פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 537)

התהחדשות משמחת. עוד חודש שאנחנו מקבלים 
ועוד תפילת הלל שבה אנחנו נזכרים בהלל שהיה בבית המקדש ובשמחה העצומנ שהייתה לנו עם הקשר החי עם ה ית'

עצמי, וביטחון ב-ה'...

לדעתי- לא! זה הכרחי לעלות בחיים. אם את לא תרדי קצת, לא תעלי בכלל..

לדעת שגם הנפילה לא קרתה סתם.
וגנוזה בתוכה טובה גדולה.

בעז"ה אשתדל על לשון הרע..

אבל בקצר

אם את כותבת כאן כנראה את דתייה

וכפי שכולנו יודעים מורה הדרך בהלכה המקובל על כלל עם ישראל הוא לספרדים שולחן ערוך ואשכנזים המפה ובשניהם מוסכם שזה אסור.. עכשיו אם את שואלת למה הם אומרים שזה אסור זה כבר שאלה אחרת 

מבחינה דתית אני יודעת......

אבל תכתבו גם בלי קשר לדת....

מה זה באישי??.

אסביר לך בקצרה -

א.מבחינה דתית- ודאי שאסור

ב. בלי קשר לדת- בגיל הזה פועלים יותר לפי רגש ופחות לפי שכל ועלולים להגיע למצבים חמורים

ג.בגיל הזה אין גישה נכונה לזוגיות

ד.בגיל הזה צריכים להיות עסוקים בלימודים ולא בבנים

ה.במקרה של פרידה, שמן הסתם תתרחש, הצד השני יכול להיפגע בצורה קשה לכל חייו, ואף זה יכול לפגוע בקשר עם הבעל/אישה.

ו.ברגע שמגיל  צעיר מתרגלים לזה,כשתרצי להקים בית, זה יקשה עלייך.

 בגדול, כל קשר שאינו למטרת  נישואים ובעיקר בגיל הזה בו אין את נקודת המבט המלאה  והנכונה, וכן, את עדיין בשלב של התפתחות רגשית, השקפתית וכו'- פסול. 

מסופר על איזה כלה שידעה שנהוג בעיירה שלה שבחדר יחוד החתן נותן מתנה לכלה אבל לא ידעה מה הוא ייתן לה כי אין לו יותר מדי כסף מיותר.. בחדר יחוד אומר החתן לכלה "את יודעת שנהוג אצלנו לתת מתנה אבל לא היה לי תקציב אז החלטתי לתת לך מתנה אחרת המתנה היא הידיים שלי שלא נגעו באף אחת לפניך!!! והעיניים שלי שלא הסתכלו על אף אחת לפניך!!! והלב שלי שאת הראשונה שהוא אהב!! את האשה הראשונה שלי!! את החברה הראשונה והיחידה שלי!!".. אמרה לו הכלה "זה המתנה הכי טובה שיכולתי לקבל!!! יותר מכל התכשיטים!!" 

אני מאמין שהסיפור הזה לא קרה באמת אבל המסר ברור.. (יש את זה באתר של חברים מקשיבים בסרטון של הרב יוני לביא אבל הרימון לא פתח לי.. מוזמנים לחפש ולהביא..)

וגם כמובן אסור הלכתית..

זה סתם מילוי יצרים.. כלום מלבד זה!! שלא יחרטטו אותך שזה בונה כי אתה יודע איך "ליצור שיח" עם בני "המין השני".. בעעע כיבוס יצרים...

סתם בשביל לדעת סגנון של אנשים.....

ככה שאני מזדהה איתכם.....

הבנאדם ישנה את עצמו כדי להתאים לחבר.... זה גרוע!

חחחחחחח

מה שכתבתי בהתחלה "שאלה חשובה"......

זה נקרא שפתחתי שרשור???

בלי שריטות לא היינו מי שאנחנו.......

נראלי שכל מי שהיה פה נגד יהיה לו מה לומר שם.....

שבת שלום וחג שמח

!מועדים לשמחה ושבת שלום

חג שמח

ז"א זה יפה מאוד שזה מנקר בך גם בי זה קצת מנקר אבל לא להתאכזב.

זה כבר משהו אחר.

אני חושבת שמותר שיהיה מפגש בין המינים רק בצורה עניינית.

ולכן אני חושבת שאם את מסוגלת לבוא למפגש ולהיות רק עם בנות, בלי לפתח רגשות (שלא בגדר הנורמה) כלפי בנים- זה בסדר.

לא הייתי הולכת לכתחילה כדי לא להעמיד את עצמי בניסיון.

אבל אם הלכתי והצלחתי לעמוד בכללים שהצבתי לעצמי- זה בעיני בסדר.

אווירה שאת לא רגילה אליה בהחלט יכולה לגרום להרגיש לא בנוח.

אל זה לא אומר שזה אסור.

זה כמו שבחורה חרדיה תהיה במקום ששומעים בו שירים של גיבעוניסטים.

היא תרגיש לא בנוח אפילו שאין בזה שום דבר פסול.

כי חרדיה חזקה שתשמע שירים של גבעונים תעשה תשובה על זה.

או חרדיה חזקה שתלך עם ג'ינס....

לא בטוח שזה מה שנכון ומה שמתאים לך.

בהשקפה, בלבוש, בנורמות.

ותתפלאי לשמוע, למדתי בחרדי, ולימדו אותנו שג'ינס זה לא צנוע!

פשמינה זה נורמה.

ג'ינס\ חצאית ארוכה (עד הקרסול..) זה אסור.

לפי החרדים כמו המורה שלי

אבל זה חלק מהדרך החרדית

למדתי בחרדי בד'-ח' ואז עברתי לאולפנת תפארת

עד כיתה ג' גרתי באיזשהיא עיר בארץ עם גרעין תורני ולמדתי בממ"ד.

ואז עברנו דירה למקום בלי מוסדות ממ"ד נורמלים...

למדתי באחד ומרוב שהיה לי גרוע עזבתי תוך שבוע (בטעות יצא חרוז)

ואז בחרדי...

אנחנו בתור קהילה דתית לאומית חזקה, ונכנסנו לבית ספר כקבוצה...

הייתי בסניף עם החברות שלי ומאז ומעולם חלמתי להגיע לאולפנא.

אני גדלתי תמיד כדתית לאומית עם כל הניואנסים וזה..

ככה שבחרדי לא היה לי כ"כ טוב, ועכשיו ב"ה מצויין!

יש תקופות כאלה בחיים, בגיל ההתבגרות וגם אחר כך.

זה בסדר לחלוטין.

העיקר לדעת שזה זמני. להקדיש לזה יותר מדי מחשבה גורם

לך יותר לשקוע בזה יותר. אם את יודעת מה גורם לך להרגיש

ככה ואת יכולה לעשות נגד זה משהו - בבקשה. אם לא, או

שאין לך פתרון, אז אין צורך ללחוץ. תני לזה זמן ובינתיים תמצאי

לעצמך תעסוקה שתוסיף לך חיוניות ושמחה. 

זה לא סותר גבורה, יש פעמים שצריך להתמודד ישירות,

אבל לפעמים אפשר גם להרפות. תהיי כנה עם עצמך ותחליטי

מה נכון.

עוזר לשתף חברה קרובה או מישהי בכללי, יש תחושה כזאת שמתייאשים ממני סוג של לגבי זה..

לא אפרט כאן יותר מדי למה אני חושבת כך .. זה לא המקום, או לפחות מה שאני מרגישה לכתוב את כל זה..

זה קצת ארוך ואולי "מסובך"..

יש אילו הכנות שאת יכולה לעשות עם עצמך?

נגיד,

אם יש לך ימים שאת מרגישה יותר לחוצה, את יכולה להפחית מעצמך עומס.

או אם יש לך ימים שאין לך כוח לפגוש אנשים, תישארי יותר בבית.

אם יש ימים שיש לך יותר מחשבות עצבות, תעסיקי את עצמך בדברים שאת באמת אוהבת.

דברים כאלה. 

את ממש לא חייבת לשתף, זה עניין שלך.

אבל אם את מרגישה שזה שייך, יש ארגונים שיש בהם אנשים שרוצים לשמוע ולעזור.

אם זה רלוונטי, אל תתביישי.

היתה לי תקופה שהייתי עצובה ברמות מלא פעמים, ולא הצלחתי, פשוט לא הצלחתי לבכות..

או שהיו מסביבי אנשים ולא היה לי נוח לבכות..

ואז היתה לי סחבת כזאת של עצב ודכאון לכמה זמן..

ואנשים שאלו מה קורה..

וקרו הרבה דברים. מידי הרבה.

אז ספרתי משהו למישהו אחד, ומשהו אחר למישהו אחר.

ואז בכיתי, כי כשאני מספרת אני בוכה.

ואז נהיתי שמחה יותר, כי בכיתי, וזה שחרר לי משהו..

וככה כל שבועיים שלושה הייתי כמה ימים בדכאון, ואז בוכה, קצת שמחה- ושוב..

עד שלמדתי לבכות.

פשוט ברגע בו אני מרגישה שאני מתפרקת, אני עוזבת את כל מה שיש לי לעשות, ובוכה..

חמש דקות ואני מרגישה חדשה!

יש סיבה לבכי. יש סיבה.

והסיבה לא צריכה להיות מפוצצת כזאת.

גם זה שהסתבכת עם תרגיל במתמטיקה יכול להיות סיבה מספיק טובה.

ועוד משהו ששמעתי- להשתמש בחמשת החושים כדי להרגע.

לשמוע מוזיקה שאת אוהבת, לאכול משהו טעים, לראות תמונה שמחממת את הלב, להכנס לאמבטיה חמה, להריח איזה בושם..

זה לא תמיד כשאת לא רגועה...

אבל כשאת מרגישה שאת מתפוצצת זה יכול לעזור

ולדבר.

עם חברה, עם השי"ת..אפילו עם עצמך...

בהכי פשוט, מה שאת מרגישה, בלי לתכנן לגמרי מה שיוצא...

עוזר לפרוק.

חיבוק.

פעם הייתי ממש עצובה,

ובכיתי איזה שעה בלי יכולת להפסיק.

ואז המנהלת שלי ראתה אותי ונתנה לי חיבוק חם כזה ומלא ליטופים.

ופשוט נרגעתי.

אם יש לך אפשרות אז יש מצב שזה יעזור.

הייתי מחבקת אותך, אבל ווירטואלי לא נקרא

כמו שכתבו פה כבר לבכות עוזר.. ולדעתי גם לשתף עוזר בד"כ

המדריך שלי אמר לי פעם,שבכי זה הדבר הכי נפלא שיכול להיות כשהוא מגיע מתי שצריך...

אז פשוט תבכי ותבכי ובכי!!! מניסיון,זה ממש משחרר...

פעם חשבתי,שמי שבוכה אז הוא נמושה.היום אני מבין,שמי שבוכה הוא גבר באמת...

אבל דווקא נחמד לי להיות מתוייגת

בהתחלה חשבתי שזה נושאים שלא כ"כ נצרכים ושנוגעים אלי, אבל אחרי זה ראיתי שזה משו באמת לחיים. אני ממוכרת לזה, זה ספר שמורה לי את הדרך.

כדי שנוכל לעזור יותר...

יש ספר של הרב קוק עם ביאור של חגי לונדין .

(אישית זה פחות הקטע שלי אבל חברות שלי לדוג ממש התחברו.. סתם אני מחפשת אתגר בטקסטים ארוכים ועמוקים. לכו תבינו.)

מסביר את הדברים של הרב קוק בצורה פשוטה ומובנת אבל בלי להוריד מהעומק.. וגם - מחולק פי נושאים, שלא תלויים אחד בשני. ככה שאפשר לבחור מה ללמוד ולא חייבים להתקדם עפ"י הסדר. כל נושא מחולק לפסקאות קטנות, זה עוזר לא להשתמט כי זה קצר

ספר ממש יפה מדבר בספה עכשיו על הרבה מאו נושאים חשובים

אבל חשוב לומר, שאתמול עברתי בדברי שיר וראיתי שחילקו את טללי חיים לעוד חלקים:

הקיצו ורננו (הגאולה)

התפילה

שבת א,ב.

עבודת ה'

ככה שנראה לי משתלם לקנות חלק ספציפי..

בהצלחה! גם אני מחפש

חוברות ממש יפות של לימוד יומי לנוער מתוך טללי חיים

מדובר על ספרים אחרים

בכל ספר יש שיחות אחרות

כמעט אין שיחות שחוזרות על עצמם.

• באופן פרטי- אם אדם עושה עבירה- או חטא [עבירה- "לעבור" על דבר ה, לא להתייחס או להתחשב בו. כמו לעבוד על פני משהו שבדרך] הוא מנתק את החוט בחבל שמקשר אותו להשם. באופן פרטי
• באופן כללי- לגבי העולם- עבירות או חטאים- גורמים ל "פספוס" המטרה הכללית שהיא- תיקון עולם במלכות ש-די.
  ממילא כשאנחנו עושים דברים לא טובים [כנל] אנחנו ממעיטים בהוספת אור= מקלקלים את העולם [עייני במסל"ש] 

• אפשר ליישב את הקשר בין הפרט לכלל ככה- "כשאדם מתעלה- הוא מעלה את העולם כולו עימו" [מבוסס על הרב קוק]
  וגם יש את האמירה של רמב"ם שאדם ישים לב שבמעשה קטן הוא משפיע על העולם- מכף חובה לכף זכות, ממש!

@שאג

מעשים רעים.

*אמורה בכל מקרה

בס"ד

אותו דבר יכול לשאול ילד בן שנה שרק למד ללכת...

איך אחי הגדול בין שלוש כמעט אף פעם לא נופל ואני נופל כ"כ הרבה??

אלא שהגדול למד להשתמש בכלים שהקב"ה נתן לו,
עכשיו לצורך העניין הוא כבר לא נופל כשמנסה ללכת, אלא נופל מהאופניים...

(ואלו נפילות כואבות יותר אגב...)

והנמשל ברור.

ככל שמתבגרים הניסיונות משתנים. 

כי זה העניין של ניסיון- לפת כלים להתמודד אתו. ואז עולים שלב. ויש ניסיונות חדשים...

והטענה "שאנשים מבוגרים אף פעם לא נופלים" מובאת כאן ללא כל הוכחה או המחשה. אני לא חושב שזו טענה נכונה.

והיום כשאני בתחילת בגרותי,

אני חושב שיש בזה משהו נכון-

שלאנשים מבוגרים-בהכללה גסה-

יותר קל לדוגמה לקום בבוקר-

אבל אני לא חושב שזה בהכרח-

כי אין להם ניסיונות-

אלא-פשוט כי יש להם יותר אחריות-

הן מבחינת עבודה- לדוגמה-

והן מבחינת ילדיו/נערים בישיבה-

שמסתכלים עליו ולוקחים ממנו דוגמה אישית.

[מה שכן-אולי בסוף-אחרי הפעולות נמשכים הלבבות-

וגם נהיים יותר מתוקנים כך...]

שהיה ראש ישיבה אחד שבא לפניו תלמיד ושפך לפניו את הקושי שלו בהשכמת הבוקר.

ענה לו רה"י- "אתה עושה כך וכך כשאתה קם בבוקר ואין לך כח.

מה נראה לך שראש ישיבה עושה כשהוא קם בבוקר, וקרעכץ, אין לו כח?"....

אבל אחרים. לדוגמה: לקום לתפילה הם כבר התרגלו, אבל לעמוד בניסיון של לא לקבל לשון הרע, או לא להרבות במחשבות רעות וכו' אלא נסיונות שמתאימים לאנשים היותר צדיקים.

וגם נאמר שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה.

מה  שעוזר זה להוסיף קדושה: יותר לימוד תורה, יותר תפילה, יותר דבקות בתלמידי חכמים ולהתרחק ממה שמוריד את האדם.

וגם החברה יכולה להשפיע.  וכמו שכבר נכתב פה, לא לצפות לקפיצת מדרגות בעבודת השם. העיקר שהכיוון יהיה נכון, ההתקדמות יכולה להיות איטית עם נפילות בדרך.

ועוד כתב הרב זצ"ל שאפילו הגדולים שבדור צריכים קצת יראה נמוכה. זאת אומרת: נכון שאהבת השם זו הדרגה הגבוהה יותר, אבל טוב שלכל אחד תהיה גם יראה נמוכה. שיהיה לו פחד מהעונש הצפוי לו בעולם הבא על עבירות. זה לא נעים, אבל זאת אחת הדרגות שצריכה להיות בעבודת השם.

שטענו בפניו שאין לרבנים נסיונות והתמודדויות. הוא ענה "אתם יודעים מה זה שאתה נכנס לאולם מלא וכולם עומדים לכבודך??". אז יש.

בכל פעם ששרים לראש הישיבה שלי "ימים על ימי מלך" וכו', הוא עוצם עיניים ואומר את איגרת הרמב"ן, או פסוקים שקשורים לענווה.

פה אם את רוצה...

עדיף במסר, לא מצליחה לענות באישי.

חיבוק ענק

יהיה טוב

מאז שקניתי פלא'(כמה שנים..) אחשלי אמר לי שאין סיכוי שעובר יום שישי בלי לדבר איתם.

ב"ה אני מחזיק בזה בהתמדה(למעט פעמים בודדות).

אין לכם מושג כמה זה חשוב להם. הם לא מפסיקים להזכיר את זה שאני מתקשר אליהם כל שבוע..ממש שמחים מזה מאוד!

חשוב!

אשריךך