זה היה מתסכל השבוע הזה.
כל כך הרבה כאב היה בו.
הבנתי מי זאת המשפחה הזאת באמת.
כל כך מתמודדים.
להם זה יותר כואב.
אז למה אני לא מצליחה להתמודד עם כלום??
נגמר לי הכח.
(אני חייבתנחל
ללמוד לא לבכות
לא לרצות בכלל לבכות
לשחרר את הכאב, פחד, רצון, ריקנות בדרך אחרת
אבא, תעזור לי, בבקשה
אני לבד, לבד
וזה מעיק
מעיק
מעיק
אני צריכה את החיבוק הזה שלה
יאאלה עוצי, בשלישי. את תשרדי)
לא לרצות בכלל לבכות
לשחרר את הכאב, פחד, רצון, ריקנות בדרך אחרת
אבא, תעזור לי, בבקשה
אני לבד, לבד
וזה מעיק
מעיק
מעיק
אני צריכה את החיבוק הזה שלה
יאאלה עוצי, בשלישי. את תשרדי)
..מאדמוזל
מה טוב בחיים האלה שאנשים נהנים מהם, מה?
מה משמח בחיים האלה שיש אנשים שמחים?
מה סוחף בחיים האלה שאנשים נסחפים ושוכחים למה הם באו לפה?
מה זה העולם הזה? באלי עולם אחר
|מתכווץ|*בננית*
אוי טאטע
מזדההפיצוחיתאחרונה
באלי גאולה!
זהו
קץ
קץ לגלות
קץ לצרות
קץ לפיגועים
קץ לנסיונות
קץ לעצבות
קץ למוות.
פשוט קץ לכל הרוע
אנא ה' מה דתך שמלאך המוות אם כל המלכיות שבו יהרוג תצמו וזהו?! בבקשה!!
דיינוכי אין פיסבוק
וכבר אין יאוש ואין תקווה
אין שיכחה אין הצלחה
אין מיסתורים לזכרונות עלובים
לא לישנים ולא לעתידיים
ואין מטרה בהמשך השביל
ואין מקום שאליו יוביל
בקצה אין בית או גינה
אולי רק קרטון וקופסת צדקה
ולא יהיו שמחה וחיוכים
לא הצלחה ולא אנשים
סתם לבד בין ביניינים
בירושליים או דלהי, את זה ידע רק האלוהים
אז די לרצים ללא מטרה
די למחייכים ללא סיבה
די לחיים ודי לאלמנה
די לעצובים ודי להשפלה
די לאלוהים ודי לציפיה
די לנכים ודי לבושה
די למכאובים אחרי אהבה
די לכישלון בתור תוצאה
די דיינו אלוהי האלוהים
די דיינו אדוני האדונים
ארדוף הנחלים טוב מטובכי אין פיסבוק
בשבח והודיה לה יתברח על החיים שבי
מוזמנים להיצטרף לשעת תה עם ארדוף הנחלים, כמה סוכר?
..נקודונת.
עוד שבועיים.
שבועיים ושוב כולם מתחילים, ואני איפושהו שם, מאחורה. אף פעם לא עם כולם. אף פעם לא בקצב.
תמיד תקועה.
אני בוכה.
אני יודעת שמותר. אבל זה לא עושה לי טוב.
בכלל, כלום לא עושה לי טוב.
והעל מפחיד, ורחוק.
וכלום לא מסתדר.
וכלום אני לא אוצה.
ואולי. אולי פשוט נחזור לישון?
אני יודעת, כלום לא יקרה מזה, אבל גם רע יותר מידי לא יקרה.
אני לא רוצה לחזור לפעם, שהייתי ככה.
אבל מה יש לעשות?
(ובעצם, אני כבר ככה)
שבועיים ושוב כולם מתחילים, ואני איפושהו שם, מאחורה. אף פעם לא עם כולם. אף פעם לא בקצב.
תמיד תקועה.
אני בוכה.
אני יודעת שמותר. אבל זה לא עושה לי טוב.
בכלל, כלום לא עושה לי טוב.
והעל מפחיד, ורחוק.
וכלום לא מסתדר.
וכלום אני לא אוצה.
ואולי. אולי פשוט נחזור לישון?
אני יודעת, כלום לא יקרה מזה, אבל גם רע יותר מידי לא יקרה.
אני לא רוצה לחזור לפעם, שהייתי ככה.
אבל מה יש לעשות?
(ובעצם, אני כבר ככה)
העולם רחוק ממני ואני רחוקה מהעולם.נקודונת.
ובכלל, אני לא קשורה לכלום.
איזה מהעולמות רחוק לך?משה
יש הרבה עולמות שלא יודעים עליהם ומגלים עליהם רק אחר כך.
כל העולמות שהייתי רוצה להיות בתוכם.נקודונת.
ועולמות אחרים שלא היית רוצה?משה
בהם אני נמצאת בלי לרמות. אז גם מהם אני רחוקה.נקודונת.
איזה סוג של עולמות?פסידונית
לרוב זה די קל להיכנס
רק מבחוץ זה נראה בלתי חדיר
אני לא אכתוב כאן 
נקודונת.
אני לא חושבת.
יש עולמות שהם באמת בלתי חדיריםמשה
אבל לא בגלל שהם באמת בלתי חדירים. בגלל שניסינו להיכנס, ונכשלנו.
(אתה איש חכם)*בננית*
זה מהות הבעיהמשהאחרונה
אנשים רגילים אומרים לפעמים ש"יום עאסל יום באסל" ושקורה.
אנשים חכמים מנתחים את הבעיות שלהם ומבינים מה צריך לתקן.
וכשמבינים שקלקלנו, וזה היה יכול להיות אחרת... 
אוי.פסידונית
כמה זה נכון.*בננית*
רק הם כאלה.שעות של אמת.
מתמודדים עם הכל.
עוברים כל מכשול.
הם חזקים ביחד.
אני לא כזאת.
גם לא אתקרב ללהיות כזאת.
אני פשוט לבד.
לבד מתרסקים מהר.
התחתית נראית וותר קרובה מאי פעם
עוברים כל מכשול.
הם חזקים ביחד.
אני לא כזאת.
גם לא אתקרב ללהיות כזאת.
אני פשוט לבד.
לבד מתרסקים מהר.
התחתית נראית וותר קרובה מאי פעם
|נושך שפתיים|*בננית*
אין כאלה |לוחש|
הם רק אולי מוכנים לעבוד קשה, אבל גם אז הם סופגים הרבה כאב בדרך.
מה כואב לך?
הם רק אולי מוכנים לעבוד קשה, אבל גם אז הם סופגים הרבה כאב בדרך.
מה כואב לך?
..שעות של אמת.אחרונה
הם סופגים. ועוד איך סופגים.
אבל הם מחזקים אחד את השני. לא נותנים לאף אחד ליפול.
לי אין אף אחד כזה שישאיר אותי למעלה.
הכל.
להבין עד כמה נהיה לי לא אכפת.נקודונת.
עבר עריכה על ידי נקודונת. בתאריך י"ח באב תשע"ז 23:42
לעשות הכל ובכלל לא להרגיש.להיות אדישה.
להתעלם.
חסרת רגישות.
חסרת כח.
ורק לרצות להיות כבר מאחורי הכל.
בלי לדעת מה זה ההכל הזה.
לעשות דברים רק כי סתם, כי זה דרך העולם, כמו רובוט.
לנסות טיפה לצאת מהקופסה ולקבל צעקות.
העולם, כל עניינו זה להכניס לקופסה.
קופסה סגורה אטומה ומוגנת.
אסור לחשוב, אסור לפרוץ, אסור להיות אחרת.
ואם אני ככה, צריך להחזיר אותי לדרך הרגילה של העולם.
ומה רע בלהיות אחרת? בלהיות שונה? בלעשות משהו קצת אחר? הרבה אחר? אחר.
העולם רוצה שאני אהיה הוא.
אני לא הוא.
אני לא כלום.
אני גם לא אני.
*בננית*
תחושות איומות ומוכרות.
אהובה, תמשיכי לדבוק ברצון להיות מה שאת ולא מה שאחרים, ואני מאמינה ומתפללת שהטוב הזה יגיע.
(יש לך אוזן קשבת? זה הכי עוזר להיות את)
אהובה, תמשיכי לדבוק ברצון להיות מה שאת ולא מה שאחרים, ואני מאמינה ומתפללת שהטוב הזה יגיע.
(יש לך אוזן קשבת? זה הכי עוזר להיות את)
..נקודונת.אחרונה
אמן. תודה.
(זה כאילו שיש לי, אבל באמת? לא. אין לי.)
(זה כאילו שיש לי, אבל באמת? לא. אין לי.)
עינים סגורותבעיצוב
דלתות פתוחות
רק תפקח.
תפקח עיניך ותביט.
אל תיסוג אחור.
הלחם על הדלת.
הדלת המיועדת.
לך.
רק תפקח.
תפקח עיניך ותביט.
אל תיסוג אחור.
הלחם על הדלת.
הדלת המיועדת.
לך.
עוד יום סתמי...חולות
בוקר
תפילה
אוכל...
ככ הרבה דברים לעשות.
הזמן רץ
ואני חושב
אך בין מחשבה למעשה
הפער גדול
לבשר ודם.
אני אתגבר
זה יקרה
הרוב טוב, הרוב הרוב קובע...
תפילה
אוכל...
ככ הרבה דברים לעשות.
הזמן רץ
ואני חושב
אך בין מחשבה למעשה
הפער גדול
לבשר ודם.
אני אתגבר
זה יקרה
הרוב טוב, הרוב הרוב קובע...
אשריך, לגמרי. באמת.הלהבה והברוש..
במאה אחוז הייתי בטוחה שאתה הואמשתדלת יותראחרונה
פיזור הדעת*בננית*
עולם דוהר, שועט
כסוס במלחמה, בועט
עצימת העיניים
היעלמות השמיים
(האדם הוא עולם קטן)
ואדם
אין
כסוס במלחמה, בועט
עצימת העיניים
היעלמות השמיים
(האדם הוא עולם קטן)
ואדם
אין
לפעמים האלטרנטיבה מפחידה בהרבהקמנו ונתעודד
בס"ד
להיות מרוכז במטרה, לא להסיח דעת, לחשוב על כל צעד-
ולראות כאלה עוצמות אדירות שמכוונות כנגדך ו - אלמלא - אין יכולת.
|שותק|*בננית*
אמת.
אני זקוקה לאיפוס הזה תמידית
(ואפילו בהסתרה... בוודאי גם שם נמצא השם יתברך. ובוודאי גם זה חלק מהאמת)
משהו מובנה אצלי מתמגנט בעוצמות כבירות לקצה האחד כל הזמן.
זו שאלה קיומית -
איך חיים אמת,
אנושית.
(השאלה הזו מסתתרת לי כל פעם בתוך ווריאציה חדשה ומקורית אבל חלאס עם המחבואים האלה, זה תמיד חוזר לשם. כבר לא מאמינה שאפטר ממנה, רק אשאל אותה ברמות דיוק וברזולוציות גבוהות יותר)
אני זקוקה לאיפוס הזה תמידית
(ואפילו בהסתרה... בוודאי גם שם נמצא השם יתברך. ובוודאי גם זה חלק מהאמת)
משהו מובנה אצלי מתמגנט בעוצמות כבירות לקצה האחד כל הזמן.
זו שאלה קיומית -
איך חיים אמת,
אנושית.
(השאלה הזו מסתתרת לי כל פעם בתוך ווריאציה חדשה ומקורית אבל חלאס עם המחבואים האלה, זה תמיד חוזר לשם. כבר לא מאמינה שאפטר ממנה, רק אשאל אותה ברמות דיוק וברזולוציות גבוהות יותר)
ככ ככהלהבה והברוש..
וואו.
דייקת.
תודה.
אני מתלבט אם כתבתי נכוןקמנו ונתעודד
בס"ד
זה שזה מפחיד, לא בהכרח מתיר לנו לברוח.
אמנם "א-ל דעות ה' ולו נתכנו עלילות" ואורו של משיח מתגלה אפילו מתוך החולשה, ואפילו מתוך הרשעה, אבל עדיין צריך לעשות טוב.
צריך לאחוז בחבל בשני קצותיו, על אף שזה גובל בבלתי אפשרי*בננית*
בפועל אני לא יודעת מה עושים.
הזעקה הזו שלי לא מוכנה להיכבות (מצד האמת היא גם לא צריכה) - כשאני מכבה אותה היא כועסת ודואגת להוכיח לי כמה זה רע.
מצד שני כשהיא כל היום פועלת זה מביא לתסכול תמידי
הזעקה הזו שלי לא מוכנה להיכבות (מצד האמת היא גם לא צריכה) - כשאני מכבה אותה היא כועסת ודואגת להוכיח לי כמה זה רע.
מצד שני כשהיא כל היום פועלת זה מביא לתסכול תמידי
צריך להוסיף שמחהקמנו ונתעודד
בס"ד
זו אולי התורה המשמעותית ביותר שלמדתי מהרב שלי השנה. שכדי להחזיק את שני הקצוות האלה יחד האדם חייב שמחה ואופטימיות על ידי חיזוק הביטחון בתיקון העתיד, והעמקה של ההתבוננות בהווה, עד כמה כבר הוא טוב בפועל.
אם עושים את זה כמו שצריך, זה מקהה את התסכול ההוא, בלי לאבד את חדות ההכרות הראשונות.
ואם הייתי מספיק מבין על מה אתם מדבריםהלהבה והברוש..
(על המתח בין התביעה הפנימית להתעלות*בננית*אחרונה
לבין התסכול שהיא יוצרת כשהיא לא מתממשת, מה שקורה לעתים קרובות מטבע הדברים)
וואו. זו תובנה עמוקה שהיא לחלוטין תורה.*בננית*
(וכשאני חושבת על זה, יש מישהו השנה שחזר ולימד אותי את התורה הזו. נראה לי היא מחלחלת לאט לאט. לוקח לי זמן רב להפנים וליישם.)
ריבונו של עולם! אני כל כך רוצה אותך 
נער גבעות מצוי
תגידו לי*כוכבית
בבקשה
תגידו לי שאפשר שוב
והלב הוא גמיש
ואנשים כאלו יש הרבה
ושלא הרסתי לעצמי את החיים
ושצריך לעשות מה שהשכל אומר
ושיהיה טוב גם
ככה
יהיה, יהיה טוב.הלהבה והברוש..
הלב גמישמאדמוזל
הוא מאד מאד גמיש, באמת!
הרוב טוב הרוב קובעחולות
ותמיד אפשר לתקן...
לא הרוב, זה לא שווה כלוםקמנו ונתעודדאחרונה
בס"ד
אבל האמת היא שבמבט לאחור הכל טוב. מעמק ראשית עד עמק אחרית.
קמים נבוני לבב בחצות לילהקמנו ונתעודד
בס"ד
וידיהם על חלציהם כיולדה: על צרת העולם, צרת ישראל, צרת השכינה, צרת התורה, הם בוכים ומבכים. ויודעים הם ומכירים את עמק הצער במקורו ובתולדותיו, יודעים הם, שכל הצרות והמחשכים, כל נהרי נחלי הדמים הנשפכים, כל התלאות והנדודים, כל הבוז והמשטמה, כל הרשעה והזוהמא, אינם אלא תולדה קלושה מהד הקול של אותו הצער העליון, צער השמים, צער השכינה, צער האידיאליות המהותית בהפרדה ממקור תענוגיה.
(אורות המלחמה י)
ולמחרתקמנו ונתעודד
בס"ד
הם קמים אחרי סו"ז קריאת שמע...
רק אוסיף..נער גבעות מצוי
שאחד מאדמו"רי קרלין-סטולין קבע שיש לומר תיקון חצות גם אם זה יפגע בלימוד תורה ביום שלמחרת!!
אשריך!!
נעע. איפה כתוב?הלהבה והברוש..
(לא שחסידי קרלין אנו, אבל אשמח לראות)
באזהרות הקודש שלהם לפני התפילה..נער גבעות מצוי
זה מפי ר' אהרן הגדול:
ו) יזהר בכל יום בתיקון חצות בין בקיץ בין בחורף ולומר מה ששייך להם ולא יעבור • אפילו לא יהיה לו פנאי ללמוד:
אבל עמ"י לא קיבל את דעתוקמנו ונתעודד
בס"ד
והראיה- תסתכל בבתי המדרש בחצות - אפילו אלה שערים לא מפסיקים את לימודם
(הייתי בכיף ממשיך את הדיון הזה)הלהבה והברוש..
אבל לא בא לי שהפורום הז יאבד את יעודו ויהפוך לנסיופ 2
חחח למי אכפת...נער גבעות מצויאחרונה
בכל מקרה, אני הולך לפעמים ע"פ קרלין, אז הנה
היי, תודה על הפיסקא הזו..הלהבה והברוש..
ואשריך..
יש לי המון מה לומר*בננית*
אבל טבעו לי המילים בשיטפון
נשמח אם תדלי את אותם המילים ממצולות היםהלהבה והברוש..אחרונה
לאור גדול חיש מהרה
פעם היה בית מקדשטהר ליבנו
היום אין...
הלוואי וזה היה מפריע לי אפילו טיפה.נקודונת.
כתבתי על זה לפני איזה עשור...משה
והוא ייבנה, בעז"ה ממש ממש מהר עוד השנה...נער גבעות מצוי
בית המקדש!!!!!!!!!!!ש מ ע ו ן
הוא לא יבנה "אחישנה" עד שאנחנו לא נחיש אותו ואיך נחיש אותו על ידי שיכאב לנו ןאיך יכאב לנו שנצטער על זה שלא כואב לנו עד כמה אנחנו לצערנו לא חושבים על ה' ביום יום ולא מרגישים את השכינה ביום יום. שאם היה בית המקדש נרגיש כל רגע ורגע את השכינה הקדושה
ד' יכול לעשות הכל!!נער גבעות מצויאחרונה
והוא הבטיח לנו!!!! בעיתה אחישנה!
תיכון תפילתי קטורת לפניך!!נער גבעות מצוי
אין! העוצמות שבתהלים!!
מישהו?????????ש מ ע ו ן
מישהו מוכן להסביר לי מה זה הפורום המוזר הזה
מה הוא הופיע פתאום?אישיות
===פרח קפוא
בדיוק כמוך
שוב הירח
מלא
אך מוסתר
מאחורי עננים,
מוסתר
בדיוק כמוך
רחוק
מטושטש.
שוב הירח
יפייפה
מושלם
גבוה ממני,
גם אם
אושיט ידי
לא אוכל לגעת.
כי רק הוא עד
למונולוגים שלמים
על געגועים,
על פרידות
עתיד,
על תקוות.
נעצב איתי
בלילות
מאיר איתי
מחילות
בתוכי.
ירח שלם
אך
בודד
מחייך אליי
כשעצוב לנו
צוחק אתי
על אירוניות קטנות;
על אלוהים
בוכה איתי
על מרחק
הכוכבים.
====פרח קפואאחרונה
זוית ראיה
ובבקרים
ציפורים מעל שדות
פרפרים לבנים
חיוך שלך של בוקר
אושרים קטנים
ובחורפים
ילד וילדה מאוהבים
משתקפים בשלוליות
הביטי במציאות זו את ואני
ובבקרים
ציפורים בודדות מרחפות
מחפשות אדמה להניח מכובד משקלן
פרפרים לבנים
יופי תמים
שיעלם עם זמן
אתה מחייך בעצב
עוד בוקר בלעדיי
אושרים קטנים?
ובחורפים
ילדים גדולים מתאהבים
ונשכחים זה מזו
כשהשמש מייבשת את השלוליות
כבר אין השתקפויות
הבט-
בדמיון זו אני ואתה