להבין שהכל תלוי במחשבה שלי.
מעוותת או נורמאלית.
כן, נכון.
אני לא נורמאלית.
אני לא מתכחשת לזה.
אך כל עוד אני יכולה להסתיר את זה מפניכם, למה לא?
כדי שאתם תדעו?!
הו. לא.
יש לי עקרונות.
מצטערת.
השלמה שקטה.
עם הכאב.
x
סליחה.
לא בכוונה.
תשתקי כבר.
תשתקי.
לשיר יש עיניים ירוקות, צוחקות שכאלה.
לי יש עיניים שחורות, אמא אומרת שיש לי בעיניים מין ניצוץ שכזה, חיוך קטן בעיניים, ככה אמא אומרת.
לשיר אין אמא. שיר אומרת שאמא שלה הלכה לטייל ולא חזרה. שיר לא עצובה. יש לה אבא. כן, לשיר יש אבא וכלב, לכלב קוראים שלג אבל הוא בכלל שחור, אולי היא קוראת לו ככה בגלל הכתם הלבן, הקטן שיש לו ליד הזנב.
לי אין כלב, וגם לא יהיה. אבא לא מרשה, הוא אומר שמי שמכניס לבית כלב הוא איש לא אחראי. ודווקא אבא של שיר מאוד אחראי וגם אני חושב שהוא אוהב את שיר באמת, לא כמו שאבא שלי סתם מעמיד פנים והוא לא בא לומר שלום בערב ורק הולך לרפי מהפיצוחיה, הוא חושב שאני ואמא חושבים שהוא נמצא בעבודה אבל אנחנו יודעים שהוא באמת אצל רפי והם משחקים פוקר. אבא של שיר אוהב אותה באמת באמת כמו שאמא אוהבת אותי.
אמא לא אוהבת את אבא. אני יודע. פעם אחת שאלתי אותה אם היא אוהבת אותו והיא לא ענתה רק אחרי שנדנדתי היא אמרה שכן. אבל אני יודע שלא, ואני לא מבין למה היא אמרה לי שכן, היא לימדה אותי שאסור לשקר. אני ושיר רוצים שאמא תתחתן עם אבא של שיר כדי שאבא שלה לא יהיה בודד ואמא שלי לא תהיה עצובה.
שיר ואני החברים הכי טובים. בכיתה ג' דקרנו את עצמינו במחט ומצצנו כל אחד את הדם של השני אבל אז אבא גילה אותי והרביץ לי חזק, הוא צעק על שיר שזה אסור מהתורה ושתתבייש לה מאוד. אבל הוא אפילו לא מתנהג כמו שכתוב בתורה אז אני לא מבין מה הוא רוצה בכלל.
לפעמים אבא חוזר בבוקר ויש לו צבע אדום מוזר בעיניים ואמא מביטה בו בדאגה ורצה אליו עם דלי ואז יש רעש מוזר, אני חושב שאבא מקיא, אבל אף פעם לא הסתכלתי כי תמיד אמא מסלקת אותי מהסלון,
ואני לא מבין כל כך הרבה דברים.
אני בכלל לא אוהב אותו, הייתי בורח אם זה לא היה כרוך בלעזוב את אמא לבדה.
הילה תמיד אומרת שאני מוזמן לדירה שלה ושל רונן, היא אומרת שהיא מחכה לי, הילה יודעת מה קורה בבית, הילה חכמה, היא התחתנה צעירה צעירה, לפעמים שהיא באה לבקר בבית היא לוחשת לי שאני גיבור, ואני בכלל לא, אני פשוט מפחד לעזוב את אמא וגם אני לא רוצה לעזוב את שיר.
הילה זאת אחותי הגדולה, היא גדולה ממני בהרבה, להילה יש הרבה בגדים צבעוניים ורחבים כאלה ובנדנה כזאת יפה, והרבה הרבה תלתלים צפופים צפופים ולא אסופים שתמיד מפוזרים על הגב שלה אבל איכשהו תמיד מגיעים לפרצוף שלה וכשהיא מעיפה אותם מהפנים רונן מביט בה בחיוך אוהב,
חיוך כזה אבא אף פעם לא חייך לאמא,
אולי בגלל שלאמא אין תלתלים, לאמא יש שיער אפור שרואים בו שהיה פעם שחור ויפה, הוא תמיד אסוף לקוקו נמוך. אז מה? לאמא יש עיניים כחולות וטובות, אני חושב שאמא היא מלכה.
אבל היא לא יפה כמו שיר.
אני אוהב את שיר,
אבל יש את יואב, יואב זה החתיך של השכונה ופעם שיר הביטה בו וחייכה ובכלל לא שמעה את מה שסיפרתי לה, אז אולי היא גם אוהבת אותו.
אז, בינתיים אני ושיר רק חברים למשחק, לתכנונים ולשטויות.
אבל אני מקווה שזה רק לבינתיים.
"ואני לא מבין כל כך הרבה דברים.
אני בכלל לא אוהב אותו, הייתי בורח אם זה לא היה כרוך בלעזוב את אמא לבדה."
(זה לא מה ששבר אותי, אולי בכלל זה לא שבר
אבל זה היה לי שיא)
סליחה.
|בוכה|
אסופית.סליחה.
וואו תקשיבי
הכתיבה שלך - ככה בדיוק אני רוצה לכתוב.
זה מדהים. מדהים. ואני לא יודעת איך להגיד אתזה עוד
התיאור החיצוני הזה של כל מה שקורה, שנותן לך להיכנס לבפנים,
לאט ובלי פחד - וואו. וואו.
מזכיר לי קצת את זה - ניסיון. (מספר יודע כל) - נסיונות פעילים
עכשיו שאני חושבת על זה כ-ל הקטעים שאני כותבת באים ממקרים של חניכים שלי.
אמאלה.
זה מלחיץ טיפה.
לב שבור!לצרוח
לצרוח
לצרוח
לצרוח
להתרסק
לזייף חיוך ולהמשיך בשיגרה
![]()
![]()
התחלתי לבכות שוב
כמה השתניתי מאז
(ללא התקפים)
(1)
(מים)
כל כך שבור לכל המציאות הזאת
הסוף הזה, אם הוא לא היה..
הוא לא גיבור, הוא אנושי
זה מה שיפה בו
כל כך ילד
ילד מסכן
0.2-0.5
18
thpv t,v xfhi trur?
cut u,ky;' kty kty ,j,ul/
,vrud tu,h ty ty/
,nmu. t, snh ctupi futc hu,r/
atmygr gk ragu,h/
cut' cut/
xfhi trur/
אני לא אוהבת אף אחד
בכלל
לא אוהבת שחיים
לא אוהבת שצריך
להיות
ולהיות, ולהיות
אי אפשר להיות כלכך הרבה!
באמת
לעוף על עצמי,
זה תחביב
שגורם לדבר האהוב עליי מכל -
abtv/
akh t, gmnh'
uakfo' fnuci/
vcv ,myrpu?
כיף להיות בחושך
כיף לא לשמוע אף אחד
כיף לבכות
אני לא בוכה
לא כי אני גיבורה, פשוט
כי אין צורך.
אי אפשר לבכות בלב?
למות בחיוך מאוזן לאוזן
בטח שאפשר
אני ההצלחה,
נעים להכיר
אני בסדר גמור
סתם אוהבת להשתעשע בשנאה
רגש נפלא שכזה!
הו, מספק משמעות לזמן
טעם לציפייה
אין צורך לבקש.
שונאיי, תודה לכם
Iקד בפני עצמוI
IמסתלקI
cx"s
tbh juac, gkhl vnui
nms tjs t, fthku burnkh,
nms abh///
tvucv
ksg,h t, mrhfv hu,r nkgzur kgmnl
,rah kh kvhu, ntuvchl?
kt vhh, mrhfv kerut t,zv
fkunr' yuc vhv hu,r ku
Ituyo t, tuzbhuI
kt ,mkhjh/
ctn,
cx"s
)tdc' zv af,c, capv akbu dro kh kjauc at, rumv atert(
to re ,,bh kh tbxv
tck to ,ceah akt tfcs t, zv
knv vtuzbhho?
fh tbh kt ngubhhb,
zv kt bf,c yuc ceuru, jhho
tbh nrav kl kbxu,
re ,anrh gk gmnl
tbh nsce,
nh ah,rdo t, vscrho vctho' ahanur vfk ckc cceav
fh ha scrho atbh kt rumv kdku,
kt; tjs/ tukh re tjs husg t, zv
tck vtjs vzv vut tukh vtjs utukh kt' utbh kt husg, t, zv
uzv futc kt ksg,/
thl tpar ksg,? zu atkv/
ukt kfk atkv ha ,aucv/
tbh hfukv kjfu, fnv abho' tbh hfukv kgau, t, zv gfahu )kt' cgmo tbh kt hfukv(
ucfk tupi - tbh kt hfukv fkuo/
cehmur' vtjs vut vtjs?
vhv fcr tjs
avhv tnur kvhu, vtjs
uvut fbrtv kt vtjs/
tz to vhh,h hfukv kgu; fnv abho eshnv' krtu, nh zv' ukjzur cjzrv'
tukh vfk vhv vrcv hu,r ek/
tvcv vht scr tfzrh fakt aukyho cv/
uvtjs vzv' atukh vut vtjs utukh kt' vut ctn, n,tho kh/
tck tbh c, 14!
nv tbh tnurv kgau,?
vut kt hjfv kh/ tbh tuvc, tu,u tck vut kt hjfv kh/
tbh juac, fl/
what can I do??
בס"ד
http://gibberish.co.il/english_caps.html
|מתכונן להתגוננות|
(אגב, לא קראתי. אם טקסט כתוב באופן שבו אני לא יכול לקרוא מיד, אני מניח שאני לא אמור לקרוא)
ארר.
בלה לטקס
(אציין למען ההגינות כי לא תירגמתי. אתה בהחלט צודק בהנחתך.
אבל זה היה משעשע)
הייתי בטוח שככה פענחתן אחת את ההודעות של השניה..
איי?
|מעורער|
כמו זה:
משירי הבן האובד
א. בדרך
ובדרך אמרה לו האבן:
פעמיך כבדו כל כך.
האתה – אמרה לו האבן –
תחזור לביתך הנשכח?
ובדרך אמר לו השיח:
קומתך שחה מאוד.
איך תגיע – אמר לו השיח –
איך תגיע הלוך ומעוד?
ועמדו ציוני הדרך
לא הכירו באיש הזר.
והיו ציוני הדרך
מזדקרים ודוקרים כדרדר.
ובדרך קראה לו העין:
שפתיך יבשו בצמא!
ויכרע וישת מן המים
ודמעה נגעה בדמעה.
ב. בבית
אמרה האחות: "אני שכחתי".
"אינני זוכר". – אמר האח.
אמרה הכלה: "אני סלחתי".
אמר האב: "אנוכי לא אסלח".
והאם עמדה בחלון ושתקה:
הוי, איזו דרך ארוכה!
אמרה האחות: "הסופה מייללת".
"הרוח נושבת". – אמר האח.
אמרה הכלה: "נעולה הדלת".
אמר האב: "אנוכי לא אפתח".
והאם עמדה ודבר לא אמרה:
ריבון העולם, איזו רוח קרה!
אמרה האחות: "חמישה אנחנו".
"נשב ונסעד". – אמר האח.
אמרה הכלה: "השולחן ערכנו".
אמר האב: "כי יאה לנו כך".
והאם דומם הסכין נטלה,
לחמש פרוסות פרסה החלה.
אכלה האחות את פתה כזית,
ביין טבל את פתו האח,
שיבחה הכלה את עקרת-הבית,
אכל האב ונאנח.
אז קמה האם, הכלים אספה
ותפתח את הדלת לסופה.
ג. בתשובתו
לא זכאי, אף לא נקי-כפיים,
והלב לא חזר בתשובה –
ויכרע על הסף אפיים,
וישכב ולקום לא אבה.
"שבעתיים מעלתי המעל,
שבעתיים חיללתי השם,
ועדים השמיים ממעל,
כי תמיד הייתי אשם.
ועדים השמיים ממעל
שדבק בבשרי החטא,
כי אשוב ואמעל המעל,
כי עודני הבן האובד".
האחות בפתח הדלת
ראש השפילה, מחתה דמעה.
הכלה בפתח הדלת
את ידיה פכרה בדממה.
והאח בבית פנימה
לא יצא לקראתו, לא קרב,
ויבט מן הבית פנימה
אל אחיו השוכב על הסף.
רק האם נשאה את פניה
ופניה היו קורנים:
"היינו-הך אם צדיק או פושע,
ובלבד שחזרת, בני.
לעולם לא יסלח אביך,
לא סליחות הוא אגר בלב.
קומה, בני, וקבל מאביך
את ברכת חרונו האוהב".
אבל אתם לא מכירים את הלחן של יונתן...
עוד ערב...
עוד ערב,
שבו החושך מתגבר, ומחשיך את האור.
ואני כבר שבור ,
חסר אמון,
חסר כוחות..
אבל אני צריכה להיות שמחה
אז למה אני לא מצליחה?
למה יש את הגוש המעצבן הזה בגרון?
למה כואב לי?
אופ אופ אופ![]()
![]()