שרשור חדש
אני פשוט מרגישה כישלון*בננית*
רע לי
סליחה ה'
אוף*בננית*
אני פשוט לא יודעת מה לעשות עם עצמי
סיוט לקבל החלטות

אין לי מקום בלב
שוב פעם
די כבר
:/ אוףפסידונית
בהצלחה לך.
טוב כנראה שהתפללת חזק*בננית*
הרבה יותר טוב
ב"ה, נס

ותודה על האכפתיות
|הזדהות|לך דומיה תהילהאחרונה
זוכר שאמרתי פעםלך דומיה תהילה
שבלי לדעת אותך אין לי מה להיות פה?

אז אני עדיין חושב ככה.
למרות הכל.
...אין ייאוש!
(***** אהובה שלי. באמת שאני אוהבת אותך. את יקרה לי. פשוט ככה. אבל לא זו הדרך. רק הכאבת לי יותר. במחילה מכבודך, לא עזרת לי היום.
ואת רוצה שאני אעשה משהו עם עצמי. ואני רק יכולה להגיד לך שזה לא עובד ככה. זה משהו שלא הולך ברגל.
חוץ מזה שזה צריך לבוא ממני אחרת זה לא יעבוד. אני אשקע שוב בחזרה למטה. ובינתיים אין לי כוחות.

רק מבקשת סליחה. שהכבדתי עלייך. ואל תגידי שלא כי אני יודעת שכן.
סליחה.

ואני באמת אוהבת אותך.)




-סופריקה-
..אין לי אף אחד
תשכבי על הרצפה בארבעים מעלות מאה אחוז לחות
למה פוחדת אני לא יעשה לך שום דבר רע
רק דלת נועל ושקט לא לדבר
חולצה שלך תני לי ביד אסחט הזיעה ואקרר פני
שמלה נגזור במספריים נזהר שלא לשרוט לך את העור
חם לי מר לי תיכף נתחיל לשחק
תני לי את היד שלך
נקשור אל הפסנתר
ומשחקים משחקים
ביני ובין הרצפה את מוחה דמעה
הגוף צחק הגוף צעק שוב שקט והשעון נשמע כמו אנחה
נגבי את האף פתחי את הפה אני בא עוד פעם
משחק אחרון ודי
אקדח קטן מהכיס נוציא ונדרוך
כדור אחד קצר בשקט
גוף הופך גופה
כולם בוכים, כולם בוכים
אמא שלך בוכה אני רוצה את אמא שלי
..אין לי אף אחד
כמה כוכבים שנפלו עכשיו
אבדו לי מילים
עוברות שנים לידנו
פוגשים אנשים
ארמונות והרים
ובונים מגדלים
קמים ונופלים עכשיו
בין כל השבילים
מצאתי לי גם כוכב אחד
ילחש לי דברים
ינחם במילים
ישאר לימים
אור כזה
שנשאר לא כבה
כשנושבת הרוח
כשלוחץ וקשה
מתנצל מתרצה
ויצחק אם תבכה
ישאר אם תרצה
אור כזה
שנשאר לא כבה
כשנושבת הרוח
כשלוחץ וקשה
מתנצל מתרצה
ויצחק אם תבכה
ישאר אם תרצה
המחשבות ממלאות את הכלהמצפה...
הכל צף...
ואין באמת מקום לברוח אליו.
בכל מקום יש את מי שלידם אי אפשר באמת לפתוח את מה שכואב, ומעיק ומציק. מכל סיבה שהיא.

והחסרון והגעגוע והכאב.
על אנשים קרובים שכבר לא כאן.
וציפייה ענקית,
לרגעים שמרגישים שקט אמיתי , פנימי.

איפה מוצאים כזה?
...אין ייאוש!
ריק.
דווקא אחרי שהיה מלא. בטוב.
והכל מתנפץ.
פשוט איך מדהים שרגע אני יכולה להיות מאושרת ורגע אחר כך הכי דיכאון בעולם.
אבא למה??
היה לי טוב.
הרגשתי את אהבתך אלי.
שאתה מסובב פה את המציאות הכי מדוייק לכולנו.
ואז בום.
הטוב מתנפץ.
הכל מתרסק מול העיניים.
הייתי היום שמחה.
אבא למה??
למה אני חייבת לשקוע לתוך העצבות הזאת מחדש.
למה הכל מרגיש לי ריק ומגעיל ואיכ.
וואו אבא איך דברים פה יכולים להשתנות.
אבא בבקשה ממך תן לי כוחות לשמוח!

ועשיתי את זה.
ועכשיו אני מרגישה הבנאדם הכי טיפש ביקום.
ובטח היא חושבת עלי דברים נוראיים.
וזה נכון.
איכ. איזו ילדה אני.
מגעיל לי מעצמי.
למה לעזאזל עשיתי את זה???
הייתי צריכה להשאיר את זה אצלי וזהו.
שיישאר כתוב, אבל אצלי.
לא להביא לה.
כי עכשיו הכל איכ ומגעיל והיא בטח חושבת שאני הבנאדם הכי נוראי בעולם.
וזה נכון.
איכ.
אני פשוט מגעילה.
וזהו.
*בננית*אחרונה
הלוואי היינו יודעים כמה אנחנו טובים ובעיקר אהובים

אוי טאטע
...אין ייאוש!
זהו.
התפרקתי.
אני רועדת ולא מקור.

אני בוכה אחרי שנים שלא הצלחתי גם אם רציתי.

אבא למהההה???
למה כל כך הרבה אנשים מתים??
ולמה. למה דווקא מסרטן?
ולמה הייתי צריכה לראות את ההודעה הזאת דווקא עכשיו.
למה דווקא אחרי שנזכרתי בלילה ההוא.


שאף אחד לא יתפלא אם מחר אני פשוט לא אקום.
וזהו.
(החתימה שלך*בננית*אחרונה
אז בטח שיש יאוש
אבל הוא מצוי במעטפות
בעומק אין לו קיום

כלומר,
הוא מאוד נוכח וממשי,
אבל מצד האמת הוא שקר.
זו הכוונה לענ"ד.
זו לא עצימת עיניים טיפשית)
ואולי הצביטה הזאת בבטן מידי פעםפסידונית

הפחד, עדיין, למצוא משהו שיסתור

לא אומרת שאין מספיק אמונה

אלא שאכפת.

...אין ייאוש!
מדבר.
ריק.
שיממון.

לבד.

לבד עם אבא.
עם השם יתברך.

לשבת.
ולחשוב.

ולזעוק.
ולצעוק.

לבכות.
את הכל.
הכל הכל הכל.

לצעוק חזק חזק לאבא
שישמע.

שיעזור.

שיתן לי כוחות.

כי גם אם היו,
הם נגמרו.

כוחות נפשיים בכלל
כבר מזמן נמוגו ואינם.

ובזמן האחרון
גם כוח פיזי
אין.

כי אני לא ישנה
לא מצליחה להירדם.
מרוב מחשבות.
ותהיות
וספקות
וקושי
וכאב.
עצום.

כאב חד
שדוקר
ומשתק
את כולי.

כאב נפשי
שמשפיע על הגוף.

אני רוצה ללכת למדבר
או לים.

לצרוח.

לזעוק ולצעוק ולבכות
לאבא.
את הכל הכל.

להגיד לו
שלי נגמר.

שיתן לי כוחות.

למרות שלא מגיע לי.

אני רוצה.
צריכה.
את זה.

ללכת
ולצרוח
את כל כולי
עד שלא יישאר לי קול.

לצרוח ולהוציא את הכל
את כל הכאב העצום
והקושי
והספק
והדיכאון

רק לצרוח
שיצא כבר החוצה.

שאני אשאר נקייה.

שכל המעורבל הזה בבטן
יצא ממני כבר
ישתחרר.

שאני אדע למצוא
את מה שמשחרר אותי.

אני רוצה.
צריכה.

לברוח.

לים
או למדבר.



(כאילו שיש לי אומץ)

~~~פצלושית

הדמעות לא מפסיקות

מתאימות עצמן למצב הרוח שבחוץ

מים נשפכים על החלונות

שקופים כמוני, אני מתחילה לרוץ

נשברת בקלות אופיינית לי

כמו עלה שנתלש ללא מלחמה

אני לבד אם אין אני לי מי

יעזור לעבור את המהלומה

יש עננים אפורים בשמיים

הם לא עוזרים לי להירגע

מבשרים על סערה שתתקוף בקרוב

זה הזמן לברוח 

ללכת לישון.

איי איי איילך דומיה תהילה
איזה עצבות
מוחין דקטנות
שיעור א שרים במסדרון
ומה הם יודעים בכלל
על עצבות
על קטנות
על מוחין
ומה הם שרים בשמחה כזאת
את השגרה האפורה שלי.
אני הולך ולא חוזר.
*בננית*אחרונה
קשה ליפצלושית


אבל מה אונס אותי להתנהג כמו מישהי שאין לה שכלפסידונית
אנושיותימ''ל


??פסידונית
למה זה קשור
חלק מרכזי מהיותנו בני אנושימ''ל

היא התנהגות טיפשית ו/או לא רציונאלית. והרבה.

אנושיות. ואני פה אם צריך להגיד משהו שכלמשה


משהו שכל?פסידונית
אה. אממ.פסידונית
שניכם הבנתם אותי לא נכון כנראה.
לא חשוב.
אז תסבירי?ימ''ל


קצת אישי אני חושבתפסידוניתאחרונה

אולי מוזר להגיד את זה אחרי שכתבתי בפורום פתוח אבל כן :/

תודה בכל מקרה.

אני פשוט לא יודעת.טוב נו..

לא יודעת מה איתי.

מצד אחד, הנה, בתקופה האחרונה דיי טוב לי ואני אפילו דיי סבבה עם המשפחה. הם באים לקראתי מאד וכנל אני לקראתם.

אבל מאידך, כל כך רע לי. עם כולם. הגעתי למצב שאני פשוט לא קמה ללימודים כי רע לי שם.

ואבא. אבא רוצה לעזור אבל הוא לא יכול על עיוור. הוא אומר שאני מוזמנת לדבר איתו על זה ולהסביר, אבל עד אז, עד אז אני צריכה לקום בבוקר כמו ילדה טובה וללכת ללימודים.

ואין לי בעיה לדבר איתו, באמת, אבל אני פשוט לא יודעת מה הבעיה שלי שם. לא יודעת להתמקד בגורם לכך שלא ארצה לבוא.

 

כיף לך שיש לך אבא כזה.זית שמן ודבש


בהחלט.טוב נו..אחרונה

אבא שלי אדם מדהים.

...אין ייאוש!
וואו. אני לא הייתי מאמינה שאני אגיד את זה.
אבל היום היה יום טוב. ברוך השם!!!!!
תודה לך אבא!!!!!
היה פשוט טוב.
גם בקטעים היותר קשים הרגשתי שאתה איתי ואתה עוזר לי.
תודה שקמתי מאוחר. תודה שהצלחתי לישון בכלל כי זה הכי לא מובן מאליו. תודה.
תודה שיצא לי תסרוקות יפות. ואפילו החמיאו לי עליהן.
תודה.
תודה שהיא באה בסוף. היה לי פשוט כיף וטוב איתה. תודה לך עליה. אוהבת אותה ממש.
ושוב, אותו העניין עם מפגש בין אנשים. שאתה מסובב פה את המציאות ושום דבר לא מקרי. תודה שהפגשת בינינו.
פשוט היה לי טוב איתה היום.
אבא אתה כל כך טוב! תודה לך על היום הנפלא הזה!
מצחיק לחשוב שבשביל אחרים,פסידונית
אני האדם האחר
הזולת.
אני יכולה.רוקדת בגשם
אני אגדל מתוך השבר.
מכירים את זהפה לקצת
שמרוב אהבה הלב שלכם שוקל לזוז ממקומו?!
אני אוהבת אותם כל כך. והם גדלים אי שם בלעדיי.
הם כבר ענקיים!!! אני רוצה אותם. כאן. לידי. הרגע!
אוף. זה לא פייר.
ואציב גם שומר בכניסה של הלב שלא יכנס אף אחד.משתדלת יותר

אתה אורז את המחר
ומשאיר את העבר מאחוריך 
אדם יכול ללכת אבל לא לעזוב
את מה שעוד לא נאמר
גם ככה כבר אמרת בעיניך
לא צריך מילים בשביל לאהוב
ואין ספק שתסתדר
לאן שלא תיקח אותך הרוח
גם אם זה רחוק מדי מכאן
כי איזה חלק יסגר
אך השני נשאר פתוח
לקבל את מה שיביא עלינו הזמן

יום אחד עוד ניפגש
אם זה כאן או במקום אחר
יום אחד עוד ניפגש
גם אם היום קשה לי לשחרר
יום אחד עוד ניפגש
זה עצוב וזה מה יש
יום אחד, יום אחד, עוד ניפגש

נוסע למקום אחר
ונשאר כאילו לא באמת נסעת
מה יהיה מחר, מי ידע לחזות
דברים גדולים קורים מהר
וזה תסריט שלא אתה כתבת
אם אין לו עוד סיום, על מה הדמעות.