אוף.
אבל הכי טובה שיש לי להציע)פףאהבת ישראל!!
אני תוהה אם זה היה נכון...
השתנתיאהבת ישראל!!
ויש בזה צדדים ממש נחמדים!
אני מוצאת את עצמי הרבה יותר
וזה מדהים עד כמה "משנה מקום משנה מזל" נכון לפעמים. זה מדהים!
כל השינוי בכללי משנה שעברה להשנה.
הוא מדהים
אני פשוט רואה את השינוי הזה וזה עושה לי טוב בלב!
זה מדהים ממש!
אני הרבה יותר פתוחה משתפת אחרים. ואתם לא יודעים עד כמה השינוי הזה משמעותי!
אצלי, אצל הבנאדם הזה שרק לפני כמה חודשים היה אחר....
וזה כיף.
נכון, זה גם מעלה לי מורכבויות וזה לא תמיד קל.
אבל זה כל כך טוב לדעת, שיש תקווה ויש דרך.
ושלמרות שזה היה נראה הפוך- השינוי הזה עוש טוב בלב.
נו, אז יש תקווה.
החיוך שלי עולה.
וזה עצמו מחמם את הלב
הרגע הזהאהבת ישראל!!
שאתה מתלבט
ומתלבט
ותוהה מה נכון ואם ואיך
ואם בכלל ומה נכון לעשות
ומה אפשר בכלל
ואתה רק רוצה שבריר של תקווה
אור וקצה של דרך
רמז, קצת כוח
לדעת שיש תקווה
שיש דרך
שיש מה לעשות
שיש חיים
שיש..... שיש!
שאתה לא לבד
שאתה לא בודד
שיש עוד דרך
ויש עוד סיכוי
שאתה מפסיק להיות תקוע
בגלל בעיות טכניות והרבה בירוקרטיה
שאתה מפסיק להיות תקוע
אי שם, מעבר להרים (במובן מאוד מסוים, כן?)
פשוט. שאתה משתחרר
שאתה חי
שאתה חי את החיים
ושאתה מתקדם.
הרגע הזה שאתה רוצה כל כך שזה יקרה
וזה קורה.
אני לא יכולה לומר שלא.
זה קורה.
אבל בזה... בזה אני עדיין נמצאת אי שם
ובאלי שזה ישתנה
ושיהיה מה לומר
ויהיה מה להציע
יהיה דרך
תהיה אפשרות!
בזה
אני
תקועה
ואני רוצה שזה ישתנה כבר!!!
אבאלה
נכון שאתה רוצה את הטוב בשבילי?
נכון אתה גם רואה את ההתקדמות?
ונכון אתה גם רואה את ההידרדרות? ואת הקושי?
את הבלבולים והתהיות
את הכמיהה המטורפת שאני עומדת אבודה וחסרת אונים מולה.
נכון אתה רואה?
אז....
אז תעזור לי עם זה!
למה להשאיר אותי אי שם?
אני רוצה לצאת מזה.
רוצה לצאת
להתקדם.
אבל אני צריכה עזרה.
ולא.
זו לא בושה לקבל עזרה.
וזו לא בעיה לקבל עזרה
והאמת- שגםאין לי בעיה לקבל אותה
כל הבעיה מתרכזת בדבר אחד-
שאין מ שיכול לעזור בצרה נכונה.
אבאלה, למה אני מרגישה שאתה לא עוזר שיהיה מישהו כזה?
תן לי להרגיש שמשהו מתקדם
ושאתה עוזר לי
רק תתן
תן
.
תן לי יד.
אתה כבר יודע שלבד אני לא יכולה.
אבל אף אחד לא מושיט לי אותה.
או יותר נכון-
מושיטים. אבלזו לא יד שיודעת ויכולה.
זו יד שמלווה ומנסה
אבל גם לה אין מה לומר.
ואני צריכה יד שתנחה ותעזור.
וכזו?
כזו אין.
וזה חבל...
קראתיבאולינג
צמררת
ובכיתי
את טובה.💗
ובכיתי
את טובה.💗
הי, תודה רבה לך!אהבת ישראל!!אחרונה
זה היה סוג של פריקה
אבל אם זה נוגע באחרים ומעורר- למה לא.
תודה לך ממש!
~גם לא פריקה~פסידונית
טוב, אולי קצת.
משפטים לא קבילים משירים שמשגעים אותי:
1. ועונות שנה תחלוף - עונות זה רבים. הם יחלפו ולא תחלוף.
2. והאמת שאין אמת אחת - שטות מוחלטת כמובן. האמת היא אחת מעצם ההגדרה. ו'האמת שאין אמת אחת זה פרדוקס, כי הנה אמרת 'אמת' ולא אמיתות. אז אחת.
כל טוב ותודה שהייתם איתנו
*קידה*
משפטים לא קבילים משירים שמשגעים אותי:
1. ועונות שנה תחלוף - עונות זה רבים. הם יחלפו ולא תחלוף.
2. והאמת שאין אמת אחת - שטות מוחלטת כמובן. האמת היא אחת מעצם ההגדרה. ו'האמת שאין אמת אחת זה פרדוקס, כי הנה אמרת 'אמת' ולא אמיתות. אז אחת.
כל טוב ותודה שהייתם איתנו
*קידה*
אמת יש רק אחת והיא תאיר לי את הדרך.זית שמן ודבש
תתלונניגלידת לימון
למי?פסידונית
לכותבי השיריםגלידת לימון
לאקדמיה
למי שאת מוצאת לנכון
לאקדמיה לא אכפת 
פסידונית
לכותבי השירים לא כל שכן
רק לי 
אז תפני עם זה לתקשורתגלידת לימון
בטוח למישהו במדינה הזאת איכפת
רק צריך למצוא את האדם הנכון שיתלונן איתך ולא יעשה כלום
פסידונית
(את?)
(אפשרי בהחלט)גלידת לימון
*הן תחלופנהפסידונית
אבל זה כבר יותר מידי לבקש משיר
זה גם נורא מורתי
אולי לכן הפכו את זה ליחיד?שריקה
שלא יהיה יותר מדי.
לפחות לא היתה טעות במין הדקדוקי.
כבר משהו.
ועוד בפינתנופסידוניתאחרונה
'אני את והא-ל שלצידי'
הלו, זה לא יוון כאן. א-ל יש אחד, והוא לצד העולם. כולו. הוא לא קומפקטי שאפשר להכניס לכיס ולומר 'אהה! יש לי נשק סודי' כמו שמשתמע מהמשפט.
נראה לי שאני צריכה לקחת את שלומי שבת לשיחה רצינית ו שאפסיק לשמוע אותו. (בינתיים הוא נסלח בגלל המנגינות.)
..יחידי
בבקשה בבקשה.
תן בנו את הכוח
לרצות
להתבונן
ולהתמודד
תן בנו את הכוח
לרצות
להתבונן
ולהתמודד
..אישיות
יש לי סיכוי לעזוב אי פעם?
אני כ"כ בודדה
וזה, סוג של חברה. תקשורת אנושיות
..אישיות
גוש של אנוכיות. אני יודעת
כן באתי לעולם בשביל להשתנות
אבל אני לא רוצה
בלשון העם לא בא לי
מה אני יכולה לעשות נגד זה?
..אישיות
אוף
מחר מפגש עם יותר מידי אנשים
|חסר כוחות להתמודד|
ואז גם שבת
כן. זו אניבאולינג
שלום גם לך.
לא מזמן היינו בקשר טוב, ואמיתי,
אבל הרבה זמן לא נפגשנו.
הרבה זמן לא דיברתי איתך.
לא הקשבתי לך.
אני בורחת ממך..
שמת לב?
את מנסה להגיד לי שאני גדולה.
וצריכה להחליט.
ולדעת מה אני רוצה,
מה אני יכולה.
אבל אני לא מסוגלת.
כל פעם שאת מנסה להעמיד בפני את העובדות האלה, אני מתחמקת.
את לא מוותרת.
תוקעת את כל האמת בפרצוף.
בלי רחמים.
הנה.
הצלחת.
נפגשנו.
מרוצה?
לא מזמן היינו בקשר טוב, ואמיתי,
אבל הרבה זמן לא נפגשנו.
הרבה זמן לא דיברתי איתך.
לא הקשבתי לך.
אני בורחת ממך..
שמת לב?
את מנסה להגיד לי שאני גדולה.
וצריכה להחליט.
ולדעת מה אני רוצה,
מה אני יכולה.
אבל אני לא מסוגלת.
כל פעם שאת מנסה להעמיד בפני את העובדות האלה, אני מתחמקת.
את לא מוותרת.
תוקעת את כל האמת בפרצוף.
בלי רחמים.
הנה.
הצלחת.
נפגשנו.
מרוצה?
...בעיצוב
פרימה מן הזהות.
מחוסר רצון.
מטרה יחידה.
התאחדות אל האמת.
בנפשי ובעמי.
אמת סותרת.
מבט שטחי.
יחוד האמת.
מבט אלוקי.
מחוסר רצון.
מטרה יחידה.
התאחדות אל האמת.
בנפשי ובעמי.
אמת סותרת.
מבט שטחי.
יחוד האמת.
מבט אלוקי.
..אישיות
למה נידמה לי שאחרי החתונה נגמרים החיים
...ghgh
גיליתי על עצמי דברים חדשים בימים האחרונים
חשוב
ורק משפט פשוט נגע בישטות
...אין ייאוש!
אני מפחדת.
אני מפחדת כי היא אשכרה יודעת עלי עכשיו משהו שאף אחד בעולם לא יודע.
ואני אתחמק ממנה עכשיו.
ואז היא תשאל.
ובכלל עכשיו אני בכלל לא אהיה שם, אז לא יהיה לי מתי לדבר איתה.
אוף.
אני פשוט לא מאמינה לעצמי ששיתפתי איתה פעולה.
איך הייתי מסוגלת.
אשכרה אמרתי לה.
הבנאדם הראשון בעולם.
איכשהו רק איתה אני נפתחת.
בחיים לא דיברתי על זה.
בחיים.
אשכרה איכשהו יש בינינו חיבור כלשהו ואני מצליחה.
ואיך שהיא דאגה לי.
התקשרה איזה 4 פעמים.
שלחה שאני יכולה גם להביא לה.
בסוף היא התקשרה אליה והיא שמה אותה על רמקול.
היא בנאדם מדהים.
וגם אמרתי ל*** את זה.
וגם אמרתי שאם היה יוצא במשחק ההוא *** או ****, אני לא יודעת מה הייתי עושה.
הייתי קוברת את עצמי.
אני לא יודעת מה היא היתה עושה.
פשוט נס שלא יצא בסוף.
אין עליה בעולם.
אבל אני מפחדת.
ממש.
כי היא יודעת.
ופעם שעברה מי שידעה על הדבר ההוא לא עשתה לי טוב עם זה. בכלל לא.
וואי אבאא.
בבקשה בבקשה בבקשה שלא יקרה מה שקרה פעם שעברה.
ועכשיו בכלל אני מתחילה תקופה מוזרה ביותר.
ואין לי שמץ של מושג איך אני אומרת להן את זה.
הן ישאלו. בטוח.
ומה אני אגיד להן???
חוץ מזה שאין לי מושג איך אני אעשה את זה.
קשה מדי.
מאוחר מדי.
אבאא תעזור ליי
אני מפחדת כי היא אשכרה יודעת עלי עכשיו משהו שאף אחד בעולם לא יודע.
ואני אתחמק ממנה עכשיו.
ואז היא תשאל.
ובכלל עכשיו אני בכלל לא אהיה שם, אז לא יהיה לי מתי לדבר איתה.
אוף.
אני פשוט לא מאמינה לעצמי ששיתפתי איתה פעולה.
איך הייתי מסוגלת.
אשכרה אמרתי לה.
הבנאדם הראשון בעולם.
איכשהו רק איתה אני נפתחת.
בחיים לא דיברתי על זה.
בחיים.
אשכרה איכשהו יש בינינו חיבור כלשהו ואני מצליחה.
ואיך שהיא דאגה לי.
התקשרה איזה 4 פעמים.
שלחה שאני יכולה גם להביא לה.
בסוף היא התקשרה אליה והיא שמה אותה על רמקול.
היא בנאדם מדהים.
וגם אמרתי ל*** את זה.
וגם אמרתי שאם היה יוצא במשחק ההוא *** או ****, אני לא יודעת מה הייתי עושה.
הייתי קוברת את עצמי.
אני לא יודעת מה היא היתה עושה.
פשוט נס שלא יצא בסוף.
אין עליה בעולם.
אבל אני מפחדת.
ממש.
כי היא יודעת.
ופעם שעברה מי שידעה על הדבר ההוא לא עשתה לי טוב עם זה. בכלל לא.
וואי אבאא.
בבקשה בבקשה בבקשה שלא יקרה מה שקרה פעם שעברה.
ועכשיו בכלל אני מתחילה תקופה מוזרה ביותר.
ואין לי שמץ של מושג איך אני אומרת להן את זה.
הן ישאלו. בטוח.
ומה אני אגיד להן???
חוץ מזה שאין לי מושג איך אני אעשה את זה.
קשה מדי.
מאוחר מדי.
אבאא תעזור ליי
...אין ייאוש!אחרונה
ובכלל,
הלילה ההוא.
היום היא ניסתה להזכר מתי היא היתה באולפנה ומתי לא.
ואז היא נזכרה בו.
בלילה ההוא.
ואז היא אומרת לי שאני צריכה לענות לה על השאלות מהלילה ההוא.
שאלתי איזה שאלות.
והיא אומרת, הזאת שאיך היא אמורה להגיב.
אמרתי לא יודעת.
כלום.
היא אמרה שגם כלום זה משהו.
לא ידעתי מה להגיד לה.
מצד אחד שפשוט תעזוב אותי בשקט. וזהו.
ודי מי צריך אותך.
מצד שני אני צריכה אותה.
אני צריכה מישהי שתחבק. ותהיה לידי.
כשההיא באה היא אומרת לי מזל שבאתי, אחרת מה היה קורה?
ואז היא יושבת לידי, ומנסה שאני אדבר.
ואני אומרת לה שהיא פשוט לא תבין.
ולא דיברתי.
לא הייתי מסוגלת.
ואז היא הלכה כי היא לא הרגישה טוב.
אבל התקשרה אלי.
פעמיים.
ואז שמתי את הפלאפון על שקט.
והיא התקשרה עוד פעמיים.
ושלחה הודעה שאני יכולה להביא לה.
פשוט סיננתי אותה.
לא היו לי כוחות נפש לדבר.
וגם לא קול פיזי.
אחרי זה היא התקשרה אליה ואז היא שמה אותה על רמקול.
היא אמרה שהיא לא יודעת אם אני שומעת אותה או לא, אבל שאני אלך לישון והיא תדבר איתי בבוקר.
בבוקר לא קמתי.
בסוף כן קמתי, והלכתי לכיתה.
הייתי צריכה לחפש את המורה אז הלכתי לחדר מורים.
והיא היתה שם.
בכלל לא רציתי לפגוש אותה.
והיא אומרת לי בוקר טוב, ושאני אבוא רגע לדבר איתה.
היא שאלה מה הלך בלילה.
מה קרה.
מה היה.
ושוב, עניתי שהיא לא תבין.
היא אמרה שהיא רוצה לשמוע.
שהיא רוצה שאני אספר.
שזה טוב לספר. לפרוק ולשחרר.
לא אמרתי כלום אז היא שאלה אותי אם אני רוצה לצאת החוצה.
אמרתי שכן.
יצאנו לספסל.
והיא שואלת.
ואני לא מסוגלת לענות.
אז היא אומרת שהיא תשאל שאלות ואני אענה.
והיא מתחילה לשאול שאלות.
ואני עונה לה בכן ולא.
פשוט לא מאמינה ששיתפתי איתה פעולה.
בחיים לא הייתי מסכימה.
אני לא כזאת.
אני ילדה שלא מסוגלת לשתף.
גם אם זה בשאלות של כן ולא.
ואיכשהו רק איתה אני מצליחה לפתוח.
פשוט מדהים.
ואז היא שואלת אם יש עוד משהו חוץ מזה.
ואני עונה שכן.
והיא מתחילה שוב שאלות.
ובסוף היא שואלת אם זה מחנכת באולפנה.
אמרתי לה שזה לשון הרע.
והיא מזדעקת- לא ******, זה הרבה יותר חשוב מלשון הרע.
ואז היא שואלת אם זו היא.
ואני פשוט לא מבינה איך עשיתי את זה, איך היה לי האומץ, אבל אמרתי לה שכן.
ואז היא היתה צריכה ללכת.
ואמרה לי שהיא תשמח להמשיך לדבר איתי.
כאילו שזה נקרא לדבר.
היא שואלת שאלות.
ואני עונה לה בכן ולא.
ולא מעיזה להסתכל לה בעיניים.
לא רוצה לדמיין את המבט שבטח היה לה על הפרצוף.
בטח רחמים כזה, אוי מסכנה.
לא רוצה לחשוב.
אבאא אני מפחדת.
מי יודע מה היא תעשה עם זה.
היא היחידה בעולם שסיפרתי לה.
בבקשה שתישאר היחידה.
בבקשה שלא תספר לאף אחד. בעולם.
אם כן, אני מתה.
כל פעם מחדש שוברים לי את האמון.
כאילו שיש.
אין לי בגלל זה אני מפחדת.
ממש.
אמרתי ל**** שאני מפחדת.
והיא אמרה פסדר, מה היא כבר יכולה לעשות עם זה.
אבל אני מפחדת. זה לא עוזר לי.
דיי אבאאא אני מפחדתת
הלילה ההוא.
היום היא ניסתה להזכר מתי היא היתה באולפנה ומתי לא.
ואז היא נזכרה בו.
בלילה ההוא.
ואז היא אומרת לי שאני צריכה לענות לה על השאלות מהלילה ההוא.
שאלתי איזה שאלות.
והיא אומרת, הזאת שאיך היא אמורה להגיב.
אמרתי לא יודעת.
כלום.
היא אמרה שגם כלום זה משהו.
לא ידעתי מה להגיד לה.
מצד אחד שפשוט תעזוב אותי בשקט. וזהו.
ודי מי צריך אותך.
מצד שני אני צריכה אותה.
אני צריכה מישהי שתחבק. ותהיה לידי.
כשההיא באה היא אומרת לי מזל שבאתי, אחרת מה היה קורה?
ואז היא יושבת לידי, ומנסה שאני אדבר.
ואני אומרת לה שהיא פשוט לא תבין.
ולא דיברתי.
לא הייתי מסוגלת.
ואז היא הלכה כי היא לא הרגישה טוב.
אבל התקשרה אלי.
פעמיים.
ואז שמתי את הפלאפון על שקט.
והיא התקשרה עוד פעמיים.
ושלחה הודעה שאני יכולה להביא לה.
פשוט סיננתי אותה.
לא היו לי כוחות נפש לדבר.
וגם לא קול פיזי.
אחרי זה היא התקשרה אליה ואז היא שמה אותה על רמקול.
היא אמרה שהיא לא יודעת אם אני שומעת אותה או לא, אבל שאני אלך לישון והיא תדבר איתי בבוקר.
בבוקר לא קמתי.
בסוף כן קמתי, והלכתי לכיתה.
הייתי צריכה לחפש את המורה אז הלכתי לחדר מורים.
והיא היתה שם.
בכלל לא רציתי לפגוש אותה.
והיא אומרת לי בוקר טוב, ושאני אבוא רגע לדבר איתה.
היא שאלה מה הלך בלילה.
מה קרה.
מה היה.
ושוב, עניתי שהיא לא תבין.
היא אמרה שהיא רוצה לשמוע.
שהיא רוצה שאני אספר.
שזה טוב לספר. לפרוק ולשחרר.
לא אמרתי כלום אז היא שאלה אותי אם אני רוצה לצאת החוצה.
אמרתי שכן.
יצאנו לספסל.
והיא שואלת.
ואני לא מסוגלת לענות.
אז היא אומרת שהיא תשאל שאלות ואני אענה.
והיא מתחילה לשאול שאלות.
ואני עונה לה בכן ולא.
פשוט לא מאמינה ששיתפתי איתה פעולה.
בחיים לא הייתי מסכימה.
אני לא כזאת.
אני ילדה שלא מסוגלת לשתף.
גם אם זה בשאלות של כן ולא.
ואיכשהו רק איתה אני מצליחה לפתוח.
פשוט מדהים.
ואז היא שואלת אם יש עוד משהו חוץ מזה.
ואני עונה שכן.
והיא מתחילה שוב שאלות.
ובסוף היא שואלת אם זה מחנכת באולפנה.
אמרתי לה שזה לשון הרע.
והיא מזדעקת- לא ******, זה הרבה יותר חשוב מלשון הרע.
ואז היא שואלת אם זו היא.
ואני פשוט לא מבינה איך עשיתי את זה, איך היה לי האומץ, אבל אמרתי לה שכן.
ואז היא היתה צריכה ללכת.
ואמרה לי שהיא תשמח להמשיך לדבר איתי.
כאילו שזה נקרא לדבר.
היא שואלת שאלות.
ואני עונה לה בכן ולא.
ולא מעיזה להסתכל לה בעיניים.
לא רוצה לדמיין את המבט שבטח היה לה על הפרצוף.
בטח רחמים כזה, אוי מסכנה.
לא רוצה לחשוב.
אבאא אני מפחדת.
מי יודע מה היא תעשה עם זה.
היא היחידה בעולם שסיפרתי לה.
בבקשה שתישאר היחידה.
בבקשה שלא תספר לאף אחד. בעולם.
אם כן, אני מתה.
כל פעם מחדש שוברים לי את האמון.
כאילו שיש.
אין לי בגלל זה אני מפחדת.
ממש.
אמרתי ל**** שאני מפחדת.
והיא אמרה פסדר, מה היא כבר יכולה לעשות עם זה.
אבל אני מפחדת. זה לא עוזר לי.
דיי אבאאא אני מפחדתת
...ghgh
איזה מעפן היה היום הזה
נוכחתי עד כמה אנשים הם יכןלים להיות מושפעים מיצרים מרגשות מנפילות ומושפעים לא השפעה טובה אלא שההשפעה הזאת גורמת להם להיות נשלטים ע"י היצרים,הרגשות,הנפילות הם מפסיקים ברגע אחד להיות בני אדם והופכים להיות חיות טרף מסוכנות ומפחידות שלא נותנות מקום לשכל ולנשמה להופיע ולתקן את השקרים היצריים שהם פתחו אצלם וזהו בבת אחת הם אבדו את כל הדברים הטובים שחשבתי עליהם ועל האישיות שלהם והפכו להיות בעיני סמל של אי שליטה של אי קור רוח של בוגדנות בעצמם ובערכים שהם מציגים לרוב כלפי חוץ של הפחד שמרחף בעיני הילדים הקטנים שמביטים בהם ושואלים את עצמם כזה אני רוצה להיות? זה לא אותו אדם שהכרתי זה במקרה הטוב בן אדם חסר ערכים ותועלת שאבד את השפיות והכבוד העצמי שלו
כמה כעס משפיע על בן אדם...
*אפשר להגיב. פה.לפחות בחלומות.
אבאנצח
דע לך שאני אוהב אותך.
עם כל הויכוחים שלנו.
עם כל העצבים שלך עלי.
אני אוהב אותך.
מעריץ את יראת השמיים שלך.
מעריך כל מילה שאתה אומר
אין לך מושג עד כמה.
אבא
אתה לא מבין לפעמים.
וזה גורם לי להתחצף.
אני באמת באמת מעריך את כל מה שאתה עושה בשבילי.
ואני יודע שאתה מתאפק הרבה לא לצעוק עלי.
אני באמת מודה לך על הכל.
אני מתבייש ממך.
כי אני יודע שאני לא בסדר.
אני חצוף.
אני כפוי טובה.
אני פרזיט.
אני יודע אבא.
אני רוצה לחבק אותך חזק חזק.
ונשכח מהכל.
נסלח מחדש.
אני מבטיח להפסיק לעצבן.
מבטיח להפסיק להתלונן.
מבטיח להפסיק להתחצף.
מבטיח שאם תתן לי עוד צ'אנס אחד-
אני יוכיח את עצמי
פשוט רק תבין יותר.
וגם אני אשתדל לרצות אותך.
בלי נדר.
טוב אבא?
זה מתוק כל כך.*בננית*
זה אפשרי.
שלח לו מכתב. אפילו את זה בדיוק.
ניסים קורים
בהצלחה אח
שלח לו מכתב. אפילו את זה בדיוק.
ניסים קורים
בהצלחה אח
אני ככ מתבייש. מפחד מהתגובה שלו..נצח
תודהנצח
מובן מאוד.*בננית*אחרונה
אולי תנסה במכתב לא פנים אל פנים?
זה מביך אבל לדעתי שווה
זה מביך אבל לדעתי שווה
...רקפת לבנה
נסיכה מזויפת
הכל סוג ב ומעלה
תודה ושלום
הכל סוג ב ומעלה
תודה ושלום
..רקפת לבנה
איפה מירב של ראש השנה ואיפה חן?
...רקפת לבנה
אתה לא התרפאת
זה לא יוצא לך מהראש
אתה שם פס על כולן כי אתה יודע מה טעמת
וכמה היה טעים
חיפשת מזור ממקום טהור
תחשוב האם זה באמת מגיע לך?
אחרי כל מה שעשית?
אל תשכח שהקב"ה מנהל את העולם
.....רקפת לבנה
ומגיע לך הכי טוב
אחרי הכל
אתה אדם מדהים
ותקבל בע"ה
אבל בלי קשר אליי
..רקפת לבנהאחרונה
העיקר חופשיה לעצמי
.........
אז כמה זמן לא היה ככה?..
שנים?.............