פורום ריק ומוסתר (עמוד 1007)

עולם חרא לי

חלומות מנופצים
רסיסים שבורים
למרגלותי
לכל מלוא העין

שמש עולה
רסיסים מנצנצים
שברי חלום ושברו

דמעות מפכות
זה האור המסנוור
אלפי השתקפויות
זה הכאב

על שברי חלומות האתמול
אני פוסעת היום

על מרבד זוהר
ברגליים יחפות
כואבת
נשרטת
מדממת
את שאריות התקוה

לא משנה מה תעשי וכמה תתאמצי,
לעולם לא תסתדרי עם זה. אפילו לא תגיעי לקצה התחתון של נורמליות כלשהי.

אין לך את זה. אין לך את ההבנה של זה. זה לא קיים לך בשום מקום.
את יודעת את זה.
זה לא הופך אותך למשהו לא בסדר אלא זה חלק ממי שאת. יש בך טוב ויש פחות טוב. יש לך הרבה מעלות ותכונות טובות אחרות. אבל זה אין. בכלל.
אולי אפשר שתהיה לזה עוד פחות השפעה שלילית אבל זה לא ישתנה באופן מהותי אפפעם.

תפנימי את זה. זה יחסוך לך אכזבות.
יחסוך לך כאב.
וגם לסובבים אותך. שסה"כ לא אשמים בקצר הזה שקיים.

גם ככה את חיה ככה תמיד. זה לא ישנה משהו במציאות. אבל את מפחדת לשנות את זה בתודעה. כי תמיד רצית להיות באיזשהו קו של נורמליות מסוימת. וזה אומר לגנוז את הרצון הזה במעמקי האדמה.

אבל את לא יודעת לוותר. ולא להתייאש. את תמיד מנסה שוב ושוב ושוב דברים. זה טוב הרבה פעמים. אבל... גם כואב. וכבר אין מקום להכיל כאב. הכל התמלא. כמה אפשר לדחוס?

עשית הרבה. מי כמוך יודעת.


אם קראתם. אל תתיימרו לחשוב שהבנתם.
לילה טוב.

תכלס מכל הבחינות.

כשמחלים אותו ליחידים. 

כל דבר אמור להביא לי סיפוק יותר מהשני.

 

 

אבל הלחץ והחרדה והפחד מהכישלון. והחוסר זמן. 

והבית והמשפחה.

 

הורסים בזה את הכל.

 

 

זה טוב שזה הגיע? כנראה.

אחרת גם הייתי מתוסכל  שלא.

זה לא טוב? כנראה.

זה עושה פול כאב ראש וחסור זמן.

ומתח ועצבים וסביבה מועקה.

 

 

ולמה לעזעזל ההחלטות טובות מגיעות. ומיד אחר כך השטן מערים את כל הקשיים והחסרונות.

למה למה.

 

ויש גם את כולם סביבי בלי קשר.

ולימודים

ומשפחה

וחיים

שמנסים לשרוד פה ושם.

 

 

ואני אני מתוסכלת מהסיפוק שיצרתי לעצמי.

 

למה.

 

 

 

#חייבתסדרבדחיפות

#כאבראשמטורף

#תסכולוסיפוקמעורבבים

 

 

-------------------

זה היה בהתחלה יותר בקטע של פריקה 

אבל את את\ה חושב\ת שקלטת יש לך רעיונות נורמליים ואידיאליים.

מוזמנים לכתוב. כל עוד הם לא כוללים עוד בלאגן סיפוק וכאבי ראש.

 

 

 

מה שמקלחת ואחיות יכולות לעשות לבן אדם.

 

אחח.

 

מתוקות הילדות האלו.

 

נכון שהן קרציות לפעמים. יותר מדי.

 

אבל בפעמים אחרות הן מתוקות.

 

 

מה זה אומר עליי אם אני אוהבת את האחיות בנות ה-4 וה-12 שלי, ואת הגדולות לא?!

 

אממ.

 

כנראה כשהן יגדלו אני אפסיק לאהוב גם אותן.

 

הלוואי שלא.

 

 

אחח. חולה על הילדה הזאת.

 

מתיקות.

 

כמה טהר, כמה תמימות.

 

הלוואי שיכולתי לחזור לגן.

בלי מלחמות, בלי פחדים, בלי טירוף, בלי מירוץ.

 

פשוט לחיות. להיות.

 

הלוואי.

 

 

 

לשבת ולצייר כאילו אין מחר.

 

 

כמה זמן לא ציירתי.

 

המון.

 

 

אשכרה זנחתי את זה.

 

נכון שציירתי לעבודה הזאת במגמה, אבל זה לא נקרא.

 

זה לא ציור שציירתי מבחירה ומאהבה.

 

 

 

ואני יושבת ומסתכלת על הילדה הזו.

 

שיושבת על הרצפה.

ומציירת.

 

מקשקשת.

לא אכפת לה שלא מבינים מה היא מציירת,

לא אכפת לה שזה לא יפה.

 

העיקר שהיא מוציאה את הלב התמים שלה על הדף.

 

וואו וואו.

 

הלוואי עלי, כמו שאומרים?

הלוואי.

 

 

 

אבא.

 

תודה רבה לך ה' יתברך.

 

תודה עליהן.

תודה עליה.

 

איזה טוב אתה ה' יתברך.

 

 

 

בחייאת מה מה מה מהההה

 

 

אני מתוסכלת כל כך כל כךךךך

 

 

 

נמאס לי. באמת.

 

ואין מצב לא להגיע מחר.

ואני עייפה כמו לא יודעת מה.

 

ואני רוצה כבר לקבל תשובה ממנה אבל נראה לי שהיא בכלל עוד לא ראתה.

 

נמאס לי.

 

 

אני צריכה שיגיע כבר יום רביעי כי אני רוצה לדעת את המגן שלי באנגלית.

אבל אסור שיגיע יום רביעי כי אז יהיה את המתכונת במתמטיקה.

 

אבאאאא

 

 

 

 

נמאס לי נמאס לי

 

לאיזה מצב הגענו שלימודים מורידים אותי הכי למטה שאפשר???

 

אני רוצה לצעוקקקקקקקק

 

 

 

נמאס לי מהכל

 

לימודים פשוט מוציאים אותי מדעתי.

 

אני לא יכולה כבר!!!!!!!!!!!!!

 

 

 

די די די אבא נמאס.

 

 

אני לא מבינה כלום כלום כלום.

 

אני רוצה לבכות חזק חזק.

ושזה ישחרר אולי.

 

אני לא מסוגלת לבכות עכשיו.

 

 

 

אני כבר לא אעשה היום מתמטיקה.

טיפשה.

פשוט טיפשה.

 

מטומטמת!!!!!!!

 

 

מה את חושבת לעצמך???

 

 

אני שוב מתחילה לחזור למחשבות של להיכחד.

 

 

מה קורה לי לעזאזל???

 

 

 

בחייאת אבא אני כבר לא יכולהה!!!!

 

 

אני מתחילה להיות חולה.

ואסור אסור אסור.

 

 

 

אני חייבת היום לישון.

 

משום מה אני יודעת שזה לא יקרה.

 

 

 

די די די אבא.

 

 

 

אני רוצה לילה אחד.

נורמלי.

של שינה.

 

בלי שייקח שנים להירדם.

בלי להתעורר באמצע מיליון פעם.

בלי סיוטים.

בלי פחדים.

בלי בכי.

בלי להתעורר שעות לפני השעון מעורר ולא להירדם בחזרה.

 

פשוט לילה. פשוט.

 

 

אני כל כך רוצה את זה.

 

זה יכול לעשות טוב.

 

אבל זה לא קורה.

 

כבר כמעט שבעה חודשים זה ככה.

 

 

למה אבא למה??

 

 

אבא.

 

עכשיו היו כמה ימים בבית.

היה לי קצת רוגע.

 

בלי הפחד המטורף הזה ממנה.

 

 

ועכשיו חזרו כל הפחדים. ביתר שאת.

 

אני רואה אותה ואני נהיית משותקת.

 

ברוך ה' שלא פגשתי אותה פנים מול פנים ושהיא לא דיברה איתי.

 

היום היא אמרה לי משהו עליה.

אני לא יודעת איך היא לא שמה לב שנהייתי מפוחדת.

 

אבל זו היא.

ולידה אני אפילו מצליחה לצחוק.

לפעמים.

 

אבא.

תודה רבה לך ה' יתברך.

תודה לך עליה.

 

 

בבקשה תשמור עליה.

 

יצא ממנו משהו גדול.

אני יודעת.

היא תהיה גדולה.

אדירה.

 

כבר עכשיו היא מטורפת.

 

אני צריכה אומץ לבקש ממנה.

 

בבקשה ממך אבא תתן לי את האומץ הזה.

 

 

זה טוב.

 

נראה לי.

אני חושבת.

 

כן. זה טוב.

 

אז בבקשה ממך אבא תן לי את האומץ.

 

 

אולי זה מה שיקדם.

ויעלה אותי.

 

 

לב טהור ברא לי אלוקים

ורוח נכון חדש בקרבי

 

אל תשליכני מלפניך

ורוח קדשך אל תקח ממני

 

השיבה לי ששון ישעך

ורוח נדיבה תסמכני

 

 

 

אבא.

 

בבקשה.

 

אני רוצה.

כל כך רוצה.

גם אני יכולה להתחבא כאן.

לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא

 

לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא

 

 

 

למה ה' למה?????

 

 

 

כולה בת 9.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפחות הפסיקה לסבול.

הוא חמוד
פחח
הוא ביקש ממני לעלות איתו לסניף להביא תדברים


ועזר לי
חמוד

למה את נותנת לו לשחק לך בלב?!

"אבל רמז אחד כבר הבנתי לבד כבר הבנתי היטב, לחיים סמוקות כמו אש, פעימות חזקות של הלב, חום וקור וצמרמורת, לילות בלי שינה, מה זה אומר? אני כבר מבינה. חלומות בהקיץ, דמעות בלי סיבה, מה זה אומר? זה אומר אהבה." ~ חוה אלברשטיין



ואם הוא יודע שזאת אני
ואם הוא קורא הכל

אני מצטערת


אני אחזור לנסות לישון.

כלום

אני כותבת ומוחקת




ושוב פעם




מחיקות

מחיקות






אופ אבל למה הדמעות האלה?




המצבי רוח המשתנים שלי אופ איתם



אתם סולחים לי על העצבים היום נכון?
תגידו שכן


אני פשוט סלט אחד גדול של רגשות













אבל למה את בוכה?

כמו דייג עקשן עם רשת עשויה חורים
בסירת עץ קטנה מיטלטלת במים סוערים
לא ויתרת לא אמרת נואש והלב שלי חזר לפעום מחדש

כמו צדפה על חול שנשטפה אל החוף בלי ברירה
הנה בא גל גדול סוחף אותה בחזרה
כבר ויתרתי כמעט אמרתי נואש והלב שלי חזר לפעום מחדש

איך אפשר שלא להתאהב בך
איך אפשר שלא להתאהב
איך כולם בעולם לא מאוהבים בך גם
איך אפשר שלא להתאהב

גם כשניסיתי לסרב להיות נחושה
איך יכולתי אליך להישאר אדישה
כשהסתכלת עלי כאילו אני גלידה ואתה הכפית
וכשאמרת לי היום במיוחד את יפייפית

איך אפשר שלא להתאהב בך
איך אפשר שלא להתאהב
רק בבקשה, כבר היה לי כואב
תשתדל לא לשבור לי את הלב

איך אפשר שלא להתאהב בך
איך אפשר שלא להתאהב
איך כולם בעולם לא מאוהבים בך גם
איך אפשר שלא להתאהב





אולי יום אחד.

די. איבדתי את זה.

 

 

אין לי כוח להגיע מחר.

אבל אני רוצה.

אני לא רוצה שהם יראו אותי.

כמו שאני.

 

לא. אני לא ישלח.

 

אני  יודעת שאני לא ישלח.

 

 

לא רוצה.

אין לי כוח.

 

נשבר. 

נשבר כבר ממשברים.

 

 

לא רוצה את עצמי.

הקמצוץ
המסולת אותיות ופלגים
בין שבכי העפר ידום במצילה
ויוון וטיט על חרס חי
סופנים טמוני צל חמה
אל יהי נעור
אל לתום לקוץ
לא יהיה עוד הנביא בשער
ליל לבן הגל הוגיע
עוד טרם לחש
הס.

 

 

(אני עדיין רוצה,

נכון...?)

תיראי, בסוף זה יגמר,

באיזה יום בהיר

הקסם ישבר

ואת תיראי אותי פתאום באור אחר

תביטי אחרי 

כאילו זר עובר...

 

לא חבל, אני מאשים גם את עצמי,

אבל למה מאשים אם אני מאמין בזה, 

מסובך

 

שכל כך הרבה אהבות
הופכות לשנאה פתאום.

לכו.

 

 

היא מתוקה.

 

באמת מתוקה.

 

 

אז למה יש לי תחושת מועקה בבטן?

למה פתאום יש לי את אותו כאב, עמוק, לא מוסבר, שכבר שבוע בערך לא הרגשתי?

 

(אשכרה. שבוע בערך לא הרגשתי.

תודה רבה לך ה' יתברך.)

 

אבל אופ.

 

 

 

למה אני מצפה, בחייאת??

אם אני בדיכאון או לא.