לטווח הארוך, אני השקעה טובה.
רק קצת משמעת
תראו
לא תתחרטו
זאת תהיה עסקת חייכם
רק קצת משמעת
תראו
לא תתחרטו
זאת תהיה עסקת חייכם
אני אדם מועיל! 
אביגיל.
ואין מים לשתותהנורמלית
רק מדבר שלם שמחכה
שאטבע בו
הן מקנאות ברגישות שלי
כי לא התחספסתי
אני בוכה כשאני שמעת ברדיו על אדם זר שנפטר
(אלה המילים שלהן לא שלי)
ברכת מדבר קללת ימים
את מרוצה מזה?אלעזר300
כן ולאהנורמלית
לא כי זה קשה
מאוד
ולפעמים אני לא מסוגלת לחיות
כי מישהו אחר לא
אבל לא הייתי מוותרת על זה
לא הייתי אני בלי זה
מאוד
ולפעמים אני לא מסוגלת לחיות
כי מישהו אחר לא
אבל לא הייתי מוותרת על זה
לא הייתי אני בלי זה
אז נשאר רק להיות מסוגלת לחיות.אלעזר300
ויפה לך.
כן זו התשובה לרוב הדבריםהנורמלית
וזה לא יפה לך
זה חלק מהאופי שלי לא עבדתי על זה או עשיתי משהו בשביל זה
אין לי שום חלק מזה
זה חלק מהאופי שלי לא עבדתי על זה או עשיתי משהו בשביל זה
אין לי שום חלק מזה
למה לא?אלעזר300
הרבה פעמים יוצא לי לומר "יפה לך" על תכונות אופי, ולא נראה לי שזה מופרך.
אם זה תכונת אופי שעבדתי עליההנורמלית
זה בסדר
אבל אם נולדתי עם זה וככה הייתי תמיד אזזה מאלוהים ולא קשור אלי
( סתם נושא רגיש קיבלתי יותר מדי מחמאות על תעודה שלא השקעתי בה שניה)
אבל אם נולדתי עם זה וככה הייתי תמיד אזזה מאלוהים ולא קשור אלי
( סתם נושא רגיש קיבלתי יותר מדי מחמאות על תעודה שלא השקעתי בה שניה)
אם זה לא מתקבל בנועם, סליחה.אלעזר300
לא זה בסדרהנורמליתאחרונה
סתם יצאתי תוקפנית
ולמהלא עכשיו
למה אני כל כך לבד
בתוך העולם הזה הגדול
עם כל כך הרבה אנשים
ורק אני
לבד
לב
ל
ל
ב
ד
בתוך העולם הזה הגדול
עם כל כך הרבה אנשים
ורק אני
לבד
לב
ל
ל
ב
ד
איזה לילה נוראיהשומר של הגן
אני לא אוהב לבכות
אני לא אוהב לכאוב
אני לא אוהב כשמכאיבים
אני לא אוהב כשמטרידים
אני לא אוהב אותי.
אני לא אוהב לכאוב
אני לא אוהב כשמכאיבים
אני לא אוהב כשמטרידים
אני לא אוהב אותי.
מה אתה לא אוהב בך?אלעזר300
אם לא תבכהיעלאחרונה
הכל יישאר בפנים
אם לא תכאב
לעצב לא יהיה מימוש והוא סתם יירקב ויסתום פתחי אוויר
אם לא יכאיבו לא יהיה כאב
אם לא יטרידו לא תדע איך להתמודד עם הטרדות
אם לא תאהב את עצמך
אף אחד לא יאהב אותך,
ואתה לא תאהב.
אין שום סיבה לא לאהוב את עצמך.
כי אתה אתה,
ואתה חלק אלוה ממעל,
ואתה בעל כלים וחלומות.
אני,בלה לטקס
אני צריכה מישהו שישמור עליי ממני |נרעד|
אני רוצהלא עכשיו
רוצה לחבק אותך
לחבק
ו
הקדשתי לך עכשיו
את השיר ההוא
תדמייני שאני איתך
לחבק
ו
הקדשתי לך עכשיו
את השיר ההוא
תדמייני שאני איתך
אני,מוזיקה? מוזיקה
אני לא מצליחה ממש עם להציל אנשים
(למרות שיהיו שיגידו שהצלחתי עם ההיא
מה שלא נכון בכלל
אבל נתעלם מהם)
אבל..
אבל אני כן רוצה לנסות.
|מציע חיבוקון|
באלי להחזיר לך את זה
ניסחת את זה הכי טוב מכולם
את, חיממת לי את הלב עכשיו.בלה לטקס
תודה. |מניח ראש עייף|
מגיע לך.מוזיקה? מוזיקה
(פה גם כשלא פיזית.)
^^לא עכשיואחרונה
....הנורמלית
כמה גבוהה תהיה החומה
עד שלא יעבור בה שום שיר
ואיך אפשר לחיות עם שם כזה, אלוהים
אולי זה השיר האחרון
מילים אחרונות
של משורר גרוע
אנחנו מתים בצורה מסודרת
נשארים כמו כתמים על איזה לב שנשבר
הם טיפשיים
אלימים
הם בני אדם
אז אל תכעסו
הם בני אדם
כי השמיים מלאים
בצחוקם של עצובים
איש כותב בכתב ברור שחייו אינם ברורים עכשיו
יום חדש נראה ישן ואם מתים עדיף למות בסתיו
ואסור לי לבכות
ומותר לי למות
המסכות שלנו
כבדות מהדמעות
גלי לי מי את
ואגלה לך מי אני
פתאום אתה מתחיל לשרוק לך
ויש לך סיבה טובה
כי זה היום האחרון שלך
במציאות המסריחה
איש זקן בגוף של ילד
שעשה רק נזקים
אלוהים לא שוכח
אלוהים שוב לוקח
את כל מה שיקר
בכאב
ויותר אני לא חוזר לעצמי
מרגישים מלבינים או כמו סוס עייף
שכשל במרוץ רוצה לישון כבר ודי.
ח-לו-לים ככה הם רוצים אותנו חלולים
ח-לו-לים זה באמת מה שאנחנו חלולים
ח-לו-לים הרגנו את הרגש חלולים
ח-לו-לים תהיו יפים ותצחקו וחלולים
ח-לו-לים ככה הם רוצים אותנו חלולים
אני לא המלך רק הליצן
ואני צריך שתאהבו אותי כל הזמן
אני גדול מאוד קטן
הרי כל הכוכב הזה משדר בתדרים קלושים
אתה נלחם עם טנקים ורובים אני נילחם עם דף ועט
אל תרחמי עלי
תמיד יש אחד שהולך
זה פשוטמוזיקה? מוזיקה
עבר עריכה על ידי מוזיקה? מוזיקה בתאריך א' בתמוז תשע"ה 00:00
רב הנסתר מהנגלה
אמת היא השקר הכי טוב
הבו כאבים
נזילים
בין אצבעות שמנמנות ולב קבור
מתי אעבור הלאה?השומר של הגן
מול הים עם תפילין.
האש בוורידים,
הוא בא לקחת אותך.
הוא שחור כמו שק לבן. כמו מלאך.
מול הים עם תפילין.
עם ספר תפילות וספר קללות,
רד איתי למצולות
לך לאיבוד בשדות
(אלג'יר)
אז הלכי לאיבוד בשדות, ושם פלטתי תפילה אחר תפילה מלוכלכת. מטונפות מזיעה משתנקת וברגליים יחפות. והן אינן, בעצם, נדפו להן ברוח, נמעכו תחת רגליים נעולות נעליים, השמיעו קול רחש מתפרק והתפוררו לעפר.
ואת ההלל הוצאתי היום במילים רצוצות. מנסה לעשות כמה שיותר דברים תוך כדי. כמה דברים שאפשר להגיד ועוד לעקוב אחרי הטקסט. כדי לא להיות מודע לו. כי איך אוכל להלל ולשיר שיר כלשהו, וליבי כה נכרי לי, והאדמה הנעה בין אצבעות רגליי כה זרה?
ואכן, גם לכתוב אי אפשר בבדידות הזאת. באובדן הזה שרק מתחפר בתוך עצמו.
מן מקום כזה של חלל פנוי שאין בו אלהים כלל וכלל. פנוי, ואפילו אני איני בתוכו, כי אין אני (המילים הגבוהות של הפילוסופיה מתחברות כה יפה עם המציאות המרירה).
ואין לשיר, או לכתוב או לנגן. אין מפט מהיעדר האלהים (שהוא בעצם היעדר האני) במבוך הזה.
ואני רוצה לצעוק אליו שיוציא אותי, אבל הוא איננו, הוא איננו. ואני כה לבד, כה לבד, ואני.
אנשים טובים וחונקים זה עם רע ומגעיל.יעל
(לא, אני רוצה לעמוד ואין לי כוח לשבת.
ואני לא רוצה שתקחי לי את הבקבוק,
ואני אשמח להסתדר בעצמי בחיים, תודה.)
מתי יהיה מאוחר מידי?אביגיל.
אני לא יודעת לסיים דבריםמוזיקה? מוזיקה
(אבל הן אמרו ככה אז בסדר)
יש אנשים תמימיםמתוקיםמדיעדבחילהמוזיקה? מוזיקהאחרונה
(השפלה עצמית זה דבר חביב.
עליהם.)
הוא ממציא לנו מחילהיעל
לא רק בשעת הנעילה.
אשרינו שזכינו
עלינו לשבח
חוץ לגדר זה נחמדמוזיקה? מוזיקה
אני והוא נחלוק כיפים
כמה טובמוזיקה? מוזיקה
שאבא מציק
זה אומר
שיש
לך
אבא.
כמה טובמוזיקה? מוזיקה
משפחה שכזאת
נוכחת
זה אומר
שאת
נמצאת
פה
נוכחת
זה אומר
שאת
נמצאת
פה
ציניות. האמוזיקה? מוזיקהאחרונה
רוח רוח רוח רוחבת מלך,אשת שטן
בשדה נפל תפוח
רוח רוח רוח רוח
רק אני עוד תלויה על הענף שלי
כמעט נתלשת
כמעט
לאדמה ההיא, הבטוחה, היציבה
שלו, בן יעקב
אחי שלי
שהציל אותי
ומוטט אותי
ואסור, אסור, אסור לי ליפול אליו
אסור אסור אסור
ליפול
אליו
איפה אתה עכשיו?
אתה עוד חושב עליי קצת?
בטח שכן, אני רואה את זה
אני מרגישה את זה בחוטים הדקיקים שקושרים אותי אליך
קוראים לי לרוץ אליך
להידבק בך ולא ללכת אף פעם
אתה מרושע
וממלא כל כך
ולא רק בך
הלוואי והיית טוב שלם
והיינו יכולים
רוח רוח רוח רוח
רק אני עוד תלויה על הענף שלי
כמעט נתלשת
כמעט
לאדמה ההיא, הבטוחה, היציבה
שלו, בן יעקב
אחי שלי
שהציל אותי
ומוטט אותי
ואסור, אסור, אסור לי ליפול אליו
אסור אסור אסור
ליפול
אליו
איפה אתה עכשיו?
אתה עוד חושב עליי קצת?
בטח שכן, אני רואה את זה
אני מרגישה את זה בחוטים הדקיקים שקושרים אותי אליך
קוראים לי לרוץ אליך
להידבק בך ולא ללכת אף פעם
אתה מרושע
וממלא כל כך
ולא רק בך
הלוואי והיית טוב שלם
והיינו יכולים
הנסיכה-אניבת מלך,אשת שטןאחרונה
אוהבת את השטן שלה
השאלה היאבת מלך,אשת שטן
אם כל זה אמיתי
השיגעון
הוא אמיתי?
הוא באמת בא מתוך מצוקה גדולה שגורמת לשכל להזיז את הגוף בלי טיפת מחשבה? זה באמת ככה, שאני פועלת ברגעים הללו מתוך איזשהו דחק כפייתי?
או שאולי אני כופה את השיגעון על עצמי, כדי להצליח להרגיש משהו. נתתי לעצמי המוני תירוצים למה זה לא בשליטתי- הרי ביום שני ההוא שם איימו עליי כל כך חזק שמאז אני לא מסוגלת לבכות אז השיגעון הזה הוא הדרך שלי לצרוח. והרי לא הייתה לי שום סיבה ביום חמישי לפני שבוע וחצי. שום סיבה, ההפך. אז למה? והרי אני מרגישה טוב כל כך ולא כואבת ולא כלום. אז מה זה הכל?
הטורדנות הכפייתית שלי, זו התשובה.
אבל ממתי? ממתי דברים מגיעים לי? מה אני שווה, שהדברים שאני רוצה באים אליי?
אלהים, למה אתה מפנק אותי כל כך כשאני מסיתה נגדך עם כל אהבתי?
ואולי, אם מסתכלים יותר עמוק, אפשר לראות שהוא בעצם מעניש אותי.
הוא נותן לי כל מה שאני מבקשת בשביל עכשיו, כל מה שמספק את הרגע. את ההווה. הוא זורם עם קו המחשבה שלי, שבעצם הורס אותי.
מי רוצה לקבל את כל הדברים הטובים שהם בעצם כניעה לתאוות, לרצונות הזולים? אני רוצה, ומקבלת.
אבל מה יהא על העתיד שלי, המוזנח?
העתיד שחור עכשיו. מלא בחוסר, בעצב, בחרטה. וזה העונש שלי מאלהים, אולי. אני לא ברמתו כדי לדעת, אבל אני ברמתי כדי לקוות.
כן, לקוות. שאולי עוד לא הכל אבוד. שיש לי סיכוי להינצל. שהעתיד מלא בדברים טובים. ואני הרי באמת מאמינה בזה. לא ייתכן שיהיה לי עתיד דכאוני, לאף אחד מאיתנו. אני מכירה בכוחות שלנו, של כולנו. אנחנו חזקים. אנחנו הילדים שלו, האחים שלנו, ואנחנו בזכות עצמנו. יש בנו כוח מופלא, אני יודעת. ללא כל ספק.
ולכן העתיד שלנו מלא באפשרויות. ולכן אני יכולה להבטיח שיהיה בסדר. כי אם לא ניכנע, אם נהיה אמיתיים עם עצמנו, הכל יהיה בסדר. אנחנו בנויים בצורה הזו. ואנחנו הרי מלאים בכוחות, אנחנו יכולים להגיע לזה.
בבקשה, אני יודעת שאני יכולה לעזור להגיע לאמת הזו.
אני בעצמי עוד לא הגעתי, ואני רק בדרך. תשאלו את הדיכאון שאובחן אצלי שוב, תשאלו את הדחפים הכפייתיים שלי, את השיגעון. אבל אני לפחות יודעת שיש בי שבבים שנלחמים. ואותם, אותם צריך לעודד.
והכי מצחיק, שאחרי כל זה, אני בכלל חושבת שהגרוע מכל עוד לפניי.
השיגעון
הוא אמיתי?
הוא באמת בא מתוך מצוקה גדולה שגורמת לשכל להזיז את הגוף בלי טיפת מחשבה? זה באמת ככה, שאני פועלת ברגעים הללו מתוך איזשהו דחק כפייתי?
או שאולי אני כופה את השיגעון על עצמי, כדי להצליח להרגיש משהו. נתתי לעצמי המוני תירוצים למה זה לא בשליטתי- הרי ביום שני ההוא שם איימו עליי כל כך חזק שמאז אני לא מסוגלת לבכות אז השיגעון הזה הוא הדרך שלי לצרוח. והרי לא הייתה לי שום סיבה ביום חמישי לפני שבוע וחצי. שום סיבה, ההפך. אז למה? והרי אני מרגישה טוב כל כך ולא כואבת ולא כלום. אז מה זה הכל?
הטורדנות הכפייתית שלי, זו התשובה.
אבל ממתי? ממתי דברים מגיעים לי? מה אני שווה, שהדברים שאני רוצה באים אליי?
אלהים, למה אתה מפנק אותי כל כך כשאני מסיתה נגדך עם כל אהבתי?
ואולי, אם מסתכלים יותר עמוק, אפשר לראות שהוא בעצם מעניש אותי.
הוא נותן לי כל מה שאני מבקשת בשביל עכשיו, כל מה שמספק את הרגע. את ההווה. הוא זורם עם קו המחשבה שלי, שבעצם הורס אותי.
מי רוצה לקבל את כל הדברים הטובים שהם בעצם כניעה לתאוות, לרצונות הזולים? אני רוצה, ומקבלת.
אבל מה יהא על העתיד שלי, המוזנח?
העתיד שחור עכשיו. מלא בחוסר, בעצב, בחרטה. וזה העונש שלי מאלהים, אולי. אני לא ברמתו כדי לדעת, אבל אני ברמתי כדי לקוות.
כן, לקוות. שאולי עוד לא הכל אבוד. שיש לי סיכוי להינצל. שהעתיד מלא בדברים טובים. ואני הרי באמת מאמינה בזה. לא ייתכן שיהיה לי עתיד דכאוני, לאף אחד מאיתנו. אני מכירה בכוחות שלנו, של כולנו. אנחנו חזקים. אנחנו הילדים שלו, האחים שלנו, ואנחנו בזכות עצמנו. יש בנו כוח מופלא, אני יודעת. ללא כל ספק.
ולכן העתיד שלנו מלא באפשרויות. ולכן אני יכולה להבטיח שיהיה בסדר. כי אם לא ניכנע, אם נהיה אמיתיים עם עצמנו, הכל יהיה בסדר. אנחנו בנויים בצורה הזו. ואנחנו הרי מלאים בכוחות, אנחנו יכולים להגיע לזה.
בבקשה, אני יודעת שאני יכולה לעזור להגיע לאמת הזו.
אני בעצמי עוד לא הגעתי, ואני רק בדרך. תשאלו את הדיכאון שאובחן אצלי שוב, תשאלו את הדחפים הכפייתיים שלי, את השיגעון. אבל אני לפחות יודעת שיש בי שבבים שנלחמים. ואותם, אותם צריך לעודד.
והכי מצחיק, שאחרי כל זה, אני בכלל חושבת שהגרוע מכל עוד לפניי.
השיגעוןלא עכשיו
השיגעון הזה.
זה השאלה.
הוא אמיתי?
תודה.
זה השאלה.
הוא אמיתי?
תודה.
פתאום הבנתימבט אחרון
אני רואה את השיגעון כחצי השליה
מין ערפול חושים שאנחנו נכנעים לו
אבל תמיד יכולים לעצור אותו
אבל אולי עם הטורדנות הכפייתית זה שונה
בזה לא התנסתי
במקום שאת נמצאת היה מפליא אותי אם לא היית חושבת שהרע עוד לפניך
אבל זה לא בהכרח נכון
ולדעתי
את בדרך הנכונה
אני חושבת שאני לא בדרך הנכונהבת מלך,אשת שטן
עם כל האנשים סביבי
אני בכלל חיה בשקר
(את יודעת מי אני, כן?)
תני לשינוי לגעת בךמבט אחרון
ובכל מקרה
את בדרך הנכונה מאז שהודת שיש בעיה
ואת אלופה מהרגע שהסכמת לקבל טיפול
את אדירה
(זה מה שפתאום הבנתי)
נמבת מלך,אשת שטןאחרונה
אני עדיין אוהבת את זה. אני אוהבת את זה אפילו יותר
..קול דממה
הצרחות נשמעות ברקע
הכאב הוא הצורח.
מנסים לגנוב לך את האוויר
שלא תנשום יותר, שלא.
העולם מסתובב סביב עצמו
אתה מסתחרר
מנסה לעמוד דום
אבל העולם בא
להכניעך.
הבית נחרב.
כולו עולה באש
עמוד עשן נראה מרחוק,
מסמן את המקום.
והדמעות מתאדות מפניה
כאילו לא היו מעולם.
אך הן היו.
מהן שום זכר לא נותר.
הצרחות האילמות כבר לא נשמעות
צלילותיהן נעלמו,
נבלעו.
לתוך
קול דממה דקה.
הכאב הוא הצורח.
מנסים לגנוב לך את האוויר
שלא תנשום יותר, שלא.
העולם מסתובב סביב עצמו
אתה מסתחרר
מנסה לעמוד דום
אבל העולם בא
להכניעך.
הבית נחרב.
כולו עולה באש
עמוד עשן נראה מרחוק,
מסמן את המקום.
והדמעות מתאדות מפניה
כאילו לא היו מעולם.
אך הן היו.
מהן שום זכר לא נותר.
הצרחות האילמות כבר לא נשמעות
צלילותיהן נעלמו,
נבלעו.
לתוך
קול דממה דקה.
---לא עכשיו
הברז פתוח
המים זורמים
ללא
הפסקה
זכרון משוחזר
העולם שנשאר
עומד
בודד
ילד צורח
את חייו הוא שוכח
נשען
לאחור
אמא,
האם לא תרצי לחבק
לעצור
את הכל?
ילדה,
האם לא תוכלי
להעלים
את הכל?
לא, ילדתי הקטנה
הכאב הוא שלך
ואצלך יישאר
לתמיד.
המים זורמים
ללא
הפסקה
זכרון משוחזר
העולם שנשאר
עומד
בודד
ילד צורח
את חייו הוא שוכח
נשען
לאחור
אמא,
האם לא תרצי לחבק
לעצור
את הכל?
ילדה,
האם לא תוכלי
להעלים
את הכל?
לא, ילדתי הקטנה
הכאב הוא שלך
ואצלך יישאר
לתמיד.
כי הוא מתהנורמלית
הוא מת
הוא מת
הוא מת
הוא מת
הוא מת
הוא מת
הוא מת
הוא מת
הוא מת
גם הם מתים
הם מתים
הם מתים
הם מתים
הם מתים
הם מתים
הם מתים
אבל לי לא אכפת
לא באמת
לא מספיק
אני רוצה למות
רוצה למות
רוצה למות
רוצה למות
רוצה למות
רוצה למות
רוצה למות
השקט יגיע בסוף
אני חושבת שהם לא סתם מתיםהנורמלית
אני חושבת שרצחתי אותם
אם אתה אוהבהנורמליתאחרונה
אז אתה אוהב עד הסוף
אם אתה חבר
אז אתה חבר עד הסוף
לזכור לזכור לזכור
אם אתה חבר
אז אתה חבר עד הסוף
לזכור לזכור לזכור