פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 594)

אני חושבת שתחכי עם זה, הגיוני שזה יעבור לה..

חכי שהחוט ימשך עוד קצת..

בהצלחה ;)

אם תספרי, המורה תדבר איתה והיא תבין שאת הלשנת עליה, תעלב, ותספיק לדבר איתך.

 

אם לא תספרי, תמשיכו להיות חברות ורק ככה תוכלי להשפיע עליה באמת.

 

כי עם כל הכבוד, שיחה עם המורה זה לא מה שיקבע עם היא תשמור שבת או לא...

 

לפעמים, הכי נכון לעשות את מה שנראה בכלל לא נכון.

את לא יכולה לספר בעצמך כי זה יעשה הרבה יותר נזק מתועלת. אם באמת חשוב לך מאוד שתדבר על זה עם המורה אז תשכנעי אותה למה זה טוב וחשוב שתספר בעצמה...

אבל מה שכן תעשי זה תנסי לחזק אותה ,להראות לה באמת את ההבדל של לשמור שבת ושלא, אני יכולה לעזור לך בזה , תראי לה בדרך עקיפין ששמירת שבת זה משהו שאי אפשר לוותר עליו וכו'...

אבל ברור לי לגמרי מה לא יעזור
תחשבי על זה יש סיבה שהיא הפסיקה לשמור שבת
וסביר מאוד שהיא די בלחץ שמשהו יגלה את זה
למה סתם להוסיף לה לחץ?! זה רק ירחיק אותה יותר
כרגע היא זקוקה לך אל תגרמי לה לאבד אמון בעולם

ואם את רוצה שיטות איך לשכנע אותה אפשר במסר

אני לא יודעת מי כן עוזר אבל מה שבטוח שלא המורות

מה שמאוד מתאים לפורום הזה, אבל אני מניח שלרוב האנשים פה אין ניסיון עשיר בתחום ובכל מקרה התשובות כאן קצרות מדי. התשובה (תרתי משמע) האמיתית היא תהליך ארוך, שאני מניח שרב שיודע הרבה אמונה יוכל להכווין אותך אליו. כנראה שתצטרכי לשבת איתה הרבה זמן ולהסביר לה, ובשביל זה תצטרכי לקבל תשובות בעצמך. אני מניח שהיא פשוט רוצה להבין למה היא צריכה לקיים מצוות ולא רק כמצות אנשים מלומדה, שזה רצון נפלא ובריא שמתעורר אצל כולם (כמעט) ברמה כזו או אחרת בגיל ההתבגרות. כשמפסיקים לשמור שבת עד שמקבלים תשובות זה כבר פחות נפלא, אבל עדיין נורמלי ויש הרבה מה לעשות עם זה.
בכל מקרה, כמו שאמרו כאן כולם ללא יוצא מן הכלל - אל תחשפי את זהותה לאף אחד! ולא רק בגלל שזה יגרום לה לאבד אמון וככה יהרוס את התהליך, אלא בעיקר בגלל שזו הבקשה הכי לגיטימית בעולם מצד חברה טובה ואין לך שום זכות להפר את האמון הזה. מצטער אם הייתי חריף מדי, לא התכוונתי להאשים אותך בשום דבר.
בהצלחה רבה!

המורה היא לא הכתובת לספר על תהליך נפשי שעובר על חברה טובה שלך.. (אלא אם כן יש לך ולחברה שלך קרבה מאוד גדולה בינכן למורה... מה שפחות נראה לי)

מה שכן - הילדה הזו חייבת עזרה!!

 

דבר כזה קיצוני בדר"כ (למיטב ידיעתי) לא קורה סתם, אז או שחברה שלך עוברת משבר רציני כבר הרבה זמן, או שפשוט היא לקחה את הקטע של גיל ההתפגרות צעד אחד קדימה.. חח סתםסתם 

 

היא פשוט צריכה הכוונה. 

כנראה היא לא מבינה מה החשיבות של שבת, ובכללי - של שמירת מצוות.

אני מתארת לעצמי שאם היא הלכה צעד רחוק כ"כ, (למרות שהיא לא רוצה שיידעו מזה..)

היא כנראה עושה גם דברים אחרים. ולאו דווקא טובים יותר....

לאנשים ומתבגרים מסוג אלה פשוט צריך להעלות את המודעות. ברור, זה לא כזה פשוט.

זה תהליך, וזה ארוך וזה קשה.

 

אני בתורך הייתי לומדת לעומק את עניין השבת, שמירת המצוות וגם על גיל ההתבגרות. כי זה בעצם אחד הגורמים שבגללם היא עשתה את הצעד הזה....

 

הייתי לומדת מספרים, מרבנים, מאבא סבא, רב, אמא, סבתא, דוד דודה, שו"תים, מאמרים  וכו'..

כמה שיותר מקורות מידע, לבוא אליה מלאה בידע וכוונות טובות שבאות מהמקום הכי נחמד וחברי שיש. תדברי איתה בגובה העיניים (כי ברגע שהיא תראה שאת יודעת כ"כ הרבה ואת מתנהגת כביכול כמו מורה שמלמדת אותה היא תרגיש שאת מתנשאת מעליה ואולי לא תרצה לשתף אותך יותר והיא עלולה להמשיך לעשות דברים לא טובים..)

 

אולי זה נשמע כמו עול כבד שהולך לרבוץ לך על הכתפיים, (אם בכלל תרצי לקחת את זה על עצמך..) אבל אני בתורך הייתי רואה את זה כשליחות עצומה!!

ה' לא סתם כיוון שהיא תיהיה החברה שלך, ושהיא תחליט לספר דווקא לך. חוץ מזה, גם אם חס וחלילה החברה שלך לא תקבל את מה שתאמרי לה מסיבות מסויימות, עם כל הניסיונות שתנסי להחזיר אותה לדרך הישר, לפחות תדעי שזכית במצווה עצומה של ניסיון להחזיר יהודיה לדרך ה', שזה גם מעלה גדולה מאוד.

גם תצאי מלאה בידע על שמירת המצוות ושבת וכל גיל הנעורים וכו', אז גם אם תתקלי בחייך בתהיות כלשהן על המצוות וכו', או שאלות של אנשים אחרים תוכלי לענות לעצמך ולהם ולקדש את שם ה'.

 

אז ייצאת מורווחת מכל הכיוונים

 

בהצלחה רבה!! ואני אתפלל עליה

 

 

 

 

 

את מבינה אך לא מסכימה.

 

שסודה יהיה שמור אצלך והיא יכולה לפרוק כל דבר אצלך ללא חשש.

 

וללכת לאיש מקצוע ולשאול אותו בלי שמות מה עושים ואיך מתמודדים עם כזה מצב כדי להשפיע עליה לטובה

|מתלבט..| אממ.. בכל אופן מקפיצה לך...

את יכולנ אולי לעשות הצגה בין שתי בנות ולהראות את החופש שלהן , שאחת לא עושה כלום רק בטלויזינ ובמחשב או בטלפון, והשניה מתנדבת ועוד ועוד ..כאילו הצגה קטנה במשך כמה דק ועל זה לבסס פעולה ..

ואז הן צריכות לקרוץ אחת לשניה ולהחליף מקומות בלי שזאת שבאמצע תתפוס את המקום

 

* פרלמנט (דורש טיפה כנה מראש - לכתוב את השמות של כ הבנות שבאות).

* מה _________ חושב/ת על.. (אם את רוצה, אנסה לשלוח לך את התשובות, אם אמצא במחשב..)

 

אממ.. ברכות כזה בצורה מקורית.. לדוגמא:

* מוציאים חפץ כלשהו וצריך לברך במשהו שקשור לחפץ. מגניב בטירוף

* ברכות לפי סדר הא"ב..

 

וכל העולה על רוחכן..

שכותבים מילה וצריך להגדיר אותה בלי המילים שמתחתיה.
אפשר להכין כזה שקשור לילדת יומולדת..אצלנו ממש נהנים מזה

משחק אחלה ממש!!

להסביר לי איך זה עוזר?

איך?! 

כי תמיד יש תקישורים האלו לעצומה... אבל תכלס יש בזה עניין או שזה "סתם"?

זה לא סיבה לבזבז את הזמן.

למרות שנראה לי שאני אפסיק לחתום על הדברים האלה. אף אחד לא מסתכל על זה.

החתמתי אנשים בליב"ה, ואמרו לנו לבקש שם ות"ז, אחרת זה לא עוזר. אולי גם פה זה אמור להיות ככה?

פעל: קפצתי, קופץ, אקפוץ. 2. קפצת, קופץ, תקפוץ/תקפצי. 3. קפץ/ה, קופץ/ת י/תקפוץ

פיעל: קיפצתי, מקפץ אקפץ. 2. קיפצת, מקפץ, תקפץ/י 3. קיפץ מקפץ יקפץ.

פועל: קופצתי מקופץ אקופץ 2. קופצת מקופץ תקופץ 3. קופץ מקופץ יקופץ

נפעל: נקפצתי מוקפץ אוקפץ 2. נקפצת נקפץ תוקפץ 3. נקפץ מוקפץ יקופץ.

הופעל: הוקפצתי הוקפץ יוקפץ. 2. הוקפצת מהוקפץ (???) יוקפץ 3. הוקפץ מוקפץ יוקפץ

הפעיל: הקפצתי מקפיץ אקפיץ 2. הקפצת מקפיץ תקפיץ 3. הקפיץ מקפיץ יקפיץ.

התפעל: התקפצתי אתקפץ )???) אקפיץ 2. ??...?????3. התקפץ מקפיץ (?) יתקפץ ...

                                  להפצה, לזכות הרבים  והמתקן מעוות= תבוא עליו ברכה........

הטבלה המלאה:

https://www.hilan.co.il/%D7%9E%D7%A8%D7%9B%D7%96-%D7%99%D7%93%D7%A2/%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D/%D7%A9%D7%9B%D7%A8-%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%9D/

כא-ל
עא-פ
קיג-קיח
קלא-קמ
קמא-קנ + יהי רצון
5 אחרונים!! כנגד חמישה חומשים!!

כל הכבוד

עא-פ
קיג-קיח
קלא-קמ

כל כמה זמן צריך למחוק הודעות ב c2

יהי זכרו ברוך...

אין מה לעשות ומאוד קשה עד בלתי אפשרי למצוא מעבדה שעוד מטפלת בדגם הזה

תקני חדש

קודם כל  - למחוק הודעות וכאלה! מסתבר שהם לוקחות טונות מקום..

 

אם זה בעיה שאי אפשר בכלל לפתוח את הודעות כי "איחסון הודעות אינו מוכן..." אז זה בעיה אחרת.. זה קרה לי בפלאפון הקודם.. והעדפתי לקנות חדש כי לא היה שווה לתקן את זה ועוד כמה בעיות קטנות אחרות שהיו לי במכשיר...

ואת צטדקת לפעמים ההורים לר מבינים אותנו כך שלדבר איתם יכול רק לסבך , אבל הם גם הרבנ פעמים עוזרים אם באמת מסבירים בנועם והרבה הרבה פעמים,הם בסהכ רוצים הטוב ביותר בשבילנו ...

כי פשוט הרבה פעמים לא טוב לי. פשוט לא...

ורק אל תגידו שאני לא בסדר כל הזמן כי זה ממש לא נכון!! אני משתדלת אבל אני רוצה יהיה יותר טוב גם מצידם.. ואני מרגישה שזה פשוט לא הולך... כמה שאני מנסה זה נתקע כי קולטים לא טוב.. או שאני רוצה זמן לעצמי אבל אני לא יכולה לבקש כדי שזה לא יהיה חוצפה.. קיצר.. הבנתם?

 

@תן חיוךךך זה תגובה גם לך..

 

גם אצלי זה ככה , זו המשפחה תנסי להיות האחות המעודדת שכל הזמן באנרגיות טובות ושמחה , וזה ישפיע עליהם ,תנסי להשפיע עליהם.כלומר אם הם מתלוננים אז תנסי להפוך את התלונה למשהו שמח..

הרבה מעבר... אני לא יודעת איך להסביר ממש...

 

לפעמים ממש ממש ממש א טוב לי מרוב שלא מבינים כלום ומרוב שהכל כל כך כזה.. לא יודעת להסביר.. קיצר...

את מוזמנת להסביר לי במסר , כי אני לא ממש מבינה ...

רואים שחוצפה זה לא תנועת נפש שלך, זה צורת התנסחות שיוצאת לך בטעות

 

אם זה היה חברה שלך- מה היית אומרת לה?

צורת הנתסחות נעימה ומכבדת

עכשיו תוסיפי לזה- אילו יכולת לומר להורים בכל דרך והם היו מבינים- מה היית אומרת להם?

 

ועכשיו החלק הקשה- ממה שאת מכירה את ההורים שלך- איזה צורת ניסוח באוזניהם היא חוצפה וכדאי להימנע ממנה? מה אצלם נחשב צורת דיבור מנומסת , לא משנה מה תוכן הבקשה? 

מכיר מקרוב

 

לדבר עם ההורים מניסיון שלי לא עובד

להיות נחמד לאחים ולנסות לגשר בין סכסוכים שנוצרים בעקבות הלחץ

זה ממש משחרר אותו[את הלחץ]

מניסיון

אתה רק צאריך לראות איך הם מתנפלים עלי כשאני מגיעה אחרי שעתיים שיצאתי

זה..זה תקלים עם ההורים... וז בעיה ממש!

 

וכן. בהחלט יש לחץ בבית. אמא לא במיטבה (והמבין מבין...) אבל סך הכל בסדר...

יכול להיות תקופה של אימהות ? סתם ... כנראה שכל האמהות אותו הדבר,דואגות טו מאץ' .
אולי את ואחים שלך תשבו לדבר איתי אבל לא הקטע שאתם תוקפים אותה ואומרים תמגרעות שלה,תתחילו בטוב ותמשיטו בזה שהתקלים שלה משפיעים עליכם ועל החיים בבית .

בס"ד

 

מכירה את המצב, חוויתי אותו גם. 

אם לומר את האמת, לפעמים צריך לדעת פשוט לוותר ולנסות להשקיע במה שמצליח- הקשר עם האחים וכאלה.

בע"ה, אם תהיי את החזקה בבית, תדעי להבליג ולשתוק, נטו לכבד בלי לבקש שישתנו, יכול להיות שהמצב עם אמא ירגע וממילא גם את תחושי מעודדת יותר. 

במילים אחרות, אם טוב לך עם אחייך, מצויין, ממליצה לך לשאוב משם את השמחה והסיפוק וכרגע לא לצפות לכך מההורים. בע"ה כשיהיו יותר פנויים ישמחו להעניק לך את זה מעצמם.

 

ב"הצלחה מותק!

אני חושב שהדבר שיכול לעזור במציאות הזו, אם אני מבין נכון את המצב. זה מצד אחד מול ההורים ומה שהם אומרים לנסות לשתוק. למרות שאת יודעת שאת צודקת והיית בסדר לגמרי אבל זה לא יעזור אם תגידי את זה כי עדיין את תישארי מבחינתם הלא בסדר. ומצד שני מבחינת עצמך תעשי מה שתראי לנכון וטוב לעשות, אבל העיקר שאל תשכחי שאת בסדר ועושה טוב את לא צריכה לקחת את מה שההורים אומרים במקרים האלה אלא להאמין במי שאת. 

 אני חייב לציין שזו תקופה שתחלוף בע"ה רק עד אז תשתדלי לאזור כוחות. ואח"כ בע"ה זה יעבור והכל יהיה טוב. בהצלחה רבה.  

בין כל יישום התגובות האחרונות שנאמרו פה, להתרכז באחים וכו'זה נכון ממש.

רק בנוסף לא לשכוח כל הזמן ולזכור שבסוף ההורים שלנו הכי רוצים בעולם שיהיה לנו טוב!

אלא שהם גם בנ"א, ולפעמים יש להם קשיים בעצמם ותקופות קשות...

אל תשכחי שבאמת באמת גם אם לא רואים זאת,, הם רוצים בטובתך!!

הקטע הכי מעצבן זה שכל היום אני סבבה לגמרי מבחינת מה שהם רוצים.. עוזרת, עושה והכל.. וכשאני בערב רוצה משוקצת לעצמי בשקט ולא עזרתי רגע - את לא בסדר!! וזה ממשיך... זה ממש ממש לא נעים!!

 

ואמ.. מי שהציעו כאן לדבר עם אחים שלי.. אממ.. הגדולים לא בא בחשבון.. והקטנים הם קטנים

בהתחלה זה יישמע כ"מה הקשר??אני לא במצב הזה.ההורים שלי בריאים " ויכול להיות שתרימי גבה ..יכול להיות שהעצות שלי ילהיבו אותך לאותו הרגע ותכנסי בזה בכל הכח.ואז תאבדי את המוטיבציה -כמו כל דבר בחיים.ולכן צריך להמשיך ולייצר מוטיבציה חדשה.רק מה"קשה" ומה"התמודדות המשעממת" נוצרים הדברים הכי גדולים ומקבלים את התבונות הכי גדול.ההישגים הם אך ורק בשטח עצמו."השטח" המציק והמגעיל.אני אגיד לך מה,כמעט לפני עד 4 שנים כל החיים שלי רבתי עם אמא שלי.המון.המון.צעקתי.התעצבנתי.לא בא לי?מתעצבנת.חשבתי שאני הכי צודקת בעולם..אע"פ אני ואמא שלי היינו נורא קרובות .באמת.אמא שלי נפטרה שנה שעברה.הדבר הכי לא קשור בעולם שנחת עלינו בבום..אחרי שאמא שלי נפטרה,קיבלתי מתנה:את היכולת לשכוח ולסלוח בחיים על הכל.ומי שיגיד לי שלא צריך לסלוח על הכל -אז אני אגיד לומשהוא לא מבין שום דבר.נצלי את הזמן הזה לאהוב את ההורים שלך ולחיות איתם ..גם אם הם מעצבנים וגם אם הם מתעקשים.הם רוצים רק את טובתך.רק.ואם את עדיין מנסה להסביר להם משהו והם לא מבינים..לכי על דרך אחרת.אינשטיין אומר שאי אפשר להתנהג באותה הדרך ולצפות לתוצאה שונה.דבר ראשון תמיד להתרגל לדבר עם קול נינוח כשיש מריבה.או באמת ישר לסתום.כן.לסתום.לוותר ולהגיד "אתם צודקים" גם אם אתם ממש לא.לכאורה אני חכמה גדולה שבאה ומטיפה..אבל תאמיני לי שאני עשיתי ועושה עבודה עם זה..יש דרכים להשיג את מה שאת רוצה בדיבור.את לא מבינה עד כמה..תעשו הסכמים בינכם.תפתחי איתם את זה.תסבירי שקשה לך ואת רוצה.מצפה לשמוע על התקדמות ..אשמח שתעדכני

למרות שמה שכתבת כאן ניסיתי.. אבל אחשוב על זה. שוב. ותודה גם על השיתוףף!!

אם לא לדבר איתם פיזית,

תכתבי להם.

כן, אולי זה ישמע פלצני או מגוחך

אבל לדעתי זו הדרך המעולה להביע את רגשותייך בלי לפחד מהתגובות.

פשוט מכתב מלב אל לב.

שתפי אותם בצורה הכי ברורה מה עובר עליך, מה את מרגישה.

שיהיה לך אומץ, שימי את זה על שידה בחדר שלהם.

בטוחה שהתגובה שלהם תהיה רכה ומכילה יותר.

אגב, עצם זה שתשבי ותפרקי בכתב את מה שעובר עליך, זה יקל עליך.

 

את גם יודעת שאני אוהבת את הגישה של "הכל בראש".

שאת תחליטי עם עצמך שויהי מה, אבל את

את נשארת חזקה. לא מתעצבנת.

(אני לא אגיד לך לא לשים פס עליהם, כי הם אבאמא אבל את יודעת למה אני מתכוונת)

להחליט שאם קורה משהו,

אז ישר להתעלות מזה. לראות מה הטוב שאפשר להפיק מהמקרה.

לשתף. (יש לך כמה אנשים ב"ה שאת יכולה לשתף אותם) ויחד לראות מה ניתן לעשות.

 

תחליטי שאת נהנת מהמצב הקיים,

להחליק, להבליג.

ואולי כן לאזור אומץ ולפתוח איתם שיחה פתוחה ומשחררת.

מניסיון, זה טוב.

 

אני איתך.

בהצלחה.

 

 

אבל השאלה איך מוציאים אותו לפועל... כי ברגע שאני יודעת שהם הולכים לקרוא את זה, הסיכויים שאני אצליח להוציא באמת, נורא קטנים..  אולי ננסה לכתוב כזה באופן כללי ובאמת כשיהיה אומץ אז אני אשים להם בחדר... (כבר עברתי פעמיים פדחניות כאלה... פדחניות בטירוףף!!! זה לא היה הכי נחמד אבל עברתי...)

 

 

ולהחליק, משתדלת...

וני אגיד לך מה הכי מעצבן?

שכשרוצים לדבר אי אפשר.. כאיל.. טכנית או מכל הסיבות בעולם יש הרבה סיכויים שזה לא ממש יקרה. בטוח לא שיחה כזאת שקובעים מראש... והם יודעים את זה שאני לא אוהבת את הקטע הזה שרק כשקורה משהו או יש פיצוץ או לוידעת מה, רק אז מדברים.

האמת, אבא שלי איתי בדעה הזאת והוא גם חושב שזה לא טוב ושצריך למצוא זמן, אבל מכל מיני סיבות זה עדיין לא קורה..

 

ותוסיפי להכל שאמא לא ממש מרגישה טוב... קיצר.. זה לא מוסיף..

ותודה מותק!

 

 

ותודה רבה לכל מי שמגיבים לי פה.

קודם נחמד לדעת שזה לא בעיה בלעדית שלי.. ומה שאתם כותבים נותן לי גם נקודות למחשבה.. אז תודה!!!

 

הורים של בנות בגיל העשרה בבקשה תבינו .עד שהם מתבגרות יותר כל יום זה סיפור חדש. צריך סבלנות משני הצדדים. לכם הבנות ,גם אתם תהינה הורים ואז הכל יהיה ברור יותר ןלכן גם מצדיכם אתן נקראות לסבלנות.דברים משתנים מיום ליום .יום אחד אתן תהינה החברות הכי קרובות לאמא שלכן. סבלנות בקפסוליות ענקיות.

אני חושבת שפשוט זו תקופה כזו שלא ככ מסתדרים עם ההורים....

אני בכל אופן פשוט למדתי עם הזמן שצריך להיות איתם הרבה יותר סבלניים ולא להתעצבן מכל דבר...

צריך לדעת לקבל את דעתם ובסוף גם הם יקבלו את דעתך...

לאט לאט ובעז"ה!!!!

 

(אולי יש גירסה מצונזרת)

אבל יכול לעניין אותי 😅

אוקיי, תודה לך!
עוד אנשים?

סבבה

אני מעוניינת מאוד שיפתח פורום כזה, אני דוברת קצת שפות תכנות...

יהיה מאוד נחמד עם יפתח פורום כזה

וכבר פעם יצא לי לחשוב שאיך זה שאין פורום תכנות, כל הכבוד על היוזמה ! 

כל הכבוד לכולם על הזרימה!

 

ועוד משהו, אני פרסמתי רק פה ובצמ"ע,
אז אם יש עוד פורומים שאתם פעילים בהם ממש נשמח אם תפרסמו שם,
ושוב, תודה לכולם!

יהיה מצוין אם תוכלי לפרסם שם

אני קצת מבינה, לא יותר מדי..
קצת html קצת C ככה.
אשמח

@Admin

בבקשה |מתחנן|

העניין הוא שתכנות זה נושא ממש רחב ויש המון שפות, אז אולי יהיה קצת בעייתי לרכז הכל בפורום אחד.

אבל כן, אני בעד, למה לא?

(כמובן שאשמח להרחיב אותו)

@LightStar

אם כן שלחו קישור

כדי לפתוח אותו.

משה לא יפתח פורום בשביל חמש עשרה חבר'ה.

 

בינתיים יש לנו 24.5 חבר'ה שרוצים

כתובת הפורום היא /Forum/Forum.aspx/f29

 

יענו כמו כל הפורומים רק בסוף 29.

 

תודה לכולם!

מוזמנים לבוא לבקר אותנו!

ללכת לפורומים
אשקול טכנולוגיה
שם שם

משמעותי....

משהו תאהבי. זה כבר יכול להיות דבר אחד

משהו מכיר מקום לטיול פשוט עם נוף יפה ודרך הגעה נוחה שלא צורך מלווה נשק או חובש?

עמונה היא מאחז ברמת-חצור, שלוחה של הר בעל חצור, על פסגה גבוהה ושלטת, בגובה 940 מטר מעל פני הים, כקילומטר ממזרח לעפרה, המשתייכת למועצה אזורית מטה בנימין^[1]. מקור השם ביישוב "כפר העמונה" הנזכר בתנ"ך בספר יהושע, כחלק מרשימת יישובים, בצמוד לעפרה המקראית בנחלת שבט בנימין^[2]. מיקומה של עפרה המקראית חופף למיקומו, כיום, של הכפר א-טייבה הסמוך. מן המאחז תצפיתלירושלים, לים המלח, לעבר הירדן ולהרודיון שבמדבר יהודה.

בפברואר 2006 נהרסו תשעה מבני קבע לא חוקיים בעמונה, לאחר שכוחות משטרה פינו אלפי מפגינים שהתבצרו במקום.

נכון לתחילת 2015 ביישוב כחמישים משפחות הגרות בקרוואנים^[3], והוא המאחז הגדול ביותר ביהודה ושומרון^[4].

הקמת היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמות עמונה רשומות בטאבו על שם תושבי הכפר סילוואד.^[5]

המאחז הוקם בשנת 1995, תחילה כאתר ארכאולוגי ואתר מכלי מים של "מקורות"^[6][7], ובנובמבר 1996 הוצבו במקום שלושה קרוואנים, בהנחיית ראש המועצה האזורית, פנחס ולרשטיין. ולרשטיין בחר את המקום הזה, עקב מיקומו השולט על עפרה. גם שר הביטחון, יצחק מרדכי, ייחס לעמונה חשיבות אסטרטגית^[8]. ב1997 התיישבו במקום צעירים מבני היישוב עפרה. עם הזמן הצטרפו ליישוב משפחות, ולקראת סוף שנת 2005 היו בעמונה כ-30 משפחות על שטח של כ-400 דונם.

משרדי הממשלה השקיעו בפיתוח המאחז כספים רבים, כך למשל משרד השיכון חתם על חוזים עם קבלנים לפיתוח היישוב בשווי של כ-2 מיליון ש"ח, בין השאר להקמת תשתיות לבתי קבע^[9], מימן את רכישתם של חמישה קרוואנים שהוצבו במקום ב2004 בעלות של כ-275 אלף ש"ח^[10], חברת החשמל חיברה את המאחז לרשת החשמל הארצית לאחר שהתקבל אישורו של קמ"ט חשמל במנהל האזרחי^[11]. לטענת תושבי המקום, בשנת 2001 עודד ראש הממשלה אריאל שרון את התושבים להתחיל בבניית בתי קבע במקום, ומנכ"ל משרד ראש הממשלה, אביגדור יצחקי, ביקר במקום ב-2002 על מנת לבחון אפשרויות ודרכים לסיוע ליישוב^[7].

בדו"ח המאחזים הבלתי מורשים של עו"ד טליה ששון, עמונה הוגדרה מאחז בלתי מורשה, ולכן גם לא חוקי, מכיוון שהוקמה בלא החלטת ממשלה, ללא תכנון כדין, ללא שנקבע תחום שיפוט בצו מפקד האיזור, והיא נבנתה על קרקעות שהיו בבעלות פרטית שלפלסטינים בניגוד לקביעת בג"ץ מ-1979 שישובים ישראלים מעבר לקו הירוק יוקמו רק על אדמות מדינה. בנוסף, ללא מסמכי רכישה כדין, הקמת ישוב על אדמות פרטיות של פלסטינים, נחשבת גזל ופגיעה בזכות הקניין של הבעלים.^[12]

התפתחות ואופי הישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסת ספר תורה בבית הכנסת ביישוב, תשע"ה

עמונה מכיוון מזרח, ועפרה הסמוכה לה

הישוב נבנה בשיטת בניה אקולוגית, על בסיס עקרון "התאמת האדם לנוף". בהתאם לכך היישוב תוכנן ונבנה תוך שילוב מרבי במרקם השטח הקיים, הקשבה ושימת לב למרקם פני השטח, וניצול חכם של המשאבים במקום.^[14]

בספטמבר 1998 העביר משרד השיכון 300 אלף ש"ח, לסלילת כביש גישה לאתר הארכאולוגי בעמונה^[8].

בי"ט בשבט ה'תשס"ג, (21 בינואר 2003) נערך טקס חנוכת המקווה של היישוב. באירוע השתתף הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו^[7].

בפברואר 2006 נהרסו תשעה מבני קבע לא חוקיים בעמונה, לאחר שכוחות משטרה פינו באלימות אלפי מפגינים שהתבצרו במקום, בשונה מהפינוי בתכנית ההתנתקות זמן קצר קודם לכן.^[15] לפי טענת אריה אלדד, פינוי הבתים בעמונה היתה אמורה להוות פתיח לתכנית ההתכנסות של ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, למהלך חד צדדי (או בהסכמה) של נסיגה כוללת מיהודה ושומרון, ופינוי תושביה היהודים.^[16] בעקבות הפינוי אולמרט עצמו טען ששימוש המשטרה היה בכח סביר, ושהמפגינים היו האלימים, כשזרקו לבנים על השוטרים.^[17]

בסוכות תשס"ח, ספטמבר 2007, הוקם מרכז מבקרים בעמונה ביוזמת צעירים מהיישוב עפרה. המרכז כולל מגדל תצפית, שלטי הדרכה וחזיון אורקולי^[18]. בנוסף מוצגת במרכז תערוכה המנציחה את המאבק בעמונה בפברואר 2006. בתחילת 2015נערך ביישוב מעמד הכנסת ספר תורה לבית הכנסת המקומי^[19]

בשנים האחרונות מתפתחת בעמונה פעילות חקלאית ענפה. ניטעו בה כרמי זיתים, כרם ענבים ומטע גודגדנים. בין שאר תחומי התעסוקה במקום: דיר כבשים, אומנות בברזל, בנייה בעץ, חברת הפקה והוצאה לאור. אוכלוסיית היישוב הטרוגנית, וכוללת סטודנטים, בעלי מקצועות חופשיים, מורים, אברכים, חקלאים ואמנים.

מוסדות היישוב כוללים בית כנסת, מקווה, מעון, גן ילדים, משחקייה לילדים וגני שעשועים. עפרה הסמוכה מספקת לתושבי עמונה בתי ספר, מרכז מסחרי, קופת חולים ושירותי דואר.

בנובמבר 2008 עתרו פלסטינים לבג"ץ בדרישה לפינוי המאחז.^[20] בדצמבר 2014, במענה לעתירה, הורה בג"ץ למדינה לפנות את המאחז תוך שנתיים.^[21] יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין ושרים בקרו בחריפות את הוראת בג"ץ^[22]

בתחילת שנת 2016, וביתר שאת לקראת חודש סיוון, נערכו תומכי הישוב עמונה למאבק ציבורי פוליטי כשטענתם היא שמערכת הביטחון כפופה לממשלה, והיא זו שיכולה להחליט בסופו של דבר על דרך למנוע את הריסת הישוב. הוגשה עצומה ונערכה הפגנה מול הכנסת, והוחל במסע תעמולה לפיו פירוק עמונה הינו למעשה תחילת פירוק ההתיישבות בכל יהודה ושומרון. במאי 2016 התפטרותו של משה יעלון מתפקיד שר הביטחון וכניסתו של אביגדור ליברמן לתפקיד, חיזקה את תקוות המתנחלים שהיישוב לא יהרס.

הריסת הבתים בעמונה - 2006[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההליך המשפטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-18 ביולי 2000 גילו פקחי בנייה של משרד השיכון עבודות להכשרת הקרקע לצורך בניית קבע על ידי חברת אמנה, והוצא צו הפסקת עבודה, שבעקבותיו העבודות נפסקו למשך ארבע שנים^[24].

בשנת 2004 נערכו מספר דיונים משפטיים בעניין עמונה. ב-18 באפריל ארגון 'יש דין' גילה כי העבודות חודשו, ושוב הוצאו צווים להפסקת עבודה^[25], אך למרות זאת העבודות נמשכו כסדרן. לטענת שלום עכשיו, תחילת בניית מבני הקבע בעמונה היא תולדה של הסכמות שבשתיקה בין הממשלה והמתיישבים, שנוצרו במהלך הסכם לפינוי שבוצע באותה תקופה למאחז סמוך בשם גינות אריה.

בדיון, מה-10 ביוני, טענה המועצה כי הקרקע בבעלות יהודית, וכי נחוצים לה 30 יום לשם סיום הליך רכישת הקרקע ורישומה בטאבו. בעקבות זאת ניתנה ארכה נוספת וב-18 באוקטובר הוצאו צווים סופיים להפסקת העבודות ולהריסת המבנים, לאחר שלא הוצגו שום עדויות על התקדמות הליך הרכישה. למחזיקים בשטח ניתנה ארכה של 30 יום כדי לבצע זאת בעצמם, אולם גם לאחריהם המבנים עדיין עמדו על תילם^[24].

בביקורים של רכז הפיקוח החל מתאריך ה-24 בינואר 2005 ושלושה שבועות לאחר מכן, הוא הבחין בהמשך העבודות. ב-15 במאי2005 הוחרמו כלי עבודה ששמשו לביצוע עבודות הבנייה. בעקבות המשך הבנייה ואי הריסת המבנים על ידי הבונים, החליטו הרשויות להרוס את המבנים בעצמם, אולם החליטו לדחות את הביצוע עד לאחר השלמת תוכנית ההתנתקות, שנערכה בקיץ 2005^[24]. מנגד, בינתיים החל איכלוס הבתים בתושבים.

ב-3 ביולי 2005 הוגשה עתירה לבג"ץ על ידי "שלום עכשיו", אשר דרשה את הריסת הבתים בנימוק שנבנו על קרקע פרטית של פלסטינים, וכי כבר הוצאו כנגד המבנים צווי הריסה^[26]. אנשי שלום עכשיו טענו מאוחר יותר שהתביעה נגד בניה על אדמות פלסטיניות תקיפה לגבי הישוב כולו והעתירה הוגשה רק ביחס לבתי הקבע, כיוון שהיחס אליהם בחוק היה ברור יותר, והסיכויים להצלחת העתירה היו גדולים יותר. מנגד, מועצת יש"ע ואנשי המאחז טענו כי אין תובע לבעלות על האדמות (בהסתמכם על הסכם הרכישה הבלתי פורמלי בתיווכו של אניס, כאמור), ועל כן אין בעיה בהקמת הבתים. ב-7 ביולי 2005 הוציא בית המשפט העליון צו ביניים למניעת אכלוס הבתים ויום לאחר מכן הוציא אלוף פיקוד מרכז צו בהתאם.^[27], בעקבות זאת יושבי הבתים התפנו מבתיהם ב-10 ביולי 2005, ופרקליטות המדינה התחייבה להרוס את הבתים, ובג"ץ מחק את העתירה.

בנובמבר 2005 הפרקליטות הציבה תאריך להריסת מבני הקבע, עד סוף חודש ינואר 2006^[28].

ב-3 בינואר 2006, תחילת החודש שעד סופו נועדו הבתים להריסה, הוגשה עתירה לבג"ץ על ידי אגודה שיתופית עמונה בע"מ ושלושה מתושבי היישוב, המבקשת לדחות את ביצוע ההריסה בתואנה כי לא צורפו כמשיבים לעתירה שהוגשה על ידי "שלום עכשיו". בעתירה נטען שוב כי הקרקע עליהם נבנו הבתים היא בבעלות תושבי עמונה, ולא בבעלות פרטית של פלסטינים, והוצא צו ביניים המונע את הריסת המבנים.

ב-29 בינואר 2006 יום טרם המועד להריסת הבתים, דחה בג"ץ את העתירה והסיר את צו הביניים, בשל היעדר הוכחות לקניית הקרקע על ידי תושבי המקום, היעדר היתר בנייה, וצו ההריסה שהוצא כנגד המבנים. בנוסף, תקף בג"ץ את ההכנות שכבר נעשו במקום למאבק בכוח כנגד הריסת הבתים.

"העותרים מבקשים לקיים את הפסוק: "טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח את ידך", לאמור אם תצלח דרכו בבג"ץ - מה טוב, ואילו אם לא תצלח דרכנו - נידרש לעוצם ידינו כי רב. לא כך ראוי שינהג אדם הפונה לבג"ץ"^[24].

לקראת העימות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלילה שלפני העימות הציע חנן פורת, בשם מועצת יש"ע, שתוענק למתנחלים ארכה של שבוע להעתיק את הבתים ליישוב עפרה, ואם לא יצליחו, הם יהרסו אותם בעצמם. ההצעה הוגשה ליועץ המשפטי מני מזוז וקיבלה את הסכמת הגורמים הצבאיים. למרות זאת סירב ממלא מקום ראש הממשלה, אהוד אולמרט, להצעה. פורת פנה לשופט אליקים רובינשטיין, שנתן לו צו זמני המונע את כניסת כוחות המשטרה עד לדיון בעתירתו בבג"ץ. בשעה שמונה וחצי בבוקר החל הדיון בעתירה, ובסופו, בסביבות השעה עשר, דחו השופטים את העתירה.

תמונת אחד הבתים שנהרסו, שעות לפני העימות

ב-1 בפברואר 2006 הגיעו כששת אלפים שוטרים וחיילים בפיקודו של תנ"צ מאיר בוקובזה לעמונה, כדי להרוס את הבתים ולאבטח את המשימה. מולם התבצרו בבתים כשלושת אלפים פעילים, רובם בני נוער, שניסו ללא הצלחה למנוע את הרס הבתים^[29]. בתחילת השבוע שבו נהרסו הבתים החלו להתאסף במקום צעירים רבים, עד שביום שלישי התאספו במקום יותר משלושת אלפים איש^{[דרוש מקור]}. בין האנשים שנאספו בעמונה היו גם חברי הכנסת מסיעות הימין, פנחס ולרשטיין, ראש מועצת יש"ע ויהודה עציון, ממנהיגי המחתרת היהודית. רבה שלעפרה התיר לנשים להתבצר בבתים, בהנחה שכוחות הביטחון ישלחו חיילות לפינוי הנשים. בפינוי עצמו, אף שהיו חיילות, שוטרי היס"מ הוציאו את הנשים מהבתים. כמה בני נוער התנכלו לכלי רכב של אמצעי התקשורת ואף ידו אבניםעליהם, אך הנהגת המאבק השתדלה להרחיקם ובהמשך התקשורת עבדה ללא הפרעות. בלילה שקדם לעימות כבר התרחשו עימותים 'קלים'. הנהגת המאחז ביקשה מהמתבצרים שלא לנהוג באלימות ולהרחיק את האבנים מקצה הגג, אך הסתבר כי היא אינה שולטת במצב.

מהלך העימות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוחות הביטחון נפרסו בארבעה מעגלים. בחיצוני עמדו חיילים שחצצו בין היישוב עופרה לעמונה, ומנעו ממתגברים להתקרב לעמונה. בשלישי עמדו שוטרי מג"ב שמנעו מהסובבים להתקרב. אלה לא השתמשו בכוח פיזי כלל. למטה עמדה שורת שוטרי יס"מ שמנעה מהנמצאים בחוץ ומאלה שהוצאו מהבתים להיכנס לאזור הבתים. הכוח הפנימי עסק בפינוי עצמו.

לקראת העימות התמקמו רבים מהנוכחים במאחז בגבעה שממול לבתים ולא השתתפו בעימות. אלו שהשתתפו בעימות התחלקו לשלושה מקומות, כאשר הרוב התמקמו בבתים עצמם ומסביבם ואחרים בגגות שחלקם בוצרו בתיל.

בשעה 09:15 הוכרז במערכת הכריזה של היישוב: "השוטרים עולים לכיוון היישוב - כולם לרוץ לבתים ולהתכונן". כוחות משטרה פרצו את המתרסים שהקימו מתנחלים. אחרי כן, נתקלו הכוחות בחומה אנושית, שאותה הובילו ראשי מועצת יש"ע, פנחס ולרשטיין וח"כים מהימין, חומה זו נפרצה על ידי פרשי המשטרה שהכו את המפגינים באלות ובפרסות סוסיהם , מה שהביא למטחי אבנים מצד הנערים שעמדו על גגות הבתים. במהלך הפריצה נפצעו מספר שוטרים ומתנחלים רבים, בהם חבר הכנסת אפי איתם שאושפז לאחר שנפגע בראשו מפרסת סוסו של שוטר יס"מ, אל"מ במילואים מוטי יוגב וח"כ אריה אלדד, שידו נשברה.

כאשר הגיעו הכוחות לבתים עצמם, הגבירו המתבצרים בגגות את זריקת האבנים, ואף זרקו בלוקים ומוטות ברזל על שוטרים ופצעו כמה מהם, אחד באורח בינוני. השוטרים הציבו סולמות על הבתים, והורידו נערים מהגגות תוך שימוש באלות. במהלך שלב זה נפצע קשה בראשו יחיעם אייל, בנו של מזכ"ל מפלגת תקומה נחי אייל, אשר הוכה בראשו על ידי שוטר בעזרת אלה הפוכה^[30].

תוך כדי העימות תמונות וסרטי וידאו צולמו ותיעדו הכאה של נערים שישבו על הרצפה ללא התגרות. המתבצרים העידו כי אף מי שביקש לצאת ללא התנגדות הוכה, וכל מי שעבר במסדרון בדרך החוצה הוכה שוב. גם צלמי עיתונות הוכו.

מד"א הכריז על אירוע רב נפגעים. מספר הפצועים שפונו לבתי חולים עלה על 200, כרבע מהם מכוחות הביטחון וכשלושה רבעים מקרב המתנחלים^[31]. יחד עם זאת, לטענת המתנחלים כמעט כל הנפגעים היו מתנחלים^[32].

בתום 4 שעות של מאבק קשה הצליחו כוחות הביטחון לפנות את כל המתבצרים והרסו את הבתים.

גילויי האלימות החריפים במאבק, משני הצדדים, עלו על כל עימות קודם מסוג זה ומספר הפצועים במהלך יום הפינוי והריסת הבתים עלה על מספר הפצועים בתוכנית ההתנתקות כולה. המאבק חולל סערה ציבורית. את האירועים האחרונים והתנהגות המשטרה בדקהועדת חקירה פרלמנטרית, שסיימה את עבודתה בהגשת דו"ח ביניים חריף לפני הבחירות במרץ 2006.

לאחר העימות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טענות בדבר אלימות משטרתית מופרזת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילי הימין התלוננו שהאלימות שהופעלה כנגדם הייתה מופרזת וללא הצדקה ונבעה משיקולי בחירות. יידוי האבנים, לטענתם, בא כתגובה על האלימות המשטרתית. חברי הכנסת אפי איתם ואריה אלדד טענו כי המשטרה באה מראש על מנת לנהוג בברוטליות כלפי המפגינים ולא ניתנה הזדמנות לח"כים להרגיע את הרוחות. איתם ואלדד תקפו בחריפות את ממלא מקום ראש הממשלה, אהוד אולמרט. אלדד אף טען שאולמרט הורה על פינוי אלים כדי לזכות בקולות השמאל בבחירות לכנסת ה-17. גם ארגון בצלם פנה אלהיועץ המשפטי לממשלה בדרישה לחקור את השימוש המופרז בכוח משטרתי.^[33].

ראשי הנאבקים טענו כי שוטרים הכו זמן רב לאחר שכל איום כלפיהם חלף ותקפו את הגיבוי המוחלט שאלימות הזו זכתה לה בדרגי המשטרה והממשלה. היו שציינו גם את העובדה שהשוטרים (למעט שניים) נפצעו פציעות קלות מאוד, לעומת המתבצרים שנפגעו פגיעות ראש, ופונו לבית החולים במספרים גבוהים בהרבה. הועלו גם טענות על בזמן הפינוי על ידי שוטרים כלפי מפגינות^[34].

טענות המשטרה והממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשטרה טענה שהופעל כוח סביר והיא נערכה כראוי לאירועים וזכתה לגיבוי מלא מצד מ"מ ראש הממשלה אהוד אולמרט, שר הביטחון שאול מופז, המפכ"ל משה קראדי והרמטכ"ל דן חלוץ. הממשלה הנחתה את פרקליטות המדינה להגיש במהירות כתבי אישוםכנגד המתפרעים האלימים ולגלות "אפס סובלנות" כלפי מפגינים אלימים. מפקדי האירוע אף טענו כי המשטרה השתמשה בכח "פחות מהסביר".

המשטרה שחררה קלטת וידאו, המוכיחה, לטענתה, שאיתם לא נפצע מפרש משטרה, ולא היו פרשים בסביבתו סמוך לזמן הפגיעה. לטענתם נפצע מאבנים שזרקו המתנחלים^[35]. לעומתם הציג איתם תמונות בהן הוא נראה סמוך לפרש משטרתי, שניות אחרי שפגע בו, לדבריו^[36]. המשטרה הציגה גם סרטי וידאו שהוכיחו לטענתה כי הכניסה הראשונה של השוטרים למאחז הייתה ללא אלות או מגנים, ורק בהמשך נעשה שימוש באלות. זאת לעומת הסרטים שנראו בתקשורת, שמראים את הסוסים פורצים בלא שנזרקות אבנים. בנוסף הראו קלטות וידאו בהם נראה לטענתם ח"כ אלון מעודד את המפגינים.

פעולות בעקבות העימות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישיבת הממשלה שלאחר הפינוי העריכו ראש השב"כ יובל דיסקין ואלוף פיקוד המרכז יאיר נוה שנוצר קרע חמור בין המתנחלים, החשים נבגדים, לבין הממשלה וכוחות הביטחון, וכן את החומרה בכך שרוב הציבור שמתנגד לפינויים דומים רואה במתבצרי עמונה גיבורים ולא פורעי חוק^[35].

ב-5 בפברואר נערכה הפגנת המונים שאורגנה על ידי מועצת יש"ע בכיכר ציון במחאה על אירועי עמונה^[37], שבה השתתפו לפי נתוני המשטרה כ-80,000 איש^{[דרוש מקור]}.

בעקבות העימות דרשו ח"כים מהימין והשמאל להקים ועדת חקירה ממלכתית כדי לחקור את מה שהתרחש בעמונה. אולמרט דחה בתקיפות את הבקשה. גם מפלגת העבודה ומפלגת שינוי הציגו את התנגדותן למהלך בנוסף למפלגת קדימה ויצאו להגנת השוטרים. בימין החלו באיסוף עדויות לצורך חקירה עצמאית. ב-8 בפברואר 2006, על רקע הבחירות המתקרבות, החליטה הכנסת ברוב של 37 נגד 33 להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת האירועים ולאחר מכן נקבע כי ועדת החוץ והביטחון היא שתשמש כוועדת החקירה. הוועדה הגישה את מסקנותיה לאחר מספר שבועות. היא מתחה ביקורת חריפה על גדעון עזרא, שר המשטרה, ועל שאול מופז, שר הביטחון, וקבעה כי הדרג המדיני לא תיאם כראוי את הפינוי עם כוחות הביטחון בשטח והמשטרה הפעילה כוח מופרז בפינוי^[38].

בקרב חלק מהציבור הדתי-לאומי התגברו רגשות קשים^{[דרוש מקור]} שנולדו עוד בתוכנית ההתנתקות לגבי יחסה של המדינה אליהם ויחסם למדינה. מבחינת ציבור זה מדובר היה בטראומה שתרמה הן להקצנה לכיוון של אלימות והן להגברת האמונה שישנם גורמים בשלטון ובתקשורת שמנסים במתכוון לפגוע בציונות הדתית. מאידך בקרב חלקים מהציבור התגברה התחושה והחשש לגבי יחסם של המתנחלים לשלטון החוק וסירובם לקבל החלטות ממשלה.

אחת התמונות שצולמה במהלך העימות על ידי הצלם עודד בלילטי, בה נראית נערה אחת מול שוטרים רבים חבושי קסדות הלובשים מדים שחורים, זיכתה את צלמה בפרס פוליצר לשנת 2007^[39]. בשנת 2007 הוציאה להקת המטאל הישראלית Salem את האלבום "Necessary Evil" הכולל שיר בשם "עמונה", שהוא שיר מחאה קצר המתאר את המניעים שבמאבק בעמונה מנקודת מבטם של מתנגדי ההתנתקות.

הליכים משפטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפורום המשפטי למען ארץ ישראל וארגון זכויות האדם ביש"ע אספו עדויות על מנת להגיש תלונות למחלקה לחקירות שוטרים ותביעות אזרחיות כנגד שוטרים שהיו לטענתם אלימים^[40]. על פי דו"ח שפרסם ארגון זכויות האדם ביש"ע, נכון לינואר 2010, נפתחו למעלה מ-100 תיקים על תלונות ובהם כ-150 מתלוננים, אך רק ארבעה הבשילו לכדי כתב אישום, אחד הסתיים בזיכוי, אחד ללא הרשעה, אחד בהרשעה ואחד תלוי ועומד. 44 תיקים נסגרו בעילה של עבריין לא נודע, 18 נסגרו ללא חקירה, 15 נסגרו מחוסר ראיות, 9 נסגרו מחוסר עניין לציבור ו-3 מחוסר אשמה^[41][30]. ב-25 במאי 2010 גזר בית המשפט בירושלים על השוטר דוד אדרי 3 חודשי עבודות שירות, לאחר שהורשע ב"תקיפה הגורמת חבלה של ממש" שלא היה בה צורך כלל^[42].

במקביל הוגשו עשרות תביעות אזרחיות ובחלקן נפסקו לתובעים שנפגעו מאלימות השוטרים פיצויים של מאות אלפי שקלים. בין היתר נפסקו 23,000 שקלים ליהודה עציון שנרמס על ידי פרש משטרתי^[43], 35,000 ש"ח למפגין שהוכה בעורפו על ידי אותו פרש^[44], כ-400,000 שקלים ליחיעם אייל ששוטר הכה בראשו באלה הפוכה וגרם לפציעתו באורח אנוש^[45], כ-15,000 שקלים למפגין שננגח בראשו בקסדה^[46], 150,000 שקלים למוטי יוגב שהוכה ונפגע ברגלו^[47], 230,000 שקלים למפגין שהוכה בפלג גופו העליון^[48].

מנגד, הוגשו תביעות על התפרעויות ותקיפות שוטרים כנגד אנשי ימין שהשתתפו בפינוי, ואחד מהם נידון ל-180 שעות של עבודות שירות^[49]. ב-15 בפברואר 2006 הוצת רכבו המשטרתי של תנ"צ מאיר בוקובזה, סגן מפקד מחוז ש"י במשטרה שפיקד על הפינוי. במעשה הורשעו אריה טסלר, אלישיב גלברד ומשה סקלי^[50].

התביעה האזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף להליכים המנהליים להריסת המבנים, הגישו הבעלים הרשומים של הקרקע גם תביעה אזרחית באמצעות ארגון יש דין ב-31 בדצמבר 2008. בתביעה טענו שקרקעות המאחז לא רק היו בבעלותם, אלא אף עובדו על ידם, והמתיישבים כונו "עבריינים ישראלים".המנהל האזרחי בדק תצלומי אויר משנת 1985 והצהיר שחלקות רבות הכלולות בתביעה היו מעובדות בדרגות שונות. המתנחלים טענו שמדובר בקרקעות הנמצאות הרחק מחוץ לתחום עמונה ושאדמות עמונה לא עובדו מעולם^[5][51]. בית המשפט קבע בהסכם פשרה, שעל המדינה לפצות את בעלי הקרקעות התובעים ובאי כוחם מארגון יש דין ב-300,000 ש"ח.^[52] המדינה תבעה את ועד מתיישבי עמונה, ודרשה שהם עצמם ישלמו חלק מהמוסכם בהסכם הפשרה, אך בית המשפט דחה דרישה זו.^[53]

הטענות לרכישת הקרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתנחלים טוענים שהשטח הבנוי בעמונה הוא על קרקעות בבעלות משותפת שחלק הארי של הבעלות בהן נרכש בשנת 1995, אך על רקע החשש ממכירת הקרקע ליהודים, סוכם שהבעלות לא תועבר על שם הקונים בטאבו, אלא המוכרים לא ימנעו מהרוכשים את החזקה בקרקע או יתבעו בעלות בגינה. טענה זו מגובה במסמכי הרכישה, בקבלות על התשלום ובתצהיר של מתווך הקרקעות.^[54] את בעיית מיעוט השטח שלא נמכר, הם מבקשים לפתור באמצעות פירוק השותפות בחלקות אלו כך שהשטח הבנוי ימוקם בקרקע בבעלותם המלאה. בפברואר 2015, בעקבות תלונה של עמותת יש דין^[55] נעצרו שלשה אנשים הקשורים לחברת הקש אל ווטן, שעמדה מאחורי רכישת קרקעות לכאורה בעמונה, מגרון וגבעת אסף, בחשד לזיוף מסמכי רכישה.^[56][57]

העתירה לבג"ץ להריסת המאחז כולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 בדצמבר 2014, בעקבות עתירה נוספת לבג"ץ בדרישה להריסת המאחז כולו, פסק בג"ץ כי הואיל ועמדת המדינה היא שהמאחז כולו נבנה באופן בלתי חוקי על מקרקעין מוסדרים בבעלות פרטית, והואיל והטענות לרכישת חלק מהמקרקעין טרם הגיעו לכדי בירור, וגם אם יאומתו והליכי פירוק השיתוף יושלמו, לא ברור שיהיה בהם די בשביל להכשיר את כול המאחז או אפילו את רובו, חובה על המדינה להרוס את המאחז. על מנת לאפשר מציאת פתרונות דיור חלופיים לתושבים, שהשתקעו ביישוב והקימו בו קהילה, הורה בג"ץ על מימוש הצווים בתוך שנתיים.

מזה חוסר עינין לציבור?

המשטרה נוהגת לסגור תיקים מהעילה של חוסר עניין לציבור בהתבסס, בין היתר, על שיקולים כגון: חומרת העבירה, היקף הנזק שנגרם, שכיחות העבירה, נסיבות אישיות של החשוד והמתלונן ואינטרסים מוסדיים של המדינה.

 

 

מאת שלומית קהלת הורן, עורכת דין.