בעוד זמן , כשאהיה קטן
אצא מכאן אל שדות השמחה השלמה,
בסתני הדעה הצלולה
ושם אוכל לשבעה
ואדע בתודה
כי שלחת רוח ושמש ללטפני,
צמא ורעב להקיצני משנתי
(נהר האמת)
בעוד זמן , כשאהיה קטן
אצא מכאן אל שדות השמחה השלמה,
בסתני הדעה הצלולה
ושם אוכל לשבעה
ואדע בתודה
כי שלחת רוח ושמש ללטפני,
צמא ורעב להקיצני משנתי
(נהר האמת)
וחשבתי שכבר אני פטור מהנסיעות
ובכן
לא
יש ארוסין באותו אזור. שיהיה במזל טוב.
ושבוע הבא יש נסיעה ארוכה.
הבדידות...
חן,את יודעת את זה, כמה שאני אוהבת את הפורומים אני שונאת אותם.טוב לי לצפות בכם מהצד (לא שאת זה הספקתי יותר מדי השבוע.. את שוכחת שלא לכולנו יש שיקוצים ביד
)

תכל'ס.. מה שנכון נכון. אם כי אני שונאת להקליד אצלך, מרגיש לי כאילו אני האדם הקדמון שלא עומד בקצב ההתפתחות של פלאי הטכנולגיה

סמארטפון הכי שאווה!
מבטיחה לך שאם תבקשי ממנו הוא יתן לך! די כבר עם השיעבוד הזה. זה בדיוק הזמן להחליף. אשכרה לצאת מעבדות לחרות


זה הסיבוכים שה' יתברך שותל לנו בעבודתו, ככה זה הולך. את רוצה כולה להחליף לנוקיה והוא רק מברר עד כמה את נחרצת וכמה זה חשוב לך, אם את לא אומרת "אבא אימץ אותו אז אני לא יכולה" ונכנעת אלא מתעקשת על זה.
יאללה תעשי את זה
רק לפסח
אני לא עושה להם טוב, והם לא עושים לי טוב.
אני צריך להתבודד עם עצמי, אין לי זמן.
טיול לבד. אבל אני בחופש צריך לטייל גם עם ** * ועם *** ואין זמן לעוד טיול.
אמא,
שיר הערש ששרת מזמן רודף אותי, לאן אברח, לאן?
אילו יכולתי, הייתי שוכחת איך באתי לכאן.
אמא,
לא אוכל להימלט מכישופך, עיני חשכו פתאום.
אילו יכולתי הייתי חוזרת אלייך היום.
אמא, הו אמא,
איך בדמי, בעמקי נשמתי, דעתך נחושה.
אמא, הו אמא,
את וגם אני, בשנאה ואהבה, בין כוח וחולשה.
אמא,
איך רציתי שתחבקי ותלטפי ותאמיני בי,
אילו יכולתי הייתי עוקרת אותך מליבי.
אמא,
אין לי בית בחדרי, במיטתי, ואין לי מנוחה
אילו יכולתי הייתי בוכה עוד דמעה מלוחה.
![]()
![]()
(ותודה לאהוד מנור שכתב אותי)
מה כל כך מציק בזבובים?
נכון, לפעמים הם נוחתים עליך וזה מדגדג.
ויותר מאשר מדגדג, זה מגעיל, כי לך תדע על איזו חתיכה נאה הם ישבו קודם.
אבל זה לא זה, כי הם מציקים גם כשהם אפילו לא חושבים לעשות עליך עצירה.
סתם כי הם מעופפים להם שם בחלל, בזווית העין או אפילו מעבר לה אם רק תדע שהם שם. אז למה?
הסיבה היא עצם זה שיש פה משהו שמסתובב, הוא יכול לנחות עליך ויכול שלא. חוסר ודאות.
עכביש פחות מפריע, הוא נח לו שם בפינה וזהו (ומדביר זבובים מדי פעם). אם תרצה להעיף אותו עוד יום, שבוע או חודשיים הוא עדיין יהיה שם. אבל לא זבוב, הוא מסתובב ומסתובב, מזמזם זמזומים וזומם מזימות. תעיף עיניך בו ואיננו, והופ! הנה הוא שוב.
וככה זה עם מחשבות, יש כאלו שיושבות להן בפינה הקבועה שלהן. אתה יודע מה הן ומה הכוונות שלהן.
אבל יש כאלו שהן פשוט אי שם, מסתובבות. לא לגמרי ברור מה הן ולמה הן מפריעות לך, לא ברור מה ההשלכות שלהן. הן לא סגורות. מערערות.
תודה.
פסידוניתאוף.
תרגיש טוב.
זה בפיתוח.