פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 824)

יש גיל שבו אתה יכול להציג בפני ההורים את דעתך, ולהחליט שאתה הולך בדרך הישרה, אותה מצאת בעמלך ויגיעך למציאת הדרך הנכונה.

הגיל הזה, משתנה מאדם לאדם, ליתר דיוק מדובר בשלב, שבו האדם עובר מגיל הנערות שבו הוא עושה מה שמתחשק לו, ואז יותר מתמיד הוא צריך מישהו שיגיד לו מה לעשות כדי שהוא לא יתרסק, אל הבגרות שבה האדם מחליט מתוך שאיפה אמיתית לבניין העולם ללכת בדרך מסוימת והדרך שההורים שלך רוצים היא דרך אחרת. בשלב הזה, האדם יכול לבוא להוריו ולומר להם שהוא מצא דרך נכונה יותר, והוא הולך בה, והוא ישמח שהם יעזרו לו ויצטרפו אליו, וכמובן, שמכיון שהוא לא סתם מקשקש בשכל, הוא מוכן לשבת ולדבר איתם על הדברים שהוא רוצה ומה שמפריע לו בדרכם.

ללכת אם האמונה שלך  תמיד. הרי מה זה "איש באמונתו יחיה"?!

ללכת בדרכך זה לאו דווקא אומר למרוד בהורים.

אם בחרת בכ"ז ללכת בדרכך שלך וזה ההפך מהורייך, זה מרידה בהם.

אני חושבת שמגיל 18! מאז את לא ברשותם! הם לא יכולים להעיר לך על דרכך!

לפעמים,כל אחד בוחר את דרכו הרבה יותר מוקדם. ואם את מרגישה שדי את לא יכולה עם דרכם.

תסבירי. תדברי. אל תטרקי ככה את הדלת ביי אני הולכת הדרך שלכם לא טובה.

הם יקשיבו. אולי יהיו עצובים. אולי יכפו בכוונה כדי לחנך אותך, בכ"ז את עדיין ברשותם.

ועכשיו שאני חושבת עלזה השאלה לא נראית לי כ"כ.

בהצלחה, אחות!

מאחלת לך שתעשי ר-ק טוב! והתרווי להורייך הרבה נחת!!

תדעי- שהדרך שה' מכתיב לנו זו ה-דרך!! הוא היחיד שבאמת יודע מה טוב לך!!

אל תחפשי דברים אחרים!! אל תלכי חשוכה אחר החברה!! אל תכנעי ללחץ חברתי!!

הדעות שאת חושבת..

למרות שהם בכלל לא מסכימים עם זה..

לעולם אנחנו לא "מורדים" או הולכים רק לפי דעתנו גם בגיל 8, 18 או מאה! ההורים שלנו נותנים לנו את הכלים והמתפחות לחיים שהם היו רוצים להעניק לנו על פי יכולותיהם, הם לא היו רוצים מינהסתם שעד גיל 18 "נסחוב" תדרך שלהם ות'הערות שלהם ובשמונה עשרה ויום נשים פס יענו רק כי עד עכשיו כיבדנו במרכאות כמובן או שעד עכשיו סבלנו אותם בשקט, לא ממש לא!

הדרך שהם מנתבים לנו, על פי ההלכות שהם הולכים היא מה  שאמורה להישאר איתנו גם בגיל 17 (שרק על פי איזו תעודה עם תמונה בצבע כחול מראה שאנחנו כביכול "גדולים".)

. ואין לזה גיל כל כך.. כמובן שאם ממש דעותייך שונות אז מתישהוא תציגי מה שאת מאמינה בו אבל שתדעי שהם יודעים לרוב מה טוב בשבילך גם אם זה קשה ומתסכל...

בהצלחה נשמהה!

חוץ מהזמן שבו האישה מצווה ללכת אחרי בעלה, והאיש מצווה ללכת אחרי אשתו

תנסי להקשר לכל מיני עמותות שעושות מחנה קייץ לילדים עם פיגור.. בד"כ לא צריך הכשרה רבה, וזה עושה המון!!

במקום שמביא כל מיני כיסאות גלגלים וציוד.

ולכבד את המקום זה כשאתה "עושה להם טובה" (לא במובן השלילי של המשפט).אני אסביר:

"לכבד"- זה נגיד אם את (חס וחלילה כן?) הולכת ביומיום עם בגדים לא צנועים, ואז אם את יודעת שתעברי בשכונה חרדית- את באה מראש לבושה צנוע, כי את מכבדת אותם. האמת? לא מפריע לך גם ללכת עם מכנסיים קצרים, אבל את מבינה שלהם זה מפריע ובאה עם חצאית שעוברת את הברך.

אבל צביעות זה ללכת באותה שכונה צנוע רק כדי למצוא חן בעיני מישהו לדוגמה,  או לבוא לראיון באולפנה רק כדי להתקבל, אפילו שזה רחוק שמיים וארץ מאיך שאת הולכת ביום יום (כמובן אני לא נכנסת לקטע של מישהי שמתחזקת וכאלה).

זו דעתי, שמחתי לעזור

אתקבל זה יעשה לי טוב?

או אם אני לא רגילה ללכת צנוע ביום יום אבל רוצה להשתפר למרות שבתוך תוכי אני יודעת שזה כמעט ולא אפשרי?!

אני סתם רוצה לדעת זה לא קשור חס וחלילה לחיים שלי

כתבתי שאני לא נכנסת לבנות שמתחזקות וכאלה, כי ברור שיש הרבה מקרים שיצאים מן הכלל בסיטואציות שנתתי

אבל בכללי, זה פחות או יותר המקרים

וחוץ מזה שעל רוב השאלות אפשר לענות בלי "לפגוש את אלו-ה-ים"
אבל חוץ מזה ממש אהבתי את הרעיון ואת המוזיקה!

פינוקים של מוזיקה

בכיתה ט'.. לא זוכרת כבר מה היה המסר 

ההתייחסות לקב"ה בתור דמות שקופה - בן אדם שקוף וכל יכול, היא ממש אבל ממש ילדותית....

אני לא מסכים שהיא כפרנית, בכלל לא אבל שאלות כמו מניין כל ההשראה הזו שבידך?  האם אתה כועס  האם יש גברת אלוהים או אהבה שכך חלפה לה?  למי פונה אתה ביום של רגעים קשים? 
מיהו אלוהיך - אלוהים   הם פשוט מזעזעים והם התייחסות להקב"ה כאילו הוא פשוט בן אדם!

מהיכרות עם כותבי השירים הנ"ל הם שואלים וכאן זה נגמר ואין בזה שום תועלת או חכמה.

זה שיר שמבטא בלבול וכתוב בצורה מבלולבלת וחלקה אף רדודה בדרך שהוא מתייחס לקב"ה והעולם האסוצייטיבי שלו על ההנהגה של מעלה.

מכל מקום מה שיש לך לשאול תשאלי במקום ירא שמים שבקיא בנושאים כאלו ויודע לתת תשובות,לא במקום שלא בקיאים,ולא במקום שאינו ירא שמים,צריך את הצירוף של שניהם.ובע"ה דברים יתבארו לך יותר

ואת רוב השאלות(השטותיות אם לומר את האמת)אני לא מעלה.יש דברים יותר לגיטימים ושפויים לדבר איתו

אבל מי שמכיר את אלקים לא היה כותב אותו.

יש הבדל בין לשמוע על קיומו של פלוני ועוד כמה דברים עליו ולהאמין בזה, לבין להכיר את פלוני.

ככה זה גם עם אלקים. מי שמכיר את אלקים, יודע שאלקים הוא לא דמות אלא מציאות, הויה. הוא עצם הקיום, הוא החיים עצמם, לא המעטפת שלהם ולא הגוף או הרגש שלהם. הוא מנהל הכל במבט מלמעלה, לא מבפנים.

השיר הזה לא נותן לה' את הכבוד הראוי לו.

קודם כל, הלח"י היו ראשונים

ועכשיו ברצינות, בעצם שניהם נלחמים על אותו דבר, המדינה שלהם שנכבשה (לטענת הערבים שא"י היא פלשתין), רק שהערבים באים בלי כל בסיס היסטורי לזה והיהודים כן ..

ועוד הבדל, וצריך להסתכל על כל התקופה, המון פגיעות של לח"י נעשו רק אחרי התראה כדי למנוע הרג בנפש, תראי לי מחבל אחד שימנע הרג בנפש.

וואחד שאלה.

הלח"י הבינו בידי מה הדרך להקים מדינה, והם תרמו לכך רבות (וזה מגוחך להשוות אותם או להגדיר אותם כרוצחים כי "הבא להרגך השקם להרגו" וכי גם שישראל נכנסו לארץ בימי יהושע הם כבשו אותו, והרגו!)

כל רצונם של הרוצחים הארורים הוא להרע ולהשמיד את עמ"י, הם לא באמת רוצים שתהיה להם מדינה.

השוותי כדי להגיע לשאלה איפה ההבדל

איך משווים את המצב של היהודים בארץ עם שלטון בריטי+ערבים לערבים היום בישראל שמה שהם לא עושים מצדיקים אותם ומוצאים איזה מתנחל לתקוף?! 

פשע שלא יכופר (כי אם בדם שופכו כידוע) להרוג מכל מניע אחר.

עכשיו הטענות שכנגד הן:

ככה כל אחד יטען שהוא צודק ויהרוג אנשים!

תשובה- אנחנו היינו מוכנים בשמחה לשבת איתם לדין ולהראות להם שהם טועים, הם משועבדים לאינטרס, לא לאמת. א"א לדבר איתם על צדק. כל אחד יכול לראות את זה.

ואם אתה מפחד ממלחמות-עדיף שכולם יילחמו מאשר רק אלו שאוחזים בשקר. ומלבד זאת, אלקים מסייע למי שנלחם בשם הצדק.

מי אמר שאנחנו צודקים?

תשובה-אלקים.

גזלנו אותם!

תשובה-העולם של אלקים, לא שלהם. חוץ מזה שהיינו פה קודם, ככה שהם לא רק טועים, אלא גם שקרנים.

א"א להשוות שופט שדן דין צדק, ודן רוצח למוות, לשופט שדן אדם חף מפשע למוות. הראשון צדיק ומתקן עולם, השני רוצח ומושחת. חייל הוא שופט של שעות משבר, ודין צדק בשעות משבר נחוץ וחשוב פי כמה מכל דין אחר.

ועוד שתי טענות שאין להן שום נ"מ מעשית (בהקשר הזה), רק לאחר מעשה כשרוצים לדון מה גודל הפשע המוסרי שנעשה, יש להתחשב גם בהן:

1- שהם גויים, וחיים של גוי קצת פחות חשובים. וה' עתיד לקום את דם עבדיו.

2- הם נלחמים מתוך אכזריות, וישראל נלחמים מתוך רחמנות, וגם כשאנחנו מבקשים לשפוך דם, במובן היותר אלים, זה תוך גבורה גדולה למען דברים בעלי ערך ואיפוק גדול לעצור את הרחמים, ולא מתוך חוסר רחמנות.

הערבים לא קיבלן את תוכנית החלוקה ולכן כל מה שכבשנו שייך לנו באופן חוקי.

אלא החלטה שרירותית על פי שיקול דעת שאינו כפוף לא לאלקים ולא למוסר של כמה כופרים באיפושהו מתישהו.

השאלה היתה שאלה של צדק ומוסר, לא מה דעת החוק בעניין.

השאלה אם הוא מתייחס לזה.. זה תשובות לנו או להם?

במאמרי ראיה  מאמר על דעת ד' ומלחמות ד' עמוד 507... העיקר הוא בעמוד 508 (יש שם משפטים חזקים)ובמאמרי באגדות רבה בר בר חנא פסקה ה על האכזריות...עמוד 429 בספר שמכיל את שני החלקים (א-ב)  זאת פעולה ממש ממש חזקה!!!!!!!!

הוספתי גם ש

קחו בחשבון שאני איתכם בדיעה והגיבורים שלי זה לוחמי המחתרות! זה היה להציף את ההבדל לא לטשטש אותו

לשמור על א"י זו לא אכזריות!!

אכזריות שזה סתם. לא כדי להגן על העם שלך. לא כדי להקים מדינה!!

פשוט ככה הצגתי את זה בפעולה שהעברתי השבת ואז הסברתי את ההבדל, ובחיאת תפתח את מאמרי הראיה איפה שהפנתי ואז נדבר יחד....

אין שום בעיה אלא להיפך! לולי האכזריות התורה לא שלמה! כך כותב במפורש הרב... תפתח ואז נדבר, זאת תשובה גם לאלזיש.... תפתח מה כתוב שם - מזכיר אותך אבל מוסיף עומק... מראה שה לא תלוי בנקודת הסתכלות....

שימו לב למשהו נוסף כל הנאומים של הלוחמים שנתפסו - חזרו על אותה נקודה - נאלצנו לקחת נשק! זה לא מרצון או בחירה אלא אילוץ!

כי הם נאלצו לקחת נשק ומחבלים עשו זאת מרצון.

אז מה הדיון?..

אני צודק

לצורך העניין

ברית מילה לא הייתה מוסרית אם ה' לא היה מצווה עליה

אבל ברגע שה' ציווה אז נותן המתנה אמר לך שאלו הוראות השימוש

וכן

אני מאמין שאני שולט פה בצדק

כי הארץ הזאת מגיעה לי

אבל אם היא לא מגיעה לי

המעשים שלהם נכונים הם נלחמים כדי להשיג אותה מיד מי שכבש אותה לא בצדק(לדעתם)

לכן אני מבין מחבל חמאסניק,

אבל אני גם מבין את עצמי שזה מה שאני אמור לעשות

דוס= דות.
דות=דתי.
מכאן נובע דוס=דתי כלל המעבר!
ועכשיו נימוקים, דתי בהברה אשכנזית זה דות ועם הברה חסידית זה דוס לכן בעצם דוס זה דתי!
למה חייבים להגדיר כל דבר??

אם אפשר אז מה רע?

ומניסיון אישי זה בכלל לא כיף שמגדירים אותך ומתייגים אותך על פי משהו שאתה לא! נקודה למחשבה...

עולם ללא הגדרות הרבה יותר חביב

צודקת,הגדרת לא תמיד טובות.אבל גם לא תמיד רעות

עולם ללא הגדרות הוא עולם לא מוגדר,לא ככה?

תודה על הנקודה אחשוב על זה .

מהאמריקאים מבטאים "דתי".

אז כן, אני די מגדירה את עצמי כדתיה

דוס הוא אדם ששואף ליראת שמיים ושחייו יתנהלו עפ"י רצון ה'.

אני כן מגדירה את עצמי ככזו.

ודוס זה בנאדם דתי שגאה בזה ומנסה להתקדם ברוחניות.. 

ומוריוש-
לא כל הדוסים גאים בזה..!

גאה בזה!! זאת היתה השאלה..

בעיקרון כל מי שרוצה לעבוד את ה'

רצון זה טוב.. אבל זה גם צריך לבוא לידי מעשה...
חילוני  שאומר שהוא רווצה הופך אותו לדוס?
או שפשוט התכוונת שדוסים עם הרצון עושים משו(ועובדים את ה')..^^

או לפחות מתקדמים קצת (א'ביסאלה)

אני מגדיר את עצמי דוס- כי אני מאמין בה',מקיים מצוות ומאוד משתדל.

הבעיה היא שלאחרונה המילה "דוס" קיבל משמעות קצת שונה...דוס נחשב לאדם "חננה",לא מקובל,מצחיק..

לצערי אני אומר..כי אני לא חושב שדוס זה דבר רע. אני חושב שאני דוס וגאה בזה.

אני דתית לאומית..זהו

נכון של הצד החזק יותר בדתי לאומי..

אבל ממש לא דוס

אני עובדת ה'. משתדלת לעשות את הכל בשבילו.

נראה לך שאני דוסית? תקרא/י  לי דוסית.

בחיים לא באמת הבנתי מה זאת המילה הזאת. 

שמשתדל לשמור את כל המצוות שהוא חייב בהן.

זה נקרא דוס?

תפסיקו לשחק אותה עם דתי ויהודי. כי עובדה שיש את הסטיגמה הזאת של "דוס" ואי אפשר להתכחש אליה.. סטיגמה לא נוצרת סתם.

לדעתי זה דתי שחשוב לו התורה והמצוות ובאמת מקפיד על זה, יותר מסתם דתי.

כל הכבוד

על קבלה ונתינה:

אסור לאדם אף הגדול שבגדולים

לשכוח כי יכול הוא ללמוד מהאחר 
באותה מידה שיש לאל ידו להעניק לאחרים. 
אף הקטן שבקטנים, גם לו יש את כוחות הנפש 
ומידות טובות אצורות של רגש 
אשר בהם הוא יכול להתחלק עם אחרים ולהשפיע עליהם. 
כי האדם הוא גם רב וגם תלמיד, 
משפיע ומושפע, מקבל ונותן. 
(הרב סולוביצ'יק)

שיחה, וזה ישר עולה.

הדתי לאומי מנהגים את העם מאוד..

ויש כאלה שחושבים שזה מאוד מאוד אז נלחמים על ההנהגה..

אבל לפי דעתי כל אדם שהוא מהדתי לאומי מנהיג איפשהוא בעולם..

עם זה בכיתה..ברחוב..בחנות..[תשימו לב לזה]

אבל חוץ מזה הם מנהיגים אבל רוב העם אוהב ללכת עלן אלו של הצד השני[שמואלנים..וכל אלו]כי פשוט זה יותר נוח נראלי..

זאת דעתי האישית

אולי יש יחידים ששואפים להנהיג, לא חושבת שהם מצליחים, בגדול אנחנו בעיקר נסחפים..

נתחיל בהגדרה של המילה מנהיג לפי מילון אבן שושן: "אדם שעומד בראש ציבור או מפלגה". מנהיג הוא אדם שקבוצת אנשים בוחרת ללכת אחריו, אדם שמראה את הדרך לאנשים בצורה שהם בחרו בה.

לכן ההגדרה של ציבור כמנהיג היא די בעייתית. מה שמחלק ציבורים מלהיות משהו אחד הוא ההבדל ביניהם כן קשה להגדיר ציבור שמנהיג ציבורים אחרים, בנוסף לזה ההגדרה של מנהיג היא אדם בודד ולא ציבור.

שתי הטענות האלה נראות אמנם טכניות אך יש להם משמעות שאנסה להסביר.

הציבור הדתי כיום מנסה לראות בעצמו אליטה, קבוצה שמסמלת את כל הטוב שבעם ובעצם עומדת בקודקוד שלו בכל רובד שהוא, נובע מזה הדגשה בוטה של כל אחד 'משלנו' שמקבל מעמד כמו וזיהוי שלו כחלק ממנו כדי להצדיק את הראיה הזו.

לדעתי, הרצון הזה לא רק שהוא לא מדויק עובדתית אלא שהוא מאוד בעייתי ממספר סיבות.

הראשונה היא ההתנשאות, התפיסה לפיה אדם בעל כיפה הוא אדם שמסוגל אוטומטית למצוינות בכל תחום הוא היא רדודה ובעייתית, את הדבר הזה אפשר להגיד אולי בנושאים ערכיים נטו (שגם בהם לא אסכים, אבל זה דיון מורכב יותר) אבל ממש לא בנושאים טכניים.

השנייה היא העובדה שהציבור הדתי נועד להיות ציבור ולא קליקה או קבוצה מצומצמת. אין בדת שום דבר שהופך אדם למנהיג ולכן באופן טבעי בציבור הדתי אמור להיות אותו אחוז של אנשים בעלי כישורי הנהגה שונים כמו בכל ציבור והתפיסה שזה לא כך לא יכולה להיות נכונה.

השאיפה להנהיג בעיקרה היא צפויה, לאדם אידיאולוג המאמין בדרכו יש נטייה למיסיונריות ולרצון 'להפיץ את האור' שבא בצורה הכי קלה על ידי השאיפה להנהגה. אני מבין את הרצון הזה והוא לא שלילי לגמרי, הבעיה היא שהרצון להנהגה יכול להתפרש לפעמים בכפייה, ברצון לשלטון וביצירת מנהיגים שלא באמת מקושרים למונהגים אליהם. אני חושב שהדבר הזה הוא שלילי מאוד. אתם רוצים להחזיר בתשובה, בהצלחה לכם- אבל לשאוף להנהיג את מי שלא מסכים אתכם- זה כבר אבסורד לא הגיוני ומסוכן.

הגזמתי, בכוונה.

אבל יוצא לי לחשוב על זה מלא, מי אנחנו מה הקו המנחה שלנו, מה הגבול שלנו. כרגע נראה כאילו אין ממש גבול כי מתוקף תפקידו של הציבור בהנהגה, כלומר בממשלה, להיות דתי לאומי, אז אם נלחמים בחירוף נפש על הפשרה של יחידות דיור נוספות בשומרון שזה אחד החשובים לדעתי, לא מזלזלת, אבל מעבירים חוק שמחריב (!) את עולם התורה ומעבירים את חוק הפונדקאות, אז אולי אפשר להשמיט את המילה דתי, כי זה נשאר בגדר לאומי בלבד.

אני חושבת שההנהגה לנו חייבת לשלב את 2 הדברים האלה, יחד! כשהדתי והלאומי משתלבים.

אני יודעת שאני מקצינה ומחריפה, אבל באמת נכתב מתוך מחשבה עמוקה.

וברצינות. דתי- לאומי זה כזה רחב- מהלייט עד החרד"ל- לא ענק?

אבל הממשלה לא מייצגת- העם מייצג.

והדתי- לאומי יוכל להנהיג את הציבור בתנאי שילמד לקבל את כל שאר העם- חילונים וחרדים.. כי מי שבאמת דתי לאומי- יכול להנהיג ולהוביל מדינה.

|מעודד בהתלהבות|

לדעתי אפשר להחתים על זה מתפקדים/בני ישיבות כשיהיה כמות הוא יתיחס אחרת

השורה הזו: "התביישתי ואני מתבייש בשם כל אותם "דוסים", כן דוסים, יש כאלה, אמנם אתה לא מייצג אותם אבל הם בחרו בך."- לטעמי לא לעניין וגם לא מוסיפה להבהרה (אם כבר היא רק תרחיק..).

למה בחרו בו בכלל?????????

ולעלות מארבעה מנדטים שהיו קודם ל-12.

כי עכשיו במקום שר מדע יש לנו שר דתות, כלכלה, השר לענייני ותיקים, סגן שר החינוך, יו"ר ועדת הכספים ומחילה אם שכחתי מישו או משו...

בחרנו בו כי הוא עושה גם דברים שלפעמים אנחנו לא יודעים עליהם, וכדי שאם ח"ו המו"מ היה מתקדם היה מי שיעצור את זה.

גם בתוך הציבור הדת"ל יש גוונים וציבורים שונים. מסכימה לגמרי עם מה שנכתב אבל זאת לא סיבה לא לבחור בו. לתפקיד רב אל תבחרי במישהו ששומע שירת נשים, בתפקיד יו"ר מפלגה תבחרי במישהו שמסוגל לפעול ולשנות.

אין ספק שהוא מייצג את הציבור הדתי ולכן יש מקום להעיר ולהאיר על דברים כאלה אבל מכאן ועד לתהות על הבחירה שלו?! נראה לי קצת מוגזם. וחוצמיזה בוחרים במפלגה ולא רק ביו"ר המפלגה ואני בטוחה שהרב אלי בן דהן ,יוני שטבון, זבולון כלפה, ועוד כמה טובים שם לא שומעים שירת נשים. (ושאם אורית סטרוק ושולי מועלם היו גברים גם הם לא היו שומעות שירת נשים)

אז א. אני לא בחרתי בו- כי אני עדיין לא בת 18.. וגם ההורים שלי לא- אז זה לא "בחרנו". 

ב. באמת יש אנשים טובים במפלגה- אבל הוא לא מייצג את רוב האנשים שבחרו בו. הוא עושה הרבה דברים שאנשים שבחרו בו לא היו בוחרים בו אם הם היו יודעים שככה הוא יעשה.

אני לא מתכחשת לזה שהוא עשה פה משהו חדש- אבל עדיין יש הרבה ביקורת.

אם הבת יודעת שהיא תהיה רצינית,

וזה יועיל ויוסיף לה-אז יש עניין

(וגם בד"כ עדיף להיות במסגרת שיעורים, או לתכנן לו"ז,

שלא יהיה זמן לשטויות..)

יש משהו מיוחד דווקא בליל שבועות-ומי שלומדת אז אשריה

אני בעד

אנחנו למדנו כמה חברות והיה לי ממש כיף.

לא יוצא לי בכלל ללמוד תורה בדיוק מהסיבה שבנות לא חייבות וכו' ויוצא שפשוט לא לומדים בכלל.

אז כמובן שלנצל את החג בלימוד זה דבר טוב ולא משנה אם מדובר בבנים או בנות.

שבאמת הלימוד שלהם הוא לימוד ולא הכל רק פיטפוטים..

אבל אני נמצאת באולפנה ובמשך כל הלילה יש יחידות ושיחות וכו' אז גם אם בין ביחידות אני מפטפטת חמש עשר דקות זה עדיין יוצא שלמדתי רוב הלילה ווואלה אני באמת מרגישה שהלילה הזה תרם לי ב"ה...וגם הצלחתי להחזיק מעמד בתפילה אז לדעתי כל אחת באמת צריכה לעשות את השיקולים שלה...עד כמה היא תלמד ועד כמה זה יועיל לה...

והלימוד הוא לימוד שטוב לנשים, אז מה הבעיה?

להשאר ערה כל הלילה בשביל ללמוד תורה (וגם לדבר מדי פעם זה לא נורא...), זו כבר חוויה חיובית מאוד ובעיניי זה טוב מאוד שגם אישה תחווה.

הלימוד בלילה הוא מיוחד. יש משהו מיוחד בללמוד כל הלילה, פעם או פעמיים (אם את כוללת את הושענא רבה) בשנה, ובזה אין הבדל לבנים ובנות (בענין הלימוד בלילה דווקא, אני מתכוונת).

מסכימה איתך שאם מקשקשים עם חברות ולא לומדים כמו שצריך אז אין עניין וזה יותר גרוע מטוב, אם זה רגילות או קלות ראש ואם לא- אז סתם מה הועלת בלהשאר ערה במקום לישון.

שבועות זה לא החג שהכי חשוב להיות בו חברותיים. אם את מרגישה שאת לא לומדת טוב אם חברות- אל תלמדי איתן. אני בשבועות למדתי בתחילת הלילה עם אבא שלי, לאחר מכן הייתי בשלושה שיעורים כמעט רצופים (כחמש דקות בין שיעור לשיעור-להתאוורר) ולאחר מכן שוב למדתי עד תפילת שחרית (למעט זמן קצר שחזרתי הביתה לקחת מחזור והבית שלי זה פחות מחמש דקות מביכנ"ס) ואני יכולה להגיד שהיה לי מאוד משמעותי. גם ביום למדתי, בעיקר בגלל שהיה לי מבחן בתושב"ע היום אז בזכות זה היה לי משהו שהביא אותי ללמוד גם היום במקום לישון כי אני עייפה (ישנתי אבל עד 12 וחצי בערך ולא חזרתי לישון אחרי ארוחת צהרים) וגם ביום היה שיעור של רב הישוב בביכנ"ס שהלכתי לשמוע. 

בקיצור זה ענין של איך תופסים את זה וכמה מצליחים ללמוד. לדעתי רצוי ללכת לשיעורים בשבוע כי אם רק לומדים רצוף עלולים להיות עייפים ואז לומדים הרבה פחות טוב.

אני יכולה להגיד על עצמי שהשנה בגלל שהייתי בשיעורים מאוד מעניינים, הייתי מאוד ערנית עד לסוף הלילה (בסביבות 4, כבר הייתי פחות ערנית אך עוד הצלחתי להתרכז בלימוד עד התפילה). שווה לנסות.

ואגב, את גם לא מצווה על קריאת שמע ובכל זאת את אומרת קריאת שמע ואת מסכימה איתי שיש בזה ענין, נכון? אז ברור שיותר חשוב שהגבר שמצווה ילמד אך אין זה אומר שאין מעלה לאישה הלומדת.

שימו ♥..

למות ולטבוע במעמקי הפורום

בס"ד

זה לא שבכותרת שלו כתוב "פורום לדיונים מפוצצים"

זה פורום לנוער

ונוער זה גם חברה

תנו למשחקים ולפריקות האלה מקום

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t641563#7155991

תאמיני לי שלא חסר

וגם לי-עשיתי אותו יום שישי... אבל וואוו

לא עשיתי בערך 4 שאלות...

לא בטוחה שאני רוצה לדעת כמה קיבלתי....

ואחרי המבחן באמת הייתי נראית ככה

מה עם קצת ענווה??? יכול להיות שטעית בתרגיל וחצי הזה את יודעת...וחוצמיזה אם חברות שלך יצאו בוכות והן גם פה בפורום את לא חושבת שהן יכולות להיפגע קצת?! באמת לא מתוך מקום לפגוע אלא להאיר...

וכל הכבוד לך...מכירה את התחושה המשמחת הזאת

גובה, מסת עצמות וכו...לכן עדיף להתייעץ עם מישו שמכיר אותך ומבין בזה.

דבר נוסף הליכה זה תמיד טוב גם אם את שוקלת 26 קילו זה בריא, זה נחמד(במיוחד עם חברה..) ואין בזה סכנה..

וקיצוץ בארוחות- לא לפני התייעצות עם תזונאית ולא להתחיל דיאטות כאסח.

הדיאטה הכי הכי טובה שלא תסכן אותך:

לא לאכול ממתקים, נשנושים חטיפים וכו' שהם במילא לא בריאים

לא לדלג על ארוחות!!

ספורט קבוע+ הליכות קבוע

..

לא צריך לעשות דברים מטורפים, כי זה מסוכן (אנורקסיה...) וגם כי נשברים מהר וזה בכלל לא עוזר.

(אם תעשי דיאטת כאסח גם אם תירדי 10 קילו בשבוע חס ושלום את מיד תעלי אותן בשבוע שאחר כך עם בונוסים)

לא יודעת מה איתכם, לי יותר הפריע משו אחר בסיפור.

כאילו שלום בוגר מהסניף.. סתת באמצע הליכה מתחילה לדבר איתו על המשקל שלך? ואורח החיים?

כאילו מה נסגר?

הרבה הצלחהבכל מקרה.