פורום ריק ומוסתר (עמוד 1055)

כאילו.

אולי כן.

אבל אני לא מתחרטת.

רק אני מרוב אהבה שותק

יש שלב שהאהבה מעבר לגבולות הגוף. 
אז שותקים, זו הצרחה הכי גדולה שתתקבל. וכל המילים מכונסות בה. 

אנחנו לא כותבים, זה כולא כל פיסת רגש אפשרית 
אינסוף לא כולאים. 
אסור לרצוח.

אולי אצלך

אצלי אחרת, הרגש הוא האינסוף. 
 

גולמי הוא לא. 

השתיקה היא היא הזוהר בכבודו, היא המימד האחר. 

זה בטח חייב להיות מתיש

לחיות בשביל כל כך הרבה אנשים

לא? 

אתה לא אמור לחיות בשביל מישהו אחר

או לנסות לחשוב במקומו 

או להרגיש

או לדעת עליו יותר מעצמו

ניסית להסביר לי איך הרגש שלי פועל. 

ואתה

ושלי

אומר הכל

וכן, ללמוד לכתוב אני צריכה

זה לא אומר שהרגש שלי לא שונה משלך 

הרגש שלי אינסופי

אולי שלך גולמי

הכתיבה עוזרת לך לסדר ואולי לתמחר את עוצמת הרגשות

להניח הכל בקופסא של ריבועים שחורים קטנים, למסגר

המילים יכולות להיות עוצמתיות, מתישהו

זה מתחיל לחזור על עצמו, וככל שתשתמש במילים בעלות קונוטציה גבוהה

הגירוי יפחת, ותחפש מילים אחרות

המילים סופיות, הצירופים שונים. בסוף

לא לכתוב, זה השחרור הכי גדול של הרגש. 

לשים שתי נקודות על דף, וליצור עולם שלך ואינסופי, בין שתי הנקודות. 

..

יש שם עולם. והוא שלי. 

ואז, אז מה מטרת הכתיבה?

זה בסדר להיות חלוקים בדעות. 

אפשר לומר שזה בסדר לומר שאתה חי?

ככה הכאב, אין צורך להודות בו, הוא קיים

(זה יותר מבסדר לקבל עזרה

ויותר מורכב שיש אגו)

זעקה אילמת. 
 

כנראה חמניות זה הפתרון. 

(בעיקרבעיקר, לגסוס בגשם, להתייבש בשמש. ולשתוק)

לי קנו מיעיל חדש,

והיום אותו אילבש...

האמת שלא קראתי את התוכן לפני שהגבתי, טעות.

ולפעמים אני חושב שבריחה לבדיחות וחיוך היא פתרון, וזה נכון לפעמים, אבל לא תמיד. גם זו טעות.

(ונכון שאדישות, מכוונת או שלא, לכאב של אחרים היא רעה,

אבל ניצול שלו ושימוש בו חמורים לא פחות. לתשומת לב)

או שרק היית קוראת שם.

היה מעניין להעיף מבט, למרות שבטח את מעדיפה להשאיר את התקופה הזו מאחורייך.

בכלל, האינטרנט מאוד מפריע לרצון של אנשים לשכוח כל מיני דברים.

מוזמנת (גם באישי) לשלוח קישור למה שהיה, ואראה לך שכנראה התוכן עדיין ניתן לאיתור.

(ועכשיו סיקרנת אותי, אבל לשיקולך)

(הכסף?)

רק שזה כלי מעניין שכבר חילץ אותנו פעם מתביעה על הפרת ז"י שלא הייתה.

ניחוש שלי שההשבתה של האתר הזה נובעת מזה שהוא כתוב בטכנולוגיה מיושנת (asp), מלא בחורי אבטחה ולא מותאם לסלולרי.

אחרת הם היו משאירים אותו רק בשביל לשים פרסומות מסביב לתעבורה שמגיעה מגוגל.

הוא אבד יחד עם דיסק קשיח ב2005. לכל החומר שלי חוץ ממנו היה גיבוי, לו לא.

היה גיבוי מסודר - של הכל חוץ מזה.

חבורת אנשים שתוייגו אצלי במוח (ולא רק) בצד השלילי של המפה.

בדיעבד אני יכול להגיד שהיה לי צד משמעותי במהלך וניצלתי את הכלים שהיו לי כדי להשיב מלחמה שערה.

הרבה ביוב זרם בירקון מאז. אני מתלבט אם לשתף פעולה (מה שאני עושה בינתיים) או להחליט לשים את החלק הזה מאחוריי.

מאתגר קצת.

הלוואי

וזה נכון שיש יותר חבדניקיות מחבדניקים כתבתי בכללי אבל גם להם לא חסר

הלב לא שלם, והולכים על משהו כי לא נעים או כי אין חשק לסרב.

עשיתי את זה הרבה. התוצר (בדרך כלל עוד כמה שקלים שמתוכם מס הכנסה גזר שליש וביטוח לאומי עוד שביעית)  לא שווה את זה.

איך נגמלים מזה?

קשה להגיב בלי לדעת על מה מדובר, אבל באופן כללי - כמעט בכל בחירה מוטעית יש גם פן חיובי, הן מצד הסיבות שכן גרמו לך לבחור בה (הרי היו שיקולים לכאן ולכן - עזרה לאחרים, סיכוי להצלחה מסוימת וכו' - כמעט אף פעם הברירה היא לא בינארית - טוב או רע) והן מצד הפקת הלקחים מהטעות להבא. אז נכון שלעשות בחירה לא נכונה זה מבאס, אבל לפחות יש בזה גם צד חיובי שאפשר להתמקד בו ולהתבאס קצת פחות.

(בשמחה )

אבל עדיין מעדיפה לצמצם את הפעמים שאני לומדת מתוך הבחירה המוטעית
 

והפעם זה ממש תסכל אותי כי זה היה פשוט סתםםם

מצאתי את עצמי ביום שישי מתוסכלת כל כך

במיוחד כשהתוצאה היתה ידועה מראש ולא היה בזה שום טעם!!!!

אבל די, עבר...

נשאר לי רק התובנה שאני צריכה לסמוך יותר על עצמי ועל התחושות שלי