פורום ריק ומוסתר (עמוד 1085)

זית שמן ודבש בכל העולם.

כבש בתוך ההמון

כבש נבלע בשאון

בתוך עדר, מכסים לי את הנשמה

ואם אשתנה אאבד תקנה

את כולם מוציאים לאותו המרעה

ואף אחד את האמת לא רוצה

נשמה גדולה בפנים, גבולות פורצת

ואת האמת, בפנים, חונקת

פוחדת לחשוף עצמותה לעולם

היא שונה, לא בתלם כמו כולם

קצת רצון עם כל הקושי, לברוח

רק כך תוכל הנשמה לגדול, לצמוח

לפעמים עדיף לתעות כשה מהעדר

מאשר להישאר בבנוניות הבסדר

ומתוך הבריחה תמצא אמת שלמה

רצון, דרך, שאיפות שמדוייקות רק לך

אני לא יודעת איך מכילים את זה.
היא אוהבת אותי באמת.
והיא גם מראה אהבה ומראה לי שאכפת לה ממני.
אבל היא נותנת אותה בצורה שלא מתאימה לי וגורמת לי לכעוס עליה.
ואני צריכה אותה.
והיא אמורה להיות האדם שהכי חשוב לי.
אבל איך?

מאיפה זה נפל עלי?!



לעזאזל.

למה כל פעם אני חושבת שהפעם היא תתנהג אחרת
או שהפעם יהיה אכפת לה
למה כל פעם אכפת לי מימנה
למההה היא משלה אותי כל פעם מחדש
למה אני מאמינה לבני אדם
למה זה פוגע כל כך כל פעם מחדש

כל אחד רודף אחרי מקלו

זועם על צעדיו של עצמו

כאוב ועקוב מהדם ששפכו

 

וכשאחד יעצור הכל

ילעגו לו חבריו

ויאמרו

אתה לא נועדת למלוך

אתה צריך להשאר ולבכות

 

וכשיגיע אותו איש עטוף בטלית לבנה

ותפילין צחורות על נזר ראשו

בן דוד שמו ומקל רחב בידו 

דוד המלך ילעגו גם לו

ויאמרו רח כתולעת אתה

ושפל כעבד מוכה

האתה תבוא למלוכה

 

ובן דוד יאמר

שפל אני בפני אלוקי

שפל אני אך ורק בפני אלוקי

אני כל כך לא רוצה.


ובכלל, נגמר לי הכוח מהר מידי.

קצת כמו חיים בג'ל, מתוקים ויפים אבל לא זזים לשום כיוון.

 

וזה עצוב, באמת, זה פוגע עמוק בנפש וגורם לי לבכות(מטפורית, אמיתי זה קמצת יותר קשה אבל עדין נחשק מאין כמוהו)

זה גורם לי לתפורר, כמו זקן שלא זז, כמו אל בלי מאמינים, כמו מיחם חלוד, אופניים מפונצרים, עיירת רפאים, בית נתוש, כמו הבסיסים של צה"ל בדרום לבנון, כמו נחל אחזב, מעיין שכלה, כלה עקרה, אדמה זרועת מלח, סתם אדמה נתושה.

אבל העיקר להאמין שיהיה טוב,

ואפשר לספר סיפור יפה, 

רבי אחד שהקפיד מאוד מאוד עם העיירה שלו, מתי הם קמים לתפילות ולאיזה שיעורים הם מגיעים(לכחתי את זה ל"ראש" הישיבה שלנו) הגיעה יום אחד לבית הכנסת(לבית מדרש) וראה קבוצה גדולם של אנשים מקשיבים לבחור אחד.

כשהוא היתקרב ושמע הוא הבין את הסיפור, הבחור רכב בדרכים על הכירכרה שלו, וכשהגיעו לשלולית גדולה הסוסים שקעו. האגלון היכה והיכה את הסוסים ולא הצליח להוציאם מהבוץ ועכשיו הוא ביקש מאנשי העירה לעזור לו.

צעד הרבי ואמר" שחרר את הסוסים, הם כבר יצאו לבד מהבוץ!!!" ואכן כך היה.

באותו יום רכן מישהוא לרב ולחש לו, "שחרר את הסוסים, הם כבר יצאו לבד מהבוץ".

 

לישיבה: לפעמים צריך להרפות מהרדיפה הקטנונית אחרי הלמידים, הם כבר יצאו לבד מהבוץ

 

ולנשמה חברים, לנשמה אני הבני דבר כזה, די להחמיר עם עצמינו, אז ליפעמים אנחנו מתנהגים כמו סוסים וגרוע מיזה, כו ההלקאה העצמית יכולה רק להזיק לנו, לפעמים צריך פשות לשחרר, לדעת מה טוב אבל לא בלחץ.

במקום לשפוט את אצמינו לחומרה על כול דבר קטן(וגדול) צריך לשחרר. עם הזמן הסוסים יצאו לבד מהבוץ, בצורה טיבעית ובלי אפידורל. (האפידורל רצה להצטרף אז הסכמתי)

ציפיתי שהיא תשלח הודעה.
חשבתי שבזמן הזה, שכולם שולחים המון הודעות סליחה שקריות ולא אמיתיות, בזמן שכולם עושים העתק הדבק על איזה הודעה מלפני חמש שניה, קיוויתי שלפחות אז משהו יזוז לה.
כן, היא יודעת שהיא פגעה בי.
איך היא יודעת?
כי אז, בשיחה ההיא, האחרונה, המגעילה שגרמה לי באמת לעשות את זה, בדיוק באותה שיחה אמרתי לה בפה מלא שאני כועסת עליה, אמרתי לה שיש לה הרבה מאד ממה שקרה, אמרתי לה שהיא אשמה ביותר מהחצי שנה הראשונה.
היא יודעת.
בוחרת לשתוק.
בדיוק כמוהו.
ואני מאמינה שהיא עשתה הרצאה שלמה על למה צריך לחזור בתשובה וכמה צריך שכולם יסלחו לנו. ברור לי.
כמה שקר.

כ-100 ק"מ ליד מקסיקו סיטי.

רעידת אדמה חזקה הורגשה במקסיקו סיטי - ערוץ 7

הבעיה בלהכיר מחדש אנשים שכבר הכרת זה שזה להכיר מחדש אנשים שכבר הכרת.

הכרתם כאחרים.

 

היא לא השתנתה בכל השנים האלו בקטע הזה, ואני מאד השתנתי. והיא פשוט לא מבינה איך זה.

 

אני חולה עליה.

 

 

היא אמרה שאני יפה

רק תחזיקו אותי חזק

אני אפול בסוף

 

היא גורמת לי כזה ריחוק

אלוהים קשה לי היא לא עשתה כלום

אבל כל מה שהיא עושה

אוי

קשה לי

מתיש

נבל |מרותק|

אחרי החגים ימר הכול

נזה נשמע כמו שורה מסרט, מחלום, מהזיות של אלקוהוליסט מתחיל

כמו הגיהינום כמו אשליה כמו קסם של קוסם מתחיל

כמו סידרה גרועה, כמו חתונה שלא ניגמרת

כמו המרחק למציאות

 

כי כאן שום דבר לא יגמר, לא יסתדר

לא יום אחרי החגים ולא שנתיים,

אז אלוהים, תן כוח לחולמים

 

בצער רב,

אולי הגיע הזמן שלי להיפרד גם ממך

כי עכשיו,לטובתן,אני צריכה להתרחק מהן,אתה מבין את האבסורד? הן היחידות שהצילו אותי מהחושך ואפילו לא יודעות.

אז כן אמרתי לה שאני חושבת שנכון לי להתרחק מהן והיא אמרה שגם לה נראה,והכאב חצץ בנינו אבל

איך אמרת,אלו החיים.

 

אז עכשיו (כשהכל הולך ונעלם בהדרגות) כנראה שאתה הבא בתור,כי אתה היחיד שנשאר קרוב.

 

אז כדאי שאני אפרד ממך ראשונה,כי גם ככה הלב שלך אבן.

 

באהבה. אני.

 

פשוט לא מרגישה כלום בקשר לר"ה.

טוב, אני כן; אני מרגישה באסה על העברת יומיים בבית הכנסת. אני לא שייכת!!

 

ויש לי כל כך הרבה סיבות לפחד מזה, או לשמוח, או להתרגש. איפה אני?!

תן לי כוח לעבוד אותך.
תן לי רצון.
תן לי תקווה.

תן לי טוב,
תן לי שמחה.


ה', אני לא מצליחה ככה.
הנשמה שלי סובלת נורא.
זה בגללי, אני יודעת.
אבל אני לא מצליחה.
אז בבקשה, תעזור לי.
תן לי כוחות בשבילך.
תן לי לפרוץ את המחסומים ההם,
של העצלות, והשכחה, והחולי, והכאב.
בבקשה אבא.
אני לא מצליחה להמשיך ככה.
אני מפחדת לקרוס ולעזוב הכל.


(תודה עליהם, תודה. תודה.
הם מדהימים. והוא במיוחד.
הם עוזרים כל כך. תודה.
אבל אני צריכה עוד קצת.
בבקשה.)

הוא לא מבין ולא יודע כלום, סתם דואג ויודע שאין לו כוח ליותר, לפחות לא ליותר שהוא טוב,

ואולי הכול בראש שלו, יופי, עוד סימנים של חולשה.

 

ואין הוא יודע את טיבו של ליבו,

יודע הוא חלק מנשמתו, אך לא את השתקפותה בעיני אחרים.

הוא רק מכווה ומצפה לטוב גמור וכבר יודע שהוא לא יגיע, ועדין הוא ישאף לשם.