פורום ריק ומוסתר (עמוד 1148)

אני לא אוהבת אותי.
אני רוצה להיות מישהי אחרת
נמאס לי מהדיכאון הזה.
נמאס לי ממני.
כאילו משהו יושב עלי ולא מרפה.
וכמה אפשר כבר לבכות.
איבדתי את הכיף, והשמחה.





איבדתי אותו.
די כבר. לא טוב לי.

אני גאה בעצמי

וטוב לי

ואני רגועה

ומתגעגעת לאנשים הנכונים
ונשאר לי פחות מחודש להתגעגע אליהם

ואלוקים אוהב אותי

והפעם אני גם מרגישה את זה
וזה הכי חשוב

ואני גאה בעצמי. שוב


פתאום הכל נראה טוב ושהכל יהיה בסדר
אלוקים, סומכת רק עליך.



אמן שמחר בשעה הזאת גם ארגיש כל כך טוב


לילה טוב לי.
ולמי שיטרח לקרוא.
וגם למי שלא


שרשור פריקה מוזר אבל בפורום הזה זה בסדר

@עזרא - ארכיון

 

מישהו שיצפה בי כשאני נשברת

ושבסוף יגיד-

תאספי את עצמך בחזרה

אז מה את מתלוננת?
לא מתלוננת.
תודה ה', זה היה במקום.
כאילו ברור, אני רק מבינה את זה עכשיו.

ואני מפחדת מזה.

להיות מלא
בכלום
או באהבה
לשרוק שריקת גבורה
על עשייה שלכאורה
מתוך בגרות נובעת.

כי להיות בוגר זה
להכיל ולהבין
ולציית בלי להתלונן
כי
בנאדם
בוגר
הוא
בנאדם
מבין
###

כמה זמן לא הייתי בפורום הזה.
ובכלל, אני לגמרי אחרי זה.
אני חזקה. וגיבורה. ויכולה.
אז למה אני נותנת לעצמי להתחבק עם הכאב?
להתרפק על הגעגוע?
הוא געגוע שקט.
הוא שקט מידי.
רק כשיש סערה פתאום הגעגוע מטלטל את הספינה;גופי עד כלות.
כלות-
נשנקת מכאב, בוכה את התקווה,
בולמת בשניה האחרונה את הנפילה השורטת
אל שאול התחתיה,
ומתרוממת.
דוחפת את עצמי, חורקת שיניים ומאמינה,
בבוקר קסום יותר, בשמש חמה שתלטף בקרניה את היקום כולו; ואני בתוכו.
אני רוצה להגיד בבוקר חסדך, ה'.
אני מסוגלת לזה.
אני יכולה.
אפילו, אפילו,
שאני כמעט נגמרת, שאני כמעט כבר לא אני,
שאני כמעט נשרפת ובכח נעצרת מלהיות אפר-
אני מאמינה בך, ה', אוהבת אותך בכל נימי נפשי הרצוצה.

מוזיקה באוזן.
שקט בנפש.
רוגע.
תמצית חלומותיי.

אני מוותרת על זה

 

לא תודה

 

אני דוחה את זה ב-3 שנים!!!!!

 

לא רוצה, לא רוצה

אני לא מבינה כלום מהחיים שלי, לא קופצת למים

 

 

 

החרדים טועים, טוב שהשיטה שלהם לא עבדה עלי 

 

 

וואי וואי, יש לי בחילות, וירדה לי אבן מהלב

 

 

 

געגועים,

שברון לב ויאוש לרגעים.

שאיפות,

לנראה מושג ושאינו חליפות.

 

לא תקווה ולא יאוש,

מין מצב ביניים של טשטוש.

בלבול ולב דואב,

הרגש נע בין כועס לאוהב.

 

חולם,

על מציאות שלא תתכן.

בולם,

פעולות הזויות שלבי תיכן.

 

חסרון לא יוכל להימנות,

למלאו אי אפשר ולוותר אף פחות.

להישאר בתווך ובינות,

את הלב קורע לבלי יכולת לאחות.

 

געגוע - דרכינו לאן?,

לכאב ולשיברון אומר עד כאן!.

אבדן קל יותר לרפא,

מאשר לב דואב ומצפה.

 

 

*מוקדש לכל המתגעגעים באשר הם.

אם תראו את מלכותי בין עננים רוקדת הודיעוהו שלא אמרתי נועש, כול חיי אחכה(שולי רנד)

אני מתגעגעת

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"אני מאמינה באמונה שלמה בתחיית המתים"

אפשר להיעלם.

אני בסדר. מבטיחה

סלוטייפ על הפה

 

שמיכה על הראש

 

 

 

 

ש-ק-ט

תכתבי 

 

 

 

 

 

 

 

---------------

עדיף שלא

לא צעקת כשזה כאב
איך לעזאזל תחיי עכשיו
את מלאה בסיוטים שעוד יבואו

אי אפשר לשלוט במציאות
נשבע לך שהכל היה טעות
תשתחררי, פשוט תבכי, תהיי כמוני




זה מה שהתנגן לי בראש כל השבת.
לא יודעת למה.
מניחה את זה כאן בניסיון נואש שזה ייצא לי מהראש.

בס"ד

 

אולי צריך להיעלם קצת פשוט

(ננסה לכתוב, למה לא).
געגוע,
רגש כ"כ עצוןם,
חזק, 

סוחף,

משותף לכולנו כמעט.
אני,

כ"כ רוצה לפעמים להגעגע,
למי שאני צריך,
למשא געגוע כל העולמות,
ואז,
נשאר אני רק,
אם הגעגוע לגעגוע.

ההגדרה המדויקת, נשימה...

 

ידידת שדים ורוח, כישוף ולחישות.
רוע שכול וחושך, כאב ותהיות.
שינה ייאוש ופחד, סם וגם בריחה.
חוכמה בינה ודעת, מוות מחלה.

כאבים שאין לנצור,
יישאו אותך רחוק.
דיכאון של ים וחושך,
ייקח אותך עמוק.

עמוק אל תוך הים
הכואב, המשפיל, הגווע.
עמוק אל תוך עצמך
היכן שאיש אינו קולע.

את חיציו
המדממים
אהבתו
והילדים
שלך, שלו
של אי היכולת לא להגיב
של הרצון הזה
התשוקה
שמישהו
ישים לב.

אני מתגעגעת
לעזאזל