייב לציין שמאוד התחזקתי מכך שקראתי ספרי תולדות על הגר"א.

בפרשיית הגרף פוטוצקי הי"ד הוספת לי על בעל יסוד ושורש העבודה והחפץ חיים, אשריך!

לגבי הסיפור שלו על המאסר בסוכות זכור לי שנאסר על פרשייה אחרת "הירש שהתנצר" (אין לי כוח לכתוב זאת וגם נועצים בי פה מבטים על כך שאני כותב בחול המועד) וזה באמת סיפור מיוחד המראה עד כמה היה קדוש אלוקי שהתאמץ מאוד לא לישון והחזיק את עיניו ולא הוספת שגם לא שתה אפילו מים מחוץ לסוכה. 

לצערנו מאסרים אלו מאוד החלישו אותו והוא נפטר מכך בגיל 78 מי יודע מה היינו מרוויחים לולי היו אוסרים אותו.

שנזכה!

אכן יש גרסאות שונות לסיבת המאסר.

וזה בהחלט מחזק. מומלץ לכולם לקרוא.

ידוע מה שאמר מי שהקים עולו של מוסר - מרן ר' ישראל סלנטר, שהספר מוסר הכי טוב זה ספרי תולדות גדולי שיראל.

טיפטיפונת קשה, אבל שווה את זה לגמרי.

הקדמת בני הגאון לביאורו לשו"ע, בה הם פורסים את מהלך חייו ומעלתו. ומספרים על רוממותו, שקידתו ויראתו.

20201007162847.pdf

אהה הבנתי 

.

ערב לימוד ארצי לנוער – בוני ירושלים – בוני ירושלים

בכל מקרה זוהי מחלה ידועה בטח בדור שלנו שבו עיקר המלחמה היא למרות שלא עושים כלום ולא מצליחים להתקדם לשום מקום העיקר- לא להתייאש ולעשות עדיין מה שאפשר אפילו קצת קצת ולשמוח במעט הזה וזה מה שייתן לנו את הכח להתקדם לאט לאט לחיות חיים מלאים בעשיה שמחה ואמיתית.

וגם אם אי אפשר לעשות כלום- אפשר לחייך! זה הרבה מאוד. כתוב "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד". לא סתם מצווה. מצווה גדולה. ולא מידי פעם אלא דווקא בזמנים האלה שאין כח לכלום- דווקא אז זה נחשב שאת בשמחה תמיד. כשיהודי שמח- כל העולמות שמחים ביחד איתו ויורד שפע עצום לא רק לך אלא לכל עם ישראל שמושפעים ישירות מהשמחה שלך (כך שמעתי מפי אחד מהתלמידים של הרבי מלובוויטש) וכמו שכתוב "בכל צרתם לו צר" לא כיף לה' שאנחנו סובלים- בואו נפסיק לסבול!

מה שה' רוצה מכל אחד זה להיות טיפה יותר טוב ממה שהוא עכשיו. ואם אין כח לכלום- ה' לא מצפה עכשיו שתעקרי הרים ולא יודע מה. הוא בסך הכל רוצה חיוך קטן קטן בזווית הפה... וזהו, ניצחת הרבה כוחות רשע ועצבות שניסו לתפוס טרמפ על המצב שלך.

בעזרת ה' תעלי ותצליחי ועוד תאירי את כולנו עם החידושים שעולים דווקא מתוך המצב הזה "ודע, שהתורה המלובש תוך ההסתרה שבתוך הסתרה היא תורה גבוהה דייקא, היינו סתרי תורה" ליקוטי מוהר"ן תורה נ"ו. בהצלחה רבה מקווה שעזרתי ולעוד עצות וחיזוקים אני מציע את השירות הדל שלי... לכל מי שירצה. חג שמח! הלו! זמן שמחתנו!!!

סגור, תודה

ובאמת ר' נחמן ועוד הרבה צדיקים כתבו שבהתחלה באמת צריך יראה כמו שכתוב בליקוטי מוהר"ן "'דַּרְכּוֹ שֶׁל אִישׁ לְחֲזֵר אַחַר אִשָּׁה מָשָׁל לְאָדָם, שֶׁאָבְדָה לוֹ אֲבֵדָה' וְכוּ'פֵּרוּשׁ: כִּי אַהֲבָה הוּא בְּחִינַת אִישׁ וְיִרְאָה הִיא בְּחִינַת אִשָּׁה כַּיָּדוּעַ וְעַל כֵּן צָרִיךְ לְהַקְדִּים אֶת הַיִּרְאָה כִּי אָז תָּבוֹא אֵלָיו הָאַהֲבָה מִמֵּילָא כִּי הָאַהֲבָה הוֹלֶכֶת וּמְחַזֶּרֶת אַחַר הַיִּרְאָה תָּמִיד כִּי בַּעַל אֲבֵדָה מַחֲזִיר אַחַר אֲבֵדָתוֹ כַּנַּ"ל"

ואם יראה זה הצד החזק שלך (שזה ממש מתאים פה! יראה בחי'' אישה) אז כדאי לך לעבוד באופן רציני על היראה הזאת ולפתח אותה עד שהאהבה תבוא ממילא ואז תהיה עבודת ה' שלך שלמה ומעולה ועוד תוכלי ללמד לכולנו את הסוד של השילוב הנהדר הזה. 

מרוב שמדברים אהבה וקרבה ודבקות, שוכחים לפעמים שיש גם מחוייבות. שיש דרישות, שהוא מציב קריטריונים.

ה' הוא לא רק קל רחום וחנון, הוא גם קל קנא ונקם.

וזה מאוד עצוב, מאוד.

למדתי מ @שחר אורן לצטט בעניין את דברי שמואל:  וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַיהוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְהוָה הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים.

ראש וראשית לכל עבודת ה' - לדעת שאנו מחוייבים אליו ולתורתו, 

אחר כך - על גבי זה - יוצרים קשר קרוב איתו.

הזוהר אומר שכל תרי"ג מצוות זה עצות ודרכים איך להגיע ל"ובו תדבק".

זה התכלית, בשביל זה אנחנו כאן.

המצוות הן לא תכלית, ללא קרבת ה' אין להן מטרה...

אנשים חושבים שדבקות וביטול זה לא כיף ולא נעים - זה לא נכון!

זה הכי טוב והכי כיף.

שאתה מבין שאתה באמת כלום, והוא הכל, והוא מסובב הכל, והכל ממנו ית', וכל כוחך הוא ממנו ית', ועם כל זאת כמה שאתה רחוק הוא בא לכיוונך, ורוצה בך, וחפץ בך ומחכה לך.

ורק הוא האמת האמיתית. וכל השאר זה רק קליפה, זה רק החיצוני, העטיפה של המתנה.

אז אתה שמח, אתה מאושר, אתה לא מרגיש עצבות, כי הרי הוא לא חייב לך כלום.

כמה פעמים קמתי בבוקר?

כמה פעמים נשמתי? כל הגוף שלי עובד? יש משפחה, חברים, חפצים, ספרים, ידע, מוח, רגשות.

הכל ממנו!

והוא מביא לי את זה בלי סיבה, כי לא באמת מגיע לי... הוא כ"כ אוהב אותי! (ולא תמיד התנהגתי אליו כמו שצריך).

אין תענוג גדול מזה! כל העולם הוא אפס מאופס ורק הוא ית' קיים ונחשב!

אז אני לא יעבוד אותו מתוך עצבות או "כי אין ברירה". אלא כי אני רוצה! כי אני רוצה "להחזיר לו טובה". אני רוצה בקרבתו!
רחמנא אמר תקעו אז זה מה שאני יעשה! אני אתקע הכי חזק!

וגם כשאני לא מרגיש, שלא זורם לי אני נזכר שזה שטות, שזה מסך המבדיל. והוא תמיד תמיד תמיד פה איתי!

אני מחויב מתוך קשר ודבקות ולא חלילה מחיוב ואז מתחבר. ה' לא רוצה את הקורבנות, הוא רוצה את הלב!

ועם כל האהבה הזאת יש גם יראה!

אני פוחד! אני ממש פוחד! לא מייסורים בעולם הזה... גם לא מגהינום...

אני מפחד לפגוע בקשר שלי איתו ית', אני פוחד להיות מנותק ממנו!

אני עצוב על חטאים כי הם הרחיקו אותי ממנו. בחטאים שלי אמרתי "אין מנהל לעולם, אני עושה מה שאני עושה". וזה שטות מוחלטת! כי רק הוא מחליט!

וזה לא רק מילים! צריך לחיות עם זה!

השנה בווידוי ביום הכיפורים היה לי מאוד מאוד שמח! האבא מנקה אותי מהבוץ! האבא מטהר אותי! אז נכון, צריך להתוודות, אז אני אתוודה, הייתי לא בסדר, אבל זה הכל נגמר! אני לא מסתכל על החטא, אני מסתכל על הקשר, פגעתי בו! והוא כמובן מיד מוחל! כל מילה של ווידוי מקרבת אותי אליו בעוד צעד ועוד צעד!

מקווה שחיזקתי ולא יצא ארוך מידי!

כל מה שכתבת - אמת ונכון ויציב וקיים.

אני לא בא לבטל כהוא זה את חשיבות וגדלות הדבקות וכו'.

הבעיה מתחילה כשחושבים שה' הוא "ספק (ס' ופ' בפתח, פ' דגושה) קרבה", כספומט... מושכים ממנו הרגשת קרבה והולכים הביתה..

אני אפילו לא מדבר כאן על הפולמוס החסידי - על תפילה לאחר זמנה וכו'...

אלא על דברים שיותר קרובים לרפורמים מאשר לחסידים, על אנשים שמחליטים שהם יקבעו לקב"ה איך הדרך להתקרב אליו.

וזהו שכתב הכוזרי - שורש האמונה הוא שורש המרי - שורש האמונה הוא הרצון להתקרב, אך כשחלילה מחליטים לעשות זאת לא לפי ההוראות - הרי זה שורש המרי, שמנסים להתקרב אך למעשה מורדים, וזהו עניין חטא העגל.

וכבר זעק מרן ר' אברום זצ"ל - כתוב בתהילים "וקדוש ישראל התוו", הפירוש הוא - מלשון תוואי, דרך, אנשים חושבים שהם יסללו לקב"ה את הדרך, ויקבעו מה נכון. במקום שהוא יקבע להם... 

התורה והמצוות זה הדרכים להגיע ל"ובו תדבק". בלי זה אי אפשר...

כל הסיבה שיש הלכה זה בשביל זה...

כשחז"ל פוסקים לנו הלכה הם בעצם אומרים לנו "זה הדרך לעשות רצון ה' ולהידבק בו".

כמובן שאם הולכים בדרך אחרת אי אפשר להתקרב אליו באמת! זה רק אשליה...

בנוסף בד"כ כשזה לא מחובר להלכה הקרבת ה' נעשת בצורה אגואיסטית - אני אתקרב אל ה' כי זה כיף לי וכו' וכו'

בקרבת ה' צריך להסתכלרק עליו! לא על עצמו!

לכן דביקות וביטול תלויים אחד בשני - בלי ביטול אי אפשר באמת לדבוק בו. רק מי שהוא בחי' אין (א' בפתח) יכול לדבוק באין!

יום השנה החמישי לרצח. מקבץ משיריה של נעמה הנקין הי"ד. - פרוזה וכתיבה חופשית

1) מתחילים לחשוב שבסוף העולם ההיפופוטמים ישלטו
2)מתחילים לכתוב פניני חוכמה שכתובים בצופן כמו: אני? לא זה הוא! או וואו הילד חיבא את המקרופון של המורה איזה חמוד (האמ אייס קפה)
3) מתחילים לשתות וודקה
4) פעילים בפורמים ריק ומוסתר נוער אידיאליסט התחיה (ל"ת) ופורום נסיונות פעילים וכו'

על לא דבר

סליחה שזה בלי פסיקים....

סליחה שזה בלי פסיקים....

@מאן דאמר

באחת מסעודות השבת אצל הגר''א הגישו ביצים לשולחן, ואחרי שאכלו נשארו הקליפות.

תוך כדי דברי התורה הגאון פורר בלא מתכוון אחת מהקליפות, לפתע הוא שם לב לכך נחרד והתעלף!

לא הבינו מה קרה וניסו להעיר אותו, אחרי ששפכו מים וכל מיני ניסיונות הוא בקושי התעורר. שאלה אשתו מה קרה שהתעלף?, ובחלחלה ענה שטלטל מוקצה בשבת (הקליפה מוקצה בשבת..) ומייד צנח התעלף שוב מרוב יראה. 

לאחר נסיונות נוספים הוא התעורר ואשתו אכלה למולו את הקליפה, רק אז ובקושי התעורר הגאון מעילפונו והתאושש מעט..

מקווה שמספיק

שזה שהיא אכלה את הקליפה, היה כדי להוכיח שהיא "ראויה למאכל אדם" - ואם ככה - ממילא היא לא מוקצה.

אספר בקצרה את הסיפור, שנכרך בכריכה אחת עם הגר"א.

הגרף היה בן למשפחת אצילים ליטאית חשובה. שבעקבות הכרותו עם יהודי קשיש ותלמיד חכם התוודע ליהדות ולאמיתותה, החליט להתגייר, ונקרא שמו בישראל אברהם בן אברהם. 

הוא ברח מביתו והתגייר, ומשפחתו - לאחר חיפושים שלא נשאו פרי, הניחה שכנראה מת.

בישבו על התורה ועל העבודה בבית המדרש באיזו עיירה נידחת, השתובבו לידו ילדים וקיפצו על הספסלים, מכיוון שהדבר הפריע אותו מלימודו - גער בהם וביקש שיחדלו.

אביו של אחד הילדים היה איש גס רוח וגאוותן, אשר בראותו את האיש שגער בבנו  זיהה בו את הגרף הנעלם שכולם חשבו שמת, ואץ רץ להלשין עליו.

הוא עבר עינויים קשים כדי שיחזור לנצרות, וסירב בגבורה, והלכך נגזר עליו מוות בשריפה - כדין כל נוצרי שהתגייר באותם הימים.

מפורסם, שהגר"א הציע לו להצילו ולהבריחו על ידי שימוש בקבלה מעשית, השבעת מלאכים והזכרת שמות, אך הוא סירב והחליט למסור נפשו על קידוש השם.

בז' סיוון ה'תק"ט, יו"ט שני של גלויות של חג השבועות, הועמדה בכיכר העיר וילנא מדורה גדולה, והוא הובל אל השריפה. כשכל יהודי וילנא מתחבאים בבתיהם ןמגיפים חלונותיהם, מפחדם מזעם ההמון.

בעת שעברה התהלוכה בה הובל, על יד ביתו של הגר"א, פתח הגר"א את תריסי חלונו (שהיו סגורים תמיד,) הוציא ראשו מבעד החלון וזעק "ר' אברהם, שנעל!" - ר' אברהם - מהר!

ידוע, שהגר"א חזה ברוח קדשו שבראשו של הגרף עוברת התלבטות האם להזדרז או להאט, מחד - הוא הולך לקראת המצווה הנשגבה של קידוש שמו ית' ואם כן מן הראוי לרוץ לקראתה, אך מאידך - אסור לו לאדם לקרב את קיצו, ואם כן עליו להאט ככל האפשר, והגר"א, שחזה את ההתלבטות - פתח את חלונו וקרא לו כנ"ל - כשהוא פוסק ומכריע כמו הצד הראשון - שעליו להזדרז לקראת קיום המצווה.

כל משך הזמן, ניסו הכמרים ימ"ש לשכנע אותו לבגוד באמונת ישראל ולשוב אל כנפי הנצרות, עד הרגע האחרון של עלייתו על המוקד, אך הוא סירב סירוב איתן, ובזעקת שמע ישראל כבירה זינק אל תוך הלהבות.

כשכמובן - לפני קריאת ה"שמע" בירך בקול רם את הברכה "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לקדש את שמו"

מסופר, כי הגה"ק ר' אלכסנדר זיסקינד מהורדנא, בעל ה"יסוד ושורש העבודה", השתוקק לשמוע את הברכה הזו, והיה היהודי היחיד שיצא מפתח ביתו באותה עת, התחבא בין ענפי עץ סמוך, וזכה לענות "אמן" על ברכתו המהדהדת של הגרף. ומפוסם בשם החפץ חיים, שאם היו עשרה יהודים שיענו אמן - מיד היה משיח בא..

הכנסיה הנוצרית, שזעמה זעם רב על השפלתה, סירבה בנחרצות למסור את אפרו לקבורה, ורק לאחר תשלום שוחד גדול ע"י אחד מעשירי העיר הסכימה למסרו, ונקבר בבית הקברות היהודי של וילנא, כשהגר"א מבקש שלאחר מותו יקברוהו עימו. ואכן כן - לאחר פטירת הגאון - נקבר בסמוך אליו, ועד היום ניתן לראות שם את "אוהל הגר"א וגר הצדק"

כחלק מהפרשיה, נאסר הגר"א בבית הכלא בחג הסוכות, ומשך ימים ארוכים התאמץ מאמץ כביר שלא להרדם בתוך תאו, מפני שהוא מחוץ לסוכה. 

מקובל בשמו, שמאז העלותו על המוקד של גר הצדק, נחלש מאוד כח היסטרא אחרא בעולם. עד כדי שניתן להקל, ויש שנוהגים כך, בהליכת ארבע אמות לפני נטילת ידיים של הבוקר.

פרקי שיר המעלות...

לא נראלי כל כך הולך כי תכלס ששרים כמה ביחד זה זוועה. ניסנו פעם אחת...

שחורה = מחובר לאתר, אבל הש"א לא פתוח אצלו.

חחח תודה....