פורום ריק ומוסתר (עמוד 1167)

 

אור החיים/ישי ריבו
כמי שעסק בה לקרעים 
וראה אנשים מלאכים 
שהמיתו עצמם עליה 
וקבלו ממנה חיים 
וכמי שטעם טעמה לרגעים 
וראה אנשים 
באמת מאושרים 
ואיזה אור על הפנים 

 
איך הם נשבים בקיסמה לפניה 
מתהלכים כסומא אחריה 
ותכלית האמת היא כל צדדיה 
כל שבעים פניה 
יקרה מפז ומעושר 
ניקנת היא בעמל וביושר 
והיא הדרך והיא האושר 

כמי שמצא בה את עצמי 
כשלא זכרתי מי אני 
תמיד היא באה 
והאירה לי פנים 
אומרים שהיא כל הטובות שבעולם 
אם רק היה לנו מושג 
היינו רצים רצים ורצים 

ונשבים בקיסמה לפניה 
משתגעים מתלהטים אחריה 
ואור החיים כל נתיביה כל נתיבותיה 
יקרה מפז ומעושר 
נקנית בעמל וביושר 
והיא הדרך והיא האושר

 

שמפחד שכל האושר הוא בינתיים

she
dreams
more
often
than
she
sleeps

באלי לצרוח.
למה תמיד זה קורה.
למה.
למה.
למה.
חשבתי שיהיה טוב.
התחיל טוב.
ופתאום.
אוף.
אוף איתכם.
לא רוצה.
תלכו כולכם.
אני נוסעת למקום רחוק ולא חוזרת.
אני הולכת לישון שנתיים.
לא רוצה אף אחד ממכם.
אתם לא דואגים לי באמת.
אני לא צריכה רק מקום לישון בו.
אני צריכה הרבה יותר.
אתם שונאים אותי?
לא.
אתם אדישים כלפי.

וכבר לא נשאר לי מקום לנשום.

זה חוזר.

בענק.

בגדול.

האומנם .

אוכל לו?

אבא, אם זה הניסיון שלי,
אז כשלתי.
די.
אני מתחננת.
נגמר לי.
לא יכולה יותר.
אם זה הנסיון שלי,
קח אותו,
כתוב נכשל באותיות קידוש לבנה אדומות,
על גבי דף שחור,
שכולם יראו, שכולם יצחקו,
רק קח.
וגנוז.

או שתיקח, ותלטף,
תכתוב הצלחה,
תעזור, תקל אולי.
דיי אבא. דיי.

הפך לנסיופ 2.
אני צריכה להמציא כזה חדש.
היום לא ריק. ולא מוסתר.
ו --
זה כבר לא מקום שאפשר לפרוק בו
בלב שלם.
ועם ביטחון
שיראו רק 100 אנשים,
ולא,
2000.


















שיחזור ללפני שנתיים לעזאזל.
ולמשפחה הקטנה
שהייתה פה

למה אני לא מצליחה להתגבר על עצמי??

צריך שקט בחיים האלה לפעמים
מוצש"ק עכשיו
חג מחר
מאיפה זה יבוא כבר?
מלא כביסות
השאלה שלו הביכה אותי נורא
מעצבן אותי שככה רואים את זה
טוב לי פה
הפחד

חים של סוד, ושל שקר
של הפנמה ושל כאב,
לא, אני לא בוכה,
מזמן כבר הפסקתי לעשות את זה.
הכל בסדר,
מבחוץ כמובן,
להסתיר. הכל הכל.
שיהיה בפנים עמוק.
כי להוציא החוצה, זה מסוכן.
אחר כך נפגעים.

עבר?

 

עתיד?

 

או אולי הווה?

 

אור קלוש מהמנורה במטבח
מנסה לטשטש את הלילה
ניסיון כושל לחפות על הצער
והדמעות מתמזגות עם הקפה
הופכות אותו למתוק יותר

אבל צריך לפרוק איפשהו

 

 

רע רע רע

עצוב עצוב

 

נמאס לי באמת חבל שאין אופציה יותר טובה בזמין.

האופציה היותר טובה עדיין בדיונים

אני עוזבת את זה.

אני לא רוצה גם מדרשה או אולפנא אחרת.

אני עוזבת את האולפנא הכי טובה שיש והכי לא מסגרתית

וגם שם חנוק לי חנוק חנוק

נמאס לי לבכות על זה

להתבודד על זה

להתבכיין על זה

להתפלל על זה או

לדבר על זה

אני כל כך אוהבת את האולפנא

אבל יש פעמים שצריך לומר די. לא מתאים לי.

לא מתאים לי לימודים כאלו

אני רוצה לעבור בגרות וזהו

לא טוב לי עם תשע שעות ביום

אני מוצפת מזה

אני כבר ליודעת לעכל את זה.

 

רק לברוח מכל זה

די טאטע תושיע

לברוח

נמאס לבזבז את היום בדשא או במטה שכולם לומדות ולך כ"כ קשה.

לך תסביר לצוות שפעם היה לך גם מאיות ופעם לא היית 50

לא יודעת מה עובר

אורטל מגדירה את זה בתור התבגרות

אז חבל שרק אצלי התבגרות מתבטאת ככה

טוב תמיד יש תמוזרים האלה שמתבגרים יותר קיצוני

האלה שבדיכאון

האלה שמתדתלשים

 

אני מתדתלשת מהלימודים ומהמסגרת וזה גרוע

 

לך תסביר להם מה זה לנשום אויר

להיות חופשי

להחליט על עצמך

כנראה זה דברים שהם לא מכירים או שלא היה להם אומץ להכיר

כי רוב האנשים החיים שלהם מתנהלים לפי הסביבה אז הם לא מחליטים על עצמם

כפופים לאחרים

כפופים לפחד שמה יקרה אם

התנסו פעם בחופש מהדאגה הזאת?!

הם חושבים שזה רע

לא צריך לדאוג רק לסמוך על ה' יתברך

שיבינו

שכל

יותר נכון נשמה

יש אמת אחת שיפסיקו להמציא דרכים כדי להגיע אליה.

לימודים-בגרות-תואר זה ממש לא דרך 

שיתפכחו האנשים

שיבינו!!

מה צריך לצעוק את זה?!

למה כמעט אין כאלה שמבינים לעזזל בחייאת 

 

דייייייייייייייייי              בעעעעעעעעעעעע

מייאש

נגמר הטוהר

שבא לרגעים קצרים מאוד.

וכמעט אוטומטית

לחזור אל הבוץ.

לשקוע.

למה בגיל 17 חלום חיי זה להיות הומלס????

יום כיפור ניגמר

מתחילים חמשת העינויים.

אני קם בבוקר

מחפס מקום לשבת

וכלום

נדא

אפס

אין לי מקום

בעולם שלי