בס"ד

שבת שלום!

מחר בקריאת התורה אנו נקרא אץ פרשת מסעי הפרשה החזקה והאחרונה בספר במדבר הנני רוצה להביא רעיון קצר על הפרשה............

" אלה מסעי....." ( ל"ג, א' )

ניגש אליי יהודי וסיפר לי שהוא מתגורר בישוב שיש בו כלבים רבים, ויש מהם גדולים במיוחד ומסוכנים לבריות, עד כדי כך שהאיש ההוא הגיע למצב שהוא פוחד לצאת מביתו, ושאל האם יש בחז"ל סגולה להינצל מכלבים. יהודי זה סיפר בדרך אגב שגם פרנסתו אינה מן המשופרות , וביקש סגולה גם לדבר זה...

והנה זימן הקב"ה לידי, וזמן קצר לפני שנכנס היהודי ההוא אליי, מצאתי סגולה העונה לשני דברים הנ"ל, כלבים ופרנסה... סגולה זו קרויה "זהירות בלשון הרע" .

המקור לכך הוא מה שכתב החיד"א בספרו חומת אנך בתחילת פרשתנו, על הפסוק "אלה מסעי בני ישראל". החיד"א מסביר את הקשר בין שתי הפרשיות , מטות ומסעי, ומצטט את הפ"ס האחרון בפרשת מטות "ויקרא לה נבח " ורומז על כך שראשי התיבות " לה' " הם לשון הרע, ורמזה התורה  במילה " נבח " שמדבר לשון הרע "יבוא בכלב נובח "...

ואפשר לומר עוד , מוסיף החיד"T , שלכן מוטעמת המילה " לה' " בתרי טעמי , מרכא כפולה , לרמוז שיש בכך שני טעמים , שבעל לשון הרע מתגלגל בכלב,, כמו שכתב הרב "זרע ברך" דמתמעטין מזונותיו כנחש שנתמעטה פרנסתו , וכו', ועוד טעם שני שאמרו ז"ל שהוא כופר בעיקר...

וישראל במצרים לא היה בהם דלטורין וכבר ידוע דמדה טובה מרובה , ואפשר דמשום הכי זכו " ללא יחרץ כלב לשונו", וזו היא הסמיכות שבין שתי הפרשיות, דהיינו " ויקרא לה ' נבח" , שמדבר לשון הרע יבוא בכלב נובח, ולעומת זו - אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו ממצרים, " ולא יחרץ כלב לשונו" . עכ"ל החיד"א.

ויעויין בחפץ חיים , שמירת הלשון שער זכירה, פ"ח, שכתב וז"ל: " ולא די לבעלי לשון הרע שגורמים ללקות בעצמם בזה, אלה שלוקה העולם בחטאם שנגרע מהן מזונותיהם על ידי זה, כמו שכתוב בגמרא (תענית דף ז' עמ" ב') "אמר רבי שמעון בן פזי אין גשמים נעצרים אלה בשביל מספרי לשון הרע.

עוד כתב שם שהמספר לשון הרע מזונותיו מטמעתין כנחש שנתמעטו מזונותיו ומידה טובה ומרובה ולכן מי שישמור על עצמו מחטא יזכה שירבו מזונותיו.

( על פי הספר עלינו לשבח שנכתב ע"י הרב יצחק זלברנשטיין שליט"א רבה של רמת אלחנן )

אין לי עוד כח להאריך בנושא כי עוד מספר דקות נכנסת שבת... אני קווה שהדברים ברורים...

         שבת שלום!

כל הזמן אבל בימים אלו במיוחד יש תושבים שזקוקים לכם.

לצורך פעילות בעיר ומחוצה לה וכן לצורך עזרת בשמחת ילדים חולים דרושים לנו מתנדבים מכל קצווי הארץ.

לקבלת פרטים על הפעילות נא למלא את פרטיכם באתר הבית שלנו: http://www.lapidim.org.il/midnadev.asp

אי"ה ביום חמישי, ו' במנחם-אב תשס"ח, בשעה 11.00 יתקיים כינוס מתנדבים מיוחד בהשתתפות רבנים חשובים לקראת פתיחת אירועי שנת תשס"ט בשדרות בסימן "אהבת ישראל". הכינוס יתקיים במרכז הקהילתי "בית רוס" בירושלים. כל מי שיירשם באמצעות האתר, יוזמן לאירוע

נשמח לראותכם איתנו.

מי שלא ראה חדשות שישים לב!!!!!

הגבילו את הכניסה לאזור השומרון....מי שלא גר שמה לא יכול להיכנס....מה שאומר שמתכוונים לפנות שמה....כמו בגוש...חייבים לעשות משו ומהר!!!!!

זה הזמן של הגרעין שלנו לשנות!!!!!!!!!!!

בעזרתו ^ ובהתשדלותינו!

***נלקח מפורמוראל שנלקח מהאתר aish - אתר עם חוכמת חיים ***

תשעה באב הוא היום שבו אלוקים עזב אותנו, ולקח את ביתו עמו. הוא הזהיר אותנו, העם היהודי, שוב ושוב. אך היינו משוכנעים שאהבתו אלינו תגרום לו להישאר איתנו לנצח.

(מאת שרה יוכבד ריגלר)

שרון, אלכוהוליסטית משתקמת, אישה שהייתה פעם יפה, קמה על רגליה במפגש של אלכוהוליסטים אנונימיים, וסיפרה את סיפורה:

"התחתנתי עם גל, שהיה החבר שלי בתיכון, והבאנו לעולם שני ילדים. התחלתי לשתות כשהילדים היו קטנים, אבל לגל לא היה מושג. החבאתי את הבקבוקים במקומות מתוחכמים.

"אבל אז בעיית השתיה שלי החמירה. לעתים קרובות לא הייתי מסוגלת לקום בבוקר ולהביא את הילדים לבית הספר בגלל שהייתי מסוחררת ועייפה אתם יודעים- שיכורה, וכך גל גילה את הדבר. הוא הזהיר אותי שאם לא אפסיק לשתות, אהרוס את המשפחה שלנו. חשבתי שהוא סתם מאיים ולא הקשבתי לו.

"בעיית השתיה שלי הלכה והחמירה. גל אמר לי שוב ושוב שהוא יתגרש ממני אם לא אקח את עצמי בידיים. אבל, תבינו, הוא תמיד היה כל כך מאוהב בי, ככה זה היה כבר שנים, ואני ידעתי שהוא לא יעשה את זה.

"ואז, לילה אחד, התעוררתי שיכורה לגמרי. זה היה אחרי שישנתי הרבה זמן, אולי כל היום. הסתכלתי מסביב וראיתי שגל והילדים לא היו שם. נעלמו לגמרי. הם עזבו את הבית ולקחו איתם את כל מה שהיה להם. לא האמנתי למראה עיניי. גל תמיד אהב אותי בטירוף. הייתי בטוחה שהוא יחזור. הייתי בטוחה עד שבקשת הגירושין הגיעה בדואר רשום. אז הבנתי שהרסתי לעצמי את החיים, והתחלתי להגיע לפגישות של אלכוהוליסטים אנונימיים."

איש לא שם לב לאזהרות

תשעה באב הוא היום שבו אלוקים עזב אותנו, ולקח את ביתו עמו. כמו הבעל בסיפור האמיתי שלעיל, הוא הזהיר אותנו, העם היהודי, שוב ושוב. כמו הרעיה בסיפור, היינו משוכנעים שאהבתו אלינו תגרום לו להישאר איתנו לנצח. המשכנו במעשינו ההרסניים, בלי לשים לב להשפעתם עלינו ועל הקשר שלנו עם הקב"ה.

המשכנו במעשינו ההרסניים, בלי לשים לב להשפעתם עלינו ועל הקשר שלנו עם הקב"ה

ואז, יום אחד, ביום התשיעי בחודש אב, עשה אלוקים בדיוק את מה שאמר לנו שיעשה. הוא הרשה לאויבינו להרוס את בית המקדש, משכנה של השכינה בעולם הגשמי, וניתק את עצמו מחיינו.

היהודים שישבו ביהודה העתיקה מעולם לא חיו בלעדי אלוקים שיושב בקרבם. מקדש שלמה היה מרכז חייהם במשך ארבע מאות שנה. חיי היום יום בירושלים סבבו סביב המקדש ועבודתו, ואפילו אלה שהתגוררו רחוק ממנו היו מחויבים לעלות אליו לרגל שלוש פעמים בשנה. החיים ללא בית המקדש וללא השכינה היו דבר שאי אפשר להעלותו על הדעת.

היום הנורא שבו עלה בית המקדש באש היה יום של תבוסה ומוות, יום אסון וזעזוע. אך הרגש הדומיננטי, עוד יותר מזעזוע וצער כבד, היה חוסר היכולת להאמין שכך קרה לנו. ממש כפי ששרון לא האמינה שבעלה באמת עזב אותה, כך גם העם היהודי. אפילו אחרי 150 שנה של נבואות זעם, הוא לא היה מסוגל להאמין שאלוקים אכן עזב אותו.

אם אנו, היהודים החיים כיום, איננו יכולים לחוש צער גדול על אסון תשעה באב, אנו יכולים להתחבר אליו באופן אחר: דרך הנטייה שלנו להתעלם מההשלכות של מעשינו.

ההשלכות

האם אנו יכולים להיות חכמים וטיפשים בעת ובעונה אחת?

אלוקים ברא יקום בעל סדר פנימי, שאחד מעקרונותיו הוא: למעשים יש השלכות. אבל היכולת האנושית להתעלם מההשלכות היא מדהימה ביותר. קחו למשל את האדם שמשלם במיטב כספו כדי לקנות חפיסת סיגריות שעליה כתוב באותיות קידוש לבנה: "העישון מזיק לבריאות".

רוב המעשנים אינם מזוכיסטים שרוצים לחלות או למות. אם תשאלו אותם: "אתם לא פוחדים לקבל סרטן ריאות?" הם יענו: "העישון לא יהרוג אותי. אני מכיר מישהו שעישן שלוש קופסאות ליום וחי עד גיל תשעים."

אותה התכחשות להשלכות מתרחשת כאשר אנו:

• אוכלים עוד עוגת קצפת, ולא מאמינים שמחר לא נוכל לסגור את המכנסיים.

• מרמים בעסקים, ולא מאמינים שניתפס.

• צועקים על ילדינו , ולא מאמינים שזה ירעיל את הקשר בינינו לטווח ארוך.

• מקדישים את שנותינו הטובות ביותר לקריירה, ולא מאמינים שאנו הורסים לעצמנו את הסיכוי לבנות משפחה.

כיצד יכולים אנשים אינטליגנטים לחיות בעולם אשליות שכזה, עולם שבו עצמים אינם מטילים צל?

נבואת שקר

אלוקים שלח לבני ישראל שורה ארוכה של נביאים שהזהירו אותם מפני השלכות מעשיהם: תבוסה, חורבן וגלות. מדוע לא הקשיבו בני ישראל לנביאים?

כי על כל נביא אמיתי, היו המוני נביאי שקר. התנ"ך חוזר ומתרה בבני ישראל שלא להקשיב ל"נביאי השקר". כך, בעת שירמיהו הזהיר את בני ישראל, שאם לא ישנו את דרכיהם תיחרב ירושלים - הבטיחו להם נביאי השקר שהכול יהיה בסדר.

קולו של נביא השקר הפנימי מכריז: "אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים, והכול יהיה בסדר".

קולו של נביא השקר הפנימי מכריז: "אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים, והכול יהיה בסדר." קולו של נביא האמת הפנימי אומר: "היזהרו והישמרו מפני ההשלכות של מעשיכם."

בפרקי אבות נאמר: "איזהו חכם? הרואה את הנולד". כלומר, חכם הוא מי ששואל את השאלה: "אם אעשה כך, מה יקרה אחר כך?"

• אם אעביר ביקורת על השכן, מה יקרה אחר כך?

• אם אעתיק רק בבחינה אחת, מה יקרה אחר כך?

• אם אצעק על אמא שלי, מה יקרה אחר כך?

• אם אגנוב ממתק מחנות, מה יקרה אחר כך ?

הצבת השאלות האלה כשלעצמה, עשויה להציל אותנו מתוצאותיהם הרות האסון של מעשים טיפשיים.

אם לא לוקחים בחשבון את ההשלכות שיש למעשינו, הם עלולים להוביל לתוצאות 'קטנות ומצערות', כמו עליה במשקל בק"ג אחד; הם עלולים להביא לתוצאות רבות-משמעות כמו גירושין; ולהשלכות הרות-אסון כמו חורבן הבית, וגלות השכינה מקרבנו.

הסיפור של שרון וגל אינו חופף לחלוטין לסיפור תשעה באב. בתשעה באב אלוקים "עזב את הבית", אך הוא מעולם לא התגרש מהעם היהודי. בבריתו של האלוקים עם אבותינו הבטיח ה' שהוא יהיה אלוקינו תמיד, נעשה את אשר נעשה. לעולם לא ישא עם אחר על פנינו.

אך גם ללא גירושין, הפרידה היא קשה וכואבת. פרידה מבן או בת הזוג, חיים בנפרד, ללא שיתוף, בלי ליהנות מקשר זוגי ואינטימי - האם זוהי בחירה חכמה?

כששרון התעוררה והתחילה ללכת לאלכוהוליסטים אנונימיים, כבר היה מאוחר מדי - נישואיה נהרסו לגמרי. עבורנו היהודים, לעולם לא מאוחר מכדי להתפייס עם אלוקים.

תודו שזוהי נקודה למחשבה..

ניפגש בע"ה בבית המקדש כולם מוזמנים להפסקת שתיה אצלי בבית..

היום ב7 בכותל סיבוב שערים כל מי שיכול לבוא!!

בס"ד

                            פרשת מטות :

                               " בחורב "( ל"א , ח' ).

וברשי: " הוא בא על ישראל והחליף אמונתו באמונתם שאין נושעים אלה בפיהם ע"י תפילה ובקשה, וכו'.

כח התפילה הוא אדיר, אבל לפעמים צריך לדעת כיצד להתפלל. סגולה מיוחדת יש לתפילה היוצאת מפיו של אדם הסבור שזכותו -שלו אינה מספקת כדי שהקב"ה יושיע אותו , והוא אומר להקב"ה שיעזור לו בזכות אשתו...

כך מסביר רבי לוי יצחק מברדיטשוב את תפילתו של יצחק אבינו שראה שאשתו עקרה. יצחק , אומר ה'קדושת לוי', בבואו להתפלל לפני הקב"ה שייתן זרע של קיימא, ביקש בזכות אשתו , רבקה , כי חשב שאין בזכויות שלו כח מספיק שהקב"ה ייעתר לו, בכך שהוא צדיק אין כל חידוש, שהרי הוא בנו של אברהם אבינו, ואילו רבקה, בהתאם למוצאה שגדלה בביתו של בתואל עם אח כמו לבן , אבי כל הנוכלים והרמאים -בודאי צדקת הרבה יותר גדולה ממנו,ולכן ברור שתפילותיה אמורת להתקבל יותר מאשר תפילותיו.

על כך באה תשובתו של הקב"ה 'ויעתר לו ה", וכפי שרש"י אומר "לו ולא לה" . לפי שאינה דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע. דווקא משום שהיית סבור שתפילת רבקה אמורהל התקבל יותר מתפילותיך, דוקא בגלל ענוותך המיוחדת, הנובעת מכוח היותך "צדיק בן צדיק" , על כן נעתר ה' דווקא לך.

כי מי שיודע שאין בו מאומה , תפלותיו רצויות ומתקבלות יותר אצל ה' .

ללמדנו, שכאשר אדם רוצה שתפילתו תתקבל, צריך הוא להרגיש שאין הוא שווה הרבה, ואם תפילותיו תתקבלה זה בזכות אשתו, ואז יזכה באמת שתפילתו תתקבל באהבה לפני אדון כל'.

ט' קבין של מוסר ויראת שמים יש בדברים אלה !

[ לקוח מהספר: ."עלינו לשבח" שנכתב ע"י הגאון רבי יצחק זילברנשטיין רבה של רמת אלחנן ]

                                                        שבת שלום!

תקשיבו!!

ח"כ אחמד טיבי  הגיש הצעת חוק בכנסת .. למגן טרקטורים מפני ירי!!

למה??

בגלל פיגוע הדריסה השני..שבו ה"ערבי המסכן"

דרס אנשים והאיש שירה בו ..לר הצליח לפתוח

תדלת את הוא ירה על הטרקטור..

והטקרטור לא היה ממוגן אז הערבי מת!!!

אמממאמממאמאמאא!!!!

כ"כ מלחיץ שיש עוד חוצפה להגיש הצעת חוק כזאת!!!

וואי אנשים..ששיהיה רק טוב!!

יווומאושר=)

רק רציתי להגיד לכם...

שבת כיפית ומצחיקה:] תהנו בה המונמונמון...ו..אממ..לא יודעת...חחח

אני בשבת באלון שבות..אצל אחותי הנשואה הטריה בערך..(מאדר ב'..)ואפעם לא הייתי אצלה..

ולעזרא ק.אתא יש שבת סניףף..יהיה מעולה בעז"ה!!

אז אהמממ..זהו נראלי...חחחח..איזה מרגש כתבתי שב"ש סופסוף...קיצר חולעליכם המונמונמון..נגה

נ.ב..תודו יצא יפה:]

קצת ארוך אבל שווה את זה..

בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם

(י) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (יא) פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: (יב) לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: (יג) וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (פרק כה) הסיבה שזכה פינחס לשכר מאת ה', לפי המתואר בתחילת פרשתנו, היא כיון ש"הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם". מרחק גדול יש בין פועלו של פינחס המתואר בסוף הפרשה הקודמת - "וַיַּרְא... וַיָּקָם... וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ... וַיָּבֹא... וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם" - לבין הביטוי "בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם". תיאור הפעילות של פינחס בסוף הפרשה הקודמת רצוף פעלים, רצוף עשייה, ואילו הביטוי בתחילת פרשתנו אינו מבטא עשייה כלשהי. התרגום המיוחס ליונתן, למשל, חש בחוסר זה בתחילת פרשתנו והשלימו: פינחס קַנָאָה בַּר אֶלְעָזָר בַּר אַהֲרֹן כַּהֲנָא אָתֵיב יַת רִתְחִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּזְמַן דְקַנֵי יַת קִנְאָתָא וְקָטִיל חַיָיבָא דְבֵינֵיהוֹן... [תרגום: ... בזמן שׁקִנא את הקִנאה והרג חוטאים שביניהם] הביטוי "וְקָטִיל חַיָיבָא דְבֵינֵיהוֹן" אינו מתרגם ביטוי מקביל בפסוק אלא הוא השלמה מדעתו של המתרגם [השווה לאונקלוס שתרגם: "פינחס בר אלעזר בר אהרן כהנא אתיב ית חמתי מעל בני ישראל בדקני ית קנאתי ביניהון... "]. כך עולה גם מרש"י: בקנאו את קנאתי - בנקמו את נקמתי, בקצפו את הקצף שהיה לי לקצוף. כל לשון קנאה הוא המתחרה לנקום נקמת דבר. קנאה אינה נקמה, קנאה היא "המתחרה לנקום נקמת דבר" כפי שכותב רש"י בסוף דיבורו; קנאה אינה מבטאת מעשה אלא את ההתעוררות לעשיית מעשה, וכיצד אם כן ביאר רש"י ש"בקנאו את קנאתי" פירושו "בנקמו את נקמתי" שהוא המעשה בפועל. היטיב לבאר את אריכות לשונו של רש"י המהר"ל בביאורו "גור אריה": בנקמו את נקמתי וכו'. פירוש, כי "בקנאו את קנאתי" רצה לומר שנקם נקמת הקדוש ברוך הוא, ובשביל זה השיב החמה מאת הקדוש ברוך הוא. ובשביל שלא מצאנו לשון 'קנאה' על נקמה, הוצרך להוסיף 'בקצפו את הקצף שהיה לי לקצוף', דלשון 'קנאה' הוא המתחרה לנקום, לפיכך נוכל לפרש "בקנאו את קנאתי" 'בנקמו את נקמתי', כי הנקמה היא באה על ידי קנאה המתחרה לנקום, ולכך הוא נוקם, ולפיכך כתב "בקנאו את קנאתי". ומה שלא פירש "בקנאו את קנאתי" 'בקצפו הקצף וגו'', כי עיקר כוונת הכתוב הוא על הנקמה שעשה בפועל, שבזה השיב החמה מעל המקום, לא בקצף בלבד שקצף, שבזה לא השיב חמתו. רש"י ידע, כאמור, שקנאה אינה נקמה, אבל כיון שלדעתו "עיקר כוונת הכתוב הוא על הנקמה שעשה בפועל", לכן הוצרך לפרש שהקנאה הכתובה בפסוק אין מטרתה לתאר רק את הקנאה (שלא היא גרמה להשבת החמה) אלא בעיקר את תוצאתה של הקנאה, כלומר את הנקמה. לפי פרשנים אלו המעשה, הנקמה, ההריגה, הוא סיבת שכרו הטוב של פינחס. הפוך לחלוטין הבין האלשיך הקדוש. כך כתב: וניישב לפי דרכנו אומרו "בקנאו את קנאתי", כי הלא יקשה כי יותר מגדר קנאה עשה, כי גם פעל ועשה נקמה. כי על כן הוצרך רש"י ז"ל לומר, בנקמו את נקמתי. אך הוא לומר, כי לא המתין הוא יתברך להחשיבו בריה חדשה ולקבוע לו שכר עד עשותו הפעולה. כי אם מאז שוירא פינחס את הדבר הרע ההוא, ששת לבו לתקן, מאז נקרא "בן אלעזר בן אהרן הכהן", שהחשיבו יתברך כאילו היה בן כהן מאז נולד. והודיע דבריו אלה הוא יתברך למשה, באומרו "השיב את חמתי וכו' בקנאו כו'". לומר הנה אמרתי כי בן כהן יקרא לא בלבד מאז דקר את שניהם. כי הלא הנה "השיב את חמתי", לא בלבד בעשותו הפועל כי אם "בקנאו את קנאתי", שהוא מאז קנא במחשבה בלבד. אכן פינחס נקם נקמת ה' בפועל, אך לא זה היה העיקר בעיני ה'. העיקר הוא "ששת לבו לתקן". "לא המתין הוא יתברך להחשיבו בריה חדשה ולקבוע לו שכר עד עשותו הפעולה", כיון שלא הנקמה היא אשר השיבה חמתו של ה' מהשחית את ישראל, אלא הקנאה "במחשבה בלבד" היא אשר השיבה חמת ה'. הקנאה, האיכפתיות, הרצון לתקן, שחש פינחס בראותו שכבוד ה' מתחלל היא העיקר, בה חפץ ה', ועליה ניתן לפינחס שכרו. האלשיך הקדוש חוזר על רעיונו זה גם בהקשר המדרשי של מעשהו של פינחס; המדרש מתאר באריכות שנים עשר ניסים שנעשו לפינחס (במדבר רבה פרשה כ, כה): הנס הא' - דרכן לפרוש זה מזה והדביקן המלאך. הנס הב' - סתם פיהם המלאך כדי שלא יצווחו. הג' - כוון את הרומח כנגד הקיבה שלה כדי שתהא זכרותו נראה בתוך הקבה מפני הנוקרנין כדי שלא יהיו אומרים אף הוא נכנס ועשה צרכו. הרביעי - האריך הברזל כדי שידקור את שניהם. החמישי - נתן כח בזרועו כדי שיגביה את שניהם. הששי - נתן כח בעץ לסבול את שניהם. השביעי - לא נשמטו מן הזיין אלא עמדו במקומן. השמיני - הפכן המלאך בראש הרומח כתקנן לראות קלונם לכל. התשיעי - לא הטיפו דם שלא יטמא פינחס. העשירי - ששמר הקב"ה רוחותיהן שלא ימותו ויטמא. הי"א - הגביה המלאך את המשקוף כדי שיצאו שניהם בין כתפיו תלוין לעיני הכל. הי"ב - כשיצא עמדו בני שבטו לפגוע בו ירד המלאך ונגף בהם... הבעיה היא שמרוב ניסים מצטמצם מעשהו של פינחס, וכל המאורע שזיכה את פינחס בשכר, תלוי בעיקר בנסים שנעשו לו ולא במעשה שלו. כותב האלשיך הקדוש: הנה כי לולא שנים עשר נסים עשה ה', לא עשה פינחס מאומה, ואיך תחזיק לו את כל הטובה ההיא. לזה אמר, כל אשר אחזיק לו טובה שהשיב את חמתי, היה בקנאו את קנאתי, ששת לבו לקדש שם שמים אף שהשאר עשיתי אני. כי אין הקב"ה מבקש, רק יגול האדם אליו דרכו ויבטח עליו והוא יעשה. אכן "לולא שנים עשר נסים עשה ה', לא עשה פינחס מאומה", אבל שכרו הוא כיון "ששת לבו לקדש שם שמים", שהיה אכפת לו ששמו של הקב"ה מתחלל, שרצה לתקן. זהו העיקר - "כי אין הקב"ה מבקש, רק יגול האדם אליו דרכו ויבטח עליו והוא יעשה".