פורום ריק ומוסתר (עמוד 304)

אבל מה יש לך. מטומטמת. את חכמה. אולי הספקת לשכוח את זה אבל את גאון. ויותר משכל, גם הלב שלך חכם ומכיל כל כך. מורכבויות ואנשים ואת החיים הלא פשוטים האלה שלך. תביני כבר שעברת שנתיים לא קלות בכלל. תביני כבר שאת יכולה להתייחס לכל זה בזילזול. להקטין ממה שעברת. להגדיל את חוסר האונים בתגובה שלך. אבל כלום לא ישנה את האמת.
והאמת? יכול להיות שמישהו אחר שהוא לא את, כבר לא היה כאן היום.
את לוחמת. ובתוך כל המלחמה הזאת, על החיים שלך ממש. את גם לא וויתרת על השם יתברך. אפילו שהוא שוב ושוב הראה לך כאילו שהוא כבר וויתר עלייך.
המשכת לכסוף אליו. וזה מדהים. זה מדהים שכל מה שהיה אמור להחליש את האמונה שלך רק העיף אותה למקום גבוה יותר. פנימי יותר. עמוק יותר.
חוץ מזה שאת יפה. ככה בפשטות. מוזר למנות את זה בין המעלות שלך כי תמיד את מנסה לומר שזה שטויות. אבל תכלס זה לא באמת מצליח לך. אז בואי באמת נודה בזה, עכשיו. את יפה. מבפנים ומבחוץ.
ונכון שאת דואגת המון לבחוץ, אבל יש לך גם כל כך הרבה יופי בפנים. כל כך הרבה עומק וחן.
ואת מוכשרת. קשה לי למצוא תחום שאת לא טובה בו, אפילו קצת. יש בך יכולת להגשים כל חלום שלך. פשוט כי את טובה בהכל.
(זהו. שזה אולי ילדותי ואולי מפגר. אבל לא מספיק להיות טובה בהכל. צריך שידעו את זה.
בן אדם צריך הכרה.
ואני איבדתי אותה.
אני גוף שלם, נראה כאילו שהכל בסדר.
אבל איבדתי את ההכרה.
ובלעדיה, זה הכל מת.)

אז מה טאטע באמת שהלב מתפוצץ וזה מרגיש שהזריקו לעולם זריקת הרדמה כולם עייפים מה קורה פה הכל מתערבב או שזה רק אני?ומה לעשות שאני עדיין מוגדרת כנוער מלאאנרגיות וקשה לי לשבת בבית פשוט קשה ולא עושה יותר מידי טוב..

(לרוב שאני כותבת פה זה שטויות אז לא לקחת אותי ברצינות..)

 טאטע האיר לי יאווו שמייח מותר ככה להיתפחד להיסתכל בעיניים ולא להרגיש נעים מכל הסתכלות דיבור להרגיש מוזר זה ככה העוילם אנחנו שונים וזה להיות לא מחוספס זה להיות ככה ולא לחשוב או לאמין שזה בעיה היום הכל בעיה אתה קם בבוקר זה ממש בעיה.אז דייי באמת שדי לא צריך שום טיפול וזה לא בעיה לרצות להיות קדוש לאאאא ולא בעיה לרצות להתכסות ולשמור עליי ושניה תצאי מעצמך ילדה סתכלי מבחוץ אבל באמת בלי כל הבלהבלה של אנשים משועבדים לכלום באמת שכלום פשוט סתכלי את כולך מתיקות וטוהר למה לאמין לעיוורים שלא רואים אותך למה לאמין להוא שרוצה שתרגישי דפוקה שתאמיני לרע שלא קיים בך טאטעע הוא רוצה שאת תתיאשי יאו דפוק הוא לא את זהוזהו אנחנו לא מאמינים לו כי הוא כולו שקר ואנחנו עם טאטע ולא אכפתלנו מאפחד וזהו וזה הכי מתוק שיש לא לרצות אתזה ולהילחם מותר בחיים לא לאתייאש מותר לא לרצות להיכנס לכאן כי פשוט ממכר ברמות וגםגם החלק מהלילחם זה בום לאבד אתזה שניה כי ממש מתפוצץ הכל ולחזור ואז חוזרים עם יותר כח ולא להיתפחד מההתפוצצות הזאת כי היא לשניה והשניה שאחריה ככ מתוקה אז זה שווה קצת תכאב טוייב?

אני יודעת שאני לא באמת רוצה פה אז לאפה בבקשה לפעמים צריך שמישהו יבוא ויצרח לך באוזן תיכולל פשוט יכול ואל תתמסכן בחיאת והעולם הזה פשוט פשוט משוו לאמובן

ואז להיפגע

כאילו עילגת למציאות

לא יודעת לתקשר איתה בהצלחה

כשלים בתקשורת

שיבושי לווין

רדארים מקולקלים

שאני מתפעלת מהיכולת שלהם להיות בעולם.

ולא להישבר מהכאב שבו.

ולהישאר מרגישים, ועדיין

להיות.

 

ויש אנשים כמוני. שרוצים לסיים.

שלא מסוגלים להרגיש בלי להיות אבקה ברוח

שלא מסוגלים להיות חלשים

שלא מסוגלים להיות מה שהם

הלוואי והייתי אחרת

ולא מתערערת ככה

ואיזה בסיס יציב משהו להחזיק

ואיזה פתיל תקווה

אולי האושר הוא בחירה
ורק אתה מחליט מה טוב מה רע
את גודל הצרה
לצאת מעבדות לחירות ולהסיר את הגזרה
כי יש ברירה כי יש ברירה

(אני מסרב לחזור ללופ הזה
לאותו מבוי סתום
זה לא היעד זה הדרך
יש לי דלק יש כיוון
כבר לא רוצה להיות המלך
לא רוצה להיות כלום
רק להיות עצמי)

והעצמי הזה
מה זה אומר בכלל
וההחלמה
קשה כמו קריעת הים (חה.)
מציאות כובלת
שדים שגוברים
גבולות חסומים
בחירה
כי יש ברירה.
(?Really)

כמה אני מטומטמת מאחד עד לשכוח להביא את זה ועכשיו ליטרלי אין לי מה לאכול בימים האלו?
כאילו מה נדפק.
והכל כבד עליי
והראש מתפוצץ
ואני בכלל לא עושה את מה שאני צריכה
והם לא מבינים את זה
וזה חרא.
רק לשרוד רק לשרוד
נמאס לי לשרוד.
אפשר לחיות?

Why it's so hurt to me
?It's a good thing, isn't
it is so painful in my heart
.But why

God's have the solutions
.Maybe

(I made myself depressed
.Fuck me)

לא עזר לך.
הציפיות שלה בלתי אפשריות.
אפשר לצרוח ולבכות ולהיעלם?

ידעתי שזה יקרה, אז למה ככ קשה עם זה כאילו זו הפתעה? אוף.
מה עושים מה יהיה איך אני אצליח בכלל.
ככ חרא המצב הזה.
באלי לבכות עד הסוף.
שבוע וחצי עכשיו. איכ.
אין לי כח בכלל בכלל.
אפשר להעלים אותי?
שאני לא אצטרך להילחם ככ הרבה וחזק
שיהיה כבר טיפונת יותר קל.
רק טיפה. לא ביקשתי הרבה.

מה יכול להחזיק אותי בתקופה הזו
שאלה נורא נורא טובה.

(אפשר חיבוק שלא נגמר אף פעם?)

אני מרגישה לא טוב בכלל.
ברור שזה מהלחץ, אבל מה עושים.
באלי לבטל. וזו בריחה. ואסור לי לבטל. אני צריכה פעם אחת לפחות לעשות את מה שאני מבטיחה לעצמי שאני אעשה.
ועייפות שלא נגמרת וחולשה וסחרחורות
ודיכאון וכאב ולחץ וחרדות
ומה לא.
לדבר על האתגרים והחסמים והכל רק הפך את זה ליותר מפחיד ובלתי אפשרי
וברור שזה יעשה אותי חולה
מה השאלה.
אוף. אין לי כוחות לעצמי כבר. ולחיים האלו שלי. למה הכל תמיד מתקלקל לי בידיים.
אני מפחדת
טוב לכם? לא. לא טוב.
טוב לי? גם לא. פף.

(מה השינויים מלפני שנה
איפה הייתי ואיפה אני עכשיו
אז אני לא באשפוז
והיא אמרה שזה יתרון מאוד גדול
אבל אני מרגישה במצב בדיוק כמו של אשפוז
מותש לי מהחיים.)

מצאתי את עצמי אתמול מלאת געגוע לעצמי של גיל 16.
ואז חשבתי על זה קצת.
איזה סיוט נוראי. יש רגעים שעוד מפתיע אותי ששרדתי.
.
.
.
.
.
.
(בכיתי שעות עד שנרדמתי
השבוע שלפני פסח תמיד כואב מגעגוע)

"היא לא עושה כלום, היא עם המחלה המפגרת שלה."

גבר סובל כאבי ראש כי הוא מרגיש. תתנו לה להרגיש בשבילכם.

אישה סובלת מבחילות כי היא חושבת, תתנו לו לחשוב בשבילכן.

 

זוג מוותר על הרגשות ומחשבות לה' ברוך הוא, כי אין את האמת הסופית שביכולת הגבר להשיג ולא את האמת הרגשית (סובייקטיבית מהמקום שלה) שהיא תוכל להשיג.

אז מוותרים על האידיאל לה' האוהב ומבין, וחיים ברגע הנוכחי.

בשכל שלו, ברגש שלה.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָרִאשׁוֹן, נִטְּלָה נְבוּאָה מִן הַנְּבִיאִים וְנִתְּנָה לְשׁוֹטִים וּלְתִינוֹקוֹת.

 

אבל תינוק לא מדבר.

אבל הוא מקרין עלינו רגשות והוא משדר לנו דרך הגל הזה- כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם.

 

הוא משדר רק רגש. אין לו שכל. תינוק הוא דפוק.

המַהֲרַ"ל  מַסְבִּיר, כִּי לְשׁוֹטִים וּלְתִינוֹקוֹת יֵשׁ מַעֲלָה שֶׁאֵין לַאֲנָשִׁים בַּעֲלֵי דֵּעָה בּוֹגְרִים, וְהִיא: הֶעְדֵּר הַדֵּעָה. כְּלוֹמַר: מַעֲלַת הָאֲנָשִׁים הִיא הִיא חֶסְרוֹנָם. בַּעַל דֵּעָה עַצְמִית עָלוּל לְעָרֵב אֶת דַּעְתּוֹ בְּחֶזְיוֹן הַנְּבוּאָה וְלֹא יָבִיא אֶת דְּבַר ה' לָעוֹלָם. הַקָּטָן וְהַשּׁוֹטֶה מַה שֶּׁחָזוּ חָזוּ, וְלֹא יוֹסִיפוּ מְאוּמָה מִדַּעְתָּם.

לילד יש פשטות ואמת יסודית שהיא למעלה מרגש ושכל.
לפעמים צריך להקשיב להם גם בשביל לדעת מה לעשות בעולם


ואולי כי מה שצריך בעולם זה להרגיש את האחר?

ניראה לי באמת יש הבדל:
 

כי את אבא מותר לשאול שאלות ואז התשובות כמו שכתבת

אבל על אבא, אסור לשאול שאלות

 

את יכולה להסביר לי והעמיק את ההבדלים?

על אבא אי אפשר לתהות,
הוא בטוח קיים, בטוח הוא יודע מה שהוא עושה
והוא בטוח רוצה בטובתנו.
אין לנו שאלות עליו, אנחנו לא במקום בכלל של להבין בו

לשאול אותו שאלות אפשר ואז התשובה כמו שכתבת(:

 

אנחנו יהודים פשוטים.
חושבים ומרגישים.
ולא חושבים ומרגישים את המחשבות שלנו

פשטות

רחוק אי שם עוד נשאר לו הקול הצלול
מזכיר לי מי אני לפני שכל זה קרה

אני עוצמת עיניים ומתמסרת לשקט
מקשיבה ללחישות הלב הבוכיות:
"את טובה וראויה את אינך משחק של אף אחד"

מתחת לצבעי היופי
היא יושבת מחכה
מייחלת שיראה את ליבה
לעיתים היא מטשטשת את כולה
אינה יכולה עוד שיביטו רק בחיצוניותה

היא אינה יכולה לעזוב אותו
הוא יקר מדי עבורה
היא יודעת שיש פה קשר דם
עד כדי בכיה על קברו
שכבר לא יהיה כאן

היא מרגישה קצת משוגעת
אבל הלב בוכה בשקט
והיא יודעת שיש דברים
שאי אפשר להסביר במילים

אולי אפשר להסביר

זה הלב שמטעה בשם אלוקים
זה האיש המרקד על גב המילים
זו אותה כוונה בתחילה משגעת
ובחלוף רגעים רוצה רק לגעת

אהבה התלויה
עומדת בפתח
שואבת לוכדת חסיד בקטנה
ואותה החוזרת
אין לה תשובה
מדוע תרצי בו
אם לא
אהבה

תלויה

זה הלב הכואב
זה האיש שרצה לעזור
זה ילדה שלא רצתה ליפול
אבל היה לה קשה כבר

אהבה לא ברורה
צמחה לה לפתע
נתנה קצת תקווה
בעולם מבולבל

אהבה שקטה
שלא רצתה דבר
מלבד לתת
מלבד להשרות תקווה
בדבקים בה

איי ולוואי התקווה תעמוד
את כל הטוב שקיבלה
תחזיק באמתחתה
ותגיש בעוצמה אל אישה
אל אותו משוגע
שרוצה אותה
שלא יוותר עליה לעולם

עכשיו הוא ברח לה
גם בשבילה
שלא תיכנע לפירגון מזוייף
שלא תתרגש מלב משופשף
שלא תמצא את עצמה
עם חצי משוגע
שלא באמת רוצה אותה

היא רוצה להביא לו תקווה
אך לא
לא נשאר לה דבר
היא צריכה להתנקות
אבל זה כבד מדי
היא ממלמלת
הכרה
חרטה
וידוי
קבלה לעתיד
הכרה.חרטה.וידוי.קבלה לעתיד.
והולכת לישון.

הוא ברח
והאמונה ברחה איתו
בדידות עמוקה ושורפת
שריטות ודם על נפש וגוף
מבחן גדול יותר מקודמיו
יש את מלכו של עולם
ויש בשר ודם
שניהם כחידה עבורה
רצון לעצום עיניים
ולא לחוות עוד
לא לחוות

מאת ה' היא השיבה
ומחקה
היא לא הבינה מדוע ולמה
לא האמינה למוח קודח
אך עדין החזיקה
כי מימינה ומשמאלה אנשים טובים

והוא בוחר מחדש
לא
לא בה
בוחר בעצמו
כמה שקשה
כמה שרחוק לו
נופל וקם
קובר רגעים
קונה חדשים
שר מידי פעם שירה ישנה
שובר את הלב
בתפילה אטומה

לא נעים להיכנע
לא נעים להתעקש
יש רצון חזק לזה
ושום רצון לאבד את זה
הערפל נוכח כאן
אמונה לוחשת להגיע אליה
ותקווה מצטרף למפגש
יושבים איתם
ומתמלאים בקצת כוח
הלב בוכה מיאוש
אבל אמונה ותקווה מתקרבים
הם אומרים בנחרצות שיש אור
שחייב להיות אור בתוך החושך הזה
מסתכלים בחלון
ומנסים להתעודד
מנסים.

באלי לצרוח. טוב?
יש לך אותך עלאק
רק תהיי שם לבד
לבד כל כך

אני משתגעת
וזה מטריף לי תשכל
והכל פאקינג חרא מדי מדי עכשיו
ולא לא אכפת לי שאני מקללת
אני רק רוצה לקלל ולצרוח על כל העולם
אני צריכה אותה גאד שתבוא כבר
אני צריכה לעוף מפה אבל אי אפשר כי אני פאקינג תורנית למרות שאני לא הייתי אמורה להיות אבל אילצו אותי יאיי
קרציות.
אינליכחבכללבכללאפשרלמותכבר?

מצוקההצילו