פורום ריק ומוסתר (עמוד 395)

למה לא אמרתי את האמת?
זה היה יכול להיות הרבה יותר טוב.
אוף.
מרגיש את הבטן מתהפכת.
וזה לא שקר לבן.
זה שקר היסטרי וכואב.
אוף טעטא. למה?
באלי לבכות.
ועכשיו ללכת להגיד את האמת זה הרבה יותר גרוע!!!
אני אחכה שהשקר יעבור לי.
ומי שבוגד פעם אחת בוגד תמיד.
זה אני.
נייס טו מיט יו😭😭😭

גמלי בא מישהו.משהו.

זמן לשוט ולא לדאוג
מפרש אוסף רוחות ערות
בואי ונפליג הכי רחוק
כי זה עכשיו או לעולם

מותר לחלום ולקוות
גם ים אוסף תפילות פשוטות
על סירה אחת ימים שלמים
סיבות לחזור להאמין

את ים מלא סודות שלפעמים נפלטים אל חוף
כמו הדברים שלא אמרת
לא אמרת לי שם
מודה לאלוהים הלוואי תשארי
הלוואי ושוב תתחיל המנגינה שלנו מהתחלה

זמן לשוט ולא לדאוג
מפרש רוצה רוחות שקטות
בואי נדבר הכי קרוב
תראי עוד יום קרב לחלוף



(באלי לשמוע את זה עכשיו ולצייר ים וסירה וילדים)

תראי אותך
תראי אותך

יָהּ הַצֵּל יוֹנָה מְחַכָּה, וְדִמְעָתָהּ לָךְ מְפַכָּה,
וְתִשְׂמַח בָּךְ אַתָּה מַלְכָּהּ...

.
.
תנחשו מי חזרה? |ממש לוחש|

די. וגעגוע זה כואב

והתחלתי ואני כמעט מתייאשת

ולמה.

 

והם חסרים לי

וקשה לי,

שאבא מתלונן באוזני על אמא
והוא רוצה לבכות


אממ סליחה
לא עשיתי את זה הרבה זמן

טוב, כמעט הכל בחיים תלוי בנקודת ההסתכלות שלנו.
זה לא באמת משנה מה המצב בפועל או מה הכוחות הפועלים עלינו או בתוכנו כרגע, נקודת ההסתכלות יכולה לשנות את כל התמונה לחלוטין.

***
תראו איך הוא מגרגר בהנאה... איזה אושר הדבר הזה.
כל היום חיפשתי משהו להביא להם כדי שיהיו מרוצים ושבעים, ואז נזכרתי באותה אחת כאן שדאגה שיהיה לנו 'מזווה' קרוב לשעת הצורך, בעיקר לרגע שהם יתחילו לאכול מוצקים ולא רק לינוק...
גדלו הגורים שלי...

***
איפה הם?
הקטנים שלי?
הלכתי לרגע להביא להם משהו לאכול ואני חוזרת והם לא פה...
מישהו ראה את הגוזלים שלי???

***

מה שיכול להיראות כרחמנות ודאגה עבור אם אחת,
יראה כאכזריות ורשעות עבור אם אחרת.


אח...
כואב לי על הילדים שהיו צריכים לראות את המחזה הזה.

צרחה.

יש שקט.

ואז שוב,

צרחה.

את לא מבינה כלום סביבך.

את לא רוצה להבין.

צריך אותך.

לא.

את בעולם אחר.

לא פה בשביל לעזור.

את מנותקת.

תישארי שם.

אחר כך,

כשתרצי לצאת.

לא תביני,

לאיפה כולם נעלמו.

הם הלכו.

נמאס להם לחכות לך.

אני באמצע כאן ועולות לי דמעות
איי

קשה לי כל כך.אוף הלוואי היה לי.נמאס שאין.ולמה?כואב לי הלב חזק.לא אוהבת להרגיש את זה.ופתאום זה מגיע.כמה יש בפנים כמה.אתה חי כזה ואז בום.פתאום אתה נזכר וקשה לך להרחיק כשזה דוקר אותך חזק בתוך הלב.הרגשה כזאת שמעבר למילים בכלל.ואז אתה לגמריי מרגיש לבד.ועוד יותר כשאתה לא משתף כי שורף מידיי והאמון..אוי האמון.מתי זה יגמר?אני צכה לעבוד על זה.ונראלי זה גם אחלה כי אתה דואג לעצמך מהמקום הכי פנימי.כי אכפת לך מהלב.אכפת לך שהוא לא יפגע יותר.אכפת לך מעצמך.זה מדהים באיזה שהוא מקום.אבל הכל כזה בדיעבד כע?אךך.

אני רוצה כזה.אוף.

עוד רגע,

כשתבוא אליי

ותשנה את חיי פתאום

כשתבוא

אלחש לך באוזן את מה שצעקתי עד עכשיו 

כדי שתשמע

ובכלל לא יודעת אם שמעת

אז, כשתבוא

אני מדמיינת איך שאתה פותח עיניים 

ומסתכל

בעיניים שלי

ובסוף סוגר ופותח שוב

רק כדי לומר לי 

שהבנת.

 

 

טאטעעע
אני מתחילה להרגיש שאני נחנקת מזה וזה התקצר עוד יותר וכאילו מהה אוף אוףף.ובקושי נגמרים תשעת הימים.


חחח וכל האלו,"כן נו,האמא שלו חושקת לשדך בנינו ואני בקושי סיימתי שישית וואי וזה כל כך קשה ו,נו ברור שזה לא יקרה עכשיו אבל הפרפרים בבטן וואו ואם זה לא יהיה הוא יאו ואני באמת חושבת שאנחנו מתאימים...חח נו זה ברור לגמריי שזה לא יקרה בזמן הקרוב אבל עדיין.."
אוף סתמו פשוט.
תתמקדו בחיים שלכן ואל תנסו להקדים את המאוחר כי זה פשוט לא.
(באלי לחזור לכיתה י"א,לעבור אותה מחדש.לתקן הכל.לחיות.
אני מרגישה כאילו לקחו לי את השנים האחרונות,בעיקר את השנה של י"א.)

למה אני מושפעת כל כך מהר?

איכשהו גם הבנאדם הנחמד פה התחיל לשנוא אותי

למה אף אחד פה לא בוגר

למה העולם כל כך דפוק

אם יקרה לה משהו,

הדבר הכי קטן,

 

 

זאת אשמתי

באמת שכלום

רק תנו לי להיות באווירת קדושה של צדיקים

רק תנו לי להרגיש את האור והקדושה של הצדיקים

זהו.

לא צריך יותר מזה, באמת

זה הריפוי הכי גדול