///אנונימי (פותח)
חומות. בצורות. דלתות. חסומות. אין מנעול. אין מיכשור בסביבה שיפתח אותם. שיחדור. שיפרוץ. מאחוריהם יש. אמור להיות. היש הזה מוצף בכאב. עד כדי שאתה לא רוצה לנסות לפתוח. מפחד מהכאב. הוא יכאב מידי. כן. מאז בערך. אני חוסמת את עצמי. אן מחשבות. אין רגשות. יש רק קליפה. מעטפת. אין תשובה לאיך היה. היה. זה הדבר היחיד שאני יכולה להגיד. אין דבר מעבר. אז ראיתי אותה. ואני אדבר איתה מתישהו. תכלס אולי הדיבור איתה ישבור את האדישות. אולי ממש. לא יודעת עד כמה יש סיכוי ואם כן לא בטוחה שאני רוצה לחדור את האדישות הזו. כי זה יכאב כמו שלא כאב אפעם. ובכלל מחר ---- מתחילה את הטיפולים. וואי שייגמר מהר. אין לי כח לזה. גם את זה אני מדחיקה. עד כמה שאני יכולה.. אוף.
צריך להתפלל לרפואתה.
///אנונימי (פותח)
יש שם משו בפנים? אני כבר לא בטוחה. בכלל. וואי אני כותבת המון מילים ריקות. אני חושבת המון מחשבות ללא תוכן. מנסה להדחיק. עד מתי זה ישרוד? אינלי כח. למשוך את זה יותר ויותר. מפחדת מההתרסקות. היא תהיה כואבת. או שאחליט למנוע אותה על ידי מוות... חס וחלילה. אבא תעזור. עודקה ראש השנה ואני לא מוכנה בכלל. לא מגיע לי חיים. ואני רוצה חיים טובים. לא דיברתי איתה... מעניין אם יקרה. אנחנו במקם הזה די הפכים. סתם מעניין לחוב על זה. היא הייתה נראית לי יותר טוב. תלוי מתי. אבל כן. לפעמים. אני רוצה שיהיה לה טוב אבל כואב לי כשטוב לה. כאילו זה לא מדוייק. אז, פעם, כשהיא אמרה לי שהיא רוצה אחרי כל הזמן הזה, הקשה. וואו איך זה שימח אותי. כן. היא בכלל לא מודעת עד כמה. אבל עכשו.. כשחשבתי שטוב לה הצביטה שזה עשה לי מחצ'ה לי את הלב. את מה שנשאר ממנו. אני יותר ויותר אדישה. שוברת שיאים של עצמי. התחלתי היום. אין תחושות. שתדעו שהם נקברו אי שם. בביטויים ריקים מתוכן.
//מנה
///אנונימי (פותח)
בא לי לבכות. בכי אמיתי. את ההוא שחסום מכיתה ג' בערך. אוף. אני צריכה לבכות.
אני ממשיכה. יודעת שאני פוגעת בי ובעיקר בעיקר בה. פגיעה רצינית. וממשיכה. אוףאוףאוף. לא היה לי כח לחשוב על זה. זה הופך את המצב לגרוע. היא תגיד לי שהיא רוצה שנפסיק וזה יקרה מהר. ואני בכלל לא הצלחתי לחשוב נורמלי. אני אתרסק מזה זה ברור לי. והיא לא תדע. למה שתדע? אוף. אין לי כח. איך הגעתי למצב הזה?? והיא אמרה בזמנו פעם שאני חברה יחידה. פפף בטח כן?! על מי את עובדת?
אני סתם מקנאה ואני יודעת. אני פשוט חלשה. ממש. את לא יודעת איזה חופש זה היה ושלא תדעי.
"מי כמוני יודעת" איך אני מתעבת את המשפט הזה!!
וכן אני אוהבת אותה אהבה שמכאיבה לי אבל אהבה ואני לא אמרתי שאני אוהבת אף אחד כל כך הרבה זמן בטח שלא הרגשתי אז זה בעקרון התקדמות. שתדע שזה מעלה. בזכותה אני מרגישה משו. וכן ובזכות הרגש הזה אני אתרסק. ושתדחה את השיחה הזו. וגם ראש השנה וצריך לבקש סליחה... יהיה קשה! אןף. אבא תושיע. הרבה זמן לא פניתי אליך. קשה לי מאד בזמן האחרון. אני כבר שותקת. אין כבר כח לדבר. מעניין מתי זה ישתנה. אם... כן היא תרצה שנדבר ואני (בניגוד אליה) לא יודעת לסנן להתעלם אז או שאסביר לה את המצב או שגם בזה לא יהיה תועלת כי היא כבר החליטה.. לה זה עשה טוב היא התקדמה בלי להסתכל לאחור. לא באלי בכלל. הפחד הגדול שלי היה שנהיה ביחד בחדר שנה הבאה. אוף אין לי כח. למה אני חוזרת על טעויות פעם אחר פעם אחר פעם?? למה אני לא יודעת ללמוד לקח? מה כלכך קשה? וואי. סתומה! כל הרע מגיע לי אז למה את מצפה? תסתמי. תתמודדי או שלא. רק תדאגי שאף אחד לא ידע.
הכאב הזהאנונימי (פותח)
היא לא יודעת והיא לא תדע
נכון?
הכאב שהיא גרמה כואב מידי
לא רוצה להפגש איתה עכשיו
הפצע עוד לא התחיל להתאחות
גרוע שתראה אותי ככה
מינסתם איתה הפרידה היטיבה התקדמה התחזקה
אותי היא ריסקה
לגמרי
והיא תרצה לשמוע אותי ואני כבר לא מדברת
הרבה זמן
יהיה קשה מצב דבילי.
למה זה ככה?
למה אני מסבכת כל הזמן?
ומכבידה עליה?
מטומטמת.