שמישהו ירים אותי מכאן
רק לא להצמיח שורשים...רק לא ....|ממלמל מיואש|
רק לא להצמיח שורשים...רק לא ....|ממלמל מיואש|
אל תתביישי לבוא על כל דבר קטן, באמת. לא מפריע לי אני שמחה לעזור....
((כי אין פיסבוק
מכירים את ההרגשה ששכחת משהוא ואתה לא סגור מה?
אתה לא יודע בדיוק מה אבל שכחת.
שכחת איך אוהבים ושכחת איך להיות נאהב
שכחת לחייך לעצמך ולקבל ברצינות חיוכים של אחרים
לשכוח מהוא אור החיים ואיך מפיצים אותו בחוזכה
לשכוח ליטוף ולשכוח חיבוק, ובסוף יום קשה גם נשיקה
מכירים את ההרגשה ששכחת משהוא ואתה לא סגור מה?
אני יודע מה.
שבוע טוב.
העולם שייך למחייכים.
הון שילטון.
מבטיחה לעשות אתזה תזכורתאור מ
אין דבר כזה לשכוח זה נקרא להדחיק.
טוב אולי זה רק לאנשים מסויימים
טוב אולי זה רק לאנשים מסויימים
ואם שכחתי זה אומר שהוא קיים איפשהו?אור מ
((כי אין פיסבוקאחרונה
אני לא חושב ששכיחה ודחיקה סותרות, אתה מדחיק או שזה סתם נדחק ואז אתה שוכח...
וכשנהיה יותר מחוברים לעצמינו ושמחים בעצמינו אולי ניזכר....
או שבאמת נשם תזכורת....
אם רק היה אפשר, לאחסן דברים ואחר כך לזככור לחשוב עליהם...תועה בשדה.
יש לי סיכוי
ואוו. אם רק היה אפשר
ווא... זה היה תענוג... ואז לחיות בזכרון, שוב ושוב ושוב....כי אין פיסבוק
זה כואב ומפחיד ומלא חרטותאור מאחרונה
רוצה להתפרע
מפוחית
לרקוד ולצעוק ולהשתולל עם גואש ולבשל שטויות ולשרוף אותם ולעשות מלחמת בועות סבון ולרוץ ולקפוץ בטרמפולינה שלה וליסוע לים ולחיות ולשיר
כן, לכולנו יש את השלב הזה בחיים...כי אין פיסבוקאחרונה
אבל תכלס, יש לך חלום משוגע, אם הוא לא רע וסותר את ההלכה או סתם דפוק,
לכי עליו! זה בדיוק הזמן!!
ואני לרגע מאבדת אחיזה.מקום אחר
ואז נופלת.
לבור שחור
וריק
וכואב.
אפילו לא הייתי מוכנה לזה.
בעצם,
אני סתם עובדת על עצמי.
מליון תמרורים ראיתי בדרך
חצים
שלטים
מורים על הדרך הנכונה.
למה התעלמתי מהם?
איני יודעת.
ועכשיו שוב.
נופלת.
לבור שחור
וריק
וכואב.
כבר הייתי בסרט הזה פעם.
למה שוב?!
מרגישה חבטות מכל עבר
ועוצרת נשימה
כשהגוף שלי צונח
כשהנשמה שלי מתרסקת.
ואוכלת את עצמי
על זה שעצמתי את העיניים ברגע שראיתי שלטים
שסתמתי את האוזניים כשרצו לכוון אותי
לדרך הנכונה.
אומרים שמצפון זה לחלשים.
אז אין לי מצפון על זה שלא נזהרתי
יש לי רק דבר אחד עכשיו.
לב
ריק
כואב
ושבור.
אוףף לי.
((כי אין פיסבוקאחרונה
אם את יודעת מאיפה נפלת את יודעת לאן לחזור.
ואם לא היו נפילות לעולם לא היית יכולה להתקדם.
=×כבשה
אבא אין לי כח לארוז
ולקום מוקדם בבוקר
ואני סתם מתלוננת יש אנשים שפשוט לא קמים בבוקר
אפילו אם הם צעירים
יום קשה יעבור מחר על כוחותינו
ומתיש ומעייף
טאטע
ולקום מוקדם בבוקר
ואני סתם מתלוננת יש אנשים שפשוט לא קמים בבוקר
אפילו אם הם צעירים
יום קשה יעבור מחר על כוחותינו
ומתיש ומעייף
טאטע
((כי אין פיסבוק
הי! את שם בחולצה הכתומה, השתח הוא צבאי סגור, כל תזוזה שלך יכולה לפוצץ את כולנו!
עופי משם!
והיא לא שמה, לא על המפקד הצורח ולא על הארץ החדשה,
היא נכנסת
אני לא הרשתי , לא שאלו אותי
לרגע החסרת לי את הדופק. תרתי משמע.מקום אחר
תודה
אני ממש שמח ש.. החסרתי לך את הדופקכי אין פיסבוקאחרונה
וניסיתי לא הבנתי את התרתי משמע...
לסיים תקופהמפוחית
למרות שזה בכלל לא נחשב שעברתי אותה |מושך בכתפיו|
אבל, הנה, בכל זאת ישלי תעודה שסיימתי
החיים הם בדיחה לפעמים.
אבל לא תמיד כיף לחיות בתוך בדיחה עצובה
עוד לא מסיימים (ישיבה תורנית). והכלי האהוב עלי זה מפוחית.נער גבעות מצויאחרונה
((כי אין פיסבוק
עמוס, ממש עמוס
ועייף מתלאות הדרך
מותש, רעב, צמא, מתושתש
זקוק למנוחה באופן דחוף
וזה כלכך כיף, להיות מלא.
להיות חזק ויכול, יכול להיות עייף.
למצות,
ולא לחפס להשלים הכנסה
עמוס ותש רעב ועייף
וזה כלכך כיף לא לחשוב על כלום
...לא עכשיו
החורשה שלי גוססת. עם כל שנה שעוברת הירוק העוצמתי דועך
משהו, מישהו השתלט על החורשה שלי
אני הולכת בה בשבילים, מחפשת את הרקפות בין הסלעים אך הם כבר מעטים
יום אחד אחפש ואמצא שכבר אינם.
המחלה מזדחלת אט אט ונכנסת עמוק לשורשי העצים
איך נרפא,
אין מנוס מהמחלה
כי המחלה
הוא
בי.
'מותר לגעת?'
'בעדינות, בזהירות. אתם עלולים להיפגע.'
'למה?'
'כי היא איבדה שליטה.'
משהו, מישהו השתלט על החורשה שלי
אני הולכת בה בשבילים, מחפשת את הרקפות בין הסלעים אך הם כבר מעטים
יום אחד אחפש ואמצא שכבר אינם.
המחלה מזדחלת אט אט ונכנסת עמוק לשורשי העצים
איך נרפא,
אין מנוס מהמחלה
כי המחלה
הוא
בי.
'מותר לגעת?'
'בעדינות, בזהירות. אתם עלולים להיפגע.'
'למה?'
'כי היא איבדה שליטה.'
..לא עכשיו
ועל הכביש, השחור
הבוהק והלוהט
מתהלכת ילדה שברירית וקטנה
רגליה היחפות דורכות בשקט
ודממה משתררת באוויר.
אף לא נשימה נשמעת.
ופניה, פניה דמעו
ברקי כאב האירו את עיניה
'על כל טיפה טיפה שהורדת לנו,
ואילו פינו מלא שירה כים.'
והשלוליות ברחוב התמלאו מי גשמים,
ואילו נראה כאילו הילדה נמסה-
נבלעת בגשם החזק.
אילו רק היו יודעים.
הבוהק והלוהט
מתהלכת ילדה שברירית וקטנה
רגליה היחפות דורכות בשקט
ודממה משתררת באוויר.
אף לא נשימה נשמעת.
ופניה, פניה דמעו
ברקי כאב האירו את עיניה
'על כל טיפה טיפה שהורדת לנו,
ואילו פינו מלא שירה כים.'
והשלוליות ברחוב התמלאו מי גשמים,
ואילו נראה כאילו הילדה נמסה-
נבלעת בגשם החזק.
אילו רק היו יודעים.
הבדידות הזאתלא עכשיו
בסוף היא עוד תהרוג אותי
היא חונקת, ולי נגמרת האוויר
אני עוד עדיין בחיים
עם רגליים בועטות,
נלחמות,
נחלשות,
נכנעות.
קושרים יחד את כפות רגליי
אין מקום לתזוזה הכי קטנה.
ואת זעקותיי לעזרה, להצלה
משתיקים בקלי קלות.
ולי כבר נגמר האוויר.
היא חונקת, ולי נגמרת האוויר
אני עוד עדיין בחיים
עם רגליים בועטות,
נלחמות,
נחלשות,
נכנעות.
קושרים יחד את כפות רגליי
אין מקום לתזוזה הכי קטנה.
ואת זעקותיי לעזרה, להצלה
משתיקים בקלי קלות.
ולי כבר נגמר האוויר.
..לא עכשיו
לילה טוב חמוד שלי,
אתה תישן בנחת
ואמא תישאר ערה להגן עליך.
והאמת, לסכן בכך את עצמה.
ילד שלי, מה יקרה אם יקחו אותי מפה? מי ילביש אותך, ירדים אותך, יאכיל אותך..
ובזמן הזה אתה תשכח את אמא.
אולי עדיף כך בעצם, שתקח אותך אמא אחרת ותטפל בך באמת.
אבל אני אתגעגע
ואכאב
ואבכה
ולא אתן להם לקחת אותך ממני.
ילדי שלי.
אתה תישן בנחת
ואמא תישאר ערה להגן עליך.
והאמת, לסכן בכך את עצמה.
ילד שלי, מה יקרה אם יקחו אותי מפה? מי ילביש אותך, ירדים אותך, יאכיל אותך..
ובזמן הזה אתה תשכח את אמא.
אולי עדיף כך בעצם, שתקח אותך אמא אחרת ותטפל בך באמת.
אבל אני אתגעגע
ואכאב
ואבכה
ולא אתן להם לקחת אותך ממני.
ילדי שלי.
בלה לטקס
גם כשלוקחים ילדים רחוק רחוק הם לא שוכחים את אמא.
זה במקום הכי עמוק ואמיתי וכואב ושורף וטוב ונעים בבת אחת.
אמא אי אפשר להחליף.
..לא עכשיו
..לא עכשיואחרונה
מאז לא החלפתי מצעים.
לא הייתי מסוגלת להתקרב למיטה, עם הסימנים עוד שם. זה מכאיב מדי.
להחליף אותם ימחק את הכל, כאילו אף פעם לא היה שום דבר. אין ביכולתי לשקר לעצמי, להעמיד פנים שלא היה דבר מעולם.
היא אומרת שזה יהיה טוב. שהם יעזרו. קשה להאמין, כי עד עכשיו לא עזרו בכלל. אולי אפילו להיפך.
לפעמים אני רוצה להמשיך כך ללא שום שינוי, אבל החשש לאבד שליטה עוד קיים. יש ימים שהסכנה גדולה, שאני מתקרבת לגבול החוצה בין שפיות לשיגעון. יש ימים שאני נאחזת באצבע אחד בקצה של הצוק, כאשר מתחתי משתרר תהום של אלף מטרים או יותר.
יש גם ימים שיותר קל בהם.
השאלה נשארת אותה שאלה- אופטימיות או פסימיות? ברוב המקרים הייתי עונה אופטימיות על בטוח, אך כאן אני לא בטוחה.
הסכנה גדולה.
לאבד שליטה.
לא הייתי מסוגלת להתקרב למיטה, עם הסימנים עוד שם. זה מכאיב מדי.
להחליף אותם ימחק את הכל, כאילו אף פעם לא היה שום דבר. אין ביכולתי לשקר לעצמי, להעמיד פנים שלא היה דבר מעולם.
היא אומרת שזה יהיה טוב. שהם יעזרו. קשה להאמין, כי עד עכשיו לא עזרו בכלל. אולי אפילו להיפך.
לפעמים אני רוצה להמשיך כך ללא שום שינוי, אבל החשש לאבד שליטה עוד קיים. יש ימים שהסכנה גדולה, שאני מתקרבת לגבול החוצה בין שפיות לשיגעון. יש ימים שאני נאחזת באצבע אחד בקצה של הצוק, כאשר מתחתי משתרר תהום של אלף מטרים או יותר.
יש גם ימים שיותר קל בהם.
השאלה נשארת אותה שאלה- אופטימיות או פסימיות? ברוב המקרים הייתי עונה אופטימיות על בטוח, אך כאן אני לא בטוחה.
הסכנה גדולה.
לאבד שליטה.
לא. תאמת שבכלל לא אוהבת אתזהנאזגול
כמה שזה לא פיירשמונה
אתם לא תבינו בכלל בכלל
אולי כן. מאיפה לך?השתיקה שליאחרונה
כלום. וסתם. ושומדבר.מקום אחר
אני מפחדת להישבר.
היא אמרה
שאני במצב רגיש
כמו אגרטל יפה
שקוף
כמעט לא נראה
מזכוכית דקה מאוד
וברגע שמשהו יכנס לתוכו
אפילו הדבר הכי יפה
אפילו פרח שיקשט-
אני אתנפץ
האגרטל ישבר
ואני אהיה זרוקה פה
לאלפי רסיסים.
אז יופי
אני על סף שבירה
ומרגישה ריקה כל כך
ופוחדת עד אימה.
רק תזהרו כשאתם עוברים לידי, טוב?!
אני יודעת מה זה להישבר,
אבל כשזה בפעם האלף
נראה לי שזה יכאב יותר.
(ואולי בכלל ככה עדיף..)
---אור מ
לכי.
לבד.
הבטחת לי.
אבל
כמו תמיד.
לכי.
אני נשארת כאן.
לכי לבד.
רצית לשמור עליי.
מהם.
אבל.
תראי.
מה נשאר
?!
רציתי.
ללחוש.
אבל
'את חוצפנית'.
נדמתי.
יום.
יומיים.
שבוע.
חודשיים.
חצי שנה.
שנה.
שנתיים.
חיוך.
שלה.
מילה.
נשימה שלי.
נגמר האוכל
והשתייה
והחמצן.
והחיים.
והסיבה.
את
עדיין
שומרת
עלי???
לבד.
הבטחת לי.
אבל
כמו תמיד.
לכי.
אני נשארת כאן.
לכי לבד.
רצית לשמור עליי.
מהם.
אבל.
תראי.
מה נשאר
?!
רציתי.
ללחוש.
אבל
'את חוצפנית'.
נדמתי.
יום.
יומיים.
שבוע.
חודשיים.
חצי שנה.
שנה.
שנתיים.
חיוך.
שלה.
מילה.
נשימה שלי.
נגמר האוכל
והשתייה
והחמצן.
והחיים.
והסיבה.
את
עדיין
שומרת
עלי???
אוווו זה טובב!!!!!! אלופה שאת!!V.I.P
אוווו זה טובב!!!!!! אלופה שאת!!V.I.P
אוווו זה טובב!!!!!! אלופה שאת!!V.I.P
אוווו זה טובב!!!!!! אלופה שאת!!V.I.P
אוווו זה טובב!!!!!! אלופה שאת!!V.I.P
אוווו זה טובב!!!!!! אלופה שאת!!V.I.P
אוווו זה טובב!!!!!! אלופה שאת!!V.I.P
אוווו זה טובב!!!!!! אלופה שאת!!V.I.P
אוווו זה טובב!!!!!! אלופה שאת!!V.I.P
אוווו זה טובב!!!!!! אלופה שאת!!V.I.P
תודה.ומספיק לי גם אחדאור מ
למה אלף?
אופסי!! תקלה במוצרV.I.Pאחרונה
מחשבה מיותרתמקום אחר
ואולי אני כמו הפורום הזה, ריקה ומוסתרת.
או שהוא כמוני.
או שכולנו כמוהו.
ריקים.
מוסתרים.
פוףף.
תני לי סיבה לא לאהוב אותך יותראור מ
עולם שלם שלנו יחדאור מ
הופך לזיכרוןאור מ
תני לי סיבה אני דקה משיגעוןאור מ
ישל נתן גושן? יש מצב את מעלה את השיר?כי אין פיסבוק
אני לא יודעת להעלות מיוטיובאור מ
רק כקובץ
אז...
אז...
תודה!כי אין פיסבוק
איזה שיר.. 
השתיקה שליאחרונה
עצוב כזההV.I.P
..יומנים נשרפים
וברגע אחד קטן,
מצאתי עצמי ללא חמצן.
רגלי מוליכות אותי בדרך לא לי,
הולכת כסומא אחר כאבי.
ממששת כל קיר, כל פינה,
אך כבר לא מזהה מה הפניה.
הפניה לצד האפל של הגן,
או הפניה לצד המיוחד שבגן?
מנסה להיעזר בסובבים,
אך קולי לא נשמע למרחקים.
הסבל, הכאב, הלבד,
תקפו אותי כאשר הייתי בדד.
עיניי אינם נפתחות, אינם רואות,
אך יודעות, מחכות להן הפתעות רבות.
ליבי זועק, ליבי צורח
המתי נשוב כבר להריח?
ריח אמת, ריח חיים
ריח של תקוות האנשים.
המסע מפרך ונראה שהסוף לא מגיע,
אך הינה, רואים אור לפתע.
אור מסנוור, אור הגורם לעיוורון,
האם זה האור שייחלנו לו מימי קדמון?
(אימלה. פתאום תפסתי את עצמי כותבת בחרוזים.
פעם ראשונה שזה קרה, ולא היה לי כח לחשוב על היגיון אמיתיות)