פורום ניפגש בש"ש (עמוד 4)

על הפעם הראשונה.
יום שישי בבוקר. היה לי קשה, כואב עמוק עמוק בפנים. רק לפני יומיים חזרתי לאולפנה בכלל, ביום רביעי, ונראה לכם שנכנסתי לשיעורים בכלל?! הייתי רק בדשא שמאחורי הפנימיות של השישית. בשמש, ביום בלילה.. בעצם, את הלילות ביליתי במקלט עם הפסנתר. למרות שבתקופה הזו אולי לא.. בתקופה הזו לרוב גנבתי גיטרות וניגנתי בדשא שלי.
סביבות 12 בצהריים לקחתי דף נוסחאות. ובכח, בכח, למדתי בכח. זה לא היה לימוד עמוק אבל אני העמקתי את זה בכח. עוד לא הייתי מנוסה במלאכת הלימוד הזו. פעם ראשונה.. תוך כדי אני חופרת לשיר בווצאפ, ממש הדאגתי אותה בכוונה, ואז היא אמרה לי "את לא רוצה להגיע לאן שאני הגעתי, את לא רוצה ללמוד" ואמרתי לה, שכבר למדתי. היא נלחצה. ביקשה שאני אשלח תמונה של הלימוד. צילמתי בצורה שזה ייראה נורא יותר ממה שזה.
הבית והעולם סביבי המשיכו להתקיים באופן שגרתי לחלוטין, זה כל כך מוזר הפער. באותו יום למדתי להחזיק את היד בזווית שלא רואים את הלימודים.
רחל נקעה את האצבע או משהו, אז הוריי ביקשו שאלך במקומה לחוג אופניים. הפער, הפער. הייתי בחוג אופניים והתהפכתי מעל האופניים על הרצפה. נפצעתי ברגל מאחורה וירד לי הרבה דם. ברגעים אחרי שנפלתי, ישבתי על הרצפה הכל הלך שחור הכל הלך שחור הכל הלך שחור עד שלא, חזר לי הראיה. כמעט התעלפתי. מאז יצא לי להכיר טוב מאוד את התופעה הזו של כמעט-התעלפות. כיום קורה בתדירות
במוצרי שבת רשמתי למחנכת את ההודעה הרשמית - אני לומדת.

כאן החלה הדרך
כאן זחלתי, בכיתי, למדתי לאט לאט - לעמוד.
כאן לקחתי צעדים ראשונים, עם עזרה, בלי עזרה, עם תמיכה, בלי תמיכה
כאן נפלתי על פניי
כאן קמתי שוב, ושוב פעם
כאן בונים
כאן בניתי את עצמי - את העולם.

**זה לא אני**כלומר אני זה אני. היא זאת לא אני**

לאבד אמון בעולם. כל יום מחדש היא קמה,
מביטה סביב, כלואה בתוך עצמה. בתוך חולי, בתוך השגעונות
אני רואה אותה מהצד, מסתובבת דורכת במקום, תקועה בנקודה אחת במערכת הצירים הענקית שנקראת העולם. בעוד שכולנו נעים וזזים על גרף הפונקציה.
הייתי שם, פעם. פעם גם אני נדבקתי לנקודה אחת, דף המשבצות משתחרר סביבי למרחקים ואני כלואה החלקת משבצת קטנה, חצי סנטימטר. התייאשתי. נפלתי. ולבסוף- גם קמתי, עובדה שאני כאן היום.
אני רואה אותה מסתובבת סביב עצמה. זה כלא שהיא בנתה לעצמה, היא לא רוצה לצאת משם. היא בחרה לה משבצת, שמה את הסורגים. הסורגים מחליקים למטה, למקום נמוך יותר והיא נגררת.
יש לה מפתח אבל היא בוחרת, במודע ובלא מודע, שלא לעשות בו שימוש. ואז כבר אין לי אפשרות לשחרר את עצמה.
היא מתייאשת. אני מרגישה אותה, כי אני מרגישה תמיד. אני כואבת, בוכה. אני מרגישה הכל.
אין לי איך לעזור לה. גם כי אין לי את הכלים,
אבל בעיקר כי היא לא רוצה לקבל
עזרה
שום עזרה.

הבדידות הזאת
זה מה שיהרוג אותי בסוף

@כישוף כושל

 

זה הפינה שלי

 

"החורשה שלי גוססת. עם כל שנה שעוברת הירוק העוצמתי דועך
משהו, מישהו השתלט על החורשה שלי
אני הולכת בה בשבילים, מחפשת את הרקפות בין הסלעים אך הם כבר מעטים
יום אחד אחפש ואמצא שכבר אינם.
המחלה מזדחלת אט אט ונכנסת עמוק לשורשי העצים
איך נרפא,
אין מנוס מהמחלה

כי המחלה
הוא
בי."




מצד אחד מרחק נגיעה מכאן
מצד שני אלף שנות אור

זה יותר מדי קרוב. זה יותר מדי אמיתי

אמרנו נניח את זה הבטחנו

אני מתה על זה שאנשים מתעלמים מאנשים מסוימים בחיים שלהם ועם השאר ממשיכים כרגיל כי עם המסוים הזה -קשה להתמודד-.








בואו בשקט

בס"ד

 

מכיוון שבאתר יש מצד אחד מדור בלוגים לא פעיל ומצד שני משתמשים רבים בפורום שיכולים ואף רוצים לכתוב את דעותיהם והגיגהם ברבים, הנושאים שונים ע"פ מגוון הפורומים הקיים. חשבנו (קבוצת ברוך שם, שם) בלבוא ברעיון לשדרוג מערכת הבלוגים, גם מבחינת תוכן וגם מבחינת עיצוב למשהו שיהיה יותר נוח וכיף לקרוא. אשמח לתגובתוכם ורעיונתכם לפני שננסה לקדם את זה רציני.

 

הרעיונות שלי:

כותבים קבועים - רוב הכותבים בבלוגים יהיו כותבים קבועים אשר יבחרו מכל נושא שניים-שלושה. לדוגמה משתמשים שיכתבו בנושאי אקטואליה, כלכלה, פנאי, ספורט, בישול, טכנולגיה ועוד. אותם הכותבים יוכלו לכתוב ולפרסם חופשי, ויהיה ניתן לדווח על הבלוג למקרה והתוכן בו לא ראוי.

 

כותבים אורחים - מתן אפשרות לכותבים חד פעמי שרוצים להביע את דעותיהם בנושאים השונים. בניגוד לקבועים, הם כן יאלצו לקבל אישור לפני שהבלוג שלהם מתפרסם, על מנת שיהיה מעט פיקוח על התוכן.  

 

מבחינה עיצובית:

היום הממשק של הבלוגים הוא לא נוח וזוהי הצעתי לשדרוגו:

 

דף ראשי:

 

הבלוג מבפנים:

 

דף כותב

 

----

@עוגי פלצת @יוני 

 

לפעמים אני ממאנת לחזור לימים האלו. הימים האפורים.
הימים עכשיו צבעוניים למדי, אני מסתנוורת. הצבע לא נותן לגיטימציה להרגיש את ההרגשות, לחשוב את המחשבות השתולות בי, בעמקי גופי ונפשי.
להפליג חזרה, דרך הים השחור, לאי האפרורי והאפל הזה. להעביר את המשוטים במים, לדחוף בכל הכח, רק כך נגיע ליעד- אל האפור. רק שם מותר להרגיש את מה שמרגישים, לבכות על מה שבוכים (ועל מה שלא), להפסיק להילחם במה שנלחמים.
שם, באפור, כח הכבידה יותר חזק ומתגבר עלינו אפילו אם נתאמץ, פשוט ליפול, לשכב, ולא לנסות לקום- כי בכל מקרה זה לא תלוי בנו.
חזרתי לצבע של העולם, מזמן. עזבתי, כביכול, את האפור, בשביל מה שנראה טוב יותר (או 'רגיל' יותר). אך הוא נשאר בי- עמוק בתוכי, בשורשיי. לא מעל פני המים אלא מתחבא תחת שכבות בלתי פוסקות של רקמה, עצם, שריר, דם; מתהלכת בעולם ורק מחכה שזה יחזור ויצוף.
יהיה לגיטימציה להרגיש.

שׁוּב אוֹחֵז בְּיָדִי
סַכִּין וִיזוּאָלִית
מֵכִין אֶת עַצְמִי לִשְׁחִיטָה

הַמִּזְבֵּחַ כְּבָר כָּאן
הָאֲוִירָה מוּזִיקָלִית
רַק נִשְׁאַר לְקַבֵּל הַחְלָטָה


זֶה עוֹד לֹא מְאֻחָר
לָרֶדֶת מֵהָהָר
לְהַגִּיד שֶׁהִגַּעְתִּי טֶרֶם עֵת
נִדְחֶה לְמָחָר
אִם יִהְיֶה אָז אֶפְשָׁר
אַךְ בֵּינְתַיִם אֲנִי מִתְחָרֵט


יֵשׁ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים שֶׁלֹּא הִסְפַּקְתִּי עוֹד לִלְמֹד
מְפַחֵד לְפַסְפֵס וְלִגְמֹר בְּלִשְׂרֹד
וְיֵשׁ בִּי מְדוּרָה שֶׁתִּדְלֹק בַּמְּעָרָה
הַאִם הַבְּרֵרָה נִשְׁאֲרָה


הוּא אָמַר לִי זֶה אַתָּה
בְּדֶרֶךְ בָּנָלִית
אַךְ שָׁמַעְתִּי עוֹד קוֹל הֲבָרָה

עַכְשָׁו אֲנִי חוֹשֵׁשׁ
שֶׁנִּדְפַקְתִּי מֶנְטָלִית
כִּי חָיִיתִי עַל מַה שֶּׁלֹּא קָרָה


אֲנִי רָץ אֶל הֶעָבָר
שֶׁבְּפֹעַל כְּבָר נִגְמַר
עִם הַפַּחַד שֶׁלֹּא אֶתְגַּלֶּה
וּבַזְּמַן שֶׁנִּשְׁאַר
הִגַּעְתִּי אֶל הָהָר
וְעַכְשָׁיו אוֹ שֶׁאֵרֵד אוֹ אֶעֱלֶה


יֵשׁ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים שֶׁלֹּא הִסְפַּקְתִּי עוֹד לִלְמֹד
מְפַחֵד לְפַסְפֵס וְלִגְמֹר בְּלִשְׂרֹד
וְיֵשׁ בִּי מְדוּרָה שֶׁתִּדְלֹק בַּמְּעָרָה
הַאִם הַבְּרֵרָה נִשְׁאֲרָה

יש אנשים מדהימים בעולם.

זה כואב.
ממש כואב.
אבל חי, הכי חי שיש
חי כמו אש.

אף אחד לא הספיק!

ההודעה הייתה רק יומים לפני!

היה כאן אי צדק!

בס"ד

 

בס"ד

 

כתבה וגלריה מלאה באתר תורה בשומרון

בחדרי חרדים- "השומרון בבני ברק" הגרי"מ שמידט אצל הגר"ח

ערוץ 7: שיטת הסימנים - הספר

בס"ד

 

לחיות בתוך ניסים גלויים

עם הרב יהושע מרדכי שמידט

בתוך ים הכאב והשכול הנוראים הפוקדים אותנו בשנה ותשעת החודשים האחרונים, יש גם לא-מעט סיפורים מופלאים של ניסים ושל השגחה גלויה. תשאלו, למשל, את הרב יהושע-מרדכי שמידט, רב היישוב שבי-שומרון וראש ישיבת ההסדר המקומית  'ברכת התורה'.

לפני שבועיים בדיוק הביא הרב שמידט את בתו הקטנה לגן-הילדים, המרוחק כעשרים מטרים בלבד מביתו. השעה הייתה שמונה ורבע בבוקר. הרב שמידט העיר לגננת על מיקומה של אחת המזוזות בגן, וכבר עמד לצאת החוצה כשקול פיצוץ עז החריד את הגן. בדיעבד התברר כי מחבל שחדר ליישוב בחר לפתוח את מסע הטירוף שלו בהשלכת רימון לתוך חצר גן-הילדים.

 

ארבע מחסניות

הרב שמידט לא איבד עשתונות. הוא רץ לביתו כדי ליטול את כלי-נשקו. בינתיים נשמעו באוויר קול פיצוץ נוסף של רימון וצרורות ארוכים של ירי. כשחזר שמידט לאזור שממנו עלו הקולות, כבר היה המחבל הרוג. ר' דוד אלבז (49), בעל המכולת ומוותיקי היישוב, ניהל את הקרב נגדו בעוז ובקור-רוח ראויים לכל שבח.

 

אחר-כך נספרו ארבע מחסניות ריקות בשטח. המחבל ירה עשרות קליעים לעבר תושבים ברחוב ולתוך חלונות בתים, ולמרבה הנס החטיא את כולם. איש ביישוב אפילו לא נשרט. בשבוע שעבר עבר הרב שמידט מקרוון לבית של קבע. חנוכת-הבית הייתה גם סעודת-הודיה לכל בני היישוב.

 

אווירה חסידית

היישוב שבי-שומרון שוכן לרגלי הר עיבל, באזור שבו חיו ופעלו כמה ממלכי ישראל. מתגוררות בו כמאה ועשרים משפחות. בשנתיים האחרונות אין כמעט קליטה של מתיישבים חדשים, בגלל המצב. על רקע זה בולטת במיוחד חשיבותה של ישיבת ההסדר שהוקמה במקום לפני שלוש שנים, שכן היא מזרימה ליישוב כוח אנושי צעיר ומתחלף. ישיבת 'ברכת התורה' מיישמת גישה ייחודית בקרב ישיבות ההסדר. תלמידיה לומדים חסידות, טובלים כל בוקר במקווה ומקצתם - ובכלל זה ראש-הישיבה - אף חוגרים אבנט בזמן התפילה.

 

האירוע בשבי-שומרון לפני שבועיים לא היה הראשון בסדרת הניסים של היישוב ושל הרב שמידט עצמו. לפני כחצי שנה נסע הרב שמידט להחזיר את ילדיו מבית-הספר בקרני-שומרון, שבו הם לומדים. באמצע הדרך החל הרכב לקרטע. הוא התקשר לילדיו, הודיע להם שיתעכב וביקש מהם לנסוע עם אחד החברים לקדומים. בדרך כלשהי הצליח להביא את הרכב למוסך בקרני-שומרון, ושם התבשר על 'מות' המנוע.

 

נקבי ירי בכיפה

הוא השיג טרמפ חזרה לביתו. לשמאלו, מאחורי ההגה, ישב הנהג. מאחור, בתו של הנהג. כשהגיעו לכביש המחבר את מאחז גלעד לצומת שבי-שומרון, חלפה לידם מכונית ובה צעירים ערבים. המכונית עקפה אותם ונסעה לצידם על המסלול המקביל. לפתע החל אחד מנוסעי המכונית לירות לעברם.

 

עשרים ושמונה קליעים ירה המחבל. בחסדי שמים, היה הנזק קטן, יחסית. הנהג ובתו נפצעו קל. הרב שמידט יצא בזול עוד יותר. הוא ספג רק כמה רסיסים (מקצתם עדיין בגופו). כשהסירו מעליו הרופאים את בגדיו, התבררו ממדי הנס: צווארון החליפה שלבש היה מנוקב מקליע.

 

כשבחנו הרופאים את הכיפה שעל ראשו, אחזה בהם צמרמורת של ממש. בכיפה היו שני נקבים. אחד הקליעים גירד את עורפו, נכנס בצד אחד של הכיפה ויצא בצדה האחר. תגידו שלא רואים ניסים.

 

(מקור)

בס"ד

 

http://www.hakolhayehudi.co.il/%D7%9E%D7%97%D7%90%D7%94-%D7%91%D7%A6%D7%95%D7%9E%D7%AA-%D7%A9%D7%91%D7%99-%D7%A9%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%94%D7%A8-%D7%9E%D7%97%D7%A8-%D7%90/

 

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/275501 (וידאו)

בס"ד

בלילהאחרון חלמתי שתי חלומות שקשורים לפורומים...
אחש מהם קשור לכאן...
חלמתי ש'שרבוב'(לא קושרה לכאן,אבל זו מי שחלמתי)
פמנ אליי באישי בהודעה כועסת ומאשימעל זה שהפורום לא פעיל,ושאדמין ביקש ממנה למסור לי שאם הפורום לא חוזר לשימוש יומי אז הוא ימח קלנו אותו אם ין שום שינוי בממים הקרובים....והיא מסרה שהוא ביקש להפנות את הידיעה הזו אלי,שאני ידאג לשיקום של הפורום
קיצורל,א יודעת מה קרה שהפרוום הזה על לי בחלום,אינלי מושג למה דווקא שירבוב תה בחלום השליחה של אדמין,ומבטיחה להם בבבוקר כשקמתי,נכנסתי לשיחה אישית לבדוק אם באמת קיבלתי הודעה כזו ממנה,או שזה היה חלום....
לא יודעת למה זה יה ממש מאיים איך שהיא פנתה אליי....
ועוד ני זוכרת איך שהתנצלתי שיא רואה שלאחרונה אני בעיקר ב'נשןאות בלבד' וכמעט לא בשום פורום אחר,אז בין השאר יוצא שאני גם פחות כאן,וחוצמיזה כתבתי לה גם שזה מרגיש לכולנו פחות לעניין לכתוב כאן...
קיצור..חלום הזוי....
:

בס"ד

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/266228

http://www.hakolhayehudi.co.il/%d7%9c%d7%94%d7%aa%d7%97%d7%96%d7%a7-%d7%91%d7%91%d7%99%d7%98%d7%97%d7%95%d7%9f-%d7%95%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%95%d7%9c%d7%a2%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%9e%d7%95%d7%9c-%d7%94%d7%9c%d7%97%d7%a6/