אין לי מילים.
טיפה של אנושיות בתוך ים של חרא.
באלי לבכות את הימים האחרונים.
כמה רוע אלוהים.
והכל בגללה. אני שונאת אותה בחיי.
אני צריכה חיבוק.
(על דף ועט פרקתי תסכולים
כעס וכאב משתוללים
לילות על ספסלים
חבר של המילים
יושב עם אוזניות בין הצללים עם הצלילים
הקור והבושה, הצלקות שלי
תסתכל עמוק, תשמע ת'צעקות שלי)
אבא רק תקשיב עד שהלב שלי מרוקן
דפוקים פה אבא כל אחד חושב שהוא מתוקן
אבא רק אתה יודע
מה אני עוברת
אבא יש דברים שלעצמי אני לא מספרת
אבא תחבק אותי
אני ישנה לבד
ושוב הלב שלי יוצא
לרקוד עם הפחדים
לרקוד עם זאבים
עם שיניים חשופות, עם הסופות
גלים גלים בא הכאב, חודר רבדים רבדים
לנוכח העובדה שזה אני בגפי לבדי
כי כלום לא מנחם אותי יותר
והאמת, שאין בי רגש
ומצידי גם שהשמש, שתלך
ושתאיר כוכב אחר
תזכרי שזה בסדר להיות האמיתית
כשרובנו כבר לא.
אני מבטיח לך שהשמש תזרח
גם עלייך
כנראה שלא לקחנו את אותו הסם.
את סופה, החופש משתולל אצלך בדם
ואני סוחב עליי עבר, והוא כבד, אם רק היה אפשר,
הייתי מסובב אותך
עד שבא הבוקר לא עוזב אותך.
כמה את יפה.
כמה את יפה, כמו שאת.
ואין כלום.
אף אחד.
רק אני, והוא.
אבל זה עדיין לא עוזר לך ולא מרגיע את הלב.
הלב כבר שבור
כבר נמאס
כמובן
זה היה ברור שזה יגיע
האמת שמגיל קטן שכחתי לומר מודה אני כל הזמן
לצערי לא חונכתי על זה כמו שצריך
אבל קשה לי עכשיו לומר את זה
כי
מה זה שווה
למה בכלל
מה יצא בכלל מכל הימים האלה?
כלום.
מרובה מידה טובה
וכן, אני עושה קצת טוב
אבל.. זה לא בר השוואה בכלל שאני אגיד 'מרובה מידה טובה'
אוח
הלב שלי נקרע ל2
מיליון
נזכרתי בפיוט של ר"ה
וְאִם אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים זָכְרָה יְשֵׁנֵי חֶבְרוֹן,
ממש אנשי אמונה אבדו
כאשר אבדתי אבדתי
מרוב עווננו אבדום
הצדיק אבד
ועכשיו? עכשיו אני אבוד
ברור שהמילים האלה יצאו ממך
יש לך המוןהמון כוחות, תדעי את זה!
את מסוגלת 
הוי געגועים..
שיהיה בהצלחה עם זה..
כן... הבנתי את זה.
שיהיה ממש ממש בהצלחה עם זה
ומה איתך בכללי? איך את?
ותצליחי בע"ה.
מה שלום הרגל?
נו. כדורגל?
זה ברור
ואיך היה? סוף סוף ללכת ולהיות עצמאית..
יש פיזיו?
איזה יופי. ברוך השם!
תעשי לעצמך
אתמול היה
א ת מ ו ל
מחר הוא
י ו ם ח ד ש
