אם למישהו אכפת |לוחש|
ודי. מפה עולים. ועולים גבוה.
אני שיחקתי לבן אדם ברגשות (וגם לעצמי)
די, מה אני עושה?
לא יודעת איך לכפר על זה
די, סליחה, סליחה סליחה
וואי, זה לא יעזור
די, תסקלו אותי כדי שלא יהיה לי ייסורי מצפון
אולי הוא לא רגיש ובכלל לא אכפת לו? (הלוואי, לוחש, חושש)

ורק אחרי שעשיתי את זה חשבתי שזה לא בסדר
אבל לא יכולתי לשנות את זה
תודה על העידוד
אז יסלחו לי אבל יש לזה תוצאות
וזה ממשיך
אני מנסה להפסיק לפני שזה יהיה יותר גרוע
אני באה לומר סליחה
ומתחרטת
זה חסר תועלת
שבוע קדוש מתנפץ

בסוד כן, בינינו, מישום מה נדמה לי יותר ויותר,
מתחוור לי הדבר הנוראה מכול
חוסף את האמת הכול כך מרה ובועטת
האמת חוספת את שתי הנשמות\ הנפשות.
או רק אחת, את הנפש הבהמית, התחתונה, החיונית,
את הקליפה הסיטרא אחרא את נפש הבשר השולטת בכול.
ואני יודע מה יקרא עוד שלושה שבועות
אחרי כמה כוסות של יין מעורב באבסולוט זול של הישיבה,
היא תיתגלה, לאט לאט, בזהירות, בחשש
היא תיחסף כמו שכבר שנה לא ניחספה
והיא תיצעד בצעד עדין אל הבית, שלה, שהיה שלה.
ותיראה שעל הספה,
שוכבת על סרטים מהסוג הזול ומתחת לענן הסיגריות
נימצאת אותה בהמיות מופגנת
מתנחלת
שנימצאת זמן רב מידי במקום לא לה
וכשהדבר הנורא הזה יתחוור לה
ויצא מהפנים פנים אל אחוץ
אפול אני במצע המעגל,
על הגמרא או באמצע שיחת שיכורים חשובה
אלהית פני בפשתי הידיים
ואצעק אל אבי שבשמיים.
אולי הרגע יהיה טהור וזך
אולי אשכך מה שהלך
אך אחרי יומיים הטוב יעזור,
ואחזור לחיי שבתוך השחור
די חברים ואחים, נימעס, נימעס כול שנה לבכות, לרצות להשתנות, נמעס לצעוק ללא מטרה, נמעב שנה להלך בשממה
די חברים ואחים אהובים, מה?! מה אני אמור לעשות?! הוא תמיד נמצע למעלה,\ אני אפילו לא יודע אם זה עדין בבחינת רשע וטוב לו, אין טוב, אולי רשע, וטוב לא.
כול שנה לאותה נקודה עלובה,
נכון, טהורה,
אמיתית ונקיה,
אבל מיותרת.
השנה החלתתי, אני לא בוכה בפורים!!!!!
ט"ו בשבט זה תחילת האלול של פורים!
ואני יגיע אליו כמו ליום כיפור, בקדושה בטהרה
בשימחה עצומה על הדרך הנכונה.
בעז"ה בעז"ה
בעז"ה בעז"ה
יאלה רק שיצליח ונשמח כול השנה.
יהודים, פורים בא!!! קדושה אין סופית של שימחה, חייבים להתכונן
ויתן לכולם להרגיש עד כמה אני ילדה רעה
ויתלוש את הרשימת חלומות מהבפנוכו של הארון שם.לא ראוי לאחת כמוני לחלום.
אני ישאר פה,בבית.בבית הלא מוגן,בין ארבע קירות.לא,אני לא יתן לעולם הזה לראות ייצור רע שכמוני.אני לא יתן לעולם הזה לתמוך באחת שלא ראויה בזה בכלל.
אולי מחר אצא לטיול שם.
אולי מחר נמשיך לחלום.
אולי מחר אומר לו להפסיק.
אולי מחר נתן לעצמנו יותר להרגיש.
אולי מחר
די עם ההרגשה הזאת
די עם הלצוות על הרגשות שלך להרגיש אחר
די עם הרוע הזה
די עם ההתמסכנות חסרת מעצורים
די עם לתת להכל להשתלט עליך
די וזהו
היא לא חסרה לי
ואני לא מתגעגעת
זה כ'כ מרושע מצידי
בס"ד
אני כל כך פגועה ממנה!
מה? היא לא מבינה שהיא לא תורמת לי אלא היא עושה רק להיפך..!?
למה כל ההערות האלו?
למה הביקורת?
למה לא לבוא לקראתי...?
אני יושבת עכשיו ודי, הדמעות בעיניים! אבל אני טיפוס חזק... אני לא אשבר ממנה..!
אני לא אבכה....
אני אשתוק ואני אתגבר..!
אבל באמת-
בחיי שבא לי לעשות לה דווקא פעם אחת...!
כן.. שתלמד...!
אבל הקב"ה (אבא יקר שלי- שגם אתה עכשיו ממש מנסה אותי...
)
אתה ציווית אותנו בתורה הקדושה- בעשרת הדברות-
"כבד את אביך ואת אמך..."
ומה אני כבר יכולה לעשות כשזאת אמא....
?
אוף 
למה רק לבנים מותר להתחיל עם בנות?
די, מה נסגר איתי?
סביון
סביון