פורום תכף נשוב (עמוד 3)

חיים פה????

אהבתי

אתה יכול לכתוב בפורום הזה, למרות שתכלס הוא לא מאוד פעילאבל גם בטלגרם לא נראה שיהיה לך יותר מדי עם מי לדבר😕

בטלגרם אפשר ממש להתכתב ואת מיד רואה שיש הודעה. פה אם אני כותב אז ייקח נצח עד שתראו.

בתהליך גיור.

יהיה מעניין...

המקום זקוק להתעוררות..

בדידות זאת תחושה סובייקטיבית.
אתה יכול להרגיש בודד גם בצהרי יום עמוס בפקק באיילון. אתה יכול להרגיש בודד גם באמצע איצטדיון טדי מוקף בעשרות אלפי אנשים.

אם בודד לך, טלגרם לא חייב לספק לך את החברה. יש אנשים בחוץ. אולי שומרים שבת, אבל עדיין אנשים

שומרי שבת לא יבינו

אני למשל גם לא שומר שבת כל כך אבל אני פחות עושה אישיו מהעניין.

לא חושב?

אני חושב שלא בושה לבקש תמיכה.

יאלה
תרים את הכפפה

בטלגגם ולא להיחשף
אפשר לנסות מבחינתי

בעד...

סניף מעלה אדומים

נשמע טבו

אפשר לשלוח שוב?

על השיטה...

אני מנהל הקבוצה הכי גדולה בארץ

חברי הקבוצה לא יכולים לראות את הטלפון אחד של השני אלא רואים רק את הכינוי שכל חבר בקבוצה בחר לעצמו.

 

אלא אם כן מישהו בקבוצה נמצא באנשי הקשר שלכם ואז אתם כן תראו שזה הוא...

אז פחות מחפשים תמיכה מהסוג הזה

אז באמת בן גביר או הבית היהודי

מרוצים מהתפקוד?

היא צפויה לבוא...

אבל משהו במילים והמשפטים מתכתב על הרצף הדתל"שי

וזהו

לצאת בגיל כזה זה לא ארובה לכך שתשארי שם בחוץ.
הרבה יוצאים בגילך וחוזרים אחרי תקופה.

הן בגלל געגוע.
הן בגלל שייכות.

בסוף, אדם הוא נוף מולדתו ותרבותו.

כרגע לא בא לך. אבל זה יכול לחזור אליך. ובצורה משודרגת. כי אולי את חווה משקעים ממחנק שאת מקבלת מהבית. אז את רוצה חופש. ואז כשאת גדלה, את פתאום מוצאת את עצמך תרה אחר משהו. משהו מוכר.

ואולי לא. אבל זה שכיח

כרגע אנחנו בחוץ
לא רלוונטי אם אי פעם נשוב

דחף אותנו החוצה ואנחנו מנסים להיכנס בכל דרך

ושוב דוחף

ואומר תשארו בחוץ

כי כשהייתם בפנים לא יצא יפה

ותכף 

אולי מחר 

אולי עוד שנה 

ואולי עוד שנים רבות

היד הדוחפת תשלח לחבק

ואז נשוב

כבר יותר משנה ועדיין כמעט אף אחד מהמשפחה לא יודע

אפשר לספר בשיחה "רשמית" הייתי מתחילה בלשתף בתהליך, במחשבות, בתחושות כלפי הדת, במה שגרם לך לצאת, ולא ישר מנחיתה את האמירה שאתה יוצא בפועל, רצוי מאוד לדבר קודם עם ההורים ורק אחכ לשתף גם את האחים כי ביחד זה פחות מכבד את ההורים

עוד אפשרות זה לתת להם להבין את הכיוון עם רמזים כמו לבוש פחות מתאים ודברים כאלה, בהדרגה, ואז אם הם אומרים משהו לנצל את זה כדי להעלות את הנושא, אפשר בתור התחלה לתת להם להבין שאתה רק פחות מקפיד אבל עדיין דתי

אם ההורים לא ירצו קשר תנסה לגשש האם הם באמת כן מעוניינים בקשר ואם תתעקש הם ישמחו בזה או שזה באמת מה שהם רוצים והם שלמים עם זה, ואז עם כל הכאב והצער תצטרך להשלים עם זה להסתדר לבד

א. להגיד ברגישות, צריך לזכור שגם בשבילך זה היה תהליך לא פשוט, והם בעצם רק עכשיו מתחילים את התהליך. מה שאתה כבר סיימת - הם אפילו לא התחילו.

 

ב. להיות מוכנים מראש לכך שאתה מזעזע את עולמם ברמה זו או אחרת, והתגובה המיידית שלהם עלולה להיות לא נעימה. זה לא אומר שהם לא אוהבים או לא מקבלים אותך, אלא רק שעכשיו מאוד מאוד כואב להם והם צריכים עוד זמן בשביל לעכל.

 

ג. אפשר להגיע לגבולות גזרה שבהם אתה לא תהיה חייב לשמור על מצוות שאינך רוצה, ומהצד השני הם ייפגעו כמה שפחות. למשל אל תחלל שבת מול העיניים שלהם וכד'. לכבד את ההורים זה לא "רק" מצווה, זה פשוט אנושי.

 

בהצלחה!

מוזמן להצית את האש

הרבה יותר.

חופש משמירת מצוות?
חופש מההורים שלוחצים עליך לשמור מצוות?

שהיא הרגישה לא נעים

לא קשור ללא נעים

דתי=שומר מצוות (הוא יכול להיות גם הכי לא מחובר ומבואס על הדת)

לא דתי- לא שומר מצוות (הוא יכול להיות גם הכי מאמין ומחובר)

לומד במוסד דתי לחלוטין והאורח חיים שלו של דתיים, רק שהוא לא מאמין ולא שומר שבת, אנשים עדיין מגדירים אותו חלק מהחברה הדתית, לא?

אם הוא שומר רק כשרואים הוא לא דתי, אם שומר הכל (יש דבר כזה?) אז לא יודעת, שאלה טובה

איפה אני בחלוקה שעשית

אני ממליץ לך להתחיל לקרוא את הספרים של יובל נוח הררי.
הרבה יותר הגיוני לך להתחיל עם זה לדעתי.

ויש שם דברים מעניינים, חוץ מזה זה כיף להתעצבן עליהם🤭

אהבתי את ההגדרה- ערוץ לבעלי אמונה תמימה, חח, בדיוק (או יותר מדוייק- ערוץ לבעלי אמונה נאיבית)

ומה זה "להתחיל עם זה" אני לא קוראת שם כדי להוסיף ידע ולבחור את דרכי, אני קוראת שם סתם כי זה משהו נחמד לקרוא, כמו שאני קוראת במאקו או בישראל היום)

כאילו, לא שאני אומר שהאתר לא מעניין, כי זה עניין של טעם, אבל אותך ספציפית מה מעניין?

וכמובן המקבצי הומור'

לא בהיסטוריה וארכיאולוגיה כמוך🤭

עריכה- נכתב לפני שהלכתי לבדוק מי זה יובל נח הררי ועל מה הוא כותב וגיליתי כצפוי שעל היסטוריה

אבל אוקיי, אם כיף לך באתר הידברות שיהיה לך בפאנן

לי יש עוד שלב לעבור.
קשה לי להפנים שהתדל"שתי.

מי בגיל 35 מתדל"ש? זה רק האלה הלא יציבים בחיים שלהם 🤦‍♂️

זה לא אנשים, סיפורי חיים וזה

אהה, נפל לי עכשיו אסימון, למה אתה שומר חלקית ולמה עד עכשיו לא שמענו ממך את המילה דתלש כשהיא מופנית כלפי עצמך
תובנה יפה וזה שהבנת אותה ואתה מודה בה זה כיוון טוב, זהו, עוד חצי שנה אתה דתלש מדותלש שמודה בזה בפה מלא ובגאווה😝

וולשאלך- אני (טוב בקצת פחות, קרוב ל34) אבל הניצנים הנצו כמה שנים לפני, גם אצלך (אצלך זה הרבהההה שנים לפני) אז עדיף עכשיוכי ככל שעובר הזמן זה הולך ונהיה יותר משפיל

די שרוט המליץ לי להתעניין בדברים אחרים ולא בהידברות ובסיפורי מוות קליני שלהם, זה הכל
(שאלת ברצינות?)

ומה דעתך בנידון?

חשבתי שהוא המליץ לך לקרוא את דעתו בנושא.

מה דעתי באיזה עניין?

מישהו שכשהיה במצב קשה ראה דמות שחורה והסיפור שלו נכנס לתוכנית שבועית של סיפורי מוות קליני

יכול להיות שהוא באמת ראה את מלאך המוות, אבל זה לא מוות קליני אם הוא לא היה מוגדר מת רפואית. אבל ההגדרה הרפואית לא כל כך משנה כמו התוכן של החוויה.

יש אנשים שמשפיע עליהם אם זה נקרא מוות קליני, יכולים להאמין יותר לסיפור כשחושבים שסה קרה במהלך מוות קליני- כשהבן אדם נמצא לכאורה "שם", כשהוא נמצא פה זה הרבה פחות נשמע אמין

ההגדרה הרפואית לא יכולה לקבוע מתי הנשמה (או איך שתקראי לזה) נמצאת "שם".

אנשים מאמינים שהנשמה נמצאת שם בחלק מהזמן ובמצב רגיל לא

אבל אפשר לדעת שאם אין בכלל מוות קליני אז זה בשום זמן

מי שמאמין שמוות קליני הוא העולם הבא מאמין שבזמן מוות קליני הנשמה שם אבל לא מאמין שהיא היתה שם כשלא היה בכלל מוות קליני

מוות קליני הוא מצב רפואי שמתייחס לתפקוד הגופני.

עולם הבא הוא "מקום" (או מצב) שהנשמה יכולה להיות בו.

הם לא בהכרח תלויים אחד בשני. ידועים מקרים שאנשים חוו חוויות סף מוות, בלי שהיו במצב רפואי של מוות קליני. וגם מקרים הפוכים - אנשים שעברו מוות קליני ולא דווחו על חווית סף מוות.

התפיסה אצל העמך היא שבמוות קליני אפשר להגיע לעולם הבא-להיות נשמה, ובמצבים אחרים-לא

ובמקום להסביר להם שזה לא נכון קוראים למוות קליני "הייתי בעולם האמת" ולראיית דמות שחורה "מוות קליני"=מחזקים את התפיסה השגויה