פורום ריק ומוסתר (עמוד 1080)

אפשר להתמסכן קצת?

אני שונאת את התור מחר. ממש!

איפול שהיא בנאדם מדהים והרבה יותר נחמד לי מאצל הקודמת. ועדיין אני שונאת אתזה. אוף.

כלום.



ריק.







באלי לבכות.



לא מצליחה.






באלי למות.









וזהו.

ולפתע צצה בי מחשבה

שדווקא הגשם שהוא לשון גשמיות לא בא בלי הרוח
ובאופן כללי הגשם מבטא את הקשר עם ה' ואת האמונה בו


להבין שכל מה שצומח למטה על ידי עמל בעצם בא מלמעלה, זה לא נתפס

אז לא הייתי פה. שנים.

שבת עם אמאבא ואני זה... אין מילים.

להתעצבן זה לא נחמד.

כנל להעליב להתחצף ולעצבן חזרה.

לחשוב זה לא כיף.

מבחנים זה סיוט!!!

אחים קטנים זה דבר מטומטם.

אורחים זה מיותר.

אנשים שמתערבים לך בחיים זה מעורר רצון לרצוח לפעמים.

עייפות זה מתסכל.

קל שאם הייתי עם טיפה פחות שליטה כבר מי יודע מה היה קורה...

לפעמים לא לקלל זה קשה.

ארררררררר

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אבל רציתי

הוא די מסכן כי הוא חטף תסכול עצום של שנים.
אבל בעצם, הוא אשם בהרבה מהשנים האלה.
צעקתי.
צעקתי את כל מה שיכלתי.

אלוהים.
איך מח של בנאדם יכול לפעמים לעשות טעויות.
ומסתבר, שמגיל 0 אני אדם מטעה.


קשה לי להיות אני.
שמישהו יקח אותי מעצמי.

מפקד פתיחת חודש ארגון.
מוראלים.
שרות.
צורחות ת'נשמה.

גם אני צורחת,
שרה ביחד עם החניכות המתוקות שלי.

מחייכת.
מראה לכולן פנים שמחות.

חוזרת הביתה.

ומרגישה בפנים
הכי ריק בעולם.

הכל טוב ויפה.
לא שהפריע לי שם משהו.

פשוט אין לי כוח.

לסניף.
לחודש ארגון.

לכלום.
לחיות.

צריך להגיד במקום "אין לי כוח"-
"תן לי כוח".

אז אבא יקר,
השם יתברך,
בבקשה ממך תן לי כוח!!!

כי נגמר.
זהו.
אין.

ואני רוצה.
כל כך רוצה.

אשא קולי אל השמיים.
מלבד התפילה לא נותר לי דבר.

היא באה.
שמה לב.
שאלה מה קרה.
התיישבה לידי.

נתנה לי לשתוק.

שאלה אם אני רוצה לספר לה.

הרגשתי שבאמת היא דואגת לי.

אולי אני כן חשובה לה.

אחרי זה כבר דיברנו רדוד ולא רציני, על סתם דברים לא קשורים.

אבל הרגשתי את זה.
שהיא רוצה שיהיה לי טוב.

והיא רוצה לעזור לי אם היא יכולה.

ואשכרה היום היא שלחה לי הודעה.

הבנאדם שבחיים לא שולח הודעות.
אשכרה היא חשבה עלי ושלחה לי הודעה.

שהיה לה ממש כיף לדבר איתי.
וש*** ***** ****.

הלוואי בכלל שזה יקרה באמת.

אני חייבת.

אני רוצה שזה יהיה טהור. והכי הכי אמיתי.

מהמקום הכי פנימי של הנפש.

הלוואי שיהיה לי את האומץ.

אבא.
תן לי כוח!

להתחבא בין מסכות
לחיות בין אלף צורות.....

להתחפר בשאלות
בחידות השקופות
ו לנצל את הכאב

לחיות באשליות
כמובן שלא ברורות
אבל רק ע ד
שתבואימציאות...

מציאות.... קוראים לך
מציאות
שכל
הגיון
.......
כבר לא חלק מהלקסיקון?....
מחיים החדשים?
מה הם בכלל?
זה שייך אלי?

יש דברים שלא ישתנו, מרגיש, ממשיך להרגיש

 

חחח לא זה לא יצליח, וגם זה לא, אז נשאר באמצע, בטח.

 

אין יור פייס יצ"רע

לכן אני משתמשת בה בחסכנות.
מרוצה?

ולהפגש איתם, ולזכות מטובם.

תודה הקב"ה.

יש עוד טוב. יש.

 

 

אני צריכה שהמבחן הזה יעבור.

אני כלכך חלשה בזה שאין בי חלקיק של מוטיבציה.

ולא מתאים לי נכשל.

אני לא אחת של נכשל.

 

בעצם אני כן.

אם לא הצלחתי לאזור אומץ, להיות מוכנה להיות נושאת מצפונים ומלאת חששות בשביל רינת שלי, אז משהו בי דפוק.ורחום מידי.

ומבולבל ורוצה להעלם.

וגם להשאר כי סהכ ישלי חברות שזה תמיד כיף לדעת והלרגיש אתזה.

 

אני רוצה לישון וזה לא יכול לקרות בכלל

הרב יעקב ילמד אותנו
יש
איזה כיף.
ואוף.

זה לא הוגן.
אני ניסיתי.
ואני 0ה המון זמן.
ולא נחשבת לותיקה.
זה לא הוגן.

מי?
למה?
ואיך?
לעמוד מול מראה ולענות, בכנות.

ככה כתב מישהו בפייסבוק עליה:

"נמאס מאשה הזאת.עם כל הצער היא מנוצלת על ידי התקשורת לעשיית כותרות וטוקבקים שלא מוסיפים כבוד למשפחה!"-

תשובתי:

אילנה לא טיפשה . היא הייתה יו"ר ועד ההורים בנופי גולן לפני פטירת ביתה.

אילנה מביעה את דעתה ומותר לה.

זה שהתקשורת עטה עליה זה נושא אחר. הצהובונים אכן חגגו עליה.

אבל את דעתה היא לא שנתה.

מהו כבוד המשפחה תחליט אילנה ולא אתה.

ועוד  מדברי אילנה : 

  "צעקות ההמון אינן מנהלות אותי ולא יכתיבו לי כיצד להרגיש ולחשוב".

אמת יש רק אחת והיא תאיר לי את הדרך.

יש מציאות בעצם -שהיא יחידה ואינה ניתנת לשינוי
ויש מציאות שהיא בפועל -שהיא תלויית נרטיבים

ולא יודעים שזה בעצם רע, כי ישנת נסבל ומטה בלילה.

 

(לא הייתי קורא לזה לישון רע, כי זה היה בכ"ז שינה סבירה)