פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 823)

ומתבגר טוב יש לו מקום משלו!

אבל ממש עכשיו....

תשתפי אותנו ואולי נעזור!

לא עושה לילדה שלה רע.. (אמא שפויה,כע ? ואני בטוחה שאמאשלך שפויה והיא רוצה רק בטובתך..) מוזמנת לשתף נשמה..

בס"ד.

אמא בחיים לא רוצה לרעתך. אמא אוהבת אותך !

מוזמנת לשתף

אבל אם אני הייתי עצבנית על אמא שלי וכולם היו אומרים לי היא רוצה בטובתך הייתי מתעצבנת עוד יותר.

אני חושבת שלכולנו די ברור שההורים רוצים בטובתנו אבל מה לעשות שבד"כ אנחנו רוצים את מה שטוב לנו עכשיו וההורים

מסתכלים במבט יותר רחב ככה שקצת קשה לנו לראות את ה"טובתנו"....

קיצקוצ... טבעי ביותר להתעצבן על ההורים אבל לא לשכוח שלפני הכל הם ההורים שלנו ואנחנו חייבים בכבודם 

יומטוב!

קשה לעבוד על רגש בהקשר מסוים דוקא.

(דהיינו לא לכעוס דווקא על אמא, ולכבד את אמא דווקא בזה שאני לא כועסת עליה.)

לא בכדי כשהתורה רוצה שנתחזק ברגש מסוים היא יורדת לפרטים הקטנים.

בכאב ובקושי.. עלייך להחזיר לה ולהבין שהיא רוצה בטובתך..

יהיה טוב נשמה..

או כמו שהגדולים אומרים.. "זה חלק מגיל ההתבגרות" 

יש גיל שבו אתה יכול להציג בפני ההורים את דעתך, ולהחליט שאתה הולך בדרך הישרה, אותה מצאת בעמלך ויגיעך למציאת הדרך הנכונה.

הגיל הזה, משתנה מאדם לאדם, ליתר דיוק מדובר בשלב, שבו האדם עובר מגיל הנערות שבו הוא עושה מה שמתחשק לו, ואז יותר מתמיד הוא צריך מישהו שיגיד לו מה לעשות כדי שהוא לא יתרסק, אל הבגרות שבה האדם מחליט מתוך שאיפה אמיתית לבניין העולם ללכת בדרך מסוימת והדרך שההורים שלך רוצים היא דרך אחרת. בשלב הזה, האדם יכול לבוא להוריו ולומר להם שהוא מצא דרך נכונה יותר, והוא הולך בה, והוא ישמח שהם יעזרו לו ויצטרפו אליו, וכמובן, שמכיון שהוא לא סתם מקשקש בשכל, הוא מוכן לשבת ולדבר איתם על הדברים שהוא רוצה ומה שמפריע לו בדרכם.

ללכת אם האמונה שלך  תמיד. הרי מה זה "איש באמונתו יחיה"?!

ללכת בדרכך זה לאו דווקא אומר למרוד בהורים.

אם בחרת בכ"ז ללכת בדרכך שלך וזה ההפך מהורייך, זה מרידה בהם.

אני חושבת שמגיל 18! מאז את לא ברשותם! הם לא יכולים להעיר לך על דרכך!

לפעמים,כל אחד בוחר את דרכו הרבה יותר מוקדם. ואם את מרגישה שדי את לא יכולה עם דרכם.

תסבירי. תדברי. אל תטרקי ככה את הדלת ביי אני הולכת הדרך שלכם לא טובה.

הם יקשיבו. אולי יהיו עצובים. אולי יכפו בכוונה כדי לחנך אותך, בכ"ז את עדיין ברשותם.

ועכשיו שאני חושבת עלזה השאלה לא נראית לי כ"כ.

בהצלחה, אחות!

מאחלת לך שתעשי ר-ק טוב! והתרווי להורייך הרבה נחת!!

תדעי- שהדרך שה' מכתיב לנו זו ה-דרך!! הוא היחיד שבאמת יודע מה טוב לך!!

אל תחפשי דברים אחרים!! אל תלכי חשוכה אחר החברה!! אל תכנעי ללחץ חברתי!!

הדעות שאת חושבת..

למרות שהם בכלל לא מסכימים עם זה..

לעולם אנחנו לא "מורדים" או הולכים רק לפי דעתנו גם בגיל 8, 18 או מאה! ההורים שלנו נותנים לנו את הכלים והמתפחות לחיים שהם היו רוצים להעניק לנו על פי יכולותיהם, הם לא היו רוצים מינהסתם שעד גיל 18 "נסחוב" תדרך שלהם ות'הערות שלהם ובשמונה עשרה ויום נשים פס יענו רק כי עד עכשיו כיבדנו במרכאות כמובן או שעד עכשיו סבלנו אותם בשקט, לא ממש לא!

הדרך שהם מנתבים לנו, על פי ההלכות שהם הולכים היא מה  שאמורה להישאר איתנו גם בגיל 17 (שרק על פי איזו תעודה עם תמונה בצבע כחול מראה שאנחנו כביכול "גדולים".)

. ואין לזה גיל כל כך.. כמובן שאם ממש דעותייך שונות אז מתישהוא תציגי מה שאת מאמינה בו אבל שתדעי שהם יודעים לרוב מה טוב בשבילך גם אם זה קשה ומתסכל...

בהצלחה נשמהה!

חוץ מהזמן שבו האישה מצווה ללכת אחרי בעלה, והאיש מצווה ללכת אחרי אשתו

תנסי להקשר לכל מיני עמותות שעושות מחנה קייץ לילדים עם פיגור.. בד"כ לא צריך הכשרה רבה, וזה עושה המון!!

במקום שמביא כל מיני כיסאות גלגלים וציוד.

ולכבד את המקום זה כשאתה "עושה להם טובה" (לא במובן השלילי של המשפט).אני אסביר:

"לכבד"- זה נגיד אם את (חס וחלילה כן?) הולכת ביומיום עם בגדים לא צנועים, ואז אם את יודעת שתעברי בשכונה חרדית- את באה מראש לבושה צנוע, כי את מכבדת אותם. האמת? לא מפריע לך גם ללכת עם מכנסיים קצרים, אבל את מבינה שלהם זה מפריע ובאה עם חצאית שעוברת את הברך.

אבל צביעות זה ללכת באותה שכונה צנוע רק כדי למצוא חן בעיני מישהו לדוגמה,  או לבוא לראיון באולפנה רק כדי להתקבל, אפילו שזה רחוק שמיים וארץ מאיך שאת הולכת ביום יום (כמובן אני לא נכנסת לקטע של מישהי שמתחזקת וכאלה).

זו דעתי, שמחתי לעזור

אתקבל זה יעשה לי טוב?

או אם אני לא רגילה ללכת צנוע ביום יום אבל רוצה להשתפר למרות שבתוך תוכי אני יודעת שזה כמעט ולא אפשרי?!

אני סתם רוצה לדעת זה לא קשור חס וחלילה לחיים שלי

כתבתי שאני לא נכנסת לבנות שמתחזקות וכאלה, כי ברור שיש הרבה מקרים שיצאים מן הכלל בסיטואציות שנתתי

אבל בכללי, זה פחות או יותר המקרים

וחוץ מזה שעל רוב השאלות אפשר לענות בלי "לפגוש את אלו-ה-ים"
אבל חוץ מזה ממש אהבתי את הרעיון ואת המוזיקה!

פינוקים של מוזיקה

בכיתה ט'.. לא זוכרת כבר מה היה המסר 

ההתייחסות לקב"ה בתור דמות שקופה - בן אדם שקוף וכל יכול, היא ממש אבל ממש ילדותית....

אני לא מסכים שהיא כפרנית, בכלל לא אבל שאלות כמו מניין כל ההשראה הזו שבידך?  האם אתה כועס  האם יש גברת אלוהים או אהבה שכך חלפה לה?  למי פונה אתה ביום של רגעים קשים? 
מיהו אלוהיך - אלוהים   הם פשוט מזעזעים והם התייחסות להקב"ה כאילו הוא פשוט בן אדם!

מהיכרות עם כותבי השירים הנ"ל הם שואלים וכאן זה נגמר ואין בזה שום תועלת או חכמה.

זה שיר שמבטא בלבול וכתוב בצורה מבלולבלת וחלקה אף רדודה בדרך שהוא מתייחס לקב"ה והעולם האסוצייטיבי שלו על ההנהגה של מעלה.

מכל מקום מה שיש לך לשאול תשאלי במקום ירא שמים שבקיא בנושאים כאלו ויודע לתת תשובות,לא במקום שלא בקיאים,ולא במקום שאינו ירא שמים,צריך את הצירוף של שניהם.ובע"ה דברים יתבארו לך יותר

ואת רוב השאלות(השטותיות אם לומר את האמת)אני לא מעלה.יש דברים יותר לגיטימים ושפויים לדבר איתו

אבל מי שמכיר את אלקים לא היה כותב אותו.

יש הבדל בין לשמוע על קיומו של פלוני ועוד כמה דברים עליו ולהאמין בזה, לבין להכיר את פלוני.

ככה זה גם עם אלקים. מי שמכיר את אלקים, יודע שאלקים הוא לא דמות אלא מציאות, הויה. הוא עצם הקיום, הוא החיים עצמם, לא המעטפת שלהם ולא הגוף או הרגש שלהם. הוא מנהל הכל במבט מלמעלה, לא מבפנים.

השיר הזה לא נותן לה' את הכבוד הראוי לו.

קודם כל, הלח"י היו ראשונים

ועכשיו ברצינות, בעצם שניהם נלחמים על אותו דבר, המדינה שלהם שנכבשה (לטענת הערבים שא"י היא פלשתין), רק שהערבים באים בלי כל בסיס היסטורי לזה והיהודים כן ..

ועוד הבדל, וצריך להסתכל על כל התקופה, המון פגיעות של לח"י נעשו רק אחרי התראה כדי למנוע הרג בנפש, תראי לי מחבל אחד שימנע הרג בנפש.

וואחד שאלה.

הלח"י הבינו בידי מה הדרך להקים מדינה, והם תרמו לכך רבות (וזה מגוחך להשוות אותם או להגדיר אותם כרוצחים כי "הבא להרגך השקם להרגו" וכי גם שישראל נכנסו לארץ בימי יהושע הם כבשו אותו, והרגו!)

כל רצונם של הרוצחים הארורים הוא להרע ולהשמיד את עמ"י, הם לא באמת רוצים שתהיה להם מדינה.

השוותי כדי להגיע לשאלה איפה ההבדל

איך משווים את המצב של היהודים בארץ עם שלטון בריטי+ערבים לערבים היום בישראל שמה שהם לא עושים מצדיקים אותם ומוצאים איזה מתנחל לתקוף?! 

פשע שלא יכופר (כי אם בדם שופכו כידוע) להרוג מכל מניע אחר.

עכשיו הטענות שכנגד הן:

ככה כל אחד יטען שהוא צודק ויהרוג אנשים!

תשובה- אנחנו היינו מוכנים בשמחה לשבת איתם לדין ולהראות להם שהם טועים, הם משועבדים לאינטרס, לא לאמת. א"א לדבר איתם על צדק. כל אחד יכול לראות את זה.

ואם אתה מפחד ממלחמות-עדיף שכולם יילחמו מאשר רק אלו שאוחזים בשקר. ומלבד זאת, אלקים מסייע למי שנלחם בשם הצדק.

מי אמר שאנחנו צודקים?

תשובה-אלקים.

גזלנו אותם!

תשובה-העולם של אלקים, לא שלהם. חוץ מזה שהיינו פה קודם, ככה שהם לא רק טועים, אלא גם שקרנים.

א"א להשוות שופט שדן דין צדק, ודן רוצח למוות, לשופט שדן אדם חף מפשע למוות. הראשון צדיק ומתקן עולם, השני רוצח ומושחת. חייל הוא שופט של שעות משבר, ודין צדק בשעות משבר נחוץ וחשוב פי כמה מכל דין אחר.

ועוד שתי טענות שאין להן שום נ"מ מעשית (בהקשר הזה), רק לאחר מעשה כשרוצים לדון מה גודל הפשע המוסרי שנעשה, יש להתחשב גם בהן:

1- שהם גויים, וחיים של גוי קצת פחות חשובים. וה' עתיד לקום את דם עבדיו.

2- הם נלחמים מתוך אכזריות, וישראל נלחמים מתוך רחמנות, וגם כשאנחנו מבקשים לשפוך דם, במובן היותר אלים, זה תוך גבורה גדולה למען דברים בעלי ערך ואיפוק גדול לעצור את הרחמים, ולא מתוך חוסר רחמנות.

הערבים לא קיבלן את תוכנית החלוקה ולכן כל מה שכבשנו שייך לנו באופן חוקי.

אלא החלטה שרירותית על פי שיקול דעת שאינו כפוף לא לאלקים ולא למוסר של כמה כופרים באיפושהו מתישהו.

השאלה היתה שאלה של צדק ומוסר, לא מה דעת החוק בעניין.

השאלה אם הוא מתייחס לזה.. זה תשובות לנו או להם?

במאמרי ראיה  מאמר על דעת ד' ומלחמות ד' עמוד 507... העיקר הוא בעמוד 508 (יש שם משפטים חזקים)ובמאמרי באגדות רבה בר בר חנא פסקה ה על האכזריות...עמוד 429 בספר שמכיל את שני החלקים (א-ב)  זאת פעולה ממש ממש חזקה!!!!!!!!

הוספתי גם ש

קחו בחשבון שאני איתכם בדיעה והגיבורים שלי זה לוחמי המחתרות! זה היה להציף את ההבדל לא לטשטש אותו

לשמור על א"י זו לא אכזריות!!

אכזריות שזה סתם. לא כדי להגן על העם שלך. לא כדי להקים מדינה!!

פשוט ככה הצגתי את זה בפעולה שהעברתי השבת ואז הסברתי את ההבדל, ובחיאת תפתח את מאמרי הראיה איפה שהפנתי ואז נדבר יחד....

אין שום בעיה אלא להיפך! לולי האכזריות התורה לא שלמה! כך כותב במפורש הרב... תפתח ואז נדבר, זאת תשובה גם לאלזיש.... תפתח מה כתוב שם - מזכיר אותך אבל מוסיף עומק... מראה שה לא תלוי בנקודת הסתכלות....

שימו לב למשהו נוסף כל הנאומים של הלוחמים שנתפסו - חזרו על אותה נקודה - נאלצנו לקחת נשק! זה לא מרצון או בחירה אלא אילוץ!

כי הם נאלצו לקחת נשק ומחבלים עשו זאת מרצון.

אז מה הדיון?..

אני צודק

לצורך העניין

ברית מילה לא הייתה מוסרית אם ה' לא היה מצווה עליה

אבל ברגע שה' ציווה אז נותן המתנה אמר לך שאלו הוראות השימוש

וכן

אני מאמין שאני שולט פה בצדק

כי הארץ הזאת מגיעה לי

אבל אם היא לא מגיעה לי

המעשים שלהם נכונים הם נלחמים כדי להשיג אותה מיד מי שכבש אותה לא בצדק(לדעתם)

לכן אני מבין מחבל חמאסניק,

אבל אני גם מבין את עצמי שזה מה שאני אמור לעשות

דוס= דות.
דות=דתי.
מכאן נובע דוס=דתי כלל המעבר!
ועכשיו נימוקים, דתי בהברה אשכנזית זה דות ועם הברה חסידית זה דוס לכן בעצם דוס זה דתי!
למה חייבים להגדיר כל דבר??

אם אפשר אז מה רע?

ומניסיון אישי זה בכלל לא כיף שמגדירים אותך ומתייגים אותך על פי משהו שאתה לא! נקודה למחשבה...

עולם ללא הגדרות הרבה יותר חביב

צודקת,הגדרת לא תמיד טובות.אבל גם לא תמיד רעות

עולם ללא הגדרות הוא עולם לא מוגדר,לא ככה?

תודה על הנקודה אחשוב על זה .

מהאמריקאים מבטאים "דתי".

אז כן, אני די מגדירה את עצמי כדתיה

דוס הוא אדם ששואף ליראת שמיים ושחייו יתנהלו עפ"י רצון ה'.

אני כן מגדירה את עצמי ככזו.

ודוס זה בנאדם דתי שגאה בזה ומנסה להתקדם ברוחניות.. 

ומוריוש-
לא כל הדוסים גאים בזה..!

גאה בזה!! זאת היתה השאלה..

בעיקרון כל מי שרוצה לעבוד את ה'

רצון זה טוב.. אבל זה גם צריך לבוא לידי מעשה...
חילוני  שאומר שהוא רווצה הופך אותו לדוס?
או שפשוט התכוונת שדוסים עם הרצון עושים משו(ועובדים את ה')..^^

או לפחות מתקדמים קצת (א'ביסאלה)

אני מגדיר את עצמי דוס- כי אני מאמין בה',מקיים מצוות ומאוד משתדל.

הבעיה היא שלאחרונה המילה "דוס" קיבל משמעות קצת שונה...דוס נחשב לאדם "חננה",לא מקובל,מצחיק..

לצערי אני אומר..כי אני לא חושב שדוס זה דבר רע. אני חושב שאני דוס וגאה בזה.

אני דתית לאומית..זהו

נכון של הצד החזק יותר בדתי לאומי..

אבל ממש לא דוס

אני עובדת ה'. משתדלת לעשות את הכל בשבילו.

נראה לך שאני דוסית? תקרא/י  לי דוסית.

בחיים לא באמת הבנתי מה זאת המילה הזאת. 

שמשתדל לשמור את כל המצוות שהוא חייב בהן.

זה נקרא דוס?

תפסיקו לשחק אותה עם דתי ויהודי. כי עובדה שיש את הסטיגמה הזאת של "דוס" ואי אפשר להתכחש אליה.. סטיגמה לא נוצרת סתם.

לדעתי זה דתי שחשוב לו התורה והמצוות ובאמת מקפיד על זה, יותר מסתם דתי.

כל הכבוד

על קבלה ונתינה:

אסור לאדם אף הגדול שבגדולים

לשכוח כי יכול הוא ללמוד מהאחר 
באותה מידה שיש לאל ידו להעניק לאחרים. 
אף הקטן שבקטנים, גם לו יש את כוחות הנפש 
ומידות טובות אצורות של רגש 
אשר בהם הוא יכול להתחלק עם אחרים ולהשפיע עליהם. 
כי האדם הוא גם רב וגם תלמיד, 
משפיע ומושפע, מקבל ונותן. 
(הרב סולוביצ'יק)

שיחה, וזה ישר עולה.

הדתי לאומי מנהגים את העם מאוד..

ויש כאלה שחושבים שזה מאוד מאוד אז נלחמים על ההנהגה..

אבל לפי דעתי כל אדם שהוא מהדתי לאומי מנהיג איפשהוא בעולם..

עם זה בכיתה..ברחוב..בחנות..[תשימו לב לזה]

אבל חוץ מזה הם מנהיגים אבל רוב העם אוהב ללכת עלן אלו של הצד השני[שמואלנים..וכל אלו]כי פשוט זה יותר נוח נראלי..

זאת דעתי האישית

אולי יש יחידים ששואפים להנהיג, לא חושבת שהם מצליחים, בגדול אנחנו בעיקר נסחפים..

נתחיל בהגדרה של המילה מנהיג לפי מילון אבן שושן: "אדם שעומד בראש ציבור או מפלגה". מנהיג הוא אדם שקבוצת אנשים בוחרת ללכת אחריו, אדם שמראה את הדרך לאנשים בצורה שהם בחרו בה.

לכן ההגדרה של ציבור כמנהיג היא די בעייתית. מה שמחלק ציבורים מלהיות משהו אחד הוא ההבדל ביניהם כן קשה להגדיר ציבור שמנהיג ציבורים אחרים, בנוסף לזה ההגדרה של מנהיג היא אדם בודד ולא ציבור.

שתי הטענות האלה נראות אמנם טכניות אך יש להם משמעות שאנסה להסביר.

הציבור הדתי כיום מנסה לראות בעצמו אליטה, קבוצה שמסמלת את כל הטוב שבעם ובעצם עומדת בקודקוד שלו בכל רובד שהוא, נובע מזה הדגשה בוטה של כל אחד 'משלנו' שמקבל מעמד כמו וזיהוי שלו כחלק ממנו כדי להצדיק את הראיה הזו.

לדעתי, הרצון הזה לא רק שהוא לא מדויק עובדתית אלא שהוא מאוד בעייתי ממספר סיבות.

הראשונה היא ההתנשאות, התפיסה לפיה אדם בעל כיפה הוא אדם שמסוגל אוטומטית למצוינות בכל תחום הוא היא רדודה ובעייתית, את הדבר הזה אפשר להגיד אולי בנושאים ערכיים נטו (שגם בהם לא אסכים, אבל זה דיון מורכב יותר) אבל ממש לא בנושאים טכניים.

השנייה היא העובדה שהציבור הדתי נועד להיות ציבור ולא קליקה או קבוצה מצומצמת. אין בדת שום דבר שהופך אדם למנהיג ולכן באופן טבעי בציבור הדתי אמור להיות אותו אחוז של אנשים בעלי כישורי הנהגה שונים כמו בכל ציבור והתפיסה שזה לא כך לא יכולה להיות נכונה.

השאיפה להנהיג בעיקרה היא צפויה, לאדם אידיאולוג המאמין בדרכו יש נטייה למיסיונריות ולרצון 'להפיץ את האור' שבא בצורה הכי קלה על ידי השאיפה להנהגה. אני מבין את הרצון הזה והוא לא שלילי לגמרי, הבעיה היא שהרצון להנהגה יכול להתפרש לפעמים בכפייה, ברצון לשלטון וביצירת מנהיגים שלא באמת מקושרים למונהגים אליהם. אני חושב שהדבר הזה הוא שלילי מאוד. אתם רוצים להחזיר בתשובה, בהצלחה לכם- אבל לשאוף להנהיג את מי שלא מסכים אתכם- זה כבר אבסורד לא הגיוני ומסוכן.

הגזמתי, בכוונה.

אבל יוצא לי לחשוב על זה מלא, מי אנחנו מה הקו המנחה שלנו, מה הגבול שלנו. כרגע נראה כאילו אין ממש גבול כי מתוקף תפקידו של הציבור בהנהגה, כלומר בממשלה, להיות דתי לאומי, אז אם נלחמים בחירוף נפש על הפשרה של יחידות דיור נוספות בשומרון שזה אחד החשובים לדעתי, לא מזלזלת, אבל מעבירים חוק שמחריב (!) את עולם התורה ומעבירים את חוק הפונדקאות, אז אולי אפשר להשמיט את המילה דתי, כי זה נשאר בגדר לאומי בלבד.

אני חושבת שההנהגה לנו חייבת לשלב את 2 הדברים האלה, יחד! כשהדתי והלאומי משתלבים.

אני יודעת שאני מקצינה ומחריפה, אבל באמת נכתב מתוך מחשבה עמוקה.

וברצינות. דתי- לאומי זה כזה רחב- מהלייט עד החרד"ל- לא ענק?

אבל הממשלה לא מייצגת- העם מייצג.

והדתי- לאומי יוכל להנהיג את הציבור בתנאי שילמד לקבל את כל שאר העם- חילונים וחרדים.. כי מי שבאמת דתי לאומי- יכול להנהיג ולהוביל מדינה.