שרשור חדש
מה יהיה עלינו?רץ לשום מקום
..דף תלוש
מפה לשם
אני זוכר כמה מילים

כאילו יש משהו תקוע
תקוע בלב או בראש או לא יודעת איפה
העיקר תקוע

אתמול היה ערב ממש חרא ואז השתפר קצת
אבל איכ שהיא מעירה אותי בבוקר
זה מזכיר לי את שם

היא לא קשורה לי
וזה מפתיע כי אני כבר כל כך התרגלתי לאנשים כאלו
אבל איכשהו הסטיגמות קיימות כמה שהדחקתי אותן
זה עושה לי בחילה וזה גרוע

לנשום.לנשום

כשאני לבד עם עצמי זה לא טוב כנראה
הלוואי שלא יהיה כואב היום
גם זה וגם זה

שאני אהיה חזקה כי אני יודעת להיות.
אבל אני יודעת גם לא
מסתבר

מתגעגע לי לאנשים
--
..דף תלוש
מפחיד לי
אני בחרדה רק כי פעם קודמת היה גרוע והייתי בחרדה ובכיתי
אז גם עכשיו, וואט דה פאק וויז מי
לנשום.

מכווץ לי בבטן והראש דופק
..עברי אנכי

 היי

יש אולי איך לעזור..?

..דף תלוש
המ
לא יודעת
..עברי אנכי

אני אשמח לעזור.

צריכה מישהו לדבר?

 

לבד את לא..

..דף תלוש
כרגע עייף לי מדי כדי לדבר
תודה בכל מקרה
..עברי אנכי

אוקי,

סליחה.

 

אם את צריכה משהו.. מוזמנת ממש

..דף תלוש
אין על מה
תודה
אתה איש טוב
..עברי אנכי

בשמחה ממש.

 

הוי, הלוואי וזה היה נכון...

..דף תלוש
התחלתי לבכות לה וברחתי החוצה לסיגריה
ואז דיברנו ונרגעתי קצת
אבל גאד כמה שקשה לי כבר כל הלחץ הזה
מקווה שמחר יירגע, הלוואי

לבד לי
..דף תלוש
ואז נשב לדבר
כשהכל ייגמר
הלב יתעורר ו

אני ישנה ולבי ער,
אוהו ער.
ער כבר כל כך הרבה ימים ושעות ודקות ושניות.
פוקח עיניים רק כי הוא מפחד להרפות.
לשחרר.
יאללה איתי, שחררי בחייאת.
מה כבר יקרה.
אבל החרדות לא נותנות לי לישון.
לא נותנות לשחרר.

והאנורקסיה חוגגת לה,
חיה וקיימת והורסת ביתר שאת,
ואני מתה.
או לפחות גוססת.

הייתי היום בעצבים של החיים,
הרבה זמן לא הייתי ככה.
מה שאומר שזה שיפור, כנראה.

אבל כמו שהיא אמרה, אנחנו כל הזמן שופטים את עצמנו על החוסר שלמות. אבל אין באמת שלמות, ולא תהיה. אז די לשפוט, די לבקר את עצמי.
רק לשחרר וללמוד לחייך.
ולאהוב.

(אני רוצה אהבה
אני רוצה שקט
אני רוצה בית.)
..עברי אנכיאחרונה

היי,

אני כאן בשבילך, אם תרצי כמובן..

(.הילדה.
פשוט לחבק את העכשיו הזה. עם כל מה שהוא. קשה לי. אבל זה מה שצריך. לא לטאטא בחיים. בחיים. להסתכל בעיניים.
מותר לך להתאכזב מהבחירות שלהם אבל פליז ברגישות, אני יודעת זה מצלק אותך אבל תביני אותם, יש פה משהו יותר גדול ממך, מהם, וחוץ מזה שקצת איבדת את המקום מולו שזה נורא מכאיב. גם הם בני אדם ופי בלי סוף על זה, תשתדלי יותר.
קשה לי.
החיבוק הזההילד
כל כל חשוב
לדעת להפגש עם המצב
ככה
עם כל המורכבות שבו
ולחבק
ולחייך
למרות הכל
בגלל הכל
(.הילדה.אחרונה
נכון. תודה על זה.
..בברסלב בוער אש!
קפוצון זה החיים,הוא מציל אותי לפעמים ממש
כיף שחורף עוד שניה ואפחד לא יתהה למה אני הולכת עם סוודר בשיא החום
..בברסלב בוער אש!
עולם התוהו
..בברסלב בוער אש!אחרונה
פעם ידעתי לאהוב. אהבתי לאהוב.
אכשהו שכחתי איך אוהבים באמת
אני רוצה חזרה כח של אהבה טהורה
כח של אהבה זה עוצמתי וקסום
אני רוצה לאהוב, להיות אור
החושך קצת שולט
ממרצה לאש
זה באמת מרגיש חסר סיכוי
נשבעת שכל אחד יותר גרוע מהשני
אני לא יודעת מאיפה יהיה לי מישהו נורמלי, אם בכלל
ואני כל כך רוצה
ברור שבסוף אני כועסתרצה לאשאחרונה
אני לא יודעת אם זה בצדק או לא, יש צדדים לכאן ולכאן
אבל הז לא באמת משנה, אני לא כועסת בגללו אני כועסת בגלל כל המצב המחורבן הזה
ובגלל התחושה שזה חוזר על עצמו שוב ושוב ושוב


תמיד מי שאני אוהבת הולך לי. תמיד.
(חוץ ממנה, אבל, כן)
..הילד
לשמה
לשמה לשמה
תפילה

שהכל יבוא על מקומו
שיאבדו כל רגשי כאב
שיחד נתבהר
יחד ולחוד

שניפרד
בכדי להתאחד
יחד או לחוד

למען שמך באהבה
למען שמך
באהבה

הושיעה נא
..אהבה.
בינתיים כל הזמן הזה רק ישבנו ובהינו. אני בהיתי בוילון הוא היה נראה רך כזה למרות שלא נגעתי בו ונראה כאילו הוציאו אותו מצימר בגליל, אני יכולה להתערב שאם הייתי קמה להריח אותו היה לו ריח סגול כזה, של וניל. עדן בהה בטלוויזיה, באיזה שדרנית צהובה ומהונדסת, הוא עשה כ א י ל ו הוא מקשיב לה, אני מכירה אותו, הוא אפילו לא שמע על מה היא מדברת.
תמיד יש את הרגעים שבו השכול מרים את הראש וגוער בנו ששכחנו אותו, עדן אומר שיש לי מזל שאני היפראקטיבית ושאני שוכחת להתאבל, אוי ואבוי איך שמרגיש אבל. אוי ואבוי.

השדרנית הבלונדינית ממשיכה לדבר בקול צווחני והריח של הוניל עוטף אותי עד לשורשי השערות המבולגנות והיפות שלי,
לא צריך להתאבל בשביל להרגיש אבל.

נדמה שנגמרו לי המילים ברגע זה.
..אהבה.
עולם מרגש
..אהבה.
הפחד המרכזי הוא להתאהב פה
חחחחחח
אני לא מאמינה
וגם יכולתרב שמואל
הכל יכול לקרותמשיח נאו בפומ!
גם הכי לא צפוי
נכון מאוד, נכון מאודרב שמואלאחרונה
במיוחד אם יש לך יוזמה
..עברי אנכי

כולם נחלצים לעזרתי

כי הם רק שומעים מעט ממה שקרה

 

אבל אם אין אני לי - מי לי.

 

ה'

עזרה

בבקשה

השבוע הזה לא זזרצה לאש
אני צריכה שכבר יגיע מחר בערב
איזה יום מעייףחיים של


..עברי אנכי

אין לי ווצאפ או פייסבוק

זה לא מה שחסר לי

 

אבל אני ככ מבין

את כולם.

זה להרגיש לבד

זה לא לדעת מה לעשות עם הזמן

זה להיות בחברה של אנשים בודדים

כולם

תמיד

 

שקר  רודף שקר רודף שקר

ואני רק רוצה להרגיש את החום של הבית, של אותו חיבוק דוב המיוחל

את השקט הזה

את המנוחה והנחלה

את השמחה, אבל זאת שמגיעה מבפנים - מתוך נבכי הנפש.

את השמחה הכנה הזאת, זאת שאתה מתמוגג כשהיא מגיעה

שאי אפשר לתאר במילים

 

אני רוצה לעזור

אני קורא כאן בריק ומוסתר כמעט כל שרשור

ואני רוצה לעזור..

אבל אני שותק. נראלי שאנשים יעדיפו את השתיקה שלי

מאשר הודעה שמנסה להבין אותם - ולא מצליחה.

(חוץ מהעובדה שזה באסה לראות שדווקא מי שהגיב לך זה "עברי אנכי". כי קוית שחברים טובים יגיבו, אנשים חכמים, נחמדים. ואז פתאום לגלות שזה איזה ניק זר שדוחף את האף שלו לכל מקום... באסה)

אז אני שותק. לצערי.

ולא עוזר.

לעזור לאחרים זה קצת לברוח מלעזור לעצמי. כי אני לא יודע איך.

ואני צריך עזרה

ואני צריך לשמוח,

ואני צריך תוכן.

 

אוף אם רק למישהו היה אכפת ממני זה היה ככ מועיל

אבל אכפת באמת. באמת.

אתה איש מתוק.רק הפעם.
הלוואי והיית צודקת.עברי אנכי


אני תמיד צודקת😌רק הפעם.
אז הלוואי וגם כאן היית צודקתעברי אנכי

כי זה טעות.

טעות חמורה.

בעעעברי אנכי

 

אבל כן.

לעעעערק הפעם.
..עברי אנכי

אני נצלן.

לא מתוק.

אני לא חושבת🤷‍♀️רק הפעם.
למה לחשוב ככה?עברי אנכי


כי מכירה אותך קצת ולא חושבת שאתה עצלן.רק הפעם.
מה שכן,חושבת שאתה מדבר לא תמיד טוב על עצמך.
וזה באסה
..עברי אנכי

זה לא תמיד

זה רק כשאני כאן.

כי אני נכנס לכאן כשאני בבאסה

..רק הפעם.אחרונה
זה משמח מאוד לדעת שזה לפחות קורה רק כאן.
..רק הפעם.
והבחילה,מה איתה.
..רק הפעם.אחרונה
"כאן רואים **** *** בפעולה...."
אם היית יודע מה המילים האלו עושות לי.
אני לגמריי יכולה לבחור להגיב בסבבה.אבל אני בוחרת שלא.וזו בחירה שלי.וזה שורט לי בפנים כל כך.
אני לא בנוייה לבדיחות מהסוג הזה.
מזל שאתה לא רואה את העיניים שלי דומעות.
Go **** yourselfרצה לאש
דווקא נחמד לי שאין ווצאפ ופייסבוק.רק הפעם.
כאילו,קצת.
ברור שאני אחפש אותךאחרת.
..רק הפעם.
כל מה שהיה פה ישתנה ממחר.




להאמין בלי לדעת
להרגיש בלי לגעת
לדבר עם העיניים
גם כשאין לי יותר מה לומר.

אני מרגישה רע עם עצמי.
כאילו,עשה טוב לצאת אבל למה אכלתי את זה.ל מ ה.
ובאלי להתקלח ולישון ולשכוח את זה אבל הן כל רגע בודקות אם אני עדיין שומרת עלייהן שלא יצאו.
חח.ילדות קטנות כל כך.
ומצד שני,באמת שרגוע לי יותר.
כאילו,אני פשוט לא נותנת לי לחשוב על דברים שמעצבנים אותי.
זה מתיש אותי מאוד.
כאילו,עד מתי אני אהיה ככה.
הכי קלישאתי שלי עד היוםרצה לאש
אבל מבאס לראות עד כמה אני צריכה ווצאפ ופייסבוק ועד כמה זה משפיע עליי שאין