פורום פורום מדריכים(-: (עמוד 34)

ההמשך של זה מדבר על זה שאת תמיד פה, ואת לא ראש העיר?
(משהו בסגנון..)
אם כן, עשיתי את זה לחניכות שלי באולפנא בתור צ'ופר פתיחה..ישלי את זה בקומיקס.

אבל אני מנסה לשחזר אותו בשביל הקלסר צ'ופרים
תודה

פעם טיילתי אני וחבר הגענו לווילה, פרחים וחצר ראינו שם שלט תלוי על הקיר, ובו כתוב: "כאן גר ראש העיר!"

ומצאנו כל רגע שלט האומר: "אסור לצלצל", אסור להפריע", "אסור להעיר", "חייבים להודיע".

אז שתדעו: אני לא ראש העיר, מותר (ואפילו רצוי) לצלצל ולהעיר בכל שעה ובכל מחיר. שלך תמיד 24 שעות ביממה.

הכנת התה המקורי
אמ.. זיהוי סוגרי תה על פי טעם\ריח
משיכת חבל עם צעיף
מי יכולה לשים על עצמה כמה שיותר בגדים. [רצוי להביא הרבה]
למצוא כמה שיותר מילים עם המילה 'גשם'
משחק השוקולד - רק לפני שמתחילים לאכול צריך לשים צעיף,כובע ומעיף.


וזה מהחוברת ערבים של בנ'ע..
ערב חורף
שירי חורף ינוגנו ברקע. על הרצפה שמיכות פוך ושק"שים (אפשר שהחניכים יביאו)
פתיחה: ריקוד הגשם (הו הו, זה זה זה, הו הו, זה זה זה, אה אה פולולולופלו) כן כן קצת להחרפן לשיפור האווירה.
תצוגת אופנה של בגדי חורף שכל אחד מביא עליו מביתו ובחירת "החניך המחורף ביותר"
בין קבוצות: (אפשר יותר משתיים(
תחרות מקהלת שיעול, ניזול ו/או קולות חורפיים.
תחרות המקנח המקורי- מי שמקנח את האף בצורה המקורית ביותר.
המחזת סיפור חורפי בסגנונות שונים/ המחזת קטע הספד לקיץ בסגנונות שונים.
מציאת כמה שיותר סיבות למה החורף יותר שווה משאר העונות.
הוצאת כמה שיותר מילים מהמילים מטריה חורפית/ מגפיי גומי/ מעיל גשם.
לשתות כמה שיותר מהר כוס תה.
מרוץ שליחים- חניך רץ לקצה השני פותח מטריה וחוזר.
נציג מכול קבוצה- להלביש אותו בכמה שיותר שכבות.
להעביר מצלחת אחת לאחרת שקיות תה עם קש.
להוציא הכי הרבה מילים המשפט: "ברד ירד בדרום ספרד"
בקבוצה במעגל:
סיפור פאדיחה הקשורה בחורף.
שירה בציבור של שירי חורף (הכנת שירון מראש: גשם בוא, רעמים וברקים, רוח סתיו, פנה הגשם, זה היה סיפור של חורף, שנינו יחד תחת מטרייה אחת, שלג על עירי, המגפיים של ברוך, גשם גשם משמים, ילדה אחת ומטרייה אחת, בואו עננים, חורף-הגשם מטפטף על העורף ועוד...)
משחק שלוש מקלות עם מטריות.
לשתות תה עם כפית בלבד נראה מי יתיאש ראשון...
להכין תפזורת עם מילים של חורף.
הכנת פונדו שוקולד (דרושה גזיה, סיר, שוקולד, חלב, שיפודים, מרשמלו, פירות)
ולסיום כיפי: מביאים תה ועוגיות ויושבים עם החניכים לכוס תה...
צ'ופר: מה יותר טוב: חורף או קיץ? בוקר או לילה? האמת היא כי טוב כאשר

הטוב, תפילה X 5, כבוד X 4, אחריות X 2, הקשבה, שיתוף פעולה, גיבוש, לא לפגוע באחרים, התורה, הקרבה, יופי פנימי וחיצוני, אנאערף.. עוד מלא.

על איזה רעיון בתפילה?
יש לי 5 פעולות על תפילה..

<בכלל, אם את רוצה באמת להשפיע, תעשי מערך על זה, ולא רק פעולה אחת..>

את עשית מערך על תפילה?<?<?

מי שמכירה ואמרתי להם לרשום על דפ למה הם מתפללות ואז פתחנו דיון... אבל אני צריכה עוד פעולות...

שמישו היה צריך את הפרי והשני את הקליפה ובגלל שהם לא דיברו בינהם הם לא גילו שיש אי הבנה. משו כזה.

אפשר לחלק את הקבוצה לשניים,
ולקבוצה הראשונה לומר שהם צריכות את הקליפה של התפוז
ולקבוצה השניה לומר שהם צריכות את המיץ של התפוז
ואז עושים מן בית משפט כזה למי בעצם התפוז צריך ללכת (שתי הקבוצות בטוחות שהם צריכות את התפוז,ולא יודעות שכל אחת צריכה חלק אחר בת]וז ואפשר להתחלק)
בסוף החניכות מגלות שאם הם היו מדברות מראש אז היו מגלות שכל אחד צריך חלק אחר בתפוז ואפשר להתחלק

בקשר לשיתוף פעולה.
באמת תהיתי מאיפה עולים למד"ש רעיונות.

את הקטע מילדים מספרים על עצמם (נראה לי...)
שהיה איזה ילד שישב באוטובוס ואז עלה זקן ולא היה לו מקום לשבת והילד לא קם אז כולם התחילו לצעוק עליו ובסוף הוא קם, לקח את הקביים וירד מהאוטובוס...
זה יותר מתאים לפגיעה באנשים אבל אפשר לשלב את זה גם...

ממקום אחר...;)

יש את הפעולה הזאת באיזה חוברת, בשינוי קל

אבל תכלס זה ממש לא משנה..;)

היה שם- גשם, רוח, שלג, כפפות, תנור-חימום, שוקו, כובע-גרב, צעיף, וכו' וכו'..
קצת יצירתיות:]

"רק מילה טובה או שתיים..לא יותר מיזה" קטע למחשבה-

יום אחד הייתי בניו- יורק ונסעתי עם ידיד במונית. כאשר יצאנו, ידידי אמר לנהג המונית, "תודה על הנסיעה, נהגת מצוין."

נהג המונית היה המום. ואז הוא אמר:"אתה מנסה להתחכם?"

"לא אדוני, ואני לא מתבדי. אני מעריץ את הדרך שבה אתה נוהג בכביש כלכך עמוס."

"כן," אמר הנהג ונסע.

"מה זה היה?" שאלתי.

"אני מנסה להחזיר את האהבה לניו-יורק" אמר. " אני מאמין שזה הדבר היחיד שיוכל להציל את העיר."

"איך אדם אחד יוכל להציל את העיר?"

"לא מדובר באדם אחד. אני חושב שעשיתי לנהג המונית את היום. נאמר שיש לו היום 20 נסיעות , הוא יהיה נחמד לעשרים אנשים, משום שמישהוא היה נחמד אליו. האנשים האלה יהיו נחמדים יותר למעבידים שלהם או לנשותיהם או למשפחותיהם. בסופו של דבר יתפשט הרצון הטוב ויגיע לפחות לאלף אנשים. זה לא רע, נכון?"

" אבל אתה מצפה שנהג המונית הזה יהיה נחמד לכל האחרים?"

"אני לא סומך על זה" אמר ידידי "אני מודע לכך שהמערכת הזו אינה חסינה בפני תקלות. אבל אני בא במגע עם עוד אנשים היום. אם אחד מתוך האנשים האלה יוכל לשמח שלושה אחרים, הרי שאגיע בערך לשלושת אלפים איש."

"זה נשמע טוב על הנייר," הודיתי, "אבל אינני בטוח איך זה עובד במציאות".

"שום דבר לא הולך לאיבוד אם זה לא יעבוד. זה לא עלה לי דבר, ולא גזל ממני זמן לומר לנהג הזה שהוא נהג טוב. ואם דברי נפלו על אזניים ערלות, אז מה בכך? מחר יהיה נהג מונית אחר שאולי אותו אשמח."

"אתה משוגע" אמרתי

"זה מראה עד כמה צינקן הפכת. חקרתי את הנושא. הדבר שחסר, מלבד כסף, אצל עובדי הדואר שלנו, הוא מילה טובה מהמעסיקים שלהם. איש אינו משבח אותם על עבודתם."

"אבל הם אינם עושים עבודה טובה."

"הם לא עושים עבודה טובה משום שהם מרגישים שלאיש לא אכפת מה הם עושיפ, מדוע שאיש לא יגיד להם מילה טובה?"

עברנו ליד פסל רחוב שהיה בבנייה, וחמישה פועלים ישבו שם ואכלו צהריים. ידידי עצר,

"איזו עבודה נהדרת עשיתם זו בוודאי עבודה מסוכנת וקשה" אמר להם.

אחד מהעובדים הביט על ידידי בחשד.

"מתי תסיימו זאת?"

"ביוני", מלמל האיש בזעף.

"אה, זה מרשים מאד, אתם בוודאי גאים."

הלכנו משם. אמרתי לו," לא ראיתי מישהוא כמוך מאז דון קישוט."

"כאשר הפועלים האלה יבינו מה אמרתי להם, הם ירגישו טוב עם זה. העיר תרוויח מאושרם"

" אבל אתה לא יכול לעשות זאת לבדך! מהיתי. "אתה רק אדם אחד"

" הדבר החשוב ביותר הוא לא להתייאש, אין זו משימה קלה להפוך את האנשים בעיר הזאת לחביבים, אבל אם אנשים נוספים יצטרפו אלי למשימה..."

"הרגע קרצת לאישה סתמית ברחוב" אמרתי.

"אני יודע" השיב, "אבל אם היא מורה, הכיתה שלה תזכה ליום נהדר."

http://www.tzafonet.org.il/kehil/koshrim/main_hadash/dilemot/shavuot_netina/irua.htm
זה לקח בדיוק חצי דקה, מומלץ לחפש לפני ששואלים...

"יום הולדת זהו היום שבו החליט הקב"ה שהעולם לא יכול התקיים בלעדייך" ואז כותבים הקדשה.. את יכולה לכתוב: "מה היינו עושים בלעדייך???" או ככל העולה על רוחך..

אתר מעולה..

חוץ מזה,נראה לי שליום הולדת הכי יפה זה הדבר האישי...
תעצבי את זה אותו דבר,בריסטולים וכו,ותכתבי משהו אישי ממך לחניכות...

ערב חיות
(בכניסה בריסטול גדול ועליו כתוב: "עליכם לרשום את השם בצורה הכי חייתית")
משחקים\משימות:
• פרה- פרה עיוורת
• תרנגול- קרב תרנגולים.
• עכבר- תופסת עכברים.
• קוף- תחרות אכילת בננה הכי מהר.
• קנגורו- תחרות קפיצה בתוך שק.
• נחש- תחרות זחילה.
• דג- דג מלוח
• חתול- תחרות שתיית חלב מקערה בלי ידיים.
• צפרדע- מרוץ שליחים בקפיצות צפרדע.
• חסידה- תחרות קפיצה על רגל אחת.
• טוס- לצייר ציור עם כמה שיותר צבעיים.
• כלב- 2 כלבים ועצם.
• חמור- קפיצות מעל מישהו כפוף.
• דוב- חיבוק דוב עם בלון באמצע תחרות איזה זוג מפוצץ את הבלון ראשון!
• זנב- לקשור עם חוט נר למישהו ועליו להשחיל אותו לתוך בקבוק.
• למצוא חיה לכל אות.
• להוציא כמה שיותר מילים מהמילה היפופוטם.
• לרשום כמה שיותר שמות של אנשים שהם גם שמות של חיות (אריה, צבי , יעל , דב, פיל...)
• זבוב- עופו הביתה!

הסתדרת?

הוספתי את בואו נשחק את הטאמפה טאמפה וגם גזר כזה מאחורי הגב כזה לארנב...וחברה שלי העתיקה ממני ועשתה גם ערב חיו'ת ב"ה!!!ממש מעולה תודה!

הם תמיד לא היו מגיעות או שזה רק בזמן האחרון?

הן התחילו לא להגיע מתחילת שנה.. בחודש ארגון היה קצת שיפור.. (קצת... ארבע בנות הגיעו..) חשבתי שזה ימשיך וייתן תנופה, אבל זה לא עזר, המצב רק החמיר מאז...

סניף רגיל!!!

אני כבר הרב פחות משקיעה בפעולות (כי אין לי למה להשקיע, גם ככה אפחת לא תבוא...), אני מאחרת הרבה לסניף (כי אין לי מה לחפש שם בלי חניכות...) אבל הכי מבאס- זה הגשת הכשלון בתפקיד!! נכנסתי להדרכה עם הרגשה טובה! שאני הולכת ממש לחנך בנות, להעביר להן פעולות עם מסרים, ולא רק בשביל הכיף! ואני מרגישה שנכשלתי בתפקידי... זה לא שהן באות לסניף ולא שמות עלי. הן אפילו לא באות לסניף!!! ובמיוחד השנה, שהן אורות, השנה האחרונה שלהן בתור חניכות... שיש לי מלא דברים להעביר להן רגע לפני שהן נכנסות להדרכה/הגשמה... ובקצב הזה, לא יהיו מדריכות בסניף שלנו שנה הבאה...
לא באתי להתבכיין פה על מר גורלי.. רק רציתי לשאול מה אתם חושבים שאפשר לעשות.. ניסית לדבר עם מישהי, אבל היא טענה שפשוט לא יוצא לה לבוא לסניף (הרבה פעמים זה נכון, אבל הרבה פעמים זה לא...)אחרת אמרה לי שנמאס לה לבוא לסניף ולהיות היחידה!(!) אולי יש לכם רעיון, אפילו לסתם פעולה מגניבה שתתן להם מרץ??

אז פעולה לא ממש תעזור....כי גם אם זאת תהיה פעולה שתגרום להן לבוא,הן לא יבואו אולי לפעולה הזאת ואז זה לא עוזר..!
אולי עדיף לפתח עם כל אחת קשר אישי כזה...לקבוע לדבר עם כל אחת...ולאו דווקא על הסניף...לדבר על כל נושא שרוצים...ואז אולי זה יגרום להם יותר לבוא...שהן יודעות שיש להן קשר איתך...
תנסי..גם אם זה תהליך קצת איטי..ב"הצלחה!

ולפני שנכנסת הן באו לפעולות? את צריכה לגרום להן למות עליך איכשהוא..

עשיתי כבר שיחות אישיות עם 3 מהן.. וזה ממש לא עזר... הן חברות ממש טובות שלי, אבל לא בסניף... אני מתה עליהן והן מתות עלי (נראה לי...) אבל זה לא מושך אותן לבוא לסניף.. אני משחנ"שת איתן לעמים מלא, אנחנו מדברות על הכל וזה ממש לא דוחף אותן לבוא לסניף...

את אומרת שהן אוהבות אותך- זה גם אומר המון, אם את מכירה אותן ומשפיעה עליהן גם מחוץ לכותלי הסניף זה המוווווווווון.
חוץ מזה את אומרת שההדרכה שלך הרבה פחות מושקעת בגלל זה, אם ככה אז גם הבעיה היא בך, זה שלא הולך לך ען הקבוצה אומר בדיוק הפוך שאת צריכה לבוא לסניפ הרבה יותר מוקדם עם חיוך ענקי מרוח על הפרצוף ועם הרבה שמחה (אמיתית, אל תזייפי) זה גם ישפיע על כל הסניף וגם על חניכות- דברים עוברים מאוזן לאוזן אם חניכות שמגיעות יספרו לאחרות שאת ממש נחמדה ושממש שווה להן לבוא יותר סיכוי שהם יבואו, יש לי מדריך שהיה במצב דומה ואז פתאום לפני שבועיש בתחילו לבוא לו חניכים, עכשיו יש לו 5 קבועים!!! תבואי תשמחי תחייכי, יש לך אחריות גם על שאר הסניף כשחניכות רואות שיש מדריכה שלא מגיעה אף פעם זה גם משפיע עליהן, תשחקי עם חניכות של קבוצות אחרות באמת שגם עליהן את יכולה להשפיע.
ודבר אחרון כשמגיעה חניכה אחת אז ברור שאת כן מעבירה לה פעולה!!! זה שאת בסניף גדול לא אומר שאת לא יכולה להעביר פעולה לחניכה אחת- מניסיון זה גם כיף!!!
אני לא אומר שכל הנ"ל קל אבל לדעתי זה מה שנדרש ממך בתור מדריכה עזראית.
פוווווווול ב"הצלחה...

העולות- כיתה ז'!
אין! אני כ'כ מבינה! וגם לי אין שום רעיון ודרך מה לעשות!
הם לא באות וגם לא מראות נכונות לבוא! הן טוענות שזה לא אישי שיש להם לימודים (שכיתה ז' זה הכיתה הכי חשובה, התעודה משפיע על הקבלה לאולפנות) וכשאין לימודים יש משפחה וכו...
התירוצים לא נגמרים...

ולגבי שיחות אישיות, אני לא יודעת אם זה מה שיעשה את השינוי, הן לא כמו חניכות שלך- שכבר גדולות ואפשר לדבר איתם ממש כמו חברות. הן אומנם גדולות- כיתה ז' אבל בכל זאת אני לא יודעת אם זה שייך, זה יראה להם משו מורתי כזה...
מה עושים?

היה לי את אותו דבר, ואפילו פי כמה יותר גרוע....
חניכות שלי העריצו עד סגידה את מי שהדריכו לפני, ובואו נגיד במילים עדינות, שהם לא סבלו אותי, אבל ממש, במשך חצי שנה...
[בלי שום סיבה, רק בגלל שאני לא המדריכות הקודמות, שהם היו עליהן באבל [אבל מלשון אבלות.. כמו על מת..]...
ככה שמ25 חניכות כל שבת שהיו למדריכות הקודמות, צנחתי ל10 שכל הזמן טרחו להעיר לי שהפעולות משעממות וכו', לא משנה מה עשיתי..

ואזז.. ב"ה [!!] היו 2 בנות שפויות בחבורה <המרכזת דיברה איתן בשיחה פרטית, וזה די דחף אותן לפעול..], ואחת מהן באה לדבר איתי, ודחפנו אותן לדבר על זה עם כל הקבוצה..

אז בהתחלה היא דיברה עם הבנות הבולטות, כדי שיעזרו לה להשפיע, ואז הם קבעו ' ישב''ק ' = ישיבת קבוצה, דיברו על זה, וקלטו, ב"ה ב"ה, שזה אידיוטי מה שהן עושות, ושהן לא נתנו לי אפילו צ'אנס, אז החליטו לנסות אותי, לראות אולי אני לא כזאת נוראית..

ואז הגיע החופש הגדול, ופשוט השקעתי ממש. בואי נגיד שלא יצאתי לטיול עם המשפחה וגם לא עם החברות.. כל יום כל היום בסניף.. והתחרפנתי איתם, והראתי להן שאני משקיעה בהן, ושאכפת לי מהן.. וב"ה,
מ ע ו ל ה עכשיו כ"כ!
אני אוהבת אותן!!!

לקחת מישהוא /מישהיא שהן מחזיקות ממנו, ולשלוח אותו לדבר איתן כבדרך אגב על זה, ככה שהוא ישפיע עליהן..
[אל תדברי איתן את על זה, שמישהוא אחר, אולי זה יעזור, מי יודע...]

זה לא חייב להיות על כולן, זה יכול להיות על כמה בנות,
אבל אותו אדם צריך לדחוף אותן לדבר על זה עם כולן, שידונו בתוך עצמן למה הן כבר לא באות לסניף, כי בשורה תחתונה? הן אלו שמפסידות..

ואז להשקיע ת'נשמה, פי 800 יותר ממה שעשית עכשיו..
זה קשה, נכון, אבל את חייבת..!
מה, עוד שניה הן גרעין! את חייבת להכיר אותן כמו את הכף יד שלך, כדי להכניס אותן להדרכה! כדי להשפיע באמת..! הן חייבות להיות שרופות על הסניף..

<ואולי לבדוק את הפעולות? אולי להעלות רמה? להוריד רמה? מטודות שיותר מתאימות אליהן..? נסי לחשוב, ולדבר עם המדריכות הקודמות אולי...>

וב"ה שיש לך קשר טוב עם 3 מהן..! תמשיכי ככה..! <לפחות אותך לא שונאים.. תסתכלי על הצד הטוב.. >

יהיה טוב בע"ה!! באמת!!
תאמיני ותתפללי, ובע"ה, הכל יסתדר על הצד הטוב ביותר!

<אפרתית, גם אלייך..>

אבל אני אומרת שתעשי פעולה לאחת וחצי חניכות שכן באות. תראי להם שלא אכפת לך שזאת אחת, בה את תשקיעי!!! ולעט ולעט הם יתחילו לבוא חוצמזה תחשבי על זה שהם באות לסניף ואת לא עושה להם פעולה כי הם קצת בנות זה לא נותן להם חשק לחזור.
ד"א- זה קרה בסניף שלי וככה המדריכה עשתה זה אותו גיל והם אחלה קבוצה עכשיו והם מתות עליה!! אני לא אומרת שתוך שניה זה ישתנה..תנסי..
שיהיה לך מלא בהצלחה!! =)

לילדה אחת?!??!?

להשםיע עליהן ולהסביר להם את החשיבות של לבוא לסניף כי הם הכי גדולות ועליהם כל הסניף מסתכל ושכדאי שיתחילו לקחת את עצמם בידיים והעיקר זה לעשות להם הכי הרבה כיף שאפשר! בהצלחה!

ולאפרתית- גם לילדה אחת עושים פעולה או שאם זה באמצע שבוע את יכולה לקחת אותה לגלידה ותעשי איתנ הכי כיף שאפשר. תתני לה הרגשה שהיה שווה לא לבוא ושהיא לא סתם הגיעה לסניף.
בהצלחה!

אז תנצלי את זה שאת מדברת איתן רגיל וטוב,להביא אותן לניף...תגידי שזה ממש חבל לסניף שהן ל שם,וכולם כבר מחכים לראותותן,וכו'...הרגשה שהן רצויות....ושכדאי לבוא!אפילו תדברי על הסניף בחלומיות כזאת...שימשוך אותן!

הצ'ופר של חבילת קלפים שתוציאי ממנה את הקלף של מלכה ותדביקי בחוץ ותכתבי היית מלכה..

וזה כל מה שאני ארשום על הקלף של המלכה?

שכחתי להגיד: תודההה

קהל יעד: נטעים- נתיבות

מה להכין:
תמונות של אנשים מהעיתון עם הבעות פנים שונות
כרטיסיות ובכל כרטיס רשום מצב רוח מסויים
3 עיגולים מבריסטול לכל חניך, בצבעים שונים
צ'ופר- עיגולי השמחה של דסי רבינוביץ' ז"ל

מהלך הפעולה:

שלב א'
כל חניך מקבל פתק שעליו רשומה תכונה: עצוב, שמח, המום, מיואש, מרגיש בודד, רוגז, מתפלא, משועממם, חסר סבלנות, עייף וכו'.
המדריך מפזר על רצפת החדר את התמונות.
על כל חניך להתאים את הכרטיס שלו לתמונה של איש שנראה לו שכך מרגיש עכשיו ולהסביר מדוע בחר כך.
לדוגמא: עצוב- כי עיניו מושפלות.

דיון
האם אנחנו שמים לב למצב רוחם של האנשים שמסביבנו?
האם אנחנו רואים את מי שלפעמים יושב בצד ולא משתתף במשחק?
אם- כן, מה אנו עושים בכדי לעזור לחבר בשעה שהוא עצוב ומדוכא כ"כ?

שלב ב'
מחלקים לכל חניך 3 עיגולים בצבעים שונים.
המדריך מרים דמות של ילד ומספר עליה סיפור (מאחד המקרים המובאים כאן)
חניך שחושב שהוא יודע איך יוכל לפתור את בעייתו של הילד אומר למדריךץ ואם אכן הרעיון נשמע למדריך הוא לוקח ממנו עיגול (צריך להגיד כל רעיון בקצרה כדי שהמשחק יזרום ולא יתקע)
המטרה- להיפטר מכל העיגולים (ניתן להציג את המקרים)

המקרים:
1. זאת אורית. היא חלתה בשפעת לפני שבוע וחצי , היא שוכבת על מיטתה ואינה מגיעה לבית הספר. היא חוששת להפסיד לימודים וקשה לה לכתוב את שיעורי הבית מכיוון שהיא חלשה.
כיצד תוכל לעזור לו?
2. אורנית רצתה מאוד להשתתף בהצגה במוצ"ש ארגון אבל המדריכה לא בחרה בה (יש המון בנות בקבוצה). אורנית מוכשרת בעוד דברים כמו ציור ושירה אבל היא נעלבה מהמדריכה ואינה רוצה לעשות דבר.
במה תוכלי לעזור לה?
3. גילה הגיעה היום לפעולה אבל כל הפעולה ישבה בצד וכשכולן יצאו לשחק, היא סרבה להצטרף למשחק. את רואה את זה. מה תעשי?
(אפשר להוסיף מקרים שיותר מתאימים לקבוצות, וכן גם לשנות מבנות לבנים וכו')

אפשר לראות ממהלך המשחק כי מספר האפשרויות לעזור גדול ומגוון ואם משקיעים מעט מחשבה ניתן להגיע לרעיונות מקוריים מאוד.
ניתן גם למיין את סוגי העזרה לעזרה בעידוד (נפש) מול עזרה מעשית (גוף, ממון)

סיכום ביניים!
כל אחד יכול להעניק ממה שיש לו לחברו. זה יכול להיות במילה טובה או במעשה קטן- והאפשרויות רבות, רק צריך לשים לב.

שלב ג'- סיפור: "זה לא היה לשווא" ע"פ ספרו של או הנרי.
אפשר לספר אותו בע"פ, לקוראו ואף להציגו.

תוכנו של הסיפור בקצרה:
דלה וג'ים זוג עני הרוצים לשמח איש את רעייתו לקראת יום הנישואים. דלה לשם כך מוכרת את שערה הארוך והיקר
כדי לקנות לג'ים שרשרת לשעונו ואילו ג'ים מוכר את השעון בכדי לקנות מסרקות לאשתו.

דלה ישבה בביתה עצובה וקודרת. מחר יהיה יום נישואיהם שלה ושל ג'ים, והיו לה רק 1.87$ לקנות בהם מתנה לג'ים. זה חודשים שהיא חוסכת פרוטה לפרוטה, וזו התוצאה. עשרים דולר בשבוע אין בהם ברכה הברה.
ההוצאות היו גדולות מכפי שחישבה תחילה. כך דרכן תמיד. רק 1.87$ בשביל מתנה לג'ים. ג'ים שלה. הרבה שעות בילתה בתיכנון תוכניות על משהו נחמד בשבילו. משהו משובח ונדיר ורב ערך- משהו הראוי ולו אך במעט להיות קניינו של ג'ים.
לפתע נצבה בסערה מול המראה. עיניה האירו אור יקרות, אבל פניה קיפחו את סומקן בתוך עשרים שניות. היא מיהרה לסתור את שערה ושמטה אותו מלוא אורכו.
והנה, שני נכסים היו לבני הזוג ג'יימס דילינגם יאנג שבהם התגאו שניהם גאווה עזה. האחד שעון הזב של ג'ים שהיה רכוש אביו ואבי- אביו לפניו. השני היה שערה של דלה.
ובכן עכשיו גלש שערה של דלה סביב לה והוא משתפך ובוהק כמו אשד מים חומים. הוא ירד למטה מברכה והיה לה כלבוש כמעט. ואחרי כן שבה לעשותו חיש ובעצבנות. פעם חככה רגע בדעתה ועמדה דומם בעוד דמעה אחת או שתיים ניתכות אל השטח האדום והבלה.
לבוש לבשה את מקטורנה החום והישן, חבוש חבשה את מגבעתה החומה והישנה. בתנופת חצאית, ובעוד הניצוץ המזהיר בעיניה, חמקה חלפה לה החוצה ובמדרגות ירדה לרחוב.
במקום שנעצרה אמר השלט: "גב' סופורניה. מוצרי שיער מכל המינים". במרוצה עלתה דלה קומה אחת במדרגות, ובעודה מתנשמת בכבדות שמה סדר במחשבותיה. הגברת המגודלת, לבנה מידי, צוננת, כמעט ולא ניכר בה שהיא "סופורניה".
"את מוכנה לקנות את שערי?" שאלה דלה.
"אני קונה שערות", אמרה הגברת. "הסירי כובעך ונראה מה טיבן".
מטה השתפך האשד החום.
"עשרים דולר", אמרה הגברת וביד למודה הרימה את שפעת השיער.
"תני לי אותם מהר", אמרה דלה.
הו, והשעתיים לאחר מכן טפפו חלפו. היא נברה וחיטטה בחנויות למצוא את המתנה של ג'ים.
לבסוף מצאה אותה. אין ספק שמעיקרה לא נבראה אלא בשביל ג'ים לבדו. לא היתה כדוגמתה אף באחת מן החנויות ובכולן הפכה והפכה. היתה זו שרשרת פלטינה לשעון, פשוטה וצנועה למראית עין, מכריזה על ערכה כיאות בטיבה בלבד ולא בקישוטים מטעים. ראויה היתה אפילו לשעון. כאשר אך ראתה אותה, מיד ידעה כי לג'ים עליה להיות. דומה היתה לו. שקט וערך- לשניהם היה התיאור יאה. עשרים ואחד דולר לקחו ממנה במחירו, והיא מיהרה הביתה וברשותה 87 סנט. כאשר תהיה השרשרת על שעונו, יוכל לתהות ג'ים בנימוס מה השעה בכל חברה שהיא, כל כמה שיהיה השעון מהודר, לפעמים היה מביט בו בגניבה בגלל רצועת העור הישנה אשר שימשה לו תחליף לשרשרת.
"אם ג'ים לא יהרוג אותי", אמרה לנפשה "לפני שיציץ בי פעם שניה, יגיד שאני נראית כמו נערת מקהלה מקוני איילנד. אבל מה יכולתי לעשות- הו! מה יכולתי לעשות בדולר אחד ושמונים ושבעה סנט?"
השעה היתה כבר שבע. היא התכוננה לשים את הבשר לארוחה על האש. ג'ים מעולם לא איחר.
דלה החזיקה את שרשרת השעון בידה הקפוצה וישבה על קצה השולחן סמוך לפתח בו היה נכנס תמיד.
אח"כ שמעה את קול צעדיו על המדרגות למטה בקומה הראשונה, ולרגע קל החווירה. רגילה היתה לומר תפילות חרישיות וקטנות על דברים פשוטיםביותר שבחיי היומים ועתה לחשה: "אנא, אלוקים, שיחשוב שאנ עדיין יפה".
הדלת נפתחה וג'ים נכנס וסגר אותה. הוא נראה כחוש ורציני מאוד. מסכן שכמותו, רק בן עשרים ושתיים היה- וכבר עול משפחה עליו! זקוק היה למעיל חדש, וכפפות לא היו לו.
ג'ים עצר בפתח, אין נוע. עיניו נעוצות בדלה, ומבע היה בהן שלא יכלה להבינו אל נכון. הוא הפיל עליה פחד. לא כעס היה זה, לא פתיעה, לא גנאי, לא חלחלה, אף לא אחד מהרגשות שהכינה עצמה לקראתם. הוא פשוט לטש את עינו אליה ולא גרען ממנה ועל פניו אותו מבע מיוחד.
בצעדים כושלים זזה דלה מן השולחן ועטה עליו.
"שערותי צומחותמהר-מהר. הבה נהיה מאושרים. אינך יודע איזו מתנה נחמדה -איזו מתנה יפה יש לי בשבילך"
"את גזזת את שערותייך?" שאל ג'ים ביגיעה רבה.
"גזזתי ומכרתי אותן", אמרה שלה,"אינך אוהב אותי באותה מידה, בין כה וכה? גם בלי שערותי הריני אני, לא כן?"
"את אומרת ששערך איננו?" אמר בסבר של טמטום כמעט.
"אינך צריך לחפש אותו", אמרה דלה, "הוא נמכר ואיננו עוד. חייך כי למענך הלך ואיננו. אולי היו שערות ראשי ספורות", המשיכה רצינית פתאום, "אך לעולם לא יוכל איש למנות לחשב את אהבתי אליך. אשים את הבשר על האש, ג'ים?"
דומה היה כאילו ניעור ג'ים חיש מדמדומי הזיותיו. הוא חיבק את דלה שלו.
ג'ים שלף חפיסה מכיס מעילו והטיל אותה על השולחן.
"אל תטעי בי דל", אמר. "אינני חושב שאיזה דבר כמו תספורת או תגלחת יפחית במשהו את אהבתי לנערה שלי. אבל אם תפתחי את החפיסה הזאת תראי אולי מדוע בילבלת אותי קצת בהתחלה".
אצבעות לבנות זריזותמרטו את הניר והחוט. ואח"כ נשמעה צוחת גיל נלהבת, ואחכ", אבוי! מעבר נשיי מהיר אל דמעות וקינה הסטרית, שהצריך הפעלה מיידית של כל הסגולות לניחומים של אדוני הדירה.
כי הנה הו שם המסרקות- מערכת מסרקות, צדעים וקודקוד, אשר זה ימים רבים היתה דלה מתפעלת מהם באחד מחלוני הראווה בברודווי. מסרקות יפים, שריון צבים טהור, ושפותהים מעוטרות אבני חן- בדיוק בגוון הראוי להנעץ בשיער הנהדר שהיה ואיננו. היו אלה מסרקים יקרים, זאת ידעה, וליבה פשוט כמה ונכסף אליהן בלי צל של תקווה שתזכה בהם. ועתה שלה היו, אבל המחלפות שהיו צריכות לפאר את הקישוטים המאוויים לא היו עוד.
אך היא אימצה אותם אל ליבה, ולבסוף מצאה ליבה לשאת את ליבה לשאתאת עיניה הכהות ולחייך ולומר: "שערותי ממהרות כ"כ לצמוח, ג'ים"
ואח"כ קפצה כמו חתול שנכווה וקראה, "הו,הו!"
ג'ים עדיין לא ראה את מתנתו היפה. בלהיטות הושיטה לו את כף ידה הפתוחה. המתכת היקרה והעמומה התנוצצה כאילו נשתקפה בה רוחה המאירה והיוקדת.
"נכון שזה יופי, ג'ים? בכל העיר התרוצצתי עד שמצאתי אותה. עכשיו תצטרך להסתכל מאה פעמים ביום מה השעה. תן לי את שעונך. אני רוצה לראות איך היא נראית עליו."
תחת שיציית לה, קרס ג'ים על הספה ושילב ידיו מאחורי עורפו וחייך.
"דל", אמר, "הבה נניח למתנות החג שלנו ונשמור אותן לזמן מה. הן נאות כ"כ עד שלא כדאי להשתמש בהן בשעה זו. אני מכרתי את שעוני כדי שיהיה לי כסף לקנות את המסרקות שלך. ועכשיו, מה דעתך שתשימי את הבשר על האש?"


דיון:
האם לדעתכם הגיבורים מאושרים או עצובים? טפשים או חכמים?

ניתן לומר שהם היו עצובים- שכן אין הם יכולים להשתמש במתנות האלו בעתיד הקרוב לפחות.
שערה של שלה נמכר, וכן שעונו של ג'ים- ייתכןשהם חשו אף טיפשים לאור העובדה- לו היו חכמים יותר היו קונים מתנות צנועות יותר שהיו מצריכותת פחות השקעה.

מצד שני- הם בוודאי שמחו מאוד כיוון שגילו כי בן זוגם הוא אדם שאיכפת לו מרעיהו ואפילו להקדיש לו את הדבר היקר לו ללא כל שיקולים אנוכיים, אלא מתוך מסירות לזולת.

ולסיום- אתם יכולים להקריא לחניכיכם את הקטע של דסי רבינוביץ' ז"ל- עיגולי השמחה.

בהצלחה.


לקוח ממרכז ההדרכה פה באתר.
תחפשו שם, יש פעולות ממש אייכותיות.

[וכמובן, הנושא בכותרת..] הרבה יותר נוח לחפש ככה..

אבל אתה צודק.. צריך להתחיל להכניס לפה פעולות, ולא רק לבקש..