לא מתכוונת
אבל מכאיבה
לפעמים אין ברירה
זה כאב מול כאב
יש מצבים כאלה
שהכאב מובנה בהם
אבל מכאיבה
לפעמים אין ברירה
זה כאב מול כאב
יש מצבים כאלה
שהכאב מובנה בהם
אז אני כנראה מכאיבהבזמני החופשי
על מסילת רכבתילדה.
שורות שורות של אנשים
והיא נוסעת מתקרבת
הקרונות כבר עמוסים
אין מקום עוד לכולם
התמלאו כל הטפסים
ובקרונות הם מתאבלים
על אנשים שנדרסים
והיא נוסעת מתקרבת
הקרונות כבר עמוסים
אין מקום עוד לכולם
התמלאו כל הטפסים
ובקרונות הם מתאבלים
על אנשים שנדרסים
..ילדה.
אני כל הזמן תוהה לעצמי אם זה חכם להעלות לכאן דברים שכתבתי
...ימ''ל
זה לא לא חכם, ואם זה עושה לך הרגשה טובה אז למה לא?
..ילדה.
כי אני לא רוצה לתת מעצמי דברים שחשובים לי למקום כמו זה. זה לא אמיתי, ואני לא רוצה להרגיש שיש פה חלק חשוב מידי ממני.
נשמע כאילו את ניצולת שואהזית שמן ודבש
לא חשבתי על זה ככהילדה.
אבל זה חלק ממשהו ארוך יותר שכתבתי והדימוי של הרכבת התחבר לי שם.
הילדות בשואה ואחריה היו כותבות ככהזית שמן ודבש
יש מצב שסבא וסבתא שלך היו ניצולי שואה.
האמת שלאילדה.
סבא וסבתא שלי ברחו בערך בשניה האחרונה.
באמת מוזר שכשכתבתי את זה בכלל לא חשבתי על השואה
באמת מוזר שכשכתבתי את זה בכלל לא חשבתי על השואה
לפני שהמלחמה התחילה?זית שמן ודבש
קצת לפני ליל הבדולחילדה.
אם אני לא טועה
ואווזית שמן ודבש
תראי עד כמה גדולה ההשפעה של השואה עלינו.
הנה, אני משער שהורייך לא סיפרו לך על חוויותיהם בצילם של הוריהם
שאף הם לא היו בשואה- ואעפ"כ- משהו מהאווירה שם נשאר בך.
שאף אחד לא יספר לי סיפורים שאנשים לא מושפעים מסביבתם.
ויש לך עכשיו הוכחה לכך.
..ילדה.
סבא וסבתא רבא שלי הם אלה שברחו מגרמניה. ואני לא יודעת עד כמה ההשפעה שלהם ספציפית עברה אליי, אבל כן, השואה זה בהחלט משהו שמעניין ומעסיק אותי.
כנראה שמשם הדימוי הזה הגיע
כנראה שמשם הדימוי הזה הגיע
ומה עם סבא וסבתא שלך?זית שמן ודבש
מה איתם?ילדה.
אני לא חושבת שהם גדלו בצל השואה או משהו כזה.
הם גם ברחו מאירופה?זית שמן ודבש
לאילדה.
סבא וסבתא רבא שלי עוד לא היו נשואים כשהם ברחו מגרמניה
^^זית שמן ודבשאחרונה
...אין ייאוש!
איכ אני.
באמת מזוכיסטית.
אין יותר ממני.
במקום לצאת ולהיות עם חברות,
שגם אם הן לא חברות אמת הן בנות נחמדות,
והיה יכול להיות כיף,
גם אם זה אומר לשים מחדש את המסיכה על הפנים,
נשארתי בבית.
מתבוססת בדם של עצמי.
אני שוקעת.
אני יודעת את זה.
איכס.
בשביל מה?
בשביל כלום.
אני שקרנית.
אני צבועה.
איכ.
איזה יום זוועה הולך להיות.
בלי לעשות כלום.
ואז הכאב והפחד משתלטים.
ואני אעשה שטויות.
ואני אהיה פה.
וזה גרוע.
בריבוע.
נמאס לי מעצמי.
שמישהו יציל אותי.
או לחלופין פשוט יהרוג אותי.
לי אין את האומץ והכוחות לעשות את את זה.
באמת חבל שאי אפשר לטבוע בים במלח.
\\פצלשש/
לא יודעת. פשוט לא יודעת כברר.
מה אני. מה אני רוצה מעצמי. מה עובר עלי.
אפשר לחשוב שאני ממש מחפשת דברים לבכות עליהים.
בעצם, זה ממש ככה.
לא רוצה. לא רוצה להיות ככה.
אבל ככה אני.
אז לא יודעת.
אני כבר עייפה,וכועסת,ואבודה.
כבר נמאס לי לרוץ במריוץ הזה.
נמאס לי לנסות להציל את עצמי.
נמאס לי להיאבק בשביל לשרוד את זה.
למה לא יכולתי להיות אחרת.
שם,
היה יכול להיות הרבה יותר טוב.
איך יוצאים מזה?!ghgh
לא להגיב
לפעמים אני מנסה להביןבאולינג
מה גורם לי להרגיש ככ רע.
מה גורם לי לדיכאון או עצבות.
מה גורם לי להסתבך עם עצמי
ולבכות סתם
והכאב הזה.
לא באמת קרה לי משהו נורא.
תכלס, החיים שלי ממש יפים, במבט חיצוני.
אז מה???
מה??
מה קורה לי?
למה הייתי צריכה טיפול אם בעצם אינלי כלום והכל בסדר,
אבל בעצם כלום לא.
זה כל כך מסובך.
(בעצם.. היה משהו, קושי מסויים. אבל הוא לא אמור לגרום לכל זה. ובכלל התגברתי עליו)
אולי אני סתם מסתבכת
מה גורם לי לדיכאון או עצבות.
מה גורם לי להסתבך עם עצמי
ולבכות סתם
והכאב הזה.
לא באמת קרה לי משהו נורא.
תכלס, החיים שלי ממש יפים, במבט חיצוני.
אז מה???
מה??
מה קורה לי?
למה הייתי צריכה טיפול אם בעצם אינלי כלום והכל בסדר,
אבל בעצם כלום לא.
זה כל כך מסובך.
(בעצם.. היה משהו, קושי מסויים. אבל הוא לא אמור לגרום לכל זה. ובכלל התגברתי עליו)
אולי אני סתם מסתבכת
פתאום זה מלחיץ ממש.בזרימה
שמשהו יבלע אותי
לפעמים אין לי כוחבזמני החופשי
למתח הזה שבין ריחוק לקרבה
לזה שאנחנו שונים
ורוצים דברים אחרים בזמנים שונים
זה מתיש
ומבלבל
לא יציב
ולא בטוח
דורש ממני להתגבר
מערער לי את הביטחון
ומערער באופן כללי
לזה שאנחנו שונים
ורוצים דברים אחרים בזמנים שונים
זה מתיש
ומבלבל
לא יציב
ולא בטוח
דורש ממני להתגבר
מערער לי את הביטחון
ומערער באופן כללי
המתח הזה הוא מה שגורם לדברים להיות יותר משמעותיים לפעמיםמשהאחרונה
הוא מתסכל. הוא מכאיב, הוא גורם לכישלון בנסיון להבין מה קורה בעולם הזה, אבל לצערי הוא חלק ממנו .
...אין ייאוש!
היי. וואו.
אפשר אפילו להגיד שהיו חלקים נחמדים היום.
שמנו שירים. והיה כיף.
שירים יפים.
גיליתי שיר מושלם.
"כמה, כמה זמן
נהלך במדבר
נאחז בעבר
כמה זמן
נתכחש לחלום
שהביאנו
עד הלום
אני מוכן למות
רק בשביל לחיות
את מה שבאמת
נועדתי להיות
לא רוצה לחיות
בשביל למות
ואז לגלות
שחייתי בטעות"
בוצר,
אתה גאון.
וכמובן,
איך אפשר שלא.
אבא.
אביתר בנאי.
רק את השיר הזה שלו אני אוהבת.
"אבא אני רוצה לעמוד מולך
להאמין שאתה אבא טוב
אבא אני צריך לדעת שאתה אוהב אותי
ככה סתם
אבא טוב
אבא אני רוצה להיות בטוח בכל לבי
שלמסע הזה יהיה סוף טוב
שכל מה שאני עובר בדרך
יהפוך חולשה לעוצמה גדולה
אבא אני רוצה לחזור אלי
למצוא אותך שם איתי
במקור שלי אני טוב גמור, אבא
ושם אני מאמין בעצמי"
התפילה השקטה שלי.
והיא שלחה לי הודעה.
ילדה מהממת.
העלתה לי חיוך על הפנים.
אשריה.
וואו וואו אבא.
אז נכון.
אני מזוכיסטית. יותר מדי.
ואני קוראת את הדברים ההם.
וכותבת עוד.
וחופרת בזה.
ואיכ ראיתי עכשיו את הדפים האלו.
עם הכתב שלה והציורים שלה.
וזה עושה לי בחילה.
ואני לאט לאט מבינה יותר ויותר כמה זה מורכב וכמה אני מתעבת אותה וכמה זה בחיים לא ייגמר.
איכ.
הייתי רוצה לא לחזור לאולפנה יותר לעולם.
לא לעשות בגרויות.
לא לפגוש אנשים.
ולא לראות אותה יותר לעולם.
אולי אם זה היה ככה מתישהו אי פעם פשוט הייתי שוכחת ממנה.
פחח.
על מי אני עובדת.
זה יהיה בדיוק כמו עם ההיא.
אני לא שוכחת.
לעולם.
איכככככ אבאאאא שנה הבאה היא חוזרת ללמד באולפנה.
אני לא יודעת מה אני אעשה עם עצמי.
ה' ישמור.
אני אתמוטט.
אני לא אעמוד בזה.
ואחרי פסח חוזרים.
הצילו.
שה' ישמור ויציל את כולנו.
אמן.
אז...
פסח.
תכלס,
שונאת את פסח.
אין מה לאכול.
ויש מיליון אלרגיות.
ומתחיל קיץ.
איכ.
אבל יש לי בגדים חדשים. יאיי.
זה אמור לשמח?
כנראה.
אוקיי.
הלאה.
וכואב לי.
ואחרי פסח אני אצטרך להתחיל לקחת את הוויטמינים.
אבא.
זה מגעיל.
ממש.
ואין לי כח לדאוג לעצמי.
ברצינות.
ואני צריכה לאכול בשר.
זה לא עומד לקרות. איכ.
אני צריכה שמשהו ידחוף אותי לדאוג לעצמי.
מצידי באמת שאין בשביל מה.
קר בחוץ.
זה עושה לי רע.
רע רע רע.
בואו נתעלם ונכחיש.
בואו נשנא את נטספארק שהרסו לי את הפלאפון.
כי היי, היו שם הרבה דברים חשובים.
בעיקר דברים שכתבתי.
אולי בעצם עדיף לשכוח?
פחח.
כתוב לי גם המון בפלאפון הנוכחי.
ובמחשב.
ובמחברת.
אז אין איך לשכוח.
אני רוצה להיעלם מפההה
לא להתמודד
לא לחזור לאולפנה
לא ללמוד
לא לעשות בגרויות
לא לפגוש אנשים
לא לראות אותה ואותה לעולם
פשוט להיעלם.
יועיל לכולם.
ממ.
אז כמו שאומרים,
שנזכה לצאת לחירות אמתית מכל הגלויות,
ולהתנקות באמת מכל החמץ הפנימי?
הלוואי.
שנזכה?
שנזכה.
אבא,
בניסן נגאלו ישראל,
ובניסן עתידין להגאל.
גאולה כללית.
וגאולה פרטית.
הלוואי.
בקרוב.
אמןפיצוחית
...אין ייאוש!
היי.
זה נחמד לדעת שקוראים את מה שאני כותבת.
אבל אבל....
זה שטויות ודברים כואבים.
אנחנו קוראים כל מה שאת כותבתזית שמן ודבש
ואת אישיות מקסימה ואכפתית.
את לא לבד- אנחנו מאחורייך. תמיד.
...אין ייאוש!
ממ.
וואו.
אבלאבל.
אני ממש לא מקסימה וממש לא אכפתית.
ההפך הגמור מזה.
אני בנאדם מטומטם ורע.
בעצם אני בכלל לא בנאדם.
ממה שאת כתבת (וקראתי המון מזה)זית שמן ודבש
עבר עריכה על ידי זית שמן ודבש בתאריך י"ז בניסן תשע"ח 15:29
ניכר בך שאת מקסימה ואכפתית.
זאת האמת.
את לא מכירה את עצמך בכלל.
יש מישהו שטפטף באוזנייך שאת כזאת. אבל זה לא נכון.
הרבה פעמים אנשים לא רוצים שיגיבו למה שהם כותבים כאן-
ולכן אנשים לא מגיבים.
הם לא מגיבים כי אכפת להם.הם לא רוצים להרוס את מה שכתבת. לא כי הם אדישים.
את מקסימה וממש אכפתית!!פיצוחית
ואת זה אני רואה לפי מה שאת כותבת.
תשנה כיוון חשיבה.
את באמת משו מיוחדת! באמת!
^^^זית שמן ודבש
...אין ייאוש!
ממ.
יש לך ספק? אז תסירי אותו.פיצוחית
...אין ייאוש!
אין כל כך סיכוי.
אף אחד בעולם לא מכיר אותי, ואני מכירה את עצמי.
זהו.
את לא מכירה את עצמך באמתזית שמן ודבשאחרונה
רק חלק מעצמך, אבל לא את הכל.
^^פיצוחית
.........לפחות בחלומות.
למה בעצם אני עושה את זה?
מה הטמטום של לפרוק את חיי
במקום כזה
מול מליון וחצי אנשים
שאני לא מכירה
והם לא אותי?
את המקום הכי עמוק וכואב אצלי בלב
להוציא דווקא פה?
אולי,
כי אני אנונימית
אז מה אכפת לי?
אפשר ללמוד
ולהכיר אנשים חכמים.
לקבל מהם גם בלי להכיר.
וגם בגלל
שאני לא מדברת עם אף אחד
כמעט
מהחיים האמיתיים שלי
על מה שעובר עלי
על מה שרע ומר וכואב
בלב
ויש לי
צורך דפוק
והגיוני לגמרי
שמישהו
בן אדם כל שהוא
ישמע מה עובר עלי
ישמע
שבכלל עובר עלי.
אז אולי בעצם זה לא טוב?
גרוע אפילו?
זה מרחיק אותי
מאוד
מאוד
מאוד
מלדבר.
עם מישהו.
אמיתי.
לא וירטואלי.
חוץ מזה שגיליתי
שכשאני קוראת
אנשים אחרים פה
אני עושה לעצמי רע.
אז ללכת? לעזוב?
להישאר?
וואלה לאיודעת.
בינתיים אני די מכורה.
(מותר להזדהות?)רצוא ושוב.
זה לא מליון אנשים, וקראתי....משה
ממ זה היה דימוילפחות בחלומות.
אבל המקום בהחלט די המוני בשביל דברים שנכתבים פה..
יכול להיות. ואת עדיין יכולה לדבר עם אנשים פה.משהאחרונה
לכתוב, ליתר דיוק.
זה לא כמו לדבר, אבל זה רובד אחר בנפש.
פפףףףףףףלפחות בחלומות.
מה עושים עם רגישות יתר?
מצפון מפותח מידי?
זה לא שייך להמשיך ככה.
יש בזה דברים טובים, אין ספק.
אבלאבלאבל
זה כבר באמת מוגזם.
נראה לי...
פפפפףףףףףףףףףףףףףףףףףףף
פפףףףףףףלפחות בחלומות.
מה עושים עם רגישות יתר?
מצפון מפותח מידי?
זה לא שייך להמשיך ככה.
יש בזה דברים טובים, אין ספק.
אבלאבלאבל
זה כבר באמת מוגזם.
נראה לי...
פפפפףףףףףףףףףףףףףףףףףףף
...אין ייאוש!
משפט מסכם: איכ אימאלה זה כל כך מסובך וזה בחיים לא ייגמר.
איכ. זה פשוט מגעיל ואיכ וזוועה.
אימאלה. זה מפחיד רצח. פחד מוות.
זה כל כך מסובך וזה בחיים לא ייגמר. כפשוטו.
אבאאאאאאאאאאאאאאאאא
...אין ייאוש!אחרונה
חבל שאי אפשר לטבוע בים המלח.
שיתמודדו.רוקדת בגשם
אז כן.
הנה. אני מודה.
אני לא רוצה ללכת בדרכי הורי.
בסדר?
אני לא מתחברת לראש הזה של הציונות הדתית.
ובניגוד ל****, אני מאמינה הקב"ה.
נכון.
אני רוצה להיות חרדה לדבר ה'.
אם בלשון העם, חרדית.
הנה. אמרתי את זה.
אני רוצה' הילדים שלי יעריכו את התורה יותר מכל דבר אחר בעולם.
אני רוצה שבעלי ילמד בכולל.
אני רוצה בית עם מלא מלא ילדים שמחים ומאושרים.
אני רוצה לגמור את הש"ס.
אני רוצה מדינת הלכה.
וכן, אני לא מרוצה מהימנה.
אתם תצטרכו לקבל את זה, כי מדרכי לא אסוג.
הנה. אני מודה.
אני לא רוצה ללכת בדרכי הורי.
בסדר?
אני לא מתחברת לראש הזה של הציונות הדתית.
ובניגוד ל****, אני מאמינה הקב"ה.
נכון.
אני רוצה להיות חרדה לדבר ה'.
אם בלשון העם, חרדית.
הנה. אמרתי את זה.
אני רוצה' הילדים שלי יעריכו את התורה יותר מכל דבר אחר בעולם.
אני רוצה שבעלי ילמד בכולל.
אני רוצה בית עם מלא מלא ילדים שמחים ומאושרים.
אני רוצה לגמור את הש"ס.
אני רוצה מדינת הלכה.
וכן, אני לא מרוצה מהימנה.
אתם תצטרכו לקבל את זה, כי מדרכי לא אסוג.
אצה יודערוקדת בגשם
כואב לי עכשיובזמני החופשי
כואב לי ממש
ולהמשיך להקשיב
לחייך ולצחוק במקומות הנכונים
וכל מילה פוצעת את הנפש
מעצימה את הלבד
מסכת הכל בסדר
כאילו הסיטואציה הזו טבעית ומובנת
וזה כואב
ולהמשיך להקשיב
לחייך ולצחוק במקומות הנכונים
וכל מילה פוצעת את הנפש
מעצימה את הלבד
מסכת הכל בסדר
כאילו הסיטואציה הזו טבעית ומובנת
וזה כואב
..פה לקצת
בסוף לא
...ימ''ל
ימים של מילוי מצברים, מתיש אבל כיף.
------------------
לפעמים לא ברור אם לא הבנת את הרמז או שפשוט לא היה שום רמז.
אם אתה אמור לנסות לגשש, או שזה מתאמץ מדי ובכלל מיותר והדבר הנכון הוא להרפות ולשחרר.
אנשים זה דבר מסובך 
(עוד בלי להיכנס להבדלי מגדר 
)
^^זית שמן ודבשאחרונה
מפגש מביךחן,
ניסיון להתעלם
עיניים בתוך הטלפון
רושם מאד מאד שקוע
לא הלך
עיניים בתוך הטלפון
רושם מאד מאד שקוע
לא הלך
אני שונאת. פשוט שונאת.פיצוחית
לא סובלת.
שמכריחים בכוח.
לא רוצה.
כבר אמרתי.
דיי כבר. נמאס.
זאת אני. וכך אשאר.
מרדנית בהכל.
שונאת את הרוב.
לא סובלת.
מאושרת שכך הפסיקה.
ומקוממת שאין לי בחירה
לטוב ולרע
שונאת חופשים עם המשפחה.
הקטנה המצומצמת.
הרחבה זה כייף
נפגשים מדברים משחקים
אבל ביחד.
אפילו טיול הופך לבלתי נסבל.
שיגמר השבוע זה.
ושיגיע יום ראשון.
אבל שהוא יעבור
כמו שאני רוצה
טוב טוב טוב.