and the tears come streaming down your face
whan you lose something you can't replace
when you love someone but it goes to waste
(yes, it is)
https://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/4131
(כתבתי פעם)
אבא. תעשה שכל זה מוביל למקום טוב.
הלוואי.
מצחיק שאני רגיש לדיבורים על זה, בעצם עצוב,
כי זה מראה כמה עמוק החתך בבשר,
אבל זה אני, ככה, באהבה, בשמחה. בכאב.
וזה לא תלוי בדבר, רק מושפע מדברים.
מבחוץ, מהלחץ, מהקושי בחיים שמחלחל פנימה,
אחרי שעמלתי כול כך קשה לנקז אותו החוצה.
בעצם לא לנקז אותו, רק להעמידו במקומו,
ליצבו, להגדיר לו גבולות גיזרה,
ולהישתמש בוא.
כן, זה בערך החזון לחיים שלווים, חלומו של כול גבר,
ואת זה אני רוצה.
הוא אחרי ובוגר, שקול ואחראי, וילד, ונער.
והוא מתקדם ומשתפר ונסוג והורס וחוזר חלילה,
וכול זה, לא לשב, זה בדיוק מה שבונה בנאדם עד שימצא את מקומו.
וואלה אבא תודה, לא חשבתי שתדאג ככה, מודה, לפעמי אפילו לא האמנתי, מצטער, אפשר עזרה גם בהמשך?
אז אחרי שלוש וחצי שנים של קילוף ושחיקה איטית מהכבוד הראשוני המובנה.
עכשיו אני יכול להגיד.
הוא ילדותי ומשקר(לא שקרן.)
הוא נפגע בקלות, ובמקרה כזה,
הוא לא יבחל בשום אמצעי כיד להחזיר/ להשיב את הכבוד(הוא לא מבין שבדרך זאת הוא רק יורד).
לא תהיה לו בעיה לשקר כדי לשמור על דמותו.
אין סוף למניפולציות הריגשיות שהוא מפעיל על תלמידים.
(שליחת מסרונים תמוהים, הכרזה על אנשים כ"נגררים, שפוטים", טירטור אנשים בין סמחויות.)
הוא חלקלק ורגבובי.
תודה ושנה טובה.
מאה אחוז, בהצלחה.
זה שהעולם עגול,
לא אומר שכל יצירותיו מרובעים,
והאנשים אליפסים.
ואני משולש.
אנחנו יכולים להפוך את העולם.
אתה יכול רק להרוס
ואני רק לדרוך על הדשא היפה שהיה.
הן תמיד היו שם, כמו חברים נאמנים, כמו סיפון בטוח, כמו אנשי הגשם.
היא תמיד ברחה אליהם, ברחה לתוכם כשהיה קשה לה. הם עזרו לה להתמודד עם עצמה.
ולכן היא לא צפתה את זה. היא לא צפתה את הבגידה שלהם, את הסערה כשבאה דוקא כשהיא רצתה לשוט בשקט. את אני הגשם שהפכו פתאום לקוביות קרות של ברד.
היא רצתה לברוח אליהם, אל המקום המוכר, המחבק.
היא לא יכלה.
בריחה זאת גם דרך התמודדות, והבריחה שלה היתה לתוך עולם טוב שהפנה לה עורף כשהיא היתה הכי זקוקה לו. היא ניסתה למצוא דרכים אחרות להתמודד, ניסתה לבכות, ולא, לא הצליחה.
מספר הפעמים שהיא התאמנה בלהוריד לעצמה דמעות מול המראה לא עזר לה עכשיו. תוכניות של שחקנית יש לך, אבל מול עצמך את לא מסוגלת להתמודד.
היא הרגישה כאילו משהו ממנה נלקח, משהו עמוק חסר בה.
היא לא מצליחה לכתוב מילים על נייר, היא לא מצליחה לבטא את עצמה.
היא לא מצליחה לכתוב, היא לא לא לא מצליחה.
רק היא תבין כמה נוראי זה.
(ואולי אחד מאנשי הגשם שעומד על הסיפון, מבין שלמרות כל מה שהיא כותבת, דוקא כשהיא חושבת שהיא לא מצליחה לכתוב היא הכי אמיתית עם עצמה.
אבל רק אולי.)
וואו.
צמרמורת עשית לי.
זה נכתב כשהצלחתי לכתוב על הפעמים שבהן לא הצלחתי.
כשאני לא מצליחה לכתוב אני כן מצליחה לחבר משפטים, מאוד יפים אפילו, אבל הם לא באמת מבטאים את מה שאני מרגישה.
)
חן,)אני אוהב את הגישה הזו. כל מעסיק בנפרד יכול לפטר אותך והחיים ימשכו כמעט כרגיל.
את מגישה דו"ח בסוף שנה?
יכול להיות שכדאי לך, במיוחד אם היקף המשרה משתנה לאורך השנה.
תשקלי את האופציה לעבור משכירה לעצמאית בפרוייקטים הקטנים. זה יעלה קצת יותר בניירת אבל יאפשר לך גם להכיר בהוצאות הבית.
חן,ואם תאחרי עם זה קצת גם תקבלי ריבית.
)יש כמה היתרים לשלם/לקבל ריבית. אחד מהם אומר שלא מדובר ביהודי שישתעבד לריבית, ולכן ארגון משפטי כמו חברה בע"מ או מדינת ישראל יכול לשלם ריבית.
זה להבדיל מצריכה פרטית שאין כל היתר לשלם ריבית עבורה, ואוברדרפט פרטי למשל זה דבר ש"היתר עסקה" עליו הוא דבר מאוד בעייתי.
תודהחן,אחרונהתהיתי
ואולי אני עדיין תוהה.
אני לא יודעת.
הבלבול מקשה עלי.
אוף. שיעבור כבר הזמן הזה.....
זה לא תמיד כל כך פשוט לי!
