פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 9)

תמונה של המנהל מצטט את הפסוק "מאסתי בחיי מפני בני חת" ובסגוריים כזה "כיתה".

סיפור אמיתי, המחזור של אבא שלי עשו את זה במצפה יריחו.

מלא בדיחות פנימיות ולכתוב משו בסגנון לא הצלחנו לבחור

בלי **** והעיפרון

בלי ***

....

לא היינו כיתה מושלמת שכזאת

כיתה ח? קבלו ח"ח (חיזוק חיובי) ותמונה של חייל

האמת שיש את זהשאפשר להפוך לגלופה מצחיקה

התכוונתי מה היה עדיף מבחינת האידיאל. איפה היית רוצה שיתאים לך.

אידאליים של הציונות הדתית לאומית שונים, למשל, מאידאלים של הציבור החרדי.

וגם בתוך הציבור הדתי לאומי תמצא אידיאולוגיות שונות וקוים חינוכיים שונים.

שילוב של תורה והשכלה כללית רחבה.  

הציונות הדתית לאומית רואה אידאל בשילוב תורה ועבודה, בקיום מדינה יהודית ריבונית ועצמאית והשתלבות הציבור הדתי לאומי במערכות המדינה.

אבל בעיני אידיאלי יותר לחיות בישיבה תיכונית, שבדרך כלל יש יותר חיי חברה ועולם מפותח יותר מכמה בחינות שמתבטאים בין היתר בלימודי חול. כמובן יש ישיבות יותר וישיבות פחות.

אם אתה נמשך ללימוד תורה ואתה רוצה להמשיך בזה בעתיד, מקומך בישיבה קטנה.

אם אתה רוצה ללמוד אך לא רוצה לוותר על בגרות טובה או פחות אז ללכת לישיבה תיכונית..

ושוב יש הכל מהכל אם סתם אין לך כח יכול להיות שתמצא את מקומך בישיבות קטנות בכא

 חייבת משפטים דחוף על קפוצונים או חולצות.

אל תתקטנני איתי על המילה.. בייחוד בשעה כזאת.

יש משפט כלשהו? מקורי. 

כלומר אני לא רואה בזה בעיה

אם כי סוציאליזם תמיד היה נשמע חלום ורוד.

יש תעשיות שעובדות טוב יותר במגזר הפרטי

יש תעשיות שעובדות טוב במגזר פרטי עם רגולציה / הכוונה ממשלתית

יש תעשיות שעובדות טוב יותר בבעלות ציבורית

הנכון לדעתי הוא לדון לכל מקרה ורגולציה לגופם

איזה כיף להם

ההורים שלהם זורמים

תלוי מי הבני אדם

כנראה שההגבלה הנפשית של חתונהזהבגיל18 נמצא רק בראש של הבנים.

או שבנות מתבגרות מוקדם יותר.

מודעות עצמית היא כמו בצל. יש לה שכבות רבות, וככל שתחשוף יותר שכבות תרגיש מחנק וצורך לבכות.

לקחתי.

אם אין אני (=ה', שזה האני של האדם, החיבור לה') לי, מי לי? וכשאני לעצמי (אם אני חושב שהנשמה שלי, הוא רק בשבילי ולא משהו כללי וגדול יותר, מדובר בתיקון עולם), מה אני? מה המשמעות של זה? (עיין בשיעורו של הרב שרקי על משנה זו- יש לו סדרה על מסכת אבות).

מי שלא משוגע לא נורמאלי

מה שעובר עלי עכשיו זה הסיבה שאני כאן

המסע הזה שלי הוא היעד עצמו

טמטום זה כמו אלוהים, שניהם נמצאים בכל מקום, כל הזמן.

 שיכניסו אותך במסר מ-

@LightStar 

לא מצליחה לשלוח קישור סורי

אבל מכיר מאוד את ההרגשה הזאת..

אין סוף לפחד ההחמצה, בכל גיל, ולא תמיד יוצא מזה רק טוב..

ממליץ פשוט למלא את הזמן בתחביבים, לימוד דברים שמעניינים, התנדבויות. זה בדיוק הזמן.

במיוחד לא לבזבז את הזמן על לישון, או על סרטים וכו'...

כי לא משנה מה תעשי, הבניה שלך, והזכרונות המתוקים שלך יהיו מהמעשים, מהחברות, ממילוי הזמן, ולא מהבטלה...

בהצלחה😊

כל הזמן מרגיש את זה. בהרגשה שלי זה באמת מה שיקרה בגדול, כי כשאני מסתכל אחורה אני לא מרוצה ולא נשאר הרבה זמן עד שהגיל הזה נגמר.

האמת שלפעמים אני מרגיש את זה לגבי החיים באופן כללי. שאני אתעורר באיזה בוקר בגיל 45 ויגיד לעצמי איפה כל החלומות שלי ואיך אני במצב הזה. או שישים. או שאיזה מישהו בחלוק לבן יגיד לי שיש לי עוד שנה שנתיים ורק אז אני אקלוט שרציתי להספיק הרבה יותר. 

אממ מה אפשר לעשות לגבי זה? אני מניח שפשוט להזיז ת ולעשות דברים. להתפתח.

אני חושב שלכל אחד יש כמה דברים שהוא רוצה לעשות אבל מורח אותם, הרבה זמן. כמעט כל בן אדם יענה שהוא היה רוצה להיכנס לכושר, ללמוד לנגן על כלי מסוים (בדרך כלל), ותמיד יש עוד איזה תחביב או שניים. אבל תמיד יהיה אבל. הוא לא יודע איך להתחיל והוא לא בטוח מתי הזמן הנכון או שאין לו כח לרוץ הערב והוא מפחד להיכנס להדרכה או אלוהים יודע מה. לא עברתי תקופת חיים כזאת ארוכה, אבל לעניות דעתי העשירה, ככה יעברו רוב החיים של רוב האנשים אלא אם כן הם יתפסו את עצמם בידיים חזק.

אולי אני קצת מגזים, אבל הרי כל מתבגר ממוצע יענה לך שהוא רוצה לעשות בחיים שלו דברים מטורפים ולשנות את העולם או את המדינה או להיות סופר מפורסם. אבל כמה באמת עשו משהו ענק עם החיים שלהם? אחד למאה?

ועוד משהו אף על פי שאני האחרון שיכול לומר משהו בנידון , אבל כמו שההוא כתב סרטים, מחשב/טלפון ושינה זה הדברים שיגנבו לך הכי הרבה מוטיבציה וזמן. 

חח סורי עם קצת ארוך מדי וחפרתי

אבל תמיד אומרים שזה הגיל וזה השנים הכי משמעותיות אז כאילו עכשיו זה מלחיץ רצח אם לא עושים אותם משמעותיות נכון?

תחשבי מה אתה רוצה לעשות בחיים ותנסי לממש אותם.

ואני לא מדבר רק על עבודה או משהו כזה אלא גם על החלומות והדברים שתמיד רצית לעשות ולא היה זמן...

או שאתה מכיר מישהו שיכול להכניס אותך לעבודה

חגי לובר

17 בנובמבר 2023 ·

אהל מחאה.

עברתי אתמול ליד הכנסת. מעבר לכביש אהל מחאה נגד הממשלה.

שלטים של 'ביבי אשם' 'הפקרתם' 'פישלתם' תתפטרו. אנשים מבוגרים בפרופיל של כוח קפלן, אחים לנשק ועוד שמות שנשכחו ממני ב7.10

עצרתי, הוצאתי מהחלון ראש עטור בכיפה סרוגה וצעקתי להם, כל כך לא מסכים איתכם, ועדיין אתם אחים שלי, אני אוהב אתכם.

ה'הם' צעקו לי בחזרה, אוהבים גם אותך , אח.

על הדרשן

על הכאוב

ועל המכאיב

אני הכאוב

ואם תעצבן אותי אהיה המכאיב

מתסכל

אבל מנסה להבין, 

אתה מרגיש שבסביבה שלך הכי טוב -ואולי במקום אחר תמצא אנשים אחרים שכן יהיה לך קל לפתוח להם את הלב ולשחנש איתם?

או באופן כללי אתה הכי טוב?

@משה 

גם לי יש בעיות כאלו. הרבה פעמים אני לא קולט שאנשים עובדים עליי, יש לי מן תמימות שמצחיקה הרבה אנשים. אבל מצד שני, יש לי שכל, ואני האחרון שאכשל בהודעות עוקץ וכאלו. לדוגמא, בעניין של צדקה. הרבה אנשים מסוממים מבקשים צדקה ברחוב. ותמיד יש את ההתלבטות הזאת, האם לעזור לו כי הוא באמת מסכן, או שהוא שרלטן. אני אומר לעצמי שתמיד האנשים שהולכים ברחובות ראשיים יש את האלו שידאגו להם ויביאו להם כסף, ואני מצידי תורם למקומות מיהמנים שאני סומך עליהם. בעקרון יש שיטה גם יותר פשוטה, לקנות לבן-אדם הזה אוכל ולהביא לו, ככה שלא יקנה בזה סגריות וכדו', אבל אף פעם אין לי כוח להשתמש בשיטה הזאת וללכת לחנות ולקנות לו אוכל.

יש פסקה יפה באורות הקודש, שכל מדרגה בעבודת ה' (לא ניסח את זה ככה: בעבודת ה', אני מתרגם את זה לשפתי. יכול לשלוח לך את המקור אם תרצי) לא צריכה למחוק את המדרגה הקודמת, אלא צריכה להיות על גביה. לפני שאמשיך, אגיד לך משהו, אמיתי לחלוטין. אחרי ששמעתי שיעור על הפסקה הזאת, חשבתי עליה הרבה מאוד, והיא הבהירה לי מלא דברים. זו פסקה שאפשר לומר שממש חידדה לי את ההסתכלות על המון דברים, ועזרה לי מאוד. בקיצור, גם לעניינינו, ה' לא עשה סתם שילד קטן יהיה תמים. יש לזה משמעות. המדרגה של ההתפקחות (שמקבילה אגב להתפקחות בעץ הדעת טוב ורע, ואכמ"ל) לא צריכה לבוא בסתירה. והתפקיד של האדם הוא שכשהוא מגיע למדרגה החדשה של הדעת, ההתפקחות, הוא צריך שמדרגה זו לא תסתור את התמימות. זו עבודה קשה. והאמת היא באמצע, בין התמימות להתפקחות.

חז"ל אומרים לגבי גוי: "כבדהו וחשדהו" (לא לשונם המדוייקת). גם לגבי לשון הרע שאדם שומע, כתוב שמצד אחד אסור להאמין ללשון הרע, ומצד שני: "למיחש (=לחשוש) בעי" (וזו הטעות אגב של גדליה בן אחיקם שלא האמין ללשון הרע שקיבל על ישמעאל והתנהג כרגיל, אך היה לו להיזהר ולקחת בחשבון אולי זה נכון).

אדם צריך להיות מצד אחד לא "מרחף" בעולמות אידיאליים ולהיות מנותק מהמציאות לחלוטין, הוא צריך להיות מקורקע ולהתנהג בשכל ובדעת, אך מנגד, אסור לו לאבד תקווה ואמון, השאיפה לעתיד, לגאולה, לעולם האידיאלי, היא נחוצה בשביל לשרוד, היא טבע האדם, ובלעדיה האדם לא חי.

ההתפקחות צריכה להשליך על התנהגות האדם בפועל, להבין שיש דברים שצריך להיזהר מהם ולנקוט אמצעי זהירות, אך לא לתת לה לפגוע בלב. הלב צריך להישאר טהור, שייך לעולם האידיאלי, אך מנגד, צריך להפעיל את השכל ב"צורה קרה", ולנקוט באמצעי זהירות ובהתבוננות.

וחלק מהעניין זה לקלוט אנשים. אפשר לעבוד קשה על מידת האמת, לדעת לקרוא אנשים, עד שתריח שקר מקילומטרים. אמא שלי לדוגמא (התוודעתי לזה רק לאחרונה), טובה מאוד בלזהות שקרים (היא קנתה את זה בזכות אבא שלה, שהיה איש אמת וישר). ונחתום בפסקה של הרב זצ"ל מעין אי"ה (ברכות פרק ט' פסקה שנ"ח):

(ברכות סד.): "ואר"א הלוי, הנפטר מן המת לא יאמר לו לך לשלום אלא לך בשלום כו'. החיים הם מלאים מלחמות, ומי שמחליק את הדרך בעיני חבירו ואינו מעוררו על החתחתים והמכשולים שיש בדרך החיים, בין מכשולים רוחניים בין מכשולים גשמיים, הוא נוטל ממנו את גבורת רוחו להיות חמוש במלחמה נגד הדברים הרבים המפריעים את האדם מלבא לחפצו התכליתי. ע"כ יעורר האדם את חבירו בעת נסעו ממנו, לאמר דע לך כי השלום עוד רחוק הוא מאתנו, עוד לא השגנוהו, יען כי רבים לוחמים לנו, ע"כ השתדל נא להסיר כל מונע מלבא אל הטוב. לך לשלום, אבל לא תחשוב שגם הדרך עצמה היא מרוצפת משלום, עד שאתה הולך בשלום, בתוך השלום, לא, הדרך היא מלאה מכשולים נעדרי השלום, ובהשתדלותך להתגבר על כל אלה תבא אל השלום. לא כן היא תעודת (=ייעוד) מנוחת הנפשות, מי שהשלים חוקו בחייו כבר לוחמים אין לו, מפריעים מנוחתו אפסו, ותכלית המעלה היא שהמלחמות הגופניות של הנטיות החומריות לא יהיו תופסות מקום כלל בעלותו אל הר ד' להתענג באור פני מלך חיים. ע"כ הברכה היא לבא אל מנוחת עולמים, לך בשלום, כלומר גם הדרך תהיה לפניך מושלמת לבד מחוז החפץ, שיש אפשרות ג"כ למעלה ע"ג מעלה. אבל דבר מפריע ומונע לא ימצא, דבר המשבית את השלום ומצריך התגברות. ביחוד מצוייר בזה שני קוטבי המוסר, ציור החיים בעמל וציור המות במנוחה. ציור החיים בעמל וחיוב התחזקות תוסיף כח לעבודה ולחריצות. ציור המות במנוחה, תמעט את פחד המות ותרגיע את הרוח ותעודד ג"כ לעבוד ולפעול במשך זמן הפעולות ימי החיים, מתנת א-להים לעבוד להרבות הטוב והשלום".

לגבי מה שכתבת בסוף, אפילו שבסופו של דבר העבודה היא שלך, ואת צריכה לעשות את העבודה העצמית בעניין, לא יזיק לקבל סיוע ועזרה, או הכוונה, שתעזור לך. אני מאוד מחזיק מזה, וחושב שלא צריך להיות רומנים מסכנים שלא מוכנים לקבל עזרה מאף אחד. ב"ה עם ישראל הוא עם נפלא שאוהב לעזור אחד לשני. בהצלחה רבה, אם יש לך שאלות נוספות, בשמחה.

אין לי באמת ממש מה ליעץ כמו שכתבת אף אחד לא באמת יכול לתת לך תשובה מדויקת.

אבל, אני כן יכול לומר שיש לך לפחות מודעות עצמית לגבי זה וזה טוב. באופן כללי בדרך כלל דברים שיש לך אליהם מודעות גבוהה יתפתחו בצורה טובה, למרות שתרגישי בהם הרבה פחות בטוחה.

מקווה שהובנתי כיאות. אמרתי כיאות עכשיו. טוב מותר לי באחד וחצי.