שרשור חדש
..מבט אחרון

אני מרגישה את השיגעון זוחל לתוכי

משתלט עלי כמעט לגמרי

טיפה של שפיות צועקת מעבר לים של שיגעון

היא מצילה אותי מעצמי לרוב

 

אני רואה את כל התרחישים האפשריים

תכניות הבריחה

בכזאת בהירות

 

ברגעים האלו אני מקללת את השפיות

אם היא לא הייתה שם

יכולתי פשוט במכניות של שיגעון

לרעוד לעבר הסוף

אבל היא שם

מקבעת אותי

לא נותנת לי לזוז לעבר החופש מהכאב

עושה אותי מודעת כל כך להשלכות

 

אני שונאת אותה

אני שונאת אותי

 

ובאמת שנמאס לי

 

אני אדם פושר

לא טובה

ולא רעה

פשוט פושרת

 

הלוואי שהייתי נולדת טיפשה קצת יותר

כדי לא לכאוב

או חכמה כדי להבין איך להפסיק את הכאב

 

והכאב כמעט גובר עלי

ואני דועכת

 

ה' תעזור לי

דעי לך שיש בי רצון לתמוך..אלעזר300אחרונה

כרגע להודיע לך את זה זה הדבר היחיד שאני יכול לעשות.

נסי לתת אמון בעצמך, ולהחזיק.

---הנסיך הקטן.

אוחילה לאל
אחלה פניו
אשאלה ממנו מענה לשון
אשר בקהל עם
אשירה עוזו
אביעה רננות בעד מפעליו,

 

לאדם מערכי לב
ומה' מענה לשון
ה' שפתי תפתח
ופי יגיד תהילתך

---הנסיך הקטן.

חמול על מעשיך

ותשמח  במעשיך ויאמרו לך

חוסיך בעמוסיך צדקיך

 

תוקדש אדון על כל מעשיך

כי מקדישיך בקדושתך קידשת

נאה וקדוש

פאר מקדושים

 

|נרעד|

---הנסיך הקטן.

בשעה שמלך המשיח בא

עומד על גג בית המקדש

משמיע לישראל ואומר

 

ענווים ענווים

הגיע זמן גאולתכם

ואם אין אתם מאמינים

ראו באורי שזורח

---הנסיך הקטן.

בלבבי משכן אבנה
להדר כבודו
ובמשכן מזבח אקים
לקרני הודו

ולנר תמיד
אקח לי
את אש העקידה
ולקרבן אקריב לו
את נפשי היחידה

---הנסיך הקטן.

לך אלי תשוקתי

לך חשקי ואהבתי
לך לבי וכליותי

לך רוחי ונשמתי

 

השיבני ואשובה

תרצה את תשובתי

לך ידי לך רגלי
וממך היא תכונתי
לא עצמי לך דמי עורי וגוויתי

השיבני ואשובה

תרצה את תשובתי

לך אזעק בך אדבק
עדי שובי לאדמתי
לך אני בעודי חי ואך כי

אחרי מותי

זה באמת פיוט מרעיד.אלעזר300



ותודה לך! לעבור, גם על תפילות מימים נוראים, וגם על ניגוני נשמה, זה דבר שחשוב לעשות, ומטהר.

---הנסיך הקטן.

תפילה לעני כי יעטוף
ולפני ה' ישפוך שיחו

 

ה' שמעה תפילתי

ושוועתי אליך תבוא
אל תסתר פניך ממני
ביום צר לי

 

|בוכה|

..קול דממה
|בוכה|
---הנסיך הקטן.

אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה         
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא        
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם         
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם          
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ         
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ        
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת

---הנסיך הקטן.

אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ 

בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא
לְעֵת נַעֲשָׂה בְחֶפְצוֹ כֹּל

אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא
וְאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל 

לְבַדּוֹ יִמְלֹךְ נוֹרָא
וְהוּא הָיָה וְהוּא הוֹוֶה

וְהוּא יִהְיֶה בְּתִפְאָרָה
 

השיר הזהקול דממה
השיר הזה
והשירים האלו
כולם
במיוחד הזה.
---הנסיך הקטן.

מי שענה לאברהם אבינו בהר המוריה
הוא יענה אתכם

וישמע קול צעקתכם
ביום הזה
 

למה למה מה נקרא מוריה
על שם המור הטוב
שישנו  שם
 

---הנסיך הקטן.

מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי

לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ
תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי

ושָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ
לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ מִצָּר הַמְנַבֵּחַ
אָז אֶגְמוֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר

חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ

 

---הנסיך הקטן.

וטהר

וטהר ליבנו

לעבדך באמת

 

וטהר

וטהר ליבנו

לעבדך באמת

 

 

 

 

 

 

וטהר

וטהר ליבנו

לעבדך באמת.

טרף קל, כל כך קלהשומר של הגן
לפגוע בך
וזה בדיוק מה
שאהבתי בך.



(ובי? מה אהבתי בי?)
יש לי מה לומר. אם ממש תרצה ואם אתנסח טוב.אלעזר300אחרונה


..לא עכשיו
מטומטמת.
אני.
מטומטמת.
מתי תביני כבר
ילדה
שאין טעם
אין טעם לנסות
אין
אין.

ילדה
מטומטמת.
את יודעת ההודעות שלנו ההיוקצת כמו התמכרותהנורמלית
(כי אני צריכה לדעת שלא משנה כמה אני מטורפת יהיה מישהו אחד שידע ויוכל להגיד לכולם שזו לא אשמתם זו אשמתי)
ועכשיו כל הודעה כל משפט נשארים אצלי ביד ( לא בראש אותו הם עזבו מזמן) ומיתישהו היד שלי מאבדת שליטה והיא כותבת וכותבת קטעים של טירוף ותשוקה אסורה ( לא למישהו למשהו)
ואני לא יכולה להשאיר אותם אצלי אני חייבת לשחרר אותם שמישהו ידע
אז אני מעלה לפה ( אחרי כל סינון אפשרי) וכולם סופגים את טירופי ורובם לא חזקים מספיק ( או חלשים) כדי לשרוד את זה
אני מפחדת שיהיו אנשים שלא ישרדו את הטירוף שלי
או שיום אחד אני אתפוצץ מהדחקה וכולם יתפוצצו ביחד איתי
( זה כבר מתחיל לקרות תראי הטירוף שלי התחיל לטפטף פה בין הקירות)





( את יודעת הייתי אומרת לך את זה אבל בלדבר אני לא טובה
אז השארתי את זה פה)
חשובאלעזר300

שלכל חדר יהיה חלון. שיכנס דרכו אור.

כי לא רק בגשמיות אין הבור מתמלא מחולייתו: במערכת סגורה, כמו בית, משפחה, או פורום, כמו בסיר לחץ דברים מתבשלים יותר מדי.

 

מבקר כאן פעם ב-.

אם כך, (וזה לרוב אכן כך)בלה לטקס

אתה מוזמן לבקר פה יותרחיוך

את זה,אלעזר300אחרונה

שמעתי בזמנו בקישור שמישהי נתנה. אני גם זוכר שהיא כתבה הרהורים מאוד חשובים באותה הזדמנות; לא זוכר מה הם היו.

 

שפתותי דםהנאום

מסתובב מתחת לגשר חולה כלבת
מסוכן

בודק את הדופק? הדופק נעלם.
אבל אני, אני לא עשיתי שום דבר רע.

 

 

זה מה שקורה למשוררהנאום


מי את?הנאום

השושנים, המשרתות, הזרועות הפתוחות? סכין גילוח על הפנים.

קשת הכינור נשברת, האקרודיאון נקרע, קצף לבן ושיניים של סוס.

 

איזה יופי איזה

 

להשתלטלא עכשיו
להשתלטלא עכשיו
להשתלטלא עכשיו
להשתלטלא עכשיואחרונה
אני רוצה. באמת אני רוצה.לא עכשיו
זה לא הוגן זה לא הוגן |ממלמל|לא עכשיו
הלוואי שהיה דרךלא עכשיואחרונה
אתם יודעיםהנורמלית
להרוג זה רע
ככה תמיד אומרים
..הנורמלית

הייתי לוקחת את זה ממך

מכולכם

הייתי הורגת את עצמי

כל יום קצת

בשבילכם

אבל לחיות אני לא יודעת

גם לא בשבילכם

הייתי עושה את זה

אם היו מסבירים לי

אז בינתיים אני מתה

כל יום קצת

בלי למות

וכל זה 

בשבילכם

מכירים את האלההנורמלית

שלובשים רק שחור

מכירים את האלה

עם צמידים על היד

מכירים את האלה

שעליהם לא ריחמו

מכירים את האלה

המתאבדים האלה

מכירים אותם?

אני מכירה

ואחת הכרתי

היום אני כבר לא מכירה

אבל אני מכירה משטח לבן

מכירה טוב מאוד

מכירה את השם

שחרוט עליו

מכירה את האבנים

את רובם אני שמתי

מכירים את האלה

שכבר אי אפשר להכיר

מכירים |ממלמל|בלה לטקס


מכיריםקסנוסייד
יותר מדי טוב
.....הנורמלית
מכירים
הכרתי
וגם במראה
נמצאת ילדה שכזאת
(וכל עוד היא כאן, אולי עוד אפשר לנסות להציל,בלה לטקס

אפשר להכיר יותר, אפשר לחבק, אפשר להאמין ולהגן,

בכל הכח להגן,

כדי שיוכלו להמשיך להכיר.

שתוכל היא להמשיך להכיר.

להמשיך לגלות.

להתעורר אל בקרים חדשים שלא ידעה טרם

ואולי אי פעם, כן,

לחזור אי פעם לחיות.)

ולפעמים החיבוק לא מספיקהנורמלית
לפעמים להגן זה פשוט בלתי אפשרי
לפעמים קמים מאוחר מדי בבוקר
כי כל הלילה שומרים עליה שתחיה
ובבוקר מתעוררים לעולם בלעדיה
והחושך שהיה שלה
בורח
אליך
כי רק אותך
הוא הכיר
היא הכירה


( זה לא קרה וזה לא אומר כלום על אף אחת
רק שתדעי
אין קשר אליך)
לפעמים.בלה לטקסאחרונה

הלוואי הייתי יכולה להגיד לך-

להגן זה אפשרי, וכדאי, וחיבוק הוא מספיק,

וכשיבוא הבוקר הוא יזרח גם עליה,

והחושך כל כולו ייגמר, כל כולו.

 

 

אבל

עדיין.

מעולם

אחרי לילה אינסופי

לא מצאתי בוקר אחד כזה,

כזה שיזריח בי אורו, ואוכל לספר לך עליו.

 

 

אז קחי את מילותיי בחזרה, טוב?

וכי מדוע שאבקש ממך להאמין במה שאני מפקפקת כל כך בקיומו.

 

 

מכירים.לא עכשיו
ומרגישים.
(מצד ההיגיוןמוזיקה? מוזיקה

אני לא אמורה להתערב.

אבל

 

 

בבקשה.

 

 

 

 

(זוכרת אז במדרגות כשדיבר(נ)ו על טוב

וכמה שזה זה ולא וכן)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אני לא טובה במילים. או סיטואציות.

אבל אני יכולה לנסות אם צריך.

בבקשה.)

(את יודעת שזה שקרהנורמלית

אבל אנחנו חייבות להאמין בו

 

 

 

 

 

אולי לא תביני עכשיו

אבל בסוף השקר הוא המוות

ובסוף כשהכל ברור

אנחנו מבינים

השקר של האמת

הוא האמת

הכי שקרית

ואמיתית

 

 

(זה קצת לא ברור

או קשור

אבל אני מאמינה

אז האמת משתנה

לאמת אחת גדולה))

(זה צריך זמן אוויר.מוזיקה? מוזיקה

וחשיבה.

והורגים לי את המוח אז זה יקח יותר זמן.

 

 

 

 

 

(ולא משנה עד כמה הכל שקר או משחק

או כמה (הנה באה הקלישאה) האמת היא השקר הכי מוצלח

זה לא מצליח להסתיר את העובדה שאם היה אפשר לתקן.)

(אבל אולי השקרהנורמלית
שכולנו כל כך מתאמצים להראות
הוא בעצם האמת (העירומה השבורה המכוערת) ושבעצם המסכה תמיד התאימה לפנים במדויק ורק אנחנו בורחים שלא תהיה אמת שלא נתמודד
אולי אין שקר בעולם רק מה שאנחנו מאמינים שהוא שקר ומה שאנחנו מאמינים שהוא אמת
( אולי מה שאנחנו חושבים שלא קיים הוא האמת האמיתית)
אולי השקר הוא מוות הוא בריחה)

הרהורי הרהורים שלא מובילים לשום מקום
את לא חייבת להגיב
את לא חייבת להבין
את לא חייבת
בסדר?
אני רוצה.מוזיקה? מוזיקה

וזה כן מרגיש לי חייב

(זה לא מאיים

זה פשוט חייב

מאותה החובה של כל שאר הדברים)

 

 

 

אם זה לא נוח

תגידי.

זה טובהנורמלית
אני פשוט לא רוצה שתהיי פה מחובה
רק אם את רוצה
( אולי רוצה זו לא המילה הנכונה אבל היא הכי קרובה למילה הזאת)
אבל אם זה רע לך תתרחקי
ממילא אף אחד לא יבין אותי באמת
ואני לא אכאיב למי שמנסה



( אין היגיון במה שאני כותבת
או הקשר
אבל זה מה שאני חושבת
את מוזמנת להתעלם מחלקים לא מובנים
גם לי זה לא מובן עד הסוף)
(אני לא רוצה להתרחקמוזיקה? מוזיקה

לא שוב.

שנה שעברה הספיקה

 

 

[ואת בכלל לא יודעת להכאיב וגם אם כן זה שווה את זה 

אני לא רוצה לעזוב יותר.

תאמיני לי]

 

 

 

 

 

 

אוח.

אני לא טובה בזה)

( אולי אולי אולי אוליהנורמלית
אנחנו אפילו נהיה חברות עד הסוף



אני מנסה להיות חברה
גם את נראלי לפחות קצת
אולי נצליח




[ תאמיני לי אני יודעת להכאיב
אני מאוד מנסה לא להכאיב לך
אני לא מצליחה לגמרי
אבל חלקית
ותאמיני לי שאני לא שווה את זה
לך עוד יש משהו
לי אין
אני סתם דפוקה ]






ואל תדאגי
גם אני לא טובה
בשום דבר
ובעיקר לא בזה)






[ שתי ילדות קטנות
נלחמות
לוותר]



פפפ.מוזיקה? מוזיקה

(הן התעללו בחתולה

ותהינו איפה את.

היא היתה ככ אבודה והיא פחדה נורא והן לא הפסיקו לצרוח ולנסות לגרש אותה)

 

(אין לי משהו.

כלומר,

אני לא מצליחה לראות אותו.

אני חושבת שזה גם מה שקורה לך.

את פשוט,

פשוט,

יותר.

זה ברור.

 

 

[ובסופו של דבר

ואמרתי לך את זה

גם לי אין סיבה.

ואין דבר.

ואין כלום.

לומדים להסתדר

ותמיד יהיה את הסיפור היותר בומבסטי.

 

אוליאולי הבעיה היא שאצלך זה באמת מסובך.

הספר זתומרת.

כאילו כן.

כן.]

 

 

 

ושתי עננים של חתיכות מלאכים נופלים.

ושתי כוכבים ביום.

מתאבדים.

ושתי נשמות מחלל אחר.

ושתי דמויות במשחק.

ושתי.)

 

 

 

 

 

 

אני מלהגת.

סליחה.

( אני לא יודעת איך לחיותהנורמלית
שששש....
זה סוד
אל תגלי
אבל לפעמים
הייתי רוצה לגנוב לכולם את כל החיוכים
לא בשבילי
בשביל שאף אחד לא יחייך
שכולם יהיו שווים





[ את יודעת כל העולם שלנו בנוי משכבות
וכשמקלפים שכבה ממשהו
ממישהו
נשאר לכלוך
זבל
שנדבק אליך
ולא משנה כמה תנסה
אין לך שום דרך להיפטר ממנו
אז אולי עדיף להשאיר את כל השכבות עליך
גם אם זה חם]






את יודעת שאני הנורמלית האחרונה?
שאיש לא יהיה יותר נורמלי
שאיש לא היה מעולם נורמלי
רק אני
כי לאף אחד אין טירוף כמו שלי
אז אף אחד לא רואה את העולם כמוני
א ף אחד לא רואה את האמת
אף אחד לא נורמלי)






[ אולי באמת זה בולשיט אבל זה הבולשיט שלי]



[ את יודעת אני גם לא מבינה את עצמי אף אחד ךא יכול להבין נורמליות]
להרוג חתולות מותרהנורמלית
למי אכפת זו רק חיה
להרוג בני אדם מותר
למי אכפת הם רק אנשים
להרוג אלוהים מותר
למי אכפת הוא רק אש והרס
להרוג מותר
למי אכפת
(נורמל. האמוזיקה? מוזיקה
השיגעון הכי גדול שקיים.

[יודעת,
לחשוב איך כולם חושבים זה מלחיץ
במיוחד כשאת לא חושבת לבד והכל מתפקשש לאט.


[עשן שחור פשוט כל כך אמיתי.
כל כך
ותום..]

זה התלבטות קשה
אם להצטרף אליהם או להישאר במקום הנוח הזה.
ו..
זה כיף לגנוב חיוכים
זה אפילו בסדר
כמו להבות]





אסור להרוג בשבת
אולי זה אומר שאם היא תיכנס הן לא יצרחו
אסור להרוג בגלל חוק
וכלא
וצריך 'הזדמנויות פתוחות'.)




בולשיט
בולשיטהנורמלית
( בעצם השיגעון הוא נורא נורמלי
מי שמנצח את הטירוף הוא המשוגע



[ וכן לחשוב מה אחרים חושבים
כשהמחשבות שלך לא חושבות
זה משגע
ומשוגע
ושיגעון לחשוב שהבנו חשיבה של אחרים שאפילו לחשוב אנחנו לא מסוגלים



[ תום
ותמר
וניתאי
הוא מדהים])


[אולי להיות קיים משמע להשתנות
ואני אף פעם לא השתניתי
אני נשארת אותו אדם
אז אולי אני לא קיימת
אז אם אני נעלמת
תדעי שזה כי תמיד הייתי חלום
שיעוף ברוח
אז כשאני עפה
זה בסדר
זו אני]





בולשיט
(אני מרשה להיעלםמוזיקה? מוזיקה
אם את חוזרת.
7 שנים
אנחנו נשרוד

[בולשיט כל הדרך]






אולי הם צודקים.

[הוא דיבר על כמה שאנחנו מקובעים
ונוח לנו במקום שלנו גם אם זה לא החלום
וזה פשוט נוח אז לא קמים

וזה היה אתמול.]


[וכשתום מדבר אני רוצה לחבק אותו
אני צריכה חוף כזה.
שתינו צריכות
כולם צריכים
(אבל חוף פרטי לכל אחד אחרת הדוחק יתקיף)]







"אולי המרחק ביני לעצמי הוא אני")
(7 שניםהנורמלית
וחודש בערך
לשרוד זה למות בעודך בחיים)


יש מפלצות בחושךהנורמלית
והם מחפשות אותי
אני רואה אותם גם כשהן מתחבאות
אף אחד אחר לא יכול לראות אותם
כן אולי זה טירוף
אבל אני מרגישה אותן הן אוכלות אותי ואני צורחת
והשדים השדים שבראש קופצים ורוקדים מתחננים אלי שאוותר שאמות שאשחרר אותם
ואני מנסה אני מנסה להישאר
אבל אי אפשר
וכן המפלצות לא קיימות
והשדים הם פרי דימיוני
אבל הם עדיין כאן
וזה כואב
אז תגידו אתם שאני מדמיינת
אבל לי זה קורה
גם אם זה בראש שלי
לי זה קורה
ומרגע לרגע השדים מתקרביםהנורמלית
ואני מאמצת אותם
אלי
לליבי
ואנו יושבים
בליבי הקרוע
ומדברים על מוות וחיים
והטירוף מתקרב
והרכבת מתחילה לנסוע
ועוד רגע אהיה בין שמיים וארץ
תלוייה
ועוד רגע אחליט אם ליפול או לאחוז
חיים ומוות
והרכבת נוסעת
והשיגעון בקרון ליד
מגביר כל תנודה
מעצים כל שאלה
מתנדנדת
בין טירוף לאמת
בין שקר לחיים
בין מוות לחיי צללים
ומרגע לרגע השדים מתקרביםהנורמלית
ואני מאמצת אותם
אלי
לליבי
ואנו יושבים
בליבי הקרוע
ומדברים על מוות וחיים
והטירוף מתקרב
והרכבת מתחילה לנסוע
ועוד רגע אהיה בין שמיים וארץ
תלוייה
ועוד רגע אחליט אם ליפול או לאחוז
חיים ומוות
והרכבת נוסעת
והשיגעון בקרון ליד
מגביר כל תנודה
מעצים כל שאלה
מתנדנדת
בין טירוף לאמת
בין שקר לחיים
בין מוות לחיי צללים
ואיך נמשך הסיפור?השומר של הגן
כלומר,
האם הוא רק סיפור, או שהוא נמשך?
אני לא יודעתהנורמלית
הוא כנראה נגמר בזה שהיא מוותרת
והופכת לשד של מישהו אחר
אבל אולי לא
אולי היא תחזיק חזק
אני חושב שזה תלוי ברגע השיאהשומר של הגן
יש רגע, בו כל השדים מקיפים אותה

מה קורה אז?
בינתיים היא עוד בורחת נלחמתהנורמלית
היא עוד צריכה לוותר לפני סוף הסיפור
לאמץ את השדים לגמרי
ורק אז
היא תחליט אם לחיות איתם
או למות איתם
אבל בינתיים היא מפחדת
מה יקרה כשהיא תוותר
זה עלול להיות הסוף
אז היא מושכת עוד כמה רגעים
מבזבזת עוד כח יקר
עוד מעט היא תוותר
ואז היא תחיה
או תמות
אבל עוד מעט
בינתיים היא שניהם
שיהיה לה בהצלחה השומר של הגן
(ואני מהשדים שלי רוצה רק לברוח)
היא רוצה לברוחהנורמלית
היא פשוט יודעת שהם יותר מהירים ממנה
לפעמים לברוח זו דרך ההתמודדות הכי בריאההנורמלית
אבל לפעמים לא
תבדוק את זה
אולי להלחם יעזור
להלחם אפילו פחות יעיל מלברוחהשומר של הגן
כדי לגרש שדים
צריך לבנות בית חם
וכוס לשלב בה אצבעות
וסוכר מתוק על השפתיים.

אז בונים ביום
אבל בלילה
בלילה אני רוצה לברוח
וכדי לברוח מהר מכל שד
צריך דלק אפל
עם מחיר יקר.
אבל לפעמים במקום לברוחהנורמלית
אפשר להסתתר בבית החם
לפעמים המר הוא השוקולד החזק ביותר
לפעמים כשבורחים משאירים את החום מאחור
ורק הקור נשאר
ושדים של קרח קפוא ושחור



לפעמים הדלק הוא השדים עצמם
ואתה משלם כדי לברוח ולוקח אותם איתך
כן, הבריחה היא פרדוקסליתהשומר של הגן
כמו הבית.
ובסוף החיים הם לא להעלים אל השדים
אלא לגבור עליהם
ולא במלחמה
אלא בטעם מתוק מריר על השפתיים
או בסערה של בריחה.

ואם בבריחה אתה לוקח איתם איתך
ובסוף נותר איתם ברמה העולם
בבית אתה איתם בתוכו
ומוסיף עוד כפית שוקולית.

ובכל זאת,
הרגע המזוקק של הבריחה
הוא היחיד שמעוור אותך לקיומם
ובגלל זה כל שכל וכל מחיר שבעולם
לא ימנע ממני לרצות אותה בטירוף עיוור.
אתה כותב מדהיםהנורמלית
רק שתדע




ואתה צודק
וזה הכל פרדוקס
והשדים ישארו לנצח
אולי בארון
אבל בלילות קרים
תמיד ישמעו אותם לוחשים


ואולי הבריחה היא הניצחון היחיד
אולי בחיים אין טעם מתוק מריר
אם היו לי תשובות לא הייתי פה
אבל אולי בריחה היא הדרך לאמץ את השדים
הם תמיד זועקים ותמיד בורחים ממשהו
קצת כמוני
אולי גם כמוך
אולי הבריחה זה להפוך לשד
לא שד של אדם זר
שד של עצמך
אולי בריחה היא הולדה של שד חדש שינצח אותך
אבל אני רוצה לברוחהשומר של הגן
(תודה, הדלקת אותי לזה עכשיו, תודה)
אז תברחהנורמלית
אולי זו התשובה האמיתית
אלוהים יודע שאני עוד לא מצאתי אותה
איך?!השומר של הגן
(וכמה שזה עלוב,
שאפילו לברוח באמת
איני יודע)
אולי הבריחה היא בריחה מעצמךהנורמלית
אולי צריך להתרחק
ליצור זהות חדשה



אולי בריחה היא ריצה
וצריך לחיות מהר
כל הזמן
שלא נתפס



אולי בריחה היא שקר
ולחיות בלי אמת
חיים מושלמים
זאת התשובה




אולי בריחה היא משהו אחר

כשתגלה מה היא בריחה
תדע גם איך לברוח
אבל לכל אחד יש בריחה אחרת
דרך אחרת להתרחק מהמציאות
"ומוסיף עוד כפית שוקולית"בלה לטקסאחרונה

הו, זה יפה.

לילות לבניםהנורמלית
של דממה
וזעקות עינויים
לילה של טירוף שקטהנורמלית
ופחד משוגע
לילה של שנאה
ובלבול
ודמעה
לילה של ויתור ומלחמה
לילה של שדים
וחלדה אבודה
סליחה שלא הייתימוזיקה? מוזיקה
סליחה
היינו נלחמות בהם ביחד ומשתגעות לבד


לילות לבנים
ימח שמם





(לא הצלחתי להפסיק לחשוב
אבל בעצם
לא חשבתי)







את חושבת שלנשום זה תופעת לוואי?







רטוריקה.
יש לי אלפי דברים במוח הם לא יכולים לצאת
(אני תוהה האם השדים מתחזקים כשאת לבד)
זה בסדרהנורמלית
הטירוף עבר
לדבר עם אנשים זה עוזר


גם לעזור לאנשים זה עוזר


ואתמול היה מוזר
הייתי בטוחה שהשתגעתי


וישנתי בסוף שעתיים אז טכנית זה לא לילה לבן





( בכל מקרה זה שלא יכולת לעזור לא קשור אלייך
זה קשור אליו וזה רק בגללו
אל תתאשמי)


חבל שאסור להרוג אותומוזיקה? מוזיקה
כי אמא שלי צריכה אותו

(כמות הרציחות שהייתי עושה אם היא לא הייתה)
לנשום זו תופעת לוואי של חייותהנורמלית
( חייות- כמו אובדנות רק הפוך)
ככל שיש בך יותר אובדנות כך יש בך פחות חייות אבל אף פעם לא נפטרים ממנה לגמרי אז לייב להשתמש באמצעים מלאכותיים כדי להפסיק לנשום
המ. כן.מוזיקה? מוזיקהאחרונה
סופניות.

(tfios)
אלהים,מוזיקה? מוזיקה
אנחנו צריכים להפסיק להתכחש לקיום של שנינו.






בעצם,
אתה בטח נהנה.
לא נהרוס.
(איך אפשר להרוס לאלהים בכלל)
(גבריאל,השומר של הגן
תודה שאתה כאן בשביל לילות כאלה של לשכוב
חסר מגן,פיזי או נפשי במיטה
ללחוש את רוחות הזמן מועילות על הגוף
כמו על הנפש
ואת טרטור המאוורר
כטרטור החיים.)

אבל בלילה, (בין יום ליום,תחילה לקץ,חיים לחיים)

געגוע ישן שלא מרפה. ( או שנאה, או אהבה, או תשוקה. אבל הם לא ירפו לעולם. לא, לא, אל תקווה לזה)

ליד חמלתית (חמלה היא עצירה רגע והסתכלות אל השמיים. ואולי השמיים נבלעו בחןשך שמעבר לחדר הזה? והאם אפשר להסתכל עוד חוצה ולראות)

עיניים כחולות מביטות בי בתוך העפעפיים. (בתוך,אני רוצה לצרוח,בתוך. בתוך בתוךךך!)

אני שומע (לא רואה, אף פעם לא רואה) את הקולות (חשבתם שהם נעלמו בכאב? הו, לא): "קום בחור. קום. לך. בעט. תחפור. תשבור.
תתקדם. תתלכלך. תגדל. תבנה".
(תחשוק. תשכח, לעזאזל,תשכח. תבגוד. תסגוד. תברח!)
אבל אני מפחד. מפחד. האדמה הזאת חשודה (וגם חרבה. שלום ואיןשלום אמר השם לרשעים). אי אפשר לסמוך עליה. קשה שלא להחליק.
ומה זה השאגות האלה שדוחקות בי. אל תעצום עיניים. אל תעצום.
תפוס גיטרה, תפוס משהו.

(שקט. סליחה גבריאל. אני לא מסוגל לצעוד מעבר לזה.
תודה לך
אולי הבדידות קצת קטנה, לפחות זה, לפחות זה.)
קצת חשוך כאןהנורמלית
שמעת?
וקר
והאור הוא רע
בלי זהב של שמש
או כסף של ירח
רק לבן של חקירות ועינויים
והחושך הוא של בור
עם נחשים ועקרבים
הם לוחשים לי באוזן
מילים שאמרתי לעצמי
הם מוצצים זיכרונות צבעוניים
כי גם להם מפחיד החושך
הם רוצחים ילדים קטנים
מנסים להשיג תמימות
שמתה מזמן
ואני בודדה
מרוקנת מחיים
חיה לנצח
ומתה לנצח
בלי סחכוי לחנינה
..השומר של הגן
קחו אותי בבקשה, תשוקות נוראיות
אני זועק אל השמיים, מנופף אליהם בטלפיים
גשומות, גזוזות, חסרות תועלת

שאו אותי בגליכן הרחק מכל
הבדידות הזאת, העבדות הזאת
האבדות האבודה הזאת,
המשוטטת בתוכי ושותלת בי זרעים
שרק צמאים לצאת מעשר אצבעותיי
במשב חום בלתי נשלט

אך תשוקותיי נטשו אותי גם הן הלילה
האם יש מישהו שידליק אותן?
לא, לאלא עכשיו
הגעגוע

(להיות בן אנוש
זה הדבר הכי מסובך



בעולם.)






(ולפעמים

הייתי מעדיפה
לא להיות.)
אני לא יודעת לעזור.מוזיקה? מוזיקה

הלוואי שהייתי

מנטרות צריכות להיות טוב.מוזיקה? מוזיקה

לא רע.

לא רע.

הלוואילא עכשיואחרונה