אני החניך וכסא הגלגלים יצאנו לפארק.
שמתי אותו בנדנדה.. בנדנדה הוא הכי נהנה. אני חושבת ששם פשוט הוא לא מרגיש מוגבל.
כל מי שמתנדנד- יושב, משהו מנדנד אותו.
הוא ככולם.
ואז הגיע ילד עם קביים. והדבר הראשון שהוא אומר לי זה:":אז מה יש לו"?
וככה מתנהלת ביננו השיחה.
ניוון שרירים. הולך ומחמיר מפעם לפעם.
לבנתיים זה רק שיתוק גפיים תחתונים. הוא ממשיך ואומר:"את יודעת, ראיתי את הכסא גלגלים וידעתי, ידעתי שזה לא סתם".
הוא לא מבין שעם כל מילה שלו- הרצון שלי לחבק אותו גובר,
והוא לא שומע שאני בולעת את הגרון; מחניקה דמעות.
אתה ילד בן 14, מה ניוון שרירים, מה
מה שבעה ניתוחים, מה
למה אתה למוד סבל?
אחכ הוא הלך. וכשהוא חזר הוא אמר: "הוא עדיין חמוד". חייכתי אליו. רציתי לומר לו שגם הוא.
רציתי לחבק אותו כלכך. אז במקום זה חיבקתי את החניך שלי, הערכתי שוב את האנשים שטועמים טעם כאב מיום הוולדם.

מידת היסוד. זה מידה מתסבכת מאוד.

 

לקלוט בשכל את כל השינויים שאת עוברת עושה לי סחרחורת

סה'כ את משתפרת לטובה, אייי, אי אי איזה כיף להיות אשה מהעם היהודי, איזה כיף איזה כיף

 

 

פעם היית מטיילת, בשקט איפה זה?, רק לימודים, הא?

 

תהיי בריאה!

למה אני כזה גרוע? למה.
למה אני לא יכול לעמוד בהחלטות שלי.
למה אני מבריז מכל שיעור שני ובאלה שאני כן נמצא אני לא. זה בניגוד להחלטות.
למה אני מעצבן את אבא שלי.
למה אני לא נחמד בדיוק כשאני הכי צריך להיות כזה.
למה אני נתקל בעצמי שלי ומציק לו כל הזמן.
למה אני מצפה מעצמי כל הזמן. צריך להניח לעצמי הזה קצת להחלים.
למה אני בכלל נמצא פה במקום להשלים שב.
למה אני כזה מעפן.
למה אני מרגיש דפוק כל הזמן.
למה אני דורש מעצמי כל הזמן.
למה אני בורח.
למה אני לא מצליח מספיק.
למה החדר שלי נראה כמו שהוא נראה.

אני ממורמר על עצמי ועל החיים שבחרתי לי.
אולי אני אתחלף קצת עם מישהו מוצלח? מעניין איך זה מרגיש. נראלי שזה יעשה לי טוב.

אבאא!!!!!!
אבא תעזור לבת שלך!
אבא קשה לי!
אני לא מסוגלת יותר!!!
אני רוצה להיות בשמחה. תמיד. בלי גבול.
אבל אני לא מצליחה.
וזה שאני יודעת שזה חטא להיות בעצבות לא עוזר לי אלא רק מוריד אותי עוד יותר למטה.

אבאא תן לי את הכוח!!!!
את החכמה להבין שהכל לטובה.
את האפשרות להיות בשמחה!!!
כי אבא אני כל כך רוצה!!!
אני רוצה לעבוד אותך ביראה ובאהבה.
ובשמחה. בעיקר בשמחה.
אבל אבא אני לא מצליחה!!!
בבקשה ממך תן לי כוח!
תעזור לי!

כי לי נגמר.
זהו.
אני קורסת.

אשא קולי אל השמיים
מלבד התפילה לא נותר לי דבר

כשאתה בודד

ואתה קולט שלא הולך להשתפר כנראה. הולך להיות נתק. 

אוף

רוצה את החברות הקודמות שלי

מהמרחקים שאת בורחת 
לא ידעו דרך חזרה 
שם את הולכת לאיבוד 
במנהרה בלי מטרה
והשחקים הם הגבולות 
אל תעלמי במצולות 
כי אין תשובה טובה לכל

השאלות
 

לא רוצה לקרוס!!
לא רוצה להיות בדיכי!

אני רוצה להמשיך בחיים
ה' קשה לי גם בלי זה
תשחרר..
תן לי קודם להתמודדות עם הדברים הקודמים
סבלנות..

תן לי את הזמן!

והסכין ננעצת חזק בלב.
והוא, מזיל דמעות אדומות ; יוצר מרבד אדום אדום וחם.
והכל סוגר, מתערפל
העיניים רכות ומנגינת המילים החלה מקרטעת.
והאויר המאובק מעייף את הגוף
ומתפזמת לה משאלה אחת בקול חלול:
לצנוח אחור אל מדשאה ירוקה וקטנה; להיות חלק מהנוף הפסטורלי, ולהתפרק.


ומשברי עצמי, זגוגית ועוד רסיס,
נערמת את המקור, אל מהותי.
ומתוך שאול עמק הבכא פורצת ועולה זעקה חרישית:
מלאני בכח, אבי.
כי נותרתי בדד בתוככי עמך- עמי.

1. תודה רבה לכל האנשים שחשבו, שכאבו, התעניינו, דאגו, פעלו למען תאיר ז"ל. זה מאוד מרגש לראות שלעם ישראל אכפת מילדה קטנה שמתה ופועל למען הצדק שלה.
2. ההתנהלות של המשטרה בפרשה זאת הייתה שלומיאלית ורשלנית. עקב כך רוצחה של תאיר לא הוענש וחף מפשע יושב בכלא במקומו . במקביל, ההתנהגות של חלק מחבריה של תאיר בהופעותיהם הפומביות  למשל: בתקשורת ובבית המשפט לא כל שכן בהתלחששות של 2 בנות בשבעה של תאיר לעיני אילנה, אמה- גרמו לחשד הולך ומצטבר כלפיהם שלא בצדק כי הם לא היו מעורבים. בראות כמה אנשים שלא נעשה צדק במקרה של תאיר הם ניסו בכוחות עצמם לפתור את הפלונטר- וראשית ניסו לברר בכוחות עצמם מה קרה. אך עקב התנהלות זאת של המשטרה הם טעו ונטו לחשוד בחבריה של תאיר , מה עוד שגם אילנה חשדה בהם- אם לא במעורבות ישירה- אז במעורבות עקיפה.
3. ברבות השנים קמו דפי וקבוצות פייסבוק שעוסקות בפרשה הזאת. הפעילים ניסו באמצעות פייסבוק להבהיר את דעתם, שהייתה לפי כמה מהם הטלת אשמה בחבריה של תאיר. בתחילת 2017 הוגש לבית משפט שלום תביעת דיבה  מטעם אחת מהחברות של תאיר בהקשר זה נגד לפחות 3 מנהלים בקבוצות פייסבוק אלו, ואנשים נוספים. וכל זאת , להזכירכם , בגלל חקירת המשטרה הרשלנית. המנהלים שנתבעו דווקא שמחו על תביעה זו וטענו שבאמצעותה יוכיחו שרומן חף מפשע. דא עקא, שבתביעות מסוג זה לא דנים בהחלטות קודמות של בית משפט אחר שלא קשור ישירות בנושא הדיבה.  שנים יגידו מה יעלה בגורלם ובגורל הפרשה.
4. בנוסף, כנגד 2 נשים שכתבו נגד קצינים במשטרה שהיו מעורבים בחקירה נפתחה חקירה לפני  כשנתיים והתיק שלהן הועבר להכרעת הפרקליטות.
5. בפייסבוק- שהוא מקור הפעילות למען תאיר, כתבו פעילים רבים אך הפעילות המעשית בוצעה בידי מעטים. למשל: קבוצת הפייסבוק  הגדולה שעסקה בפרשה זאת שמנתה יותר מ-200,000 בתקופה שבה התקיימו 2 הפגנות למען תאיר בכיכר רבין- פורסמו בה הודעות על 2 ההפגנות האלו – ולמרות המספר העצום של חברי הקבוצה- רק כ-200 אנשים השתתפו בכל הפגנה. מה שנקרא: גיבורי מקלדת.
6. משום מה, כמעט אף אחד מהפעילים לא יצר קשר עם אילנה ושאל איך אפשר לסייע לה בכל תחום שהוא. מה שגורם לי לחשוד בכוונותיהם הטהורות של רוב הפעילים. ואני שואל: הפעילות היא למען תאיר. אם אכפת לכם מתאיר- למה אתם לא עוזרים לאילנה? מה האינטרס שלכם? אתם לא מרגישים צבועים? מישהו מכם הגיע לטקס חניכת בית הכנסת לזכר תאיר?
7. ישנם מספר נוסף של התנהגויות שליליות של חלק גדול מהפעילים כגון: העלבת איש את רעהו על גבי דפי הפייס האלה (-שזה בדיוק ההפך מדרכה של תאיר שיישמה כל חייה את הפתגם: "ואהבת לרעך כמוך").  פרסום שברי מידע שגורמים להטעיית הציבור. מעיפים מקבוצות הפייסבוק האלו אנשים שדעתם שונה מדעת הפעילים- ממה אתם מפחדים? למה אתם מתנהגים כמו סטלין? זה כיבוד זכרה של תאיר? מי ביקש מכם רמוס חצרי? כל ההתנהגויות הללו ביחד גורמות לאבד את הסיכוי שהציבור יצליח לגרום לחקירה מחודשת של הפרשה.

ושוב תודה על המאמצים שלכם למען תאיר

רק מראה שהרבה זמן לא היה בי רוגע ושלווה פנימית 

היא מנסה להיכנס לפנים.
היא אוהבת את השקט הזה, היא רוצה אותו.
וילד עם זה היא גם כל כך רוצה לברוח ממנו.
רע לה וטוב לה.
היא אוהבת ושונאת.
היא רוצה וכל כך לא.





היא שוקלת לומר די.
אלוהים. היא נשברת.

תקראו את הכתבה הבאה של חדשות 2 במאקו:

אילנה ראדה: "טיוח ומחדל זדוני"

אילנה ראדה: "טיוח ומחדל זדוני"

 

 

זאת תגובה מס' 5 בכתבה:

"בכל יום בישראל מתים נהרגים ולא שמענו סיפורים ללא סוף מהמקורבים שלהם-ביתך ז"ל לא אישיות חשובה יותר משאר הניפגעים- תחשבי על זה ומיצאי תעסוקה אחרת ותני למדיה מנוח- וזדורה הנאשם הוא הוא ומשפחתו הם הקורבנות להצלת "כבוד המישטרה השופטים" והפיצוי בזכאות-בהצלחה --"

 

אז, דן, תקשיב טוב:

תאיר אמנם איננה אישיות דגולה כ"כ , אבל מהתכנונים שלה ניתן להסיק כי רצתה לתרום לעולם.

והאמת היא שהיא הוגדרה ככמעט מלאך ע"י חבריה.

לאילנה אין תעסוקה אחרת. הבת שלה היתה כל עולמה תבין אותה.

ואילנה היא אישה חכמה, ויודעת מצוין מה קורה בקצרין.

רומן לא אשם. הוא גם לא תמים כי מצאו אצלו סכינים בבית. אבל לא הוא הפושע.

וזה שהתקשורת צהובה - זה ידוע.

עדיין..
לא.. לא מיציתי..
בא לי לשכוח מהעתיד
לעשות את מה שכיף עכשיו
את מה שזורם
ומה שנכון? לא אכפת לי.. אין לי כח..

אני מתאפק ואני עושה את הדבר הנכון
אבל
אבל זה קשה לי..

הבטלה הזאת לא עושה לי טוב
היא גורמת לי לחשוב
נראה לי נלך ללמוד
רק בשביל ההסחת דעת
זה שווה את זה..

זה לא תפילה!

אפשר להתמסכן קצת?

אני שונאת את התור מחר. ממש!

איפול שהיא בנאדם מדהים והרבה יותר נחמד לי מאצל הקודמת. ועדיין אני שונאת אתזה. אוף.

כלום.



ריק.







באלי לבכות.



לא מצליחה.






באלי למות.









וזהו.

ולפתע צצה בי מחשבה

שדווקא הגשם שהוא לשון גשמיות לא בא בלי הרוח
ובאופן כללי הגשם מבטא את הקשר עם ה' ואת האמונה בו


להבין שכל מה שצומח למטה על ידי עמל בעצם בא מלמעלה, זה לא נתפס

אז לא הייתי פה. שנים.

שבת עם אמאבא ואני זה... אין מילים.

להתעצבן זה לא נחמד.

כנל להעליב להתחצף ולעצבן חזרה.

לחשוב זה לא כיף.

מבחנים זה סיוט!!!

אחים קטנים זה דבר מטומטם.

אורחים זה מיותר.

אנשים שמתערבים לך בחיים זה מעורר רצון לרצוח לפעמים.

עייפות זה מתסכל.

קל שאם הייתי עם טיפה פחות שליטה כבר מי יודע מה היה קורה...

לפעמים לא לקלל זה קשה.

ארררררררר

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אבל רציתי

הוא די מסכן כי הוא חטף תסכול עצום של שנים.
אבל בעצם, הוא אשם בהרבה מהשנים האלה.
צעקתי.
צעקתי את כל מה שיכלתי.

אלוהים.
איך מח של בנאדם יכול לפעמים לעשות טעויות.
ומסתבר, שמגיל 0 אני אדם מטעה.


קשה לי להיות אני.
שמישהו יקח אותי מעצמי.