פורום סיירת אפרת- סיירת של שפיצים!!! (עמוד 2)

די זה כואב

אוף
למה הכל כ"כ מסובך
כנראה אבכה שוב

לא רציתי לגרום לה רע

לא רציתי שבגללי היא תפחד

זה קצת מקשה על כל הסיפור

אני מקווה ששנינו באמת נהי'ה אמיתיים, נחשוב גם על עצמנו קצת,
אוף
לא רציתי שהיא תפגע

איך אני אדע אם היא אכן נפגעה?

באלי לברוח רחוק חונקים אותי אסור לצאת לשומקום לשום אסור והם עושים מנמלה פיל נמאס מהאולפנה הזאת איכס 

ואמא בוכה בגללי זה שורט לי תלב ועצוב לי ורע לי סתם ישלי הכל ומגעיל למה עשיתי אתזה בעצם לא עשיתי כלום היא בוכה על שטויות אבל זה כואב לה ולי הכי כואב אנלא יכולה ללכת לשום מקום והיא גם לא מבינה למה המחשבות האלה רוצה לקחת אותי לרב די נמאס לי באלי לברוח לאנשו הם יודעים לחנוק לכי לישון ככה תעשי ככה עם מי את מדברת לאן את הולכת על איזה קו עלית תגידו הכל טוב ואני מדברת בחוצפה ומצערת אותה נהיה לי פה גורה פה מהרחוב יאווו דפוקה עם גאווה

אנלא קשורה לכלום 

לכלום

כלום

ואני דפוקה וסתומה

וכל הדפקתות

ופשוט אוף

רע לי עכשיו

וכל הזמן רע בלב

ודי

כמה אפשר 

אוף 

סימני זהוי פנים תמימות וקול תמים

זה מה שיש לי

אה ונמאס שהיא מחבקת אותי די אנלא יכולה לסבול שנוגעים בי

לא

זה לא נעים 

מבחיל

איכס די 

אוף כפוית טויבה זה מה שאת 

יריקה תו

קשה לי, אני מתפרק בבית,
ואף אחד לא יודע, אני לא מצליח, ו
אוף,
אני צריך תמיכה,
אבל הוא צריך יותר, רק שלא יבקש סליחה, הוא לא אשם,

קשה לי שאנשים טיפשים,

צריך לפרוק, ולהודות ברגשות,

אממ, אני מרגיש שאנשים סביבי הם לא חכמים, לכל אחד יש בעי'ה בהסתכלות שלו, יש כא-לה יש כא-לה, יש מספר אנשים שאני לא חושב את זה לגבי'הם, זה מורכב התחושה הזאת שאתה מסתובב עם אנשים שהם לא חכמים, כל דיון זה מתעורר, ו אני משתדל באמת בענווה ולא ל, אבל כשפעם אחר פעם אנשים אומרים דברים שלא מתחילים ועושים כא-לה שטויות, זה אוף, לא יודע.

אממ, היא הייתה מדהימה,
זכיתי להכיר אותה,
פשוט, כל פעם שראיתי אותה זה היה משמח, לראות אנשים טובים זה תמיד משמח,
אחד הדברים ששמחתי עליהם כש זה שאני יכול להגיד על בנות שהן בחורות טובות ולא לחשוש ל, כי כבר יש, וזה בכלל לא קשור,
ו פשוט איך אפשר לאבד נשמה ככ גדולה, ככה,?
בגיל ככ צעיר,
כן, ברוך ד' מעולם לא חויתי דברים קשים,
כשהייתה השא-לה, וניסיתי לחשוב, לא הצלחתי כי, פשוט לא היה לי קשה, הכל היה טוב לי, תמיד {עדיין טוב, יש קצת יותר סיבוכים}
ועכשיו יש,
בת דודה שלי צחקה עלי במשך שלוש שנים, היא נהנתה להגיד את השם ולראות אותי מנסה להכחיש, גם כשההכחשות היו אמיתיות, הרגשות גם היו,
כשפעם עמדנו, השבט , בחדר, ו מישהי אמרה את השם שלי בקול, סובבתי את הראש וראיתי שאמרה אותו לה, כדי לראות אותה מתפדחת,
זה היה ידוע, נדמה לי ששנינו חשבנו על זה, אבל מעולם לא דיברנו על זה,
אני המשכתי הלא-ה, אבל כנראה שאף פעם לא אדע מה איתה, מה היא חשבה, האם המשיכה גם כשהייתי רחוק? האם מלכתחילה בכלל חשבה ככה? האם קיותה שיום אחד? לא אוכל לדעת, {אני יכול לשאול את, אולי, נראה}
הייתה תקופה שקבוע, נסעתי על אופניים, ביקרתי אצל דודה שלי, ואז עברתי ליד הבית, אולי תהי'ה שם, והמשכתי ליסוע, הביתה,
ו כן, עברתי יחד איתה את כל הזמן כמעט שהייתי בסניף, לא היינו יחד, אבל שנינו תמיד היינו, והיינו 'בוגרים' בשבט, אני אצל הבנים והיא אצל הבנות, ו
ו עוד צחוקים של בת דודה שלי, הבנתי שפעם היא גם דיברה איתה על זה, לא יודע,
ו לאבד ככה, ולשמוע באיחור, 
כשאמא סיפרה, ושא-לתי מי, ואמרה, והשתיקה, לא יכולתי לענות, ועצרתי את הדמעות, אני לא מרגיש בנוח לבכות איתם, ובלילה, כשעליתי לחדר, אז זה בקע, ו נשפכו, פשוט נשפכו, 
על י'הודי'ה קדושה שאיננה,
אני לא יודע,
טוב לי, טוב לי ממש, תחושת הזכות והטהרה של יום כיפור עשו לי טוב, טוב לי ששמעתי את זה ככה, יכול להיות שהיה שובר לשמוע קודם, 
אולי זה יעורר קצת חברה מהשבט, יעשה אותם בוגרים יותר,
אבל זאת לא הדרך האידא-לית,
קשה לאבד ככה,
{אם הי'ה זה בן, אז אפשר להגיד במובן הזה ש,}
קשה לאבד ככה, חברה, 

זו תופעה פסיכולוגית, אני מכיר אותה, ש אמרתי לעצמי שלא יכול להיות ועניתי ש אמא לא הייתה משקרת ככה, ו אמרתי , אבל, וראיתי, יש מודעות, ושבעה, ו, זה לא נתפס,

{אני מקווה, ש תבין, }