פורום תכף נשוב (עמוד 43)

סטודנטים במרכז האקדמי לב השתתפו השבוע בחגיגות חג הסיגד במרכז האקדמי, ושמעו מכלי ראשון את סיפור עלייתו של עדי יונס, בן העדה ורכז התוכנית לשילוב בני העדה האתיופית במרכז האקדמי לב.

במהלך הערב, התלמידים לבשו את הלבוש המסורתי של עולי אתיופיה, טעמו מן המאכלים העדתיים, שרו, רקדו יחד ושמעו את סיפור העלייה של יונס על אתגרי העלייה שלו בשנות ה-80 במסגרת מבצע משה.

טמסגן מתקו, סטודנט שנה ג' בחוג לתעשייה וניהול במרכז האקדמי לב התרגש כאשר גם חבריו שאינם בני העדה האתיופית הצטרפו וחגגו יחד את החג: "ריגש אותי מאוד שציינו את החג בצורה כל כך מרוממת. חג הסיגד הוא יום של אחדות וכמיהה לציון היא ארץ ישראל. זה בדיוק מה שעשינו כשציינו את החג יחד, בני העדה האתיופית ושאר התלמידים כאן במרכז האקדמי לב, כאן בירושלים. אלפי שנים ההורים שלנו התפללו לשוב לארץ ישראל ואנחנו זכינו לכך".

ראש מחלקת תרבות באגודת הסטודנטים, שימי מוזס, אמר "זכינו לפתוח מסורת חדשה שבה חוגגים כאן אצלנו יחד חג שהוא כולו ארץ ישראל וכולו אומר ציונות. יש לנו כישראלים 'ותיקים' כביכול, הרבה מה ללמוד מבני העדה האתיופית מהי גבורה ומהי מוכנות לצעוד קילומטרים רבים ברגל כדי להתקרב לארץ ישראל. טעמנו ממאכלי העדה המסורתיים, לבשנו בגדים ייחודיים כמנהג העדה ובעיקר – הכרנו עוד יותר מקרוב את חברינו לספסל הלימודים, בני העדה האתיופית".

במרכז האקדמי לב מפעילים מזה 19 שנים תכנית ייחודית לשילוב בני העדה האתיופית בהשכלה הגבוהה. הסטודנטים המשתתפים בתוכנית מקבלים מלגות שונות וסיוע בכל המעטפת, הן הלימודית והן תמיכה כספית כדי שיוכלו להצליח ולהפוך למנהיגים בקהילה שיובילו את בני העדה קדימה. כאשר הם מצליחים בלימודים הם חוזרים עם מסר משמעותי הביתה, מסר שעובר לחברים ולאחים ומראה שניתן להצליח לרכוש תואר אקדמי איכותי ולהשתלב בצורה איכותית בשוק התעסוקה.

@אנונימי

אלוהים נמאס לי,

בכיתי היום שיעור כמעט שתי שיעורים

נמאס לי מהחיים החארות האלו

ועכשיו היא גם חושבת שאני לא יודעת מה

וזאת מנסה להרגיע אותי

לא מאמינה יותר לאף אחד

שכולם ילכו לעזאזל 

או שאני ילך...

~סוף פריקה~

"מִי בָכֶם יְרֵא ה'" - זֶה אֱלִיעֶזֶר; "שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ" - בְּקוֹל אַבְרָהָם, שֶׁהָיָה עֶבֶד לְהקב"ה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי; "אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים" - בַּשָּׁעָה שֶׁהָלַךְ לְהָבִיא אֶת רִבְקָה; "וְאֵין נֹגַהּ לוֹ". וּמִי הָיָה מֵאִיר לוֹ - הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה מֵאִיר לוֹ בְּזִיקִים וּבִבְרָקִים; "יִבְטַח בְּשֵׁם ה', וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו" - "וַיֹּאמַר: ה' אֱלֹהֵי אֲדוֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם" (בראשית רבה, פרשת חיי שרה, פרשה ס')

כֹּה הִתְנַבֵּא יְשַׁעְיָהוּ: "מִי בָכֶם יְרֵא ה', שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ, אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים, וְאֵין נֹגַהּ לוֹ. יִבְטַח בְּשֵׁם ה', וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו" - חֲזַ"ל דּוֹרְשִׁים פָּסוּק זֶה עַל אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם, אֲשֶׁר יָצָא לִשְׁלִיחוּת הִסְטוֹרִית שֶׁכָּל קִיּוּמוֹ שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל הָיָה תָלוּי בָּהּ: מְצִיאַת אִשָּׁה הָרְאוּיָה לְיִצְחָק.

"מִי בָכֶם יְרֵא ה'" – זֶה הוּא אֱלִיעֶזֶר, שֶׁהָיָה יְרֵא ה'.

"שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ" – שֶׁשָּׁמַע בְּקוֹלוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁהָיָה עֶבֶד לְהקב"ה, וְיָצָא לַשְּׁלִיחוּת לִמְצֹא אִשָּׁה לִבְנוֹ יִצְחָק.

"אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים" - בַּשָּׁעָה שֶׁהָלַךְ לְהָבִיא אֶת רִבְקָה וְהָיָה כִמְחַפֵּשׂ בַּחֲשֵׁכָה בְּלֹא כָל הַנְחָיוֹת מִצַּד מְשַׁלְּחוֹ עַל אוֹדוֹת הַנַּעֲרָה הַמְבֻקֶּשֶׁת. "וְאֵין נֹגַהּ לוֹ" - לְלֹא מִי שֶׁיָּאִיר לוֹ אֶת הַדָּרֶךְ.

אוּלָם הקב"ה הֵאִיר אֶת דַּרְכּוֹ בְּזִיקִים וּבִבְרָקִים, הִקְפִּיץ לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ וּמִמֵּשׁ אֶת הַסִּימָנִים שֶׁהִצִּיב אֱלִיעֶזֶר.

"יִבְטַח בְּשֵׁם ה' וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו" - בָּטַח בַּה' וְנִשְׁעַן עָלָיו, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיַּקְרֶה לְפָנָיו אֶת הַסִּימָנִים.

בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ יֵצֶר הָרַע אֵין לָאָדָם שׁוּם מְבִינוּת

סִפּוּר מְצִיאַת זִוּוּגוֹ שֶׁל יִצְחָק אָבִינוּ מְעוֹרֵר פְּלִיאָה רַבָּתִי בְּלֵב כָּל אָדָם בֶּן תְּקוּפָתֵנוּ.

יִצְחָק לֹא הָיָה יֶלֶד, לֹא נַעַר וְאַף לֹא בָחוּר בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה. בֶּן אַרְבָּעִים! – "וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם, אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה" 

"אַרְאֶה לָכֶם אֲהוּבַי, דָּבָר נִפְלָא מְאֹד, מְאֹד", כּוֹתֵב הָרַב דֶּסְלֶר זצ"ל. "לִכְאוֹרָה הַדָּבָר תָּמוּהַּ מְאֹד - אֵיךְ סָמַךְ עָלָיו יִצְחָק בִּבְחִירַת אִשָּׁה עֲבוּרוֹ, הַאִם אֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עַל אֲחֵרִים בְּדָבָר כָּזֶה?"

אָכֵן תֵּמַהּ הוּא, אַבְרָהָם נוֹתֵן הוֹרָאוֹת לֶאֱלִיעֶזֶר כֵּיצַד לִבְחֹר אִשָּׁה לְיִצְחָק; וְיִצְחָק – אֵין מֻזְכֶּרֶת כָּל הַנְחָיָה שֶׁלּוֹ וְכָל בַּקָּשָׁה שֶׁלּוֹ בָּעִנְיָן, כְּאִלּוּ הוּא אֵינוֹ קָשׁוּר לְכָל הַפָּרָשָׁה. מַה פֵּשֶׁר הַדָּבָר?ֹ

לָנוּ נִרְאֶה, כִּי כְּכֹל שֶׁאָדָם יוֹתֵר חָכָם וְיוֹתֵר מַשְׂכִּיל הֲרֵי הוּא רוֹכֵשׁ יוֹתֵר כֵּלִים שֶׁיְּאַפְשְׁרוּ לוֹ לִבְרֹר אֶת הָאִשָּׁה הַמַּתְאִימָה לוֹ בְיוֹתֵר לְכָל יְמֵי חַיָּיו. בְּרַם, הַדָּבָר הוּא לְהֵפֶךְ בְּדִיּוּק, כִּי כְּכֹל שֶׁאָדָם יוֹתֵר חָכָם וְיוֹדֵעַ אֶת דַּרְכֵי נֶפֶשׁ הָאָדָם, הֲרֵי הוּא יוֹדֵעַ בְּאֹפֶן בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי לְעִרְעוּר, כִּי בַשָּׁעָה שֶׁהַתַּאֲוָה שׁוֹלֶטֶת בָּאָדָם אֵין הוּא מְסֻגָּל לְהַבְחִין בֵּין טוֹב לְרָע!

הָאֱמֶת הַפְּשׁוּטָה הִיא שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ יֵצֶר הָרַע אֵין לָאָדָם שׁוּם מְבִינוּת, וַאֲפִלּוּ הֶחָכָם הַיּוֹתֵר-גָּדוֹל טוֹעֶה הוּא, וְאֵין לוֹ הַבְחָנָה בֵּין טוֹב לְרָע.

"אַדְרַבָּה, אֵלּוּ שֶׁהָיוּ חֲכָמִים גְּדוֹלִים בֶּאֱמֶת, וּבוֹרְחִים מִטָּעֻיּוֹת, יָדְעוּ שֶׁאֵין לִסְמֹךְ כְּלָל עַל מְבִינוּת עַצְמָם וּבָחֲרוּ כִּי דַוְקָא אֲחֵרִים יֹאמְרוּ לָהֶם מַה טּוֹב; כִּי בְדָבָר שֶׁאָדָם לֹא יוּכַל לָדַעַת בְּעַצְמוֹ הוּא צָרִיךְ לִשְׁאֹל אֲחֵרִים, וְאִם לֹא יִסְמֹךְ עַל אֲחֵרִים בְּוַדַּאי יִטְעֶה".

לְפִיכָךְ סָמַךְ יִצְחָק יוֹתֵר עַל אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם מֵאֲשֶׁר הָיָה סוֹמֵךְ עַל עַצְמוֹ.

אֶת דְּבָרָיו הוּא מְסַיֵּם בְּצִיּוּן עֻבְדָּה מְרַתֶּקֶת: "רְאָיָה מִן הַחַיִּים מַמָּשׁ – לִכְאוֹרָה הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת, שֶׁכָּעֵת לֹא יִהְיוּ כָּל כָּךְ גִּטִּין כְּמוֹ שֶׁהָיוּ לִפְנֵי עַשְׂרוֹת שָׁנִים כַּאֲשֶׁר הָאָבוֹת בָּחֲרוּ בְּחָתָן לְבִתָּם וּבְכַלָּה לִבְנָם. וּמַה נִּפְלָא שֶׁהוּא מַמָּשׁ לְהֵפֶךְ, וְהַגִּטִּין רַבִּים פִּי עֲשָׂרָה לְפָחוֹת מִבְּדוֹרוֹת עָבָרוּ".

"מִי בָכֶם יְרֵא ה'" - זֶה אֱלִיעֶזֶר; "שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ" - בְּקוֹל אַבְרָהָם, שֶׁהָיָה עֶבֶד לְהקב"ה, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי; "אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים" - בַּשָּׁעָה שֶׁהָלַךְ לְהָבִיא אֶת רִבְקָה; "וְאֵין נֹגַהּ לוֹ". וּמִי הָיָה מֵאִיר לוֹ - הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה מֵאִיר לוֹ בְּזִיקִים וּבִבְרָקִים; "יִבְטַח בְּשֵׁם ה', וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו" - "וַיֹּאמַר: ה' אֱלֹהֵי אֲדוֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם" (בראשית רבה, פרשת חיי שרה, פרשה ס')

כֹּה הִתְנַבֵּא יְשַׁעְיָהוּ: "מִי בָכֶם יְרֵא ה', שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ, אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים, וְאֵין נֹגַהּ לוֹ. יִבְטַח בְּשֵׁם ה', וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו" - חֲזַ"ל דּוֹרְשִׁים פָּסוּק זֶה עַל אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם, אֲשֶׁר יָצָא לִשְׁלִיחוּת הִסְטוֹרִית שֶׁכָּל קִיּוּמוֹ שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל הָיָה תָלוּי בָּהּ: מְצִיאַת אִשָּׁה הָרְאוּיָה לְיִצְחָק.

"מִי בָכֶם יְרֵא ה'" – זֶה הוּא אֱלִיעֶזֶר, שֶׁהָיָה יְרֵא ה'.

"שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ" – שֶׁשָּׁמַע בְּקוֹלוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁהָיָה עֶבֶד לְהקב"ה, וְיָצָא לַשְּׁלִיחוּת לִמְצֹא אִשָּׁה לִבְנוֹ יִצְחָק.

"אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים" - בַּשָּׁעָה שֶׁהָלַךְ לְהָבִיא אֶת רִבְקָה וְהָיָה כִמְחַפֵּשׂ בַּחֲשֵׁכָה בְּלֹא כָל הַנְחָיוֹת מִצַּד מְשַׁלְּחוֹ עַל אוֹדוֹת הַנַּעֲרָה הַמְבֻקֶּשֶׁת. "וְאֵין נֹגַהּ לוֹ" - לְלֹא מִי שֶׁיָּאִיר לוֹ אֶת הַדָּרֶךְ.

אוּלָם הקב"ה הֵאִיר אֶת דַּרְכּוֹ בְּזִיקִים וּבִבְרָקִים, הִקְפִּיץ לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ וּמִמֵּשׁ אֶת הַסִּימָנִים שֶׁהִצִּיב אֱלִיעֶזֶר.

"יִבְטַח בְּשֵׁם ה' וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו" - בָּטַח בַּה' וְנִשְׁעַן עָלָיו, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיַּקְרֶה לְפָנָיו אֶת הַסִּימָנִים.

בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ יֵצֶר הָרַע אֵין לָאָדָם שׁוּם מְבִינוּת

סִפּוּר מְצִיאַת זִוּוּגוֹ שֶׁל יִצְחָק אָבִינוּ מְעוֹרֵר פְּלִיאָה רַבָּתִי בְּלֵב כָּל אָדָם בֶּן תְּקוּפָתֵנוּ.

יִצְחָק לֹא הָיָה יֶלֶד, לֹא נַעַר וְאַף לֹא בָחוּר בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה. בֶּן אַרְבָּעִים! – "וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם, אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה" 

"אַרְאֶה לָכֶם אֲהוּבַי, דָּבָר נִפְלָא מְאֹד, מְאֹד", כּוֹתֵב הָרַב דֶּסְלֶר זצ"ל. "לִכְאוֹרָה הַדָּבָר תָּמוּהַּ מְאֹד - אֵיךְ סָמַךְ עָלָיו יִצְחָק בִּבְחִירַת אִשָּׁה עֲבוּרוֹ, הַאִם אֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עַל אֲחֵרִים בְּדָבָר כָּזֶה?"

אָכֵן תֵּמַהּ הוּא, אַבְרָהָם נוֹתֵן הוֹרָאוֹת לֶאֱלִיעֶזֶר כֵּיצַד לִבְחֹר אִשָּׁה לְיִצְחָק; וְיִצְחָק – אֵין מֻזְכֶּרֶת כָּל הַנְחָיָה שֶׁלּוֹ וְכָל בַּקָּשָׁה שֶׁלּוֹ בָּעִנְיָן, כְּאִלּוּ הוּא אֵינוֹ קָשׁוּר לְכָל הַפָּרָשָׁה. מַה פֵּשֶׁר הַדָּבָר?ֹ

לָנוּ נִרְאֶה, כִּי כְּכֹל שֶׁאָדָם יוֹתֵר חָכָם וְיוֹתֵר מַשְׂכִּיל הֲרֵי הוּא רוֹכֵשׁ יוֹתֵר כֵּלִים שֶׁיְּאַפְשְׁרוּ לוֹ לִבְרֹר אֶת הָאִשָּׁה הַמַּתְאִימָה לוֹ בְיוֹתֵר לְכָל יְמֵי חַיָּיו. בְּרַם, הַדָּבָר הוּא לְהֵפֶךְ בְּדִיּוּק, כִּי כְּכֹל שֶׁאָדָם יוֹתֵר חָכָם וְיוֹדֵעַ אֶת דַּרְכֵי נֶפֶשׁ הָאָדָם, הֲרֵי הוּא יוֹדֵעַ בְּאֹפֶן בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי לְעִרְעוּר, כִּי בַשָּׁעָה שֶׁהַתַּאֲוָה שׁוֹלֶטֶת בָּאָדָם אֵין הוּא מְסֻגָּל לְהַבְחִין בֵּין טוֹב לְרָע!

הָאֱמֶת הַפְּשׁוּטָה הִיא שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ יֵצֶר הָרַע אֵין לָאָדָם שׁוּם מְבִינוּת, וַאֲפִלּוּ הֶחָכָם הַיּוֹתֵר-גָּדוֹל טוֹעֶה הוּא, וְאֵין לוֹ הַבְחָנָה בֵּין טוֹב לְרָע.

"אַדְרַבָּה, אֵלּוּ שֶׁהָיוּ חֲכָמִים גְּדוֹלִים בֶּאֱמֶת, וּבוֹרְחִים מִטָּעֻיּוֹת, יָדְעוּ שֶׁאֵין לִסְמֹךְ כְּלָל עַל מְבִינוּת עַצְמָם וּבָחֲרוּ כִּי דַוְקָא אֲחֵרִים יֹאמְרוּ לָהֶם מַה טּוֹב; כִּי בְדָבָר שֶׁאָדָם לֹא יוּכַל לָדַעַת בְּעַצְמוֹ הוּא צָרִיךְ לִשְׁאֹל אֲחֵרִים, וְאִם לֹא יִסְמֹךְ עַל אֲחֵרִים בְּוַדַּאי יִטְעֶה".

לְפִיכָךְ סָמַךְ יִצְחָק יוֹתֵר עַל אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם מֵאֲשֶׁר הָיָה סוֹמֵךְ עַל עַצְמוֹ.

אֶת דְּבָרָיו הוּא מְסַיֵּם בְּצִיּוּן עֻבְדָּה מְרַתֶּקֶת: "רְאָיָה מִן הַחַיִּים מַמָּשׁ – לִכְאוֹרָה הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת, שֶׁכָּעֵת לֹא יִהְיוּ כָּל כָּךְ גִּטִּין כְּמוֹ שֶׁהָיוּ לִפְנֵי עַשְׂרוֹת שָׁנִים כַּאֲשֶׁר הָאָבוֹת בָּחֲרוּ בְּחָתָן לְבִתָּם וּבְכַלָּה לִבְנָם. וּמַה נִּפְלָא שֶׁהוּא מַמָּשׁ לְהֵפֶךְ, וְהַגִּטִּין רַבִּים פִּי עֲשָׂרָה לְפָחוֹת מִבְּדוֹרוֹת עָבָרוּ".