פורום פורום אזור מר"צ (עמוד 3)

עצוב לי שזה ככה. שהיא ככה.
זה הורג ושורף אותי מבפנים ואז אינלי מצברוח לכלום ואני עצבנית על כולם, וזה, זה רק בגללה.
בגלל שאני מידי אוהבת.

ועכשיו מספיק אני מדוכאת בגלל מה שקורה לי בנפש שלי. שלא טוב לי. אני רוצה להיטהר.

והכל מתקשר להכל
וההיא צודקת.(אפילו שזה היה בצחוק.)
'כן, היא יכולה כל היום כי אינלה חיים מה היא עושה כלום כל היום.'
כן. אינלי חיים כי הכל נהרס לי. הכל מתמוסס לי בידיים כמו כדור שלג. אני משיגה משהו אחד, ומשהו אחר נופל. יום אחד אני שמחה כולי אושר, ויום אחרי זה אני פרצוף דיכאון כאילו השמיים נפתחו מעליי ומולי סערה. אני מרגישה שהחיים שלי הם כמו עיר מקלט שצף על המים, וכל שניה חי כדי לשרוד ולא לטבוע. לפעמים אני מתנדנדת עד כדי כך שאני כמעט טובעת. וזה קשה בחיי שזה קשה. ואני לא רוצה להיות תלויה במים דפוקים. אני רוצה אוויר לנשימה. אני רוצה יציבות. אני רוצה אדמה צמיחה שמש שמים. רק לא מים. לפחות לא עכשיו.
אני פאקיננ מבזבזת את החיים שלי.
אני רוצה מישהו לבכות לו ושיחבק אותי ולא שיגיד לי שיהיה טוב. אני יודעת שיהיה טוב.
רק שיגיד לי, שהוא איתי בזה.

אני בשוק
זה קרה ככה מתחת למקום שלמדתי. אני בהלם.
איך זה קורה
אבא
למה ככ אנשים מתרחקים ממך
למה אתה מתרחק מכלכך הרבה אנשים?


(ואוף איתי. שצריך לומר ככה אני אומרת ההפך. ועושה את המצב יותר גרוע ולא רגוע.)
















{אני רוצה שהיא תצא לי מהחיים אבל היא מידי חשובה לי.}

הראש שלי מתפוצץ

אני מרגישה הכל וגם כלום באותו הזמן.

אני מנסה להיות פחות כמו פעם

פחות נצמדת למילים יותר זורמת
פחות מעמיקה יותר אוהבת
פחות גלויה יותר שותקת
פחות מזויפת. פחות מזויפת. פחות מזויפת.


אני רוצה כבר
אני רוצה להגיד שטוב לי אבל זה כל פעם משתנה ולפעמים עד כדי קיצוניות הזויה וזה רע. זה רע. אני רוצה חיבוק וישאמרו לי שהכל יהיה טוב. אני רוצה לראות את הטוב.
אני רוצה רוגע ושקט ו

זה פנימי יותר ממה שחשבתי

לא אכפת לה ממני בכלל.

אני לא מאמינה לעצמי.
אני פאקינג עשיתי את זה שוב
אני לא מאמינה אני כולי גועל. גועל פשוט להקיא מעצמי

איכ בושה.
היה לי את הבחירה ובחרתי בכל זאת להתחיל
פאקינג להתחיל את זה שוב
מפגרת

הבטן.
באלי להקיא.



(העיניים שלה נצצו בשמש. וישלה עיניים יפות כאלה. והמבט שלה חודר וכמעט נוגע. היא מזכירה לי את זאתי. היא דומה לה.
נו, לא פלא.

ו, היא נראתה שונה.
משהו בה שונה. אולי היא התבגרה קצת. ואולי לא. אבל מה שבטוח, היא לא אותה אחת.
ואולי אני סתם שופטת
אולי היא התבגרה פשוט.
נו, לא פלא.

.)





{ויש אנשים שמספיק המבט שלהם, כדי להבין שהם עברו משהו בחיים. או שהם עדיין עוברים.
ובאמת המבט שלה. משהו בו חדר בי.
היא בנאדם אהוב ככ.
מגיע לה אהבה
מגיע לה

.}

איך הזמן טס מאז מה שקרה.
איך הזמן טס מאז שנולדתי.


פעם הייתי קטנה
להיות קטנה זה כיף.
באלי לחזור לפעם רק בשביל שהילדה מפעם תראה איך אני היום.

היא בטח תתעלף.

ביטחון.
ביטחון ביטחון ביטחון.
רק ביטחון.
אני טובה אני זריזה אני מועילה.
הכל בסדר.
הכל בסדר.

אני שוכחת מי זאת
(אני)
מי זאת בכלל?

לפחות היום אני יכולה לומר שהיא קצת אוהבת אותי
קצת קצת.

לפעמים את טובה, את יודעת?
ולפעמים את פשוט הורסת. אבל גם להרוס זה טוב כי ישלך את היכולת לבנות מחדש. תסתכלי על זה ככה.

-מממ אוקי.
חשבתי.
את צודקת. אנחנו יכולות לבנות. אל תשכחי מי את.

-טוב. תודה אני.




**.

אני רוצה לבכות את כל התקופה האחרונה
אני רוצה חיבוק חזק חזק מזאתי
אני רוצה אני רוצה.

מכירים את האנשים האלה
שמעריכים אתכם ממש
ואתם אפילו לא יודעים עד כמה
וככ אכפת להם מכם, עד שהם מוכנים לעשות כמעט הכל בשבילכם?

תשימו לב אל האנשים האלה. אולי אתם לא מספיק יודעים כמה יש כאלה בחיים שלכם, וזה עצוב.
זה עצוב בשבילם.
כי הם ככ אוהבים אתכם. ממש אוהבים אתכם.

שימו לב. שימו ❤️
תחבקו אותם
תשמרו אותם.
כי בן אדם כזה צריך להעריך.


(וגם אל/על הנשמה שלכם תשימו לב.)


שִׂימוּ לֵב עַל הַנְּשָׁמָה / לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה
וְאוֹרָה כְּאוֹר הַחַמָּה / שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר בֹּקֶר

קול אחד אומר לי ,
את עושה החלטה נכונה. הכל בסדר. זה נכון. את צריכה מרחק כדי להתאפס ולהתייצב. את צריכה שלוות הנפש. את צריכה מנוחת הנפש. את לא צריכה להיכנס לזה שוב.

קול שני אומר לי,
מה זה יעזור המרחק הזה? אני כבר בתוך זה. אני גרמתי לזה לקרות ועכשיו זה לא עוזב אותי. זה לא מרפה. זה מטמטם לי את הלב. זה דופק אותי. זה דופק את החיים שלי.
אז מה
מה זה משנה ההפסקה הזאת לעזעזל.
זה לא יעזור לך כלום.
כלום.

הדבר היחיד שיעזור זה שגרה.
רק שגרה מביאה ליציבות אצלי.
כשאני נמצאת בתוך מסגרת, זה הכי טוב שיש. זה מגביל אותי ואז אני מבינה איפה אני יכולה להימצא, ואיפה אני נמצאת באמת כרגע. וזה ההבדל.



•••••
שרק נתחזק מזה.

לפעמים אני מסתכלת על עצמי
ומדמיינת חיים נורמאליים
בלי שטויות
מדמיינת את עצמי איך שפעם
איך שיכלתי להיות
לאן הייתי מגיעה. וזה הזוי ברמות שאין לתאר.

רק אלוקים רואה, ואני.

אני מרגישה שאני בקצה
נמשכת כמו מגנט לתוו האחרון
ומצד שני, מושכים אותי כל פעם אחורה להתחלה
וההתחלה מאוד לא טובה, למרות שההתחלה היא כמו הסיום.
רק שהסיום יותר גבוה
הסיום ברמה אחרת מעין שלב נוסף
ואני ממש עוד שניה שם
ועוד שניה נופלת אחורה כמו גלגל מפונצר חסר חיים ובסיס.

שבוע מוזר עבר עלי. וקשה לי שהכל לא ברור מה היום ומה מחר, ומצד שני זה נחמד לא לדעת כל דבר כל שניה
זה טוב לנוח גם. אני זוכרת שהיא כתבה לי. מותר לך לנוח. זה בסדר.

מנוחת נפש אני צריכה
אמן.



••••
שרק נתחזק מזה.

כואב לי נורא הראש אני בקושי אוכלת אני בקושי רעבה אני בקושי שותה אני בכלל לא צמאה
ישלי בחילות
מנסגר איתי אוף. אוף אוף.

אני רוצה לנשום ולהרגיש שאני נחה באמת. באלי לישון הרבה בלי שיכאב לי הראש אחרי זה.

אוף אבא תוריד ממני קצת כאב, שאני ידע שאתה שומע אותי.