הר הבית מקודש ממנה--שאין זבין וזבות נידות ויולדות נכנסין לשם, ומותר להכניס המת עצמו להר הבית; ואין צריך לומר, טמא מת שהוא נכנס לשם.

הרדב"ז הרב של האר"י הקדוש והרבי יוסף קארו כותב בדיוק איפה אבן השתיה - מקום קה"ק ומשם מודדים.

הנה ציטוט

שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תרלט וסי' תרצא.  "שהדבר ברור שתחת הכיפה שם אבן השתיה בלי ספק, הנקרא אצלם אל - סכרא (כוונתו כנראה לכיפה העומדת בימינו במרכזו של הר הבית, ונקראת בערבית "קבת אל - צכרא", היינו כפת הסלע) וכו', מ"מ אין ספק כי האבן הזאת אשר תחת הכיפה היא אבן הש תיה, אשר עליה היה הארון בבית קודש הקדשים מצד מערב

אז טמא מת מותר בהר הבית. אנחנו יודעים בדיוק את הגבולות המותרים ע"פ הרדבז ומסכת מידות שמתארת את המבנה של המקדש. 

מותר לעלות.

נכון יש טענות כנגד הרדבז אך הוא לא היחיד. החפץ חיים מזכיר את האבן בליקוטי הלכות זבחים נה: הב"ח [או"ח תקסא] חת"ס [יו''ד רלו]

יש עשרות ומאות רבנים כיום שעולים ומתירים. הרמבם עלה בעצמו.

הנה אגרת שלו

"וליל אחד בשבת, שלשה ימים לירח סיון יצאתי מן הים בשלום ובאנו לעכו ונצלתי מן השמד והגענו לארץ ישראל... וביום שלישי בשבת ארבעה ימים לירח מרחשוון, שנת ששה ועשרים ליצירה [ד'תתקכ"ו] יצאנו מעכו לעלות לירושלים תחת סכנה. ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו ביום ה' ו' ימים לירח מרחשון..." (אגרות הרמב"ם מהדורת הרב שילת עמ' רכד)

עוד???

@זמינה

שאלה 1:

מה דעת הרב לגבי עליה להר הבית? האם מותר לעלות? אם הרב יוכל להסביר את הענין לאשורו משום שאיני בקיא בנושא. מה הבעיה בעליה? הרי לא נכנסים למקומות האסורים? האם ניתן לסמוך על דעת הרבנים שמתירים לעלות להר?

תשובה 1:

יש בעליה להר הבית שאלות של 1) כניסה בטומאה לדרגותיה במקומות לפי דירוג חומרת קדושתם. 2) מורא מקדש 3) הוראות הרבנות הראשית 4) ביאת מקדש ריקנית 5) עוד טעמים חינוכיים לכאן (כיסופי מקדש והתקדמות הזהות היהודית) ולכאן (אי שייכות דורנו למדרגה זו).

דעתי היא שאין להיכנס, משום שכך פסקה הרבנות הראשית. אף על פי שנראה שהיה ראוי שתפסוק ותדריך אחרת, מאחר והמקדש שייך לכל ישראל, חשוב שההתנהגות ביחס אליו תותנה בהחלטות של גוף תורני ממלכתי.

שאלה 2:

מה דעת הרב בעניין עליה להר הבית (מצד ההלכה אם מותר או אסור, ומצד האמונה-השקפה, וכן מצד המצב היום)?

תשובה 2:

יש לקבל את דעת הרבנות הראשית. לא בגלל שהיא צודקת (כי על זה יש הרבה מה לדון) אלא משום שהר הבית הוא עניין כלל ישראלי ולא סקטוריאלי. יש לפעול לשם כך שענייני ההר יהיו באחראיותו של גוף ממלכתי ואין לנו כעת אלא הרבנות. יש ללחוץ עליה שהיא תיקח אחראיות על הנעשה שם. אינני יכול לומר שהעולה לשם בטהרה עובר על ההלכה.

לא מבין...

עניינים הנוגעים לכלל ישראל, כמו עליה להר, כיבוש הארץ וכד' הינם בעלי גוון ומשמעות כלל ישראלית

אסור להגיע למצב בו קבוצה בונה, קבוצה משפצת, קבוצה אחרת מתווכחת מאיזו עדה ימונה הכהן הגדול, קבוצה אחרת מתעקשת שנוסח התפילה (נניח ויתפללו שם מהסידור) יהיה בנוסח זה או אחר, קבוצה אחרת תציב שלטים משלה, אחרים ידביקו פשקווילים ואחרים ירססו נ נח על קירות ההיכל.

מקדש, לשיטתם, חייב להגיע לאחר עליית מדרגה בעם שיהה מוכן לשלב הזה, בבחינת סימן ולא בבחינת סיבה.

היא עולה מידי פעם בסוגיות לאומיות כמו דיני כיבוש ויישוב הארץ, המלכת מלך וכד'

שיש מצבים בהם היחיד לא מקים את המצווה כאשר הוא בא בשם עצמו בלבד

כשכתבתי את התגובה הספציפית הזו עם הסברא המנחה אותה לשיטתם של מתנגדי בניית בית המקדש במציאות שלנו כיום, לא טרחתי וחיפשתי פסיקה הלכתית שתעגן את דעתם.

ישנם שיקולים נוספים,

שכאשר הם נוגעים לכל כך הרבה אנשים ועלולים לפגוע בתחומים אחרים,

יש לתת עליהם את הדעת, ומוטב לפני הביצוע לשאול ת"ח, ולמרבה ההפתעה הוא יכול להפוך את האסור למותר ולהיפך, ע"פ המקרה הנדון.

ומעשים שבכל יום ולכולנו יש דוגמאות

ולא דברתי על פסיקה למי שלא תלמיד שלו

שבמקרה X לאדם Y ההלכה היא כך, ובמקרה שונה אך במעט ההלכה תהיה אחרת

ההלכה תלויה בהמון גורמים שלפחות חלקם לא כתובים בספר,

ומוזר שאני צריך להתדיין איתך בזה

אין לי פנאי להמשיך איתך כך עד אין קץ

אתה מתחיל להשתמש בלוגיקה מעוותת ובשיטות התדיינות של משתמש אחר בערוץ שמטרתו היא רק לצאת "המנצח" בכל דיון, וחבל

אותיר לך, כצעד בונה אמון, את המילה האחרונה.

תהנה!

שר' אברום שפירא מאוד הדגיש, שלא כל מי שהגיע להוראה בעניינים רגילים, הוא בגדר הגיע להוראה בעניני כלל ישראל.

הסברא נראית לי פשוטה, ונראה לי שהוא הביא מקור מהאחרונים [דומני נודע ביהודה, ואולי גם צמח צדק הקדמון] לגבי שאלות של אישות. [בסגנון של עגונות/גיטין וכו'].

אבל זה עדיין לא מוביל תמיד לפסיקה אחת, וכנראה שלמרות שר' אברום עצמו התנגד בחריפות לעלייה להר הבית, סבר שהרב גורן ראוי להורות כדעתו.

העתקתי בהמשך מקורות, מתוך לקט מכתבים שלו באתר ישיבה.

נראה שהעיקרון, שככל שהשאלה מורכבת יותר, וחמורה יותר מבחינת הנידון ההלכתי וההשלכות, היא שייכת לפוסקים יותר גדולים.

[חשבתי שאפשר לומר שכניסה להר הבית זה עניין כלל ישראלי כי מצוות שילוח טמאים גורמת שזה לא יהיה רק עניינו של העולה, אלא עניין של כלל ישראל, זה כיוון מחשבה שעלה לי, לא חשבתי מספיק על זה, וודאי שאיני אומר את הדברים בדעת ר' אברום].

^ 5 עי' פת"ש אה"ע סי' י"ז ס"ק ק"מ, ופת"ש יו"ד סי' צ"ט סק"ה בשם שו"ת צמח צדק (הקדמון) סי' מ' שכתב וז"ל: "ומצד המעשה שעשו ע"פ הוראה נמי לא מקרי שוגג דחכם מורה הוראה בעינן כרב נחמן ורב שילא בדורם, שכדאי המה לסמוך על הוראתם וכו', אבל זה לא שאל אלא ללמדן היודע ספר אבל לא נהירין ליה שבילי דהוראה אע"פ שהוא מוסמך מה זו סמיכה הכל יודעין שאין דינים כאלו מסורין לכל כשאר דיני איסור והיתר בשר בחלב ונטל"פ". ועי' עוד בשו"ת הרא"ש כלל ל"ב סי' ג', וכלל מ"ה סי' י"ז, ובנובי"ת אה"ע סי' ק"נ כתב וז"ל: "ובאמת חרה לי עליו וביותר על השואלים כי דבר זה לגדולי הרבנים מגיע להשיב בדבר חמור ולקצת פוסקים נחשב דבר שבערוה ומה לצעירי השנים וזה זמן מועט שיצאו מבית רבם ואם כי הם חריפים גדולים להכניס ראש בזה וטוב להם לבלות זמן בלימוד ש"ס ופוסקים כי אחר מח"כ עדיין לא פסלת לך ארבעה טורים וטוב לך ליגע ביגיעה רבה לחזור על מה שלמדת וגם ללמוד אשר לא למדת בש"ס וטורים ואחרונים ועבור זה נמנעתי מלהשיב כלל עד שבאו דבריך שנית ושלישית... ובראותי הדברים הזרים הללו הוספתי חרון אף יותר ויותר. וראה כמה גבר אצלך הילדות והשחרות וכוספך לקפוץ להורות לההבילך בהבל הבלים כאלו ואין הדברים כדאי להשיב עליהם כלל וראוי אתה לגעור בך בגערה עבור זה, ותאמין לי שבשביל הנאתך וטובתך אני כותב לך דברים קשים כדי להישירך לדרך הנכון".

ברור שהוא כללי, כמו מצוות תפילין או תפילה ששייכות לכולם או ברכת כהנים שהיא ממש כלל ישראלית - אך לא צריכה הסמכה מיוחדת.

מה המקור שהר הבית הוא כללי? הרב שרקי בקישור שהקונה מטטא הביא כותב שזה בגלל שבית המקדש היא מצווה כללית. כי "אלמלי מלכותא לא אתבני" שכוייח - מה הקשר להר הבית?!?!? לעליה שלי להר הבית?

זה כמו ההבדל בין להקים צבא פרטי לכבוש כפר ערבי ולהתיישב שם לבין לגור באיזה יישוב בשומרון בצורה חוקית. יש את הכיבוש - שעמ"י עשה כעם. ויש את החזקה שאנחנו ממשיכים במקום כיחידים (ואפילו על פי החוק!)  שאותה אנחנו יכולים להמשיך. בדיוק כמו בהתיישבות.

1. הר הבית הוא עניין של כלל ישראל ולא של כל יחיד ויחיד, וצריך להיות לגביו פסיקה אחת, ולכן מי שמכריע הוא הרבנות הראשית.

2. עניינים חמורים מסורים לפוסקים גדולים בלבד, וענייני כלל ישראל הם עניינים חמורים במיוחד, ומסורים דווקא לגדולי הדור. [אבל לא בהכרח לרבנות הראשית, ויכול להיות שגדולי הדור יחלקו ביניהם]

עסקתי בגישה השנייה-

ונראה, שהר הבית הוא עניין חמור וקשור לכלל ישראל. 1. יש חומרה מיוחדת בטומאת מקדש וקודשיו . 2. יש בכניסה למקום המקדש איסור כרת,  3. יש לעניין השלכות ציבוריות רחבות. 4. יש כאן שינוי ממה שהתקבל במשך כמה דורות.

אני לא מבין מאיזה כיוון אתה שואל את השאלה הזו.

אבל כמעט לא נצרך לענייננו.

ואין לי כח להתווכח איתך על יחס הרב קוק לציונות.

אנחנו מדברים פה על הלכה.

מה זה "כלל ישראל" כשמדובר על שאלות הלכתיות כגון זה.

הנקודה היא ההיקף הרחב של ההשלכות, מעבר ליחיד ולפרט. 

יש מקור שרב אומר שהוא מרגיש שהוא קטן מדי בשביל לפסוק בנושא מסויים.

אבל אם הוא לא אומר את זה אז הוא יכול לפסוק.

שהוא חושב שהוא יכול - שו"ת צמח צדק הקדמון שהזכרתי בשם ר' אברום.

בהיתרים - ממזרות/ילדים שבאו מטומאה לעמ"י ויתחתנו אח"כ. 

שינוי ממה שהתקבל? גם א"י זה שינוי! פשוט לא נתנו לנו!!!! זה השינוי היחיד. שכבשנו וזה בידינו להחלייט. כמו ששמיטה זה שינוי...

חומרה מיוחדת לא הוכפת את זה לכללי או חמור יותר.

ראה בנודע ביהודה ובצמח צדק שציינתי.

ויהודים התייחסו, לכל הפחות במשך הדורות האחרונים, לעלייה להר הבית כאל איסור. [מעבר להגבלות בכניסה]

ייתכן שיש הבדל בין זמנם לזמננו, אבל זה עדיין שינוי מהמקובל, שהופך את זה לנושא חמור יותר.

נכון שנידה זה איסור כרת, אבל זה לא שאלות שנוגעות לאיסורי נשואין וממזרות.

ואם תשאל מה ההבדל, זו שאלה טובה, וזו כבר שאלה על שו"ת צמח צדק הנזכר -

שכתב "כיון שהיה מסופק בהוראה זו ושאל ללומדים ולא שאל לבעלי הוראה המפורסמים לא מיקרי שוגג.. לינשא דחכם מורה הוראה בעינן כרב נחמן ורב שילא בדורם שיהא כדאי לסמוך על הוראתו וכו' עכ"ל. הרי מבואר שצריך לשאול דוקא לגדול הדור אבל זה לא שאל אלא ללמדן היודע ספר אבל לא נהירין ליה שבילין דהוראה אף על פי שהוא מוסמך מה זו סמיכה הכל יודעים שאין דינים הללו מסורים לכל כשאר דיני איסור והיתר בשר בחלב ונותן טעם לפגם וכיוצא בזה"

והנושא שמה, זה נישואין עם אשת חמיו [לשעבר], שלמיטב הבנתי זו מחלוקת בשאלה של שניות לעריות, שודאי אין בה איסור כרת כנידה ושבת.

יש לי כיווני מחשבה בעניין, אבל נניח לזה.

מלבד איסור הכרת.

אני לא רוצה כ"כ להכנס לדיון הזה. יש כאן עיקרון, שיש לו ביסוס - נושא של שאלות חמורות שמסורות לגדולי הפוסקים.

הגבולות של העיקרון הזה לא מספיק ברורים לי.

ר' אברום הדגיש אותו מאוד לגבי עניינים שקשורים לכלל ישראל. - [סירוב פקודה, יוזמות מלחמתיות פרטיות ועוד].

לא באתי לתקוף אף אחד באמצעות העיקרון הזה, אלא רק לענות לשאלה שלך מה מקור החלוקה הזו.

איני מחוייב לתרץ כל קושיא על דברים אלו, או להסביר גבולותיהם המדויקים.

אז לא בגדר ההלכתי שלו, אבל מבחינה רוחנית מצאנו חומרה מיוחדת בטומאת מקדש.

וזה לא רק עניין רוחני שיסודו בספרי אמונה מאוחרים, אלא דברים שיש לה ביסוס בתורה שבכתב ובע"פ, בכך שחלק משמעותי בעבודת יום הכפורים נועד לכפר על זה, וכן שעירי ר"ח ומועדות.

וכתב הרב קוק - "פגימה אחת בקדושת מקום בית חיינו, עולה לנו על כל מליונים של ישובים מעשיים"

2. מבחינת הפסיקה, שבניגוד לנידה שזו הכרעה למקרה פרטי, כאן זו פסיקה לרבים [כי היא מתפרסמת, ועולים בפרהסיא, וזה גורר אחרים לעלות], וכן שזו פסיקה בניגוד למה שנהגו מזה כמה דורות, ואלי גם כי יש מצוה על הציבור לשלח טמאים, כך שיש לעניין אופי כללי.

זה לא שהתייחסו לארץ ישראל בתור איסור [וגם אם היו כאלה שכן, הם היו בודדים]. ולא הייתה מציאות של חקלאות יהודית בארץ, כך שלא היו השלכות משמעותיות לשמיטה.

לעלייה להר הבית התייחסו כאיסור. [ולא רק שהייתה מניעה מעשית].

אתה טען שאתה יודע דברים שלא היו ידועים אז, או שאז היה אפשר להחמיר כי לא הייתה תועלת בעלייה והיום לא - זה לשנות מהמקובל על סמך נתונים חדשים, שזה דבר אפשרי בעיקרון, אבל הופך את הנושא לחמור יותר.

שחכו לציין בספרי ההיסטוריה על הישוב הישן שהיה עוד לפני העליה ה"ראשונה".

לא לדעת ההיסטוריונים.

בהשוואה לעליות האחרות באותה תקופה זה היה המוני. בהחלט.

המושגים של "עלייה המונית" משתנה לאורך הדורות.

פעם עלייה המונית הייתה כמה עשרות משפחות.

אח"כ בהיקף של כמה אלפים.

וכיום בהיקף של כמה מאות אלפים.

איך תגיד שהעליה הראשונה לא הייתה עליה המונית רק בגלל שכיום עולים בשנה כמה מאות אלפים לארץ?

חוץ מזה- אם ניקח בחשבון שהעלייה הראשונה התפרסה על פי כמה שנים ולא שנה אחת.

נקבל שהעליות כיום הן עליות המוניות והעליות פעם היו מיניאטוריות.

אז הכל הולך לפי הנגישות ולפי אחוזי האוכלוסיה באותה תקופה. (=דור).

דבר שני,

פתח את העיניים..

הר הבית זה לא מקום של יחידים.

נהפוך הוא, הר הבית מקום המקדש זה ה-מקום של כלל ישראל. 

המקום שממנו יוצאת תורה.

המקום שמאחד.

שמור על לשונך.

אף אחד לא בא להמציא איסורים.

האיסור לעלות להר הבית הוא פשוט. 

יסתכל מר בראשונים ובאחרונים על כמות הסייגים שגדרו חז"ל. 

הם ודאי לא המציאו איסורים.

לחכמים לגזור גזירות מדעתם!!!

הרב חיים דוד הלוי הביא זאת בשות בהקשר לעליה להר הבית שאין להם כוח לגזור!!!

ויש לבית דין [רשות] לעקור אף דברים אלו לפי שעה, אף על פי שהוא קטן מן הראשונים, שלא יהו גזרות אלו חמורין מדברי תורה עצמה, שאפילו דברי תורה יש לכל בית דין ]רשות[ לעקרו הוראת שעה. כיצד? בית דין שראו לחזק הדת ולעשות סייג כדי שלא יעברו העם על דברי תורה 

הרמב"ם.

"לכל בית דין"

זה מה שהרמב"ם כותב.

מדבר רק על הסנהדרין? אז למה המילה "סנהדרין" לא מוזכרת?

לא רק לסנהדרין. וזה אפילו מובא שם. מה עושים ברגע של קונפליקט.

הבאת מפרק ב בהלכות ממרים. תראי פרק א

א  בית דין הגדול שבירושלים--הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמוד ההוראה, ומהם חוק ומשפט יוצא לכל ישראל, ועליהם הבטיחה תורה:  שנאמר "על פי התורה אשר יורוך, ועל המשפט אשר יאמרו לך--תעשה" (דברים יז,יא), זו מצות עשה.  וכל המאמין במשה רבנו ובתורתו--חייב לסמוך מעשה הדת אליהם, ולהישען עליהן.

תראי מה הוא כותב...

ד  והיאך יהיו גדולים במניין, הואיל וכל בית דין ובית דין של שבעים ואחד הוא--זה מניין חכמי הדור שהסכימו וקיבלו הדבר שאמרו בית דין הגדול, ולא חלקו בו.

מדובר דווקא על בתי דין של 71... דווקא סנהדרין בעצם... שפרק קודם מדובר עליהם שיושבים בלשכת הגזית. ותוספות כותב שאם יושבים במקום אחר אפילו בהר הבית כבר אין דין של זקן ממרא... דווקא לשכת הגזית...

1 - אין בעיה. ידוע לנו איפה מותר ומה מותר. עיין בהודעה הראשונה... יש ידיעה וודאית איפה הכותל. אגב בעניין האתיופים (ביתא ישראל) האם צריכים גיור נפסק שלא צריכים כי יש מסורת מהרדבז!!!!! הוא הרב של הארי ורבי יוסף קארו. איך אפשר לערער עליו? (כה כתב רב אברום שפירא בהקשר של האתיופים, שאף אחד לא יכול לערער עליו).

2 - מה הבעיה של מורא מקדש? אפשר לקיים רק שם!!!! זה מסובך? קשה? א לא כ"כ. ב אז בו לא נגור בארץ, יש שמיטה מעשרות ערלה וכו... זה בשום הלכה לא מופיע כשיקול!!!

3 - שוב, למה הוראת הרבנות הראשית קובעת? כי זה כללי? גם ארץ ישראל כללית. והתחיל כיחידים! אגב, הרבנות הראשית מתירה בישולי עכו"ם ע"י הדלקת אש ע"י יהודי - זה מועיל רק לאשכנזים. לי זה איסור גמור! כנ"ל בשר חלק. היא לא קובעת לי...

4 - תפילה זה כבר עבודה. ומצליחים להתפלל שם. גם כיבוש זה עבודה והרמבם כותב שכביוש זה במלחמה חזקה או בחזקה - של עליה ונוכחות במקום.

5 =- טעמים חינוכיים - בו נעקור מצוות עשה מפורשות בשביל טעמים חינוכיים. יש עוד הרבה מצוות כאלו שאפשר לשנוץ. חינוכיות זה ה-כ-ל לא משנה מה ה' אמר אנחנו יותר חכמים.

@Hakuna.Matata

תביא פוסק הדור שמסתמך על הרב הקודם לו שמתיר לעלות להר הבית ואז יהיה על מה לדבר.

כל עוד מביאים הוכחות מפוסקים שלא בדורנו זה לא רלוונטי.

במיוחד לא בסוגיה כ"כ רגישה.

בנוסף לכך- 

הרבנים שאינם מתירים מסתמכים על יותר מרב אחד. ומדובר על רבני ירושלים מר' שמואל סלנט ועד ימינו. שזה הרבה. לעומת דעת יחיד שאתה מביא פה בשם הרמב"ם. שכידוע- לא היה פוסק בדורנו.

אני אישית לא עולה. ומי שעולה כי רבו מתיר- יבורך.

אני לא מתנגדת אישית לאף אחד שעולה להר. אני רק מוסיפה דבר חשוב-

כל אחד הולך לפי הרב שלו. ואם הרב שלך מתיר- סבבה.

הרב שלה/שלי/שלו לא מתיר (ויש לו סיבות טובות לכך) אז נא לכבד את זה.

ולא עוזר להביא ציטוטים כי לכל ציטוט משלך אני (וכמוני גם אחרות) יכולה להביא ציטוטים משלי.

כנראה לא קראת מספיק טוב אבל זה בידיוק ההפך-

צריך להביא הוכחה מהאחרונים ולא מהראשונים.

כי הראשונים עם כל הכבוד לא פוסקי הדור שלנו.

התורה קובעת שצריך ללכת על פי הפוסק באותו דור. אפילו אם הוא לא נראה ראוי בעינינו וקודמיו היו צדיקים יותר או ראויים יותר. לכל פוסק בכל דור ניתן ס"ד מיוחדת לעזור לאותו דור. ואותם תכונות יש רק בו ולא בקודמיו.

ולזה יש מספיק מקורות.

אדרבה-

תביא הוכחה מפוסק הדור שלנו. של דורנו.

בכל אופן כת': ובאת אל השופט אשר יהיה בימים ההם" (דברים י"ז)

וברש"י, אין לך אלא כהן שבימיך

רמב"ם הלכות ממרים:

סמכות בית דין לגבי דין תורה
ויש לבית דין [רשות] לעקור אף דברים אלו לפי שעה, אף על פי שהוא קטן מן הראשונים, שלא יהו גזרות אלו חמורין מדברי תורה עצמה, שאפילו דברי תורה יש לכל בית דין ]רשות[ לעקרו הוראת שעה. כיצד? בית דין שראו לחזק הדת ולעשות סייג כדי שלא יעברו העם על דברי תורה - מכין ועונשין שלא כדין, אבל אין קובעים הדבר לדורות ואומרים שהלכה כך הוא. וכן אם ראו לפי שעה לבטל מצוות עשה או לעבור על מצוות לא תעשה, כדי להחזיר רבים לדת, או להציל רבים מישראל מלהיכשל בדברים אחרים - עושים לפי מה שצריכה השעה. כשם שהרופא חותך ידו או רגלו של זה כדי שיחיה כולו, כך בית דין מורים בזמן מן הזמנים לעבור על קצת מצוות לפי שעה כדי שיתקיימו כולם. כדרך שאמרו חכמים הראשונים "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה".

להביא עוד??

בכל מקרה- כל סייג שקבעו חכמנו בדורות אלו כדי שעמ"י לא יעברו על התורה ולא ייכשלו בה- היא הלכה עפ"י הרבמ"ם.

לא אני אמרתי. את זה הרמב"ם כתב. ואם הוא הפוסק שלך אז...

טעות

הוא מדבר על בי"ד

לא הסנהדרין.

מוזמן לחפש ברב גוגל.

כאן ספיציפית הוא מדבר על בי"ד וחכמים שבכל דור.

ובכל מקרה-

לא באתי כדי לעורר פרובוקציות. 

מי שרוצה- שיעלה. אני מאמינה שיש לו רבנים לסמוך עליהם.

לא על זה באתי להיתדיין פה.

הקטע היחיד שבאתי להזכיר הוא- שלכל אחד יש את הרב שלו וכל אחד הולך לפיו.

זהו.

מבלי להיכנס לסוגיה מי צודק ולמה. כי אין קטע.

בהצלחה.

מדובר ברבנים- פוסקי הדור של כל דור ודור. פעם זה היה הבי"ד שממנו יצאו כל הפסקים. בימינו יש את פוסקי הדור. שרובם קשורים לאיזשהו בי"ד שמקובל על העם- או רובו.

ולכן יש בי"ד שקרוי על שמו?

קצת עובדות בשטח...

יש פוסקי הדור.

כל אחד הולך לפי הפוסק שלו.

שהוסמך על פי הפוסק שלפניו.

ואין קטע להיכנס לפרטים מדויקים.

אבל פוסק הדור הוא אחד שהוסמך ע"י הפוסק שלפניו. ז"א- יש לו מסורת על הסמכה שחוזר אחרונה כמה מאות שנים.

להיות מוסמך לרב זה עינין פשוט.

להיות מוסמך לפוסק זה נושא אחר לחלוטין.

תחומי הפסיקה שלהם שונים בהחלט.

ויש פסקים שרב יכול לפסוק לתלמידו שפוסק הדור לא יכול לפסוק. (מטעמים כמו שאין הציבור יכול לעמוד בו וכו').

וזו לא החלטה שלי אישית.

זו החלטה של ציבור שלם שמונה למעלה ממיליון בנ"א!

ובנוסף- הוא הוסמך ע"י פוסק הדור שקדם לו. לא ע"י איזה רב. ע"י הפוסק שלפניו.

שוב-

יש הבדל בין פוסק הדור לרב (לא משנה עד כמה שהוא גדול).

ובפשטות-

רב יכול לפסוק הלכות ליחידים. מקסימום לקהל יחידים אבל לא לדור כולו.

פוסק הדור- פסקיו מצטמצמים לפסקים שחשובים לחיזוק ושמירה על הדור כולו.

(לעיתים נדירות ממש פוסק הדור גם מנחה יחידים. אבל שם פסיקתו תהיה שונה לחלוטין מפסקיו לדור כולו).

שבו מ"ר מינה שופטים תחתיו.

אבל כמובן שהוראות כלליות לכל דור המדבר לא עברו דרך ה'רבנים' שמונו תחתיו אלא רק הוא הורה אותם.

ואז יש את הדוגמה הקלסית של הסנהדרין שהוא היה מוסמך להורות הלכה לכל הדור.

ובו דנו דינים חמורים.

ותחתו היו בי"ד בכל עיר ועיר. (לכל שבט ושבט- רש"י מסביר שם שלכל שבט ושבט היה בי"ד בגלל ההנהגות השונות של כל שבט- נשמע מוכר?).

והם לא הורו הלכה לכל הדור אלא ליחידים.

אח"כ יש הדוגמה שיותר קרובה לימינו-

יש עיר אחת בגולה שממנה יוצאת תורה לכל שאר התפוצות וממנה יוצא הפסק לכל הדור.

(בבל, אוטורנטו, ספרד, ארה"ב, ירושלים וכו').

אין שום בעיה בכך שרב מורה הלכה ליחידים. השאלה היא מה קורה עם ההנהגה הכללית של הדור. היא תלויה בפוסק הדור ונתונה לפרשות ע"י שאר הרבנים. אבל לא לשינוי.

קיצר- סוגיה מסובכת..

הזהר בלשונך איך שאתה מדבר על גדולי ישראל!

אם הוא התנגד לדעות של חכמי בבל זה לא אומר שהוא לא החשיבם כגדולי עולם.

ממש לא.

אם הוא חלק עליהם זה היה מתוך כבוד והבעת דעת תורה שונה. אבל ח"ו לא מתוך זלזול!

ואני לא מחליטה מיהו פסוק הדור.

אני לא מבינה למה אתה חוזר על הרוטינה הזו שוב ושוב.

יש קריטריונים ברורים שניתנו לנו מידי דורות כדי לדעת מיהו הפוסק של כל דור ואיך הוא נבחר.

ה-ב-נ-ת ה-נ-ק-ר-א!

כבר כתבתי.

זה כל השירשור...

(וגם לא מדוייק,אבל גם אם כן כיום זה כמעט ולא שייך) 

כיוון שאין דבר כזה בית דין מקומי.

ואפשר לדון פה יותר נוח מהוואטצפ @בגבורה 

למרות שזה די ניצלוש..

יש כל מיני רמבמיסטים לאחרונה

@הדרכה @איל אחר @דבש חריף 

ואת @בגבורה שאיתו כבר דנת בעניין...

מומלץ.

<צ>

תקרא שוב.

מדובר שם על חכמים. וגם לא ראיתי מקום שם שמוזכר "לשכת הגזית".

זה הלכות שתקפות עד ימינו.

א  בית דין הגדול שבירושלים--הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמוד ההוראה, ומהם חוק ומשפט יוצא לכל ישראל, ועליהם הבטיחה תורה:  שנאמר "על פי התורה אשר יורוך, ועל המשפט אשר יאמרו לך--תעשה" (דברים יז,יא), זו מצות עשה.  וכל המאמין במשה רבנו ובתורתו--חייב לסמוך מעשה הדת אליהם, ולהישען עליהן.

זה ההקדמה שלו לכל הלכות ממרים!!!!!!

לא.

כתבתי שם לעיין בהלכות עצמם.

יש לו הרחבה מלאה.

וכמה הלכות אח"כ כותב

ד  הרי הוא אומר "על פי התורה אשר יורוך" (דברים יז,יא), אלו הגזירות והתקנות והמנהגות שיורו בהם לרבים כדי לחזק הדת ולתקן העולם; "ועל המשפט אשר יאמרו לך--תעשה" (שם), אלו דברים שלמדו אותן מן הדין באחת מן המידות שהתורה נדרשת בהם; "מכל הדבר אשר יגידו לך" (ראה שם), זו הקבלה שקיבלו איש מפי איש.

יעני גזירות משום אשר יורוך רק בית דין הגדול בירושלים...

מוזמן לחזור שוב להודעה המקורית.

מדובר על "אל השופט אשר יהיה בימים ההם".

אחרי שנגמר הסנהדרין - כבר לא רלוונטי. פרק א הלכה ט

מוזמן לחפש בעצמך. בכל השרשור.

בהצלחה.

ז  [ד] כשהיה בית דין הגדול קיים, לא הייתה שם מחלוקת בישראל; אלא כל דין שנולד בו ספק לאחד מישראל, שואל לבית דין שבעירו.  אם ידעו, אמרו לו; ואם לאו, הרי השואל עם אותו בית דין או עם שלוחו עולין לירושלים, ושואלין לבית דין שבהר הבית.  אם ידעו, אמרו להם; ואם לאו, הכול באין לבית דין שעל פתח העזרה.  אם ידעו, אמרו להם; ואם לאו, הכול באים ללשכת הגזית לבית דין הגדול, ושואלין.

יעני שם זה בית הדין הגדול..

ואח"כ כותב

ט  משבטל בית דין הגדול, רבתה מחלוקת בישראל:  זה מטמא ונותן טעם לדבריו, וזה מטהר ונותן טעם לדבריו; זה אוסר, וזה מתיר.  [ה] שני חכמים או שני בתי דינין שנחלקו שלא בזמן הסנהדרין, אם עד שלא הגיע הדבר להן--בין בזמן אחד, בין בזה אחר זה--אחד מטמא ואחד מטהר, אחד אוסר ואחד מתיר:  אם אין אתה יודע להיכן הדין נוטה--בשל תורה, הלוך אחר המחמיר; ובשל דברי סופרים, הלוך אחר המקל

יעני בטל הדינים האלה כבר...

  ואם לאו--כולם באין לבית דין שעל פתח העזרה, ואומרים גם הם להם, כך הוא הדין.  אם קיבל, ילכו להן.  ואם לאו--כולם באין לבית דין הגדול שבלשכת הגזית, שמשם תורה יוצאה לכל ישראל:  שנאמר "מן המקום ההוא, אשר יבחר ה'" (דברים יז,י).  ובית דין אומר להם, כך הוא הדין; ויוצאין כולן.

יב  ותופסין אותו, ומעלין אותו משם לירושלים.  ואין ממיתין אותו לא בבית דין שבעירו, ולא בבית דין הגדול שיצא חוץ לירושלים, אלא מעלין אותו לבית דין הגדול שבירושלים.  ומשמרין אותו עד הרגל, וחונקין אותו ברגל--שנאמר "וכל ישראל, ישמעו וייראו" (ראה דברים יג,יב; דברים יז,יג), מכלל שצריך הכרזה.  וארבעה צריכין הכרזה--זקן ממרא, ועדים זוממין, והמסית, ובן סורר ומורה:  שהרי בכולם נאמר "ישמעו וייראו" (ראה דברים יג,יב; דברים יז,יג; דברים יט,כ; דברים כא,כא). 

ה  [ג] במה דברים אמורים, בדברים שלא אסרו אותן כדי לעשות סייג, אלא בשאר דיני תורה.  אבל דברים שראו בית דין לגזור או לאסור אותן, לעשות סייג--אם פשט איסורן בכל ישראל--אין בית דין הגדול אחר יכול לעוקרן ולהתירן, אפילו היה גדול מן הראשונים. - בי"ד שיכול לעקור גזירה - רק של 71!

שתי התשובות הראשונות מצוטטות בתגובה האחורונה.. יש עוד שתי שאלות פה בקישור..

http://ravsherki.org/index.php?option=com_content&view=article&id=1232:12321232-1232&catid=109&Itemid=100512

 אנשים שעולים בטהרה ע"פ ההלכה יכולים לגרום לאנשים אחרים לעלות בטומאה למקומות האסורים (הרב עובדיה - יב"א חיו"ד סימן כה/כו בסוף) וכן הרב מרדכי אליהו ע"פ מכתבים שלו ועדויות אנשים מפיו.

ב אין לנו דרך לדעת בוודאות איפה מקום המקדש, מי שעולה בספק כרת. אין 100% אחוז תמימות דיעים בראשונים והאחרונים ולכן ספק דאורייתא לחומרא.

ג חוששים לזיבה - זב צריך לספור 7 נקיים ואנחנו לא בקיאים בזה ועוד מספר חששות  לגבי אופן הטהרה הנדרשת (הרב עדס בקונטרס בסוף דברי יעקב על קדשים "בענייןם איסור עליה להר הבית")

ד רעיונית. בעיקר רבני הקו. אנחנו לא ראויים, בית מקדש זה משהו שצריך לבוא מכלל העם, אין כיבוש יחיד. רק כשהעם כולו ירצה נוכל לכבוש. העליה עכשיו בכזו מציאות שאנו מושפלים כך היא חילול הקודש ולא כבוד ה. 

ה הרב צבי יהודה אסר (בלי לומר טעם)

ו חוסר ידיעה או בירור של הסוגיא (יצא לי לדבר עם ראשי ישיבות ציוניות וחרגיות ועם משגיח בישיבה חרדית גדולה שלא ידעו דברים בסיסיים

עקורנית. א - אין סמכות לגזור גזירות. החשש לא קים עייני שות עשה לך רב כרך א סימן טו או טז לא זוכר בע"פ.

 ב - יש לנו. כתבתי על כך כמה מאמרים והעלתי לכאן מזמן.

ג - כמו שמצורע אינו טמא עד שהכהן אומר גם זב לא טמא עד שנבדק ב7 דברים ממילא אף אחד לא בודק היום - כולם טהורים גם אם ראו זיבה ועייני בספר הר הבית לרב גורן שהרחיב על כך.

ד - רעיונית לא חזק מהלכה.

ה - רב שאמר בלי טעם איןלשמוע לו - רבי אבברהם בן הרמבם. ועוד ראשונים..

ו...

במשנה תורה שהבאת, או לדברי הרב פיינשטיין שהבאת בשרשור אחר, [שחוזר על העיקרון שבדברי הרמב"ם].

לעיקרון של דבריו מסכימים, השאלה לגבי ההשלכות בפועל במציאות ימינו.

הסכימה לקבל כי הרמבם הוא לא פוסק זמנינו אז הראתי שגם הם לא חולקים. זה הכל...

לכתובת: alonbethamikdash@gmail.com

אל הר הבית בשלושת הרגלים 🚍🚆

אבל 

@צחקן 
לא רצית פעם תמונה בדיוק כזאת?

לכתובת: naimlamikdash@gmail.com

לפי הפשט דוד אמר לעצמו בקול רם שמתחשק לו לשתות מהמים מהבור אבל לא התכוון שמישהו יביא לו. הגיבורים שמעו זאת ולקחו ברצינות את זה והביאו לו. הוא לא אבה לשתותם כי הוא לא ישתה מים שנלקחו תוך כדי סיכון חיים , ולכן הוא ניסך אותם לה'

אבל אין סיבה לחשוב שהכוונה למצוות ניסוך המים בחג הסוכות.

הוא הקריב את התשוקות שלו לה', אתה יכול למצוא לזה הרבה הדים, גם ביהדות ואפילו בתקופות שהפולחן היה מאוד מוגדר!

אפשר לנסך מים בנדבה בכל ימות השנה בבמות. או שזו הוראת שעה של נביא

על ניסוך מים בבמות:

ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה' ויצומו ביום ההוא ויאמרו שם חטאנו לה' וישפט שמואל את בני ישראל במצפה.

למרות ששם אפשר לפרש כמנהג שפיכת מים כסמל לתפילה וצום, ולא לניסוך על מזבח. בניגוד לדוד ששם כתוב ויסך

אם כוונתך למצוות ניסוך המים, אז אצל שמואח זה במצפה, בעוד אין שום מקור או סיבה לחשוב שמזבח ה' היה אי פעם במצפה...

נסכים מוזכרים רק בקרבנות.

אתה לא יכול לשחוט פרה לשם קרבן סתם כך, ואםילו בכפרות לוקחחם תרנגולים שלא כשרים למזבח שלא יראה כמקדיש קדשים.

צריך לבדוק מה דין המנסך נסכים מחוץ למקדש.

בימי שמואל היו במות מותרות, והיה במה בכל עיר, בספר שמואל מוזכר שמקריבים בגלגל, בית לחם, במזבח שאול במחנה הצבא בפלשת, ברמה, ובעוד הרבה מקומות

https://www.yyl.org.il/single-post/2019/10/11/%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%9A-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9C-%D7%99%D7%93%D7%99-%D7%93%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%9A

רק לא הבנתי את הסיומת של המאמר.

הרי מפשט הפסוקים, ברור שלא זו הייתה המטרה. דוד מתאווה שישקו אותו מים, ואחר כך לא אווה לשתותם. וכי כולם היו אדיוטים או לא ידעו שצריך מים לניסוך המים? ודברי הרלב"ג שצוטטו, מוכיחים את טענתי דלעיל, שאין מדובר במצוה שגרתית שהייתה נהוגה לפני כן והתקיימה גם אז, אלא להיפך: מכך שדוד (ושמואל) ניסכו מים, הבינו שזו פעולה ראויה.

ועוד תמיהה על הרב שנדורפי היקר, שהוא השמיט את מסקנת הגמ' בתענית שאין מקור לניסוך המים, ואם כן עוד יותר תמוה למה לא הביאו אפילו מקור מהנביאים, ויאמרו שזו הלכה ודוד יישם אותה אותה (כמו שאומרים לגבי הרבה דברים אחרים, ראה כאן: פורטל הדף היומי: יחזקאל הנביא קבע הלכה? (זבחים יח ע"ב) ).

כך שלעניות דעתי, הרבה יותר פדוט לומר שדברי בר קפרא כמשמעם הם אגדה שיוצאת מפשוטו של מקרא, שלא מוכיחים כלום להלכה וגם לא הובאו בבבלי, ואין סיבה לראות בהם פרשנות לתנ"ך.

שניסוך המים הוא פעולה ראויה.

אלא שדוד ניסך כי  כפי שהיה ידוע לו מחג הסוכות ששייך סוג כזה של קרבן. ייתכן שהיו עוד הרבה לפניו ואחריו שעשו כך.

עבורנו, זו הוכחה מהכתובים שקיים מושג כזה של ניסוך מים. עבור בני דורו ייתכן שזה היה דבר פשוט.

בין אם נפרש כבר קפרא, ובין אם נפרש כרלבג, אין לנו מקור לגבי השאלה מתי ניסוך המים נוהג. ובמילא, דברי בר קפרא לא ישמשו מקור לדיעה שניסוך המים כל שבעה, שאת מקורם מנסה הגמרא בתענית לברר, ובמילא אין ללמוד מכך שהגמרא בתענית לא הביאה אותם.

לגבי החלק הראשון של דבריך, אכן מבואר ברלבג שהסיפור עם דוד מוכיח שעוד לפני כן ניסכו (וזה לא רלוונטי לדיון שלנו ולשאלתי, כי גם כשמוכיחים מיחזקטל וכדו, זה אומר שזה היה תמיד ויחזקאל רק ניסח/יישם את זה).

החלק השני לא כ"כ נכון, כי הגמ' מחפשת מקור שניסוך המים הוא שבעה ימים של סוכות בדיוק, לא לפני ולא אחרי, והרלבג מסביר בטוטו"ד שאם יש דבר כזה ניסוך המים, הכי מתאים שהוא יהיה בסוכות. כך שזו עדיין ראיה טובה יחסית.

שאליהו הקריב בהר כרמל בשעת איסור במות. אחרי שהביאו לו את המים נחה עליו רוח הקודש ובנבואה נאמר לו לנסך מים עכשיו.

יש היגיון מסוים שזה היה אגב בסוכות, מה פתאום דוד נזכר בטעמם של המים בבור בית לחם אשר בשער דווקא עכשיו?

הדרך היחידה שמעוררת קושיא על דוד, זה אם מדובר במצוות ניסוך המים. אם סתם היה בא לו לנסך מים לכבוד ה', זה לכאורה גם אתה יכול בברז בבית שלך בכל עת ושעה. כך שלענ"ד אין כאן שאלה (אם לא מקבלים את דברי הירושלמי כפשטם, וככה"נ גם הרלב"ג לא קיבל אותם כפשוטם).

למה לא נראה לי (ולרלב"ג) שדוד מראש רצה לנסך את המים משום מצווה? כי כתוב שהוא התאווה לשתות, והוא ניסך כי הוא לא אווה לשתותם. אם הסיפור היה לניסוך המים, הוא היה מתאווה לנסך והוא היה מנסך בדיוק כי לזה הוא התאווה.

ניתן להציע שדוד שמר את המים האלו (מים חשובים כי 3 אנשים סיכנו את עצמם עליהם) עד חג הסוכות והקדיש אותם לה' והכהנים ניסכו על המזבח, אבל זה גם קצת דחוק בפשט.

אבל בפשט בפירוש מוזכר ויסך אותם לה' כלומר ניסך את המים כקרבן. נסך לה' זה תמיד לשון קרבן, כמו הקטרה לה'

בכל מקרה כיף להקדיש זמן בליל הושענה רבה, לדיונים תורניים, וקצת להניח להתבכיינויות המוצדקות על עסקת החטופים...

שזה היה צריך להתחיל הפוך. מטרת המועדים הם ללמוד תורה, ואז לא משעמם ואז לא מדברים על העסקה

וכמובן אתה (ואני) לא החוטא היחיד, וכבר רבי אבא כאב על כך, בירושלמי מסכת חגיגה...

ששמחת הרגל חוץ מבשר קרבנות, אינה דאורייתא. נדמה לי שיש דיון לגבי "במה משמחן", אם השמחה בבגדי צבעונים וכו מתקיימת בה מצוה דאורייתא.

מה שכן, לא ברור בכלל אם איסור מלאכה בחול המועד הוא מדאורייתא או מדרבנן.

ולגבי למה רבי אבא לא באמת ביטל, זו שאלה מאוד גדולה שנידונה בלא מעט ספרים... הלוואי שזה היה כזה פשוט.

אז זה לא יהיה ברכבת או אוטו

כבר בתור ילד...

כל התיאורים המרגשים בסוף מסכת ביכורים, שהשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו. האם כל זה יהיה גם כשנוכל לעלות בשיירת לימוזינות?

כילד חשבתי שלעתיד לבוא נעלה עם לימוזינות מקושטות. היום אני חושב שדווקא היופי הנקי והטבעי יותר מרגש, גם היום.

לפני שייכנסו יטבלו, אחר־כך יעריב שמשם ולמחרת בבוקר ייכנסו

בית חדש ישן - רינה אזולאי - נוריתה ביקורות והמלצות על ספרים 

איך מגיעים לאזור ירושלים עם סוג של "פס אלקטרוני". (או עם רחפנים). 

הנה ציטוט של קטע מתוך הספר: (לא גרסה אחרונה אולי, אבל נותן טעימה). 

"פנחס חיפש את שער היציאה. שם, ליד השער, היה שלט גדול ועליו הכיתוב: לישראל, פנה ימינה.

שתי דרכים יש לך להגיע לירושלים, הסבירה לו רובוטית אדיבה. אחת קצרה שהיא ארוכה, והשנייה ארוכה שהיא קצרה. 

את מתכוונת, דרך הפס או דרך הרחפן? שאל פנחס.

כן, בדיוק. אמרה הרובוטית. 

אני אמור לחזור עם הרחפן, אמר פנחס, מחכים לי בירושלים.

הפס האלקטרוני מגיע אל מתחם שמואל הנביא, הסבירה הרובוטית, משם תוכל לקבל הדרכה איך להיטהר ולהגיע לירושלים.

פנחס הוציא את פנקסו והראה לה שהוא בקיא בהלכות טהרה. הרובוטית הנהנה בראשה ותוך חמש דקות הופיע במקום רחפן שייקח אותו אל ביתו. 

תהליך הטהרה הוא מורכב, לכן מוגדר מסלול מיוחד המקל על העולים לישראל לבצע את התהליך כולו, תוך כדי נסיעה בצורה בטוחה, מרווחת, בלי פקקים. הנסיעה היא דרך פס מיוחד, שאליו נכנסים עם יחידות הדיור שלהם, בואכה מרכז הטהרה במתחם שמואל הנביא ומרכזי טהרה נוספים. שם, במרכז הטהרה, מקבלים העולים הדרכה מפורטת, ושם הם עוברים את תהליך ההיטהרות. אבל אנשי ירושלים עצמם, הבקיאים בהלכות הטהרה, יכולים לחזור ישירות לבתיהם ולהקפיד על כללי ההיטהרות שהם בקיאים בהם ומנוסים ביישומם לאורך השנים."

האוטובוסים, הרכבות ועוד...

מה לגבי התחבורה מכל רחבי הארץ - הלוך וחזור? איך זה צריך להראות?

או אפילו יותר מזה?

איפה צריך שייבנו את החניונים? מסביב לירושלים?

צריך שאטלים (אוטובוסים הלוך-חזור) שייסעו לעיר העתיקה?