היום שישה ועשרים יום שהם שלושה שבועות וחמישה ימים לעומר
הרחמן יחזיר עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו.
הרחמן יחזיר עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו.
שבוע טוב - ספירת העומר~#
אהבה עצמית וזה. מי יכול לתייג לי אותם?נחל
ישלנו מערך שיעורים על קבלה עצמית וכל מיני שכאלה.
היום, דיברנו על העוגה של חיינו.
מזה אומר?
כל אחד ירד לעולם עם תבנית משלו.
יש כאלה שירדו לעולם עם קאפקייס. יש כאלה עם אינגליש קייק. יש כאלה עם תבנית רגילה, בגודל רגיל. ויש כאלה נולדו עם תבנית בגודל של חדר אוכל של ישיבה.
כל אחד והתבנית שלו.
התפקיד שלנו הוא, לאפות את העוגה. בעצמנו.
קוראים לתבנית הזו- תבנית האהבה של חיינו.
כל אחד בעולם הזה צריך שיאהבו אותו. יש במידה פחותה ויש כאלה שצורכים זאת המון. בגודל של תבנית של ישיבה. גוסטרונום. וזה בסדר. השאלה מה עושים.
לא יעזור כמה אנשים מבחוץ יחמיאו לך.
לא יעזור כמה אנשים יעריכו אותך.
כל המחמאות האלה, הן כמו דובדבן בתבנית ריקה.
זה כמו קצפת ללא בסיס.
זה לא נעים. זה לא טעים.
אנחנו לא נקבל את המחמאה, את הערכה, לא משנה ממי היא תבוא, כי אנחנו ריקים. כי אין איפה לקבל. אנחנו כלי חלול. העוגה לא מוכנה, לא אפויה.
כאשר תהיה לי עוגה, שלי, שאפיתי בעצמי, אז המחמאות וההערכות שאקבל יהיו כמו תוספת מתוקה.
דובדבן, סוכריות צבעוניות, קצפת.
רק שהן על העוגה האפויה, יש להן טעם. משמעות. נוכחות.
וצריך להבין שאפחד בעולם לא יאפה את העוגה הזאת עבורכם.
כל אחד והתבנית בגודל שלו.
כל אחד צריך לאפות את העוגה שלו.
כל אחד בעצמו.
וכאשר יש עוגה, יש אהבה עצמית, נוכל לקבל אהבה מהסביבה. הערכה.
אדם שלא מסוגל לקבל מחמאות, זה אומר שהוא ריק. חסר. לא מאמין בעצמו. לא *אוהב* את עצמו. הוא ריק מהאהבה, הוא לא יכול לקבל אהבה.
יאאלה לאפיית העוגה שלנו.
שנאהב את עצמנו.
- איך אופים אותה
- דומה מושך דומה- חסר לחסר ואהבה לאהבה.
ישלי עוד להרחיב בעניינים אלו ^^.
אני מרשה לעצמי לתייג אותך, כי אי פעם הבטחתי לך שאכתוב את כל הדברים שבאלי שתשמע. זה טרי מהיום.
@סביון
@ציף באלי גם אותך.
..נחל
קראתיאני מקליד...
זה יפה מאוד.
בכל מקרה, לא בטוח לי שמתי שיש כזאת עוגה אז הכל מסתדר.
והמבט משתנה אוטומטית.
גם היא שלנו ורק שלנו ומילאנו את התבנית..כי אם נלך רחוק יותר נניח, אי בודד. בנאדם לבד. יוצר ומרחף בדמיון ומה לא. האם הוא ירגיש את האהבה העצמית הזאת וירגיש שהוא שווה משהו?אני אישית חושב שלא. ושיש מקום חשוב ל"אחר" בחיים שלנו. הוא מאשר את הקיום לדעתי. הוא המניע את הזרם גם בתוכינו. הוא החיכוך שיוצר אופציה לאנרגיה.
יש כל מיני סוגים של אישייות מגוונות ושונות. לכל אחד צרכים אחרים אולי. קשה לדעת. אבל הרעיון באמת מעורר מחשבה.
בכל מקרה, לא בטוח לי שמתי שיש כזאת עוגה אז הכל מסתדר.
והמבט משתנה אוטומטית.
גם היא שלנו ורק שלנו ומילאנו את התבנית..כי אם נלך רחוק יותר נניח, אי בודד. בנאדם לבד. יוצר ומרחף בדמיון ומה לא. האם הוא ירגיש את האהבה העצמית הזאת וירגיש שהוא שווה משהו?אני אישית חושב שלא. ושיש מקום חשוב ל"אחר" בחיים שלנו. הוא מאשר את הקיום לדעתי. הוא המניע את הזרם גם בתוכינו. הוא החיכוך שיוצר אופציה לאנרגיה.
יש כל מיני סוגים של אישייות מגוונות ושונות. לכל אחד צרכים אחרים אולי. קשה לדעת. אבל הרעיון באמת מעורר מחשבה.
ברור שצריך את האחר.נחל
אבל האחר הוא תוספת.
שהחלל ריק, כל התוספות שבעולם לא באמת יעזרו.
אולי יהיה לנו נחמד לרגע או שניים אבל אחכ אותו חלל ריק, ישוב לכנן בתוכך.
מכיר אתזה שמחמיאים לך ונחמד לך ואחרי חמש דקות אתה שוב מרגיש נאחס וכלום ומגעיל?
אני כן. וכשחושבים עלזה, זה לגמרי הגיוני שכל עוד אני לא אפויה עם עצמי, יהיה לי קשה לקבל ולהעזר באחרים.
צריך אותם. ברור. כולנו זקוקים לזה
אבל זה יעיל כשאנחנו שלמים בעצמנו.
ולא אמרתי שזה פותר בעיות כל אבל זו לחלוטין דלת שפותחת ומרפאה נקודות נוספות בחיינו.
שהחלל ריק, כל התוספות שבעולם לא באמת יעזרו.
אולי יהיה לנו נחמד לרגע או שניים אבל אחכ אותו חלל ריק, ישוב לכנן בתוכך.
מכיר אתזה שמחמיאים לך ונחמד לך ואחרי חמש דקות אתה שוב מרגיש נאחס וכלום ומגעיל?
אני כן. וכשחושבים עלזה, זה לגמרי הגיוני שכל עוד אני לא אפויה עם עצמי, יהיה לי קשה לקבל ולהעזר באחרים.
צריך אותם. ברור. כולנו זקוקים לזה
אבל זה יעיל כשאנחנו שלמים בעצמנו.
ולא אמרתי שזה פותר בעיות כל אבל זו לחלוטין דלת שפותחת ומרפאה נקודות נוספות בחיינו.
אני חושבאני מקליד...
שהוא תנאי הכרחי לקיום
זה לא סותר את המקום העצמי..
זה גם ניראלי מאוד תלוי מאיפה המעשים שלי מגיעים. אם הם מגיעים מעצמי באמת או ממסכות שאני עוטה על עצמי כי לא נעים. כי צריך לרצות(מלשון ריצוי) את האחר. כי מתבישים או מלא סיבות..
אם המעשים נעשים מהמקום שלי(שבאמת קשה לדעת עליו..אולי יותר מרגישים) או ממסכה עטויה על הפנים שיוצרת שנית בין העצמי. לאני שאני מציג החוצה
(זאת דעתי על עצמי)
זה לא סותר את המקום העצמי..
זה גם ניראלי מאוד תלוי מאיפה המעשים שלי מגיעים. אם הם מגיעים מעצמי באמת או ממסכות שאני עוטה על עצמי כי לא נעים. כי צריך לרצות(מלשון ריצוי) את האחר. כי מתבישים או מלא סיבות..
אם המעשים נעשים מהמקום שלי(שבאמת קשה לדעת עליו..אולי יותר מרגישים) או ממסכה עטויה על הפנים שיוצרת שנית בין העצמי. לאני שאני מציג החוצה
(זאת דעתי על עצמי)
יש משהו בדברייך.נחל
באלי לחשוב על העניין.
אלהאני מקליד...
סתם מחשבות שלי..
אחרי שת חושבת עוד תכתבי מסקנות
אחרי שת חושבת עוד תכתבי מסקנות
..ציף
קראתי הכל
ןאני ממש רותה לענות יותר
בעז"ה בבוקר..
והרעיון ממש נכון
ןאני ממש רותה לענות יותר
בעז"ה בבוקר..
והרעיון ממש נכון
דיסכסנו בנושא הזהנחל
יותר משעה וחצי.
יש מקומות לשאלות, ויש תשובות.
ישלי עוד מה להגיד בעניין, של איך אופים את העוגה וכלזה אבל כאב לי כבר היד.
תודה שקראת.
יש מקומות לשאלות, ויש תשובות.
ישלי עוד מה להגיד בעניין, של איך אופים את העוגה וכלזה אבל כאב לי כבר היד.
תודה שקראת.
אויייייייי זה כזה מקסים 
שוברת גלים
תקשיבי לי אחותי אני בלי נדר ובעזרת ה' מתחילה פרוייקט עם הכתה שלי של ואהבת לרעך כמוך
המפגשים הראשונים בנושא ידברו על ה- ואהבת לרעך כמוך. שאנחנו הרבה שוכחים
כי בכלל אוהב את עצמו היום, באמת, ללא תלות בסביבה?
את מסכימה שאבנה על זה שיעור לילדים, נכון?
ונכין איתם עוגות! יואו
ייאא!! בשמחה!! איזה כיף לדעת שלא סתם כתבתינחל
אתזה. אלא אנשים קוראים ונהנים ולוקחים.
בשמחה!
בשמחה!
תודה יא אלופהשוברת גלים
זה ממש עשה לי חשק להתחיל לבנות את זה כבר
בהצלחה!!נחלאחרונה
די להשתמש בילדים שלכםשחקנית
לא מיצינו את זה?
|בוכה|
|בוכה|
היום ארבעה ועשרים יום שהם שלושה שבועות ושלושה ימים לעומר~#
הרחמן יחזיר עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו.
חבל שהוא הגיע.פה לקצת
משתדלת יותר
שורדת?
נגמרפה לקצת
הפעם התכוונתי לבוקר 
ברחתי מהבית היום אז אינלי מושג אם הילדון היה |מרוצה מעצמו|
מה שלומך?
ברחתי מהבית היום אז אינלי מושג אם הילדון היה |מרוצה מעצמו|
מה שלומך?
משתדלת יותר
שמחה שהסתדרת..
איזה כייף לי שאכפת לך 
פה לקצתאחרונה
..ציף
לא,אני לא השר לעניני דת.
בתודה.
בתודה.
גבורה שבנצחמשתדלת יותר
היום שלושה ועשרים יום שהם שלושה שבועות ושני ימים לעומר~#
הרחמן יחזיר עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו.
הגיגמאדמוזל
התגעגעתי לעצמי
היום שנים ועשרים יום שהם שלושה שבועות ויום אחד לעומר~#
הרחמן יחזיר עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו.
לבד מידימשתדלת יותר
וכשאני לבדמשתדלת יותר
זה לא טוב
אני מתחילה להתגעגע מידי
והגעגוע לא עוזר
זה עובר מתישהו?משתדלת יותר
זה שורף הרבה יותר ממה שזה אמור
געגוע עובר מתישהו?ייראה..
אולי לגמרי לגמרי לא,
אבל הוא מתקהה עם הזמן..
(ובעצם,לאיודע האם טוב עשיתי כשהגבתי לשרשור פריקה שכזה)
...משתדלת יותר
כבר עברה שנה. אז אולי זה לא?
(זה בסדר אחרת הייתי כותבת לא להגיב)
מי אמר ששנה זה הרבה זמן?ייראה..
..משתדלת יותר
אני
מספיק זמן בשביל להתגבר על משהו שלא יחזור
בהצלחה?משתדלת יותראחרונה
אולי
אין טעם.תולעת השני
היום יש לי תשובותפרח קפוא
אבל בטוחה שהיא כבר....
אז עליתי היום לקבר של משההנסיך הקטן.
הגענו להר הרצל ב16:30, הרוב כבר ריק
נשארו רק קבוצות קטנות שמחפשות משפחה שלא יכולה לעזוב ולשמוע סיפורים
כמו המשפחה של משה. דוד יהונתן היה שם (כמה שאני מתגעגעת לשבת אצלו בחנות ולאכול מלפפונים עם מלח) ויפעת והשניה. רק יהודית הייתה חסרה
כל שנה היא נראת יותר ויותר סדוקה. מי שאמר שהזמן מרפא כנראה לא פגש אותה. איזה מרפא ואיזה נעלים
אז ישבנו שם ודיברנו סתם ואז יהונתן והנכד שלו הראו לנו את השרשראות החדשות שהם עשו. נחשו מה כתוב עליהן
וצחקנו ונישקנו ואז סתם דוד יהונתן מספר שמישהו אמר לו שהוא רוצה לחיות עד מאה ועשרים שנה, אז הוא אמר לו שילדים לא נשארים כל המאה ועשרים שנה. אם מישהו חי כל כך הרבה שנים הוא כנראה יצטרך לקבור את אחד נילדים שלו
ודוד יהונתן מסתכל עלינו ואומר "תאמינו לי, אתם לא רוצים לחיות עד מאה ועשרים"
ואז התחלתי לבכות אז פרשתי לנסות להשיג כרטיסים לטקס הדלקת המשואות
אבל עכשיו אני בבית וכל מה שאני רואה זה את העיניים של דוד יהונתן, אדומות, רטובות, ואין מי שינגב את הדמעות
יום עצמאות שמח |בוכה|
נשארו רק קבוצות קטנות שמחפשות משפחה שלא יכולה לעזוב ולשמוע סיפורים
כמו המשפחה של משה. דוד יהונתן היה שם (כמה שאני מתגעגעת לשבת אצלו בחנות ולאכול מלפפונים עם מלח) ויפעת והשניה. רק יהודית הייתה חסרה
כל שנה היא נראת יותר ויותר סדוקה. מי שאמר שהזמן מרפא כנראה לא פגש אותה. איזה מרפא ואיזה נעלים
אז ישבנו שם ודיברנו סתם ואז יהונתן והנכד שלו הראו לנו את השרשראות החדשות שהם עשו. נחשו מה כתוב עליהן
וצחקנו ונישקנו ואז סתם דוד יהונתן מספר שמישהו אמר לו שהוא רוצה לחיות עד מאה ועשרים שנה, אז הוא אמר לו שילדים לא נשארים כל המאה ועשרים שנה. אם מישהו חי כל כך הרבה שנים הוא כנראה יצטרך לקבור את אחד נילדים שלו
ודוד יהונתן מסתכל עלינו ואומר "תאמינו לי, אתם לא רוצים לחיות עד מאה ועשרים"
ואז התחלתי לבכות אז פרשתי לנסות להשיג כרטיסים לטקס הדלקת המשואות
אבל עכשיו אני בבית וכל מה שאני רואה זה את העיניים של דוד יהונתן, אדומות, רטובות, ואין מי שינגב את הדמעות
יום עצמאות שמח |בוכה|
ימ''לאחרונה
מכירים את זהשחקנית
שבאמצע שימחה מטורפת
אורות גבהות
ופיתאום
מילה אחת
תמונה אחת
מבט אחד
ואת כבר
לא שולטת בדמעות
של הגעגוע
מכירים?
אורות גבהות
ופיתאום
מילה אחת
תמונה אחת
מבט אחד
ואת כבר
לא שולטת בדמעות
של הגעגוע
מכירים?
היום אחד ועשרים יום שהם שלושה שבועות לעומר~#
הרחמן יחזיר עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו.
ממש לא בקטנה.דמע
לא היה ונגמר.
לא עבר.
רק היום כותבים.וגם זה כי ממש אנחנו ברגע של חולשהרף האהבה
אז הוא לא ביקר שם כבר חודש,הוא פשוט לא מסוגל.
הרעשים בראש האלה שתוקפים אותו ברגע שהוא נכנס לאזור.
הריח.הוי הריח.הוא חנוק.תמיד.
יש לו גוש איפשהו שם עמוק,ברגע שהוא נכנס הגוש הזה עולה,ומציף אותו.הוא עדין לא מבין איך הוא שרד התפרצות גושית כזאת כבר פעם שלישית ברציפות היום.
וככה זה.זה הוא.
בכל מקום שאליו הוא מגיע הוא ייצור לעצמו זכרונות רעים ולא יוכל לעמוד פנים מול פנים מולם ולדבר קצת.תמיד זה יבוא בקיא,בבכי שלא מוכן לצאת כמנהגו בקודש.
ורע לו עכשיו.אז הוא מחפש,אולי ההוא שם שפעם הוא האמין בו והיום הוא רחוק ממנו מרחק שנות אור.אולי הוא בכז קיים.
הרעשים בראש האלה שתוקפים אותו ברגע שהוא נכנס לאזור.
הריח.הוי הריח.הוא חנוק.תמיד.
יש לו גוש איפשהו שם עמוק,ברגע שהוא נכנס הגוש הזה עולה,ומציף אותו.הוא עדין לא מבין איך הוא שרד התפרצות גושית כזאת כבר פעם שלישית ברציפות היום.
וככה זה.זה הוא.
בכל מקום שאליו הוא מגיע הוא ייצור לעצמו זכרונות רעים ולא יוכל לעמוד פנים מול פנים מולם ולדבר קצת.תמיד זה יבוא בקיא,בבכי שלא מוכן לצאת כמנהגו בקודש.
ורע לו עכשיו.אז הוא מחפש,אולי ההוא שם שפעם הוא האמין בו והיום הוא רחוק ממנו מרחק שנות אור.אולי הוא בכז קיים.
הנה-גם אני הגעתי לקטע הזה...המקדש השלישי בדרך
עכשיו אני מבין את כל הממורמרים על החיים שלהם...
כי גם אני כזה...
זה התחיל בשיחה, ומאז לא הפסיק.
די!!
אני לא יכול עם ההרגשה הזאת יותר!
מרגיש כלוא בתוך משהו לא מובן בתוך עצמי...
שקוע בדברים שאני לא סובל אבל חייב. כי מחייבים אותי.
אבל זה חייב להיות באווירה כזאת! של חפירה! עוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם!
וואוו...
ואין עם מי לדבר. ומי שאני מדבר-אני כבר חופר...
אוף... כנראה שאאלץ לסחוב את זה עכשיו חודשיים...
מתכונן לחיים קשים עכשיו...
ביי.
...על הר ה' ששמםאחרונה
אתה לפעמים חופר קצת, אבל זה לא אומר שאתה לא צריך לשתף או משהו...
גאולה.דרך חדשה
גדולה עלי את כמו הבחור
שהתאהבתי בו בתיכון.
אני לא באמת הצלחתי לדמיין אותנו יחד.
את כמו חלום רחוק
כמו אהבה בלתי נתפסת
כמו שלום שלא יבוא.
גאולה?
שהתאהבתי בו בתיכון.
אני לא באמת הצלחתי לדמיין אותנו יחד.
את כמו חלום רחוק
כמו אהבה בלתי נתפסת
כמו שלום שלא יבוא.
גאולה?