פורום תכף נשוב (עמוד 3)

חיים פה????

אהבתי

אתה יכול לכתוב בפורום הזה, למרות שתכלס הוא לא מאוד פעילאבל גם בטלגרם לא נראה שיהיה לך יותר מדי עם מי לדבר😕

בטלגרם אפשר ממש להתכתב ואת מיד רואה שיש הודעה. פה אם אני כותב אז ייקח נצח עד שתראו.

בתהליך גיור.

יהיה מעניין...

המקום זקוק להתעוררות..

בדידות זאת תחושה סובייקטיבית.
אתה יכול להרגיש בודד גם בצהרי יום עמוס בפקק באיילון. אתה יכול להרגיש בודד גם באמצע איצטדיון טדי מוקף בעשרות אלפי אנשים.

אם בודד לך, טלגרם לא חייב לספק לך את החברה. יש אנשים בחוץ. אולי שומרים שבת, אבל עדיין אנשים

שומרי שבת לא יבינו

אני למשל גם לא שומר שבת כל כך אבל אני פחות עושה אישיו מהעניין.

לא חושב?

אני חושב שלא בושה לבקש תמיכה.

יאלה
תרים את הכפפה

בטלגגם ולא להיחשף
אפשר לנסות מבחינתי

בעד...

סניף מעלה אדומים

נשמע טבו

אפשר לשלוח שוב?

על השיטה...

אני מנהל הקבוצה הכי גדולה בארץ

חברי הקבוצה לא יכולים לראות את הטלפון אחד של השני אלא רואים רק את הכינוי שכל חבר בקבוצה בחר לעצמו.

 

אלא אם כן מישהו בקבוצה נמצא באנשי הקשר שלכם ואז אתם כן תראו שזה הוא...

אז פחות מחפשים תמיכה מהסוג הזה

אז באמת בן גביר או הבית היהודי

מרוצים מהתפקוד?

היא צפויה לבוא...

אבל משהו במילים והמשפטים מתכתב על הרצף הדתל"שי

וזהו

לצאת בגיל כזה זה לא ארובה לכך שתשארי שם בחוץ.
הרבה יוצאים בגילך וחוזרים אחרי תקופה.

הן בגלל געגוע.
הן בגלל שייכות.

בסוף, אדם הוא נוף מולדתו ותרבותו.

כרגע לא בא לך. אבל זה יכול לחזור אליך. ובצורה משודרגת. כי אולי את חווה משקעים ממחנק שאת מקבלת מהבית. אז את רוצה חופש. ואז כשאת גדלה, את פתאום מוצאת את עצמך תרה אחר משהו. משהו מוכר.

ואולי לא. אבל זה שכיח

כרגע אנחנו בחוץ
לא רלוונטי אם אי פעם נשוב

דחף אותנו החוצה ואנחנו מנסים להיכנס בכל דרך

ושוב דוחף

ואומר תשארו בחוץ

כי כשהייתם בפנים לא יצא יפה

ותכף 

אולי מחר 

אולי עוד שנה 

ואולי עוד שנים רבות

היד הדוחפת תשלח לחבק

ואז נשוב

כבר יותר משנה ועדיין כמעט אף אחד מהמשפחה לא יודע

אפשר לספר בשיחה "רשמית" הייתי מתחילה בלשתף בתהליך, במחשבות, בתחושות כלפי הדת, במה שגרם לך לצאת, ולא ישר מנחיתה את האמירה שאתה יוצא בפועל, רצוי מאוד לדבר קודם עם ההורים ורק אחכ לשתף גם את האחים כי ביחד זה פחות מכבד את ההורים

עוד אפשרות זה לתת להם להבין את הכיוון עם רמזים כמו לבוש פחות מתאים ודברים כאלה, בהדרגה, ואז אם הם אומרים משהו לנצל את זה כדי להעלות את הנושא, אפשר בתור התחלה לתת להם להבין שאתה רק פחות מקפיד אבל עדיין דתי

אם ההורים לא ירצו קשר תנסה לגשש האם הם באמת כן מעוניינים בקשר ואם תתעקש הם ישמחו בזה או שזה באמת מה שהם רוצים והם שלמים עם זה, ואז עם כל הכאב והצער תצטרך להשלים עם זה להסתדר לבד

א. להגיד ברגישות, צריך לזכור שגם בשבילך זה היה תהליך לא פשוט, והם בעצם רק עכשיו מתחילים את התהליך. מה שאתה כבר סיימת - הם אפילו לא התחילו.

 

ב. להיות מוכנים מראש לכך שאתה מזעזע את עולמם ברמה זו או אחרת, והתגובה המיידית שלהם עלולה להיות לא נעימה. זה לא אומר שהם לא אוהבים או לא מקבלים אותך, אלא רק שעכשיו מאוד מאוד כואב להם והם צריכים עוד זמן בשביל לעכל.

 

ג. אפשר להגיע לגבולות גזרה שבהם אתה לא תהיה חייב לשמור על מצוות שאינך רוצה, ומהצד השני הם ייפגעו כמה שפחות. למשל אל תחלל שבת מול העיניים שלהם וכד'. לכבד את ההורים זה לא "רק" מצווה, זה פשוט אנושי.

 

בהצלחה!

מוזמן להצית את האש

הרבה יותר.

חופש משמירת מצוות?
חופש מההורים שלוחצים עליך לשמור מצוות?

שהיא הרגישה לא נעים

לא קשור ללא נעים

דתי=שומר מצוות (הוא יכול להיות גם הכי לא מחובר ומבואס על הדת)

לא דתי- לא שומר מצוות (הוא יכול להיות גם הכי מאמין ומחובר)

לומד במוסד דתי לחלוטין והאורח חיים שלו של דתיים, רק שהוא לא מאמין ולא שומר שבת, אנשים עדיין מגדירים אותו חלק מהחברה הדתית, לא?

אם הוא שומר רק כשרואים הוא לא דתי, אם שומר הכל (יש דבר כזה?) אז לא יודעת, שאלה טובה

איפה אני בחלוקה שעשית

אני ממליץ לך להתחיל לקרוא את הספרים של יובל נוח הררי.
הרבה יותר הגיוני לך להתחיל עם זה לדעתי.

ויש שם דברים מעניינים, חוץ מזה זה כיף להתעצבן עליהם🤭

אהבתי את ההגדרה- ערוץ לבעלי אמונה תמימה, חח, בדיוק (או יותר מדוייק- ערוץ לבעלי אמונה נאיבית)

ומה זה "להתחיל עם זה" אני לא קוראת שם כדי להוסיף ידע ולבחור את דרכי, אני קוראת שם סתם כי זה משהו נחמד לקרוא, כמו שאני קוראת במאקו או בישראל היום)

כאילו, לא שאני אומר שהאתר לא מעניין, כי זה עניין של טעם, אבל אותך ספציפית מה מעניין?

וכמובן המקבצי הומור'

לא בהיסטוריה וארכיאולוגיה כמוך🤭

עריכה- נכתב לפני שהלכתי לבדוק מי זה יובל נח הררי ועל מה הוא כותב וגיליתי כצפוי שעל היסטוריה

אבל אוקיי, אם כיף לך באתר הידברות שיהיה לך בפאנן

לי יש עוד שלב לעבור.
קשה לי להפנים שהתדל"שתי.

מי בגיל 35 מתדל"ש? זה רק האלה הלא יציבים בחיים שלהם 🤦‍♂️

זה לא אנשים, סיפורי חיים וזה

אהה, נפל לי עכשיו אסימון, למה אתה שומר חלקית ולמה עד עכשיו לא שמענו ממך את המילה דתלש כשהיא מופנית כלפי עצמך
תובנה יפה וזה שהבנת אותה ואתה מודה בה זה כיוון טוב, זהו, עוד חצי שנה אתה דתלש מדותלש שמודה בזה בפה מלא ובגאווה😝

וולשאלך- אני (טוב בקצת פחות, קרוב ל34) אבל הניצנים הנצו כמה שנים לפני, גם אצלך (אצלך זה הרבהההה שנים לפני) אז עדיף עכשיוכי ככל שעובר הזמן זה הולך ונהיה יותר משפיל

די שרוט המליץ לי להתעניין בדברים אחרים ולא בהידברות ובסיפורי מוות קליני שלהם, זה הכל
(שאלת ברצינות?)

ומה דעתך בנידון?

חשבתי שהוא המליץ לך לקרוא את דעתו בנושא.

מה דעתי באיזה עניין?

מישהו שכשהיה במצב קשה ראה דמות שחורה והסיפור שלו נכנס לתוכנית שבועית של סיפורי מוות קליני

יכול להיות שהוא באמת ראה את מלאך המוות, אבל זה לא מוות קליני אם הוא לא היה מוגדר מת רפואית. אבל ההגדרה הרפואית לא כל כך משנה כמו התוכן של החוויה.

יש אנשים שמשפיע עליהם אם זה נקרא מוות קליני, יכולים להאמין יותר לסיפור כשחושבים שסה קרה במהלך מוות קליני- כשהבן אדם נמצא לכאורה "שם", כשהוא נמצא פה זה הרבה פחות נשמע אמין

ההגדרה הרפואית לא יכולה לקבוע מתי הנשמה (או איך שתקראי לזה) נמצאת "שם".

אנשים מאמינים שהנשמה נמצאת שם בחלק מהזמן ובמצב רגיל לא

אבל אפשר לדעת שאם אין בכלל מוות קליני אז זה בשום זמן

מי שמאמין שמוות קליני הוא העולם הבא מאמין שבזמן מוות קליני הנשמה שם אבל לא מאמין שהיא היתה שם כשלא היה בכלל מוות קליני

מוות קליני הוא מצב רפואי שמתייחס לתפקוד הגופני.

עולם הבא הוא "מקום" (או מצב) שהנשמה יכולה להיות בו.

הם לא בהכרח תלויים אחד בשני. ידועים מקרים שאנשים חוו חוויות סף מוות, בלי שהיו במצב רפואי של מוות קליני. וגם מקרים הפוכים - אנשים שעברו מוות קליני ולא דווחו על חווית סף מוות.

התפיסה אצל העמך היא שבמוות קליני אפשר להגיע לעולם הבא-להיות נשמה, ובמצבים אחרים-לא

ובמקום להסביר להם שזה לא נכון קוראים למוות קליני "הייתי בעולם האמת" ולראיית דמות שחורה "מוות קליני"=מחזקים את התפיסה השגויה

הסיבות שהוספת ממש חלשות לדעתי

יותר צדעי הכוונה שזאת הדיעה הרווחת אצל אנשי המקצוע, מי שבאמת מבין ולא "עמך"

אשתדל להרחיב מאוחר יותר

הרבה מאוד מדענים חוקרים שחקרו את התופעה חושבים שהיא אמיתית.

גם אני חשבתי פעם שזו בעיקר דעה של מחזירים בתשובה וכו', אבל אחרי שקראתי כמה ספרים בנושא (כולם נכתבו ע"י אנשי מדע שחקרו את התופעה), שיניתי את דעתי.

בקישורים האלה יש סקירה יפה של הנושא, כולל חוות דעת של כמה חוקרים:

חוויות סף מוות - האם קיים "הסבר מדעי"?
חלק א
חוויות סף מוות - עדויות שאומתו
חלק ב

יש גם סדרה דוקומנטרית של נטפליקס שיצאה לפני שנה, שהפרק הראשון שלה מוקדש לנושא. יש שם גם הסברים של כמה מדענים בתחום על התופעה, וגם מקרים יוצאי דופן של מוות קליני - כאלה שנתנו תיאור מדוייק של מה שקרה בזמן שהיו מחוסרי הכרה. הסדרה נקראת surviving death.

יש שם דברים שבאמת מטים את הכף לטובה, כמו ההשוואה בין אנשים שעברו דום לב לאנשים עברו מוות קליני
אבל יש לי לא מעט תמיהות על חלק מהדברים-
נטען שם שעיורים מלידה ידעו לתאר מה קרה בחדר, אבל איך עיוורים יכולים לתאר דברים הם לא יודעים להגדיר כי הם מעולם לא ראו כמותם? גם לא כתבו מה שהם תיארו זה דברים ספציפיים מעבר למה שהם יכולים לתאר לעצמם קרה

גם הסיפור על האישה עברה מוות קליני במהלך טביעה לא הגיוני- למיטב ידיעתי אין דרך לחזור ממוות קליני ללא התערבות רפואית

וגם הילד שפגש את אחותו שהאמא הפילה, איך בדיוק הוא ידע זאת היא?

זה מאוד כללי ולא חד ממעי

בנוסף, א"א באמת לדעת מתיקרו הדברים הם "ראו" בחדר ובהחלט יכול להיות שזה היה בלב המח תפקד, גם העיניים היו פתוחות חלק מהזמן וקלטו מראות עףעברו למח גם אם באותו זמן הוא לא תפקד

אבל האמת מה הכי מאיר אותי בספק זה האמינות ל הסיפורים האלו, כי אם הייתי מאמינה לכל סיפור הייתי צריכה להאמין לדברים סותרים כמו למל דתות שונות ולכן סיפורים למיניהם זה לא דבר מאוד אמין מבחינתי

ועוד משהו, אני לא חובת שהם מתו וחזרו לחיים כי אין דבר כזה, כל עוד הם לא מתו *סופית*

כי זה או בן אדם חי או הוא מת, אם הם הגיעו לעולם הבא הם לא יכולים לחזור, יש מצב שזה לא יכול להיות אמיתי מהסיבה הפוטה שא"א לחזור ממוות ולכן גם בזמן הממות קליני הם היו חיים לגמרי

ויש לי בעיה עם האות ש במקלדת..

העיוורים כנראה לא תארו איך הדברים נראו, אלא לפי הכלים שיש להם. לא ידועים לי פרטים על זה.

זה לא נכון. ידועים מקרים של חוויית סף מוות שנפסקה בלי התערבות רפואית (אבל במקרה של האשה שטבעה כן הייתה התערבות רפואית אם אני זוכר נכון).

לא יודע, אולי היא אמרה לו? ואולי במצב לא גופני התודעה יכולה לקלוט מידע בצורה שלא מוכרת לנו?

לדעתי, הרבה יותר סביר לומר שיש פה משהו, מאשר לטעון שכל מקרה הוא לא חד משמעי ולכן לבטל את האמינות של התופעה.
חוץ מזה, יש גם מקרים של אנשים שנתנו תיאורים מדוייקים שאומתו.

לא הבנתי בדיוק את ההסבר שהצעת, אבל חוקרי מוח ישבו על הסוגיא ולא הציעו הסבר מספק (באחד הקישורים שהבאתי הובאו כמה, ושלילה שלהם). האנשים לא ראו עם העיניים - הם היו בהרדמה מבוקרת.

לגבי סתירות בין דתות שונות - האמת היא שבדר"כ החוויה כללית מאוד, בלי זיהוי של דמויות רוחניות מסויימות או מקומות כמו גן עדן יהודי או נוצרי. אנשים דתיים שמדווחים על החוויה לפעמים מפרשים את הישויות שפגשו כמלאכים, ואת המקום כגן עדן/גיהנם, לפי האמונה שלהם. אבל התיאור שלהם הוא כללי ודומה בין דתות שונות, כולל אתאיסטים.
אבל יותר מזה, יש אנשים שהחוויה שלהם בזמן המוות הקליני הייתה שונה ממה שהאמינו כאנשים דתיים.

ודבר נוסף, לא חייבים להניח שכולם חווים את אותה חוויה בדיוק. אם התיאור של שני אנשים לא זהה בדיוק (ואין שני תיאורים זהים בתחום הזה), אולי זה אומר שכל אחד עבר משהו קצת אחר?

לגבי השימוש במונח "מוות" - זה עניין של טרמינולוגיה. אם לדעתך חלק מההגדרה של מוות זה שהוא בלתי הפיך - אז אל תקראי לזה מוות, זה לא באמת משנה (האמת היא שהמונח שמשתמשים בו לרוב הוא "חוויית סף-מוות").

מי אמר לך שמוות הוא רגע אחד? מי אמר לך שאי אפשר לחזור מהעולם הבא? את מלבישה תפיסות שכבר יש לך על הממצאים, במקום להיפך.
להגיד שהם היו חיים בזמן המוות הקליני זה שוב עניין של טרמינולוגיה, אין לו שום השלכה על השאלה אם החוויה אמיתית או לא.

לא התכוונתי לסתירה בתחום המוות קליני, התכוונתי לזה שיש סתירה בין דתות (למשל, או בגישה לפרשיות שונות כמו ולדר, א"א להאמין לכולם כי זה סותר)
יש סיפורים ודעות לכאן ולכאן שסותרים את עצמם ולכן האמינות שלהם מוטלת בספק (למשל הניסוי שעשו ששמו חפץ גבוה- קראתי עליו 3 גרסאות שונות וסותרות)

כל השאר פשוט לא מספיק משכנע

א"א לחזור ממוות סופי לכן החוויה שלהם לא היתה מוות סופי ולכן אנחנו לא באמת יכולים לדעת מה קורה שם

בהרבה מקרים אפשר להגיד את מה שאמרתי. אבל מה זה קשור, בעצם?

לכן צריך לברר במקורות אמינים (הניסוי עם החפץ הגבוה - ייתכן שהיו כמה ניסויים כאלה, לא בטוח שאלה גרסאות סותרות).

אנחנו לא יכולים לדעת מה קורה אחרי מוות סופי. נכון. אבל:
א. מוות קליני יכול ללמד אותנו הרבה על דברים אחרים (למשל, קיום של התודעה בנפרד מהמוח).
ב. אולי אפשר להקיש דברים מסויימים ממצב של מוות קליני, למצב של מוות מוחלט.

בכל מקרה, אני ממליץ לך לא להסתפק במה שכתבתי, אלא לקרוא חומר בנושא.

קשה מאוד מאוד להגיע למקורות האמינים וגם אם נגיע עדיין הם כנראה יסתרו כי זה לא רק אמינות של האדם זה גם איך שהוא תופס את הדברים/פרטים שהוא לא יכול לדעת וכו'

וזה נכון שזה יכול ללמד אותנו דבר או שניים ויש משקל לנושא הזה בהשערות על המוות אסל זה רחוק מלהיות הוכחה של ממש

שוודאות מוחלטת אי אפשר להשיג באף תחום, והמטרה ששופאים אליה צריכה להיות עמדה יציבה וסבירה, לא וודאות.

חשוב להיות מודע לזה בכל תחום, במיוחד בתחום האמונה ותפיסת העולם.

כיוון שאתה כתבת פה בפורום, ואני מחשיב אותך לאדם הגון שבא להתחבר, אני מודיע לך - כחרדי - שהרי אתה חרדי - אני מודיע לך כחרדי שאתה - שאני לא רואה יותר מחוייבות בשום דבר ובשום עניין למגזר שלכם. מסיבות שונות שאין לפרטם כאן. ומאחר וברור לי שחברי מגזרך היו אלו שבחשו בקדירה כל העת וגרמו למצב הזה. אני רואה את האחריות כמוטלת עליכם באופן טוטאלי. וכן מסיבות נוספות שלא יפורטו פה.

בדיני שמיים. בדיני אדם. בדיני דת ובדינא דמלכותא. ובכל צורה אחרת גם כן.

סוף.

או כמו שהגדיר את זה הרב אמנון יצחק
'אם אתם מתירים את השבועה וכו''