אני מרגישה את השיגעון זוחל לתוכי
משתלט עלי כמעט לגמרי
טיפה של שפיות צועקת מעבר לים של שיגעון
היא מצילה אותי מעצמי לרוב
אני רואה את כל התרחישים האפשריים
תכניות הבריחה
בכזאת בהירות
ברגעים האלו אני מקללת את השפיות
אם היא לא הייתה שם
יכולתי פשוט במכניות של שיגעון
לרעוד לעבר הסוף
אבל היא שם
מקבעת אותי
לא נותנת לי לזוז לעבר החופש מהכאב
עושה אותי מודעת כל כך להשלכות
אני שונאת אותה
אני שונאת אותי
ובאמת שנמאס לי
אני אדם פושר
לא טובה
ולא רעה
פשוט פושרת
הלוואי שהייתי נולדת טיפשה קצת יותר
כדי לא לכאוב
או חכמה כדי להבין איך להפסיק את הכאב
והכאב כמעט גובר עלי
ואני דועכת
ה' תעזור לי
