פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 68)

לפיצ דעתי כדאי לך לדבר על זה עם חברה ממש טובה...

ובכללי לדעתי עכשיו החופש שזה זמן מעולה להתקשר לחברה ולהגיד לה "שנים לאדברנו, באלך לצאת להליכה?" מפדח אולי, אבל שווה.

מה יש לך להפסיד?

 

הבעיה שאני לא חושבת שיש לי חברה ממש ממש טובה ברמה שאני אוכל לדבר איתה על זה...

יש לי חברות טובות, אפילו מאוד, אבל לא יודעת.. 2 חברות טובות ממש שלי שאולי הייתי מעיזה לספר להם עברו שנה שעברה ובאופן טבעי הקשר התרופף... אולי אחותי?... לא יודעת...

 

החברה היחידה שאולי הייתי מעיזה להציע לה לצאת להליכה לא גרה בעיר שלי, אבל יצאתי החופש פעם אחת עם כמה חברות והאמת שזה עשה לי טוב אבל נגמר מהר

 הבעיה היותר קשה שגם שאני עם חברות, במיוחד בקבוצה, אני תמיד שקטה כזו, יותר בצד והראש שלי מתאמץ לנחות למציאות ולהיות חלק ולמצוא מה אני יכולה לומר

(האמת שאני יותר אוהבת להקשיב מלדבר...)

אסז אפילו סתם עם ההורים... או משהי שאת סומכת עליה...

עם ההורים? אני בקשר טוב מאוד איתם ב"ה, אבל לא נראלי... על חלק מהדברים שהזכרתי כן דיברתי איתם, לא על זה שאני חוששת שאני בדיכאון, אבל גם אבא שלי שאל אותי כמה פעמים למה אני נראית ככה עצובה כאילו והציע לי לקרוא ספר שקוראים לו "שמחה כאתגר"... ... נראה, רמזתי על זה לאחותי (שלאחרונה נהיה לנו קשר חזק) אבל היא חשבה שאני אומרת את זה בצחוק...

היא לא נראלי הבינה שאני באמת חוששת שאני בדיכאון ובכל מקרה לא לקחה את זה ברצינות

 

אבל תודה, אנסה לחשוב על מישהו...

קראתי והזדהיתי עם חלק מהדברים שכתבת
(יש בי גם צד שקט וקצת ביישן)

לגבי מה שכתבת בפסקה השנייה, שהחברה היחידה שאת מעיזה לצאת איתה להליכה גרה מחוץ לעיר..
בשביל לפתח קשרים-חברתיים חייב לצאת מאיזור הנוחות ולעשות דברים שממבט ראשון 'אין סיכוי שאני יעשה אותם'. דברים שלכאורה אני לא מעיזה לעשות, לפעול מהשכל כזה. כמובן שתשתפי בסופו של דבר את מי שנוח לך, פה דיברתי רק על יציאה להליכה (:

ו.. כן, אפשר גם להשקיע וליסוע מחוץ לעיר. אני למדתי באולפנה עם פנימייה ככה שרוב החברות שלי גרות במרחק שעה וחצי פלוס ממני. ודואגים להיפגש.

כמו שאמרת בעצמך, מפגש עם חברות זה עושה לך טוב! את תעשי את זה עוד. כדאי ממש
וזה בסדר גמור להיות בצד המקשיב יותר, את לא צריכה להכריח את עצמך יותר מדי. כן להיות שותף, אבל עדיין, זה מה שאת
הכמות שהוספתי לאווירה לא תלויה רק בכמות המשפטים שאמרתי באותו המפגש ובכמה שמעו אותי. לכן לפי דעתי זו טעות גדולה לקרוא לזה בעיה
(כמובן שלפעמים כן צריך להתאמץ לדבר.. אבל גם אם לא הייתי מרכז השיחה, זה לא כי יש בי בעיה כלשהי, זה פשוט כי זה אני)

עד כאן לא דיברתי בכלל על ה'מצב רוח' שלך (לא יודעת אם נכון לקרוא לו דיכאון, בע''ה שלא!) שדיברת עליו, גם אני חושבת שכדאי לשתף מישהו שאת סומכת עליו

מאחלת לך שתהיי תמיד שמחה, תאהבי את עצמך ותאמיני בעצמך ומתוך כך גם תוכלי למצוא את מקומך ולהרגיש חלק בכל מקום שתהיי(:
ושתהיי תמיד מוקפת באנשים אוהבים ואהובים❤️

את צודקת לחלוטין, אבל זה העניין, שזה מביך ממש, במיוחד שמנסים להתחיל קשר ואין לך ממש מושג איך לעשות את זה...וואי איך זה נשמע

 זה היה אישהו מפגש קטן שהצלחנו לארגן, מקווה שנצליח לארגן עוד. חוץ מזה השנה בכללי ובמיוחד בחופש בקושי ראיתי בנות מהכיתה שלי ואת חברות שלי...

 

את צודקת, אני צריכה לא לראות בזה בעיה ואין בעיה שאני יותר אקשיב ושקט זו תכונה מעולה, אבל יש קטעים שאני פשוט לא יודעת מה להגיד ואיך להגיד ויש לי קטע שאני מדברת טיפה יותר מהרגלי אני מרגישה מיד חופרת... ובכללי קשה לי לבטא את עצמי בדיבור... (בכתיבה לדוגמא הרבה יותר זורם, נגיד בוואצפ)

היתה לי לפני כמה שנים תקופה שבקושי דיברתי אז שניסיתי לומר לאמא שלי משהו והתחלתי להסתבך ולהתגמגם ולא הצלחתי לבטא את עצמי עד שאמא שלי אמרה לי "תסדרי לך בראש מה את רוצה לומר ואז תגידי". היה קשה לי לדבר מרוב שלא הייתי מתורגלת בזה.. זה היה אחד המקרים שגרמו לי לשים לב שמשהו באמת לא בסדר, אבל מאז המצב השתפר ולא חושבת שהגעתי לרמה כזו שוב...

אני מאוד מאוד מקווה שזה לא דיכאון ורק סתם מצב רוח כי קראתי את התסמינים של דיכאון קליני ואני פחות או יותר די עונה עליהם, לא יודעת אבל אם זה באמת רמה שנחשבת והאם זה באמת מצב שמצריך טיפול... 

 

תודה רבה רבה על האיחולים והתגובה החכמה והמפורטת, מאחלת לך כנ"ל

 

 

 

 

אין לי מושג מה להגיד לך כי זה באמת אני לא יודעת מה יכול לעזור לך, אולי באמת טיפול פרטני... אבל רוצה להרגיע אותך בתור מישהי שקטה גם ולקח לי מלא זמן להיפתח, אין מה להילחם בעצמך אלא לתת לחיים להוביל אותך. פוגשים אנשים שונים שמוציאים ממך צדדים שלא הכרת אפילו וגם אם הם עוזבים בשלב מסויים, מה שגילית בזכותם לא עוזב... תאהבי את עצמך על מי שאת. ומבטיחה לך שבעלך יאהב אותך הכי בעולם איך שאת ועל מי שאת......
ואם את רוצה לשמוע משהו ממש חזק תראי סרטונים של טוני רובינס ביוטיוב. הוא משנה חשיבה ברמות...

לא יודעת עם טיפול פרטני יעזור, בכל מקרה אני לא ממש סומכת שלא יאבחנו לי כל מיני דברים סתם כדי להרוויח כסף...

תודה רבה על ההזדהות והעצות! הלוואי...בעז"ה יהיה טוב, את התקווה לא איבדתי

 חיזקת

היי,

קראתי ושמרתי, וקראתי ושוב שמרתי, וקראתי פעם שלישית.

כי לא יכולתי שלא להגיב, והזמן לצערי הוקדש לדברים אחרים.

שמח שהגעתי לכאן.

 

למה שמח? כי אולי לא אזכה לראות את הניצוץ הזה בך, ניצוץ של תחילת חיים שלוים וטובים, ניצוץ של תקווה מלאת חן... אולי לא אזכה - אך אני מדמיין אותו כבר עכשיו.

 

פעם שאלתי את קובעי ההקלות עבור הבגרויות, לא בטוח בשמם, כיצד יתכן שכל מי שמבקש מקבל. אני משער שהתשובה שלהם אלי כבר ידועה מזמן: אנחנו נותנים לכל מי שמבקש. ונראה לי, לדעתי הלא מקצועית בעליל, שכולנו נקבל תג פסיכולוגי כלשהו אם רק נרצה...

 

יודעת משהו? הייאוש מראה על הרצון והכח לקום. רק הכח לכתוב כאן כבר מורה עליו. אז את החלק הקשה עברת. הרצון.

את חושבת שאת יכולה לעלות מהמקום שלך? זה נפלא! ואל תחשבי, היי בטוחה! ואל תדאגי לגבי בחורים, זה כלל לא הדבר הראשון שהם מחפשים - 'חברותית' ~

 

המילים שהעלו בי חיוך היו על לפני הקורונה. הצלחת.

אספת כוחות, והצלחת. את הצלחת. אז. מה מונע להצליח גם הפעם?

דברים שאינם בשליטתך קרו, אך את כבר הוכחת שאת יכולה. לעצמך ולעולם.

 

תמיד כדאי להיעזר באנשים סביבך, אבל אפשר באמת להצליח גם לבד. יותר מאתגר, אבל מגדל ומחזק הרבה יותר. אם האופציה אפשרית, שווה לך להיעזר. אבל גם אם לא, עם נשימה עמוקה ומעט אומץ - אפשר.

 

מתנצל מעומק ליבי שהמילים כאן אינן מדויקת גלל. אתנחם בכך שכל אחת מהן מהלב.

הרבה אומץ וביטחון,

את יכולה.

תגובה יפה ומפורטת שנתנה לי כוח
חיזקת ממש!
תודה

תכננתי להכנס לכאן לרגע ובסוף נשארתי טיפה יותר מהמתוכנן...
אז ביי ביי! אתם אנשים מדהימים פה
סליחה עם מישהו ירשום לי פה עוד הודעה ולא אראה אותה ולא אגיב כי אני לא מתכננת להיכנס שוב כרגע

בחיים אין טריקים.

 

אם אתה רוצה,

אני מכירה שיטה מעולה שעוזרת להיגמל

וכמובן, צריך לקחת בחשבון שזה לא קל להפסיק עם זה.

אני יודע שלא,מה השיטה?

 

לחשוב כאילו שבת זה כול יום, ופשוט אסור לך לעשן. 

פשוט לאמין בעצמך שלא תיגע בסיגריה, וגם תעשה נגיד התערבות אם חבר שלך, שאם עד נגיד חנוכה לא נוגעים בסיגריות, אתה קונה לו ארגז בירה או משהוא, והכי חשוב זה אמונה בעצמך.

בהצלחה רבה!

רוב האנשים לא מצליחים, והם צריכים ללכת לסדנות גמילה מקצועיות

ממש עודדת אותו.. 
 

חברה שלי עשתה לעצמה גמילה, וב"ה הצליחה כבר שנה לא לעשן. 

 

 

 

לפי דעתי אני חושב שצריך להפסיק ישר ולמצוא חבר או שניים שתוכל לדבר איתם קבוע (אפשר בפורום הזה) על ההתמודדות שלך וכמו שכתוב "צופה צדיק לרשע ומבקש להמיתו" ולולא הקב"ה עוזרו אין יכול לו אז כמובן להתפלל על זה (אפשר בתפילה ואפשר סתם בשיחה בלשון שלך) שיעזור לך.

בהצלחה

צריך לדבר עם אנשי מקצוע שמבינים, כפי שהמליצו כאן על כמה שיטות טיפול עם אנשים מקצוע.

ממישהו שעישן הרבה שנים ונגמל ומאיש מקצוע. יש להם התחייבות לתוצאות.

ובאופן כללי להשקיע בסדנאות גמילה ולא לנסות לבד, זה מורכב לבד.

כל יום-יומיים (או אפילו שבוע) להוריד סיגריה מכמה שאתה מעשן (לדוגמה אתה מעשן 8 ביום, אז בפעם הראשונה לעשן רק 7, בפעם השנייה 6 וכו'...) אם זה קשה אפשר להחליף את זה במסטיקים (כל סיגריה שאתה מוריד תיקח מסטיק במקום)

למדתי לא להפגע. לא להייות תלויה בהם.

פשוט לשמח את עצמך, להכין עוגה, לקנות מתנה.

ואם יתייחסו- מה טוב.

 

 

היי ומזל טוב לך...

בעז"ה הצלחה בהכל...

תהיי חזקה..

יום הולדת הוא כמו יום כיפור אישי של כל אחד ואחד, יום הולדת הוא יום יותר לעצמי ולהסתכלות פנימית חשבון נפש. אם החברים שוכחים אני אפילו לא מרגיש, המשפחה נראה לי אף פעם לא שכחו אז אני לא יודע.

ברור שכן!! זה אשכרה היום שהקב"ה החליט שהעולם לא יכול להתקיים בלעדייך!
זה מטורף..תחשבי על זה
מממ כן הייתי נפגעת אבל למדתי לא לייחס לזה חשיבות..
ומלאא מזל טובב😍😍

כן זה משמעותי בשבילי.
קצת כן...
אבל אני מבינה את זה,
כי גמאני לא תמיד זוכרת ימי הולדת

לי אין יומולדת😅לחברה שלי היה והיא ממש נפגעה שלא עשינו לה כלום שמתי לב שהתנסחתי לא נכון ולא מצליחה לערוך... וסתם עניין אותי הנושא

חברים - לא משמעותי (אם כי היומולדת שלי הוא בתאריך מיוחד ככה שקשה להם לשכוח).

משפחה - כן, מאוד.

הממ לא ממש, אבל נראלי שאם לא הייתי מזכיר את זה איכשהו סתם כדי לשתף..

תמיד יש לי מזל מזה רע ביום הולדת שלי. אז אני כבר מכינה את עצמי מראש ליום לא משהו.
דוקא מסביב ליומולדת יותר נחמד... בדרך כלל חוגגת עם חברות... מהמשפחה לא מצפה...

ואני ממש מנצלת אותו לברך כמה שיותר אנשים בכמה שיותר ברכות, לנצל את היום מבחינה רוחנית וגם חומרית.

 

ואם חברות שלי תשכחנה (אין סיכוי, הן אף פעם לא שוכחות) אני אדאג להסכיר להם חודש קודם

 

והן לא חייבות לעשות משהו, תמיד היינו מארגנות מסעדה או באולינג או החלקה על הקרח, אבל השנה כולנו נפלנו בקורונה... נעשה מסיבית משותפת על כל השנה

הנער בפיג'מת פסים. בלעדי לסרטים וסדרות בדרייב .avi

הכנתי ארוחת צהרים טעימה

עיצבתי הרבה דברים(:

אנשים פה הולכים עם שוקרים ואין עלי טלפון עכשיו...

הייתי בבייביסיטר..
ובת דודה שלי היתה אצלנו היום(:

פגשתי חברותתת
היה כיףףףף

אח שלי מגחך עליי שאני עצובה ממנו

אפילו אחשלי בוכה המכוכבים על פני האדמה.. איזה חמודיק הוא.. משחק אותה גבר אבל באמת שהוא רגישון...

 

 

תנסי כוכבים על פני האדמה...

 

וצוחק

זכורה לרעה...

הסרט ממש ממש יפה!

 

זה לא סדרה ונראלי כולםם בוכים בה
זה פושט מרגש!!

היה ועד כל מיני...
מה צריכה?
מוזמנת לפרטי
השא שלי נדפק

חבר של של אחים שלי מתנחל אצלינו בבית כבר 3 ימים כי ההורים שלו בחו"ל.

לי ממש נמאס מהחבר הזה, מישהי מבינה אותי? 

( סליחה הייתי חייבת אבל אני רואה שפנו אלייך באישי)

באתי לאכול מרק אצל חברה ב1 בלילה, נשארתי עד הבוקר...
נס שהבנים הגדולים החליטו לפנות לנו ת'שטח.

הוא לא ישן אצלינו כי אין לנו מקום והוא גר בצד השני של הכביש, אבל כל השבת הוא היה בכל הסעודות והוא הגיע לכמעט כל יום.
וגם לאחים שלי יש קטע לעשות לי פסודו-ניתוח פסיכולוגי מזלזל לידו.

משהו כמו: "היא תמיד חושבת שהיא יודעת יותר ממנו ובכלל אין לה חברות בלה בלה בלה" כשאני יושבת ממש מולם.

לא שאני מתביישת ממנו או משהו, הוא ילד מטומטם חצי חילוני בן 15, אבל נראה שאחים שלי מנסים להרשים אותו בלדרוך עליי, וזה ממש מעצבן.

כשהוא ילך אז דברי עם אחים שלך...

לא ממש קרה לי אבל קרה לי שבאתי לחברה ןאחשלה עשה לה את זה אלי כיאלו בשביל להרשים אותי זה היה סיוט...
הוא כזה אומר שמעיי היא בכלל לא מבינה אני הרבה יותר מבינה... היא סתם חייה בסרט.. והוא גדול ממנה בשנה ממני בחצי שנה...
קיצר גם לצד השני זה לא הכי נעים...

לפני כמעט שלוש שנים הייתי בן 13

אינלי כל כך מה לייעץ😬

אבל אולי תנסה לראות אם גם הוא התבגר וחושב שאפשר לדבר עלזה ופשוט תדברו על זה כמו בוגרים
שמה שהיה, היה..
שאתם לא רוצים להפסיד אחד את השני ורוצים לפתוח דף חדש..

כל הכבוד לך, ובהצלחה!😁

הלוואי זה היה ככה ניסיתי, לא עבד

אוף אז זה באמת מסובך

ממש מסובך. זה גם מהפעמים הראשונות שאני משתף אתזה

כתבתי לו הודעה אבל בוקר אחרי זה זה המשיך, אולי זה פשוט חסר סיכוי

 

תנסה למצוא דרכים
אחרי הכל, אתה מכיר את המקרה הכי מקרוב ויכול למצוא דרכים לבעיה.

אבל אם אתה רואה שזה מוציא ממך אנרגיות מיותרות, תוותר, אל תעבוד קשה אם זה לא נראה שזה מתקדם לאן שהוא

מלא אנרגיות

לי היה כמה שבועות ריב עם חבר ואז הוא דיבר עם איזה מישהו מבוגר ששנינו מכירים ואמר לו מה אני מפריע לו אחד הדברים היה שאני לא עושה דבר מסוים עשיתי והוא באמת קצת נרגע תנסה משהו בסגנון 

ותסביר את עצמך וזהו..

תביא את עצמך אל תבביש.. ככה בנחת..

תתקשר , קלטתי על עצמי אנחנו מפחדים מה יקרה וזה... אבל מה בעיה את המתקשר אומר שאת המצטער ואתה רוצה שתחזרו להיות חברים וזהו..

בלי להתבייש

אבל על זה כתבת שלא עבד...

אז אולי תרגיש שאתה יוצא פראייר, ובכל זאת ההצעה שלי היא כזו:

תחשוב על הטעויות שהיו לך בזמן תחילת המריבה, על החלק שלך ביצירת המצב הנוכחי, ולך תבקש סליחה.
תגיד לו שלא מעניין אותך מה הוא עשה- אתה מצידך החלטת להתנצל על החלק שלך באירוע.

נגיד שלא עולה לך שום דבר שעשית אפילו- תחשוב על הכל מנקודת מבטו.
תנסה להבין מה הציק לו ולמה הכי ברור שבעולם שהוא יהיה עצבני עליך- ופשוט תעשה את זה.

מקווה שבעז"ה הוא יעריך את הכנות ואת הנכונות והאומץ.
אם כך יהיה- לא יקח הרבה זמן עד שגם הוא יעשה חשבון נפש עם עצמו ויפנה אליך בחזרה..

(ואם הוא לא יפנה- ואם תצליח להתעלות על עצמך ולהגיע לרמה הזויה של סלחנות- תמחק לו את חלקו, בעצמך. ותמשיך הלאה, רגיל. כאילו הוא מצידו סבבה.
נשמע 'ילד כאפות', אבל לא. ואתה לא תצטער על זה...)

בהצלחה אח יקר! אשריך!
אם הצלחת תגיד לנו כאן. שיהיה לנו במידות של מי לקנא

ילדת כאפות של חברה שלי אבל היום אני ממש לא היום זה עולם אחר שאני עוזרת לה והיא עוזרת לי ממש לא בקטע של ילדת כאפות.

(חחח זה לא קשור זה סתם עלה לי לראש)

זה מפחיד לעשות אתזה

פשוט היינו הולכים מכות וזהו הפסקנו לדבר כבר 3 שנים

באמת שאני ממליצה לך לנסות לדבר איתו השאלה מה קרא אבל לוותר על האגו ולדבר איתו לחזור להיות חברים

אני פשוט לא מעיז לעשות כלום?

 

איך הוא יגיב אולי תכתוב לא מכתב מושקע זה מה שאני הייתי עושה.

 

דרך הגב אתה מזכיר לי שפעם אני הייתי נעלבת מיכל דבר מחברה שלי עכשיו זאת החברה הכי טובה בעולםםםם קיצור אז פעם אחת רציתי להגיד לה משהו שמאוד הציק אז פשוט דיברתי אייתה וירדה לי אבן מהלב הרגשתי ממש משוחררת וזה מה שבטוח היה שווה את ההבכה של השנייה הזאת!

ותפתחו הכל, תשבו, תדברו יפה ותפתחו הכללל

כל אחד יגיד למה הוא כועס על השני, ואח"כ תתנצל על מה שהוא אומר...

אוטומטית הוא יתנצל...

ולאט לאט היחסים יתחממו...

אני אומרת מניסיון אחרי ששנה לא דיברתי עם חברה.

והיינו חברות קרובות...

מצידך לשחרר את זה ולהמשיך הלאה איתו או בלעדיו.

ודבר שני לשפר את הקשר.

הראשון תלוי בך ושווה להיעזר באיש מקצוע (אוכל להמליץ בפרטי).

השני, אתה יכול להשתדל אבל זה תלוי גם בו

אם אפשר להעביר..

אבל תאמת שלא נורא אם זה יהיה גם כאן

מאחר שיש לו לב טוב ואופי נוח, הוא אהוב על הבריות וייתכן שיום אחד יחזור בתשובה. זאת לעומת הילד השני ששנוא על הבריות (מי אוהב שחצנים?) ועלול יום אחד לסטות מהדרך.

 

לדעתי קודם כל צריך להיות אדם.

 

"דרך ארץ קדמה לתורה."

קודם כל בשניהם הייתי גאה כי הם הילדים שלי ולכל אחד יש את היתרוונת והנסיונות..
עדיף לדעתי את הראשון כי כמו שכתבו כאן עדיף מידות טובות והוא יכול לחזור בתשובה וזה
וגם אם השני באמת לומד תורה וזה אז זה אומר גם שהוא צריך להתנהג כמו בן תורה..

אני יהיה יותר גאה בזה שירד מהדרך
כי אין חכמה להיות צדיק ולמדן אם אין לך מידות טובות..
לעבוד על המידות לא פחות חשוב מללמוד תורה..
בקיצור את האחד שחזר בשאלה..

וברור שמי שנים מידות טובות אני יהיה גאה בו יותר
למרות שאני יהיה גאה בכל אחד בתחום שהוא טוב בו

אין לי שום סיבה לכפות על בגיר את הדרך שאני רוצה שהוא ילך בה. שניהם הבנים שלי ואת שניהם אני יאהב, מי שירצה עזרה אני אהיה שם בשבילו (מקווה)...

מלא פעמים ניסו להסית דיון איתי כשטענתי ש-"צריך אשכרה לשמור מצוות גם כשזה לא כיף" עם השאלה הזאת.

 

זאת שאלה מכשילה.

אם תענה שהחילוני עדיף - שמירת מצוות לא חשובה והעיקר להתנהג כמו אדם טוב.

אם תענה שהדתי עדיף - לא אכפת לך מהתנהגות של אנשים.

 

הקטע הוא שלשניהם חסר משהו מהותי, ושאין מה להתגאות בהם בלי הבחנה.

ברור שתורה היא הדבר החשוב, אבל לקלקל את התורה של עם מידות רעות זה אולי כמעט גרוע באותה המידה.

 

 

ואני לווא דווקא מדבר ממקום תורני

כי אולי באמת מבחינת התורה הילד הדתי עדיף.

 

אני שואל מבחינת את מי  *אתם* הייתם יותר מעדיפים

משהו מציק לי בנטיה הכללית שקיימת גם כאן בשרשור, להכריז בביטחון שאת הראשון.

נשמע כמו קצת קלות דעת ביחס לתורה. כאילו את החסרון הזה פחות מרגישים.. פחות לוקחים אותו קשה..

אני חושב שזה באמת שאלה שלא שייך להתייחס אליה ברצינות, היא סתם מכשילה.

שניהם בבעיה קשה ושניהם צריכים לתקן אותה.

 

 

רק אציין, שמוסריות בלי תורה הרבה פעמים לא עומדת במבחן הניסיון, "רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני"

ולעומת זאת, תורה יכולה לתקן בנאדם גם אם הוא גרוע - "המאור שבה מחזירן למוטב".

את הראשון משבחת על המידות ומנה לכוון לכיוון הנכון בחיים.

את השני משבחת על הלימוד ומנסה לכוון לכיוון הנכון בחיים.

 

אין בנאדם מושלם ולכן אין מה להשוות בינהם.

כל אחד מהם צריך לעבוד על חלק שונה לחלוטין מהשני...

זה נשמע אבסורדי אבל כן,אני יאהב את שתיהם אבל לא יתגאה באף אחד מהם

זה מזכיר לי קצת את 4 המינים...

מצד אחד-מה שווה תורה בלי מידות טובות (התורה שווה בכל מצב כן,שלא יבינו אותי לא נכון) 

מצד שני-לא משנה כמה בני אדם טובים נהייה החיים שלנו לא שווים בלי קיום ולימוד תורה

 

ומה הכוונה יעבור לוואטסאפ?

א. מי זה משה?
ב.קבוצת וואטסאפ...

דבר איתו בפרטי

 

 

@משה

 

בעצם זה השפך של הירדן מהכינרת
במפה זה מסומן בעיקר בתור כנסייה
איפה שמטיילים זה ממש ליד

אבל פשוט זה די הקו של המקום- מקום לסטלה אבל בקטע הטוב/דתי

הבעיה אבל שהבנות מוצגות כדבר רע כביכול, באותה שורה עם הסמים והאלכוהול.
אם אני הייתי כותבת הודעה כזאת לזולה לבנות הייתי כותבת רק לבנות, ולא בלי בנים

אבל נכון שזה נוסח בצורה קצת מעליבה

לשבת לדבר לנגן קפיצה לירדן ועןד קצת לנגן חברותא קצרה
שתייה חמה/קרה לכולם.
קיצר חזק ביותר

הזולה שהייתה  שם, עכשיו השאירו אותה לבנות.

יש שם כלי נגינה, המון בנות דוסות חמודות! 
מתוחזק על בנות ממדרשת צפת וככמה מהצוות של אולפנת תפארת. 

# בלי בנים בלי אלכוהול ובלי סמים#
זה פתוח עד סוף שבוע, יש שם משמרת לילה של בנות לשמור שאף אחד לא יכנס. 

אחלה מקום..

מוזמנות בשמחה!

קראתי את זה בדיוק בזמן הזה, שככה הרגשתי...

אני מסתובבת ככה כבר תקופה ארוכה ובדיוק אתמול כתבתי לעצמי משהו על זה,

ואז אני נכנסת לכאן וקוראת את זה....

 

חיבוק גדול ומזדהה...

ולהשלים את שאר הפרטים עם הדמיון.
 

בעיני זה יפה.

יפה שהצלחת לספר את זה בשיר.

 

 

 

 

בהצלחה.... תהיה חזק... 

הלוואי על כל אחד מאיתנו להיוות ככה

 

ואוו נכוןן לגמריי
נחמד לדעת שיש מישו 'זקן' (סתם לא לקחת ברצינות,אין לנ שמץ מה הגיל שלך)
שמעריך את הדור הזה

אני שואף בעז"ה להיות ראוי לתיאור כאן.

מסכים עם כל מילה

התחלתי לקרוא וחשבתי שאתה בא להזהיר מניקים לא בוגרים
ואני מודה זה צבט לי את הלב וגילגלתי עיניים..

כמעט עצרתי לקרוא אבל המשכתי😁

ואני שמחה שהמשכתי.

התרחב לי הלב!😍

תודה לך, יישר כוח

שאני תמיד מחפשת אנשים כמוני מבחינה דתית וזה מאוד מתסכל שאותי שאני לא מוצאת שנשים שאני מכירה באופן אישי אבל אז עולים לי כל מיני מישפטים שהיו כאן בפורומים ואני אומרת נישארו עוד כמה כמוני .

 

 

צודק לגמרי!!!
הלוואי ואזכה להיות חלק מהם....

אתה כמובן גם אחד מהם..!

בעשרים לשבע המניין עצמו מתחיל.

ומומלץ להגיע יותר מוקדם כי בערך ב6 וחצי- רבע לשבע הרפורמיות מגיעות ונהיה בלגן ואז שעות עד שמצליחים להיכנס לכותל

סתם שואלת... לא חייבת לעונת..

נראלי שאם זה יהיה נפרד לא אכפת לי לבוא.. אם יסתדר כמובן

לא עושים מפגשים עם אנשים ברשת, ובמיוחד לא עם בנים.

פחות בגישה הזאת להיפגש עם אנשים מהרשת באמיתי.

אבא שלי כיום אופטומטריסט, אמא עקרת בית ומטפלת בהתנדבות בעשרות נשים...
אני חושבת שמקום ההעבודה של ההורים שלי לא משפיע עלי בכלל.
אני טיפוס עצמאי שבנה את עצמו לבד, כסף אף פעם לא חסר, אבל אני תמיד הרווחתי אותו בעבודה מאומצת.
מה שכן הייתי רוצה שאמא תהיה קצת פחות עסוקה עם המטופלות...
כי הרבה פעמים זה ממש על חשבוני, אני מתקשרת להודיע משהו דחוף ואמא כמובן תפוסה...
הייתי נותנת לאבא עבודה יותר רגועה (בכללי אבא שלי צריך את העבודה רק בשביל התעסוקה, אז שיעשה שם מה שמעניין אותו באמת [אין לי מושג מזה]) ושיחזור הביתה בערב מסופק שעשה עם עצמו משהו.


 

בכוונה שאלתי על בן\ בת של.....

עבודה לא קשורה לזה...
אמא שלי נניח עסוקה מאד, אבל היא נותנת לי להרגיש הכי טוב שבעלום, לשמוח במי שאני ואיפה שאני נמצאת, היא מעריכה אותי, היא אוהבת אותי כמו שאני, ומשחררת אותי לעשות מה שאני חושבת שנכון לעשות כי היא סומכת עלי.
אז לא משנה לי במה היא עובדת, העיקר שתהיה מסופקת, ואם הטיפול מעניק לה סיפוק- גם אם זה קשה לי אני מפרגנת לה.


 

כמובן שעם הבעל זה יהיה שונה, ארצה שיעבוד בעבודה מכניסה ושלא יהיה מנקה רחובות או שואב ביובים...

אבא שלי מורה ואמא שלי ספרנית במכללה כלשהיא יש יתרונות בשניהם כי אבא שלי בבית חודשיים בשנה ולגבי אמא שלי יש מצב שאני ארוויח בעתיד מזה דברים שווים אבל כן קצת הייתי רוצה שאבא שלי יהיה פוליטיקאי או אישיות ציבורית אבל גם יותר ויותר ריאלי שאמא שלי תהיה מורה ואז גם לה יהיה חופש

לפי מה שראיתי הם סובלים מאיומי מוות עליהם ועל המשפחה שלהם יום יום.

כמעט כל ראש מפלגה ממוצע מנהל מאפיה אימתנית...

 

מאיפה חשבת שמגיעים כל מיני הסכמים הזויים?

איך בדיוק הגיעו 34 מיליארד לעבאס?

הנגב, שה' ישמור...

 

איך הוקם בששון ושמחה היישוב "אבייתר"?

 

איך קורים דברים תמוהים כאלו?

 

איומים, ככל שיותר אכזריים, יענו את הכל.

ההורים שלי שניהם גדלו ללא השכלה בסיסית- בציבור החרדי אבל עמוק עמוק בפנים. אבא שלי ממשפחה מיוחסת שם והוא היה גאון (אחיותיו מספרות שבגיל 13 היה פותר משוואות של בגרויות) ולכן שמו אותו בחיידר (תת) מיוחד, שבו לומדים מגיל מאוד קטן גמרא וכו'. קיצקץ גם אבא שלי וגם אמא שלי לא יודעים מתמטיקה ואנגלית (אמא שלי כן קצת מסרטים וזה...).

אבא שלי מורה ליחנוך מיוחד, נערי גבעות... אמא שלי גרפיקאית. בעולם מקביל, אבא שלי יכל להיות פרופסור, פוליטקאי, איש ציבור מוכר, אולי הייטק... והייתי רוצה את זה בשבילו כי הוא מרגיש מבוזבז, למרות שהוא נהנה מהטיפול וזה. אבל בגיל 40 ללמוד ABC ולוח הכפל זה קצת קשה מידי

אמא שלי, הייתה יכולה להיות אחות (והיא באמת מתכננת ללמוד סיעוד) או מורה. מורה זה בנפש שלה..

וכן, התעסוקה שלהם מאוד משפיעה עלי. התלמידים של אבא שלי באים אלינו, ואני מאוד אוהבת מחשבים והטכנאית של הכיתה ומעצבת תמיד גרפיקות לכיתה.

חפרתי חחח

(יש הבדל בין ABC ל-א' ב', ובכל זאת, העיקרון מובן. אף פעם לא מאוחר להתחיל )

אמא שלי מנהלת תיכון באולפנה ואבא שלי ראש מחלקת תרבות תורנית בעיר מסוימת שלא נגיד את שמה מחשש לזיהוי... אני ממש לא רוצה שההורים שלי יחליפו עבודה.. העבודה הזאת ממש מתאימה להם לפחות לדעתי והם מנצלים את העבודה שלהם לעשות הכי טוב שאפשר לאחרים.. אני חושבת שהעבודה שלהם נותנת לי הצצו למאחורי הקלעים של כל מיני דברים פתאום כשאתה רואה פרסום של הופעה של זמר או הפנינג שהעייריה עשתה אתה באמת מעריך את זה כי אנשים ישבו ותכננו ודאגו לסגור עם הזמר או המפעילים חודשיים מראש ואפילו אחרי הפעילות עדיין עובדים על הדבר הזה... או להעריך את המורים על העבודה שלהם וגם שנראה משו לא טוב שהם עושים להבין מה טוב (וגם מהצד לדעת על אמת מה המטרה של מה שעשו) חוץ מזה למדתי מהם בהקשר של העבודה שלהם להפיק מכל מצב את המיטב, בכל תפקיד שנתנו לקחת אחריות ולעשות את המקסימום שאני יכולה.... בכללי זה די דברים שלמדתי מהם גם אם הם היו משנים עבודה עדיין זה היה אותו הדבר... זה קצת מעצבן שאמא שלי עובדת מאלאא גם אחרי שנגמרים הלימודים וגם בחופש וזה מתסכל שלמרות שיש חופש לעובדי משרד החינוך היא עדיין עובדת ושאבא שלי חוזר מאוחר מהעבודה זה נותן סיפוק וגאווה שההורים שלי בשליחות והם עושים טוב ומנצלים את הזמן שלהם...

אבא שלי ברוך השם כבר הרבה שנים מנהל בשותפות
עסק שהולך טוב, ( אאוטינג וזה)
זה משהו בתחום משעמם של כספים ומסמכים.
לאחרונה לצערינו השותף כבר לא בקו הבריאות
אז הכל מתנהל במתכונת שונה קצת ,
וגם אבא שלי ראה שלמרות שהולך טוב, אין הרבה מה להתקדם בזה.
ואז הוא הגשים חלום .
ופתח סטארטאפ של משהו חדש
בתחום שהוא מאד אוהב ומבין בזה
מה שאומר לקחת סיכון גדול, להתפלל הרבה
ותודה להשם זה מצליח!
- אני שמחה שככה.. יכול להיות שאם העסק החדש
היה קורה לפני כל הבלאגן זה היה אחרת ,ויענטו עוד שנים של להתעסק במה שהוא אוהב
אבל אנחנו לא יודעים חשבונות שמיים ובטוחה שזה הכי טוב בשבילו ובשבילינו
אמא שלי כמובן גם פעילה ועושה הרבה בהכל
היא מוכשרתת ועבדה במגוון תחומים , בשנים האחרונות
היא עקרת בית
לאחרונה היא יוצאת לעבוד פעם בשבוע במשהו נחשב ומתאים לה ,
אני פשוט רואה עליה איזה כיף למצות את עצמך, היא חוזרת
וכיף לה וטוב לנו 🙂
ברור שהעיסוקים וכל מה שכרוך בזה שיעורים לחיים בשבילינו הילדים.
לי באופן אישי לראות את האומץ ואמונה בלהיות עצמאיים
לשמוע את ה - תתפללו מחר בתשע כי יש פגישה חשובה..
ולהתפעל מהיחס וההתשתדלות לדרבן ולתת לעובדים הרגשה טובה ..
אין לי ספק שכל זה משפיע

אבא שלי עובד בגיור (ולא נפרט יותר אחרי הכל אנונימי) אמא שלי בתפקיד בכיר בביטוח הלאומי (כנ"ל) אם זה היה האגואיסטיות שלי הייתי רוצה ששניהם יהיו מורים שיהיו יותר זמן בבית...אבל לא יותר מדי זמן אם זה לא מהאגואיסטיות שלי הייתי מחזירה את אבא שלי להיות אברך למרות שהעבודה שלו ממש מתאימה לו...לאמא שלי תפקיד עם יותר מרץ ולנצל את העובדה שהיא באת רוצה לעזור ועוזרת לאנשים

אני לא חושבת שהעבודה של ההורים שלי השפיעה עליי בפן האישיותי אבל אני הרבה יותר מעורבת במה שקורה עם הקורונה...

נשמע מעניין ממש העבודה של אבא שלך

אוקיי אז, מקצועות נוכחיים.

 

אמא - אומנית.

אבא - מהנדס.

 

הייתי רוצה שההורים שלי יהיו... אמ... בא נתחיל מכך שאני רוצה שההורים שלי יהיו אנשי משפחה,אז אי לכך ובהתאם לזאת, לא ימצא חן בעיניי זוג הורים שלא נמצאים בבית כמו "אסטרונאוטים" "צלמים בנשיונל גיאוגרפיק" או סלבים למיניהם.

למרות מה שציינתי, הייתי ממש גאה בהורים שלי אם הם היו מקריבים את הקריירה, ואת עצמם עם הכישרון שלהם לערך חשוב. גם אם במחיר שישאיר אותי לבד בבית.

אז אם אמא שלי אומנית, והיא יכולה לעשות עם זה טוב לעולם, אז אני גאה בה, שתהיה תרפיסטית באומנות, ותתן ערך חשוב לאומנות יהודית בפעילות שלה. 

ואם אבא אדם אנליטי - לא חסרים תפקידים שהוא יכול להועיל עם זה לארץ ישראל, בלימוד תורה, וכו'... הייתי גאה בו אם הוא היה מקובל שמשקיע את כישרונו בלימוד תורת הנסתר, ובשטח לתרום מכישוריו למן א"י וביטחונה, בכל מני צורות.

אני ממש גאה בהורים שלי כיום, כי הם עושים את המירב כדי לתרום מעצמם.

 

אני שואפת ללכת בדרכם (יותר לכיוון אבא שלי) ובהצלחה לכולם!!

או רק נאה וחסודה
או אחלה חסודה....

סתם זרקתי מה שעלה לי בעשרים שניות.
בהצלחה!