פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 979)

בס"ד

 

דיכאון,דיכאון,דיכאון.

אבא, אני כ"כ רוצה להבין שהכל לטובה, שאתה עושה הכל רק כדי שאני אלך בדרך שהכי טובה בשבילי. אני פשוט לא מצליחה.

אין לי כח יותר.

אני לא יכולה יותר עם  הלחץ של י"א. פשוט לא מסוגלת יותר.

 

 

מזל טוב ל...
בל״חית !!!
היקרה.
האישה הכי חשובה בפורום כבר בת 19!!!
אז כולם,לצעוק מזל טוב בכל הכח!
לאחל לה איחולים...
19 זה לא צחוק...

יש למישהו סיפור מצחיק (אבל ממש..!) עם מוסר השכל להביא לי?

(אני ישמח אפילו לקישור..) תודה!

צעירים יקרים,
כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו...
לא אחת דובר על הנושא הכואב והרגיש התאבדות בישראל
בואו עזרו, הצטרפו ושתפו להעלות את המודעות לתופעה הכואבת ולמנוע אותה!!
עמותת "בשביל החיים" תקיים צעדה ייחודית ביום חמישי 6.6.2013 - (בשעה 19:30).
הצעדה תתקיים בתל אביב בשעות החשיכה ובדממה, וזאת על מנת לסמל את החושך,
תחושת הבדידות והחוסר תקווה של המתאבדים.
 

בס"ד

 

לפי עצת אחת המשתמשות אנו יוצאים לקראת הגיליון הבא בפינה חדשה - בעד ונגד.

והפעם: קיצור החופש הגדול - בעד או נגד?

 

אנא פרטו נמקו והסבירו את דעתכם בעניין ושלחו במסר לניק זה ו-2 תשובות שייבחרו יתפרסמו מעל גבי הגיליון.

אנו מחכים לתשובתכם המחכימות.

 

תודה מראש,

מערכת עלונוג"ה.

 

נ"ב - תודה רבה למציעת הרעיון, אם למשהו יש רעיונות לפינות נוספות נשמח מאוד שיפנה אלינו ויציע.

לפני דקה..

חבר שלי:וואי,איזה שעמום,בא נעשה משו...

אני: יש לך רעיון..?

הוא:לא..

אני: יוווו,אתה בא  כנרת??

הוא:אממ..יאללה,תארגן תיק!

 

|מארגן תיק|

לתועלת בנות בפורום - לאחרונה אני מקבלת כל מיני הטרדות בהודעות פרטיות, כמו בת כמה, או סתם שאלה מבן (לפעמים בן שמתחזה עם שם של בת)

בנות! תשמרו על כבודכן! נכון שזה פורום מעורב, אבל אל תתנו למטרידים לקלקל לכם את האווירה! אני עשיתי לי כלל ברזל! - אני לא עונה לבנים בפרטי - אני פשוט מתעלמת, כאילו אוויר! כי גם אם אכתוב לבן שאני לא מדברת עם בנים, אז הוא ישאל למה ומה את דוסית ועוד שאלות של דביל מפגר.

כמובן שלא כל הבנים כך, ויש בנים שמכבדים את כבודן של הבנות ולא פונים אליהן בפרטי, אבל אני ממליצה לכל בת כאן שתתתעלם מפניות של בנים, כי חבל להתחרט אחר כך.

כמו כן אם ההטרדות לא פוסקות - זכותכן לפנות למנהלים ולמנהלות שחלק מרצונם ותפקידם לשמור על האווירה המתאימה בפורום דתי. מי שמחפש בנות זולות שילך לפורומים אחרים. אנחנו כאן, כי אנחנו ברמה אחרת.

יחד נשמור על עצמינו מפיתויים ומפתים.

סליחה אם פגעתי במשהו, נכתב מתוך אהבה לכל יהודי ויהודייה!

 

לדבר איתי באישי ולשאול כל מיני שאלות מחשישות כמו בת כמה את? איפה את גרה? ולנסות לצרף אותי כחברה..

מה אתם אומרים על זה?!

במה אתם עובדים בחופש?\מה אתם מתכננים לעשות?

יש לכם תכנון לחופש או שתזרמו...?

אם אתם מתנדבים אז איפה וכו'...

יאללה שפכו

 לא באתי לאולפנא כי כי סתם..

ויש מטמתיקה שיעורי חזרה למפמר!!

ויש מבחן במדעים ושום חומר לא נקלט לי! יש לי משהוא נגד מדעים!! אז נשארתי בית לילמוד ולא הלך!

לחץ! בחיים לא הייתי בלחץ מלימוידם!! אוף!

וזה ממש לא מתאים לי!! לישאר בבית כן מתאים לי אבל לחץ מלימודים לא!! סיווט ממושך!!

ב"ה היה לי ממש קל וטוב

ת וכד אני רושמת אתזה כן..

קראתם את הספרים של אורנה ברדמן?

מה אתם אומרים עליהם?

יש דמות שבאמת אהבתם?התחברתם עליה?

אהבתם את הספר של פסיעות בחול?

 

אני מאוד אהבתי את הספרים שלה!

ואמרו שהיא כותבת ספר על תקופת שופטים!!

 

ותידעו שהתגובות באמת חשובות לי אז תודה...

 

Orna Burdman-האיימל שלאורנה ברדמן

 בנות-

 

אצלכם בבית -בבוקר של שבת אתם צריכות ליהיות לבושות ושהכול יהיה  מוכן מתי שאבא שלכן יבוא..?? כיאלו כשהוא יבוא אז הוא לא יצתרך לחכות עד שתסיימו להתפלל ולהתלבש..?? או שאתם לבושות עם פיג'מה בשולחן שבת ומחכים לכן..??

 

 

בנים-

 

זה מעצבן אתכם לחכות לאחיות שלכם או לאמא שלכם עד שיתארגנו ועד שהכול יהיה מוכןן??

ב"ה!!!!!!!

 

זהו, צעקתי את זה.

 

 

כל כך הרבה אושר ואי אפשר לספר לאף אחד

 

אז עושים פצלשי"ם..

פשוט ביאוס עולם לגלות אתמול בערב שתאריך הפטירה שלה היה כל אותו יום, עד השקיעה!

ואני לא יכולה כבר להדליק נר, או משהו..

ואין מי שיבין אותי (ב"ה)

ואני אפילו לא מרגישה נוח לבכות עליה, כי היא אפילו לא היתה אמא חורגת, כי ב"ה אמא שלי עוד חיה.

אז פשוט בכיתי, אבל הרגשתי דפוקה עם עצמי כ"כ.

והקטע הוא שכל הזמן שאני נזכרת בה זה ככה..

 

נפנה לפן אחר למה ננקד הב' של בראשית בשני נקודות זה על גב זה והוא הנקרא שב"א, הוא משיב הנקודות הללו רמז למעור וע"כ זה על גב זה כצורתו ור"ל יוסף הצדיק שואב מחכמה עלאה דרך אמצעי מבלי הפסק וע"כ נקרא מקוה ומטהר ובמקומו יתבאר בעז"ה, ולמה הב' נקודות מולידים פתח בקריאת שוא לומר לך שהפתח היא בת זוגו של מעור.

וכשנאצלה [פתח שוא] נתגלית העטרה וע"כ נקראת עטרה.

ולמה נדגש הב' של בראשית והלא היא אות אחת מאותיות בג"ד כפר"ת שהם רכים וקשים ר"ל פעמים קשים בדגש ופעמים רכים ברפה.

וזה הב' למה יהיה דגושה ומשיב אע"פ שהוא אצילות הראשון ונאצל מכתר עליון שהוא לבן לעולם ר"ל רחמים ואין בו דין ואש אפ"ה יש לה דין וע"כ נקראת אני שמלת אני רומז בחכמה עלאה ותתאה ומלת אני רומז לדין, וכן נקרא בכר בכר לדין וע"כ הב' דגושה כי הנקודה שבתוך האות רומז ומורה קושי, ולמה הר' בראשית בצירי רומז לחכמה שהוא צרי העולם העליון והתחתון, וזהו הצרי אין בגלעד, אם רופא אין שם, שם כנסת ישראל גלעד קרי ביה ג"ל ע"ד ר"ל עד הגל הזה וכתיב גן נעול מעין חותם, ולמה ציר"י מוליד חירק כי חרק הוא לשון קושי כענין חרק עלימו והצרי מרפא החירק,והחירק המוליד צירי בקריאתו להורות על האמת כי היא צרי לכל חירק.

ולמה לא נקוד א' בראשית לומר לך שהנקוד מנענע האותיות כנפש המנענע את הגוף. והא' הוא המחיה את כולם והוא המנענען ואין לו ראשית אף כי הוא ראשית ואין לו אחרית אף כי הוא אחרית ואין שם ניקוד ונענוע לא בפה ולא במחשבה שאם בא בזה האדם נח לו שלא נברא א"כ למה הא' בפתח והל' בצירי הוא משיב הא' הוא בקריאתו שאתה פותח פיך והוא אויר שאינו נתפס ולהורות על מה שאמרתי, והל' הוא בצירי כי משך הא' ל"ף והל' רחמים והף' דין וזהו בהסתלקות הא' ממדותיו וננקד בצירי לומר לך כשהמקבל ראוי הוא צרי והוא ל' ואם לאו חירק והוא ף', והש' בחירק כאשר אמרנו ולמה נכנס הי' בחירק והוא אינו ננקד לומר לך שהי' רומז בחכמה וכל חולם בכתר ואע"פ שהיא האצילה העולם.

מצד מעלת הכתר היא נאצלה מן הכתר והיא למטה ממנו שהמאציל למעלה מן הנאצל. כמו החולם מן החירק שזה למעלה וזה למטה וכדי שלא יטעה אדם בזה בא הי' לעולם בחירק במקום שיש צורך, ולמה הת' ברפה לומר שהדין בבריאה היה רפה כענין שיתף מדה"ד עם מדה"ר וברא את העולם והרחמים גוברים יען שהן למעלה מן הדין כענין חסד ופחד כמו ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים שהשם קודם וכמו וה' שמים עשה שהו' רחמים וה' רחמים ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט מן הרחמים ולהביא דין, זהו כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו וכל מיעוט שבא למעט מצד שני רבויים אינו ממעט אלא דבר מה ואלולי שגברו הרחמים על הדין היה העולם לעולם בצער וקרוב לחיוב וא"כ אין קיום:

   

---

 

ד''ה נפנה לפן אחר בראשית עם אי"ק

נפנה לפן אחר בראשית עם אי"ק בחשבון לומר שהאצילות כולה אחד והוא ניצוצי הגחלת ויזהר האדם שלא יקח ניצוץ לעצמו כי הניצוץ שורף וממית, וראה והבן שכולם מאירות מן הגחלת ומשם נאחזות ואם באת להרהר אחר מדותיו של הקב"ה יהרהר אחר מדותיך להמיתך כי המדות נקראות מדות יען שפועלות מדה כנגד מדה וגם ילוד אשה לא יוכל להשיג במדות האלו כי לא אפשר דא"כ אחר שיש השגה בדבר הגבלת מקום לאלהות ואפי' המדות אינם משיגים למה שלמעלה מהם ר"ל הנאצל אינו מכיר כח המאציל.

אך הוא מבקש לתת לו כח וחיות כי גבוה מעל גבוה שומר כ"ש המקיימם והמחיה את כולם לא יוכלו להשיגו אפי' עליונים ואצ"ל מין האנושי שלא יוכל להשיג במדותיו יתברך שמו.

כ"ש לבעל המדות והמדות האלו מצד האור היורד עליהם הם יודעים ומכירים שאין ערך לו ואין זולתו כמו שנאמר ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין ר"ל זה היין רומז בחכמה עלאה ואומרת כ"י שהיא אצילות האחרון של פרד"ס לת"ת ישראל מן האור היורד ממך אלי אשר הוא בא אליך מן היין אשר הוא רוח אלהים והוא חכמה אני מכיר ויודע חלק ממעלתך, ומאחר שכן הוא יזהר האדם מלרדוף אחר השגה הזאת כי יפול הנופל ומי יקימנו רק ידע הנסתרות הם לה' אלהינו והוא צורך גבוה וצורך האדם והנגלות לנו לקחת סדר מוסר מהם פן יבא להחטיא את בשרו ולעולם האחד אינו נחלק לשנים אבל השנים שוים לאחד במספר קטן.

גם ב' בראשית פנה לאחוריו.

וראה ג' הביט למעלה וראה א' נתחבר עמהם ונולד ו' והמליכוהו בו' קצוות שהכל צריכים בו ר"ל מאחר שיצא מחבור אב"ג שהם כח"ב ראוי הוא להשלים ולהשקיט כל המחלוקת שהוא בעליונים כעין חסד ופחד שהוא מים ואש.

ובא הו' שהוא התפארת ונכנס ביניהם ומקבל שפע שניהם דין ורחמים כי בשפע המים נתבטל היצר ואין קיום ובשפע הדין שהוא האש יתבטל העולם כי תרד בכחה ויכלה הכל וזהו המחלוקת ובא הו' וחיבר שפע הדין ורחמים ועשה שלום.

וע"כ נקרא שמים שהוא אש ומים.

ויש לשאול למה לא נקרא שמו אש ומים ויש להשיב בעבור שרובו רחמים לקיום העולם ואל תאמר אחר שהוא מלך בששה קצוות אקחנו ומה לי בה' מדות שלמעלה ממנו לכן מלאו הוא"ו בא"ו לומר לך שכל העשר מדות אחד הם.

וע"כ הא' בין שני ווי"ן שעם הא' הם אחד ואין לחלק מחצה על מחצה ואין להפריד הא' מהם כי המלך יש מלך עליו ומלך על כל מלך שהוא הא' והוא המלך על כולם וע"כ בא כל"מ להביט המלך אל הא' שהוא מלך עליו ואין להרהר בזה יותר כי הוא חייך ואורך ימיך, גם ר' בראשית פנה כה וכה וראה ק' וש' ונתחבר עמהם ונעשה רק"ש העולים באי"ק ו' [שהם אב"ג שהם ו'] ועוד שכללו של אב"ג הם ג"כ ו', שבו לו' הוא משך הו' והוא יסוד עולם.

וכיון שעלה במעלת אי"ק ראוי הוא להיות משלים ומשקיט בין הנצח וההוד.

שנצח רחמים והוד דין ומקבל משניהם ועושה שלום ובעבור שהוא קרוב לעולם הגשמי יותר מן ת"ת לכן הוא נוטה אל הדין יותר ממה שנוטה אל הרחמים.

שנאמר לפניו ילך דבר ועל שלא היה נעלם כדאי להשתמש עם יסוד עולם.

גנזו לצדיקים ונתן לו בת זוגו אח כ"י ובמקומו יתבאר בעז"ה.

גם א' בראשית פנה אל הב' שהא' האצילו ואמר הב' שהוא החכמה בא האב אב לחכמה אב לבינה אב לאברהם ליצחק וליעקב אב למשה ולאהרן אב ליוסף ולרחל אמו הנה מאב אחד נאצלו כל הבנים ומבקשים מהאב להשקותם כי עייפים הם ומים קרים על נפש עיפה וזהו העניים והאביונים מבקשים מים ואין ר"ל מבקשים גם המדה הנקראת אי"ן.

ור"ל העניים ואביונים אלו שש קצוות שבזמן הגלות מבקשים מן הא' הנקרא אין, אך כת"ר חכמ"ה ובינ"ה אינם עניים, לכן השמר לך עלות בהר הם כח"ב ונגוע בקצהו כל הנוגע בהר מות יומת שני מיתות יש כאן בענין ואם אין מתה אנכי מותא תניינא, גם שי"ן בראשית לקח ציורו והם ג' יודין וכ' יי"י כ' והעלה אותם לנו"ן פשוט חמשים שערי בינה כי האם נותנת ירושה ושררה לבניה שהיא נ' פשוט חמשים שערי בינ"ה והאב שהוא החכמה נותן לבן ל"ב נתיבות החכמה וע"כ נקרא ת"ת לולב לו לב וג"כ נקרא לב ון' פשוט.

גם בא י' בראשית ונתחבר עם שני פאותיו והוא טי"כ ועולים ט"ל הוא הט"ל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים הוא הטל שהחזיר נפשותיהם של ישראל במתן תורה גם נתחבר עם קצותיו ושב לז' לומר שהיה מברך הז' שהוא ההקף מטל העליון והיה קטן מכל האותיות לומר שהוא דבר נעלם ולא ישיגוהו לא בפה ולא במחשבה.

גם ת' בראשית נתחבר עם א' בא"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"ץ ו"פ ז"ע ח"ס ט"נ י"ם כ"ל להורות שבסוף כל השמטות יחזרו כולם בגחלת כאשר היו בכח.

בא וראה איך נאצלים זה מזה ונאחזים זה בזה ומתפרנסים זה מזה כשלשלת שאין פירוד ביניהם הסוף נעוץ בתחלתו השמר לך ושמור נפשך מאד כי יש מושל עליהם והוא הגוזר לא יוכל האדם להשיג גזירותיו רק זה יעיד האדם עליו שנעוץ סופו בתחלתו ותחלת המחשבה הוא סוף המעשה, ועל עשרה מאמרות שבהם נברא העולם בעל המאמרות הוא יודע, אך ילוד אשה יזהר וישמר כי השמטה קשה והיצר לוחם.

ולא יוכל להשיג ושמא יהרוס איזה הריסה שיש הירוס גדול ויש הירוס קטן ותועבת השם גם שניהם, גם יזהר האדם שלא יזיק שום נזק מצד עונותיו ועבירות הכתובים בתורה וביטול המצות כי כל אלו מגיעים למעלה ומונעים השפע והברכה מלרדת כאשר אבאר בעז"ה:

   

---

 

ד''ה נפנה לפן אחר בראשית הנגלה

נפנה לפן אחר בראשית הנגלה והנעלם עולים י"ח אותיות ר"ל בי"ת רי"ש אל"ף שי"ן יו"ד תי"ו הרי י"ח אותיות כנגד י"ח עולמות הוא שאמר רכב אלהים רבותיים אלפי שנאן ר"ל רבותיים ב' אלפים אלפי שנאן קרי ביה שאינן א"כ תוציא ב' אלף נשאר י"ח אלף, וגם הנגלה והנעלם של בראשית עולה זן באי"ק ר"ל שבראשית זן את הו' קצוות ע"י חמשים שערי בינה וזהו ז"ן, וגם בראשית הנגלה והנעלם ונעלם הנעלם הוא ד"ן ר"ל בי"ת יו"ד תי"ו רי"ש יו"ד שי"ן אל"ף למ"ד פ"א ופעמים בה' שי"ן יו"ד נו"ן יו"ד וא"ו דל"ת תי"ו יו"ד וא"ו, הרי כאן אותיות ד"ן לומר שבראשית דן את העולם.

ע"י דל"ת ונו"ן שהם דו פרצופים וזהו דן אנכי ולומר שהתחלת הדין מבראשית וע"כ נקרא בכרי בכר לדין, והעלה אותיות ד"ן באי"ק עולה קפ"ז והנה קפ"ז עולה יהוה אלהים כאשר אבאר שהקו"ף לבדו הוא יהוה וא' יותר מקפ"ו לומר לך שבראשית האצילה ה' אלהים אחד אלו הד"ו פרצופים ויקרא את שמם אדם.

ויהוה במילואו עם אלפין עולה אדם.

ר"ל מ"ה אדם ותדעהו כענין וידע אלהים קירב הד"ו פרצופים וכן הוא כיון שאדם עולה בחשבון זה קרבהו אל הרחמים.

גם הד"ן אותיות אלו מתחלפים בא"ת ב"ש ועולים ק"ח אותיות ר"ל שבראשית מזהיר את האדם לקחת את כולם ליחדם יחוד גמור יחוד אמת כי כולם מאחד נאחזים ולכן הוא ראש על כולם.

וצריך לדעת הנסתרות במה מדברים ובמה רומזים ולא לחקור אחר המדות וזהו קח לך בשמים ראש הוא מ"ר שהוא מתהפך ר"ם ר"ל בשמים רומז למדות עליונות לדעת המצות איך מתקשרים במדות וזהו קח לך המדה ע"י המצוה ולא לחקור אחר המדה כי קח מתהפך חק והוא עולה גהינם לומר לך שלא להפריד ושלא לחקור כי ח"ק הוא והשם הוא היודע ובעלי הקבלה אמרו כי יש דברים שגם ממט"ט נעלמו:

   

---

 

ד''ה נפנה לפן אחר למה ב' בראשית

נפנה לפן אחר למה ב' בראשית גדולה.

יש להשיב בעבור שיש חכמה עלאה ותתאה חכמה עלאה בעולם העליון וחכמה תתאה בעולם התחתון הוא עולם השפל ע"כ הב' גדולה לרמוז חכמה עלאה שהיא ברכה ומשם חיים כולם כענין אלהים חיים, אלהים בינה חיים חכמה.

וכשתאמר ברכה מלשון בריכה שהיא מהברוך וזהו ברוך אתה מלשון אתה אתה לו הברכה מהברוך ומברך העניים והאביונים ומלת ברוך פעול מעלת העלות והכל יתבאר בעזרת השם יתברך:

   

---

 

ד''ה שאלו מתיבתא דרקיע מקב"ה מהו

שאלו מתיבתא דרקיע מקב"ה מהו בראשית א"ל חכמה, א"ל מהו חכמה, א"ל חט"י כ"ז אותיות כל"מ מלך הפועל בכ"ז אותיות וזהו הביט בחכמה וברא את העולם, אמרו לו אמרת ח"ך מהו מ"ה, א"ל זהו הכ' כי הכ' שהוא מ"ה לוקח ג' אותיות לפניו והם חט"י וג' אותיות לאחריו כל"מ והכ' באמצע, א"ל איך הוא הכ' מ"ה, א"ל הכ' מלא הוא ק' והקו"ף הוא קפ"ו.

ויהו"ה מתרבע קפ"ו וכיון שהכ' הוא הוי' תמלאהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א הוא מ"ה וזהו חכמה, וזהו הם המדברים אל פרעה מלך מצרים בכח ה"ם שהוא הוי"ה וזהו חכמה ה"ם כ"ח משה ואהרן וזהו יהו"ה שלחני, א"ל מהו חכמה עלאה, א"ל חכמת אלהים ר"ל חכמה האציל אלהים שהוא הבינה, א"ל ומהו חכמה תתאה, א"ל חכמת שלמה ששלמה האציל החכמה ומהו שלמה א"ל ויקרא לו ה' שלום, מהו שלום ויבא יעקב שלם, ומהו שלם זה יוסף הצדיק מה שאירע ליעקב אירע ליוסף, א"ל אימא חכמת שלום מהו הה', א"ל הה' הוא ה' אחרון שבשם בן ד' וניתן לשלום לקיום העולם.

וזהו שלמה וזהו בראשית האצילה ה' ושלום האציל ה' זה חכם וזה שלום זה ניתן לו מה שהאציל וזה ניתן לו מה שהאציל זה חכמה וזה שלמה, א"ל ומנין שהה' היא הבינה, א"ל בינו הוי"ה י', קוץ הי' הוא כתר וגוף הי' חכמה.

ה' בינה.

ו' ת"ת.

זרועותיו חס"ד ופח"ד שוקיו נצח והוד והמעור זהו ו'.

ה' האחרון אם אינו ענין אליו תנהו ענין לגילוי עטרה וזהו שם העצם שמתהפך לעולם הוי"ה ובמקומו יתבאר בעזה"י.

א"ל הה' עם כלל הו' איך בא לבדו אחר הו', א"ל חכמה עלאה נקראת יו"ד שנעלמת מן העליונים ושלמטה ממנו וחכמה תתאה נקראת י' שנעלמת מן עולם השפל ושלמטה ממנה.

והר' רומז בבינה והנה עלה יו"ד התחתון ונכנס בר' ונעשה ה' וירד היו"ד העליון ונכנס בר' ונעשה ה' וזהו ה' ראשון וה' אחרון על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון שהבינה נתנה ה' הנעלם לחכמת שלמה וזהו החכמה בבינה ושניהם בדעת כי הה' אחרון הוא עם הדעת:

   

---

 

ד''ה ברא האצילות האציל אלהים הוא

ברא האצילות האציל אלהים הוא הבינה כי האצילות קודם מכל דבר הוא אצילות החכמה שנאצלה מכתר עליון וכל הדברים והאותיות נאצלו עם החכמה ומן החכמה לבינה וכן כולם.

ועתה בא לומר לך שבראשית שהוא חכמה ברא אלהים שהוא הבינה ובריאה ויצירה ועשיה כולם כינוי לאצילות, ובעבור שנקרא האצילות הראשון שהוא הכתר מן הב' בראשית ע"כ קרא חצי בר"א שי"ת שהוא ברא אצילות שהאצילות אלהים וזהו רבא ברא גברא הפך שמו וברא ומכאן אתה למד והכל בכח הא' בר"א אב"ר שכל אברי האדם היו בכחו ועתה האצילה החכמה אבר אבר לעצמה שהם יד ימין ושמאל ולב שוק ימין ושמאל וברית ועטרה ואז אמר לעולמו די וניתן רשות והאצילה השמטה ערלה וקליפי ערלה ימין ושמאל ובמקומו יתבאר בעזה"י.

והעטרה האצילה עולם הגשמי וכולם נאחזים מהאדם שהאצילו חכמה בכח הא' ומשם ניזונים ומשם חיים וזהו לפני לא היה אל ואחרי לא יהיה סוד כל השמטות, ברא הרי כאן ג' מדות כח"ב שהיו בכח ויצאו לפועל והעולם על ידם קיים כי הג' מתוך דקותם ומעלתם עשאם ראש אחד מ"מ גבוה מעל גבוה שומר ועלות העלות מקיימם ומזה אל תזוז רק בזה יהיה דעתך לעולם.

ועתה הבינה הנקראת אלהים אשר נאצלת מבראשית האצילה המדות כסדר ועל פיה יחנו ויסעו והיא על גזירת עלת העלות ונקראת אלהים בעבור שדנה את העולם בדין וע"כ נקרא המלך המשפט ר"ל מלך שהוא משפט ואלהים מורה דין, ויש לשאול ולמה לא קראהו אלוה בלשון יחיד כי אלהים מורה ריבוי.

כמו אלהים קרובים, ויש להשיב בעבור שהפחד הנקרא אלהים ואדני נקרא אלהים ואלה קמוצים וסתומים באמצעות הבינה ע"כ נק' אלהים כי היא האצילה עוד אלהים.

וראה והבן כי אדם החיצון נקרא אל אלא שהוא אל לא יושיע כי הוא המתפרנס מהאל המושיע והוא אדם הפנימי.

גם אלהים היה אל ה"ם ר"ל חוזק שלהם וי' להורות שהיא מתשת החוזק מלרדת בכח, וגם בא לומר שהיא מלה מורכבת ור"ל מא"ל י"ה ואם תהפכהו הוא אלם והי' שנתחבר עם אל"ם הוא הי' מבראשית ונכנס בר' הרומז בבינה ונעשה ה' זהו י"ה כי הוליד והוא לא חסר ר"ל תראה הה' והי' עומד ונתחבר עם אל"ם ושב אלהים וזהו נשמת אל"ם שלא הי' מראשית דבר ועכשיו הוא מראה כל דבר בפועל וזהו אלהים ועכשיו נקרא אלהים בפועל.

וא"כ יש לדעת כי כל השמות שנשתמשו בה בעלי העבודה כולם כלולים במלת אלהים, ואגיד לך חלק נקרא ים שכל הנחלים מתמלאים ממנה ומלת ים במלת אלהים וים עולה חמשים הם נ' שערי בינה ואם תהפכהו הוא מי וזהו מי יתן והיה לבבם זה מי יתיצב לפני בני ענק ורבים כמוהו, ה' ראשון שבשם בן ד' רומז עליו וראה שהה' הוא בשם אלהים וה' מצטייר ד"י וזהו והריקתי לכם ברכה עד בלי די ואם תהפכהו הוא י"ד על שהאצילה יד חזקה ויד רפה כי היו בכח הבינה ועיין שלקח הי' כללו והד' כללו ושב אדנ"י נכלל מה שאמר שהיו"ד והדל"ת לקחו כללם ר"ל בחשבון קדמי, כי אדנ"י בת אלהים ואם תחבר הא' של אלהים עם המ' הוא אם זהו שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך שאין התבוננות מגיע שם ואם תחבר מ"ם של אלהים עם הה' הוא אדם והוא ת"ת הנקרא אדם ופקח עיניך וראה שאם הבנים ילדה בן ואם תעיין אל של אלהים הוא אל והוא חסד עולם הנקרא אל ואם תקרב הי' של אלהים באל הוא אלי, אלי למה עזבתני שני פעמים אלי אלי ואם תבא לדקדק כפי הדין והאמת ה' במילואו הוא ו' ובציורו הוא ד"ו וכמו שהוא הוא ה' הנה הוד והוא מעבר אשה אשר דרך שם עוברת לכן חייבת במצות לא תעשה כי הוזהרה בעוברת דרך שם, והנה הא' של אלהים במלואה הוא משך הו' הנעלם והוא יסוד עולה כי ו' הנגלה נרמז במ"ה של אלהים שהוא אדם ואם תחבר אותיות אלהים זולת הה' עולה א"ף הוא הפחד אף חובב עמים, ואם תקח אחי הי' והה' של אלהים ותצרפם הה' והי' עמהם שהם י"ם ה"ץ [בא"ת ב"ש] עולה נצח, ואף אם חסר הרמז רמז, והנה אם ז' הבנים שמחה הללויה כי הכל היו קמוצים וחתומים באמצעותה ונקרא שם אלהים בבריאה ל"ב פעמים לומר לך אלה הם ל"ב נתיבות חכמה שהבינה מקבלת מהם ובעבור שנקראת חכמה תורה רשומה והתורה התחילה בב' והשלימה בל' והם ל"ב וע"כ נקרא ת"ת ישראל ל"ב:

   

---

 

ד''ה ושאלו מתיבתא דרקיע למה התחילה

ושאלו מתיבתא דרקיע למה התחילה בב' והשלימה בל' יתחיל בא' וישלים בת' והשיב שהב' והל' עמם משתמשים כולם.

כמו בי בו בה לי לו לה משא"כ בכל האותיות, ומלת אלהים עולה פ"ו ושאלו גם בזה מהו פ"ו, א"ל פ"ו פ"ו, א"ל ומהו פ"ו פ"ו, א"ל ה"ו ה"ו, א"ל מהו ה"ו ה"ו, א"ל כ"ב אותיות התורה שנכתבו מתורה רשומה שהיא נובלות לתורה שבכתב הנקראת ת"ת ישראל וזהו ישראל אשר בך אתפאר הרי כאן ך"ב וע"כ נתנה תורה לישראל לזכותם יען שנאצלו ממקום ישראל דומה בדומה.

א"ל איך נולד מפ"ו אחד פ"ו פ"ו שנים, א"ל פ"ו הפ' מוליד ו' והו' מוליד פ' בא"ת ב"ש הרי כאן פ"ו והנעלם של פ"ו פ"ו הוא ה"ו ה"ו שהן כ"ב אותיות הנה הכל באמצעות אלהים העולה פ"ו שהוא הבינה, ונקרא אלהים בינה ר"ל ב"י נ"ה כי היה העולם עם כללו נ"ה ר"ל ב"י ה"ן ממני בגזירת עליון כי בי רשות ניתן ר"ל משה אמר הן אני ערל שפתים וכן הוא אומר הן קרבו ימיך למות בינה בן י"ה הוא הו' ומשך הו' הנקרא יהו"ה יהו"ה העולים ב"ן בנה פעמים בלא יוד ועולה ז"ן כי הי' בכח החכמה [שהי' בחכמה היתה בכחו] ועתה יצא בפועל בבינה אם הבנים לזון את בניה והז' ז' בנים והנ' נ' שערי בינה, גם בזה שאלו מהו ז"ן, א"ל ע"ט, א"ל מהו ע"ט, א"ל ז"ן, א"ל מהו ז"ן, א"ל ו"י, א"ל מהו ו"י, א"ל תביר, ור"ל אותיות זן בא"ת ב"ש הוא ע"ט ואותיות שניות של זן זין נון הוא ו"י והוא צורת תביר ור"ל אם תאהבו את ה' אלהיכם לעבדו בכל לבבכם גם אני אזון אתכם ואתן מטר ארצכם בעתו.

ואם לא תשמעו אל מצות ה' אלהיכם לעבדו יצא הע"ט מלפני ויכתוב עליכם ו"י כי תפלו ביד אויביכם ותשברו וזהו תביר ואבדתם מהרה.

גם שאלו מהו בינה, א"ל בי"ת יו"ד נו"ן ה"ה, א"ל היינו בינה, א"ל ו"ו י"ה, א"ל מהו ו"ו י"ה, א"ל זך וישר אתה, א"ל מהו זך ומהו אתה, א"ל אותיות שניות של בינה הם ו"ו י"ה ועולה ז"ך הם כ"ז אותיות התורה שבכתב הנקרא אתה ואתה תשמע השמים ר"ל היו באמצעות בראשית ונאצלו עם הבינה ועתה הם באמצעות הבינה, גם ישאלו מהו בינה, א"ל זי"ן סמ"ך, א"ל מהו זי"ן סמ"ך, א"ל סמ"ך הזי"ן, אמרו היינו בנים אתם לה' אלהיכם ר"ל בינה הי' והנ' סמך הה' והב' זין היא סמך הזי"ן בנים, א"ל מהו זי"ן סמך, א"ל יהו"ה אלהים וא' עליהם.

ועל ידם שהם ד"ו פרצופים העולם ניזון ר"ל זי"ן סמ"ך עולה קפ"ז הק' הוא הויה ופ"ז הוא אלהים וא' עליהם.

ועוד שאלו מהו אלהים הבין דרכה, א"ל דרכה של חכמה, א"ל מהו דרכה של חכמה, א"ל תורה, א"ל מהו תורה, א"ל חיים כי היא חייך ואורך ימיך ר"ל א' של אמת.

וי"ה של אלהים הם אותיות הי"א וא' חיות של אמת וי"ה חיות של אלהים ומתורה רשומה הנקרא חיים.

אלהים חיים אלהים בינה חיים חכמה, וגם יש לנו לדעת קב"ה קרא שם המדה הג' אלהים ובאיוב קראוהו בינה בינה במ"ק עם המלה אלהים ב' בינה לקח כללו ועשה ג' והבינה נקרא ג'.

לכן יש לה עוקץ למעלה וזנב למטה לקבל ולהשפיע, הי' לקח כללו ועשה מ"ה הוא יוד הא ואו הא שגם הבינה נקרא יהו"ה וידעת שהבינה הוא אוצר הכתר והחכמה והעטרה אוצר לכולם ואנו מברכים ק' ברכות בכל יום להריק האוצרות ולמלאותם, ולקח הנ' של בינה כללו ועשה קמ"ה ק' ברכות למ"ה שהיא הבינה יו"ד ה"א וא"ו ה"א הה' לקח כללו ונעשה י' לומר שכל העשר צריכים לק' ברכות.

והברכות יורדות דרך מ"ה כמ"ש איוב והחכמה מאין תמצא.

ואיזה מקום בינה ומה בינה בכולם.

ואמרו ב"ה שהחכמה נאצלה מכתר עליון הנקרא אי"ן והבינה מא"י שהוא כתר וחכמה, ולדבריהם היה מן הדין לומר חכמה מאין תמצא א"י מקום בינה אך הכוונה הוא כך ו"ה שהם דו פרצופים חכמה מאין תמצא ו' אי זה משך הו' שהוא יסוד עולם.

א"י שהוא הכתר והחכמה האצילו הבינה ומלת זה ר"ל שגם הז' הנשארים הם של בינה הנקרא ה' ויבא זה כמו ויאמר אל האדם הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה משמע שבינה אינה אפשרות היכולת וזהו מי יתן והיה לבבם זה ר"ל מדה הנקראת מי ובמקומו יתבאר בעזה"י.

וגם ברא נפתח כולו בעבור שהב' משפיע בבינה שהיא הר' והר' לבנים והא' הוא הגוזר אך נקוד אלהים נצטרך לדעת הא' של אלהים בג' נקודות והוא הנקרא סגול שלא תקח האם לעצמך ותאמר מאחר שיש לי יניקה מן האם אקחנה לעצמי כי היא עיקר אלהות לכן באו ג' נקודות תחת הא' ר"ל הבינה הא' שלקח הג' נקודות היינו הג' מדות תחתיו ולכן הג' נקודות מולידים נקודה אחת והוא חולם לומר לך לחולם אנחנו, וגם החולם לעולם מוליד ג' נקודות לומר לך אני האצלתי אתכם וסגול מלשון סגולה והל' מקבצם לומר לך שהל' מקבץ השפעתם, והנקודה שהולידה ג' נקודות למה קראוה חולם הוא משיב חלם מלשון חלום דבר שאינו נתפס רק זו הנקודה חומל וסולח, גם הוא מלשון מלח לומר לך כשם שהמלח הוא דבר קיום ומקיים כן הנקודה הנקראת חולם והוא לחם הזן והמפרנס עליונים ותחתונים, והנה אתה רואה בעיניך שכל הדברים הטובים מולידים הנקודה הנקראת חולם.

הלא תראה שגם לוחם עם האויבים לעתיד לבא ובמקומו יתבאר בעזה"י.

וכל זה בעבור שהוא לבן כשלג וכצמר חיור ורחמים לעולם.

ולכן בהיותו עם מדותיו הם רחמים ובהסתלקו נסתלקו הרחמים.

ולזה אמרה תורה והדרת פני זקן מפני הדור זקן עליון.

שהוא לבן דוגמא עליונה וראה בעיניך שרבי יוסי הגלילי אמר אפי' יניק וחכים ואיסי בן יודא אמר אפילו זקן אשמאי וכוונת רבי יוסי הגלילי זקן העליון האציל החכמה וא"כ קנה חכמה וגם יניק הואיל וחכים קנה חכמה וראייתו ה' קנני ראשית דרכו מאמר החכמה ה' קנני ראשית דרכו ה' שהוא הכתר קנני שאני ראשית דרכו וגם זקן זה קנה חכמה.

ואיסי בן יודא שאמר אפי' זקן אשמאי שגרם נזק באשמתו הואיל והוא לבן אתה צריך להדרו ולא בא לחלוק על ת"ק אך ת"ק סבירא לי' זקן וחכים ולא דרש לא נוטריקון ולא הפוך קנה חכמה מקנה יניק וחכים שאמר רבי יוסי ר"ל חכים בנסתרות שהיא חכמה אמיתית אהוב למעלה ואהוב למטה ואין הכוונה שלמד ספרא וספרי ותוספתא.

או שיתא סדרי משנה או כולהו תלמודא.

חלילה וחלילה כי זהו יסוד שאין עקרו וכחו חזק.

ואמשל לך משל למה"ד לאדם שנסתם חוש ריחו שאין אכילתו מוטעם זולת הריח אך הריח עם האכילה הוא מוליד הטעם.

וגם מי שלא מילא כריסו משנה ותלמוד לא יוכל לרדת בסתרי תורה כי כל הנסתרות בתלמוד נסתרו ופנו אותם מפנה לפנה.

אך זה עם זה הוא יניק שקנה חכמה והוא דוגמא עליונה וכן כל חכם סתם שהזכירו חז"ל בדבריהם הוא חכם בנסתרות.

ר"ל לדעת ולהשיב היכן המצות נוגעת ומה תועלתה ובמה היא רומזת וראה משארז"ל בפ' האיש מקדש.

הרי את מקודשת לי ע"מ שאני חכם אם שואלין אותו דבר חכמה ומשיב מקודשת ואם לאו אינה מקודשת.

וכמה עוורי השכל המתפארים בעוורון שלהם נושאים ונותנים והכל הבל כי לא יועיל דבר וטועים לומר שאם למד לישא וליתן זהו חכם.

וברוך השם ששילם להם כפעלם.

והשליך עיני העוורון בעיניהם ולכן אף כי עינים להם לא יראו מאמרם שארז"ל כל ששואלין אותו דבר חכמה ומשיב שלא אמרו דבר הלכה או דברי תורה ומכאן יש לנו ללמוד שאפילו למד ספרא וספרי ותוספתא וכולהו תלמודא לא יקרא חכם.

כי מה תועלת לו בכל אלה אם לא ישתדל לדעת עקרם ויסודם שכל דבריהם סודות נסתרים.

וגם בחולין ארז"ל אם הורה בה חכם מה חכם הוא זה אם לא ידע עיקר עניני השחיטה וענין ע' טרפות מאין להם המכה ולמה הסרכות משונות יש סרכא כשירה ויש סרכא טריפה נשחטה ונטרפה למה נזדמנה ומה טיבה ומה עניינה מלתא דלא רמיה עליה ולא ידע איך יוכל להורות.

ובא וראה כמה כח ידיעת החכמה ה' בחכמה יסד ארץ ראשית חכמה יראת ה' וכתיב חכם בני ישמח לבי גם אני.

אין הכוונה ללמוד פשטים מבלי טעם וריח רק שישיג החכמה הנזכרת וזהו גם אנ"י שגם השכינה הנקראת אני שמחה, ותמה אני עליך עד מתי תלך בעורון הזה עני הדעת ומרוד השכל.

פקח עיניך וראה מה שאמרו לו חכמ"ו ישכילו זאת והכוונה הוא להמשיך מחכמה עלאה לחכמה תתאה וגם ארז"ל חכם מתיר את הנדר.

ולא אמרו ידען או למדן עד שהעמידוהו שהוא ראוי להיות כאחד מהחכמים וזולתם כולם הדיוטים אצל הנדר.

גם אמרו חכמים המה להרע ר"ל שהיו משנים הצינורות ולא היו משפיעים טובה בעולם.

וגם אמרו מי כהחכם יודע פשר דבר ר"ל ה' של החכם שהיא חכמה תתאה והיא של חכמה עלאה וגם אמר הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם.

שהיו מפרישין הה' מיהו"ה ובמקומו יתבאר בעז"ה, לכן אחר שנזקן אדם ונתלבן שב לדוגמא העליונה כולו לכן צריך להטיב מעשיו ולטהר ידיו ולא ימצא דבר בבגדו ר"ל עון בגופו שהגוף מלבוש הנפש שיש עבירה כוללת עבירות הרבה ובעשותה כאלו עבר על כולם.

וצריך להיות רחמן בתכלית הרחמים ובמקומו ית' בע"ה.

וראה כי הל' של אלהים בחולם וה' של אלהים בחירק לומר לך פעמים הוא בחולם עם העולם חומל מוחל וסולח ופעמי' הוא בחירק קרח מן המצות.

רחק רחקו ממנו חרק עלימו אך חמל ומחל כשחקר ורקח ר"ל חקר בדרכה של תורה ורקח מלשון רוקח.

ובא החולם בל' מבלי ו' שאין מעלת הו' כמעלת הל', גם בא הי' בין הה' והמ' ובמקום חירק לומר שהכתר בחולם והי' בחירק.

ועתה בפעם הזאת פקח עינך וראה ואור קנה מקנה נתמלא אלהים בכחותיו פעמים צהר ופעמים צרה, א"ל ר' פתחתי עיני וקויתי לראות אור וראיתי חושך מהו אלהים בכחותיו ומהו צהר וצרה, א"ל אגיד לך ולא תשאל א"ל אם לא אבין אשאל.

א"ל אין לדבר סוף, א"ל הרשום בכתב אמת ר"ל ירשום האמת ולא אוסיף, א"ל הכל אמת, א"ל ראש דברך אמת, א"ל ראש דברך אמת ולא סוף דברך אלא מסוף דברך ראש דברך אמת, א"ל ראש דברך צריך ביאור מסוף דברך, א"ל א"כ שמע נא נתמלא אלהים בכחותיו אל"ף למ"ד ה"ה יו"ד מ"ם כחותיו הם אותיות הנעלמים ועולים כולם רצ"ה, וחילוף רצה צרה ור"ל רצה ה' אלהינו כעמך ישראל ואל תפלתם שעה ופנה וראה את רגליהם רגל ישרה וקבל תפלתם ושבו הכחות לצהר בעולם.

ואם לאו נתהפך הצהר לצרה וקם הצר הצורר הוא אחיזת המן וס"ם וכוחותיו.

וכשישלוט עליהם אז הם שבים בתשובה הוא אלהים ומיחדים כוחותיו שהם י"ג אותיות.

ודע כי אלהים לקח שליש האלפא ביתא.

ר"ל כשתמלאהו תמצא בו ט' אותיות מהאלפא ביתא בעבור שהט' הוא תשלום כל החשבון וכן אלקים הוא תשלום כל חשבון אם לטובה ואם לרעה כי הוא הזכות.

ועתה אגיד לך את שאהבה נפשך אח"ד שלשים שמונה מאות שלשים ארבעים ארבעה חמשה חמשה עשרה ששה ארבעה ארבעים שש מאות א"ל השכלת א"ל ר' עינים לי ולא יראו א"ל העבודה עלה קרום במוחך, א"ל אדה"ר גרם, א"ל ובקבלת התורה לא סר, א"ל החזירה בעגל, א"ל ומתי יוסר א"ל ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

א"ל א"כ מה אומר לך, א"ל א"כ תתבטל התורה, א"ל א"כ נצחתני, א"ל אלהים במילואו כמה אותיות הם א"ל י"ג הם, אלף למד הה יוד מם, א"ל אלף אחד, למד שלשים, ף' שמנה מאות במ"ג וכן כולם ותעלה כולם בחשבון והם ו' אלפים קכ"ו וידעת שקכ"ו ק"ו הוא קו האמצעי וכ' היא בת זוגו הנקראת כף אחת שנאמר כף אחת והם ד"ו פרצופים המנהיגים עולם השפל.

וכמה שנים ינהגו הוי אומר ו' אלפים וזהו שאמר רב קטינא ו' אלפי שני הוי עלמא, והנך רואה בעינך אלהים הרמוז בבינה הוא מלך על ז' שמטות והוא היובל הגדול, גם תמנה כל האותיות והם ס"ה הוא אדנ"י בא"ד וזהו יחזרו הדברים בבינה:

   

---

 

ד''ה שאלו את רבי מהו בינה, א"ל

שאלו את רבי מהו בינה, א"ל מפני שיבה תקום, א"ל וקמת ועלית, א"ל ר' אימא לן ונבין א"ל אמרתי לכם, א"ל א"כ יכתוב מפני שיבה קום.

וקום ועלה אל המקום א"ל מתקום קום, א"ל זה קשה מן הראשון, א"ל זהו מתוק מכולם, א"ל ר' סגרת השער, א"ל פתוח ועומד הוא א"ל א"כ נכנס א"ל צדיקים יבואו בו, א"ל א"כ רשעים אנו.

א"ל אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, א"ל ר' תזכה בטוב ואימא לן, א"ל ולא הייתם במעמד הר סיני, א"ל מי יודע א"ל אבל אני הייתי במעמד הר סיני ושמעתי.

זו מדה בתורה בינה ב' פעמים י' י' פעמים ב' נ' פעמים ה' ה' פעמים נ' עולה תק"ם ור"ל מפני שיבה תקם מפני חכמת אלהים שהוא פני השיבה שהשיבה הוא כתר נאצל תקם שהוא הבינה, ולכן אמר וקמת ועלית ר"ל ו' של וקמת ועלית קח משך הו' עם תי"ו ועלית ועלה אל הבינה ומתקם קום ר"ל הבינה יאמר לכ"י קום בתולת ישראל.

זהו מתוק מכולם ר"ל מתק"ם קום בתולת ישראל כי היא גאולת ישראל.

ושרש למעלה ואז השער פתוח ואפ"ה צדיקים יבואו בו.

פעם אחת היינו הולכים לטבריא ושאלו לרבי בדרך מהו אלהים, א"ל אזנים להם ולא ישמעו, א"ל מהיכן נשמע, א"ל הקשיבו שמעו בת קול ואמר אם אד"ם, א"ל לר' זה הקול מאין א"ל האלהים יעננו בקול, אדהכי והכי בא אליהו ז"ל א"ל שלום למר במה קא עסיק קב"ה, א"ל ובמה קא עסקיתו אתם, א"ל מהו אלהים.

א"ל וקב"ה בהא קא עסיק מאי אלהים, א"ל ומאי קאמר א"ל א"ם אד"ם וא"ם אד"ם א"ל א"כ יש א"ם לא"ם ואד"ם לאד"ם.

ר"ל אלהים נקרא בינה אלהים נקרא כ"י, ומלת אלהים א"ם אד"ם בגי', ור"ל הבינה היא אם ת"ת ישראל הנקרא אדם שנאמר ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם, וכ"י היא אם האדם הגשמי הנקרא אדם, וכיון שכך הוא חייב האדם לקום מאמו ר"ל בהיפוך אותיות ד' עם למ"ד שילדתו ושם אם עליה כי היא דוגמא עליונה, ובא וראה מה אמר רב יוסף סגי נהורא לחביריו כד שמע קל כרעיה דאמיה דקאתי אמר איקום מקמיה שכינה ר"ל דוגמת שכינה, וראה האם כי היא מוכרחת ואינו כן באב כי אינו מוכרח וכיוצא בזה אמרו כל המוסיף מוסיפין לו ודלא מוסיף יסיף אמר רב יוסף תקבריה אמיה א"כ הא"ם היא כ"י בינה בי"ת יו"ד נו"ן ה"ה שנים עשרה ארבע מאות עשרה ששה ארבעה חמשים ששה שבע מאות חמשה חמשה, ר"ל בינה במילואו י"א אותיות, ומולידים תיבות חצי גימ"ל במ"ה הוא אחד ואותיות נ"א, ואמר אנא שא נא פשע ר"ל כיון ביחוד ובקש מאנא תן ב' ווין של יהוה יהוה לבקש מהבינה אם הבנים לישא כ"י הנקראת נא ואז יתכפר פשע ישראל וזהו אל נא רפא נא לה קנה מקנה קנה חכמה ומה קנה אותיות מרובעת, א"ל ר' והא כתיב בהמתך לא תרביע כלאים, א"ל דמיתי לא דומה בדומה הוא אותיות התורה כולם קדושים הם ובתוכם יהו"ה, א"ל מא' עד ת' כמה הם, א"ל כ"ז, א"ל תוציא כ"ו הרי כאן הויה וא' יתר הוא הא' המקיימם כי קריאת הא' עליהם, ואם תמלאם הוא כך אלף בית גמל דלת הא ואו זין חת טת יוד כף כף למד מם מם נון נון סמך עין פה פה צדי צדי קוף ריש שין תיו והנה הנעלם של האלפא ביתא הם אותיות מ"ה זהו ובתוכם יהוה.

ר"ל הוי' במילואו עולה מ"ה צרף הנגלה והנעלם של האלפא ביתא והם ע"ב אמרתי עולם חסד יבנה והנה כל האותיות נגלה ונעלם עולים חס"ד, וזהו החסד הרה וילד פחד.

ועתה עיין וראה נעלם הא' פ' ונעלם התיו ו' הרי כאן פ"ו, הרי אמרנו מא' ועד ת' נגלים ונסתרים עולים חס"ד, ומנעלם האלף ומנעלם התיו הוא פ"ו שהוא אלהים, וזהו המים הרו וילדו חשך אברהם הוליד את יצחק, א"ל מהו אלף א"ל פלא אפל.

פלא במופלא ממך אל תדרוש, אפל שלא תוכל להשיגהו, ובמילואו אלף למד פה ר"ל האלף הוליד פה היא מדה הנקראת פרה אדומה, ולמד מלשון מוליד וזהו נעוץ סופן בתחילתן שהכל מן האלף גם למד אלף פה עולים פ"ר.

והוא ר"ף (וזהו צינן את הנקבה) ובמקומו יתבאר בע"ה.

ואותיות מתרבעות בהר ה' יראה ר"ל הבינה נקרא הר ורבוע כתר עליון, ר"ל בינה ב' פעמים ב', י' פעמים י', נ' פעמים נ', ה' פעמים ה', הרי כאן ב"א תרכ"ט ר"ל בכח תר"כ שהוא כתר האצילה הט', א"ל ומהו ט', א"ל בטן הוא פרי העץ כי הט' פנה למעלה ולקח אות השביעי והוא ב' פנה למטה ולקח אות הז' והוא נו"ן והט' באמצע כי השביעית אליה מתערבין וזהו בטן.

א"ל מהו ה"ר א"ל ראיתי אנשים גדולים והלכתי וישבתי לפניהם ואמרתי להם מהו ה"ר דכתוב בהר ה' יראה ואמרו לי זה הקב"ה יאמר אותו, והלך אחד מהם לפנינו למעלה ושאל וראינו אותו שירד וישב למקומו ואמר כי הה' יש לה ג' נעלמים "ה'י'א" וה' הנגלה הרי כאן כ"א הוא אהיה כתר עליון, והבטן היא נקודה קטנה ובאה הנקודה ונכנסה במקום הבינה שהיא ר' ונעשת ה' זהו ה"ר ר"ל עתידה כ"י להתעלות בבינה ע"י ת"ת ישראל בגזירת אהיה הוא הכתר ובמקומו ית' בעז"ה.

א"ל ומהו כתר א"ל הגד הוגד לי שהכתר במ"ק א"ז, א"ל ומהו אז, א"ל כשעלה משרע"ה ברקיע א"ל להב"ה מהו אז ישיר משה, א"ל הב"ה אז ימלא שחוק פינו, א"ל עתיד הב"ה שהוא הא' להלביש למשה ז' מדות ר"ל להשפיע ולברך מדתו של משה שהוא הנצח ר"ל במתן תורה ולהסתלק זוהמת הנחש.

ויהיו ישראל כמלאכי השרת ועתיד להחזיר הזוהמה בעשיית העגל וילכו בגלות ועתיד לסלקו בזמן הגאולה שנאמר אז ימלא שחוק פינו, א"ל משה א"כ אשרי כל חוכי ל"ו, א"ל הב"ה למשה מהו ל"ו, א"ל כף, א"ל מהו כף א"ל פ"ה, א"ל מהו פ"ה, א"ל ה"ה, א"ל א"כ היינו קנה בן קנה, א"ל מהו קנה בן קנה א"ל ה"ה, א"ל מהו ה"ה א"ל א"א, א"ל מהו א"א א"ל אז ישיר משה אז ימלא שחוק פינו, א"ל הב"ה א"כ אשרי כל חוכי ל"ו ר"ל ל"ו בא"ת ב"ש הוליד כ"ף ונעלם הכף הוא פ"ה ונעלם הפ"ה היא ה"ה, א"ל א"כ היינו קנה בן קנה ר"ל ה' ראשון שבשם בן ד' שהיא בינה האצילה ה' אחרון שהיא כ"י גם האציל הו' ומשך הו' שהיא ת"ת ויסוד כי הקו היא ו' ובמ"ק הוא זי"ן, ונקראים ב' ווי"ן כ"א הוי' הוי' הרי ב"ן, וראה שהאם האצילה ב' ווין והי' וזהו ה"ה, ונעלם ה"ה הוא א"א, והא' אז ישיר והאחר אז ימלא שחוק פינו, ר"ל שהא' יתחבר עם הז' ויצאו ישראל מגלות, א"ל קב"ה א"כ אשרי כל חוכי ל"ו א"ל קב"ה למשה מהו א' דאז ישיר, א"ל א' בגי' אל רם ר"ל אלף למ"ד פ"ה, א"ל מהו ז' דאז א"ל מט"ה, א"ל מהו מטה, א"ל מטה של משה, א"ל מהו מטה של משה א"ל נצ"ח, א"ל מהו נצח א"ל קמ"ח, א"ל ומהו קמח א"ל תורה, א"ל מהו תורה א"ל תושב"כ, א"ל מהו תושב"כ א"ל חתום וסתום, א"ל מהו חתום וסתום א"ל תושבע"פ, א"ל מהו תושבע"פ א"ל פה אל פה אדבר בו, א"ל א"כ זה ה' קוינו לו ר"ל ז' דאז הוא מטה של משה, שהמטה הוא הנצח שהוא מדתו של משה ולכן הז' כצורת מטה והנצח בגי' קמ"ח, והקמ"ח במ"ק היא בינה ואם אין בינה אין תורה כי הבינה האצילה תושב"כ הוא ת"ת ישראל והת"ת כלול באמצעותו תורה שבע"פ הוא כ"י וזהו פה אל פה אדבר בו.

א"ל א"כ זה ה' קוינו לו והפה באמצעותו, א"ל קב"ה למשה מהו ל"ו א"ל זהו חלון, א"ל מהו חלון א"ל זהו פשפש, א"ל מהו פשפש א"ל פשפש תתאה א"ל מהו פשפש תתאה א"ל פשפש עלאה, א"ל מהו פשפש עלאה א"ל שושבין, א"ל מהו שושבין א"ל דמלכא ומלכתא, א"ל מהו מלכא א"ל זהו שבת, א"ל ומהו מלכתא א"ל שבתא, א"ל א"כ מזמור שיר ליום השבת ר"ל ל"ו נקרא חלו"ן על שהוא בין ת"ת וכ"י, וחלון במ"ק הוא פשפש והם כ"ב כי אליו תשלום הכ"ב אותיות כי הוא מכלל הו' וע"כ נקרא משך הו', ועשו במקדש פשפשין נגד העליון והוא הנקרא שושבין קטן שהחסד הוא שושבין הגדול והוא שושבין לת"ת הנקרא מלך ושבת ולכ"י הנקראת מלכתא ושבתא, א"ל א"כ מזמור שיר ליום השבת, א"ל ר' מהו חכמת אדם תאיר פניו א"ל חכמת אלהים היא חכמת אדם שהוא ת"ת והיא תאיר פניו של ת"ת אדם לשבת בית, ועוז פניו תאיר ת"ת שהיא כ"י, א"ל ר' שמעתי אדם עולה זי"ת ולא ידעתי איך ומה ר"ל איך עולה זית ומה למדנו, א"ל תשבע שלא תוסיף לשאול יותר א"ל ר' אעבור על שבועתי א"ל א"כ מה אומר לך א"ל ר' שמעתי ולא הבינותי ואקח את הדברים במה שאינן רמוזים והכתוב אומר לפני עור לא תתן מכשול.

א"ל אדם מתרבע זי"ת כי מ' פעמים י' הם ת' [הגהה - ואינו מובן כי בתיבת אדם אין שם י' ובכ"י הנוסחא מ' פעמים מ' אבל אין החשבון מכוון לפ"ז שיהיה עולה ת' וצ"ע] ד' פעמים ד' הם י"ו וא' פעם א' לעולם הוא אחד ואינו מתרבע והנה בין הכל עולה זי"ת, ור"ל כשהת"ת הוא אד"ם היא זית שמן וכשהוא כל היא כלה הכלולה מכל ולמה נקרא זית בעבור שהז' מדות אליה באים והי' מדות אליה מתועדים וזהו מקום ז"י, הוא הת' והוא זי"ת.

א"ל תוכיח לי א"ל תמלאם זי"ן יו"ד תי"ו כמה אותיות הם א"ל ט' א"ל א"כ היינו בטן שמכיל הז' והי', ועוד זית בא"ת ב"ש עולה אי"ק ואי"ק רומז בכתר עליון ור"ל בגזירת אי"ק היא זית והיא כלה והכל מן המקבלים, א"ל ר' א"ל אבא אי"ק הם ג', א"ל אמת אמר לך, וכך הוא ג' אותיות הם והם כתר חכמה בינה, ומה מעלתם משאר האותיות, א"ל בן ב"ג ב"ג יגיד זה הא' האציל הב' בלא כח אות אחר והב' האציל הג' בכח הא', ר"ל א"א עושים ב' ואם תכפיל הב' לעולם אינה עושה ג' אם לא שיצטרף אל הא' לעשות ג' הוי אומר הכל מן הא', וכן הי' אם תכפול עושה כ' ואם תכפיל הכ' אינה עושה למ"ד אם לא בכח הי' כי הכ' מצטרף עם הי' ועושה ל', וגם כח הי' מהא' שהא' הוא אי"ק וא"כ כח הי' מן הא' וכן הק' אם תכפיל אותו עושה ר' ואם תכפיל הר' אינו עושה ש' אם לא בכח הק' כי הר' מצטרף עם הק' ועושה ש' והנה הכל בכח הא' שעושה אי"ק הוי אומר הכל מן הא' זהו א' אלהים.

א"ל ר' מהו בן ב"ג ב"ג יגיד וטיב שמו לא ידענו א"ל בני רחוק אתה מזה הסוד.

א"ל רבי אם חטאתי אשוב לי א"ל בני ועד עתה לא שבת ואת עצמך לא טהרת א"ל שבתי ומן המים עליתי א"ל אפ"ה לא אלך רכיל מגלה סוד א"ל בנך אני והתורה אמרה בעמך א"ל בני בכלל עמי א"ל א"כ במה שקויתי לא הועלתי, א"ל אמרתי לך התחיל לבכות א"ל א"כ פנה מקום וב"ג מתרבע ועולה י"ג כי ב' פעמים ב' הוא ד' וג' פעמים ג' הוא ט' הרי כאן י"ג וב"ג הוא י"ג הרי כאן כ"ו הוי'ה, והנה הו' מושך ו' אחר וכל אחד מהם נקרא הוי'ה הרי כאן ב' פעמים הוי'ה הוי'ה עולה ב"ן זהו ב"ן העולה מב"ג ב"ג.

ודע כי הו' עולה כ"ו הרי כאן ו' ומשך הו' תמלאם ומושכים עוד ב' ווי"ן הרי כאן ד' ווין ובמלואם וא"ו וא"ו וא"ו וא"ו הרי כאן ב"ן.

וגם דע שהה' מושך הה' והו' מושך הו' אחר ונכתבו ב' ההי"ן בשם בן ד' וו' אחד בעבור שהו' הנעלם גנזו הקב"ה לצדיקים ולכן נסתר מהוי'ה ואינו רק י' אחד אך הה' השני שבשם בן ד' עשאו מלך ונגיד בעולם השפל ולכן לא העלימו כמו הו' ולכן שני ההי"ן ו"ו אחד בשם בן ד':

   

---

 

ד''ה את הרי כאן כל האותיות תחלתן

את הרי כאן כל האותיות תחלתן וסופן כי לקח הא' כל האותיות וירד אל הת' הוא בתו של אברהם אבינו וזהו וה' בירך את אברהם בכל שכל האותיות מן הא' נאחזים והת' מקבלת מן כולם זהו כל הנחלים הולכים אל הים ואיני יודע מתי אברך ברוך פוקח עורים.

כי לעולם בעוורון אתה לא שמעת קרא דכתיב ואשמע את הקול מדבר אלי משמע שכ"י נקראת את ואנה כל האותיות, א"ל בכללן, א"ל ודבר אחר אינך רואה א"ל לא, א"ל נעשה הא"ת ה' במ"ק ונעשת אתה זהו תחלתו את וסופו אתה, הוי אומר ואתה תשמע השמים ר"ל ה' השמים נתחבר עם א"ת ונעשה אתה הרי כאן כל האותיות שהם את בה' השמים שגם הוא שב אל האת.

ובא וראה הא' הוליד הת' בא"ת ב"ש והת' הוליד א' הרי כאן א"ת א"ת זהו שאמר משה בת"ת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבקר לשבוע.

שכל הפעולות מא' עד [ס"א ע"י] ת' זהו את, וראה, ערב ובשר לחם ובקר אלו זרועות ע"י ד"ו פרצופים גם אמר הכהן בת"ת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה שגם הרחמים ממיתים, גם נתמלא הת' והוליד אדנ"י בא"ד ר"ל תי"ו מלא במ"ק הוא אדנ"י במ"ק וא' נתגלגל והלך לי' ונתחבר עמו ונאצלו כל הכתרים והחכמה עד אדנ"י שהא' עם הי' היא אדנ"י במ"ק זהו את, גם נתמלא הא' ולקח סופו נתמלא התי"ו ולקח סופו שהם פ"ו והוא אלהים נתחבר אדנ"י עם אלהים ויצא מב' השמות קנ"א ר"ל אדני אלהים עולה קנ"א, וי לאותו דור שקנאה יוצאת משניהם זהו בקנאו את קנאתי ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי הוי אומר הכל מן הא"ת, מן המצר קראתי י"ה ענני במרחב י"ה ואמר לי שהאת הוא ל"ב ישראל זהו שנאמר ויאמר ה' אל לבו ר"ל יש אל"ף בי"ת שמקבלת מת"ת ומתחלת א"ל ב"ת והנה הא' לקח ל' ות' לקח ב' זהו ל"ב ר"ל ל"ב נתיבות החכמה ניתנו לכ"י, וגם צריכים אנו לדעת הא' למה שכן בל' ונעשה א"ל כי הל' יחוד האותיות ר"ל מא' ועד ל' אותיות אחד והת' שכן בב' זהו בת, ועוד אבאר בעז"ה וגם ראה שנסמך האת עם ה' השמים להורות שא"ת הוא נעשה אתה הוא ה' השמים וזהו החיבור צריך אדם לעשות ולכוין בכל מצות ה' בעבור זה הכוונה כי אז העולם מתקיים ומתברך.

גם אני שמעתי שהאל"ף מילא ציורו והאציל בן הוא תפארת הנקרא בן וחברו עם הת' זהו את השמים ר"ל האלף מצטייר יו"י תמלאם יו"ד ו"ו יו"ד הרי כאן ב"ן ואת האציל עולם השפל הוא הנקרא אבן ישראל אבן בגי' ג"ן גן נעול אחותי כלה ואצילות עולם השפל במקומו יתבאר בעז"ה.

את הוא ה' אחרון שבשם בן ד' וניתן לאברהם אבינו ע"ה את א' הוא ראש לכל האותיות וזהו וה' בראשם שכל הוי' הוא א' והוא מחשבה והוא מלך למעלה על ת' ולמטה מן הת' זהו א"ת.

גם הא' הוא בראש שהוא קודם מן הב' שהוא תורה קדומה וע"כ הא' בא בתורה שבע"פ לתת לו כח זהו א"ת ויהו"ה בראשם מאי ו' לומר לך שהא' העלה הת' למעלה מן השמים הנקרא ראש ראש דברך אמת זהו את השמים שהאת על השמים זהו וה' בראשם.

הוא ובית דינו.

השמים הוא ת"ת ונקרא שמים ואתה תשמע השמים, א"ל ר' מהו שמים א"ל ש"ם י"ם, א"ל וים שמים נקרא, א"ל השמים ושמי השמים, ר"ל שמי שמים ת"ת השמים כנסת ישראל.

וזהו בדבר ה' שמים נעשו אלו שמים התחתונים, אלא שמי השמים עיקר קבלתם מן הימין השמים מן השמאל, וגם שמי שמים מכח החכמה שנאמר כולם בחכמה עשית ואוי להם לאומות העולם כשהשמים הללו דן אותם שהשמים מתהפכים לארץ זהו הפוך רחמים לדין כי נסתלקו הא' מהם.

אז ימטר על רשעים פחים א"ל רבי למה נקרא שמים בעבור שמים לימינו ואש לשמאלו והוא באמצע ומקבל משניהם ועושה שלום וזהו גיבל הקב"ה אש ומים וערבן זה בזה ועשה מהן שמים והוא הנקרא אמת והוא הרחמים ומקבל מהחסד ומהפחד, א"ל רבי לא כך שאלתי אלא כך שאלתי המים למעלה מן האש וכאן נכתב הש' המורה על האש קודם המים משמע שאש למעלה מן המים, א"ל בני זהו מלאכי עליון יגידוהו, א"ל מי ישאלם א"ל אני אשאלם יצאתה בת קול ואמרה בעבור שאש למטה מן המים והוא קרוב וסמוך לאש ע"כ הקדים הש' מן המים וקראו שמים, אמר רבונא דעלמא זיל בתר רובא רוב קבלתם מן המים לכתוב מים תחלה ואח"כ ש', א"ל האש מקבל תחלה שהוא השי"ן ואח"כ באין המים ומכבין האש וזהו שמים גוברין על האש ולכן נכתב הש' תחלה, א"ל מהו אש ומים א"ל במ"ק הוא וא"ו שהוא המשים שלום ביניהם, שהקב"ה רצה לברוא את העולם במים ולא היה מתקיים ר"ל שאם היה בורא עולמו במים לא היה יצר בעולם ולא היו פרים ורבים רצה לבראותו באש זהו מה"ד ולא היה העולם מתקיים ר"ל אמת כי היו פרים ורבים אך מה"ד היתה מדקדקת עם הבריות והם כולם ביצר קשה והיו כלים ברגע נתחברו האש עם המים והאצילו וא"ו הלא תראה אש ומים במ"ק וא"ו, זהו מה שנתעוררו חז"ל כל מחלוקת שהוא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופו להתקיים איזהו מחלוקת שהיא לש"ש הוי אומר זה מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לש"ש זהו מחלוקת קרח ועדתו, ר"ל לש"ש שמכוונים לשם הנקרא שמים כעין אש ומים שהביאו שם הנקרא שמים ואז נעשה שלום ונתקיים המחלוקת שהאש ומים קיימים, והלל ושמאי כוונתם להביא שם הנקרא שמים ולהסיר הקליפות הנקרא עורון וראה שב"ש היו חריפים עוקרי הרים וב"ה היו רבים ובקיאין וראה שהלל עולה בגי' אדנ"י.

וכדי שלא תאמר שמדתו אדני לכן הלל במ"ק א"י הוא א"י שבמלת אדני וע"י א"י עולה ג"כ אדני א"י, וברבוע שהו' זכר העולה א"י במ"ק זה זכרי שמדתו הנקראת זה מושכים שפע הא"י במדת אדני וע"כ הלכה כמותו, כי שמאי הוא מדתו שמי זה שמי, וידעת שהמילה דוחה שבת והיו חולקי' כי שמאי היה סובר מאחר שהכל אלי מתערבים א"כ עלי יש לסמוך והלכה כמותי, והלל סובר י' הלוליה הם וע"י באים אליך גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם וע"כ הלכה כמותי, בא שם הנקרא השמים תחלה בהלל ואח"כ בשמאי וידעו כולם שהלל רב באוכלסין מיד יצאה בת קול למטה הלכה כב"ה, והנה נתקיימה המחלוקת שלא נעקרו דברי בית שמאי לגמרי שבהרבה מקומות חזרו ב"ה להורות כב"ש והודו לדברי ב"ש, אבל קרח לא היה במחלוקתו כוונה להמשיך שם הנקרא שמים כי כיון להפוך הבריאה ובהיפוך הבריאה אין קיום.

בא וראה שמשה רבינו עליו השלום קרא אליהם לשלום.

וא"ל אתם אש ואהרן מים והנה מן המחלוקת נמשך השלום שהם שם השמים והם ענו ואמרו.

לא נעלה ולא נמשיך מהשלום אלינו רק נעמוד בתוקף גבורותינו ואין לשאול תצא בת קול ותבטל דברי קרח כי יש להשיב שקרח לא רצה לשלום כל עקר ואין התעוררות א"כ בת קול מאין תצא, וא"ת הלא משה מפי הגבורה למד שקרח ועדתו הנה בני שריפה ובליעה נינהו וא"כ איך היה גונב דעת הבריות והיה קורא אליהם לשלום וידע כי הם לא ישלימו, וי"ל אמת משה הוה ידע כי קרח לבדו לא יספיקו בידו לעשות תשובה אך חברתו אם היו פורשים לאו בני כליה נינהו והם הוסיפו על חטא פשע ונעלם ממשה וע"כ קרא אליהם לשלום, וגם אין להקשות למה התפלל שלא יקבל הקב"ה מנחתם וגם לברוא דין עליהם זולת משה הקב"ה יעשה דין ומשפט עליהם, וי"ל כי משה עכ"פ ידע דינם ועניינם אך היה צריך קריאה והתעוררות דא"כ יתבטלו כל התפלות.

והקב"ה יעשה דין כפי מעשה המקבל.

הלא תראה שאברהם אבינו ע"ה ירד למצרים מפני הרעב ואדם גדול כמוהו היה לו לעמוד בארץ ימים מועטים עד עבור ימי הרעב אבל בעבור שראה הארץ נגובה ויבשה ירד להשקותה ר"ל ירד למצרים כדי להשקות הארץ למעלה ע"י התעוררות דאברהם, וכן משה וכן כולם צריכים התעוררות ומעשה כדי שיהיה כח ופועל ויעשה הדבר ההוא למעלה וקרח לא רצה להמשיך אליו השלום ונשארה הארץ יבשה יבושו הבוגדים ריקם, אז פתחה הארץ את פיה וקבלה כל הדינין שירדו מלמעלה כי מצאו מקום לחול שהיא המקבלת הטוב והרע והיא אש מקבלת אש ולא מצאו רק המקריבים וחלו עליהם ונשרפו כי לא כוונו רק במדתם שאמרו לא נעלה, ואהרן כיון להשלים נכנס בשלום ויצא בשלום וכשם שפתחה הארץ את פיה וקבלה אותם למעלה כן פתחה הארץ את פיה למטה ובלעה אותם, ואם יש מי שאמר קרח וקין כוונתם אחת להם הדין עמו כי קין במנחתו חטא שהביא מזרע הארץ אש מבלי מים וכן קרח עמד במדתו אש מבלי מים וקין נהרג כי שופך דם האדם באדם דמו ישפך ובעבור שהיה לקרח לקחת מוסר ולא לקח אך חטא פעמים ע"כ ניתוספו לו מיתות משונות שקשה האחרון מן הראשון, שהעובר עבירה מן עבירות חמורות ושנה בו מה מעלה יש לו מן קרח הוא נינהו, וגם א"ל אחרי שהבל הביא מבכורות צאנו והוא קרבן מהודר כי ידוע הבכ"ר וצא"ן וקב"ה קבלו אלא שהניחו ברצונו והציץ במה שלא היה ראוי לו ונתחייב הריגה בעונו ומגלגלין זכות ע"י זכאי וחוב ע"י חייב ונזדמן קרח והוא קין והרגו וחזר וחטא היה מן הדין שיהרג פעם שנית ולא שיבלע כי לא ימחול עונו אם לא במיתה הזאת וראה דין הבליעה כמה הוא קשה שיורד חיים שאולה.

וראה והבן שהבהמה זימנה הקב"ה ונשחטה בהזמנת ברכה ואח"כ נמצאת טרפה כי עדיין לא נמחלה עונה אלא שהדין הראשון רוצה השם להיות בלי צער וע"כ זימנה השם ביד ישראל כענין ואהבת לרעך כמוך ועדיין צריכה לקבל דין כן הדבר בקרח לא ימחול עונו כי חטא פעמים וע"כ הדינים אליו קשים.

ועוד אבאר אותו במקומו בעז"ה ביאור די.

ושמאי והלל כוונתם לש"ש וקרח אין כוונתו לש"ש ומים ואש כוונתם לש"ש, ושמאי קפדן כמדתו הלא כה דברי כא"ש נאו"ם אדנ"י ס"ת שמי.

הסר כעס מלבך ר"ת עולים הלל, במספר הכ"ם ס"ה והלל עולה ג"כ ס"ה.

א"ל רבי כתיב ישמחו השמים וכתיב ואתה תשמע השמים ר"ל ישמחו לשון רבים ותשמע לשון יחיד, א"ל ברוך פוקח עורים ולא אמרתי לך פעמים ו' נגלה ונסתר עמו והנה יחיד ורבים אשקך מיין הרקח כי זה בן ה"א ה"א יבארהו ר"ל הבינה נקרא ה' וכנסת ישראל נקראת ה' וזהו ה' ראשון וה' אחרון פעמים מלאים ומגידים בב' ווין הא הא ופעמים חסירים ומגידים בב' ההין ה"ה ר"ל כשהווין אלו שמחין וזהו ישמחו השמים ואז ותגל הארץ:

   

---

 

ד''ה ואתה תשמע השמים הוא ו' נגלה

ואתה תשמע השמים הוא ו' נגלה וגם הוסיף לשאול מהו בן, א"ל ה"ה מתרבעין ומתמלאין זהו בן, ר"ל ה' פעמים ה' הוא כ"ה וא' מלואו אינו מתרבע כי לעולם א' א' הרי כאן כ"ו וזהו ה"א ה"א ב' פעמים כ"ו הרי ב"ן וזהו ב"ן ה"א ה"א.

והכוונה הוא כשההין והווין בחיבור אז הכל מתברכין למעלה ולמטה, א"ל ר' לכתוב ואתה תשמע שמים ישמחו שמים ותגל הארץ.

א"ל כתיב בזאת אני בוטח ר"ל להכניס תפילתי זהו ואתה תשמע השמים ה' אחרון שבשם בן ד' להכניס תפלתי לשמים זהו השמים כי אות ה' נק' זאת.

וכן בזאת יבא אהרן אל הקודש ואותה ה' נקרא נער ואיך אעלה אל אבי והנער איננו אתי, וישמחו השמים ר"ל ישמחו הווין ויעלה ה' אחרון שבשם בן ד' ואז ותגל הארץ ר"ל תגל הארץ עם הה' ראשון שהוא הבינה, וזהו שמחה בבניה שכינה עמהם כי יש שכינה לשכינה ר"ל הבינה היא שכינה לכ"י וכ"י שכינה לישראל, א"ל בני ראית ביאת הא' בת' שבא עם הנקודות הדקות והסתומות והוא ננקד את והאיר כל העליונים ומיד נפתחו שמים וקבלם וה' אחרון עמהם וזהו השמים וע"כ נפתחו שמים בנקודם ושמים הוא אדם ואדם כולל זרועות ושוקים ומעור ועטרה וגוף האדם הוא השדרה שהכל משדרה מתקיימים ויונקים והשדרה מהמוח והרי בשמים שבעה ושלש הרי כאן עשרה א"כ הכל בא"ת השמים, ראה את הא' בא ולא בא עמו, א"ל ראיתי והבנתי ולא הורשתי לאמרו, א"ל בני א"כ למה לא נפתח גם י' השמים, א"ל אני נשבע לך שאיני יודע א"ל בלי שבועה אני מאמין לך אלא למוד לשונך לומר איני יודע א"ל א"כ למה ננקד בחירק א"ל נפתחו השמים לקבל והי' בחירק להריק בים.

ועוד יתבאר בע"ה:

   

---

 

ד''ה ואת הו' בכל מקום זכר, את נקבה

ואת הו' בכל מקום זכר, את נקבה הוא ובית דינו, ואין צורך לבא הו' באת ראשון כי הוא עם השמים אבל את שני צריך ו' כי הוא עם הארץ.

ולכן נתוסף הו' לזון את העולם ר"ל את הראשון רומז לזרועות והשמי' הוא במקום ו' ולכן כתיב את השמים בלי ו', אך את השני רומז בשוקים הוא עם הארץ והארץ מורה דין ע"כ היה צריך לומר ואת להיות גם הו' עמהם שהוא מורה רחמים ותוספת כענין שארז"ל ו' מוסיף לעולם ויהיה ואת כמו וה' הוא ובית דינו כי אע"פ שהשוקים עם הארץ גבר הדין וע"כ הו' עם הארץ, והואיל ויש ו' עם הא"ת א"כ האת הוא של ו' הנקרא שמים והאת נקרא יראה א"כ האת שהוא היראה היא של שמים וזהו יראת שמים וגם מלכות שמים מלשון של שמים.

וראה שבינה אומר שמים תכין אמונתך היא האמונה ר"ל שהאמונה היא היראה כענין דכתיב ואמונתך בלילות וכתיב אמונתך סביבותיך זהו אמת ואמונה.

ועתה אגיד לך הרשום בכתב אמת שהו' הנוסף בואת בא בכח כללו הוא אהיה ראשון ר"ל כח כללו מא' ועד ו' וו' עמהם עולה אהי'ה.

כי מה לו' בלא כללו כי אהי'ה השיב הו' לאמת ר"ל תרבע אהי'ה ר"ל אהי'ה פעמים אהי'ה הוא אמת תתן אמת ליעקב הוא ו' הוא קו האמצעי גם ריבוע הו' עצמו נעשה ל"ו ר"ל ששה פעמים ו' עולה ל"ו זהו ה' קוינו ל"ו הוא צדיק חונן ונותן וע"כ הו' עם את לזון ולפרנס את העולם:

   

---

 

ד''ה א"ל ראיתי הו' שנתגלגל ועלה

א"ל ראיתי הו' שנתגלגל ועלה לאמת, א"ל ראיתי ורעדה אחזתני, אבל עתה אודיעך מנפלאות השם הגדול יתברך שמו שנתמלא אמת בכוחותיו אל"ף מ"ם תי"ו ולקח אותיות שניות ימ"ל ואותיות שמם מרמזים ח' ימים וזהו וביום השמיני ימול בשר וכו' וכיון שהמילה מכח אהי"ה המתגלגל אמת הוא יעקב ע"כ המילה דוחה שבת ויעקב נולד מהול שאין ערלה מגעת שם וגם אחר שנתגלגלה המילה אמר ליעקב מאחר שסרו הערלה תחליף אמת בא"ת ב"ש אז אמר יעקב את"י מלבנון כלה ר"ל אמת בא"ת ב"ש את"י, א"ל ר' מהו אמת, א"ל זרת, א"ל מהו זרת, א"ל שמים בזרת תכון ר"ל אמת במלואו עולה זר"ת והכל בא מן הא', בא ושמע מה קנה קנה מאדם אחד, פעם אחת הייתי מהלך לנהרדעא ופגע בי אדם אחד בדרך, וא"ל להיכן תלך, וא"ל לנהרדעא, וא"ל עמוד ועמדתי וא"ל אשאלך והודיעני, א"ל אמור א"ל עד היכן הו' עולה, וא"ל עד היכן הו' יורד וא"ל שאלה אחר שאלה אינו תשובה מיד אמרתי לו כתיב ואהיה אצלו אמון מלמד שהו' עולה עד אהי'ה, גם הוא אמר לי שהו' יורד עד י', וא"ל מהו י' א"ל יו"ד במילואו הוא אהי'ה עם הי' והוא סיני ר"ל אהי'ה במ"ק הוא סיני, תפשתיו וא"ל איני מניחך עד שתאמר לי כל דבר ותבאר לי, מיד התחיל ואמר לי הו' הוא ת"ת ישראל והוא מדת יעקב ועולה ממדרגה למדרגה ה' מדרגות עד אהי'ה ראשון ואח"כ לוקח שפע הברכות ויורד ממדרגה למדריגה ה' מדרגות עד מדרגה תחתונה הוא י' מלא והי' עצמו והוא אהי'ה אשר במ"ק הוא סינ"י והוא סל"ם, והנה פחד יצחק סוף הה' מדות עליונות ות"ת יעקב התחלת ה' מדות אחרונות ועולה ת"ת שהוא יעקב עד אהי"ה זהו ואהי'ה הו' הוא אהי'ה ובירידתו משקה כל העשר ומברך אותם.

הכוונה ע"י ת"ת ישראל נזונים כולם וזהו והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו וסלם בחסרון הו' הוא גלות הארוך ויעקב בחסרון הו' והסלם עומדת במדה אחרונה הוא הצינור האמצעי ומגיע עד אהי"ה הוא כתר עליון, ואמר השמימה ה' ראשונה להרמיז בה' ידיעה השמים עליונים שמים לשמים.

וה' אחרונה השמימה לומר חמשה מדריגות למעלה מן הו' נאחז ביעקב, ומלאכי אלהים זו דברי השם עולים ויורדים בו הכוונה שיעקב עולה דרך דברי השם עולה תחלה ואח"כ יורד וכל זה אדה"ר גרם, ונחסר הו' מיעקב עד בוא רוב י"ה ממשלת הכתר הם חמשת אלפים ור"ן אז קודם הר"ן ינתן הו' ליעקב ויעלה עד כתר עליון ויאמר עורה למה תישן ה' לעורר שפע לרדת, וילך יעקב ויאמר לכ"י קום בתולת ישראל אז הצינורות יתמלאו ולא יאמר עוד העניים והאביונים מבקשים מים ואין כי האין עם יעקב ויבושו הפגעים רעים ויחזרו להשתחות ליעקב כי נתמלא בו', ועוד אמר לי דברים רבים ואין כאן מקומם.

וא"ל מה שמך וא"ל אל תשאל לשמי הנחתיו והתחלתי ללכת וא"ל אל תלך חזרתי לראות וראיתי להב אש עולה למעלה בא אלי זקן אחד ואמר לי כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם קבלתי עלי לכתוב כל דבריו בשמו כי הכרתי בו שהוא ממתיבתא דרקיע:

   

---

 

ד''ה הארץ הוא כ"י וה' הארץ ה'

הארץ הוא כ"י וה' הארץ ה' ראשון וה' אחרון שבשם בן ד' בתחלה ארץ ואח"כ לבסוף הארץ שקודם קבלתה מן השפע היתה ארץ ומתאוה לעלות לקבל מן האור הגדול ולבסוף באה ה' הבינה ונתחבר עמה וזהו הארץ ר"ל שפע מהבינה.

בא וראה ה' הארץ מל"א ה"א ר"ל ה' ואחריו א' להודיע שה' הבינה עם כ"י הוא כ"י ע"י הו' שהוא ת"ת א"כ הארץ כלולה מהבינה ומו' קצוות, הארץ היא בת הבינה השמים הוא בן הבינה הרי כאן ד"ו פרצופים הארץ אותיותיה ה"א צ"ר זהו ואין צייר כאלהינו צייר למעלה וצייר למטה ר"ל צייר למעלה היא הבינה מבטת בחכמה ובורא עולם גם מבטת בחכמה וברא הארץ ה' בחכמה יסד ארץ צייר למטה כ"י, וא"ל ר' מהו צייר א"ל צור, א"ל ומהו צור, א"ל צייר פועל ומצייר, א"ל רבי ארץ מאף נאצלה א"ל מנא לך א"ל אף ידי יסדה ארץ ועקר קבלתה מן האף, א"ל ר' ראית קצב למעלה א"ל ראיתי שני קצבים א"ל מי ומי א"ל נתמלא האל"ף והפ"א ונעשה קצ"ב וזהו א"ף והשני ארץ כמו האם תהיה הבת, א"ל ר' פעם אחת סיפר לי אבי ז"ל שראה משה בשרו של ר"ע תלוי במקולין של ברזל והייתי תמה איך נמצא קצב למעלה ועתה נתיישבה דעתי א"ל עדיין מבחוץ אתה, אבל הקב"ה הראה לו למשה נפשו של ר"ע שהיא עתידה לרדת בעולם השפל והוא יהיה בממשלת האף והוא הקצב וימסרהו ביד המלך אכזרי הנאחז מן האף ונגזר עליו המיתה הזאת וזה הראה לו למשה.

הקצב השני היא ארץ מדה"ד הרפה ואמר משה למה יפקוד עליו דין הזה והשיב אין הצלה כי כך עלה במחשבה ורוצה המחשבה לנקות נפשו של ר"ע כי אין טהרתו רק לקבל יסורין אלו וכל זה חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, א"ל ר' ומה צורך להראות למשה את זה, א"ל גם סיפר אבי ז"ל זה הראה לו למשה לראות שהבאים בעולם השפל בזו השמטה כבר באו וזהו דור הולך ודור בא דור שכבר בא וביאת משה לא היתה צריכה צער כי כבר קבל צערו אך עתה בא לשררה ולמלוך על ס' רבוא איש זהו ויתעבר ה' בי למענכם, ועתה שמע אלי ודברי האזינה ארץ אל"ף רי"ש צד"י אותיות שניות דם ר"ל שאין דם בעולם אם לא מארץ מה"ד הרפה.

בא וראה בלעם הרשע כיון בארץ לכלות ישראל וזהו סוף תיבות שפ"י הוא שנאמר וילך שפי פעמים ארץ פעמים יבשה.

וגם אודיעך נפתחה הארץ וקבלה הסגול העליון הוא הסגול שתחת הר' מקום הבינה והייתם לי סגולה סגול העליון לה' האחרון:

   

---

 

ד''ה והארץ הכלולה מן ו"ה קודם

והארץ הכלולה מן ו"ה קודם שנכללה היתה תהו ר"ל קודם שתקבל מן ו"ה היתה תמיהה מאין יבא לה השפע ולא שמעת ענין הארץ בתחלה היתה בכח עלת העלות אז היתה תהו ר"ל האדם היה תוהא בדבר לדעת האיך ולא היה יכול להשיג, וכשנאצלה ובהו כלומר ב"ו הו"א ר"ל אין אדם תוהא אחר אצילותה.

וגם יש לומר מהו תהו קו ירוק והוא התשובה המקפת את העולם אשר ממנה מימי החסד נמשכים והוא הנקרא רוח של מים ובהו הוא החסד שנאמר אמרתי עולם חסד יבנה שהוא האציל אבני הבנין שהם הו' קצוות, וזהו קו תהו ואבני בהו קו היא הבינה אבני בהו הם ו"ק שנאצלו מהחסד.

וראה תהו תמהא בהו ישות כי על כח האדם תמהא ולא על הפועל.

ודע כי אע"פ שנאצלו מן החסד אבנים הללו מכ"מ עיקר פעולתם מן הבינה כי האם על בניה גוזרת ומלת היתה ר"ל היתה בכח וזהו היתה תהו כי אין ממש ואין צורה ועתה שנאצלו ובהו ר"ל יש ובו ה"ו.

ועתה אבאר לך דין תהו ובהו דע כי תהו ובהו נק' תפוחים ויש להם שדה וחלים שם והיא הארץ והיא כלולה עם תהו, הלא תראה תהו לקח אותיות הקודמים ומצא שד"ה והיה מן הדין לומר בהו ותהו.

אבל בעבור שעיקר קבלתם ופעולתם מתהו ע"כ הקדימו ר"ל תהו הוא פחד ובהו הוא חסד והארץ היא שדה של תפוחים ר"ל שהחסד ופחד חלים שם והת' לקח הש' והה' ד' והו' ה' זהו שדה שהשדה פועל בכח הפחד ואין לכתוב תהו בהו בלי ו' כי הבהו צריך ו' שהיא ת"ת ישראל בשדה שהיא הארץ.

וראה כי בהו מקומו ת"ת הוא השלום ותהו מקומו רע היינו עושה שלום ובורא רע ותהו מדת הגבורה מצפון תפתח הרעה, וגם ראה כי הת' בא בפחד בעבור שהת' רומז למדה אחרונה הוא מדת הפחד ר"ל מדה היונקת ממדת הפחד וה' סמוך לת' להחריב והו' להתיש כח שניהם אך הב' הרומז בחכמה עלאה בא בבהו הוא חסד להשקות ו' אבני הבנין והה' עמהם שאלולי זה נשקעות האבנים בפחד ואין תקנה לעולם:

   

---

 

ד''ה שאלו מתיבתא דרקיע מקודשא בריך

שאלו מתיבתא דרקיע מקודשא בריך הוא מה ד"ף, א"ל לא תימא דף אלא ף"ד, א"ל האותיות אלו מה מורים והשיב להם מה"ד הקשה ומה"ד הרפה ועל שפ' רומז בקשה והד' ברפה הדין נותן להקדים הף' מן הד' שכן קודם להאציל והם שאמרו ד"ף כיוונו להתחיל מא' וקב"ה כיון להתחיל מת' מתיבתא דרקיע למדו בעולם השפל ולכן התחילו מא' וקב"ה התחיל מת' שכן כתוב סדר האותיות בשמים ת' תחלה, אמרו לו הדינין הללו אנה נשקעים א"ל ב"ו בה"ו א"ל האיך א"ל באים מימי החסד ובהו עליהם ונשקעים בתוכם וזהו קיום העולם, א"ל זה שמענו בעולם שבאנו משם אבל צריכים אנו לדעת מפיך מה שלא שמענו שם, א"ל זה מדה בתורה ובהו ו' פעמים ב' ב' פעמים ו' ה' פעמים ו' ו' פעמים ה' זהו פ"ד הנה נשקעו תוך ובהו ומתקיים העולם מיד ענו כולם ואמרו טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, תקח קיחה מקנה ובהו וא"ו בי"ת ה"א וא"ו כמה אותיות הולידו א"ל בין הכל ז', א"ל ז' אבני בהו והם היקף העולם א"ל נעלם ובהו זולת הנגלה הם ז' אותיות והם ז' שמטות הנקראים הקף העולם, א"ל מהו בהו א"ל תהו א"ל ומאי תהו א"ל בבהו א"ל ומאי בבהו א"ל תהו א"ל א"כ היינו כפתו ואין לדבר סוף, א"ל אמת אמרת אין לדבר סוף ונלך לפנים א"ל העבודה איני זז מכאן אם לא אבין, א"ל אתה אמרת אין לדבר סוף ור"ל תהו אין לו סוף שכל שאין לו סוף אדם תוהא עליו א"ל בבהו שאלתי ותוהו תשיב א"ל בהו ס"ת תהו, הנה נעלה תהו בבהו ואינו נראה, וא"ל כח בהו להשקיע תהו מאין לו, א"ל פעם אחת הלכתי לטבול וערב שבת היה וכשעליתי מן המים בא אלי זקן א' ואמר לי בהו ס"ת תהו וכח בהו להשקיע תהו מאין לו ולא ידעתי להשיבו ועתה שמעתי שאלתו ממך שמא ממנו שמעת א"ל מאבי שמעתי ולא הבנתי ואמור לי מה אמר הזקן ושמא אזכור מה שאמר לי אבי א"ל אמר הזקן בהו אותיות שניות יה"ו הוא אהי"ה.

ור"ל בכח אהי"ה אשר בו גובר על תהו וא"ל ר' ברור לי שזה אמר אבא לי אלא ששכחתי, א"ל למה נכתב ב' ווין בובהו, א"ל לא ראית מימיך בנים מסבבין את האבות ר"ל ו' ראשון ת"ת ו' אחרון יסוד ב' חכמה עלאה הוא האב ה' הבינה היא האם זהו ובהו, א"ל ר' ולמה יעלה הבן שהוא הו' הראשון למעלה מן האב שהוא הב' א"ל אלולי זה הצלה לישראל מהיכן אבל עתיד הקב"ה להעלות הו' הוא ת"ת ישראל למעלה מחכמת אלהים זהו שנאמר ירכיבהו על במתי ארץ ומיד יפול ס"ם וכל הפגעים ספו תמו ויצאו ישראל מהגלות האחרון, א"ל ומאי תהו, א"ל אוי א"ל ומאי אוי א"ל מתוהו א"ל מעולם לא יכנס בשכלי בלא ביאור, א"ל ולמה תנהיג עצמך לשאול.

א"ל אם לא אשאל לא אבין א"ל תהו תיו ה"א ו"ו אותיות שניות אוי ור"ל אין האוי בעולם אלא מתהו, א"ל ויש כח להביא האוי בעולם א"ל כחו כשנעלה אהי"ה ממנו והנה אותיות שניות מבהו אהי"ה ר"ל הכל מן המקבלים כשמקבלים ישרים וטובים קוב"ה נמצא בבהו הוא אהי"ה ומשקיע את תהו הנמצא בו ואין לו כח להזיק.

ואם לאו הקב"ה הוא אהי"ה נעלם מבהו ומתהו ואו"י בעולם א"ל תהו במ"ק הוא י"ה מהו זה א"ל היא מה"ד הרפה ועל ידה פועל התהו שהוא מה"ד הקשה א"ל בני בא וראה ושמע וסתום הדברים כי דבר גדול שמעתי על מלת היתה, א"ל ר' ממי שמעת א"ל, קול בעלמא ואדם לא ראיתי א"ל והיכן היית א"ל סמוך לחורבה אחת מחורבות ירושלים, ומה שמעת א"ל שמעתי דברים מבוארים הית"ה ה"א יו"ד תי"ו ה"א הא' כתר עליון י' חכמה ה' בינה ו' ת"ת וד' כנסת ישראל והוא עם הו' ת' כנסת ישראל והיא עם משך הו' ה' לעצמה בכח ה' והית"ה עולה כ"ת מלמד שעשר הויות היו בכת אחת בכח בעלת העלות, ור"ל הארץ היתה בכ"ת אחת עם העשר בעלת העלת וראה מעלתה וענינה קשורה בגחלת והכל אחד ר"ל ארץ עם המלה הוא אחד שעם הארץ האחדות וזהו במ"ק, א"ל ר' זרועות ושוקיים לא שמעתי, א"ל הו' ומשך הו' שני מכריעים יש מכריע בלא תובעים ר"ל ו' ראשון מכריע בין הזרועות ומשך הו' בין השוקיים והרי עשר, א"ל ר' ומה מלת היתה א"ל נאצלה הארץ הדר היא הוי' וזהו והארץ היתה הוי' יש בה, א"ל בני דבר גדול אני רואה נפתח ה' של היתה הרומז בבינה לקבל מן הי' הרומז בחכמה ונפתח הת' של היתה הרומז בכ"י לקבל מן הה' הרומז בבינה והמעור עלה בחכמה לקבל ממנה בלי אמצעי, א"ל מנין לך זה, א"ל עינים לך ולא יראו, א"ל מהיכן יראו, א"ל יראה שהי' של היתה נקוד בשב"א הרומז במעור ולכן אמרו בה' שהיסוד מקבל גם דרך הצינור האמצעי בלי הפסק.

ונקוד תהו הת' בחלם לומר הת' היתה בכח בחולם ועתה נאצלה ונקראת ארץ וזהו והארץ היתה ובעבור שנאצל הו' ובכללו הה' לכן ננקדו שניהם בשורק דרך תהו ר"ל קודם שנאצלו היו בכח ברום וכשנאצלו ברום כששרקו שריקתם מתהו, וי ליה לעלמא כשתהו שורקת כי תהו הוא הגבורה וננקד שורק כי כששורקת שורפת ואלולי שהוא קשור בחבלי בהו שהוא חסד אין כל בריה יכולה לעמוד, וגם אם היתה פועלת מעצמה היתה באה בכח גבורתה והיתה שורפת ומכלה הכל אבל היא מוסרת דין לה"ו ד"ו פרצופים מנהיגי עולם השפל והדין מתרפת ואינו מכלה לגמרי זהו תהו, והיה מן הדין להיות הת' ברפה ובא בדגש להודיע כח וגבורה.

וכשנאצלה הארץ והתחילה לקבל מבהו הוא חסד עולם הוא אור מבהיק ואינו מבריק כל כך אז חכמה עלאה שהוא הב' הוריד ברכה מחולם והו' נפתח לקבל וקיבל לו' למשוך לבת זוגו בשורק ומיד ננקד הו' תהו ובהו:

   

---

 

ד''ה וחושך על פני תהום שמעתי

וחושך על פני תהום שמעתי שהאויר קדמון נקרא חשך בעבור שכל דבר שאין אדם יכול להשיגו הוא חושך אליו, ואויר הקדמון מי יוכל לדעת כיצד סתרי האבנים כולם אשר היה בעמק האין ונאצלו כל האבנים מן האחדות וזה לא יוכל האדם להשיגו וע"כ נקרא חשך, ואמר על פני תהום ר"ל חשך היה העשן עד שנאצלה גם התהום היא אחרית האבנים והיא כ"י ועמק הבנין וע"ז נאמר ברכת תהום רובצת תחת, ולא ראית בני מה נאמר במתן תורה ראוך יחילו הרים זרם מים עבר נתן תהום קולו רום ידיהו נשא ור"ל ראוך יחילו הרים אלו זרועות עולם הנקראים הרים זרם מים אלו מים העליונים הבאים מן החסד נתן תהום קולו הוא כ"י.

רום ידיהו נשא ר"ל אבנים אחרונות הרומזים במלת ידיהו נשאם ועלתה במדה הנקרא רום הוא החולם כענין נעוץ סופו בתחילתו:

   

---

 

ד''ה נפנה לפן אחר וחשך על פני תהום

נפנה לפן אחר וחשך על פני תהום כמו שאמרנו דעלת העלות נקרא תהו והגבורה תהו מטעם דעלת העלות דבר המתהא והגבורה דבר שאין לו סוף בדעתו מצפון תפתח הרעה כן חשך עלת העלת מצד שאין לו השגה נקרא חשך מטעם שלא יוכלו להשיג כן חשך נקרא גבורה הוא פחד וזהו על פני תהום שהחשך תמיד ע"פ תהום הוא כ"י, וראה שעיקר יניקת התהום מהחושך ונקראת כ"י תהום מתהו כי זהו דין וזה דין זה אש וזה אש אין הפרש ביניהם אלא שתהו קשה ותהום רפה, ושמעתי אומר שמ' תהום נוסף וחלילה וחלילה שיש תוספת או מגרעת בתורה אבל מחסרון ידיעה נוספו האותיות.

א"ל ר' א"כ מהו תהום א"ל ירא אני לומר מה ששמעתי מאבי ז"ל ששמע מאביו ואביו מאליהו ז"ל אשר למד תורה מפיהו, א"ל וכיון שיצא מפיהם של אלו אמור אותו גם אתה, א"ל מה לי לומר דבר גדול כזה, א"ל א"כ למה הרהרת בלבך לומר ששמעת, א"ל א"כ אני אגלה לך ואתה אל תגלה, א"ל תהום זה ראשו וסופו ת"ם ה"ו באמצע היו עם כללם ר"ל כלל ה' י"ה חכמה ובינה כלל ו' אהי"ה כת"ר עליון זהו תהום, הכוונה כי הה' והו' חיים מג' מדות הנקראים אי"ה, והנה א' אהיה הוא אמת והי"ה של כתר חכמת אלהים, א"ל ר' תסמר שערת בשרי, א"ל בני אין להרהר כי כל מדותיו אליו פונים והם כליו המשתמש בהם והוא היודע ואתה מה לך, א"ל ר' ואימא חשך מאי וחשך בו' א"ל אי לאו הו' מי יוכל לסבול שריפתו זהו ו' השלום עושה שלום במרומיו, אמר ליה מאי חשך אמר ליה שחו לי מלאכי מעלה שחשך יבא הזמן וישכח את ישראל ויאהב את האומות והוא זמן הגלות הד', אף חובב עמים שזה חושך שכ"ח, א"ל וו' א"ל הו' עמו לעולם אינו מניחו פן יחרה אפו מכחו ואין שריד ופליט ח"ו זהו וחושך, א"ל ועתידים להנצל מידו א"ל עתידין לעלות יותר ממה שהיו במתן תורה וכל האומות יפלו תחתיהם מלמעלה למטה א"ל ומי יצילם ומי יעלם, א"ל הו' הוא ו' של יעקב שניתן לו להיותו מלא בשעת הגאולה זהו יעקוב בו' ובמקומו יתבאר בעזה"י א"ל נחמתני.

א"ל בא וראה נפלאות מנפלאות הבורא מהו וחשך ו"ו ח"ת שי"ן כ"ף ראשו ו' וסופו פ' הרי כאן פ"ו הוא אלהים, ומאין נאצל ממשך הו' הוא ו' שני וך' הרי כאן כ"ו, ראה כי נעלם כ"ו פ"ו נשארו אותיות י"ש נח"ת ר"ל אם תלך בדרך הישר וכ"ו ופ"ו יהיו בנחת אז תירש ש"י ר"ל שלש מאות ועשרה עולמות, ואם לאו נת"ח ונת"ח אותו לנתחיו.

ומאי על פני תהום יכתוב וחשך על תהום.

א"ל א"כ אין לחשך פנים ר"ל פני החושך היא התהום, ועתה פתח עינך וראה ואזניך ושמע מאי תהום תי"ו ה"א וא"ו מ"ם כמה אותיות הם י' לומר שהתהום מקבלת מכולם והיא מקום העשר ת' בראש ומ' בסוף ואותיות אמצעיות עולים ע"ט, וי ליה לעלמא כשיחסר י"ה ממדת התהום.

יבש"ה בלי רחמים מושכת ע"ט כליה בעולם ח"ו, א"ל ר' ומעולם לא יצא עט בעולם להחריב א"ל יצא במבול ועשה תנאי להיות ארך אפיים א"ל ר' ארך מניין בתהום א"ל תהום בא"ת ב"ש אצפי"ם ר"ל המ' עם אחיו הוא י' ועולים ארך וזהו ארך אפים:

   

---

 

ד''ה ועתה אודיעך מה שלא שמעת מימיך

ועתה אודיעך מה שלא שמעת מימיך כשעלה משה ברקיע לקבל תורה להורידה לישראל למד סוד מ"ט אלף שנה סוף כל השמטות בקש משה שיאמרו לו סוד החמשים אלף.

מיד ענה מט"ט ואמר לשמו שהוא תהום ענו למשה.

מיד ענתה הת' ואמרה למשה כמה אותיות מא' עד ת', א"ל משה כ"ז ענה הה' ואמרה כמה אותיות מא' עד ה' א"ל ד', אמר הו' למשה כמה אותיות מא' עד ו' א"ל ה', ענה המ' ואמר למשה כמה אותיות מא' עד מ' א"ל י"ד א"ל מט"ט צרפן כולם יחד צרפן ומצא מ"ט, א"ל ע"כ יש לי רשות ממחשבה עליונה וזהו ותחסרהו מעט מאלהים וזה חסר מעט א' מתהום במ"ק היינו הנ' אלף, א"ל ולא ידעת ולמה לא הודיעו א"ל לא ידעתי ולא שמעתי א"ל ומתי נדע אותו א"ל לכשיבא אליהו ז"ל א"ל ואני ידעתי שיש לך כח לשאול אותו א"ל לאבי לא גילה כ"ש שלא יגלה לי, א"ל אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו גדול אתה מאביך, א"ל בני אין הדבר כן שהמועט של אבי מחזיק מרובה כ"ש שהיה יודע הרבה א"ל במה שנתחייבתי הגדתי חזר ואמר תהום ד' אותיות כל אחד לקח אותיות שלפניו ועלו מ"ט, הד' אותיות עצמן שהם תהום מה ענינם א"ל אתן, א"ל מאי אתן וא"ל תתן ר"ל תהום שהיא כ"י אומרת אתן כי תהום בגי' אתן, וא"ת אחליפנו בא"ת ב"ש ואומר תתן שאתן וזהו עשר תעשר עשר שתתעשר וע"כ אמר תעשר וזהו עשר במ"ק אתן, תתן עם ג' אותיות תעשר.

ועתה אם חכם אתה שים דברי בלבך פעם אחת הייתי מהלך בדרך אפרתה היא בית לחם ובא אדם אחד ואמר לי אנה תלך ואמרתי לו לבית לחם ואמר לי אודיעך דברים מבית לחם קודם שתלך לשם להיותך מוקשב פן תכשל אמרתי לו אמור, א"ל דע כי בית לחם סבבה תהו ונעשית תהום כלבוש כסיתו, והבאים מתהום אומרים אבדו גוים מארצו ה' הפיר עצת גוים הניא מחשבות עמים עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל רבות מחשבות בלב איש ועצת ד' היא תקום עצת ה' לעולם תעמוד.

מחשבות לבו לדור ודור ר"ל אפרתה אפרת ה' ואפרת הוא לשון רבוי וגודל ר"ל שה' אחרון שבשם בן ד' מתגדל ומתרבה כי הה' הוא בית חכמה הנקרא לחם, והייתי לומד ועוסק בעניני הרחמים הבאים אל הה', ובא אדם א' והכרתיו שהיה מלאך כי אבי היה מלומד עמהם וא"ל אנה תלך ור"ל במה אתה לומד ואמרתי בבית המתברך מלחם ואותה רגע במה"ד היתה ומשום לא תחסום שור בדישו לא הנחני להמשיך אליו רחמים, אבל אמר לי בית לחם סיבבה תהו מדה"ד הקשה ונעשה תהום ר"ל עומדת בתוקפה ובתוקף מה"ד הקשה ומיד סבבהו כל העמים ר"ל השרים של האומות והיו מבקשים להתגבר גם הם מתוקפה ולעמוד בתקפם על ישראל וס"ם התחיל לפרכס ולמלוך על ישראל, והבאים שם ר"ל האבנים אבני הבנין אומרים אבדו גוים מארצו ה' הפיר עצת גוים ר"ל יבא ויתיש כח הדין, מיד אמרתי לו אמור לי בזמן הדין מושכין רחמים מלמעלה או אין מושכין ואמר לא תחסום שור בדישו מכאן אומרים אין נופלין על פניהם בלילה:

   

---

 

ד''ה ורוח אלהים מאי ורוח זו חכמת

ורוח אלהים מאי ורוח זו חכמת אלהים רוח הבינה ורוח ך"ב אותיות התורה במ"ק, תורה קדומה תורה רשומה אשר ממנה נרשמת תורה שבכתב ותורה שבע"פ כלולה בה, קדומה מחסד עולם אמרתי עולם חסד יבנה ר"ל כל הוי'ה נקרא יום ויומו של הקב"ה אלף שנה והנה חכמה ובינה שני אלפים קודמים מן החסד זהו אלפים לעולם קדומה.

ולפ"ז קשה שאין יום לאלף שנה נתפש אלא בז' היקף אבני הבנין לכן הואיל ות"ת נקרא עולם וחסד תושב"כ שנאמר ותורת חסד וקדם החסד מן הת"ת אלפיים שנה חסד פחד והכל אחד כי רוח שהוא החכמה נרשם ממנה תורת חסד ותורה שבע"פ הוא פחד ואמר מאחר שהחסד מקומו ת"ת יקרא גם הת"ת תורה שבכתב ופחד מקומו כ"י תקרא תורה שבע"פ ועל ההיקף נופל אלפיים, והאומר על חכמת אלהים אלפים כוונתם מנין בעלמא כענין עשר ספי' עשר מאמרות ומ"ש יום ואלף שנה ר"ל ימי התורה ושני התורה ואלפי התורה כי הם דברים של היקף ע"כ שמעתי בזה.

ורוח רוחו של אלהים שהוא בינה, ורוח בא"ת ב"ש פגפ"ס פ' וס' ק"מ זהו קם שנאמר לגבי יהושע קום לך חסר ו' כי אלהים מכח רוח של אלהים ר"ל כ"י נקרא אלהי'ם והיא אמרה ליהושע קום לך ר"ל רוח הבינה עמך לכבוש כל העמים, וג"פ ר"ל ג' בינה פ' כ"י, ר"ל אע"פ שכח ורוח עם יהושע ע"י הבינה וכ"י כי הבינה ממנה הגאולות וכ"י היא הלוחמת וגם הבינה ע"י הת"ת ות"ת לכ"י כי הם מנהיגי עולם השפל:

   

---

 

ד''ה מרחפת ר"ל חכמת אלהים היתה

מרחפת ר"ל חכמת אלהים היתה מכסה את אלהים שהיא הבינה שהבינה הוא פני החסד הנקרא מים וכל האבנים [נ"א הבנין] נק' מים על שם החסד הנקרא מים, ומלת מרחפת מלשון כיסוי על גוזליו ירחף מרחפת עליה ר"ל אל הרוח מכוסים כל סתרי עולם וכל סתרי אבני הבנין וע"כ בא לשון מרחפת, והרבה דברים חתומים וסתומים במלת מרחפ"ת מ"ם ר"ש ח"ת פ"ה ת"ו ראה עשר אותיות במלת מרחפ"ת הכוונה היא עם העשר ארבעים ארבעים מאתים שלש מאות שמנה ארבע מאות שמונים חמשה ארבע מאות ששה ראה אתה בני חכמה עלאה הנקרא רוח אלהים לוקחת את נח וכיסהו והעלימהו וגנזו לצדיקי"ם וזהו צדיק יסוד עולם וזהו ונח מצא חן שנגנז באותיותיו של מרחפת שהם אותיות חן זהו מרחפת מכסה וכל זה שאין העולם כדאי להשתמש באותו אור מצד חטאו של אדה"ר, אלף ריש בית עין יוד מם אלף ריש בית עין יוד מם.

מם אלף תיו יוד מם שין למד שין מם אלף וו תיו.

שין מם וו נון הה אלף ריש בית עין מם אלף וו תיו.

שין מם וו נון יוד מם חת מם שין הה.

אלף ריש בית עין מם אלף וו תיו שין שין הה.

ראית מהו ק"ן הה' האחרון שבשם בן ד' היא החכמה ומתעלמת ומתכסת שם ואח"כ יורדת ומבושמת מר ולבונה וזהו גם אני בכור אתנהו להעלותה שם בחכמה ר"ל מרחפת מוליד אותיות ק"ן ה', כיצד מרחפת תעליהו במדידת ארבעים כעין שכתבתי למעלה ואחר תמלאם ותמצא אותיות ק"ן ה' ר"ל עתידה כ"י שהיא ה' אחרון שבשם בן ד' להתעלות בחכמת אלהים חכמה בחכמה ומתכסת ויורדת מבוסמת מר ולבונה, ר"ל עתידה שיאמרו לה הב' ווי"ן קום ועלה עמנו בחכמת אלהים הוא הקן שיצאנו משם ואז אין כל בריה יכולה לך זהו מרחפת.

א"ל ר' א"כ איך כתוב מרחפת על פני המים א"ל השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך ע"ל עי"ן למ"ד עי"ן זהו ק"ל והוא סל"ם שראה יעקב אבינו ע"ה והוא סינ"י שקבלו ישראל עליו את התורה והלמ"ד הוא ע"ד בגי', וז"ש אאע"ה ונלכה ע"ד כה ונשתחוה ונשובה אליכם.

זהו מרחפת ע"ל שהוא כ"י ובזמן הגאולה תאמר חכמה עלאה לע"ל שהיא כ"י ק"ם לקבל מים עליונים מים חיים להחיותך ולקום על אויביך ולהשפילם השפלה שאין לה קיום ותקומה עוד.

ר"ל פני עולים ק"ם וה' המים היא כ"י והרוח שהיא החכמה מרחפת עליה ואומר ק"ם ופתח פיך לקבל מים חיים מלמעלה ולכן נפת"ח המ"ם והיו"ד בחיר"ק שהיוד היא חכמה ומריק לכ"י לייסר האומות, וז"ש דהע"ה הוקם ע"ל ר"ל מדת דוד ה' אחרונה שבשם בן ד' הו' מקימו מגזרת חכמה עלאה ע"י ע"ל ר"ל ע"י מאה ברכות שימציאו אליה כל העשר שכל א' כלול מעשר ואלו הן ק' ברכות שהרמיזו רז"ל ממלת ע"ל:

   

---

 

ד''ה ויאמר אלהים ויאמר הוא מה"ד

ויאמר אלהים ויאמר הוא מה"ד כענין שאמרו כ"מ שנאמר אלהים הוא דין אך הדבור הוא רחמים שנאמר ראש דברך אמת ואמת בכ"מ הוא רחמים, חוץ ממקום שפירש אמירה רחמים והדיבור דין כענין שנאמר דיבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות וכן וידבר אלהים, אך סתם דיבור רחמים וסתם אמירה דין, יודע הקב"ה וצופה ומביט עד סוף כל הדורות שזה האור יגנוז והעולם לא ישתמשו בו כי יחטא אדם הראשון וע"כ התחיל ויאמר ר"ל וי אמר אלהים שיגנז זה האור מהם ולא יהיו כדאים להנות ממנו.

וי אמר באמירה זו יצא נז"ר העולם ויגנז ולא ימצא ראש ראוי להנות ממנו כי אם הצדיקים לעתיד לבא, ר"ל ויאמר בגי' נזר בוא וראה שהו' הזה הוא ו' הנעלם והוא אור הנגנז בי' והי' בא' ונשאר מר (ונגנז מדה"ר) שהי' קודם שחטא אדה"ר רם זהו ויאמר, והכוונה מצד חטא אדה"ר הניחו העולם השפל בד"ו פרצופים ועל שהעטרת אפשרית הידיעה ואפשרית היכולת כענין שנאמר היפלא מה' דבר, ר"ל מה' לא יפלא אבל ממני יפלא וכן מי יתן מי שבידו כח לתת אבל אני אין בידי, ומצאנו שהבינה נקראת מי א"כ העטרה אפשרית הידיעה והיכולת ות"ת ישראל איננו אפשרי בידיעה כענין היפלא וגו' מ"מ אפשרי הוא ביכולת כענין מ"י יתן והוא לא נקרא מי, ע"כ תורה שבכתב שהוא מתפארת והתורה שבע"פ שהוא מן העטרה אומרת לאדם הנה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע ובחרת בחיים, (אומרת העטרה לא קודמת ידיעתי מחטאיך שאני אפשרית ואומר ת"ת אם קדמה ידיעתי אני אפשרי ביכולת לכן אין הדבר תלוי בי אלא בך ובחרת בחיים) ואל תשאל א"כ הבינה שקדמה ידיעתה ויש לה יכולת כענין וסור מרע בינ"ה ימנעהו ולא יניחהו לחטוא והוא הגורם שאינו מונעו ונמצא יוצא משפטו מעוקל מלפניו.

כי יש להשיב הג' ראשונות שהם כתר חכמה בינ"ה הם ראש אחד וכפי מעלתם וחטא האדם מצוי בעולם הניחוהו ביד ד"ו פרצופין לתת להם השכר והעונש כפי ענינם והנפש תבחן כי ע"כ ירדה מן העליונים ואין כל חדש תחת השמש ר"ל נפש חדשה:

   

---

 

ד''ה ויאמר אמר לי בני אינך רואה

ויאמר אמר לי בני אינך רואה שנסתר מופת א' בתוך ויאמר ומלת ויאמר אומר אותו הבינה וגם כנסת ישראל הנקראת גם היא אלהים, א"ל לא ראיתי ולא אראה איך נסתר מופת אחד בתוך ויאמר, אמר א"כ מה אתה מקוה א"ל לשמוע א"ל וממי א"ל ממך.

א"ל גם אני איני יודע אלא קנצי מילין שמעתי ומהם לא ידעתי, א"ל א"כ מה יהיה א"ל המתן, המתין ובא אצלם אדם אחד ואמר להם מהו ויאמר א"ל בני ענה לו, א"ל ר' העבודה איני יודע וגם אתה לא הגדת לי, א"ל א"כ אענה אני, א"ל ויאמר מופת אחד, א"ל מהו מופת אחד א"ל כל מופתים נסתרים ונסים נסתרים מכנסת ישראל הנקרא אלהים.

א"ל אמור לנו אדונינו איך נסתר מופת אחד בתוך ויאמר, א"ל תחליפהו בא"ת ב"ש וי"א פמ"ת, אותיות מפ"ת.

וחשבון אחד שהוא י"ג, א"ל ולמה לא נעשו נסים נגלים, א"ל בעבור שאין העולם ראוי להעשות להם נסים ומופתים נגלים.

א"ל אדונינו בדור מצרים הכחישו בבריאה עברו בז' מצות דור פריץ ונעשה להם ניסים נגלים, א"ל היו ביניהם אנשים גדולים צדיקים שהיו ראוים לראות מה שראו והאמינו בדברי משה ויקדו וישתחוו וגם היו עתידים לקבל התורה ולשמוע דברים מפי השם שנאמר קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים ראו אמונתם וצדקתם והאיך לא יעשה להם נסים נגלים והנגלים והנסתרים בשביל ישראל וע"י ישראל רואים גם האומות.

ויאמר נתחבר א' עם הו"י ונעשה או"י אוי להם לבריות שאינם כדאים להעשות להם נסים נגלים, א"ל אדונינו א"כ נסים נסתרים נעשים בעולם א"ל השטן מרקד ביניהם בעולם ואלולי דב"י עושה בכל יום נסים נסתרים אין כל בריה יכולה להנצל ממנו, ואגיד לך מה עושה הקב"ה עם הבריות אע"פ שמולידים קושי (בעולם) למעלה אפ"ה קב"ה עושה להם נס נסתר ומזמן להם מזונות מתוך קושי זהו קשים מזונותיו של אדם, וגם אל תאמר בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וראה שאדם מפזר בביתו עשרה חלקים ואינו יכול לעשות חלק א' לצדקה והכל מהש"י והוא אינו יודע, אבל בבא האדם בביתו מראה פנים זועפים ורעים ופני האורח בושו ונכלמו והרי כאן הלבנת פנים אע"פ שאינו ברבים אך יש לו להראות לו פנים שוחקת ולעשות לו לב טוב שאתה והוא משל השם אתם אוכלים ואתם ניזונים כענין נסים נסתרים, א"ל אדונינו א"כ המברך לרעהו בקול גדול קללה תחשב לו שמתרבים האורחים ובאים ואוכלים מה שיש לו.

א"ל בני דעו לכם שאין זה כוונת הכתוב שזה תדעו באמת שאף אם יבאו בכל יום קב"ה מזמין להם מזון ומזה אל תזוז דעת שלכם, אך הכוונה היא ככה לפעמים ימצא אדם צדיק בדור אשר מזונותיו טהורים ונקיים ואין לו לזה אורח אשר הוא רעהו וצדיק כמוהו שהזמינו הקב"ה להנות מאותן המזונות ללכת ולספר פן מדבריו יתקבצו אנשים מגואלים שאסור להנותם ויטמאו לחמו אשר הזמינו לו הקב"ה נקי וטהור רק יניח דבריו וסיפוריו וקב"ה על טהור יזמין טהור ועל טמא יזמין טמא, (א"ל אדונינו אם זה יספר הקב"ה לא יניחנו לבא תקלה ע"י הצדיקים, א"ל בדוחק ימצא צדיק שלא יביא לו הקב"ה תקלה ואנשים מועטים הם כי השמטה קשה והצדיקים האלו גם חטאתם נגדם תמיד ותניח שילחמו שניהם ר"ל המצות והעבירות שבידם) ואל תקרא אתה הדבר כי הקריאה מזקת להביא אליו אורח שלא כדין יען שהקריאה עושה התעוררות והשטן מקטרג כענין כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו ונתקיים הדבר וכן יולד בן לנעמי שהיו צריכים קריאה וכן אל תפן אל מנחתם א"כ ראו שהנסים נסתרים בכל יום נעשים, א"ל אדונינו מאין לך כל הדברים הללו א"ל אל תשאל לי מאין לי כי לא אגיד לכם, פרח והלך לו מיד הכירו כי ממתיבתא דרקיע ירד, א"ל בני ראית מה למדנו א"ל ר' ראיתי וכמעט לא פרחה נשמתי כל כך דברים מתוקים הוציא מפיו, א"ל ר' ויאמר אלהים יהי אור באיזה כח, א"ל מי כתיב אמר ויאמר כתיב בכח גלגול הו' המתגלגל באהיה עם כללו, ר"ל הו' עם כללו נאצל אור הוא הו' בעצמו שהוא האור ובכחו של הי' אשר משך שלו ו"ד נאצל משך הו' עם הד' חיבור א' ופרצוף א' ואדם א' הרי כאן ב' אורים ו"ד זהו יהי אור ויהי אור בכח הי' ר"ל היא י' של ויאמר ונעלם שלו ו"ד, ואמר אלהים שהיא הבינה מכח הי' שהוא חכמה יאצלו הנעלמים של יו"ד שהם ו"ד חיבור א' ר"ל שלא יהיו מפורדים לגמרי רק יביטו זה את זה ויאהב זה את זה כענין ורבקה אוהבת את יעקב זהו יהי אור אור הו' ויהי אור הד' וזהו הבינה מסתכלת בתורה ובוראת את העולם ר"ל תורה קדומה והיא החכמה ומסתכלת ר"ל מאצלת ההויות בכח החכמה זהו ויאמר ר"ל ו"י של ויאמר, א"ל ר' א' של ויאמר מהו עושה, א"ל הי' שהוא החכמה מאין היה לו הכח אם לא מא' זהו א' של ויאמר והנה הבינה פועלת בכח שניהם כתר וחכמה, א"ל ר' מ' של ויאמר א"ל מאחר שהבינה בוראה את העולם א"כ ראויה היא להיותה מלך עליהן זהו מי"ם במלואו העולה מלך כי המ' נעלמו הוא מ' פעמים הוא י"ם וכן ה' פעמים הנעלם שלו הוא א' פעמים יו'ד ולפעמים ה' וכן הו' פעמים הנעלם שלו ו' פעמים א"ו וכן פ' פעמים הנעלם שלו הוא א' ופעמים הוא ה' וכן ח' פעמים הנעלם שלו י"ת ופעמים הוא ת' וכן הר' והת' וכן כולם שאין להם הכרח בנעלמים שלהם, א"ל והר' של ויאמר מהו, א"ל היא הבינה ולכן כשהי' שהוא החכמה יורד ומתחבר אליה הוא ה' ר"ל נכנס הנקודה בר' ונעשה ה' וכשהי' מסתלק מר' הוא ר"ש היינו פעם רי"ש (פעם ר"ש) ופעם ה' הוא ויאמר, א"ל בני בא וראה כח סתרי תורה ויאמר ו"ו יו"ד אל"ף מ"ם ר"ש שכל הנעלם של ויאמר עולה ד"ל במ"ק וסופי תיבות של נעלם ויאמר עולה כ"ה, ר"ל מדה אחת יש לו להקב"ה וכ"ה שמה והיא במאמר הראשון הוא ויאמר וזהו ד"ל היוצא מכל נעלם ור"ל דלה שאינה מאירה אלא מהו' וע"כ נאמר ודל לא תהדר בריבו ר"ל אתה הו' הנותן אור לדל לא תהדר אותו בריבו עם הרשעים הנה דל לקח את שלו כי לא לבטלה האצלתיו וזהו לא תחסום שור בדישו.

ראה בני מאמר ויאמר אלהים שאלו מתיבתא דרקיע מקמי קב"ה יהי אור ויהי אור שני אורים יש כאן והם ד"ו פרצופים היכן היו ונאצלו והשיב מלת ויאמר האצילם, א"ל כיצד א"ל הנעלם והנגלה של ויאמר עולים אלפיים וג' הרי כאן ב' ימי בראשית שיומו של הקב"ה אלף שנה שנאמר כי אלף שנה בעיניך כיום אתמול נשארו ג' לרבות שני אורים הכתובים ומשך הו' הנגנז הרי כאן ג' היתירים, מיד ענו כולם ואמרו קרא לשמש ויזרח אור ראה והתקין צורת הלבנה שבח נותנים לו כל צבא מרום.

ויאמר אלהים מי זה אלהים, א"ל היא הבינה יכל אלהים במעשה בראשית היא רמז בבינה:

   

---

 

ד''ה יהי אור נתכסה אלהים בחכמה

יהי אור נתכסה אלהים בחכמה ואמר יהי אור כלומר יהי מושך שפע הברכה הבא מן החכמה ולא יהיה הפסק בדבר יהי פירושו ימשוך.

מהו ימשוך א"ל אור, מהו אור, א"ל אור התפארת ימשוך מן החכמה ולהיות החכמה תורה רשומה והת"ת תורה שבכתב זהו שארז"ל נובלת חכמה עלאה תורה שבכתב היא ת"ת, ראה עתה בני שכל הדברים נעלמים בחכמה והבינה מבטת בה והדברים מתפשטים ומתגלים ובעבור כי מלת יהי מושך חכמה ושפע טוב וברכה ע"כ לא תמצא מלת יהי אלא באבני הבנין כגון אור ורקיע וכיוצא בהם.

א"ל ר' אותיות יהי מה מורים, א"ל זו השאלה אליהו ע"ה תרצה ואמר י' חכמה עלאה ה' בינה י' אחרון היא היכל פנימי היכל הקדש י' אהי'ה שהכל נאצל משם, והנה י"ה חצי השם חכמה ובינה אב ואם ושבו בי' לקחת רשות להאציל דבר אחר וכל הג' אותיות יה"י עולים כ"ה ר"ל גם המדה הנקראת כה תמשיך בכח ת"ת ישראל, כי החכמה נמשלה בחלמיש על שהנתיבות סתומות בה כעין החלמיש שאין נתיב נראה וניכר בו והנה כל הויות נקראים יאורים מלשון אור נשאו נהרות ה' וע"כ כתיב בצורות יאורים בקע.

וראה כי החכמה מקבלת זוהר מהא' ואותו הזוהר מתנוצץ ממנו זהו שנאמר עוטה אור כשלמה עוטה ר"ל מקבלה שלמה ר"ל התפשטות החכמה שהיא סובבת כולם, א"ל מנא לך דהאי אור הוא ת"ת א"ל יהי כתיב יו"ד ה"א יו"ד מ"ו תוציא מ"ה שהוא אדם הרומז בו שנאמר ואתנה צאני וכו' והא' היתר לומר שהכל מן הא'.

א"ל ר' מי הוא המסדר, א"ל הבינה, א"ל מנא לך א"ל יהי כתיב יו"ד ה'ה יו'ד הרי כאן נ' שערי בינה והיא שאמרה למשה הן קרבו ימיך למות, א"ל וגם זה מנלך, א"ל היינו מה שארז"ל ממהר לשמוע וממהר לאבד יצא שכרו בהפסדו ולא אמרתי לך בי נ"ה ר"ל כי הי' עולה עם כללו נ"ה הוא הן, א"ל ר' זה לא שכחתי ולא אשכח שאם אשכחנו תדבק לשוני לחכי אבל זה אני שואל איך תעלה ממלת יהי הן, א"ל יוד הי יוד הרי כאן ה"ן, כשעלה משה לרקיע מצאו להקב"ה שהי' מדייק באותיות יהי אור וא"ל משה להב"ה מאי האי ר"ל מהו הדיוק, א"ל למה היוד בראש ויוד בסוף וה' באמצע, א"ל י' בראש חכמת אלהים וי' בסוף חכמת שלמה וה' באמצע שהי' האציל הה' וה' האציל הי' ר"ל י' שהוא חכמה האציל הה' שהיא הבינה וה' האציל הי' שהיא חכמת שלמה, א"ל הקב"ה למשה משה מהרת לשמוע אבל אשאלך והודיעני מה האי דכתיב מה ה' שאל מעמך וארז"ל הרי כאן מאה ברכות ור"ל שיבקשו ישראל להתברך מכל העשר שכ"א כלול מי' והרי כאן מאה ומלת מה בא"ת ב"ש י"ץ עולה ק' וישראל הממשיכים ומי המשפיע, א"ל א' א"ל מנלך הא דהמשכת הק' מן הא' א"ל הכל מודים, א"ל אמת הכל מודים תורה תמימה להם מנין ר"ל מנין להם הלימוד א"ל איני יודע, א"ל א"כ למוד לשונך לומר איני יודע שלא יאמרו משה בדאי הוא, א"ל רבונא דעלמא אתה אמרת לי בחצות לילה אני מכה ואני אמרתי כחצות שלא יטעו ויאמרו משה בדאי הוא אצל ב"ו נופל טעות ואע"פ שאמת אתי יאמרו ההיפך אבל אתה ממך אני לומד ואם אטעה לא תאמר משה בדאי הוא ותניחני בבדאותי כמו המצרים כי תביאני אל האמת ואחר שלא ידעתי תביאני אל האמת, א"ל הב"ה הכל במלת יה"י והכי הוא בהיות נעלם הה' ביוד יהיה כל נעלם יהי למ"ד ובהיות נעלם הה' בה' יהיה כל נעלם יהי כ"ה ובהיות נעלם הה' בא' יהיה כל נעלם יהי כ"א הרי כאן ל' כ"ה כ"א ונגלה כ"ה הרי כאן א"ק ר"ל המשכות הק' ברכות מן הא' זהו יהי לשון המשכה ימשכו הק' מא', א"ל רבונא דעלמא ברור לי מפני מה ננקד הה' בחיריק והי' בשבא.

א"ל כשהברכות מתחילות להמשך הבינה מקבלת להשפיע למטה עד הי' האחרון היא כ"י ואז האור שהיא המעור הוא בא לקבל שפע מצינור אמצעי מחכמה עלאה וע"כ ננקד הי' בשבא ב' נקודות זה על גב זה כצורת המעור, והה' בחירק להריק למטה יהי אור ויהי אור.

והיה אור מבעיא ליה למימר אלא אם היה אומר והיה לא היה נראה שכבר היה לכן אמר ויהי שהיה מקודם בכח עד שהאצילו וזהו ויהי אור שכבר היה.

וראה והבן שקודם אצילות הדברים.

האויר קדמון יחיד ומצד עלויו לא היה נוטה כלל אך היו כחותיו נעלמים ונסתרים בתוכו.

ואחר שכך הוא א"כ אין הכירא בכבודו ורצה להמציא אבניו הם האבנים הנזכרים והמציא הוצאות הנקראים הוצאת התעלומה שאין בריה יכולה לעמוד על עיקר זה ועתה שנאצלו הם אדוקים וקשורים בו כשלהבת הקשורה בגחלת.

וראה והבן שנמצאים אבנים יקרים ויש להם סגולות הרבה ומהם שואבים הברזל בסגולתם כן הדברים הללו אחרי שהם כחות עליונות אשר יצאו עתה לפועל שואבים שפע וברכה ממנו יתברך, ואמרו רבותינו ז"ל עשרה לבושים לבש הקב"ה בבריאת עולם וכוונת הענין הכל נברא באמצעות.

אך קשה שאין לבוש אדוק בגוף ויש להשיב שאין זה כלבוש המופשט מגוף.

אך הוא כלבוש החגב שלבושו ממנו וא"כ אדוקים הם העשר לבושים כשלהבת בגחלת ועם כל זה יש הפרש בין לבוש ללבוש.

והכוונה שהפרש גדול יש בין המברך למתברך.

וראה והבן שהאור הזה כבר היה והיה נעלם ונסתר כי אין דבר חוץ ממנו יתברך ועלה רצון מאתו יתברך והמשיך ההויות אשר היו סתומים כמו שנאמר בחלמיש שלח ידו ולכל א' וא' יחד לו מקום ור"ל האצילו ונתן לו חיות שיוכל לפעול פעולתו.

וזהו ויהי שכבר הי' הכוונה ההי' בחכמה כי לו [ס"א לה] נתנו ומשם נתפשטו והשפע נאצל הוא שנאמר כולם בחכמה עשית ובאיוב ג"כ נרמז זהו שנאמר אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ומלת ראה הביט (בה) במחשבה הטהורה, הלא תראה אדם המשער לעשות מעשה א' עוסק במחשבתו וכפי הציורים שהיו במחשבתו כן עושה מעשהו ויספרם אלה הם ספר ספר ספור, הכינה הכנת ההויות כי ההויות לא היו עומדות על סדר תכונת הבנין אלא שהוא יתברך המשיך ההויות וסדרן ועשה מהם בנין א' ושם א' צרוף ושקל א' וסדר בכ"ב אותיות שכ"א וא' קשורה בחברתה הוא שנאמר מקבילות אשה אל אחותה, וגם חקרה והמדות שם להם חקר וגבול אע"פ שאין להם גבול מצד התחלת עצמותן והוא יתברך נמצא בתוכם ופועל בהם פעולתו כנשמה באברי הגוף.

וזהו לבש הקב"ה עשרה לבושים:

   

---