לא לפתוח בשיח מיותר.
אבל כשמדובר בטרמפ זה יחס שונה לחלוטין. אין לי מושג כי בחיים לא תפסתי טרמפ עם גבר...

אבל אם היא הייתה מתחילה שיחה הייתי זורם.

נראלי שזה לא יוביל לכלום, וזה חד פעמי, והוא לא בגילך ולא בסנגון שלך.

אז לא חושבת שיש בעיה. 

יצא לי לדבר בטרמפים סתם למשל אם אנשים בני 30 ומתחת, סתם כזה על איפה אני לומדת וכו..

מה יכול לצאת אם בן אדם בן 30? 
בחיאת, ואם הוא בגילך ובאותו סגנון, לא נראלי שתחליפו מילים בינכם ממבוכה.

אבל כמובן לדבר בצניעות ובמבוכה..

אבל, לא יודע.. אם היא תשאל משו אני יענה

תאמת ?! לא יודעת אבל אני משתדלת לחייך כי כשאני לא מחייכת אני מרגישה בדיכאון ! ואני לא בדיכאון ברוך ה'

בחופש פיפסתי נראה לי 5 או 6 פעמים

משתדל ללכת הולך לישון מוקדם..
ובד"כ הולך למניין ב-6:15.

פעמיים-שלוש בחופש הנוכחי הלכתי לישון אחרי 11 בלילה, והלכתי לתפילה ב-8:00...

בנתיים לא פספסתי בחיים

בישיבה כמעט כל הזמן אבל בבית ובחופש יותר קשה...

שרלוק הולמס בשעתו היה מסיק שהגרביים עברו משבר זוגי ולכן הגרב השני יהיה במרחק הגדול ביותר האפשרי מהראשון.

(וגם שלא מומלץ לבוש מחדש גרביים שסתם מונחות באמצע החדר...)

יופי של מוסר השכל, אבל היגיון גרביים והיגיינה של בנים זה נושא שלם. 

גבוהה, אז גם הסבירות שהוא מניח אותם באותו אזור גבוהה, וגם אם זה לא בידיוק אותה גרב זה לא נורא.

הכל תלוי כמה פעמים אתה מחליף ביום...

אם מדובר במישהו שמחליף פעם ביום אז זה משהו אחר..

אני לא סובלת גרביים, שמה רק בחורף וישנה בלי כדי לאוור את הרגליים. זה ממש חונק.

נראלי הרוב יושנים בלי... אא"כ ממש קר או משהו לא?

אני לא מבינה את הסיטואציה שבה מורידים ושמים גרביים כמה פעמים ביום.

בן אדם קם בבוקר מתלבש שם גרבייים ונעליים סגורות, ויוצא מהבית.

עד שהוא חוזר אין שום סיבה שיוריד אותם, וגם כשהוא בבית, למה שיוריד וישים שוב?

אגב, הינה סיפור "מחזק צניעות" על גרביים שבו המעלות של גרב אחת.

גרביים קרועות ומשומשות של גבר בהחלט "ירוממו את כבודה" של בת ישראל.

(אין לי שום דבר נגד הפסיקה של חובת גרביים ומי שמקפידה על זה בהחלט מוערכת, פשוט הצורה שהם מתארים את זה בסיפור די מגוחכת.)

תמורת צניעותה.

זה מראה את ערך הצניעות.

על איזה מחנה פליטים מדובר? אחרי מלחהע"ש או במהלכה?

בכל ערב מדברים איתנו כל כך הרבה בנים ובנות בגילאים ובמצבים שונים, מכל הארץ. עצם האפשרות לשתף, לפרוק, לספר, להוריד מהלב - היא בד"כ מאוד משמעותית עבורם. וזה מרגש בכל פעם מחדש להרגיש יחד איתם את ההקלה הזאת, שהם לא לבד. 

אחרי שמשתפים ונרגעים קצת - אפשר לחשוב יחד על כיוונים, אפשרויות, דרכים להרגיש טוב יותר. בלי לשפוט, בלי "לחנך". זאת לא המטרה שלנו. רק להיות איתכם, ולאפשר לכם להגיע להרגשה יותר טובה. זהו. 

מחכים לכם במוקד 

מנהלים, נשמח לדבר איתכם על זה אהמ 

אם תוכלו ליצור קשר בווטסאפ שלנו: 052-468-3927.

השקרים הם גם מהצד ההפוך כמו מצד ארגון "מורא מקדש" - נוער וגיל ההתבגרות

שככה מוצאים שקר על רבנים, וזה כבר לא בפעם הראשונה שהם מוצאים שקרים על רבנים..

שה' ירחם עליהם.

אני באופן אישי יעדיף להקשיב (שזה לא אומר שאני לא מדברת... או מדברת קצת...). כשמקשיבים מהצד אתה מגלה הרבה דברים חדשים שאתה לא שם לב כשאתה מדבר, זה נותן הרבה יותר תשומת לב לבנאדם השני בשיחה אם זה שחנ"ש ואפשר גם לראות הרבה יותר תגובות לדברים שנאמרו אם זה בדיון, (בויכוח אי אפשר לשמוע כלום אבל זה לא ענייננו כרגע) אמנם אתה לא בעמדת שליטה, פחות אומרים את דעתך, את מה שקרה לך, אי אפשר לשכנע אנשים בדעות שלך לכן הרבה פעמים אני יכנס לדיון באמצעו אבל אם הדיון פחות מרתיח אני יקשיב...

חושבת שעניתי על כל הסעיפים

אני רווצה שיקשיבו לי, אבל בדרך כלל משתדלת להקשיב לאחרים

כי אנשים זה דבר ככ מעניין ולפעמים כיף לגלות עוד זווית ראיה

אני באמת אוהבת כל אחד ואחת פה וכל מי שיהודי כי הוא אח שלי ואני רוצה להקשיב לו ולעזור לו יותר כמה שאפשר ולדבר אוהבת עם חברות קרובות מידי פעם כזה ליפרוק אמממ ואם אתה מקשיב אתה מגלה דברים שלא ידעתה שאתה מדבר זה רק מה שאתה יודעמוזמנים לשתף אותי

לאחרונה אני לא מקשיבה לחברות שלי כל מה שאכפת לי זה לדבר ושיקשיבו לי אני לא מקשיבה לאף אחת היא מדברת ואני בעננים ממש לצערי בעזרת ה נעבוד על זה!

אבל במשפחה אני שותקת.

כולנו יצורים חברתיים. אנחנו זקוקים לתקשורת. לשיחה. אפילו בבתי הכלא, רק אסירים מאוד מאוד אלימים נענשים בבידוד. זה נחשב דבר מאוד לא אנושי למנוע מבני אדם שיחה ותקשורת. 

יש לנו צורך דבר ראשון בדיבור. רצון להתבטא. לדבר את המחשבות והחוויות והרגשות שלנו. זה עוזר לנו להרגיש שאנחנו נוכחים. קיימים. לא שקופים. זה חשוב! זה מגיע לכולנו להישמע. 

כשהצורך הזה בא על סיפוקו, אז נוצר גם הכוח להקשיב. כשיש לי שלווה פנימית, אני פנוי רגשית גם לשמוע את האחר. להתעניין בו. ואז אני מקבל סיפוק מסוג אחר. מהיכולת להביע אמפתיה, להיות "סלע" בשביל מישהו, לעזור לו להרגיש שהוא קיים וחשוב. המתנדבים אצלנו במוקד מכירים מקרוב את ההרגשה הזאת. היא נפלאה. 

אז עדיף לדבר. עם אנשים שנותנים לנו את המקום להתבטא, לשתף, בלי שיפוט. ואז כשנוח לנו - כיף גם להקשיב.

ואפשר לדבר גם איתנו! בכוכבית 8298. מבטיחים להקשיב 

להתחבר אליה, ולהיות איתה כמה שאת יכולה (לא בצורה שתפגע בך). הכי חשוב זה שהיא תדע שיש מישהי איתה וזה כבר יעזור לה.

לדוגמה כשאת רואה כשרע לה או כשהיא עצובה פשוט לכי תשבי לידה גם אם היא לא רוצה לדבר.

או לדוגמה שהיא נהפכת לאלימה, כמו שאמרת תנסי לדבר איתה (לא חייב דווקא על הקטע של האלימות) וללכת איתה הצידה ואם היא לא רוצה לדבר פשוט תהיי איתה.

ככה היא תדע שאת איתה ושהיא לא לבד וזה יעזור לה.

וחוץ מזה תנסי להיות נחמדה איתה להגיד לה כול בוקר בוקר טוב ולהציע לה לצאת איתך למקומות (רק שתיכן, אלא אם את רואה שהיא מצליחה להתחבר גם עם אחרים. 

את יכולה לנסות עוד כמה דברים שיכולים אולי לעזור לה אבל אני חושב שזה יכול לעזור לה.

בהצלחה!

והכי חשוב לא לשפוט אותה כי אף אחד לא יודע מה היא עוברת!

ללכת אליה כשאת יכולה אחרי בית ספר לנסות לעבור איתה על החומר שעברתם בכיתה ולפתור איתה טיפה שיעורי בית (זה מאוד חשוב כי אני מאמין שבסופו של דבר היא תצא מהדיכאון בעזרת ה' ואחרי זה יהיה לה יותר מדי קשה להשלים את הכול וזה יכול לשבור אותה שוב).

ואם את רואה שהיא לא רוצה ללמוד איתך אז תנסי לעשות איתה דברים אחרים, כגון לדבר איתה או לראות איתה סרט או סדרה (אם את רואה סרטים וסדרות) או דברים כאלה.

ואם גם זה לא עוזר אז תגידי לה באופן חד משמעי שאת לא זזה מהחדר עד שהיא לא קמה, ותישארי בחדר שלה כמה שעות בשביל לעשות שיעורי בית או לחזור על החומר, אחרי זה תלכי הביתה (בכול זאת אי אפשר להישאר יותר מדי) אבל תגידי שאת תחזרי מחר \ מחרתיים \ או באיזה יום שאת יכולה (רק חשוב לעמוד בזה כי אולי את לא תשימי לב אבל היא תצפה שתגיעי גם אם היא תישאר במיטה שלה כול הזמן!). אני משער שבהתחלה היא לא תזוז מהמיטה אבל זה תהליך ואחרי כמה זמן שהיא תראה שאת לא מוותרת היא בסוף תפתח אלייך!

את צריכה גם לשים לב שזה שאת הולכת אלייה לא פוגע בך יותר מדי (אני בכוונה אומר יותר מדי כי יכול להיות שלפעמים חברות שלך יצאו ואת תבחרי ללכת אל חברה שלך ואת במידה מסויימת "תפגעי" אבל זו פגיעה שמבחינתי את יכולה לקחת, אבל כמובן לא יותר מדי שחס וחלילה לא תגיעי למצב שאת מתנתקת מכול החברות שלך. אבל אם את רואה שזה פוגע לך בלימודים או בדברים אחרים חשובים [כגון הדרכה לדוגמה], אז את תצטרכי לחשוב עם עצמך מה יותר חשוב ולהגיע למסקנה). 

אבל הכי חשוב זה לא לוותר! גם אם את הלכת אליה כמה פעמים ואת חושבת שזה לא עושה כלום אז אל תוותרי בכול זאת, כי אני מבטיח לך שזה משפיע עליה גם אם את לא רואה את זה.

לסיום אני אגיד דבר קטן שמתבסס על משפט של הרב נריה זצ"ל.

 את צריכה להאמין בשלושה דברים כאשר את עוזרת לחברה שלך. הראשון, להאמין בעצמך, להאמין בעצמך שיש לך את הכוח לעזור לחברה שלך. האמונה השניה, היא האמונה בחברה שלך, האמונה בחברה שלך שיש לה את הכוח לקום מן הדיכאון. והאמונה השלישית והאחרונה, היא האמונה בתהליך, האמונה בתהליך שאת עושה איתה גם אם את לא רואה משהו משתנה אצל החברה, את צריכה להאמין בתהליך שאת עושה איתה!

לפעמים חבר טוב או חברה טובה, הם אלה שיודעים לזהות שיש מישהו שקשה לו לסחוב לבד חוויה או מצב רגשי. יש עלינו אחריות לנסות לעזור. במוקד חברים מקשיבים יש צוות שעבר הכשרה מקצועית, ויכול לייעץ, לכוון ולברר מה המצב של החברים, ולמצוא דרכים לעזור להם. אז גם אם חבר שלכם בצרה - אל תישארו עם זה לבד! דברו איתנו. כוכבית 8298. 

תחטיפי לה בחזרה או לפחות תנטרלי אותה

לפעמים שאנשים חוטפים קצת מכות הם נרגעים

(לא בקטע של חוסר רגישות אבל זה מין פסיכולוגיה כזאתי..)

תגיד נכון אתה בן כי בת בחיים לא הייתה אומרת את זה... חחחח

סתם

אבל אולי זה עובד אצל בנים שהם לומדים ככה אצל בנות כמרביצים בחזרה אז יש מריבה של שנתיים...

הרבה מעבר לזה.

זה מצב שמצריך טיפול מקצועי. 

את יכולה לפנות למחנכת/הורים שלה/יועצת, ולדבר איתם על זה. יכול להיות שהם כבר מודעים למצב, ומנסים לעזור, אבל ליתר ביטחון כדאי לדבר איתם.

צבקשי מהמורה שלך להעביר שיעור בכיתה ותנסי לומר דברים שישמחו אותו שהיא תהיה חייבת שלהקשיב להם וממש ישכנעו אותה.

בשיעור את יכולה לדבר על כמה ערך יש לחחים ולכל אחד יש יעוד בחיים אני ינסה לחשוב על עוד רעיונות....

חח כל זה בציפיה שאתן באותה כיתה ואם לא אז אולי תעבירי פעולה..

מקווה שעזרתי  אם את צריכה עוד עזרה אני ישמח לעזור

זה לא נעים לי וכל מיני דברים שתבין שזה התנהגות לא בסדר אבל מצד שני סימי לב שאת לא פוגעת בה...

בהצלחה!

איזה באסוש!!

אתה צריך בידוד?

אסור לי להתחסן

ממש בהצלחה בבידוד!
אני מחר גומרת בידוד(הייתי חולה) אבל מה שמבאס שעכשיו כל החברות שלי חולות ובבידוד והם יוצאות רק ביום שלישי אז...

וברוך השם שהחלמת

סתם מעניין אותי.

שהיה לי דלקת בכרום הלב לפני בערך עשר חודשים (בדיוק בשבוע של ההופעות בחודש ארגון ), והרופאה הקרדיולוגית שלי דיברה עם רופא זיהומי והוא אמר שבגלל שיש סיכוי שהדלקת קרתה בגלל קורונה (אי אפשר לדעת למרות שעשיתי בדיקה סרולוגית, כך הוא אומר). וגם בגלל שאחת התופעות לוואי של החיסון זה דלקת בכרום הלב אבל בגלל שחליתי בזה בעבר אז יש סיכוי גבוה שאחלה בזה שוב בגלל החיסון.

אני בסניף קטן עם שבט קטן

אחרי מאה ועשרים של ההורים לשבת שבעה לבד זה נורא!@!!

זה הכיי כיף שיש אחים!!

תאמת חשבתי על זה אני לא מכירה אף בנאדם שהוא בן יחיד...

😏

תחנכי אותו

אחרי שיש לך עוד 5 אחיות חוץ מימך כולם הופיכים ללשון נקבה

לא היבנתי תשאלה

יש לי יותר מידי אחים 

@מח''פ  אין לי שמץ איך לתייג אז מקווה שעבד לי יכול להיות שאתה אחלה ילד שתי בנים בבית זה די ויותר

הבן אדם בין ההכי חשובים לי בחיים זה אחותי הבכורה שהיא פשוט שלמות לא יודעת איך החיים שלי בילעדיה!!! חושבת שכל אחד ומה שמתאים לו כולם בסוף טובים

וזה באמת קשה להיות בן יחיד אם אתה לא רוצה את זה

בחיי משפחה תקינים.

מאשר פלוסים בפינוק או יחס חם.

לפעמים יחס חם  כשהוא מרוכז וממוקד - הוא חונק.

ולפעמים מחסור בחיי משפחה לא מאפשר לילד לעמוד בפני מצבים שונים, אין לו יותר מדי סוגים של אנשים קרובים ללמוד מהם ועל מה שהם חושבים...

הם חישלו אותי והפו אותי למי שאני היום

*עדין לא סובלת אותם

ובכל זאת בכל גיל אתה תראה אנשים אגואיסטים

יש מחשבות, דעות והעדפות משל עצמם.

קראתי ככה פעם באיזשהו מחקר

חידשת לי!

ובד"כ יש עוד לאן לשאוף 

עכשיו למשך כמעט חודש השרשור הזה יפורסם מלא זמן אחרי שכולם שכחו ממנו.

אני חושבת שיש לזה כמה שלבים.

יש את השלב של להבין שיש אנשים אחרי בעולם ויש להם עוד רצונות חוץ מלשרת אותך, זה קורה בגיל 4 בערך.

יש אנשים מבוגרים שאף פעם לא מתבגרים מדרישה לצומי וקבלת מחמאות, גם אם הם מבינים שלאנשים יש עוד עיניינים חוץ מהם, הם לא מוכנים לקבל את זה ותמיד יפנו את תשומת הלב לעצמם.

הייתי לי מישהי בכיתה בחמישית (אני חושבת, אולי פחות) שממש לא יכולתי לדבר איתה ולא הבנתי איך תמיד יש מעגל בנות סביבה.

כל מה שהיא דיברה עליו זה "הולכים לשפץ לי את הבית, קנו לי כזה, אבא שלי כזה, אני חושבת שאני אסתפר ככה, אני, אני ואני" לא משנה איך השיחה התחילה היא תמיד נקעה שם וזה פשוט היה לי בלתי נסבל.

יש אנשים שמבינים כבר בכיתה ד', ויש אנשים שגם בגיל שלושים לא מבינים.

בהקשר הזה אפילו הייתי אומר שכמעט ולא משנה חינוך, משנה האופי, יש אנשים שמתבגרים ומבינים דברם ומסוגלים להכיל מורכביות ויש אנשים בכיתה י' שלא מבינים את זה.
יש אנשים בגיל תיכון שאומרים מה צריך את אמריקה את מי מעניין מה היא אומרת. ואין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל כבר בכיתה ב' הבנתי שזה לא פשוט, ושיש קשרי חוץ, ושאתהתלוי גם במדינות אחרות, ושיש סחר וקשרים דיפלומטים.

במידה מסוימת - כולנו ילדים. בכל גיל. אנחנו המרכז של העולם מבחינתנו. וזה - טוב. זה טבעי ובריא. 

אז מה ההבדל בין ילד קטן לבין מבוגר?

ילד קטן לא תמיד מסוגל לדייק את ההתנהגות שלו אל מול הסביבה. וזה טוב, כי הוא חייב לשרוד ולהיעזר באחרים. כשתינוק רעב, הוא מיד בוכה. הוא לא עוצר רגע כדי לברר האם אמא סיימה לקרוא את העיתון, והאם אבא פנוי כרגע כדי לחמם בקבוק. וזה מצוין! כי הוא באמת באמת חייב לאכול ברגע שבו הוא רעב. כל העולם תלוי מבחינתו בבקבוק הזה. 

בהמשך יש לנו יותר כוחות, ולכן גם יותר יכולת לדייק את הרצון שלנו. אנחנו לא רק "רוצים בקבוק, רוצים מוצץ", אלא דברים יותר מורכבים ומעניינים. אנחנו למשל רוצים... אתגר! איזה מין דבר זה? למה לא לעשות תמיד את מה שקל? זה לא הגיוני! אבל ככה זה. בלי אתגר יהיה לנו מאוד משעמם ואפור. יש לנו יותר צרכים מהתינוק, לא פחות. 

ולכן זה מאוד לגיטימי שהאדם כן ירגיש שהוא מרכז העולם. בכל גיל. מתוך המרכזיות שלו הוא יכול להתחזק, לספק את הצרכים האמיתיים שלו, וכך לעזור  גם לאחרים, לפעול, לעמוד באתגרים - ולהיות משמעותי ומאושר לעצמו ולעולם. אם כל אחד מאיתנו ישקיע רק בביטול עצמי - איזה כוח יהיה לנו להחזיק את עצמנו? ואיל נוכל להיות חזקים בשביל אחרים שזקוקים לנו? 

כמובן שחשוב לא להגיע למצב שבו אנחנו פוגעים באחרים רק כדי שיהיה לנו טוב. אם לאחותי יש מסטיק ולי אין - אני יכולה לקחת אותו ממנה. כי בשבילי נברא העולם! זאת לא הכוונה. אלא שבאמת כן מגיע גם לי מסטיק. זה בסדר שאני רוצה אותו. מגיע לי שיהיה לי טוב. ועדיין, זה לא בהכרח המסטיק המסוים שיש לאחותי. ואולי יש עוד דרכים שבהם אני יכולה להרגיש טוב מלבד המסטיק הזה. כשמתאמנים בלדייק את ההבנה הזאת, אפשר להרגיש הרבה יותר טוב, בלי ביטול עצמי, אלא דווקא מתוך העצמה עצמית. 

מה דעתכם?

מוזמנים לדבר איתנו על זה גם במוקד, בכוכבית 8298 

כשאדם מתחיל לקבל ממד "בוגר" לחייו.

במשך כל אותה תקופה הוא מודע לכך עד כאב, עד שהבגרות האמיתית מגיעה, ודווקא היא זו שאומרת לו שאדם הוא נזר הבריאה...