אפשר לדעת מה את עושה לי?
אחרי שנתיים שחשבתי שאני לא מרגיש כלום
שאני מדחיק בהצלחה
את לא יכולה ולטרוף את הקלפים
לא אני לא מסכים לךך
אין לי אומץ להציע לך שיחות
אני יודע שאת רוצה
אין לי אומץ להציע לך להיפגש
אני משקשק מהידיעה שיש מצב
שאת מחבבת אותי
למה לעזאזל
לא רוצהה להתאהב ואז להפגע שוב
אני לא יודע אם יש לי כוח ללב שבור שוב
ללילות בלי שינה
לסיוטים בלילה
אני מתגייס עוד שניה בסוף החודש
אני לא יכול להרשות לעצמי את זה
היא פשוט אור הילדה הזו
היא לא שמש.
היא פנס ממש חזק.
את השמש לא רואים בלילה.
פנס כן. ודווקא בלילה הוא הכי מאיר.
ברגעים הכי קשים הוא הכי נמצא שם.
2020. גאד
אור. ילדת חופש
אמאלה כמה זמן עבר וכמה מים עברו בנהר
הכל שונה
כמעט
פעם הכל היה קיצוני נורא
היום יותר מתון
זה הזיה לראות את הכתיבה שלי של אז
זה מוזר וקצת יפה וקצת כואב
ואהבה. מתי אופ מתי
וואט דה פאק
איך קרה שיש תמונה שלי שאהבתי איך שהיא יצאה
(סוגשל)
האם זוהי החלמה
כיף לי לשמוע. ממש. ❤️
גם את אחראית על החיוכים שלי בימים האחרונים
אני אשמח לפגוש אנשים מהעבר
אנשים שהיו משמעותיים לי מאוד ולא דיברתי איתם בערך 5 שנים
מוזר ממש
באמת שרציתי לקום באמצע וללכת.
לא סתם עשיתי את זה...
הרגשתי היום חסרה ממש...
הוא היה חלק מדי משמעותי מהחיים שלי בחודשים האחרונים.
ואוף עד שהבטחתי לא לחשוף כלום בפני אנשים.
ואז חשפתי בפניו.
אני צריכה להפסיק לתת אמון. ולהפסיק לחשוף.
ולא להישבר, לעזאזל.
תוהה אם אני חי
מביט מהצד
לוקח נשימה
למה על בחירה היא אחת מתוך אין סוף
ולמה אין לי מושג מה לומר
היא אמרה שצ'אקרת הגרון שלי חסומה
לעזאזל מרגיש לי כאילו אני מדבר על היום
מרגיש לי שככל שאני מדבר אני לא מובן
מבולבל
מחרטט בביטחון
אם ככה נראה משבר אמון עצמי כנראה שאף פעם לא אדע
היא משאירה אותי בלי מילים
משפטים שוב מתבלבלים
והיא לא יודעת את מה
שעובר לי בפנים
שעובר לי בפנים
כשאני מנסה לומר זה כואב
ונשבר לי שוב פעם הלב
אני אוה
מתישהו תבין שזה לטובת שנינו.
אנחנו פשוט לא מתאימים. הכל בסדר.
אתה בוחר לכעוס. זה שלך. מותר לך.
אתה יודע שעדיין אני אוהבת אותך ורוצה שיהיה לך טוב.
זה לא השתנה בכלל.
לא מצליחה להבין איך אנשים רוצים להיות חברים שלי.
לא מצליחה.
ש מ נ ה .
אתה לא לבד
אעלק.
אני לא בטוב
לאבטוב.
בשבת יצא לי קלף של מה הייתי עושה בחיים אם לא היה לי פחד.
אז אמרתי ככ הרבה דברים
הם פשוט ישבו על דבר אחד.
היה לי אומץ לפרוץ גבולות, בעיקר של עצמי.
להפסיק להיות הילדה הטובה הזאת שהכל הרמוני ומסודר אצלה ומתחת הכל מפורק וצולע ונמעך.
הלכתי לבקר אותו, איזה מקום הזוי זה להיות בו כרגע, אבל הרגליים הובילו לכאן וביקשתי רחמים עלי
ואומץ
הרבה אומץ לעשות את הצעדים שלי בעולם הזה, בלי להתחשב באחרים, אפילו לא באמא שלי ובדרגות שלה.
|שתיתי מיץ אומץ|
|ירד הפחד|
אמאלה הייתי מתפרעת, מפזרת את השיער, נושמת בקצב שלי, רוקדת ברחוב, משפריצה כמות של צבעים על קנבס ענק, מוציאה אנשי קשר לא רלוונטיים מהפלאפון שלי, נרשמת לטיפול טוב שיהיה בקצב שלו בלי להאיץ, מפסיקה לחיות לפי ספרים אלא לפי מה ש*אני* מרגישה ש*לי* נכון
אוטמת את האוזניים ומפסיקה להקשיב לחוץ אלא מתבוננת לתוכי, פנימה, מסתכלת על העולם שלי ולא על העולם החיצוני, מתחברת לנקודה הפנימית שלי שעליה עומדים כל החיים שלי
ובסוף בסוף, מתחתנת, מתוך מקום מתוקן. שלם. פנימי. מחובר. מאוזן. נושם. אהוב. אוהב. מודע. מסוגל. קשוב פנימה. משתיק רעשים. שקט. רגוע.
מה אני עושה כדי לקדם את העניין ?
אלול
למחול ולסלוח אה
למה מי הוא שהוא ראוי לסליחה
קודם אני אלמד לסלוח לי
ואז אולי נחשוב על לסלוח לבן **** הזה
(אני לא אסלח אף פעם)
אלול מעלה בי ככ הרבה מחשבות וטריגרים וזכרונות ופף כמה אפשר כבר
נמאס לי
באמת
ואי אפשר לדבר איתו ככה. לעזאזל.
בסוף בסוף
אני לבד
וזה קיומי
וכואב
זה לא מצחיק
אני רוצה לבכות
גאד למה זה קורה לי
ולמה היום הזה היה ליטרלי גיהינום
אפשר לחזור לימים של לפני
(היה לפני? תחשבי שוב)
איכככככ
I need a hug
And scream
And sleep for two years
And the world will finally becomes normal
תודה עליה
מה הייתי עושה בלעדיה
גאד אני אוהבת
תנשמי. מחר יום חדש.
הפתרון שלה מעצבן וקשה
לא באלי
אבל אין ברירה
עד שאני מתקדמת בהחלמה אופ
הכל איכ עכשיו
זה כאילו סימפטום אבל לא רצוני ופאק איט דאמט אוף
אפשר שהכל ייעלם פליז
.
.
.
משמח אותי לשמוע שאת שמחה
ומצאת מקום
סגרת לך את המעגל
גם ככה לא היינו מתאימים
גם ככה אנחנו שני הפכים
אולי אז זה כאב ממך אז הייתי חייב מרחק
כדי שלא יכאב לך
כדי שלא יכאב לי
אני כן חושב שהצלחנו לסגור את זה בעצמנו
בטוב
ועדיין משמח אותי לשמוע שאת יותר בטוב
מקווה שתמשיכי ככה
כי זה באמת מגיע לך
את נשמה מדהימה
אני גם ממשיך בשלי
מתבגר הופך לאט לאט לגבר
מוזר לי
חברה טובה אמרה לי שבזמן האחרון נהייתי אסוף יותר
לא יודע אם זה בגלל הכושר או בגלל ההתפחות אבל אני
מניח שהיא צודקת
קשה לפעמים לראות את עצמנו בעין טובה
אז אני כותב לך כאן כי אני לא יכול לשלוח לך את זה
וכאן גם לא תקראי את זה
וואו, לא יודעת אם מותר להגיב אבל חייבת…
איזה יפה זה לקרוא מסע של אדם בעולם.
אתה נשמע בוגר ומבין. פלא.
בהצלחה לך במסע הזה
תודה לך על התגובה🫶
אני חושב שהיופי זה שהמסע הזה פשוט לא נגמר
אתה יודע איפה הוא התחיל אתה בקושי יודע איפה אתה אתה בטח לא יודע לאן
אבל יש לי אמונה שאני בכיוון שאני צריך להיות
ואולי זאת מהות החיים -
לא לדעת.
מי יודע
