פורום ריק ומוסתר (עמוד 1034)

אפשר לבחור מה לעשות בהם אבל בסופו של דבר זה יום...

אגב אני חלק מהפורים הסתובבי עם מדבקת סמיילי כדי שיפתור אותי מלחייך (עובד על שיכורים)

אם יורשה לי...
זה בסדר להגיד ששונאים
ואחרי שמכירים ברגש הזה ונותנים לו מקום, יש מקום לראות מה נכון לעשות כדי לא להישאר שם

אבל להגיד ששונאים ולבטא את הרגש זה הכי לגיטימי בעולם
(שוב, לא להישאר שם אבל זה בסדר להגיד כדי לפרוק.. בעיני לפחות)

אני אחד השנאים בעקרון.
פשוט להפנות שנאה למשהו מופשט זה קצת לא נכון לדעתי, לשנוא אבל להפנות את זה לכיוון הנכון

לא הבנתי את המשפט "לשנוא אבל להפנות את זה לכיוון הנכון"
(ויכול להיות שלפעמים עדיף להפנות שנאה כלפי משהו מופשט... נראה לי שזה פחות מזיק)

באופן אישי, השנאה שלי לפורים היא לא בגלל מה שאני עושה בו,

אלא (בעיקר) בגלל הכוחות שדורשים ממני הדברים שאני עושה.

 

 

(אז אולי זה לא לגמרי נכון להגיד שאני שונאת את פורים. אני שונאת למצוא כוחות לדברים שאני רוצה לעשות בפורים. משהו כזה. הסתבכתי)

להיסתכל עליו, ואתה צריך לאהוב את הבחירות שלך..

את כותבת יפה מאוד.
תארת יפה.

ואני אוהבת את התקווה שיש לך.
היא אמיתית.
אחת כזאת חסרה לכ"כ הרבה אנשים.

הלוואי ונראה.

היא באמת אמיתית

ובאמת חסרה כ"כ

אנחנו נראה, את תראי, חייב להיות.

אני לא מכירה אותך בכלל,

ואין לי מושג מי את.

אבל את מדהימה כלכך.

קראתי.

ואני לא כותבת פה כבר הרבה זמן,

וגרמת לי להגיב לך.

 

כי נגעת לי כל כך עמוק בפנים.

יואו איזו הזדהות.

 

 

מסתבר שאני לא מוזרה ולא יחידה.

כל כך הרבה אנשים מרגישים את זה, או חלקים מזה. מי יותר בעוצמה ומי פחות, מי יותר במודע ומי פחות.

שמחה שנגעתי בך, באמת.

תודה!

ועכשיו קראתי עוד דברים שכתבת פה.

עושה חשק להכיר אותך, באמת.

 

ממ.. נכון, את צודקת. הרבה מרגישים.

מי יותר ומי פחות. וכל אחד מהכיוון שלו.

אבל בדכ בשגרה לא רואים את זה.

רואים רק את הבחוץ השגרתי והאפור.

המשמים.

ופה הבאת לי במסה הרבה מהתחושות שלי,

שגם כשמדברים עומק רציני ביותר,

כמעט ואין מי שמצליח להבין כל כך הרבה.. 

 

אז תודה על זה.

את מוזמנת

נכון, זה אחד הדברים שכואבים לי. כי כולנו במיליון סירות בודדות אבל, בעצם, בסירה אחת.

בשמחה ממש!
 

הלוואי שהיא תקרא. ותבין. ותרגיש.

לשלוח לה את זה זה אופציה?

אפילו דרך גורם שלישי כלשהו

התלבטתי אם להראות לה שתראה לך אבל מסתבר שאני לא חשאית במיוחד ולא מורכב לעלות עלי..

וואי, אני שמחה שראית את זה!

את אמרת..

ואני באמת מאמינה בזה. אבל הלוואי שהוא יבוא עכשיו. היום. השבת

אני גם מקווה

עד שהוא מחליט לבוא, אני כבר מתפחלצת..
אותי הטוב הזה לא אוהב..
אולי אותך כן.. אני לא יודעת..
לא מכירה אותך..












או שאולי כן..

אבל הי, ברור שהוא אוהב! 

הטוב הזה הוא לא עצמאי, נכון? ה' יתברך מכוון ומשפיע אותו. הוא אוהב אותי מאוד. וגם אותך, ואת יודעת את זה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כן ואת כבר יודעת תהיתי כמה זמן זה יחזיק עד שתעלי על זה או שאני לא אתאפק..

צודקת.. אבל לפעמים שוכחים שהוא לא עצמאי.. ואז בדר"כ הכל קשה יותר.


אני מכירה אותך
זה היה קל

ולקבל את זה שלא תמיד מצליחים להרגיש את זה.

 

 

 

אה באמת? כן זה באמת היה קל.. וגם ככה הייתי מראה לך את זה כי מגיע לך וחשוב לי לפתוח לך את החלון הזה

מכירה בקטע של יודעת מהו סגנון הדיבור שלך.. מזהה אותו מקילומטרים..
ממ..
איזה חלון?|חושב|

חיימשלי, אני אוהבת אותך, ושמחה מזה.
פה תמיד.
את יודעת את זה!

 

הוא יפיפה! אני אוהבת את הראל טל!

דרך אגב, את לאמבינה, אני מסיונרית של רמת גן בבית.
מזה עובד לי!
אבא היום סיפר לי שהוא עשה מנוי לאתר של ישיבת ר"ג ושהוא כל היום שומע שיעורים שלהם.
הוא התלהב טירןף על הרב יהושוע
ואמא גם שומעת בלי סוף את הרב..
ואבא ביקש ממנו לקנות לו את מבקשי פניך
הוא אמר שהוא חייבב את זה!
חח.. איזה חומדיים

יואוו אני מחבבת את ההורים שלך ביותר

הם מתוקים!

ואני מסיונרית טובה

דרך אגב- את יודעת מה יש היום?
תחיה באה לפה! והיא תישן אצלי גם
יהיה מסיבות! את מוזמנת גם

איך הייתי רוצה! תהנו, קופות

יום אחד בחמישי כלשהו נעשה את זה שלושתינו
מבטיחה.

יאוו זה יהיה כזה כיףף!!

כשאני אגמור להיות מדריכה ויחזרו להיות לי חיים בימי חמישי

סתם לא הקופיפות שלי הן החיים שלי.

ונעשה את זה עוד קודם בע"ה

חומד
תחיה מוסרת דשש

זה פסדר.. לך מותר להגיב תמיד
היה לך כח כי את קוראת בקצב של מטוס
רשמתי אותך ברשימת המוזמנים שלי לשנה הבאה
ממ.. עד כמה זה משכנע?! נו טוב.. פסדר..
יופי! זה משמח אותי

אבל כן, זה לא לקח יותר מדי זמן..

נפלא אני אקח את זה כהשתכנעות

(מקווה שזה בסדר 😐)

כשיש כל כך הרבה מה לומר, אבל אין מילים

עוד ייתרון זה שזה מדבק: אם מצליחים לשמח אנשים לפעמים מצליחים גם לשמוח לבד.

איי.. איזה נחת זה היה.
עשיתי הכנה יפה, וזה פעם ראשונה שעשיתי הכנה לפורים.
שמעתי כמה שיעורים של הרב יהושוע.
אוייש איזו מתיקות.
הייתי בהתוועדות, וערב מקסים.
זז שם ממש משהו. בלב שלי.
הוא היה מלא בבלבול.
והתמלא באהבת ה' ורצון לשינוי.
הגעתי לפורים מלאה בדברים מתוקים.
רצון ל "ונהפוך הוא" פנימי.


זה התחיל באולפנא.
ותחיה באה. והיה לי כיף.
כי לידה כיף לי.
היא מתוקה ממש.
דברנו והיה כיף.
ערב, קריאת מגילה בחדר אוכל.
כולן מחופשות ואוירת פורים כבר מורגשת באויר.
שבירת הצום.
סעודת פורים של כל האולפנא.
היה מצחיק. זה נחמד להכיר לאנשים שאתה אוהב, אנשים אחרים שאתה אוהב.
ועוד יותר נחמד זה לראות שהם אוהבים אחד את השני גם.
הרקדה. היה כיף.
יצאתי מהר. היה לי טרמפ עד לרמת גן.
הוא התקשר אליה. והוא היה מתוק.
והיא שמחה. אז שמחתי איתה.
הגענו לישיבה. ורקדנו ושרנו וצחקנו.
ושתינו קצת.
ובחנו את הבחורים.
היה טוב.
ואז חברות מהאולפנא הגיעו.
היה שמח. זהו נגמר.
יצאנו עם התיקים הגדולים לבית של אפרת.
שלוש חברות. נפלנו עליה.
סדרנו חדר של שניים ואירגנו אותו לארבע.
התקלחתי. פיג'מה.
גם הן (חלקן) התקלחו.
אכלנו קורנפלקס וחביתות.
השעה הייתה 4 לפנות בוקר לשאלתכם.
הלכנו לחדר. דיברנו. ואני בעיקר חייכתי.
ככ קיוויתי שיהיה ביניהן חיבור יפה.
והיה, הן מקסימות!

בוקר. תפילה.
קריאת מגילה אצל ****.
ברמת גן קוראים את המגילה מצחיק.
פחות טעמים. יותר הצגה.
צחקתי.

**** הלכה.. ואני ותחיה חזרנו לאפרת.
הבאנו להם משלוח מנות. אכלנו א. בוקר.
ועפנו חזרה לירושלים.
לא להעיק וכו'..

ירושלים.
איזה אהבה יש לי למקום הזה.
הגעתי הבייתה, אכלתי. הלכתי לישון.
צריך לקום בשתיים לעסודה. ואסור לאחר.
זה פעם ראשונה שאני עובדת שם.
רושם ראשוני וזה..
קמתי בשלוש ועדקנתי שאני מאחרת.
פסדר היא תתמודד.
שעתיים ניקיתי לה את כל הבית.
לא שהיה הרבה מה לנקות..

תחיה התקשרה. דברתי איתה.
אפרת תבוא בערב לפורים בירושלים.
יש קריאת מגילה בשש במרכז.. ויש לי גם טרמפ עם יוסי להר המור.. אבל אני לא אספיק..
כי רק בשש היא עלתה על אוטובוס מר"ג.
היא הגיעה והייתי באמצע לארגן את אחיות שלי הקטנות עם תחפושות.
יצא יפה ממש.
איזה אחיות יפות ומתוקות יש לי.
אפרת אוהבת ילדים. וילדים גם אוהבים אותה. (מה הפלא?! מי שם עליהם בכלל?? היא.)
טוב אז היא שיחקה עם אוריאל, והביאה לו קצת צומי שבהחלט חסר..
התארגנתי וישר לקריאת מגילה.
(ספרדים וזה.. היא לא רגילה.
אחרי הפורים הזה היא עברה את המבחן ועמדה בו בהצלחה.)
משם המשכנו למכון מאיר. היה קדוש ושמח.
למה לא מרכז? ממ.. אולי כי הם החליטו לא לשים עזרת נשים.. כנראה כדי למנוע ריכולים..
פסדר.. היה מקסים במכון. היינו שם.
וראיתי את כל האנשים מפעם.
(עצוב שהן אנשים מפעם..)

טוב.. אז יצא מהחורים וחשבנו מה לעשות. ממ.. אולי גאולה? בטוח יש שם איזה משהו..
אולי העיר.. הזולה.. לא. פורים זה חג של קדושה.
ושם לא ככ..

אז הלכנו למרכז. למרות שידענו שהם בחדר אוכל ושאין עזרת נשים. שמענו את המוזיקה.
וישבנו עם הגדר.. לא יודעו מה לעשות.
ואז עטרת עברה.. אמרתי לה שלום. חיבוק. והסברתי לה את המצוקה..
והיא כמו מיוחסת טובה.
העבירה אותנו דרך המטבח של מרכז למקום
שממנו רואים מקסים מה קורה בחדר האוכל,
ואף אחד לא יכול לראות אותך.
ישבנו שם. ושמחנו. שלוש וחצי שעות הסתכלנו עליהם.
איזו קדושה. איזו מתיקות.
התרוממות נפש ממש.
וריכלנו על הבחורים. והיה כיף.
ואז בשתיים כבר התעייפתי.. אז הלכנו.

חזרנו הבייתה.
אכלנו. מסקנה, היא הייתה מורעבת.
ארגנתי את הכלום מקום שיש לאורחים.
היא נכנסה להתקלח.
אמרתי לה שצריך לחכות.
המים צריכים להתחמם.
היא נכנסה בכל זאת, והתקלחה בקרים.
כאב לי עליה..
פסדר...לא היה לי כח לחכות וכבר היה מאוחר..
אז בלי להתקלח שמתי פיג'מה והלכתי לישון.

בוקר, קמתי עם חיוך!
פורים היום.
התארגנתי, התלבשתי וכך גם היא.
התפללנו.
הכנו משלוחי מנות.
קריאת מגילה. בדרך לבית כנסת תחיה התקשרה.
שאלה איפה אני. שאלתי למה.. אני בכניסה לבית שלך מותק.
אוףף.. אני רוצה לראות אותך, אבל אני בדיוק בדרך לקריאת מגילה..
לא נורא.. אני הראה אותך אחכ..
ממ.. ביי מותק.

קריאת מגילה. איזה חום! איזו התמרחות!!
מי קורא? מתי קורא? עד שזה התחיל,
סיוט מתמשך.
תוך 20 דקות הוא סיים את כל המגילה.
חזרנו הבייתה. אכלנו. היא הזכירה שהיא צריכה לחזור לר"ג לפני שבת.
(צחקתי בפנים. זה לא יקרה...)

יצאנו לחלק משלוחי מנות. והיה מצחיק אצל צביה, כולם היו שיכורים. והם עשו שטויות.
הלכנו גם לתחיה. וראיתי את התאומות המקסימות האלה באמצע החיים בלי שום קשר.
ואז "גילינו" שאין לאפרת סיכוי להגיע לר"ג לפני שבת.
והיא אצלי גם בשבת.
כיף לי!
הגענו לסעודת פורים בבית.
ואני כבר שבוע חולמת על הרגע בו אני אשתה,
ולא יהיה לי אכפת מכלום..
אז שתיתי כוס.
ועוד אחת.
ועוד אחת.
ועוד חצי.
שתיתי נורא מהר וזה השפיע באותה מהירות..
התחלתי לשיר את "טעיתי".. הראל טל..
תמיד הוא שם. בשפיות וגם כשלא..
וחיבקתי את אמא. וסוף סוף, לראשונה ספרתי
לה בבכי גדול ובאמת כמה אני אוהבת אותה.
סיפרתי לאח שלי הקטן כמה אני גאה בו.
שמגדל פיאות ושם פס על העולם.
וחיבקתי את אחותי הקטנה.
סוף סוף האנשים שהכי חשובים לי בעולם שמעו אותי באמת.
ובכיתי. המון.
כי החיים כואבים.
והיין פתח את סכר הדמעות.
והיא הייתה מולי, איתו, ולא עמדתי בזה,
ושאלי אותה בבכי ובצעקה גדולה ומרה מאוד,
איך היא יכולה לחיות ככה.
איך היא יכולה לחייך כשהנשמה שלה ככ רחוקה?
סיפרתי לה כמה כואב לי.
בכיתי.
וכולם איתי.
זה כואב.
וזה יכאב.
עד שזה ישתנה.
היא חלק מאיתנו.
וכבר אמרו, משפחה- איש אחד.
ואפרת. צפתה בהכל מן הצד. הכירה את המקומות הכואבים יותר שלנו.
ובכתה גם כן.
בשקט.
המשכתי.
והיו לי כל מיני יציאות ודברי תורה.
אני כבר לא ככ זוכרת, אבל אני זוכרת שבכללי,
כל פעם שהזכירו משהו שיש לו אפילו ריח של עבירה,
התחלתי לבכות.
(איזה מאמא!)

אז כבר עוד שעה שבת, ואני מסוחררת כמו החיים.
אבל צוחקת ומחייכת.
ומשוחררת.
ומאושרת.
בכח סחבו אותי לחדר לישון.
והיא. היא הייתה איתי כל הזמן.
סבלה אותי. בכתה ושתקה. אני זוכרת שהיא אמרה לי- את יודעת איזה נשמה גדולה את?
יש לך מושג?
את יודעת כמה אני אוהבת אותך?
הנהנתי ונרדמתי.

אחרי שעתיים התעוררתי.
שבת כבר נכנסה.
עדיין מסוחררת.
יותר מפוקסת ממקודם.
התבאסתי. רציתי ללכת למרכז.
להיות שם כשפורים בשישי זה בדיחה.
תכננתי, אבל כנראה שאני גרועה בזה.

יצאתי מהחדר ושאלתי את הודיה איפה אפרת.
היא אמרה שהיא הלכה..
הבנתי שלמרכז.
בחרתי בגדים, נכנסתי למקלחת.
מים קרים. יופי.
התרעננתי.
ויצאתי.
הלכתי בטילים. דרך הבית של עטרת.
כי בטח עטרת תלווה אותה, ואם הן בחזור,
אז שהראה אותן לפחות..
הלכתי ולא ראיתי אותה.
הגעתי למרכז, וחיפשתי אותה.
ראיתי את תחיה,
ישנת??
ממ.. כןקצת למה?
אמ.. העיניים שלך אדומות..
ברחתי.

שאלתי את אורה אם היא ראתה אותה, והיא אמרה שכן.
אז איפה היא??
חזרתי הבייתה וקיוויתי בכל ליבי שהיא לא הסתבכה.
כשהגעתי לבניין היא ישבה למטה ושיחקה עם אחים שלי הקטנים.
איזו חמודה.
יש לה סבלנות אליהם.
חייבת ללמוד את זה.

ישר חיבקתי אותה,
והתנצלתי אלף פעמים על חוסר ההתחשבות.
הרגיש לי ככ רע.
מה היא עשתה כשישנתי?
ובטח היה בושות לבכות לבד מול כל המשפחה שלי..
עזבתי את השפיות ואותה.
אם את קוראת את זה, שוב סליחה.

עלינו לקידוש, וירדו עלי חזק.
פסדר עברתי את זה.
עדיין לא ככ מפוקסת.

שבת עברה בכיף.
והיא מסכנה..
אשכנזייה בבית ספרדי מלא אוכל.
ולא סתם אשכנזייה.
היא לא יודעת מה זה אוכל אמיתי.
הם שיגעו אותה על זה.
חיימשלי. גם על זה סליחה.
שחכתי לעשות לך הכנה..

אמא טוענת שהיא סבלה.
אני טוענת שזה בא ביחד.
היא טוענת שהיא לא..
פסדר.. מה היא תגיד שכן?!

אני נהנתי בכל מקרה.
והיה לי כיף שהיא הייתה שם.
ואני שמחה שעשיתי את מה שעשיתי.
רק כואב לי שזה פגע בה..
אבל פסדר.
לא קרה כלום.
היה לי את הפורים הכי מדהים בעולם!

זהו סיימתי.
מעניין אם למישהו אשכרה היה כוח לקרא את כל זה..|תוהה|

לילה מקסים.

הייתי חייבת.

חוסר תקשורת זה הגורם הכי גדול למריבות.
תעשי את שלך. אם עדין אין תגובה מהצד השני, תרפי.
אל תתני לעצמך ליפול למריבות זולות. (יקרות בכלל.. אבל נעזוב את זה..)
בהצלחה



(מקוה שזה בסדר שהגבתי)

תודה!

זה נכון.

 

מותר להגיב לי 

זה כתוב בחתימה.. כשאני לא ארצה שיגיבו אני אציין את זה בשרשור..

מקווה שאת כבר מרגישה יותר טוב