פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 238)

ניקים יקרים!

לצערי הרב אני נאלצת לעזוב את הפורום ולהיפרד מכם

תודות:

@מיים הכי טעים אחותי האהובה

אז אני יעזוב ב"ה היום בערב

אם רוצים להתייעץ עם הרב בנוגע למקרה ספציפי מסוים וקצת ארוך, יש איזה מייל שאפשר לשלוח אליו ?

 

שלום חברים/ות אשמח לעזור לכם במציאת עבודה!

שלום חברים/ות

שמי שרית מאתר סי וי פול ואני אשמח מאוד לעזור לכם במציאת עבודה

הפעולה ממש פשוטה כל מה שאתם צריכים/ות זה לשלוח קורות חיים למייל:

 sarit@cvpool.co.il

לציין תחומי עבודה ואזור עבודה ומעסיקים יחזרו אליכם עם הצעות עבודה.

או לצור קשר בטלפון 9874* לבקש את שרית.

האתר כמובן חינמי לחלוטין במגוון תחומים מכל הארץ

הנדסה, הנדסאים, מזכירות, קו חלוקה, עבודות כלליות/ייצור/אריזה , מסעדנות ועוד מלא תחומים.

מישו/י מכיר/ה חווה חקלאית לבנות?

אבא ואמא לחוצים כי הסגר נכנס בשתיים, למרות שאבא אמר שמקסימום יש עוד 20 דקות של 'תוספת סגר' למי שלא הספיק.

ביום האחרון של הגן, אני הייתי אבא של סגר וטליה הייתה אמא של סגר, והגננת סיפרה לנו סיפור יפה על חנה'לה ושמלת הסגר. אם אני זוכר נכון חנה'לה רצתה לעזור לאמא שלה והשמלה התלכלכה, ואז במשך כל הסגר היא הסתובבה עם אותה שמלה מלוכלכת - 

כי אמא שלה אמרה לה שחבל לכבס, ממילא אף אחד לא רואה.

--

כשהסגר התחיל, 

ראיתי עוד אנשים מסתובבים מחוץ לתחום הסגר של אלפיים אמה.

אח שלי שלומד בישיבה, אמר שאסור לחלל סגר ומי שמחלל אותו עייף. או חייב מיטה, משהו כזה. 

אבא שלי גם חושב שצריך לשמור את הסגר, אבל הוא פחות קיצוני. בכניסת הסגר, שמעתי אותו מצטט את ר' גבריאל הברבשי שאמר:

"יותר משישראל שמרו על הסגר, שמר הסגר על ישראל"

--

בהתחלה לא הבנתי איך זה שיש אנשים שלא שומרים סגר, אבל אבא הסביר לי שאנחנו דתיים והם חיוניים. והחיוניים- לא שומרים סגר. 

"ומה לגבי האיש עם הכיפה הסרוגה שם שנוסע לעבודה?" שאלתי כמה ימים אחרי ראש השנה. אבא הסתכל עליי, חייך ואמר: "הוא מהחיונות הדתית. גם להם מותר"

--

ביום החמישי של הסגר, התקלקל לנו המזגן.

היה חם מאוד, אבל אי אפשר היה לנסוע ולקנות חלקי חילוף. 

אמא הסתכלה על אבא במבט של "זה פיקוח נפש, ופיקוח נפש דוחה סגר", אז אבא קרא לשכן החיוני שלנו, וניסה לרמוז לו שחם בלי מזגן וקרץ. 

אבל רגע לפני שהוא הבין, אחי האמצעי, שכבר לא מאמין בקורונה והוריד את המסכה, לקח את המפתחות של האוטו ואמר לאבא שלי "חלאס, אין קורונה, תפסיקו עם השטויות האלה שלכם. מישהו ראה פעם את הקורונה? דיבר איתה? אתם באמת מאמינים שהיא הגיע מסיני? לא נראה לכם מוזר שרק המדענים רואים את הקורונה ואומרים לכם מה מותר ומה אסור לעשות? ואיפה הקורונה הייתה בשואה?!" 

ושלא תבינו אותו לא נכון, הוא חושב יש הרבה דברים יפים בקורונה-

אבל אם אנשים רוצים להיות בסגר עם המשפחה, זה צריך להיות מבחירה שלהם ולא מכפייה, ובכלל צריך להפריד את הקורונה מהמדינה. 

--

אבא שלי היה נבוך שהשכן החיוני שלנו רואה שאחי לא שומר סגר ובכלל לא מאמין בקורונה.

אבל ככה זה בציבור החיוני דתי, הרבה חבר'ה הורידו את המסכה. יאמר לזכותם שכשהם מגיעים להורים הם מכבדים ושמים מסכה, אבל אתה ישר רואה שהיא הייתה מקופלת בכיס הרבה זמן. 

חלק מהם אומרים שאפשר להאמין בקורונה גם אם לא שומרים על 2 מטר, ושמים מסכה, כי העיקר זה האמונה שבלב. 

--

מה אני יודע, אני רק ילד קטן-

 אבל שמעתי את אבא אומר לאמא "אם ישמרו ישראל שני סגרים כהלכתם מיד נגאלים"

הלוואי. סגר שלום!

אתם מרגישים שיש לכן חבר\חברה טוב\ה שאתם יכולים להגיד ולספר לו הכל והוא יקבל את זה בשמחה..? וכמובן אם הוא\היא גם מרגישים בנוח לספר ולהגיד הכל....

אני ממש מתלבטת אם לעשות עגילים, אשמח אם תוכלו לתאר איך ההרגשה.. אתן מתעסקות איתם? זה כיף? אם איזה סוג הייתן ממליצות ללכת? אני יודעת שזה קצת מוזר אבל ממש אשמח אם תפרטו..

 חיפוש מישהו ש@נועה גבריאל כתבה לו הרגע..

משהו בגלל אמת או חובה...

מתחיל באין..

מי אתה?????

הייי נשמות !!!!
אזזז אני רואה שיש פה מלא מלא מלא חדשים ןאנלא מכירה את כולם בכל מקרה סליחה אם פגעתיייי אוהבת אותכם יםםם
שנה מוששששש כמונייי

בתי

יש משו שאני רוצה שתדעי

יש בך כוחות אדירים

לעמוד בכל המשברים

את חזקה 

ואני איתך

מחבק ומחזק כל רגע

בתי

גם כשנראה שהכל חשוך מסביב

גם כשנראה שהמצב גרוע

תדעי לך שאני איתך בכל יום בשבוע 

מחפש לך בכל פינה היכן להיטיב

כן את ביתי, 

את ------

יכולה להפוך עולמות 

לטפס ולהגיע  לפסגות

את, נסיכה שלי

אותך אני כל כך אוהב 

ולעולם אני לא עוזב

את יקרה לי 

יקרה לי מאוד

ועכשיו ביתי

אני בשדה פה לידך

מחבק אותך חזק 

ומחכה לדמעות

ולתפילות המתוקות שלך 

אני מחכה ומצפה

רק תבקשי אני יתן

אני רוצה לשמוע את ליבך מבקש

מתחנן לחזור אלי אל אביך 

 

"שנה הלכה
שנה באה
ואני כפי ארימה
שנה טובה לך אבא
שנה טובה לך אמא-"
השיר מתנגן לי בלי בראש,
במקצב קבוע- 1,2,3
שנה הלכה, שנה נגמרה.
הייתה שנה וכרגע היא עברה.
שנה. זמן לא כלל לא מבוטל!
חושבת מה עשיתי בה אם בכלל-
מדמיינת לי בראש מין כזה סל,
ומיליוווןן פתקים, פתק לכל אחד מהימים
ועל כל פתק רושמת מעשים.
רושמת את כל מה שבו עשיתי
האם הייתי בריאה או חלילה חליתי
האם אהבתי, שנאתי, שמחתי או כעסתי,
רבתי, השלמתי, למדתי או זילזלתי.
אבל בפנים ידעתי, שלא את הכל רשמתי.
שאולי הכנסתי ארועים לא הכי טובים-
אבל שכחתי באמת את כל הדברים הקטנים
ויש אנשים שלסליחה הם משוועים.
מנסה מתאמצת כמו כולם-
אבל רוצה לכתוב על משהו אחר הפעם.
כל הזמן אנו מחפשים אנשים שבהם פגענו,
אנשים שלהם, אולי לא ממש סלחנו.
רוצים להכנס נקיים ליום הדין-
לבוא עם לב טוב ועדין.
אך יש מישהו שכמעט כולם שוכחים-
שכמעט תמיד עליו לא חושבים.
האיש הןא אתם עצמכם- אנשים יקרים.
ואני בטוחה שאתם קצת צריכים הסברים-
אז בתור אחת פרפקציוניסטית לא קטנה
שעם כמה שזה מתנה;) לפעמים אני אוכלת את עצמי על טעות במשך שנה!
לא סולחת, מאוכזבת, המון פעמים חושבים שהיה אפשר אחרת.
שבמבחן זה לא היה המקסימום
שבחייאת רבאק בזבזתי זמן על כלום!
ואז אני כועסת על עצמי במשך ימים שלמים
אבל זו לא בעיה רק של פרפקציוניסטים אנשים!
אני מאמינה שלכל אדם יצא לכעוס על עצמו מאוד
יש כאלה שסוחבים את זה איתם עוד ועוד..
אז אני החלטתי שהשנה (וממליצה גם לכולכם)
לסלוח לא רק רק למי שסביבכם
לסלוח גם לעצמכם.
באמת.
לשחרר.
להגיד שהשנה יהיה אחר.
לבוא עם גישה חיובית.
וגם אם אני טועה אני ילדה פצצתית.
כי מותר לטעות ומותר לסלוח.
וכשסולחים עןשים זאת בכל הכח!
אז סליחה אמיתית אני מבקשת מכולם.
אבל זה הזמן לזכור שגם אני חלק מהעולם.
האקונה מאטטה

אלול הגיע- מחר הוא עוזב.

אני מרגישה מנותקת,
מרגישה מקולקלת.
הפצע הגליד- ואין לי צלקת
****

מכרו לי שטויות, וקניתי.

אמרו לי שאלול מפחיד,

אלוהים עומד עם שוט

מתבונן בכולם וכועס.

****

זו לא הקרבה שרציתי,

זו כפיה!

רציתי אהבה, שיחה בין חברים,

ביקשתי שמחה וברכה.

****

קיבלת?!- קיבלתי.

אך את ליבי לא שתי

התעלמתי מהגיון פשוט:

קרבת אלוקים אקבל-כשאעבוד...

****

עכשיו כשאלול פה,

אתקן את שביכולתי.

אבקש את סליחתי

על אשר פגעתי בעצמי...