פורום הר הבית (עמוד 53)

צבע שצובעות הנשים על פניהן וידיהן ושער ראשן, אינו חוצץ. וכן מי שהוא צובע וידיו צבועות, אינו חוצץ.

הגה: וכן מי שאומנותו להיות שוחט או קצב וידיו תמיד מלוכלכות בדם, אינו חוצץ, שרוב בני אומנות זו אינן מקפידים (בית יוסף בשם ר"י):

אני לא בטוח שדברי הרמ"א שייכים במציאות ימינו [ואני גם מקווה שלא..] אבל יש כאן עיקרון כללי.

אני חושב שבכל ענייני החציצות עסקו הרבה בפוסקים, ואפשר לראות גם דיונים הלכתיים וגם רשימות ספציפיות של חציצות בספרים שעוסקים בטבילת נשים.

שו"ת אגרות משה אורח חיים ח"ב סימן קיג ד"ה ומה שתירצת

ומה שתירצת מה שהקשה בספר אומר השכחה מה שבטור וש"ע לא הוזכר הדין דאסור לרקוק בזה"ז בהר הבית, משום שלא יצוייר למעשה דאסור ליכנס טמאי מתים לשם וכולנו טמאי מתים, הנה הא יש מקום בהר הבית שמותרין טמאי מתים ליכנס לשם אף מדרבנן שהוא עד החיל שהיה לפנים מהסורג. ולמה דאיתא ברמב"ם פ"ה מביה"ב ה"ג שהסורג היה מקיף סביב אפשר גם החיל היה סביב ובתי"ט מדות פ"ב מ"ג מפורש כן בשם הראבי"ה, הרי מותר מכל צד אף במערבי ליכנס טמאי מתים עד הסורג שהיה רוחב איזה אמות, ולא מצאתי השיעור, ולפי' הרא"ש במדות שם שהסורג היה רק לצד המזרח מצפון לדרום אפשר גם החיל היה רק שם, וא"כ אפשר שבצדדים האחרים אחר העשר אמות של החיל אחורי העזרת נשים וכן מצד מערב היה מותר לטמאי מתים. ומשאר טומאות הא אפשר לטבול, ואם יחוש לזיבה יספור שבעה נקיים ויטבול במים חיים ויעריב שמשו, ואף שהוא מחוסר כפרה הא מותר מחו"כ אף בעזרת נשים וכ"ש בשאר הר הבית כדאיתא ברמב"ם פ"ג מביה"מ ה"ה. ונמצא שנוגע הדין שאסור לרקוק באותו המקום מהר הבית שמותרין טמאי מתים ליכנס ומקשה שפיר. ואולי אינו ברור כ"כ איזה כותל היא אם היה קבלה ברורה שהוא כותל מערבי של הר הבית או כותל העזרה שאחורי בית הכפורת שלכן אסור לשם טמאי מתים כתירוצך וגם אפשר שהוא כותל התא שאף להרא"ש אסור. וכמדומני שבס' שאילת דוד להגאון ר"ד מקרלין מסתפק בהכותל איזה הוא. ואולי זהו טעם הגאון רי"ז מבריסק זצ"ל שאמרו עליו שלא הלך אל כותל המערבי מחשש טומאה. אבל אני תמה כי מקום שמתפללין שם הוא ודאי קבלה מדורות רבותינו הראשונים שמותר לילך לשם ואיך שייך לחלוק עליהם
,ידידו מוקירו משה פיינשטיין

בכתבה שפורסמה באתר ynet הביאו את פסק ההלכה מהגרי"ש אליישיב שליט"א איך לעלות להר הבית בקדושה ובטהרה על פי ההלכה

פוסקי ההלכה החרדים תמימי דעים בדבר השתיקה הגורפת האם מותר לעלות להר הבית בזמן הזה. ומה יעשה חייל או שוטר שנאלצים להיכנס למקום הקדוש במסגרת תפקידם? הרב יוסף שלום אלישיב נדרש לסוגיה וקבע: הדבר מותר, אך יש לצמצם ככל שניתן את הטומאה באמצעות טבילה במקווה ונעילת סנדלי גומי.

ביטאון "יבנה המקדש" של התנועה לכינון המקדש הביא בגיליון האחרון את דברי דיין בית הדין הרבני הגדול, הרב אברהם שרמן, שסיפר כי שאל בעניין את הרב אלישיב – מנהיג הציבור החרדי-ליטאי. לדבריו, "פוסק הדור" קבע כי יש לראות את הסיורים המבצעיים בהר כפעולות של פיקוח נפש, ולכן הם דוחים את איסור כניסת טמאים למקום המקדש.

‏הרב שרמן הדגיש בשם רבו כי למרות הפסיקה העקרונית מוטלת על החיילים חובה לצמצם ככל שניתן את הטומאה כדי להזדקק להיתר כמה שפחות. לדבריו, "ביחס לאיסור כניסה בטומאת זב וזבה ובעל קרי למחנה לוויה - יש לטבול". עוד קרא "להיזהר בכל הלכות טבילת טהרה כולל זהירות מפני חציצות".

הרב אלישיב התייחס גם לדין "מורא מקדש" ופסק כי על אנשי כוחות הביטחון בהר הבית לנהוג ב"אימה ויראה ופחד", לנעול נעלי גומי בלבד ולא נעלי עור, לא לשבת במקום העזרה (חצר בית המקדש), לא להקל ראשו כנגד שער המזרח, לא לירוק בכל הר הבית ולא לעשות קיצור דרך שלא לצורך מבצעי. "יזהרו מאוד לבצע את הסיורים על פי הצורך המבצעי בלבד, ואין כניסתם למקום המקדש מתירה להם להלך ולשהות שם אלא רק למטרות מבצעיות שהם צורך פיקוח נפש. כל שהייה והליכה שם למטרות אחרות כגון ראיית האתרים וטיול ‏אסורה". (ברור שלצורך "כיבוש" או הקרבת הקרבנות ובניין המקדש - שהם צורך מצווה שמותר)

הרב אברהם שרמן מסכם כי על פי "מרן הרב שליט"א" – "לכתחילה חובה דווקא על החיילים שומרי המצות לקבל את תפקידי הסיורים המבצעיים שנעשים על הר הבית, משום שהם ידעו ויקפידו על שמירת ההלכות החמורות הקשורות בכניסה למקום המקדש והר הבית, ויקיימו באופן שלם יותר את מצוות מורא מקרש, וידעו שלא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שציווה על יראתו".

מקור: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3769180,00.html