את יודעת שאני אוהבת אותך? ?
כ"כ כ"כ. חזק ממש.
והיה לי מרגש קצת לקרוא את זה ולדעת שכתבת עלי.
ושבגללי כל הכאב, כעס, תיסכול, פחד וכו'.
ומפחיד לי קצת שאת נכנסת לתוך הכאב שלי, וכואבת בגללי,
ומוזר לי גם שכואב לך בגלל הכאב שלי, כי כי זה הכאב שלי, ובאיזה זכות מישהו נכנס לפה בכלל, ומתיימר להבין את זה ולכאוב את זה, ולצמצם את זה למילים.
אבל זה עשה לי טוב. והדמעות יוכיחו.
אהובה,
זה קרה וזהו. חלק מהסבל הקצוב לי בחיים. לא כ"כ עוזר לי לשאול מאה פעמים למה, זה סתם מכניס אותי להתמודדות חדשה, נראלי אני עדיין בהכחשה לגבי החלק הזה, ושה' הטוב והיקר שלי גרם לזה לקרות...
אבל
זה קשה וכואב וכ"כ וכ"כ.
וגם אני מנסה ומשתדלת להיות רגועה ולא להפיל עלייך את כל מה שהולך לי מבתוכו.
ואיזה הזוי זה שגם את משתדלת להפגין רוגע ואיפוק.
(שני היהודים האלה, והדוב...)
ו***,
את מותק ממש, וביטוי מדהים לזה שה' טוב, ולפעמים רואים את זה..
אני אוהבת אותך כ"כ.
ושתדעי לך שאת עוזרת לי מאד, שאת נמצאת ונוכחת, גם אם לפעמים אני לא מראה את זה.
תהיי איתי, טוב?
איתי ממש.
ולא איתו, זה לא כיף לי שאת כל הזמן אומרת כמה הוא רע ורשע ואכזר והיה אסור לו לעשות את זה וכו' וכו', זה סתם מבזבז את הזמן שלי איתך -עליו.
ואני לא מסכימה. גם ככה הוא תופס לי את המחשבה וההתיחסות רוב החיים.
(לפעמים אני חושבת שהחיים אח"כ הרבה יותר קשים ונוראים מהמעשה עצמו)
וזהו, תודה על את, ושכתבת.
ואמן שה' יחזיר לך על הכל בכפל, ושלא יהיה כאב יותר אף פעם. לא לי ולא לך. ושאם כבר צריך להיות, אז שיהיה לי ולא לך.
ואני אוהבת. מאד מאד.
