פורום ריק ומוסתר (עמוד 362)

פייסבוק כנראה החליטה לגרום לקריסה של כל מה שבבעלותה, שזה אומר ווצאפ אינסטגרם ופייסבוק.
זה לא נחמד לי

לא רוצה
כן רוצה
מה יהיה?

עוד שניה זה אכזרי

מילים יפות
מכובסות
צדיק עלאק
כמה שבוחנת
אבל עוד לא כליות

אין כאן עוד תקנה
אין עוד בשביל מה
אולי יש
אולי אולי

בכל יום
מתווסף לו אולי
וה'די'
צועק חזק מדי

פתאום השיר שהיה היה מעוז צור וזה עשה לי רגוע בלב.
ובכלל לא חנוכה עכשיו וזה גם לא קשור כי מה קשור מעוז צור ומה קשור לך נאה לשבח, אבל זה הרגיע אותי וגם אביתר אז עוד יותר.

ומה הלוז עם הווצאפ אני צכה אותו דחוף דווקא עכשיו תקלה. כמה צפוי שזה יקרה.

וזה היה ככ אבסורדי על גבול המעלה גיחוך היום, שתיהם יודעים שהם משקרים, יודעים שהשני משקר עליהם (טוב, אולי הוא לא ידע שהוא משקר עליו) וממשיכים עדיין לשקר. ומישומה זה גרם לי להרגיש רצון לבכות ולהעלם אבל אין בכל מקרה אז לא.

עצוב לי.

אני לא יודעת למה
אבל חלמתי עליה
וזה מוזר
מדי

חלמתי עוד הרבה שאני כבר לא באמת זוכרת
באלי לחזור לזה שלא זכרתי חלומות בכלל

היום יהיה בסדר?
יהיה.

הלוואי היה לי חבר.הלוואי וזה היה נכון ופשוט.

ה',תן לי את הכוחות לעמוד מולה.תן לי טוב?
אתה יודע כמה זה קשה לי.

זה צביעות נוראית שכבר נמאס לי ממנה

הבנתי את זה
זה או שהיא תהרוג אותי או שאני אהרוג אותה
הקם להורגך

באלי לעשות מחק ולהתחיל מחדש בלי אף אחד.
היום אמרתי לה שזה טוב לי להיות לבד אבל הבדידות הזאת,בסופו של דבר,נוראית.
ואני עצבנית כי לא אכלתי היום נורמאלי בכלל.
ונמאס לי לראות אנשים.נמאס.נמאס.לעזאזל ככ נמאס.
ואין לי מושג איך אני אראה אותן מחר.
אין.לי.מושג.
וגם שבוע הבא,אני מעדיפה שיעבור הכי מהר שיש.
בכלל לא תופסת את זה ואולי,תופסת מידי....
כמה כאב עצור יש בתוך העניין הזה.
עצוב כל כך שדבר כזה משמח,פשוט נהייה ככה.
אבל זה תמיד ככה,נו מה אני מצפה.
ואיכ,לחבק כל כך הרבה ולהיות מחוייכת וכולם יסתכלו עלי.
בעע.אני מפחדת.
הלואי זה יעבור כבר מהר.
איך כל דבר כזה,מכניס אותי לשיגעון.
מעדיפה לשכוח ושישכחו אותי,שלא אצטרך לספק תשובות ולהסביר למה אני מרגישה ככה או אחרת.

בחיים לא הרגשתי כל כך תלושה כמו עכשיו.
הזוי כמה שיחת פלאפון ממישי שלא דיברת איתה נורמלי
כבר כמה שנים תגרום לראש וללב שלי לקבל בחילה.
השקפות עולם כאלה שונות.
סטיגמות על כל מעשה ודיבור שלי.
פעם היינו חברות טובות, זה לא נתפס כמה השתנתי.
מי בכלל יודע מה טוב ומה רע, נשאר לי הרגע הזה לבדו.
האור שלי מתחבא מתחת להמוני שכבות, לא מרגיש בנוח
לזרוח ולהיות הוא.
יצאתי מהשיחה הזאת מבולבלת
מהחיים
מהדרך שלי
מהאישיות שלי
מהבחירות שלי
מהמצב שבו אני כרגע
מה ששיחת פלאפון יכולה לעשות.
הלילות האחרונים ממש קשים לי.
ואני מרגישה לבד.
לבדלבדלבד.
.
הי, היה אור כלשהו היום, הרבה אור, תחזיקי בו, תחזיקי בכל הכח.

ממשיכים עד בלי
די
נראלי שביי

חבל

אעעע.

אע.
קשה לי.

אני לא מאמינה שזה קרה
כלומר, ברור שזה היה קורה באיזשהו שלב
מתישהו בטוח הייתי נשברת

אבל ככ רציתי להצליח
לפחות עד שאני אהיה מוכרחה לחזור לזה, אבל עם עזרה וליווי לא ככה סתם לבד
זה סתם העלה לי הכל בחזרה
הזכיר לי למה החרדות האלו ממשיות ואמיתיות
החזיר לי את המחשבות הרעות וההרסניות
גם ככה אני במצב לא משהו,
למה צריך גם את זה.

ובכלל יש לי את כל החרדות ממחר,
איכ שונאת התחלות חדשות
לא מחכה למחר, לא
הלוואי שנהיה אחרי זה
לא שיהיה יותר קל להתרגל לדברים חדשים
אבל שונאת התחלות

לפחות יש משהו אחד שאני אוהבת כרגע במראה שלי
פחח על מי אני עובדת, מטומטמת
המראה מפחידה אותי מדי מדי
באלי להתחבא מתחת לשמיכה ולא לצאת אף פעם
שלא יראו אותי, שלא יראו
לא לצאת לרחוב וזהו

פף והפלאפון הזה
למה הוא היה חייב להראות לי את הזונדה הזאת?
געגועים למשהו רע, איכ אני
זה לא הגיוני שאני מתגעגעת לזה, פשוט לא הגיוני
Fuck yourself

(דם
ועצמות
והרס עצמי

לכמה עוד דברים גרועים אני אתגעגע?)

יש לו פנים ככ טובות והוא יציב ומדבר בשקט,בלי רעש וצילצולים.
ויש לו אמת.
רוצה מישהו כמוהו.

אפעם לא דיברתי איתו וזה סתם קריפי עכשיו.
למה נשארתי איתט לבד?😡😡😡

כמה תסכול כמה

תמשיך להתבוסס בדם

תסבול

אבל אין באמת מי שיהיה שם.