א.
יום אחד אני אכתוב שיר על חופש
והשיר הזה יהי כל כך עצום וכל כך כולי
שלא אוכל אלא
לצאת לחופשי.
ב.
מפולות של אותיות
לוקחות אותך מסביב
לציור שהוא החיים שלך
ואת? את כבר שכחת
לקרוא את השם שלך מבינהן
או למשוך את המכחול שלך בעצמך.
ג.
ויהי ערב ויהי בוקר
יום השמיני
והאדם כבר לא היה חופשי
אז הוא כתב מבוך של מילים
שיציירו לו חופש.
בס"ד
כלומר
אותי לימדו אחרת
גם אם לא אוהבים את המתנה
מחייכים יפה ואומרים יפה תודה למי שאוהב
אפשר לא להשתמש
אבל להחזיר זה פוגע
כשאני יוצא מזה אני קונה מתנות לכולם
ואני יוצא מזה.
או. בכל אופן. הרבה.
כמעט במילים האלו
)
בלה לטקסאחרונהלבלוע דמעות זה נמאס.
די.
די כבר.
(עוד דבר,
אל תתיימר להבין
אנשים שמתחבאים בעצמם, במסכות היטמעות,
מהגדרות סביבה.
הרי אתה בכל מקרה,
היית סקרנות.
אנחנו
היינו
דם.)
צריך קצת דרמה כנראה כדי לקבע את זה.
הו, ומסדר--
אפשר להבין רק מבפנים.
אל תטרח.
עוד תמצאכישוף כושלאבל אם לא נאמין שנמצא
העולם גם לא יפנה לנו מקום.
זו רק אזהרה מה יקרה אם נחשוב על זה ולא נפנה בעצמנו מקום.
למרות שאני גם שם, אבל אין לי בעיה להוציא אחרים... 
וכשכלום כבר לא מחזיק?
מה עושים כשכבר לא אכפת?
כשהשכל צועק ממקום רחוק שאסור
אבל הוא לא מצליח לשמור על השאר
אני מרגישה את הרוח בפנים שלי
את האדמה מתקרבת
כשאני מתחילה ליפול
אבל זאב זאב
מה זה משנה?
עוד כאב קטן
הרי בסוף לוזרית עלובה
את לא מצליחה
בסוף את תמיד נשארת
ילדה קטנה וטיפשה
פלא שכבר אין מי שמקשיב?
עוד צעקה לא תביא את הזאב
אבל החושך
החושך כבר עוטף אותי מכל כיוון
וכן
אם שאלתם
אני לגמרי בסדר
מה
לא רואים?
אני לא בטוחה אם זה יותר קסום או יותר מפחיד
כמה בודדים אפשר להיות בתוך חיבוק עוטף כל כך?
בעולם נעורים.
היכן
נעוריי"
הזכרת לי את השיר הזה לפתע.
(ויש לך המון צבע בכתיבה, למרות שהיא כואבת נורא. זה ניגוד מעניין)
אבל שירים זה וודאי דבר טוב.
או מוזיקה בכלליות.
(זה היה נראה כמו הסבר לכותרת.
אלף סיבות לעייפות ולבלגן הלאו דווקא פיזיים.
וכמה מחשבות שהתחשק לי לקטוף לך מהראש, כי מכאיב כל כך לחשוב ככה)
בס"ד
לא שווה את המחיר
ואשמח לדעת מה עניינו של הפורום הזה?
תודה.
(זוכרת את התחלת פלישתנו?
)
אביגיל.
טוב שבאת
וכשהרגשות בוערים.
ותורה זועקת.
והלב קרוע.
ואני נשבר.
