פורום תכף נשוב (עמוד 2)

אני החודש הזה הלכתי לשיעורים של ערסים עם סליחות אחרי זה.

הרגיש לי משו מאוד מתוק בחיבור הפשוט לה׳

ושכל העולם ילך ל**** מצידי.

לא צריך להוציא את העצבים על ה׳ בגלל איזה נבלה שמירר לי את החיים.

דברי עם ה׳ בשפה שלך איך שבא לך את לא צריכה מתווכים לכי למקום יפה שפותח לך את הלב ופשוט תדברי איתו מה שעל הלב שלך,

לי זה תמיד עזר

שבחיים שלי בחודשים האחרונים הוא פשוט לא קיים.

לא מסוגלת לדבר אליו בכלל..

רק שיראו עם מה אנחנו מתמודדים. זה בדיוק זה. זה מאוד קרוב לתחושה של אובדן. 

האמת שאני הפוכה, ממש לא מחפשת את האמונה , בעיני להשען על ישות שמרעה לך זה יותר קשה מלא להשען על אף אחד, תחשבי על זה, זה כמו אישה מוכה שתלויה במי שמתעלל בה וחוזרת אליו שוב ושוב

זה נותן תחושת בטחון. במיוחד עכשיו כשאני כל כך לבד.

הרצון לשמור נובע מהמקום של להרגיש במעט עוד קצת שייכות. לא בחרתי לנטוש, מרגישה שהאמונה נטשה אותי ואני עוד קצת רודפת אחריה...

מה שכתבת לגבייך נמצא אצלי גם.

וזה נותן עוד יותר תחושה לא טובה בגלל הבלבול שזה עושה לי...

חיים מורכבים. 🤦‍♀️

קשה לי ועצוב לי.

חיבוק מרחוק!

תהיי חזקה

אני חושבת שהנקודה הגדולה שתוקעת ומבלבלת אותי היא שאין לי שום רצון לפרוק, לשחרר ולברוח מהעולם הדתי. מרגישה בעיקר שננטשתי.

בנוסף קשה לי מאוד עם זה שקוראים לאלוקים שהוא הכי טוב והכל אצלו בחסד ורחמים עם כל האכזריות, הרוע, המחלות וכו' שקיימים בעולם.

מצד שני אין לי ספק לגבי זה שיש פה איזשהי ישות אלוקית ודברים מעל הטבע בעולם.

ואולי גם אני מפחדת לשים על עצמי כותרת של לא מאמינה.

אולי באמת כל העניין הזה שאת לא רוצה לצאת הוא פשוט פסיכולוגי?

תנסי רגע לנטרל את הרגש ולהסתכל על הסיטואציה מבחוץ, כביכול היא לא נוגעת אלייך, מה אז את חושבת? בשכל.

בשכל אבין שלא, אין לי רצון לצאת מהעולם הזה.

ולו בגלל הילדים שלי שגם ככה חווים טלטלה אז עוד לערער להם את העולם האמוני?

ובכלל בגיל הזה העולם בחוץ מאוד מבלבל וזה ממש מפחיד אותי.

יותר על צניעות

לא חזרתי בתשובה, להפך לצערי 🙁

אבל מישו פעם אמר לי שעצם זה שזה מצער אותי זה מראה שהלב שלי לא שלם עם לחטוא ולהתרחק ושיום אחד אני יחזור בתשובה ויתחזק.

הלוואי!

בפועל, גבולות לבני אדם לא שונים מגבולות לצורך העניין בכלכלה. בכלכלה חופשית, ככל שאתה שם יותר רגולציות, הגבלות, בירוקטריות, ככה אתה יותר חונק את הכלכלה ופחות אנשים נהנים מהפירות שלה. פחות עושר זורם לאנשים. כמו הקומוניזם שזה הפורמה הקיצונית של חניקת כלכלה. ברור שאי אפשר בלי פיקוח מסויים גם בכלכלה חופשית. הכלכלה החופשית צריכה להגן על עצמה מפני עצמה כי אי אפשר לסמוך על בני אדם שיהיו ישרים. לכן יש צורך בפיקוח מסויים. אבל לא הדוק.

אותו דבר לגבי גבולות לבני אדם. ככל שחונקים יותר את בני האדם בגבולות, כך הם פחות יעילים בעולם. כמובן שאי אפשר בלי גבולות בכלל לבני אדם. לכן צריך ערכים אוניברסליים כמו לא תרצח. אבל בוודאי שאין צורך בגבולות אחרים לא אוניברסליים כדי להיות בנאדם יותר טוב.

הגבולות נתנו לי ביטחון, שייכות ומשמעות.

אני לא חושבת שאני צריכה גבולות כדי להיות אדם טוב יותר, זה מוטבע בי.

אני לא אפגע במישהו לא כי כתוב, כי ככה אני. 

מוצאת את עצמי נמנעת מבשר וחלב, מפלאפון בשבת רק כדי להרגיש שיש לי גבול, שאני יודעת לשמור ולעצור את עצמי גם כשמבחינתי כבר אין בזה שום הגיון.

בלי זה למה אני שייכת?

אולי אני צריכה להיות קצת בריק כדי להבין מה חשוב לי ולאן אני שייכת. 

😎

מה, לא טוב?

מה שנותן ביטחון ושייכות זה התרבות המשותפת. חלוקת ערכים משותפים. זה ידוע שערכים משותפים מעניקים שייכות. את יכולה לחלל שבת (ואני לא מעודד אותך לחלל שבת) ועדיין להרגיש שייכת.

למרות כל המצב בארץ והקיטוב, עדיין חילוני מהקיבוץ מרגיש שייכות לדתי מהתנחלות ולהפך. כי בני אדם בבסיסם הם יצורים חברתיים ולכן אוהבים שייכות ושבטיות.

שייכות לא נקבעת לפי שמירה משותפת על גהולות.

אגב, אני מניח תפילין. צם בתשעה באב. בין השאר בגלל השייכות (שאר הסיבות הן כמו שכתבתי אז בשרשור נפרד).

הדת מגדירה גבולות לא טבעיים. חלק כמובן

החוק מגדיר גבולות לא טבעיים. חלק כמובן

המוסר הפרטי מגדיר גבולות טבעיים

ומי אמר שהגבולות צריכים להיות אחידים?

אני מהרהר בה רבות ועוד לא מצאתי בה את עצמי.

אני אחד שחייב גבולות אחרת מזמן הייתי בכלא לדעתי.

שנקבעים לבד, וזזים גם.

או על ידי החברה, קהילה   וכו'

יש לך חלק, בטח יותר ממנו.

אנחנו כאן..

זה נראה כאילו אתה מנסה לקבל הכרה חיצונית לבחירות שלך.

שכח מזה. תחיה את החיים מהמשקפיים שלך, לא במשקפיים של אחרים.

שמחליט למי יש חלק ולמי אין

ממליץ לך לקרוא את הסיפור על לולי

סיפור מקסים לכבוד הילולת הרב ר' שלמה קרליבך זצ"ל - צעירים מעל עשרים

היה מישו שעשה לי בעבר משו דומה ובדיוק מישו שתפס אותי לשיחת נפש וניסה לחזק אותי סיפר לי אותו.

למרות הקושי הגדול של שניכם, לדעתי טוב שסיפרת.

מקווה שתתגברו על זה❤️

לא יודעת מה טיב הקשר בינכם, אבל אם הוא טוב אני חושבת שהיה נכון לספר לה.

יש עמותה שעוזרת לזוגות מעורבים דתיים וחילונים, מניחה שיהיו להם כלים לתת לכם.

רק על התזמון יש לי לומר שכניסת שבת זה זמן פחות מתאים לשיתוף של דברים כאלו, ויכול להיות שגרם לה ליותר קושי לעכל.

(עשיתי את הטעות הזו לפני כמה שנים לשתף במשהו כבד לפני שבת ומי ששיתפתי די התרסקה מזה..)

כמו גלים בים, ידענו עליות ומורדות.

בשבת היא בכתה. אמרה שהיא רוצה להיפרד, כי רב המפריד על המחבר.

אחר כך עשינו שיחה מאוד מאוד פתוחה, ובסופה המצב היה טוב יותר.

אני מאמין שיהיה טוב.

אנחנו זוג עם פער דתי גדול, גם כשעוד האמנתי הייתי החוליה החלשה בדת.

אני בטוחה שזה שוק בשבילה אבל זה לגמרי אפשרי.

הלוואי שתמצאו דרך🤞

כי זה בנוי מהרבה מאוד רבדים אצלי.

אני צם מאותן הסיבת שאני עדיין מניח תפילין. וזה לא ממקום אמוני ודתי. כי אני כבר לא דתי כמובן.

למה? כי חורבן הבית זה ערך, רעיון, קונספט לאומי. בתוך כל התהליך של חורבן הבית גלום כל הסיפור של כל מה שרע בעולם. גזל, שעבוד, עבדות, שנאת האחר, חוסר חירות. החירות, הערך שהיהודים הביאו לעולם עוד מימי הפסח, נלקחה מהיהודים בחורבן הבית. החירות לחיות בארץ כפי אמונתם. לא משנה אם האמונה עצמה מופרכת או לא. מותר לו לאדם להאמין במה שיחפוץ. ואין אף בן עוולה שיש לו היתר לרמוס, להרוג, לגנוב אדם אחר בשל אמונתו. גם היהודים עצמם אשמים כמובן.

אותו דבר לגבי תפילין. השואה גורמת לי להמשיך להניח תפילין

אתה בעצם מצטער על חורבן של מקדש שבעינייך אבותיך עשו בו טקסים פגאנים שאתה לא מאמין בהם אבל זה חלק מההיסטוריה שלך אז אתה מכבד.

והדרך להתאבל היא כן דתית.

מממ

מעניין אולי זאת הפרדה שתתאים לי.

אני בפלונטר כזה

המסורת ממש חשובה לי

בגלל שאנחנו לא גרים בארץ

אין אווירה של חג ברחובות

אין בטו בשבט הצפה של פירות יבשים כמו ברמי לוי

אין ריח של אקנומיקה חודש לפני פסח

אין לבן ברחובות ביום כיפור

החנוכיה שלנו נעלמת מול כל עצי הקריסמס

אין רחוב מלא בתחפושות ונפצים בפורים

(מצד שני יש הרבה יתרונות. קהילה פתוחה יותר שמכילה מלא סגנונות)

ועכשיו עם המשבר הדתי שלי

פוחדת מאד לאבד את האווירה היהודית הישראלית המסורתית

אני רואה סביבי משפחות ישראליות שאיבדו את זה לגמרי

הילדים שלהם לא יודעים לקרוא א-ב.

מזל שבעלי נותן קונטרה מהצד השני😅

זה גלות העם,הרג, שבי ואונס וכל הסיפור.

מתחבר לי יותר👍🏻

זה נכון גם לגבי הומואים, טרנסג'נדרים, הינדואים, שאטואים, אינקהאים, וכו'

בצום כיפור

לא לאכול ולשתות כולם יחד

להגיע בבגדי לבן חדשים ונקיים

לבקש סליחה אחד מהשני

להתחיל שנה חדשה בדף חדש

תפילת כל נדרי מרגשת אותי

כל פעם מחדש

כשהחזן אומר הרי אנחנו

מתירים להתפלל את העבריינים

מרגיש לי שהוא אומר את זה רק בשבילי

אחרי התפילה אנחנו יושבים לפעמים

ועושים מעגלי שיח

רגועים ושלווים אחרי שהתחלנו דף חדש.

ותפילת נעילה הבית כנסת מפוצץ

צועקים כולם יחד אל נורא עלילה

גם אם אהיה נוצרי או מוסלמי

ניראה לי שאמשיך לצום כיפור ולבוא לתפילה

ואותו אני די בטוחה שאצום.

מניחה שזה גם נובע מזה שלא בחרתי לעזוב את הדת מתוך מקום של דווקא או כעס. חיפשתי להמשיך להאמין ונלחמתי על זה.

כשהבנתי שזה כבר ממש עזב אותי התאבלתי, כי זאת היתה נקודת משען בחיים שלי.

אני ממשיכה לעשות כמעט הכל לפי ההלכה כי החיים האלה טובים ונעימים לי, אני אוהבת את החברה שבה אני חיה ועוד יותר מזה סולדת מהחברה המתירנית והפתוחה שבחוץ.

שלפחות בהתחלה התפללתי מלא, התחזקתי באמונה, ניסיתי למצוא את הטוב בתוך הרע, אבל אכלתי כאפות בלי הפסקה...

בשלב כלשהו הרגשתי שאני מעדיפה לקבל את הכאפות בלי להתפלל כדי שהאמונה לא תתערער לי יותר. שמרתי על גחלת של ברכות השחר ושמע ישראל.

עכשיו אני בשלב שלא מסוגל לומר שמע ישראל,  לפעמים ממלמלת ברכות ראשונות כי אין לי מה להפסיד. כשאני ליד אחרים מקפידה יותר לברך.

התקופה הקשה לא נגמרה, וממש חסרה לי האמונה להישען עליה.

מצד שני הרבה דברים שקשורים לדת מעלים בי כעס ורתיעה. עדיין לא רוצה לשמוע נסיונות חיזוק או תשובות לשאלות שמציפות אותי.

מתמודדת בשקט עם הכל...

גם אני באיזה שהוא אופן רוצה להאמין. הייתי רוצה להיות חלק מהאמונה השלמה הזאת. זה מאוד נוח. מרגיע.

בגלל זה בין השאר אני מחנך את הילדים לאמונה. לא בא לי שהם יסתובבו מבולבלים כמוני. רק שאני שם את הדגש על ההיבט האוניברסלי של הדת.

ומהעבר השני, השכל לא מאפשר את לי את האמונה הזאת. בהתחלה זה תיסכל אותי. אבל עם הזמן זה השתחרר לי ופשוט קיבלתי את עצמי כמו שאני.

אבל כזה אותנטי, כמו שהיינו הולכים אי אז בימים, לא אשכנזי יבש (במחילה, כן?)

שנים לא הלכתי בגלל הילדים והמרחק מהמקומות ה*באמת* אותנטיים

מעניין איך זה ללכת רק בשביל האווירה והנוסטלגיה בלי התחושה של הפחד של יו"כ (מה לעשות, אצלי זה היה חלק אינטגרלי מהיום)

פעם ראשונה שלי.

נראה איך ארגיש בבטן ובלב.

באופן שמאוד מאוד הפתיע אותי אני לא הרגשתי שום דבר מיוחד. לא ייסורי מצפון ולא אומץ ולא פריקת עול או כל רגש אחר. פשוט אכלתי ושבעתי. כמו כל יום אחר.

זה היה אחרי ריב מאוד מאוד קשה עם אשתי ובפעם הראשונה מאז החתונה לא ישנו ביחד כי היא נסעה להורים שלה ולקחה גם את הילדים.

אז הייתי לבד בבית ופתחתי את המקפיא עם כל הדברים שמכרנו במכירת חמץ ועשיתי מסיבת חיסול למה שהיה שם.

והסיבה לריב הייתה שהיא רצתה ללכת לים עם כל המשפחה שלה ואני לא הסכמתי להצטרף כי זה היה חוף מעורב ולא צנוע. היא מאוד נפגעה מזה שאני לא מצטרף ואני נעלבתי כי היא הלכה עם המשפחה שלה לים למרות שאני לא הצטרפתי, במקום שנלך למקום כלשהו ביחד בחול המועד.

אח האירוניה.

לא עבר לי בגרון המשפט הראשון לחם בפסח

ולמה באמת לא הלכת?🙄

לא לריב עם האישה

זה כתוב בתורה!

ובעצם גם היום זה כך

הכנסתי לי כמה דברים יבשים לנשנש ובבוקר אכניס לי בקבוק עם קרח לשתיה.

חשוב לי שהילדים לא ידעו שאני לא צמה.

לא מתחברת למשמעות של הצום.

אני בן אדם ששותה הרבה, מים יהיו חסרים לי הרבה יותר מאוכל.

אני מכירה את עצמי שצומות עושים אותי עצבנית וממש לא רוצה להתעצבן.

או משהו אחר?

לא רוצה לגרום להם לספקות ומחשבות.

מרגיש לי נכון לצום על שנאת חינם ולעשות יום בשנה חשבון נפש.

(מי שמכיר אותי יודע שיש לי בעצמי הרבה על מה לצום עם השנאת חינם שיש בי לצערי)

יש עניין של זהות של עם אין קשר להלכה ולאמונה

ט באב זה לאומי לא נשאר הרבה מזה

יודעת שצום לא עושה לי טוב פיזית ונפשית אז מעדיפה לחסוך את זה לעצמי.

מי שישמע מה כבר אני אוכלת...

יש לי בחדר בקבוק מים וקרקרים ועוד כמה דברים יבשים כדי להחזיק את עצמי. 

זה די נקרא צום

לא הלכתית מן הסתם אבל אני כבר לא שם וזה בדיוק מה שלא מעניין אותי

יצאת מהשגרה שלך והכל בפרטיות בחדר כי אכפת לך מאחרים

שמחה בשבילך שמצאת דרך להגשים את עצמך ואתה מרגיש בה טוב. באמת.

רק רוצה להגיד ששום דבר ממה שכתבת לא קשור ולא סותר את אלוהים או את הדת.

אל תאבד את אלוהים רק בגלל שאתה לא הולך בדרך המאד צרה   שאנשים קבעו שהיא הדרך היחידה ❤️

אחד הדברים שאמרתי לאבא זה שאני מרגיש את אלוהים איתי פשוט יש ביד על צעד בחיים זה ביטחון כל כך מטורף בחיים ובטוב ובאמונה בבני אדם על זה ממש אין לי מה לוותר

זה כן סותר את הדת כי הדת הפכה להיות משהו מאוד טקסי ומאוד משאיר במקום הכל ומאוד נגד התפתחות אישית בדיוק הפוך מהרצון האלוהי

לעזוב את הדת?

מבין שהיה לך נקודות קשות בחיים אבל איך זה קשור לאללה?

בנוסף כסף זה לא הכל בחיים למרות שמרגיש לי שהוא מאוד חסר לך.

בהצלחה רבה בכל אחי וולקאם טו דקלאב

בין דת לבין אלוהים

יש משהו שברא אותנו

והוא מעבר לכל דמיון (יש לנו כבני אדם שאיפה סמויה וגלויה לאינסוף כלומר צריך להיות משהו כזה)

הקטע שהיהדות עם השנים הפכה לדת

שדת זה הדבר ההפוך מהתפתחות אישית

הכסף הוא לא המטרה שלי והוא לא גורם לי להיות מאושר

כי גם כשאין לי הרבה רמת האושר תלויה בי והיא במגמת עליה מטורפת

מה שבאמת היה טוב זה לבחור את הדרך שלי בעצמי

להיות בטוח בה

להסגר על עצמי ועל מה אני רוצה לעשות ומתוך כך זה גם תודעת שפע של ככל שאני אגדיל את ההשקעה בעצמי אני אחזיר את ההשקעה הזאת ועל זה אני יכול להעיד שזה נכון

זה לא רגע שגרם לי לעזוב זה תהליך

הורדתי את הכיפה תכלס כשעזבתי את הבית של ההורים

רק אני ישנתי הרבה יותר מידיי בשבת?

ובשביל מה אני משלמת לכם? גאד.

הייתי בפלסטיישן עד עכשיו

ישנתי בשבת כאילו אין מחר

רק בית כנסת וארוחות חחח

או שזאת תקופה שתעבור לדעתך.

מציין שגם אני מפחד לאכזב את ההורים שלי במיוחד שיש עבר ילד במשפחה שגורם להם לבכות.

אצלי זה בתקופות של רצוא ושוב

אוהב את ה׳ ושונא את עצמי

(טוב וגם ללא הורים לאכזב. ומשפחה ושכנים וחיית מחמד)

הייתי עוזבת השניה. בטריקה.

לוקחת תיק גב עם בגד וחצי והולכת לטייל בעולם. לבד.

בלי קשר לדת יעשה לך טוב!

השאלה גם מה עושים עם הרגשות האלו?!

אני החלטתי ללכת מאפס

אני הולך לשיעורים של חוזרים בתשובה

עושה לי טוב למרות שהרמה שלי רחוקה שנות אור מהם

לא גרה פה.

מבקרת פעמיים בשנה בערך.

וגם אז זה להיזכר בכל הסיבות שבגללם עזבתי😅.

מטיילת אבל רוצה טיול כזה של אחרי צבא. חצי שנה. להכיר את עצמי. לבד.

עד עכשיו עשיתי פחות או יותר מה שצריך ולא מה שאני רוצה.

אניוואי. לא יקרה.

לא מסוגלת ולא רוצה לעזוב את הילדים שלי ליותר מיום.

בגדר פנטזיה.

אצטרך לגלות את עצמי תוך כדי תנועת החיים.

ואיזה שיעורי תורה😒

לא מסוגלת לשמוע כלום.

שבעתי.

זה שיעור סאחי כזה לא כבד שרים אוכלים ושותים והחברה ברובם לא דתיים לדעתי.

להיזכר בסיבות שעזבת את הארץ או את הדת?

וגם וגם.

התכוונת לסיבות שעזבתי את הארץ.

אבל הביקור הזה חד משמעית גם מאיץ את היציאה שלי מהדת.

את עוד תמצאי מקום להרפות מעט מהילדים ולמצוא זמן לעצמך

זה חשוב

גם אני דיי כזאת (או הייתי) מתסגלת לכל מצב ובכל חדר.

אבל לפעמים ולאחרונה רצינית להחריד, הלוואי שהייתי חושבת פחות.

הייתי רציני בתחילת הדרך. והייתי חושב המון. מצאתי את זה מתיש, מעיק, שואב אנרגיות ומתסכל.

אז הפסקתי לחשוב. ליטרלי. אפילו בעבודה.

נראה לי הבוס שלי לא אוהב את זה.

איך הוא יסביר שיש מליון שקל לא מוסברים בדוחות הכספיים?

מקווה שהמילון שקל מצאו את דרכם אליך איך שהו

ככה אני הייתי עושה בטח 😏

מיליון שקל אצלי בחשבון בהצהרת הון.

ואז היו מאשימים אותי בהלבנת הון.

והייתי נכנס לכלא.

והייתי עושה ניתוח לשינוי מין.

ומבקש להיות בכלא נשים.

אולי שווה לנסות לא להסביר מיליון שקל אצלי בחשבון 🤔

ולהפסיק לחשוב זה חזק ממני.

אני אוכלת לעצמי את המוח לארוחת בוקר.

*ממש מסקרן אותי התהליך שלך של לעזוב את הארץ. תחלקי אותו איתנו אולי? יש מצב?

יחד עם תצלום של הת.ז וDNA

אם מישהו פה מכיר אותי הוא יגלה ישר.

נראה. אולי יום אחד לא יהיה לי אכפת.

בגדול כרטיס OneWay לנצח. רילוקיישן יזום.

אני יוצא בקפה וגלידה

ושמיעת מיני רכילות

סעודה שלישית

מצד שני אכילה גסה, וכמו שאני רואה אתה מחזיק מעצמך תח"ר.

אז לא אוכלים או יוצאים י"ח בפו"י 

ראשי תיבות של תלמיד חכם רבתי.

זה אחד שהוא חושב שהוא ממש חכם

לדעתך זה הוכרע השבת? את יוצאת?

ולמה מתפרק? בגלל הדת?

לא הוכרע, לא קיבלתי החלטה שזהו.

כבר תקופה ארוכה מאד שיש לי תהיות.

זה פשוט קרה.

האבסורד הוא שהתאפרתי כדי ללכת לבית כנסת.

אירוע משפחתי.

כולן מתפללות ואני בוהה ולא מסוגלת.

בסוף אמרתי הלל, בילדותי אהבתי את המנגינות.

ולא התפרק רק בגלל הדת.

לא יודעת מה הביצה ומה התרנגולת.

תוהה האם המעשה הראוי והנכון מצידי הוא לסרב בנימוס לחזנות.

אין עם זה בעיה הלכתית בשבילם?

אני לא הייתי מכשילה מישהו.

כבר עלה בי הרצון לחפף בטהרה, אבל לא אכשיל את בעלי.

והחוויה הזאת בבית כנסת היתה נוראית, איך אתה מצליח לעבור אותה כל שבת🥲

איך אני מצליח? האמת לא יודע. כתבתי בשרשור שלך בזמנו למה אני עדיין עושה דברים דתיים. זה בעיקר בגלל החינוך.

בנתיים זה רק מחריף ואני מפתחת אי סבילות חריפה לעשות דברים שאני לא לגמרי מאמינה בהם.

הגבאי בישיבה התיכונית,

בעל קורא בעיר מגוריי (קראתי בשלושה מניינים בכל שבת - שחרית של 6, שחרית של 7.30 באותו המקום, ואז הליכה לבית כנסת אחר שבו התפללו בשעה 8:30),

בעל תוקע בכל מיני בתי אבות ובהמשך גם בבתי כנסת,

וכו' וכו' וכו'...

ו..אה...באותו הזמן הייתי אמ... you know...

פעם אחת אני זוכר שרצו לשלוח אותי לתפילת מוסף ביום כיפור (בבית אבות שבו הלכתי עם כמה חברים להשלים מניין), וממש בכיתי להם שאני לא יכול ולא ראוי לכך.

הם היו בטוחים "יוווו איזה צדיק הוא, כזה עניו, מרגיש שהוא לא ראוי לכך - ממש כמו בתפילה "הנני העני ממעש".

רק שלא הייתה כאן ענווה יתירה, אלא באמת בושה גדולה ונוראה להיות במעמד הזה עם כל המעשים שלי.

בסוף בלית ברירה ביצעתי את השליחות.

שהייתי מחלל באופן קבוע,

ולמחרת היו מבקשים ממני, לעלות חזן, לקרוא בתורה..

הייתי מתחמק בצרידות..

אחריות כבדה.

הרבה דתלשים מספרים ''הדלקתי את האור ולא פגע בי ברק''.

מי לימד אתכם שעל חילול שבת מקבלים מיתה מיידית? לא שמתם לב שרוב היהודים מחללים שבת ובכל זאת לא פוגע בהם ברק?

בקיצור,

אכן לא מתים מחילול שבת. רק מקבלים בלגן גדול מאוד בנפש.

יש כאלה שזה עובר להם בסוף, יש כאלה שחיים ''בארון'' ומשלמים מחיר, יש כאלה שיוצאים ממנו וגם לזה יש מחיר, יש כאלה שכשם הפורום הם חוזרים בסוף...

רוצה לשתף מאיפה זה הגיע? המשפחה יודעת? מה התכנון הלאה וכו'?

כתבתי שאותי לא חינכו ככה.

גם לא הפחידו מגהינום.

המשפחה כמובן לא יודעת ולא תדע לעולם.

אני הגאווה שהתחתנה עם הדוס.

בחיים לא אצער את ההורים שלי.

בעלי יודע שאני עם תהיות, לא שממש חיללתי.

היתה תקופה שהורדתי כיסוי ראש, כשגרנו בחור שאף אחד לא מכיר.

אין לי מושג מה הלאה, ממשיכה בחיי, רציתי לשתף.

בלי לעשות יותר מדי ספוילרים - רק אכתוב שהסוף ממש שווה

לא אגיע לזה גם ככה בקרוב

ואין לי גישה לתכנים של כאן 11.

הרעיון הזה שחנה נכנסת להריון בדיוק כשיוסף חושב על פרידה, אחח, כמה גאוני ככה שטני.

ואיך שמשאירים אותנו ככה עם התסכול הזה מהקשר שנוצר בין ליאת ויוסף ונשאר באוויר, וחנה אפילו לא יודעת.

מזל שזה רק סרט

ההורים לא יודעים ולא ידעו

בעלי כן יודע הכל, הילדים חלקית

תקשיבי, איזה כיף שיש כאן אישה ואפילו בסטטוס שלי

יאללה- נשים לשלטון😜

ועזבת עזבת?

כי אני לא ממש.

בעיקר נהייתי קרה מאד להכל, התנתקתי בלב.

שזה כנראה הכי משמעותי.

רוב המצוות הן הרגל גם ככה.

וברכות נגיד, ממש קשה לי להפסיק.

אומרת תודה.

שיהיה לאלוהים, ליקום, למי שרוצה.

הלב הוא לב העניין

ענין התודה זה משהו מושרש,

אז מי שיקבל את הברכה,

מקווה שיעריך.

לגבי לצער את ההורים

אני גם באותו סיפור

״הדוס של המשפחה״

אישתי ממש דוסית לא יודעת מה בעלה עושה

תיכף אשב (האוטומטי תיקן לי ל"אשוב"🤣) על מה שהתחדש פה מאז שהתיאשתי מהפורום המת הזה ואשתדל להגיב

קיץ זאת תקופה של מעברים, בירורים של הנפש,

לפעמים מעברי דירה

התחושות האלה מוכרות נורא.

אבל את יודעת מה המזל?

שזאת תקופה.

אמונה היא כלי, בעיניי, כמו כל כלי אחר שלומדים בטיפול פסיכולוגי.

אם זה עונה על הצורך הנפשי שלך, תמשיכי להשתמש

ואם לא, אז אל. 

הלוואי שזאת תקופה.

מקווה.

לא כי זה לא לרמה שלי, אני פשוט מעדיפה בובספוג.

מפריע לי בריאליטי מהסוג הזה שכל מתמודד נהיה נציג העדה.

אתיופי- נציג העדה

חרדי - נציג העדה

ועכשיו היא תכנס למשבצת נציגת החוזרים בשאלה.

בין אם היא רוצה ובין אם לא.

הקהל אוטומטית מכניס למשבצת הזאת, לפעמים המתמודד בעצמו מכריז שבא לייצג.

וזה כל כך הרבה יותר מורכב מזה.

אני יכולה לגור באותה קהילה וללמוד באותו בית ספר עם השכנה ממול והחוויה שלנו תהיה שונה.

יותר מזה

עם אחותי באותו בית עם אותם הורים, מורות, חברות, קהילה, רבנים

והחוויה שלנו תהיה שונה.

אף אחד לא יכול לסחוב על הגב שלו שום קהילה, שום תנועה..

היא נראת לי מתוקה אמיתית ואיכותית (נחשפתי אליה באינסטגרם, לא ראיתי אפילו את פרק הכניסה שלה)

שתצליח בזכות עצמה ובשביל עצמה.

באופן אישי אני רואה האח הגדול כי מאוד מעניין אותי ללמוד על דפוסי התנהגות וסגנונות שיח של אנשים.

לקחתי מזה הרבה תובנות לחיים...

אבל אני לא ממש יודעת מה זה האח הגדול, אולי זה משמעותי שם

את עובדת בחברת הפקות או משהו?🤔😏

תחשוב איך אשתך תגיב אם היא תגלה שהפעלת את המיקרו או התנור בניגוד להלכה.

תחשוב איך היא תרגיש אם היא תדע שהיא חיממה עוף אחרי שהכנת סופלה חלבי בתנור הבשרי.

אז נכון, מבחינה הלכתית היא שוגגת/אנוסה וזו לא אשמתה. אבל אתה חושב שזה יעניין אותה?

היא תהיה מזועזעת והיא תכעס עליך. תרגיש פגועה, מרומה, חסרת אמון.

האם זה שווה לך? האם העצלות של להשתמש במכסה במיקרו שווה לך את הפגיעה הקשה הזאת באמון? האם שווה לך לראות את אשתך עצובה ופגועה רק בגלל שאתה החלטת לא לשמור?

למרות שזה לא בדיוק אותו דבר, זה קצת מזכיר לי אדם שיגיד "אם אין אלוהים - אז מה זה משנה אם אבגוד באשתי? היא לא תדע אז זה לא יפריע לה, ואין אל שיעניש אותי על כך". כלומר המחשבה הזאת שאם אין אלוהים אז אין דין ואין דיין, ואפשר לעשות כל מה שרוצים בלי לדפוק חשבון.

אם היה לך בית לבד - זה היה בינך לבין ה'.

ברגע שהתחתנת ויש לך אשה (או בבית הוריך וכו') - זה כבר בן אדם לחברו. זה כבר לפגוע באנשים שאתה אוהב.

לא אעשה משהו כזה מאותה סיבה שלא אשים באוכל של טבעוני משהו לא טבעוני בלי ידיעתו.

הייתי מדליק אם הם לא יידעו שחיללת עבורם

כל השאר, עדיף לא להיות עצלנים, 

בין אדם לחבירו עדיף 

וממילא, כיוון שמהארץ אפשר בליל המולד לראות האת הירח רק זמן קצר אחרי השקיעה, שאז הוא שוקע בליל המולד - זה אומר שהירח ש'נולד', יראה בארץ רק בליל רביעי והגיוני לחלוטין שר"ח ברביעי.

(מחילה, נכנסתי לכאן לשאלה ספציפית שקיוויתי לקבל אליה מענה. מתאפק לא להתווכח בכל השרשורים כאן, כי מבין שזה לא המקום. כאן כיוון שהופיעה טעות 'טכנית', הרשתי לעצמי.)

מבחינתי האדם חשוד.

נוטה מאד להאמין לנפגעות מהסיבה שסטטיסטית יש הרבה יותר פגיעות מאשר תלונות שווא.

והאמת האמת שמבחינתי אם יש חשש אז הרב הזה מחוק.

מילה שלו מול מילה שלה.

רוב התלונות נסגרות מחוסר ראיות, לא כי הן לא קרו.

בנוגע למצב הנפשי, זה בעייתי, צריך לקחת בחשבון שפגיעה יכולה להשפיע מאד על המצב הנפשי.

(הרבה שנים נפנפו בסטטיסטיקות, היום אני כבר לא משוכנע שהסטטיסטיקות אמתיות)

אגב, טענה נוספת שהרבה טוענים היא, שאף אחד לא יעיז לספר על עצמו כאלו סיפורים, לולי שיהיו אמתיים. גם עם זה הלכתי שנים. החודשים האחרונים יצרו פקפוק גם בזה.

אחת מתוך שלוש מוטרדת מינית ואחת מתוך חמש נאנסת.

כנראה שבמציאות זה אפילו יותר.

אני לא שופטת בבית המשפט העליון וטוב שכך.

מבחינתי ברגע שיש תלונה, גם אם הוא יצא זכאי, אני אישית לא אסמוך עליו ואצלי הוא חשוד לנצח.

אין שום סיכוי בעולם שאחת מכל חמש נאנסת.

זה נתון מתוך ''מחקר'' מהחוג למגדר, מלפני 17 שנים, וארגונים שונים מצטטים ממנו שוב ושוב למרות שהוא הופרך בכל ניסיון שנעשה לשחזר את הנתונים.

סטטיסטית זה אומר שבכל כיתה יש 6 בנות שנאנסו, בכל משפחה יש כמה בנות דודות שנאנסו...

אין שום סיכוי בעולם.

נשמע כמו הגזמה פראית - לקראת נישואין וזוגיות

החישוב שלך של מספר האסירים שאמור להיות, שגוי.

ברוב המקרים יש פוגע אחד שפוגע בהרבה נפגעות.

שים לב שרק 6% מהמקרים מדווחים.

ורוב המקרים (לא זוכרת נתון מדוייק) נסגרים מחוסר ראיות למרות שרובם כן קרו.

רוב הנפגעות שותקות ואין להן סימן על המצח.

בישראל שעברו אונס.

נשמע לך הגיוני?

כאמור, לפי מחקר של ביטוח לאומי אחת מכל 9 עוברת פגיעה מינית כלשהי, אז בוודאי שאחת מכל 5 זה מיתוס חסר היגיון והוכחות

הלוואי שזאת טעות, אי אפשר לדעת.

אני  נפגעתי במשך שנים ואף אחד לא יודע, אף אחד.

יש מאות כמוני, באמת שאי אפשר לדעת.

לא אוסיף במילים רק אומר שליבי נכמר.

תהיי חזקה.

היות שבד"כ פוגע פוגע ביותר מאחד (ולפעמים גם בעשרות ומאות) - זה לא מלמד על אחוז הפוגעים.

אין תשובות חד משמעיות.

סתם.

עוד אומרת כרגיל.

אמנם פחות, אבל יוצא לי להגיד ומרגישה אי נוחות.

מדהים אותי כמה אני חושבת על אלוהים ועל המשמעות של המילים שיוצאות לי מהפה.

כנראה הרבה יותר מכל הצדיקים שסביבי.

זה סתם תשובות סתמיות שגם מלא חילונים משתמשים בהם, אף פעם לא השתמשתי בזה תמיד נשמע לי כמו התחמקות

מעדיף פשוט לענות למה ששאלו ותלוי מי שואל

בדרך כלל זה

בסדר,

יהיה בסדר

איזה יופי

וכו'

משתדלת שלא להזכיר שם שמים לשווא😜

עדין אומר אומר..

אבל המצפון..

מה יהיה איתו?

אני עוד מאמין בעזרתו?

מנסה לפעמים,

אך חוזר אחורה..

שוב..

או קדימה, תלוי מאיפה נסתכל על זה.

השכנה המתוקה שלך, החייכנית שהבית שלה תמיד מתוקתק?

צורחת על הילדים שלה. הם חיים בפחד מתמיד.

השכן הצדיק שעובר לפני התיבה בימים נוראיים, ותמיד דואג שיהיו שיעורי תורה במהלך השבוע?

מכור לסרטוני זימה באינטרנט.

וכו' וכו'.

את אף פעם לא יודעת מה עובר על אנשים כשהדלת נסגרת. אף אחד מאיתנו הוא לא מי שכולם חושבים שהוא.

*דווקא כאן ולא בפורום אחר כי שם ניקים לא אוהבים דיונים פומביים על אמונה.

רק שחונכנו לחשוב שהוא שלילי,

והוא לא.

ראוי ונכון לחברה מתוקנת להפריד בין הדברים שעושים בבית פנימה, למה שעושים בחוץ.

איפה נקודת המבחן?

אני אדם אחר בבית שלי. לא פחות טוב מאשר בחוץ.

פשוט אחר

האם יש לי מכרים שמכירים את כל הצדדים שלי?

סביר להניח שבודדים.

האם זה אומר שאני משקרת למי שלא?

לחלוטין לא 

כרגע הפער הזה קיים גם בתוך הבית הפרטי שלי

והאמת שבאופן מסויים גם מול עצמי.

השבת היתה סיטואציה מסויימת

ישבנו כל הבנות של המשפחה בשבת בבוקר (אמא, אחיות, גיסות).

הילדים שיחקו ובזמן הזה כולן ישבו להגיד תהילים .

היה לי ברור שאני מצטרפת, לא רוצה להיות החריגה.

פתחתי תהילים ופשוט ישבתי ודיברתי במילים שלי, לעצמי, לאלוהים,

אם הוא בכלל קיים, אם הוא בכלל מקשיב.

(טוב שזכרתי לדפדף מידיי פעם)

ברור לי שיש הבדל בין הבחוץ לבפנים בכל התחומים.

כאן מרגיש לי זיוף והצגה מוגזמת.

אולי כי זה משהו שאמור להיות טהור.

אבל אין לי כל כך ברירה

אני לא יכולה לדחוף בכח.

מתרחקת

אולי כדי להתקרב

אולי לא.

ולא רוצה לעשות שינויים דרסטים חיצונית.

רואה את אשתי בוכה בהדלקת הנרות כשהיא מתפללת על הילדים ופשוט מקנא בה על האמונה שלה. מקנא וגם מרחם...

כל כך סודי עד שאפילו הדתלשים לא יודעים על קיומו. פעם הוא היה יותר פעיל.

מהלא מוגדר

לא מתרגש כבר

עושה מה שצריך

כדי לא לפגוע בסביבה

הרבה געגועים עולים כשקוראים את זה

כיסופים יותר נכון

מכירה כל כך את הגעגוע הזה

הבנתי שאין את השטויות שמספרים עליהם והחיים קורים.

מדברים על השגחה ואין

מדברים על טוב וגם אין

ומה שיש מתחיל לתפוס מקום אמיתי זה לא קרה ביום אחד

במה תמלאי את העולם שלך מצד שני מה באמת קיים כל הצד המדעי פחות מעסיק אותי יש מדענים דתיים ויש חרדים שמאמינים באבולוציה.

אני לא רואה קשר או סתירה בין אמונה לבין מדע בין מוסר ואמונה אני רואה יותר קשר

בלי קשר לכל זה. ואני גם עוסקת בזה בצורה מסויימת.

היו נושאים שהם טאבו, המפץ הגדול והאבולוציה שעכשיו אני מדביקה פער.

ומוסר, בתורה יש צד מוסרי מאד יפה וצד שאני פחות מבינה ומתחברת.

והעולם בחוץ בטוח לא יותר מוסרי מהתורה.

מה מעניין אותי שיש?

מעניין אותי החיבור של גוף ונפש. מטאפיזיקה.

איך זה מתחבר? באיזה שלב באבולוציה התפתח גם התחום של הנפש? איך זה הגיוני?

אולי הכל באמת רק בראש שלנו ואנחנו מסתכמים באטומים בלבד.

פתאום נהיו מלא חורים שאני מנסה למלא.

בכל תחום אני נוגעת טיפה שהיא אפילו לא טיפה בים.

והספר האחרון שהצלחתי לסיים זה אליעזר והגזר.

ואני אפילו לא סגורה על זה שעזבתי.

לא סגורה על כלום.

אני על הולד

מנסה להסתכל מבחוץ על הכל.

ברגע שויתרתי על משהו אחד, אני ישר מנסה להבין מה התחליף.

אבל זה לא עובד ככה.

זה תהליך שאעבור וכנראה גם לא אסיים כל החיים שלי.

וזה לא שכל היום אני סביב זה, רוב היום אני משחקת טטריס.

התהליך הזה מלמד להרפות, אולי לא נמצא אף פעם ותמיד נישאר בחיפוש.

כמו שבטטריס אלוהי הטטריס לא תמיד טוב ונחמד ונותן את הצורה שתתאים

המוזיקה שם שברה אותי עברתי לקנדי קראש

זה בטוח פשוט לא בהכרח קשור לאמונה. גם המוסר בתורה, בדת או בכל מקום אחר, לי נראה שבמקום כל מיני אידיאלים ענקיים בסוף כל אחד הוא בן אדם לעצמו ושם יש לו עבודה מול עצמו ומול אחרים.

זה לא ענין של ודאות האם עזבתי את האמונה או במה אני מאמין זה התבגרות כזאת של לבנות לעצמי ולגלות בעצמי את מה שאני מאמין ומתחבר אליו.

להשקיע בעולם הפנימי שלי לא לקבל חומר לעוס.

גוף ונפש הבעיה הפסיכו-פיזית הלכה איתי שנים, קראתי אז ליבוביץ' וכל מיני פילוסופיות אבל אליעזר והגזר או איילת מטיילת זה אחלה ספרים שגם פותחים את המחשבה.

להיות אטומים מהלכים זה דבר קטן? נשמע לי מיינד בלווינג

ההגדרה הקולעת.

לא קשה לי להיות דתי כלפי חוץ. זה אולי אפילו נעים לי קצת. אני אוהב את השבת המנותקת. אני אוהב את התפילות בבית הכנסת. לא כי אני מאמין בהן. פשוט כי זה התאגדות חברתית נעימה כזה בשבילי.

ולגבי הלהבין שאין, לא באמת הבנתי שאין. כי אי אפשר כרגע לדעת אם יש או אין.

אותי מנחה המשפט "אל תאמין למי שמצא את אלהים. תאמין למי שמחפש אותו"

*את ממשיכה לכתוב אלקים חחח בקוף. סיבה?

עוד לא מצאתי קהילה שמתאימה לי וזה דווקא חסר לי, אבל בגדול אוהבת את אורח החיים.

ואי אפשר לדעת *כרגע* אם יש או אין?

חוץ מחמור לבן ובית מקדש שיורד מהשמים, מה יכול להשתנות שיפתור לך את הספקות?

ואלוהההההים

פיו😅

עוד צפוי לגלות.

נכון להיום הגענו עד כמעט לרגע היווצרות היקום שלנו. היד עוד נטויה לגילויים חוצי קצווי היקום. לכי תדעי מה יגלו.

אלהים אדירים 😅

אבל זה לא שיגיעו למסקנה שיש אלוהים (אעע זה היה קשה)

כלומר אם נתקלים בבעיה לא פתורה, זה אומר שעוד לא גילו מספיק, לא שאלוהים קיים.

אלה גם לא קווים מקבילים.

יש מדענים גדולים שמאמינים באלוהים.

ובו זמנית לא סובלת להיות לידם.

אלוהים מעוות.

במקום לקחת אחריות על החיים שלהם, הכל בהשגחה פרטית.

לכל הבעיות של כל העולם יש פיתרון אחד - להתחזק בדת.

זה לדפוק את הראש בקיר.

לישון בחדר שנפגעתי.

לחזור להיות ילדה.

ילדה עם ילדים.

מקומות מפעם מחזירים אותי לאדם שהייתי פעם.

לשחק אותה כאילו את עדיין חלק.

לפחד שרואים עליך שאת כבר לא.

על החלק שעד הלדפוק את הראש בקיר (אלא אם כן את אומרת ליטרלי 🤔) כולל.

תראי, אני חושב שהכי טוב לבני אדם באופן כללי פשוט לזרום עם בני אדם אחרים מהסיבה שאין סוף לאמונות, דעות, מחשבות אצל בני אדם. אנשים מאמינים בהכל מהכל. אז מה שאני עושה הוא פשוט לזרום עם האמונה של אחרים בלי שזה יתפוס לגבי עצמי. רוצים להאמין בהשגחה? זה עושה לכם טוב? שיהיה לכם לבריאות. תהנו. אני ביני לבין עצמי לא אהיה קשור לזה. אני רק אשמח שיש משהו שעושה לאנשים טוב על הלב. גם אם נוצרי ידבר איתי על המיסה שלו, על לחם הקודש שלו ועל ההטבלה של הבן שלו, אני אזרום איתו. לא אאמין בזה בעצמי. אבל אחייך כזה לעצמי אם אראה שזה משהו שמשמח אותו.

לגבי החלק השני. טוב, זה כבר ליגה אחרת. סתם שאלה, למה את באמת צריכה לחזור לחדר הזה? האם לא מודעים לנושא הזה גורמים אחרים? זה וואחד טריגר שאני לא רואה סיבה להשתעשע איתו שלא באמצעות טיפול פסיכולוגי. אכן שבת קשה מאוד.

לא חושב שאת צריכה להכריח את עצמך לעשות דברים מהסוג הזה. זה לא אנושי לדרוש דבר כזה מאדם.

ובנימה אישית, אני ממש מקווה שתצליחי לפרק את הטריגר הקשה הזה. מתפלל בלב על זה. לאו דווקא לאלהי אברהם יצחק ויעקב

באמת

מכירה ערבים, נוצרים, שמאלים לא עלינו.

מעולם לא הפריע לי.

דעה שונה משלי אף פעם לא היתה סיבה להתרחק, להפך, לרוב זה מסקרן אותי.

הסיפור פה שהכל הכל סביב אלוהים.

ברמת ״תעביר לי את המים״ ״הוו מים זה מזכיר לי דבר תורה ששמעתי..״

זה העולם של אבא שלי ודיי המצב שם.

כל שיתוף הכי קטן הופך לפילפול וחיזוק.

אז הפסקתי לדבר איתו, בכלל.

אוהבת אותו מאד.

אעשה בשבילו הכל.

לא יכולה לדבר איתו.

אמא שלי זה סיפור דומה שונה.

הכל יחד היה טו מטצ׳.

הלוואי ולא נהיה אנחנו כאלה הורים

אלא זורמים

משחררים

נותנים רק תחושה טובה ועוטפת

הם יקרים לי וחשובים לי

ונתנו לי מה שהיה בכוחות שלהם.

טריגרים זה חרא מקווה שתזהי מה גורם לזה שתוכלי להימנע מזה.

כנראה שלא סתם לא נסעת שנתיים, את יודעת מה טוב לך.

הם חשובים נכון אבל את יותר אל תקריבי את עצמך שם