פורום ריק ומוסתר (עמוד 1000)

אחי, הקטן.

ישבתי לצידו, חצי מחבק חצי נשען

והבטתי לתוך עניו התמימות

העדינות

הטהורות

ותהיתי כיצד מבטאים לילד בן 4 אהבה

ואז

בין סיפור לסיפור 

עצרתי

ואמרתי לו 

שהתגעתי אליו

והוא ביקש לעצור רגע את הסיפור

הוציא את הידיים הקטנות שלו מתוך השמיכה

שילב אותם לצורת לב

השיט לעברי

ולחש

אני אוהב אותך

 

-------------

 

נמסתי

 

------------

 

וכשיצאתי

פסקתי:

התרופה הכי טובה בעולם

יותר מכל מטפל

פסיכולוג 

יועץ 

או עוזר כלשהו

היא פשוט

אהבת אמת

 

פשוט,

אהבת אמת

הלא הואאאאאאא

 

@ארי1

 

הכו ברשע!!

הוקיעוהו ברבים!

 

אכן, העניות, הבינוניות, חוסר השאפתנות במגמות החיים האידיאליות העליונות משוקות טל החיים שמשקות הן בו את כל היש, להקימו מקבריו וללחלח עצמותיו בעונג רזי, מנוולת, מעכירה, מאפילה את פאר מלכותן הפנימית של בנות ישראל הנאות, התנאה לפניו במצוות שהיסוד הנשי העולה על גדות גבולי הזמן ראוי הוא להן, מצוות האמנה, הזכירה, התלמוד, וכל כלי חמדה אשר ישכון בהוד והדר אצילי בבית הנבנה בחכמה. ונשמות המשוררים הקושבים הם את נהמות צער חבלי משיח אלה, בוכים גם הם בשמיעה נשמתית סגולית על א-ל דעות המתעבה ונופל לתהומות, בכה רבי ישמעאל.
ואיך תהיה נוולה תחת נאווה, לנאוות בית?

אבאאאא
אני לא יכולה כבררר
למה אתה נותן לה למההה
למה
למה למהההה
איך אתה בכלל נותן לי לבכות שוב ושןב מהילדה הפסיכית הזאתתת
איך אפשר לקרוא לבסטי??
איך
היא פה רק שטוב לה
אבא תוצעא אותה כבר החיים שלייי
היא הורסת לי אותם
וגורמת לי כל הזמן לבכות ולבכות
קשה לי פה
אבא אבא די כברר
איך סמכתי עליה
איך האמנתי בה
למה תמיד היא נופלת במבחנים הקשים
אני אהבתי אותה|דמעות דמכות|

דיייי
די די אבא זה לא יפהה
זה באמת לא יפה
שאתה עושה לי את זה
תמייד
כל הזמן דברים רעים

בלגרום לעצמי פדיחות ולעשות שטויות,
אני מתמחה בעיקר בשילוב בינהם

אמורה להגיש אתמול.

 

והמורה כזאת חמודה שלא נעים לי ממנה.

 

ואני גם צריכה ציון טוב בספרות בשביל שאני יעבור נורמלי ובשביל G וכל זה..

הדברים הגדולים והמשמעותיים בחיים מתגמדים ליד הרבה דברים קטנים ועצובים

כבר 18 שנה

כל העניין הזה לא עושה לי טוב

 

ועכשיו גם יש תאריך

 

תאריך לרע

 

זה לספור את הימים עד יום מותי

 

ופשוט לחכות

 

יאו

 

שמישהו יעיר אותי מהסיוט הזה

 

 

 

לכי תרקדי עם כנפיים על הרוח
תנשמי את האוויר אולי תתני לו בעיטות
ותביני את יודעת כבר נמאס לנו לנוח
הגלים קופצים בים ומטביעים פה אוניות

לא כל כך קשה לחשוב
כשיש לך כאן צלילים,
את שקטה ואת מוגנת
כשעולמות פה מתנגשים
תרקדי כמו מטורפת,
את הנורמלית היחידה
בצלילים ומנגינה
את תדעי לומר תודה

היא כזאת. כזאת מהממת. אני אוהבת אותה כל כך. ויפה לה ככה. היא כזאת מיוחדת ואני זכיתי.

אלוקים את אתה קורא את המילים האלה אני מבקשת ממך תעשה שיהיה לה טוב. טוב באמת.

וגם לה. כן את. הכי טוב שאפשר.

תכוון אותי למקום טוב. לדרך נכונה. לסביבה ולחברה שטובה לי.
תיהיה איתי תמיד.





החיים מורכבים. אנחנו יותר. הכל משתנה. הכל עובר מהר.
ולהשתדל. תמיד. בכל הכוח.


אלוקים תודה. על המר. על המתוק. ועל מה שבינהם.

אלוהים

ממי אני פוחד

מעצמי

מהם

אבל הם לא שם

הם הלכו

ואני נשארתי

רוצה ללכת כבר

לברוח 

רחוק

אבל הרעד

הפחד

משאיר אותי

כאן

לבד

ואף אחד לא מבין

אלוהים

 

קל לפחד

וטוב לא לדעת

 

פחד 

לך

תעלם

תפרח

תשאיר אותי

תן לי לברוח

תן לי לגדול

לצמוח

תן לי לנשום

לחיות

 

בזמן האחרון הכל חוזר, הזיכרון הישן הזה לא מתפוגג.

הלוואי והייתי יכולה להעלים את אותן מחשבות,

אבל לא, זה חלק ממני, חלק ממי שאני היום.

אני צריכה לדעת איך להעלים את הכל בלי להעלים את מה שאני.

 

אני יושבת בספה ונזכרת, נזכרת בבדידות, בלחוות דברים בלי שיוכלו להבין,

בלנסות לקום שוב ושוב, בייאוש...

ברגעים שאני מנסה לשכנע ושאף אחד לא מאמין.

ברגע ההוא של ההתלבטות מה לעשות אם להיות או לחדול.

 

אני זוכרת שחיכיתי- כל כך רציתי ואז הוא אמר שלא מתאים לא שייך,

שאי אפשר לקחת עלי אחריות שאני עלולה לעשות את הגרוע מכל, 

הרגעים האלה של ההלם של הנסיון לשכנע שאני בסדר ובאמת שהייתי בסדר.

 

הבריחה מהמציאות אל הלא נודע,

לתקווה.

התקווה לטוב.

 

זה תקופה קשה, אני קמתי ממנה בגאווה..

אבל זה עדיין נשאר, זה כתם שלא נמחק ושוב חוזרת ונזכרת..

 

ועוד מעט זה יעלם בתוך הראש ואז בעתיד נזכר בזה שוב ושוב או שאולי עד אז זה יעלם?! הלוואי!

 

אם אתה אח אז אתה אח גם בדם
ואם את אוהבת
אז נו, תואהבי כשאני איתך.
לא כשאני נעלמת ואין לי איך להחזיר את השנאה שזרקתי על עצמי
אם בכלל מישהו שומע.
אולי תדבר
אולי בכלל. עדיף שתשתוק
אם מישהו שומע--

ותתחילי לעשות?

ברור לך שזה יעשה לך טוב. שזה יפתח לך הרבה ממה שאת רוצה, נכון?
ברור לך שזה מלחיץ רק כי זה בראש שלך ואצלך בראש דברים כאלה הם הרבה מחוץ לפרופורציה, נכון?

חאלס. תתגברי על עצמך מתישהו בחיים.

זה דברים שאנשים עושים בנורמלי בחיי היום יום, בטבעיות. לא שואפים אליהם במשך שנים.

תהיי נורמלית. תהיי רגילה. קצת.
בסקאלה איפשהו.

נכון, דברים גרמו לזה שאת ככה, אבל בואי,
זה לא שעשית יותר מדי כדי לשנות. וכשעשית כן שינית בהצלחה.
אז למה כבר שנתיים עצרת באותה נקודה? ולמה את חוזרת אחורה?

תעשי משהו! ועדיף עכשיו שכבר יש בסיס כלשהו. ולא כשהכל יהיה שוב מאפס.

ואל תבכי.
תפעלי נכון. בבקשה.

סבבה שאין לכם טקט
אל תתגאו בזה!

אוף אוף אוף

כן אנחנו יודעים שאתה פה 

ו

 

מעבר לכך

מעבר לחרכים

רוצים מעבר

 

 

רוצים משיח